אמהות לתינוק ששהה בפגיה

[שירי12]

אשמח לשמוע על חוויית השהות שלכן בבית החולים בזמן האשפוז שלכן.
(של התינוק זו סוגיה נפרדת).
איך היה היחס מצד האחיות במחלקת יולדות?
האם קבלת עזרה/התחשבות מיוחדת?
האם היו בעיות ספציפיות?
אם אפשר בציון שם בית החולים, עוד יותר טוב.

 

[ציבי פרקל]

ביקור חולים.
היה סיוט!
האחיות נתנו לי תחושה שאני מפריעה בכל פעם שנכנסתי.
להניק באמצע הלילה לא הסכימו לי כי הפגייה סגורה,
וכשהבאתי חלב שאוב אחת מהן אמרה לי שהם לא חיכו וכבר נתנו מטרנה. שעתיים וחצי אחרי הארוחה האחרונה.
ממש כעסתי.... אבל זה לא ממש הזיז שם למישהו.

 

[מרשימה]

הדסה עין כרם
רק יום אחד בפגיה,
מאד עודדו אותי לשבת בפגיה כמה שיותר (חוץ מבזמן ביקור רופאיםׂׂׂ), גם בשעות הלילה המאוחרות, ולשאוב כמה שיותר.
מצד אחות אחת, העידוד היה קצת אגרסיבי מידי בשביל יולדת חלושה ביום של לידה ראשונה,
אבל השאר היו ממש בסדר.

הפריע לי מאד שהפגיה לא בסמיכות למחלקה
וכן שבזמן ביקור רופאים (ארבע שעות!) אין כניסה.
והכי טיפשי שזה בין 8 ל12 בבוקר. בשביל אם שמאושפזת זה לא כל כך משנה, אבל בשביל אישה שמגיעה מהבית, ויש לה ילדים נוספים, מן הסתם יותר נוח להגיע בבוקר מאשר אחרי צהריים.

 

[בינה]

הייתי בשניידר לא ממליצה להתקרב לשם!!!
בבלינסון גם היה קשה מאד כי הפגיה רחוקה מאד! מיולדות, שמו לי בחדר אישה אחרי לידה ראשונה שלא הסתדרה עם התינוקת ולא יכולתי לנוח בכלל.
בשבת ביקשתי שיהיה איזה גוי שיקח אותי לפגיה במעלית והם הסבירו לי שהם לא מותאמים לציבור שלנו...

 

[ts4]

בשערי צדק. הפגית שלי הייתה מאושפזת חודשיים.
א. קבלתי עוד יום
ב. לא זכור לי שבעת ביקור רופאים לא הורשתי להיכנס. להפך, תמיד רציתי להיות שם כשהרופא עובר ליד התינוקת ונותן חו"ד.
רק בעת שהכניסו פג חדש לפגיה, ביקשו באדיבות מכולם לצאת.
ג. כל אותה תקופה יכולתי לאכול בחדר האוכל של היולדות. זה היה נקודה של פינוק בתוך כל המהומה.
ד. היחס בפגיה היה מאוד אדיב ומתחשב.

 

[תקוה]

שערי צדק-
כמה שעות אחרי הלידה שאלתי מה התינוקות שלי אוכלים? אולי כדאי לי לרדת להאכיל? והאחיות בפגיה השיבו לאחיות במחלקה. אין צורך לרדת הם רגועים וכבר אכלו כדאי לי לנוח...
עוברות שלוש שעות ושוב אני מבררת, והתשובה- תנוחי.
התמלאתי חמת זעם. ודרשתי לרדת הרגע לפגיה. ירדתי. ואני נפגשת עם התינוקות שלי.. שרתי להם. ואח"כ פניתי לשאול מה עם אוכל? כידוע החלב הראשון הוא בריא וחשוב. למה יגרע חלקם? והתשובה? נח לנו לתת מטרנה..... תבואי מחר! עליתי כועסת. הרגשתי שחוטפים אותם ממני בעודם בני יום....
עם בוקר אני יורדת ושוב... רק מעיפים אותי החוצה...
הזעקתי את חמי וחמותי, אני יולדת, אין לי כח למלחמות תילחמו אתם בשבילי....
נכנסתי עם כזו תגבורת... מיד פנתה עלי יועצת הנקה לימדה והסבירה.
ומידי 3 שעות ירדתי להביא אוכל. התברר שלתינוקות שלי חשוב האכל יותר מלאחיות חסרות הסבלנות. הם לא עלו במשקל. לא ממטרנה ולא מאיזומיל ולא מסימילק. יממה לא שהיתי לידם יותר מדי כי כל פעם היתה אחות אחרת שמצאה על מה לנזוף בי... ואז ראיתי שמסומן להם במחברת שהאמא לא מתעניינת...
ירדתי בשבת בבוקר והרגשתי שהאחיות מחקות שאלך. אז ירדתי שוב רק במוצאש, קיבלתי נזיפה למה לא ירדתי כל השבת.

