איך להיות אמא יותר אוהבת?

[חפציבה]

עוד פעם הגיעו לדיון הזה?
אף אחד לא שאל על הנושא
וחבל מאד שבגלל תגובות כאלו ימחקו בסוף את כל האשכול...

 

[GALAXY]

צודקת , במאה אחוז.
לי קשה מגע פיזי עם ילדים גדולים , אני מחבקת ומנשקת המוון את הקטנים, יכולה לתת להם מאה נשיקות בשנייה,
את הגדולים משום מה זה פשוט בכוח , לא טבעי , אני ממש מכריחה את עצמי.
אני פשוט , לא יודעת משהו בזה מרתיע אותי , גם אם אני מחבקת אותם זה כמו 'מרחוק' כזה, לא מידי צמוד , לא יודעת להסביר. אבל אני משתדלת ומקפידה לומר בפה, שאני אוהבת , ואת הכי מיוחדת , ולא מוותרת כמעט על חיבוק ונשיקה בבוקר ובערב לפני השינה, ומידי פעם מזכירה לעצמי לחבק גם באמצע היום. (אבל משום מה תמיד זה קצת מסויג)

היום אחרי האשכול הצלחתי להיות אמא קצת יותר טובה
הילדים הגיעו הבית ונתתי לכל אחד חיבוק , התעניינתי והקשבתי איך היה , הקשבתי יותר, הצלחתי גם לשחק איתם מעל שעה..ואפילו עם שניים הצלחתי לשבת איתם זמן אישי שלהם. ב"ה.
תודה לכולם על כל התגובות , אין לי מילים. עזרתן לי מאד!

ריגשת עד דמעות! תשני את ה'ניק' במקום "אמא שואלת" ל - "אמא אוהבת!!!"

 

[שרינה]

הכתבה הזו מסבירה למה קל לנו לאהוב אותם שהם קטנים ומה צריך לעדות כשהם גדלים....
https://www.hidabroot.org/article/219741

כל מילה!!!!

 

[מרים ליף]

אני לא מפחדת לאהוב, אני פשוט לא יודעת איך להוציא את זה החוצה.
גדלתי בבית מדהים, אבל מאוד קר ורשמי ולא יודע חמימות מהי (פולנים).
והחלום שלי היה, להיות אמא חמה, ומרעיפה מחמאות ו"אני אוהבת אותך" וכו' וכו',
וממש קשה לי, אני במלחמה עם עצמי לבטא את מה שאני מרגישה.
לכן דיברתי על הדרגה, כי כשניסיתי ללכת על כל הקופה, התייאשתי ונפלתי.
אבל רק ביטוי אהבה אחד ביום, אני עוד יכולה להצליח.
וזה עושה לי כל כך טוב, פשוט מדהים.
בהצלחה!

יבוא עם הגיל.
היום בגיל 36 אני כבר יכולה לדבר כך.

 

[פריידי]

אישית הספרים של חיה הרצברג נתנו לי המון כח באמהות
מילים טובות.אני רוצה להיות,וצומת הדרורים
ולא קראתי פעם אחת, קראתי המון ממש!

 

[שרינה]

חייבת להגיד שקודם כל קצת נרגעתי.
הייתי בטוחה שאקבל פה דחיפה להשתנות ובהקדם כי אחרת זה ישפיע על כל העתיד של הילדים שלי , במקום הערות קיבלתי מחמאות , כיף

