איך להיות אמא יותר אוהבת?

מצב
הנושא נעול.
  • הוסף לסימניות
  • #81
ואת מה? למה את לוקחת אנטביוטיקה את לא סומכת על השם? ומדוע את יוצאת לעבוד? את לא סומכת על השם?

יש מלא דרכים לקב"ה לגרום לנו סבל, וזה באמת לא משנה כמה ילדים יש לנו, הוא גם יכול לא לתת לנו ילדים בכלל.

אבל אני מאמינה שהקב"ה הוא טוב ומיטיב. ושהוא רוצה שאגדל את הילדים בשמחה ובנחת. ולכן בדקנו אופציות נוספות וגם שאלנו כמובן את רבותינו.

אין קשר בין הדגומה שלך,
את המחלה את יכולה להקביל לילד - ד' נותן את המחלה, וגם את הילד..
אך איך להתמודד עם המחלה אחרי שהיא נוצרה, זאת ההשתדלות שלך. כנ"ל בילדים.
את לא יכולה למנוע את המחלה (לא עליך) גם אם את מאד רוצה...

מדברייך משתמע שאת יכולה לתת אנטיביוטיקה בדיוק כמו להביא ילד - זאת החלטה אישית כביכול... מי כמוך יודע שזה ממש לא כך.

אף אחד לא איחל ולא מאחל לקבל צער/ייסורים, ושזה שאת מרגישה שיש לך או לא, אין לזה קשר.
(עברתי באמצע כביש סואן ולא קרה לי כלום, וואלה...)
זה שלך זה טוב, ועשית מה שאת חושבת לנכון - אין שום בעיה עם זה , להפך.
הבעיה שלי - זה לתת הוראה גורפת לכולם.
תזכי לראות נחת מילדיך והכל רק בקלות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #83
אני לא מפחדת לאהוב, אני פשוט לא יודעת איך להוציא את זה החוצה.
גדלתי בבית מדהים, אבל מאוד קר ורשמי ולא יודע חמימות מהי (פולנים).
והחלום שלי היה, להיות אמא חמה, ומרעיפה מחמאות ו"אני אוהבת אותך" וכו' וכו',
וממש קשה לי, אני במלחמה עם עצמי לבטא את מה שאני מרגישה.
לכן דיברתי על הדרגה, כי כשניסיתי ללכת על כל הקופה, התייאשתי ונפלתי.
אבל רק ביטוי אהבה אחד ביום, אני עוד יכולה להצליח.
וזה עושה לי כל כך טוב, פשוט מדהים.
בהצלחה!
לפעמים כשאנחנו מבטאים אהבה זה גורם לשני לחדור לפרטיות שלנו ולכן נעשה את זה בצורה שנשארת השליטה אצלנו וזה יקל את התהליך
בהצלחה
 
  • הוסף לסימניות
  • #84
לפעמים כשאנחנו מבטאים אהבה זה גורם לשני לחדור לפרטיות שלנו ולכן נעשה את זה בצורה שנשארת השליטה אצלנו וזה יקל את התהליך
בהצלחה
לא כל כך הבנתי איך עושים את זה בצורה שהשליטה נשארת אצלנו?
והאמת, זה ממש נכון, כי אני טיפוס שלא אוהב שחודרים לפרטיותו...
 
  • הוסף לסימניות
  • #85
שוקו בבוקר שותים בבקבוק עד גיל יחסית גדול שהילד כבר מצליח לשתות בצורה אחראית בלי לשפוך.
מה כזה נורא?
מה הבעיה לשתות לפני שמתלבשים?
אצלינו שותים חלב ואוכלים עוגיה או פרוסת עוגה ואח"כ הולכים להתלבש ויוצאים מהבית נקיים ורגועים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #86
לא כל כך הבנתי איך עושים את זה בצורה שהשליטה נשארת אצלנו?
והאמת, זה ממש נכון, כי אני טיפוס שלא אוהב שחודרים לפרטיותו...
זה דבר שצריך ללמוד מהחיים עצמם
כשזה יקרה כבר תדעי להשים את הגבול
אבל ברור שתמיד בגילוי אהבה יש קצת הצצה לעולמנו הפנימי (מה כבר יש לנו להסתיר$)
 
  • הוסף לסימניות
  • #87
הייתי בתקופה ממש אחרי לידה.
היה לי קשה, והייתי עצבנית. ההנקה לא הלכה טוב,
וציפיתי מהגדולות לעזור לי.
בת ה8, במקום לעזור, רק התקרצצה והתלוננה על כל מיני דברים ורבה עם הקטן.
יום שלם כעסתי עליה על כל פיפס.
השכבתי אותם לישון, והיא התחילה לעשות בעיות ולהפריע גם לאחרים לישון.
התפרצתי עליה שתצא מהבית ותלך לחפש משפחה אחרת שתסכים לקבל אותה.