הימים שם היו קשים. הם היו חסרת סבלנות בעליל. אבל אחרי שבוע קלטתי כמה דברים מעצבנים
האחד- חסר להם כח אדם
השני- כשחסר כח אדם חיי אדם לא שווים הרבה
השלישי- מה היה החוסר יחס ביום הראשון להיוולדם

תינוקות קלים נמצאים בחדר 6 תינוקות על אחות אחת. ובגלל שהם קלים, ואמורים לאכול טוב ומהר ומחתלים מהר ורוחצים ואין כמעט צינורות אז... כשמגיע פג חדש האחות שמופקדת על ה6 הולכת לקבל אותם.
הבעיה מתחילה כשפגים מאבדים נשימה. המכשיר מצפצף חלד ולאט לאט מתחזק אבל האחות באמצע קבלת פג חדש. היא לא פנויה להעיר אותו בעדינות ועד שהתינוק לא כחול והמכשיר שואג היא לא תיגש ועכשיו היא מעירה אותו עם שוקים חשמליים... מי שראה את זה פעם חווה סיוטי לילה לאורך שנים....
אחד התאומים שלי לא אהב לאכול מנה שהתאום שלו גמע בשלוש דקות. הוא לא התחיל לגמור אחרי רבע שעה. והאחיות נמאס להן ותקעו זונדה. ילד שניזון רק מזונדה לא משתחרר מהפגיה. אז ישבתי שם שעות להאכיל אותה ואח"כ בעלי. כי האחיות היו עצבניות. אבל גם כאן הייתי צריכה להתלונן כדי שסיפור הזונדה יפסק והגברת הקטנה תילמד לאכול כמו שצריך. ועד שלא עירבתי את מנהל המחלקה+עובדת סוציאלית+יועצת הנקה+ עוד כמה אז ....

ביום שאני ילדתי את התאומים נולדה שלישיה ועוד זוג תאומות. העומס היה דול וכל האחיות עזרו אחת לשניה וכשאני באתי כבר לא היה להן כח לדבר איתי מילה.- אולי נקודה לזכות.

האחיות במחלקה היו נהדרות.
האוכל היה טעים ובאמת כל זמן האישפוז בפגיה יכולתי לאכול מהאוכל שם בחינם.

חרי השחרור פניתי ליח"ץ של שערי צדק הם טענו שהענין בברור. והן שלחו אלי את האחות הראשית לברר למה אני מתלוננת אחרי חודש של טיפול מסור ואיזו חוצפה וחוסר יושר ו...

אבל מצד שני הרבה אמרו לי שמבחינת מקצועיות שערי צדק היא במקום ראשון בפגיה...

 

[עבר הוה עתיד]

בפגיה בהר הצופים, אבל לפני הרבה שנים - מדהים האחיות ממש רוצות שיבואו ויהיו שם. ואומרות שטוב להחזיק את התינוק בשלב שכבר אפשר.
אבל תמיד יש את הימים או האחיות שממש סוחטות את הדמעות מהיולדות החלושות והדואגות.
הפגים הראשונים שלי היו בביקור חולים, שם אסור לאמא להסתכל בדף שהאחיות ממלאות אחרי כל בדיקת חום סוכר וכו'
כשהגעתי להר הצופים שאלתי : היא אכלה? איך הנשימה שלה?
אמרו לי יש פה גיליון תסתכלי... אם לא תביני אסביר לך.
שאלתי מותר לי להסתכל?
בודאי זה של התינוק שלך...
מזמן חשבתי שצריך להוציא ספרון הכנה ליולדת כי את באה ביום ראשון והאחות שנמצאת שם אומרת לך למה את רק עומדת תפתחי את החלון ותגעי בתינוק זה מאוד חושב לו.
ביום שני את מגיעה ופותחת החלון ומכניסה את היד ומלטפת את התינוק ופתאום באה אחות ואומרת לך למה את נוגעת בו, את לא רואה שהוא ישן זה לא טוב.
ביום שלישי את מחליטה לשאול את האחות לפני והאחות העסוקה מתעצבנת ואומרת ... וכו' וכו'
ואם את נחת בלילה ואכלת ארוחת בוקר אז מילא אבל אם לא...
יש לי עוד סיפורים...