ובאמת , אני הולכת להדפיס לי את העצות שלכם, לשבת ולקרוא את זה בזמן נינוח יותר , לעבד , להחליט על שינויים , ולעבוד על זה.
מנחם לדעת שיש עוד אמהות כמוני, חשבתי שכמעט ורק אני כזאת , כי סביבי אני רואה רק את האמהות רכות ענוגות ושלוות , מחייכות לכל ילד, אולי כי זה רק פגישה של כמה דקות מידי תקופה ארוכה , ויש להם ילדים טובים ירושליים. הנחיית הורים הייתי כמה פעמים , עזר מאד לאותה תקופה, בעיקר למודעות שלי זה יושב טוב שאני תמיד צריכה לעבוד על עצמי.
אבל אני תמיד מרגישה שלילי כי בעלי ההפך ממני , רגוע או אדיש , איך שתקראו לזה , גם שלילי וגם חיובי , לכן רשמתי את שני הצדדים , והוא מידי פעם מזכיר לי שהלחץ שלי לא טוב לבית , והכל היה שונה אם לא הייתי לחוצה, ואמנם הוא מחמיא כשאני לא , אבל אני בעיקר 'נזהרת' שהוא יראה שאני כן אמא טובה כמו שהוא חולם שאהיה. וזה קשה , בפרט שבבוקר אני כמעט היחידה שמארגנת. ובערב אני המשכיבה כשהוא הולך ללמוד. ובכלל לא מפריע לו כלום כמעט שהילדים עושים אז אני מרגישה שכל העומס הרגשי נופל עלי , ורק אני סוחבת אותו איתי.
למרות שהוא עוזר מאד, מקשיב ומבין. שלא תטעו , באמת שבזוגיות ב"ה אנחנו ++ , אבל עדיין אני תמיד מרגישה שהלחץ שלי הוא אצלו שלילי מאד מאד. כי מה כבר יקרה אם הילד יעשה כך או כך? ומתסכל שרק לי זה מפריע. וכמעט רק אני מעירה או --.
אם גם הוא היה לוקח ממני קצת את העול הזה והייתי יודעת שהוא 'ישגיח' קצת במקומי, זה היה מוריד ממני הרבה.
ומצד שני אני מודה לה' שיש לי בעל הפוך ממני , כי זה מה ששינה אותי בכמעט מהקצה לקצה. וזה בעיקר מה שנותן לי כח לעבוד על עצמי , מעבר לילדים. ובלי קשר , טוב שיש להם גם חצי רגוע ממני בבית..

(למי שתוהה, אז כן , עם הילדים המאתגרים שלי צריך השגחה צמודה. אחרת ..... מי שיש לה כמוני מבינה.)

כמה שאני מזדהה איתך אמא יקרה!!!
גם בעלי טיפוס שליו שכמעט כלום לא מוציא אותו מהכלים
יש לו סבלנות אין סופית לשחק איתם
ולספר להם סיפורים
יום אחד ישבתי וחשבתי למה רק אני מעלה מידי פעם טונים
ולמה רק את קולי שומעים למרחוק...
ואז הבנתי שתכלס העול של גידול הילדים הוא עלינו האמהות,אנחנו נמצאות איתם בשעות הכי מאתגרות והאבא מגיע לחיבוק ונשיקה אחרי שהם רחוצים ונקיים ...
הוא בא ורואה מולו כוס שוקו שפוכה, ואני רואה מולי את הכוס, ואת הכביסות ןהכלים שבכיור וממילא התגובה שלי בהתאם...

גם אני מוצאת את עצמי אכולה למה כעסתי מה הוא אשם שאני עייפה?
לכן אני משתדלת כל הזמן לעבוד על מודעות שכעס וטון גבוה לא עוזרים לכוס שוקו שנשפכה

ולגבי האהבה שאת מרגישה חסומה


קראתי הרבה שזה כתוצאה מחסך בילדות,זאת אומרת שגם אצלך בבית לא הביעו אהבה עי נשיקות וחיבוקים

לכן תנסי בכל דרך להרבות מגע אפילו שזה לא טבעי ובסוף זה משתלם

תקראי פה את הכתבה שהבאתי מהסופר חיים ולדר,לי זה הוסיף המון

https://www.hidabroot.org/article/219741

 

[מביתשמש]

קודם כל תודה לפותחת האשכול תדענה לכן שאין על הכנות שלכן והרצון להשתנות, (התרגשתי מהכנות של מלפפון ששיתפה אותנו..., הלוואי על כולנו
שנית אין על פרוג בעולם!!!!!!! שנותן לנו כזאת במה חשובה ומועילה

 

[לאה ורחל]

אני רואה ששוקו שפוך זה אחד הסיוטים שמככבים פה כי זה תמיד קורה על הבגדים דקה לפני שיטצאים מהבית
אני כבר שנים לא נותנת לילדים שתיה חמה בבוקר מי שצמא שותה מים

 

[מרשמלו]

@לאה ורחל,
יש הסבר למה שקרה בהודעה שלך??