היא יצאה מהבית עם הכותונת, טרקה את הדלת, ואחכ צלצלה בפעמון..
התינוקת בכתה באותו רגע, ובנס בעלי חזר וראה אותי עם דמעות בעיניים.
השכיב אותם רגוע, אבל המצפון לא עזב אותי.
הלכתי למיטה שלה ואמרתי לה:
נראה לך שאוותר עלייך? גם אם יציעו לי למכור אותך תמורת עיר שלמה, לא אסכים בחיים.
אפילו אם יתנו לי מלא ארמונות. את בהרבה יותר שווה.
אבל היה לנו כזה יום, שאני הייתי עצבנית והיה לי קשה, וגם לך,
ושתינו היינו קרציות, וזה מה שיצא.
לעולם לא אמכור אותך גם אם אני אומרת את זה מרוב עצבים.
נתתי לה נשיקה, היא דמעה כמה דמעונות, ונרדמה רגועה.

אני חושבת שהניסיון של הדור היום הוא משפחות ברוכות ועומס לא נורמלי.
את מתארת סדר יום עמוס, עם ילדים מאתגרים, ודורשת מעצמך להיות סופרוומנית.
לא יודעת איך הייתי עומדת בזה.

מה שאני הייתי עושה, זה יושבת עם עצמי ואומרת לי:
הכי חשוב זו האווירה בבית, והפרנסה היא גם כלי לגרום לכך.
לכן כל השאר פחות חשובים.
זה אומר שאעשה הכל להוריד מעליי את העומס ולהשאיר בעיקר את שני הדברים: פרנסה והילדים.
וכל דבר אשקול בפלס הזה:
יש ארוע משפחתי שיגרום לי אחכ עצבים על הילדים? לא הולכים אליו.
הבית מבולגן? או להשאיר אותו כך, או להביא עוזרת.
אם נישאר בבית זה יגרום לי להתפרץ עליהם?
נצא לגינה/ לקניות למשםחקיה.

אגב יום למחרת הסיפור הזה, קלטתי שגם אני וגם הבת שלי נמצאות במתח.
וכשאני במתח אני מגיבה חזק, לכן כשהיא שאלה אותי אם היא יכולה ללכת לחברה ישר מבית הספר, הירשיתי לה.
לא כי רציתי להתפטר ממנה ומההתמודדות איתה,
אלא כי ידעתי שזה יעשה הכי טוב גם לה וגם לי.
כי רציתי בטובתה.

ואכן היא חזרה רגועה מהחברה, ויכולתי לשבת על הספה עם התינוקת ולשמוע איך היה אצל החברה ומה הן עשו.
אם היא היתה איתי כל הצהרים, רק הייתי צורחת עליה על כל קפיצה שלה, והיא היתה מגיבה בהתאם.
וחוזר חלילה..

את רואה מודל של אמא טובה- לשבת על הספה ולשמוע סיפורים.
אבל מי אמר שזה נכון?
הרי הם גם צריכים אוכל, אז מה, תשבי כל היום על הספה במקום להאכיל אותם?
מה שאני מתכוונת לומר שיכול להיות שאת לא יושבת על הספה, ושלחת לחבר, או אפילו קוראת ספר, וזה ממלא את הצורך שלהם.
המודל הזה של הישיבה על הספה מאד תוחם אותך ולעולם לא יתן לך להרגיש אמא טובה.
כי לעולם לא תגיעי אליו כי אין מצב להגיע אליו והוא גם לא נכון.

אני יושבת עם ילדיי על הספה אחרי הדלקת נרות.
הגדולות ישר מבקשות ללכת לחברות,
מהקטנים אני מבקשת להביא לי ספר כדי שאספר להם,
אבל אם מגיע חבר, הם מעדיפים אותו..