 

[שירהshira]

אני לא כ"כ אוהבת להגיב בכאלו נושאים אבל הפעם אני ממש מרגישה שזה חשוב....
ילדתי במעייני הישועה והבן והייתי עם הבן שלי חמישה ימים בפגיה- מבחינת מקצועיות- קטסרופה!
לא רק שחסר כח אדם- הרופאים שם לא מקצועיים בעליל! היו לנו פשלות לא נתפסות במהלך האשפוז (רופא אחד מחליט כן אנטיביוטיקה- למחרת הרופא השני אומר- לא אנטיביוטיקה ומפסיק אותה..למחרת הרופא הראשון מגיע ומגלה שהפסיקו ומתרתח...בקיצור לא ניתפס וזה ההתחלה...), אבל מבחינת יחס- האחיות היו לבביות ומתחשבות ברובן, מעודדות הנקה וכו'. מבחינת צוות יולדות היו בסדר גמור, התחשבו, נתנו לי מיטה כלמתי שרציתי לשים ראש גם לאחר שהשתחררתי...אוכל ועוד.

 

[דיתי]

אני אחרי לידה של פג שבוע 32
היום בן 3 חודשים ב"ה
ילדתי בבלינסון לאחר שמירה של חודש בבית חולים
הצוות באם ועובר, וגם ביולדות, הוא מצויין יחס אנושי.
בפגיה הצוות לעומת זאת מאוד מקצועי והטיפול היה מצויין
אבל האמא קצת נזנחת
עד שלא שאלתי ו"שגעתי" אותם לא כ"כ קבלתי תשובות
לדוגמא: האם עלי להבהל כשהמכשירים מצפצפים בהיסטריה...
האם הירידה במשקל של הילד נורמלית או לא.
ועוד הרבה שאלות לאמא לא טרייה בכלל. אבל טרייה לגמרי לגבי פגים.
בקיצור בית חולים מצויין עם יחס מצויין
חסרונות:
בעיות חמורות עם שבת ליולדות חלושות או מנותחות
מרחק גדול לפגיה
בפגיה משתדלים להתייחס אבל אין מספיק צוות.

 

[אתי בן-שם]

אכתוב מנסיוני, כי אני רואה שלא הגיבו עדיין על תל השומר..
ילדתי שם את התאומים שלי בשבוע 34 לפני שנתיים

המעלות: הצוות בפגיה מעולה, אכפתי ודואג לקשר של האם והתינוק, תמיד אפשר למצוא את האחיות הפחות טובות, ותמיד ישארו צלקות מיחס לא נעים של אחות תקיפה ליולדת טריה, אבל בגדול הצוות בפגיה מצוין. ויש כל הזמן הדרכות ואפשרות לשאול את כל השאלות, ויש אחיות באמת מדהימות.

החסרונות: אין תנאים טובים לאמא שהיא גם יולדת, ומשחררים אותה מהמחלקה אחרי 48 שעות, גם אם זה בערב שבת, בלי להתחשב בכלום. כאילו "את זה את, ואת הילדים שלך אנחנו לא מכירים"
(אצלי אחרי בכיות והתבזות קשה הם הסכימו שאשאר במחלקה ליד, ולא אצטרך ללכת רבע שעה כל צד מהבניין של רחשי לב)
ואת אמורה להיות ליד הילדים שלך, והאחיות מעודדות את זה, אבל אין לך כסא נורמלי לשבת עליו, אין לך כוס קפה לשתות, ויש ספה אחת שתפוסה בד"כ באבות..
(אני תוהה מתי יתחילו לתקצב את בתי החולים מספיק כדי שיוכלו לתת חלב חינם לקפה? מי שישמע)
מקווה שמאז משהו השתפר, שמעתי שלפחות אוכל כשר כבר יש, ב"ה

אחד התאומים שלי לא אהב לאכול מנה שהתאום שלו גמע בשלוש דקות. הוא לא התחיל לגמור אחרי רבע שעה. והאחיות נמאס להן ותקעו זונדה. ילד שניזון רק מזונדה לא משתחרר מהפגיה. אז ישבתי שם שעות להאכיל אותה ואח"כ בעלי. כי האחיות היו עצבניות. אבל גם כאן הייתי צריכה להתלונן כדי שסיפור הזונדה יפסק והגברת הקטנה תילמד לאכול כמו שצריך.