 

[אא]

משהו קטן (שיכול להיות גדול) שעוזר לי לפעמים בסיטואציות כאלה, מודה שלא תמיד:
זה לחשוב ולהזכיר לעצמי חברה טובה שמחכה כבר שנים ארוכות לפרי בטן.
היום, למשל, כשהקטן שפך צלחת של קוסקוס וגם את כוס השתיה על עצמו, הכסא והרצפה, דקה אחרי שהעוזרת הלכה והבית נוצץ ואני עייפה ועצבנית, עצרתי לרגע, עצמתי עיניים ואמרתי לעצמי: "פלונית (=החברה המדוברת) היתה מוכנה לשלם מליונים תמורת סצנה כזאת. אז פשוט תגידי תודה ותנקי אחריו".
וזה מה שעשיתי.

 

[שישיה]

את האמת, לא מתחברת להתנחמות בצרות של אחרים. זה שלפלונית אין ילדים ולאלמונית גם .לא גורם לקושי שלי להעלם, מקסימום להחנק מחוסר לגיטמציה. זה שאני אמא זו עובדה שאני קרוצת חומר כי מלאכים לא יולדים.
ולקרוצי חומר לפעמים קשה ולפעמים הם מתלוננים ולפעמים גם כועסים וצועקים, כדי לקיים את הנאמר שיום שאין בו נקיפות מצפון לא נחשב ליום כי ככה זה בני אדם.
יש גבולות של מילים ומעשים שאסור לעבור אותם גם כשקשה ומייגע ומתיש. אפשר לאמר לילדים היה לי היום יום קשה/אני מאד עייפה/ לא מרגישה כ"כ טוב ולכן כעסתי יותר אבל תמיד אני אוהבת אתכם.
ולהשתדל בזמנים הרגועים והנינוחים למלא לילדים את המצברים במלואם במילים,חום, מגע,וכל מה שעושה טוב ונעים.
ולזכור שמי שברא אותנו ואת ילדינו הוא גם זה שמזמן את נסיבות חיינו, את הקשיים ואת הנחת, ונתן לנו את הכלים והכוחות והיכולות שמותאמים בדיוק למה שאנחנו צריכים כדי להיות הורים טובים.

 

[יוש]

ממליצה להצטרף לפורום "אמהות בקשר!" מבית רייזי רייך מנחת הורים ומומחית לתקשורת עם מתבגרים.

הפורום מתנהל במיילים וההשתתפות היא חינמית ואנונימית.

להצטרפות - לשלוח מייל ל: <לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי>

 

[פוינט]

עם שלל הרעיונות והעצות שהעלו כאן ליצור קשר רגשי עם הילדים,
אני רוצה להוסיף רעיון נחמד, קל לביצוע ובעיקר מחמם את הלב שלהם ושלנו.

כשהילדים שמים את התיק על הגב ועומדים לצאת מהבית
תאחלי להם בקול ומכל הלב כל מה שעולה על דעתך,
כמו:
שיהיה לך יום מקסים, ותלמד טוב
שתצליחי במבחן, ויהיו לך חברות טובות
שתהיה צדיק ותלמד בכל החשק ובמתיקות

אפשר שיהיה איחול בסיסי קבוע + איחול משתנה,
הכי טוב שהאיחול יהיה מפורט וקשור לאותו ילד,
אבל בהתחלה גם איחול כללי טוב.