שבוע שעבר ישבתי על הספה ונרדמתי מרוב תשישות.
נדיר אצלי מאד!
הם שיחקו בפליימוביל ואפילו חברה הגיעה, ובקושי שמעתי.
אח"כ בסעודה הם קיבלו אמא רגועה יותר שהקשיבה להם.

זה יםה שאת רוצה להיות אמא טובה יותר ושהכל יהיה רגוע,
אבל תכיני לך מודל שתוכלי לנשום איתו.

לא קראתי את כל האשכול, אבל הייתי חייבת להגיב.
ריגשת אותי עם הסיפור הזה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #88
אתיחס פה למה ששאלת לגבי 2 הילדים שיותר קשה לאהוב,
מנסיון אישי,
יש לי ילד אחד מאתגר במיוחד שעבדתי הרבה על עצמי לאהוב אותו יותר.
אחד מהדברים שמאד עזרו לי-
להסתכל עליו רגע ולהגיד לעצמי- הוא מחכה עכשיו לאהבה שלי, לחיבוק שלי, רק אני בעולם יכולה לתת לו את זה, והוא צריך את זה.
במיוחד ברגעים שהוא הכי מעצבן ומאתגר תסתכלי לו חזק בעינים ותגידי לעצמך את המילים האלו ותראי איך האהבה שוטפת אותך בגלים.
וכן- להגיד לעצמך הרבה- ה' נתן לי את הילד הזה, כי זה מה שהכי טוב לילד שלי ובטוח שיש בי את הכוחות לאהוב אותו, אחרת ה' לא היה נותן לי אותו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #89
מדברייך נשמע שאת אמא אוהבת בהחלט. רק שלא תמיד את מצליחה לבטא את זה. לדוג'- במצבי לחץ.
ומה, את מצפה מעצמך שבשעה 7:45 בבוקר- בשיא הלחץ- שתוכלי לשבת על הספה וללטף ולנשק ת'ילדים? לא, נכון?!
אז מה שאני חושבת- שפשוט תגידי להם את מה שכתבת פה.
מהההההההההההה??!!!
כן. בבוקר, כשאת בשיא הלחץ ועצבנית שהבת שוב לא מוצאת את הנעליים, והבן שפך את השוקו... תגידי: "חמודה, אני מה-זה אוהבת אותך. אבל כרגע- אנחנו בשעת לחץ כזו שאני עצבנית בשביל להספיק הכל. את מבינה אותי, נכון? אז חפשי ת'נעליים מהר, ותנסי לעזור לי להיות יותר רגועה..." או: "חמודי, (גם אם זה יוצא לך בקול גבוהה וחורק...) אנחנו עכשיו בשעה סופר לחוצה של בוקר. נכון אתה מבין את זה?! אז תנגב בבקשה את השוקו ששפכת. ולך תחליף חולצה כי אתה כבר צריך לצאת. אני אוהבת אותך, אבל אין לי זמן עכשיו, לכן אני קצת עצבנית..."
הילדים יבינו אותך, בטוח. גם אם תצעקי עליהם- הם יבינו שזה לא שאת לא אוהבת אותם. אלא שפשוט את עכשיו בשעת לחץ. ואת מוציאה את זה.... אין ברירה. גם אמא היא בנ"א.
המון הצלחות! וגידול קל.
 
  • הוסף לסימניות
  • #90
היתה תקופה ארוכה של שנים שבעלי לא היה בבית בשעות ההשכבה,
ואחכ הוא סידר את זה בצורה שהוא יגיע שעה יותר מוקדם בערב,
וילך שעה יותר מוקדם לכולל ערב.
זה שינה לנו את כל המהלך.
כי הוא מגיע רענן ורוצה לשמוע את הילדים, ואני עייפה אחר כל הפעילות איתם בצהרים.
ושנינו יחד מתפקדים.
הוא גם מקשיב, ואני יכולה רק לפעול טכנית.
מאז, שעת ההשכבה בהרבה יותר רגועה, וגם הילדים מרוויחים אבא,
ואבא מרוויח להיות בקשר עם הילדים.