כזה סיפור בדיוק! עברתי עם התאומים שלי, שתקעו לאחד כל הזמן זונדה, ואיימו שלא ישתחרר, וכל 3 שעות שוב לא רוצה ושוב זונדה, עד שהתעקשתי בכח שיתנו לו "האכלה חופשית" - לפי רעב - מתי שהוא מבקש, ופתאום הילד התחיל לאכול!
צריך לדעת לעמוד על מה שאת בטוחה שהוא הכי טוב לילד שלך, ולהתעקש לפעמים.

היה לי עוד מקרה שראיתי לתאומה פריחה מוזרה על הלחי, והראיתי לאחות, והיא צחקה שהילדה ישנה מידי חזק וזה הסימנים.. וככה עוד אחות, וגם רופאה אחת, ואני עדיין לא רגועה,
עד שניגשתי לרופאה האחראית שתבוא לראות, והיא נכנסה לכזאת הסטריה.. כי התברר שזה פצע זיהומי - הסיוט הגדול של הפגיה! ב"ה שזה טופל בזמן ונגמר מהר.

בשעה טובה!

 

[שושי מביתר]

בפגיה בשע"צ, 10 שבועות, היחס מיוחד מצד האחיות לאמא, רק תשבי כמה שיותר, תחזיקי, תגעי, תדברי כמה שיותר מגע ויחס קרוב. באמת מוציאים רק כשיש קבלה של תינוק חדש ולפעמים לצערנו זה יכול לקחת אפילו שעה.
מאפשרים לאכול כל הזמן הזה ביולדות בכבוד גדול עם חיוך ענק של האחראית על חדר האוכל 'אמא פגיה....'.
מבחינת האחיות במחלקת יולדות מי שהתינוק שלה פחות מ-1 ק"ג מאושפזת בנשים (וזה דבר מדהים כי לא נפגשים כל רגע עם החסר של התינוק לידך....) רק המרחק מהפגיה יותר גדול, אבל בשביל זה יש בנות שירות שישמחו (לפחות אצלי) להעלות אותי לפגיה בכסא גלגלים בימים הראשונים אחרי הלידה.
האחיות בנשים מכבדות מאד ומשתדלות לעזור כמה שאפשר.

 

[כוס קקאו]

טוב , כעת במעיני הישועה מדהים
(לפני כמה חודשים היתה שם בעיה כעת הם חזרו לליגה שלהם ובגדול)
הן מבחינה מקצועית- הבחנות מדהימות טיפול מקצועי ברמה גבוהה.
והן מבחינת היחס ליולדת בכל מקום שהיא נמצאת אמפתיה יחס לבבי ואוהב
מיטה ואוכל ליולדת במחלקה עד שהפג משתחרר.

 

[קליין]

בשערי צדק יש הבדל גדול אם מאושפזים בטיפול נמרץ ילודים שנמצא בתוך הפגיה, או בפגיה.
אנחנו היינו בטיפול נמרץ ילודים:
יחס נהדר.
מעודדים את ההורים להיות כמה שיותר עם התינוק. מוכנים לבצע טיפולים קלים כמו החדרת זונדה כשהתינוק בידי האמא. בטיפול נמרץ ילדים, לשם ההשוואה, נראה שמעדיפים שההורים בכלל לא יבואו...
התחשבות בהעדפות של ההורים.
הסברים מפורטים מהרופאים על כל שאלה, ודרך ברורה לקביעת פגישה עם הרופא האחראי אם יש רצון לדון באופן מעמיק.
יעוץ הנקה מעולה!
זכורה לי אחות שממש נלחמה שהתזונה תהיה מבוססת על חלב אם למרות הקשיים.
יש הרבה יותר כוח אדם. אחות על כל 2-4 תינוקות. תלוי במצב.
בפגיה הכללית המצב שונה. יש פחות כח אדם, ואם רוצים טיפול מסור בתינוק, צריך להשתדל להיות איתו. רק תזכרו, שאם לא רצים אחרי התינוק שלכם בהיסטריה, כנראה שמצבו טוב, יחסית...
הורים שעברו מטיפול נמרץ ילודים לפגיה היו נראים המומים מהעול שנפל עליהם. איכשהו האחריות קצת עברה אליהם, וודאי ביחס לתחושה בטיפול נמרץ. להרגשתי, לפגיה צריך לבוא עם יותר החלטיות (- איך אנחנו רוצים שהטיפול בתינוק יראה, כמה אנחנו רוצים להיות איתו, ועוד), אסרטיביות ויכולת לעמוד על כך. לפעמים גם צריך ללמוד להעיר לאחות בנועם על השירות שלה, ולא רק להוריד את הראש על כל נזיפה. והכי חשוב לנער את כל הצעקות והנזיפות של האחיות, ולתת למילים שלהן להחליק הלאה. הן לא זוכרות מילה ממה שאמרו כשהמשמרת נגמרת, חבל שאת כן זוכרת.