אני הופתעתי מהתגובה המתוקה של הילדים, בפרט של הגדולים יותר,
הם אומרים אמן,
ולפעמים אני מקבלת בחזרה איחולים מחממי לב... שווה לנסות!

ותגובה נוספת למי שמעלה את הרעיונות של לידות צפופות או לא, תדעי שלא פשוט לדבר על כך, הרב פינקוס נמנע מלדון בעניינים האלו, כי הוא לא רצה להכניס את ידו לתחום מפאת גודל וחשיבות העניין. מי אנחנו הקטנות שנעלה רעיונות כאלו, כל אחת מה שהיא מרגישה מול בורא עולם.
יש לי כמה מאמרים שפורסמו בספר גפן פוריה, אם תרצי אוכל לשלוח לך למייל סריקה (תעדכני מייל בפרטי)

 

[אמא שואלת]

קודם כל תודה!



לגבי ייסורים - כן. אני מודה מניסיון שלי , שזה נכון.
רגשית , פיזית , הרבה הרבה יותר קל לי היום עם כולם מאשר עם שניים או שלוש בתחילה. אני יותר מאמינה ומחוברת , וזה מה שנותן לי את הכוח , ילד אחד פחות או יותר - לא זה קובע את כמות הצער שיהיה לי, וראיתי את זה בחוש, הילדים הגדולים מסתדרים ונהיה לאט לאט יותר קל איתם , כי יש את הקושי של האחרים.
אף אחד לא בוחר על עצמו ייסורים מיותרים בזה שהוא בוחר להביא עוד נשמה.. אני בטוחה.

 

[אמא שואלת]

ולגבי האהבה שאת מרגישה חסומה


קראתי הרבה שזה כתוצאה מחסך בילדות,זאת אומרת שגם אצלך בבית לא הביעו אהבה עי נשיקות וחיבוקים

לכן תנסי בכל דרך להרבות מגע אפילו שזה לא טבעי ובסוף זה משתלם

תקראי פה את הכתבה שהבאתי מהסופר חיים ולדר,לי זה הוסיף המון

https://www.hidabroot.org/article/219741

תודה על התגובה המחממת והמחזקת!!!!
קוראת את הכתבה, כל מילה!!

 

[בא יבוא]

ולזכור שמי שברא אותנו ואת ילדינו הוא גם זה שמזמן את נסיבות חיינו, את הקשיים ואת הנחת, ונתן לנו את הכלים והכוחות והיכולות שמותאמים בדיוק למה שאנחנו צריכים כדי להיות הורים טובים.

כמה נכון, יהודי, ונותן כוחות.
והבדילנו מן העמים.
בואו אמהות וכל נשות ישראל - נחזור שוב ושוב ונאמר לעצמינו: לא אני שמתי את עצמי כאן, אלא ה' שיודע ומכיר וכל יכול וכוללם יחד, ואין לנו אלא להאמין ולבטוח ולהתפלל ולהשתדל.

 

[מצליחה]

יש מלא דרכים לקב"ה לגרום לנו סבל

לא כדאי להסתכל ככה על החיים.
יש מלא דרכים לקב"ה לתת לנו טוב!!!
הוא רק רוצה לעשות לנו טוב!
ממש לא רוצה שנסבול, רק לפעמים דברים נראים לנו כמו סבל.
אבל כל מה שהקב"ה עושה הוא - טוב!!!

 

[מגיבים לעניין]

משהו קטן (שיכול להיות גדול) שעוזר לי לפעמים בסיטואציות כאלה, מודה שלא תמיד:
זה לחשוב ולהזכיר לעצמי חברה טובה שמחכה כבר שנים ארוכות לפרי בטן.
היום, למשל, כשהקטן שפך צלחת של קוסקוס וגם את כוס השתיה על עצמו, הכסא והרצפה, דקה אחרי שהעוזרת הלכה והבית נוצץ ואני עייפה ועצבנית, עצרתי לרגע, עצמתי עיניים ואמרתי לעצמי: "פלונית (=החברה המדוברת) היתה מוכנה לשלם מליונים תמורת סצנה כזאת. אז פשוט תגידי תודה ותנקי אחריו".
וזה מה שעשיתי.