אצלי היתה תקופה שהוא הגיע ממש בשעת ההשכבה, זה היה יותר קשה,
כי אני רציתי שהם ילכו לישון,
והאו רצה להשתעשע איתם...:)
 
  • הוסף לסימניות
  • #91
עוד רעיון איך לגרום לקשר חיובי עם הילדים, הוא ליזום הזדמנויות שאת מספרת להם על עצמם כשהיו תינוקים.
לך, כאמא, קל להתחבר למתיקות הטבעית והמשעשעת של התינוק, שעדיין לא הספיק "לחטוא", ההתלהבות והחום יוצאים בקלות, גם כשמדובר באגוז הקשה בחבורה, ואז זו גם הזדמנות ליצור בקלות רבה יותר מגע פיזי...
להם זה תורם את התחושה שהם רצויים, אהובים וגם מעצים אותם ששמים אותם במרכז הסיפור ומציג את החלק המתוק שלהם.
(אותו דבר אפשר לעשות גם עם הסרטות משפחתיות ואלבומי תמונות.)
 
  • הוסף לסימניות
  • #92
ואז אם את מפנה לך זמן לכל הדברים הנל ולא קופצת להעודה או הדחת כלים ומבינה שכעת שעה וחצי + רק רק ילדים זה נראה אחרת
ואחרי שהם במיטות( עם נשיקה ) לא חובה ישנים ... אפשרי להתפנות לכלים ולקיפולים ולעוד....
באמת רציתי לכתוב פה 'טיפ' קטן לקיצור משמעותי בהשכבת ילדים:
כשאת משכיבה את הילדים תהיי פנויה לגמרי ורק ל'מלאכת ההשכבה'. אם תנסי להספיק בין לבין רק 'להכניס מכונה' ו'להדיח כלים' ו'להעמיד סיר למחר' וכו'- תצאי רק בהפסדים. מהניסיון שלי ראיתי שברגע שאני מחכה בקוצר רוח לצאת מהחדר ולהתעופף למיליון שמונה מאות מטלות שממתינות לי (לדאבוני, שום בלגן עוד לא ברח:p)- הילד קלט את זה ורק ניסה להעסיק אותי יותר ויותר. ברגע שאני מראה לילדים: אני כולי פנויה להשכיב אתכם לישון. שיהיה לך נוח ושתירדמו בנחת עם חיוך על הפרצוף. הילדים מרפים... מרפים... ונותנים לעצמם להירדם.
היה לי תקופה שהבת שלי 'תפסה קריזה'- אבל רציני רציני. והחליטה שאני צריכה לעמוד לידה כל הלילה בערך... ראיתי- שכשניסיתי לזוז ברגע שחשבתי שהיא נירדמה- מיד היא התעוררה והתחילה בבכיות... ושלקחתי כסא(!) והתיישבתי לידה (אפילו עם ספר טוב לעצמי- היא פשוט רצתה שאהיה לידה.) תוך כמה דקות היא נרדמה. עוד כמה דקות אח"כ נשארתי לראות שהיא אכן ישנה- ויצאתי. זה היה הרבה יותר קצר מכל הגיחות שעשיתי כשניסיתי להספיק- ולא הספקתי כלום.
כשהילד רואה שאת פנויה אליו כל עוד הוא צריך אותך- הוא משחרר.
ואם את רק רוצה שהילדים ירדמו ואת תוכלי להמשיך את היום- הילדים יצאו שוב ושוב מהמיטות בתרוצים שונים כמו: לשתות, לאכול, שיעורי בית, משעמם, מפחד, לא נרדם וכו' וכו' וכו'. שהמסר של כולם: "אמא אני רוצה אותך בשבילי"
תנסו- תראו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #93
עוד משהו, אולי כבר כתבו-
לבא לקראת הילדים בדברים שהם אוהבים עוד לפני שהם מבקשים,
זה גורם להם להרגיש שאת חושבת עליהם ושהם חיים במקום חיובי ונעים.
לדוגמא:
את פותחת חבילת מלפפונים חמוצים, תשאירי אחד בצד לזה שמאד אוהב.
תהיי את זו שמציעה לילד לשחק איתך עוד לפני שהוא ביקש.
תציעי לילד שלך לבוא איתך לקניות מעצמך.