 

[דודי אברהם]

שערי צדק:
תינוקת ב"ה בריאה ושלימה - עם ריפלוקס.
אומנם כמה ימים,
היתה נכונות גדולה מצד הצוות לעזור-
והיה גמישות על הימי אשפוז.
תלוי מאוד היחס בין אנשי הצוות /
באיזה שלב במשמרת נמצאים.

יש חדר משפחות עם ציוד חימום וקירור -
פתוח לכולם,
ארוניות פרטיות/ספות נפתחות - החדר כשלעצמו מהווה מקום מפגש מרתק ומחכים,
בין 'הזקנים' ל'צעירים'.( המקום מצולם ונראה במצלמות בכל חדרי הפגיה!)

העובדת הסוציאלית במקום היא די דומיננטית פעילה ושמחה לסייע ולהסביר על כל התהליך ( גם לחלק אישורי חניה בנדיבות! ).

לגבי מה שרשמו על ירידות דופק:
סתם לידיעה,
יש הבדל בצפצוף/אזעקה אם זה 'ירידה' או שזה 'קורא לא נכון' -
האחיות מזההות וכשיש ירידה הם מגיעים מייד.
כשזה קורא לא נכון,
-זה קורה בגלל תזוזה וכדו' ואין אפשרות טכנית לרוץ כל פעם, גם בטיפול נמרץ זה ככה.

אין אפשרות בעולם שמישהו 'יהנה' בפגיה ללא טענות.
ההורים בד"כ לחוצים - ללא נסיון,
והאחיות עם עבר מרשים - שלפעמים נראה שלא אכפת להם...
ככה זה:
אי אפשר לצפות מהם להישאר רגשיים מדי במקומות הללו, לטוב ולמוטב!
אולי צריך קבוצת תמיכה/הדרכה להורים? -אבל זה כבר נושא אחר...

 

[גיטרה]

בתל השומר לפני כשנה - היה מדהים, אם זו לא הייתה פגיה - הייתי שמחה גם לחזור לשם....

היינו שם שלושה שבועות עם תאומות, האחיות היו חמות ומסורות במיוחד (חוץ מאחת קצת... אבל הסה"כ באמת מדהים), סייעו ועודדו לבוא כמה שיותר לבקר ולהניק את התינוק, אפשרו לי להשאר עוד 48 שעות מעבר לאשפוז הבסיסי (עד מוצ"ש במקום עד חמישי), ואח"כ הציעו לי להשאר עוד - אבל במחלקה אחרת, מה שאני סרבתי לעשות. אם רציתי לבוא מהבית לארוחות - התקשרתי והמתינו לי במקום לתת לבד. יש מחיצות ניידות למי שרוצה קצת פרטיות עם התינוק שלו, לימדו אותי איך לטפל בתינוק באופן מושלם עם כל הסבלנות והרוגע (החל מהחלפת טיטולים - בפעם הראשונה בחיי, אמבטיות + קרם גוף, להלביש ולארגן גם את הבגדים של בית חולים שאגב - לובשים את אותה המידה תינוקות ממשקל 500 גר' ועד 5 ק"ג, וכו'), הורים יכולים לשהות בפגיה 24 שע' בלי הגבלה, מלבד בזמני החלפת משמרות - 3 פעמים ביום כחצי שעה כל פעם.
העובדת הסוציאלית הייתה נחמדה במיוחד, כשמעל 12 שעות לאחר הלידה טרם הגעתי לראות את הבנות (לא הייתי מסוגלת עדיין להתרומם מהמיטה) באה לקחת ממני מצלמה כדי לצלם אותם ולהביא לי לראות (מה שהאבא היה טרוד מדי בשביל לעשות...)