אני אכן במקרים כאלה מזכירה לעצמי את הכמה שנים הראשונות שהיה כל הזמן נקי ומסודר וכ"כ מ-ש-ע-מ-ם!! וזה אכן נותן לי המון כח!

 

[אסתי-בראון]

מה שעזר לי בניסיונות האישיים שלי שמזכירים במידה מסוימת את מה שמתארת פותחת האשכול.
לזכור ולהזכיר לעצמי שאני כאן בשותפות עם הקב"ה.
אלו הילדים שלו, לא שלי.
הוא נתן לי אותם כדי שאגדלם ואביא אותם למקסימום הפוטנציאל הגלום בהם,
לפי השליחות שהוא שלח אותם אליה כאן בעולם.
הוא לא יתן ניסיון בלי כוחות לעמוד בו.
התזכורת התמידית הזאת גורמת לך להסתכל על הילדים בעין אחרת.
לא כאבנים קטנות שמפריעות לך בדרך לאושר, למימוש העצמי, לשפיות, לסדר והניקיון בבית וכו' וכו'.
אלא יהלומים יקרים שצריך לטפל בהם במסירות ובאהבה, כי כך ה' רוצה ממך.

אני גם לא כל כך ממליצה לתת אהבה מאולצת.
אם מישהי עובד בשבילה הדרגה, מה טוב. לא בטוח שחובה דווקא לחבק (ושלא יובן שאני נגד חיבוק ומגע פיזי, בדיוק ההיפך וכמה שיותר אבל פרופורציות בבקשה...)
לפעמים ילד צריך פשוט לשמוע את זה במילים: "אני אוהבת אותך", "אני כל כך מעריכה אותך", אתה כל כך חשוב לי". ואפשר גם לכתוב את זה במכתבים ששולחים להם מידי פעם.

ויש עוד דרכים לספק אהבה לילדים, באופן שגם הם ירגישו וידעו על כך.
בוודאי גם אתם שמעתם אנשים שמתארים בכאב: אמא שלי היתה כל כך מסורה ודאגה לנו, עבדה מצאת החמה עד צאת הנשמה לפרנס אותנו, להאכיל אותנו, אבל להגיד שהיא אוהבת אותי? זה אף פעם לא...
זאת אומרת, שעם המסירות, כדאי גם לדאוג להביא לידיעת הילדים שלנו שאנחנו אוהבים אותם ודואגים להם.
ולמי שקשה לעשות את זה, "כי גם אני לא קיבלתי, אז איך אני יכולה לתת, אני אומר שכשנותנים לילדים שלנו את מה שאנחנו לא קיבלנו, יש בזה אקט מרפא לכאבים הפרטיים שלנו. נסו ודווחו.

אנקדוטה שאני נזכרת פה בהקשר לאהבה ולביטוי הפיזי שלה: אני מכירה אמא שנושכת את הילדים שלה מרוב אהבתה אליהם וצועקת "אי לאב יו!!!". אז נראה לכם שהם חושבים שהיא אוהבת אותם בגלל זה? אולי עכשיו כשהם קטנים, אבל האם גם בגיל בגרות הם יבינו כך? או שאז הם יבינו שזאת היתה דרך שלה לתת לעצמה סיפוק תחושתי כלשהו...

 

[חנה4]

אני רואה ששוקו שפוך זה אחד הסיוטים שמככבים פה כי זה תמיד קורה על הבגדים דקה לפני שיטצאים מהבית
אני כבר שנים לא נותנת לילדים שתיה חמה בבוקר מי שצמא שותה מים

שוקו בבוקר שותים בבקבוק עד גיל יחסית גדול שהילד כבר מצליח לשתות בצורה אחראית בלי לשפוך.
מה כזה נורא?