(סתם ככה, אני מתרשמת מרוח הדברים של כל מה שכתבת, שאת אמא מאד מאד טובה! ממש אמא לדוגמא!
גם אם את לפעמים צועקת או טועה, זה לגיטימי לגמרי.
נכון שיש אמהות שלוות שאף פעם לא צועקות. אבל לך ה' לא נתן את האופי הזה וסימן שזה מה שמתאים גם לילדים שלך. )
 
  • הוסף לסימניות
  • #94
ב. כל הורה בעולם, מעניק לילדו במתנה חסך רגשי, שדרכו הוא בונה את האישיות האישית שלו, נפרדת מזו של ההורה. אז דעי, שהכאב והסבל שהם כן יחוו, ודווקא ממך, הם מתנה לאישיות שלהם. "כי אבי ואמי עזבוני וד' יאספני" אין הכוונה על סיפור טראגי של יתום עגול..... אלא זהו התהליך שכל אדם עובר בכאב ובצער, מקום בו אבא ואמא לא היו שם בשבילו, לא הכילו, לא הבינו ושם ד' אסף אותו אל חיקו באהבה רבה!!

רעיון מענין!
הרגעת אותי.....:)
 
  • הוסף לסימניות
  • #95
בלי להיכנס לכל הדיונים.

יש אמהות שמתקשות עם חיבוקים נשיקות ושות'.
וזה לא מחוסר אהבה וכד' אלא פשוט מקושי בוויסות החושי.
כאלו שבתור ילדות לא סבלו שחיבקו ונישקו אותן, הפריע להם בדים כאלו ותוויות אחרות והפס של הגרביים.
וכאמהות קשה להן שנתלים עליהן (רק פיזית) לא נעים להן לחבק, בקטן זה עוד עובד ואיך שהילדים גדלים זה פשוט לא הולך.

נקיפות מצפון לא יעזרו, חיבוקים בעל כורח לא יועילו.
מה שנשאר זה לבטא חום ואהבה בכל דרך אחרת שהיא.
ולהסתפק במגעים קלילים של טפיחה, ליטוף וכד' שהם גם לא תמיד זורמים...
 
  • הוסף לסימניות
  • #96
בלי להיכנס לכל הדיונים.

יש אמהות שמתקשות עם חיבוקים נשיקות ושות'.
וזה לא מחוסר אהבה וכד' אלא פשוט מקושי בוויסות החושי.
כאלו שבתור ילדות לא סבלו שחיבקו ונישקו אותן, הפריע להם בדים כאלו ותוויות אחרות והפס של הגרביים.
וכאמהות קשה להן שנתלים עליהן (רק פיזית) לא נעים להן לחבק, בקטן זה עוד עובד ואיך שהילדים גדלים זה פשוט לא הולך.

נקיפות מצפון לא יעזרו, חיבוקים בעל כורח לא יועילו.
מה שנשאר זה לבטא חום ואהבה בכל דרך אחרת שהיא.
ולהסתפק במגעים קלילים של טפיחה, ליטוף וכד' שהם גם לא תמיד זורמים...

מכירה את זה,
אצלי כל אחד והחושי שלו..:p

אבל, אולי האמא צריכה לפחות לדבר על זה חופשי?
שידעו למה היא ככה כלפיהם - ולא יחשבו מחשבות מיותרות,
ואיך כן נכון שיהיה - שלפחות לא יעבור לדור הבא,
ושהחום יעבור אליהם לפחות דרך הדיבור - הדבר שהכי הייתי רוצה עכשיו זה לחבק אותך...!

אפשר גם להשתדל שהאבא (תלוי איזה........) יפצה על זה במידת האפשר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #97
אפרופו ויסות חושי, סתם קצת על מנת להעלות מודעות-

כל אחד מאיתנו חווה תחושה באופן שונה.

ישנם המון תסמינים שנחשבים לחריגה בויסות החושי, לפעמים הם אפילו מקבילים לתסמיני קש"ר (ויכולים לבלבל באבחון),
התסמינים האלו יכולים להיות עוד הרבה לפני רמה שמצריכה ריפוי בעיסוק וכל אלו.

חומר בנושא שקראתי לאחרונה נתן לי להבין הרבה יותר טוב את הילדים שלי. אחרי שהבנתי, למדתי לכבד את העדפות התחושה שלהם, כי אין אפשרות להקיש מאחד לשני! מה שאת מרגישה לא בהכרח נכון גם לגבי הילד שלך!