מהחלקים הפחות מוצלחים, היו באמת הכסאות שאין שם - צריך לרדוף אחרי כל בדל כסא שמשתחרר כדי לשבת ליד הילד, ולכי תבקשי מיולדת לעמוד קצת עד שתמצא כסא פנוי... אין ביקורים מעבר להורים ולסבים וסבתות - כל אחד עם אחת בלבד (בהמשך, כדי לזרז את השחרור אפשרו לנו להביא בן משפחה נוסף בקביעות כדי לסייע בארוחות).

ועוד משהו אחד חשוב למשפחה חרדית - הרמה הכללית של שיחות ההורים בחדר - הייתה מתחת לרמה בסיסית (סיפורי ג"ע) - רק שעל זה באמת אין שליטה, את האוירה הזו יצרה אמא של אחד הפגים - וא"א לבחור מראש מי ישהה איתכם באותה תקופה בשום מקום שהוא, רק שבמעייני הישועה לדוג' - זה כנראה לא יקרה....

 

[Esti B]

שערי צדק - שלושה חודשים.
התינוק החמוד שלנו נולד בשבוע 26 בשערי צדק.
אין מילים! יחס מיוחד ומכבד.
מותר לשהות לצד התינוק בעת ביקור הרופאים, כאשר פרופ' מיימוני (או שאר הבכירים האחרים) בכבודו ובעצמו עונה על כל שאלה בחיוך ובסבלנות.
נתנו לי עוד יומיים אישפוז מעבר לרגיל ביולדות ד' - יש משם מעלית ישירה לתוך הפגיה. ואח"כ הציעו לי להשאר עוד יום במלונית על חשבונם.
יחס מעולה של האחיות והרופאים גם ליולדת.
בכל תקופת האישפוז היולדת יכולה לאכול במחלקת היולדות, אוכל מצוין.
כמובן שהיו פעמים בכל התקופה הארוכה שלא ממש היינו מרוצים (לדוג' נושא הזונדה), אבל אני חושבת שבכל מקום קורים דברים כאלו.
אני רוצה בהזדמנות זו להודות לאחיות המדהימות שעושות ימים כלילות לרווחת התינוקות הזעירים במקצועיות ובסבלנות אין סופית.

 

[A JERBI]

סורוקה- מדהים!! מכל הבחינות.

אם את רוצה לדעת משהו מסוים, אפשרי בשמחה באישי.

 

[רחל1]

הדסה הר הצופים -
מצד הפגיה - היה יחס מדהים!
מצד האחיות במחלקת יולדות - חלקן הגדול התחשב ממש, חלקן הקטן עשה לי פרצופים כל פעם שרציתי ללכת לפגיה (קיבלתי תרופה לוריד והיו צריכים לנתק אותי או לכוון מחדש כשחזרתי)
מבחינת ארוחות - ה'אחראית' שם על האוכל היתה רואה אותי מרחוק ונותנת לי ולבעלי יחס מיוחד (נתנה גם לו לקחת אוכל) ואפילו אחרי השחרור היינו לוקחים משם אוכל לפעמים.

אם תרצי עוד פרטים, בשמחה (מתוך נסיון ארוך)

 

[רחל1]

העובדת הסוציאלית הייתה נחמדה במיוחד, כשמעל 12 שעות לאחר הלידה טרם הגעתי לראות את הבנות (לא הייתי מסוגלת עדיין להתרומם מהמיטה) באה לקחת ממני מצלמה כדי לצלם אותם ולהביא לי לראות (מה שהאבא היה טרוד מדי בשביל לעשות...)

גם אצלינו בהר הצופים העוסית הראתה לי תמונה שצלמה... תוך כדי השהות בפגיה הבנתי שזה נכנס להליך שגרה של פיתוח תמונה ראשונה והבאתה לאמא. אצלי התמונה המפותחת הגיעה לקראת הסוף...

וואו. יש לי סיפורים מכאן ועד הודעה חדשה...

 

[רחל1]

אולי צריך קבוצת תמיכה/הדרכה להורים? -אבל זה כבר נושא אחר...

מתגבשת קבוצה כזו כעת. נעדכן אותך בהמשך...