לדוגמא:
יש ילדים שמציק להם איומות גופיות/ גרביונים/ ביצה רכה/ ירקות טחונים/ נשיקות/ חיבוקים/ רעש גבוה/ לא זוכרת מה עוד, (לא הכל ביחד:))
יש ילדים שכל מה שמתקרב אליהם - מציק/ כואב. הם צורחים מכל מכה קטנה ואין להם טיפת כח סבל לא למשטח גרון ולא לרופא שיניים, המים באמבטיה צריכים ויסות מ-דו-יק. סף תחושה נמוךךךךך!
יש ילדים שצמאים למגע עד כדי עצבנות (כאילו שכל הגוף מגרד להם) מחכים רק שיבוא מישהו וימעך אותם עם צביטות וחיבוקים או שהם נמרחים על כל מה שאפשר בסביבה, גם הפה שלהם צריך להיות עסוק עם משהו ואז הם כל הזמן אוכלים, נושכים וכדו'
יש כאלו עשויים מפלסטיק, בקושי מרגישים, ליטופים, רפרופים - לא כל כך משנה להם, וכשהם נותנים למישהו חבטה.... מסכן...!
אני חושבת שאמא צריכה להיות רגישה ולשים לב מה עושה לילד שלה טוב ומה לא.
והעיקר - כשרואים משהו חריג, תמיד להבין, להכיל, והעיקר - להאמין. הם לא ממציאים!
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #98
אם נחזור לנושא המקורי של האשכול
יש לי קטע שכתבתי לא מזמן -
תיאור אמיתי של יום אחד - די שגרתי - אצלי בבית...
מוקדש באהבה במיוחד בשבילך @אמא שואלת
אולי זה יכול קצת לעזור או לעודד, או לפחות להביע הזדהות

מליון ואחת דברים יושבים לי על הראש. הטלפון מצלצל ללא הפסקה, המייל מפוצץ מהודעות שנושאות את הכותרת המוכרת: 'דחוףףףףףףףףף'..... הצ'אט מתריע בכל רגע.
אני מנסה לעזוב הכל ולהקדיש כמה דקות לשלושת הצדיקים שלי.
הם חוזרים הביתה בכל יום בשעה 1 בצהרים, כך שאין לי אפשרות להתנתק מהעבודה מאז ועד הלילה, בפרט בתקופה כזו של לחץ ועומס.
אני מנסה להיות איתם. להתייחס. ללטף. לבשל. להגיש. אבל הראש שלי נמצא במחוזות אחרים. ובתוך הלב, עמוק עמוק, מסתתר לו אדון מצפון שמכרסם בי לאט, עוד ביס קטן ועוד אחד...
נסיונותי להרגיע את הרוחות ואת הילדים לא צולחים, ואני רואה בייאוש איך האוכל שהכנתי זורם מהצלחות לרצפה.
עוד לפני שאני עוצרת את הזרם, הטלפון מצלצל שוב, ובזווית העין אני מצליחה לזהות שזו השיחה החשובה שהמתנתי לה כבר יומיים. אני מספיקה לענות ברגע האחרון בתקוה שאוכל להתרכז לכמה שניות. תקוות שווא!
בדיוק אז הילד הגדול נזכר שהוא חייב להראות לי ממש הרגע, משהו יותר חשוב. הוא מנסה לתפוס את תשומת לבי בכל כוחו. דחוף לו נורא שאני אביט עכשיו על העבודות שהביא היום. אני מסמנת 'רק רגע' אבל הוא מתעלם וממשיך...
אני נאלצת להתרחק מהאזור כדי לסיים את השיחה בצורה סבירה, והאיש הקטן שבלב מתחיל להשתולל.
בדמיוני הפורה אני רואה את הילד שלי כשהוא כבר גדול, מתיישב על ספת הפסיכולוג ומתחיל לגולל את סיפור חייו. הוא פורק את כל החסכים והמשקעים שצבר מילדות, מהאמא העסוקה שהיתה לו, שלא מצאה זמן להקשיב לו ולשחק איתו, ואפילו לא הסתכלה על העבודות שיגע ועמל עליהן במשך בוקר שלם...
אני מנסה להשתיק את האיש שבפנים, להירגע ולחזור לילדים, אבל הם מצאו כבר תעסוקות אחרות בלעדי. אני פונה סוף סוף לסיים את הדברים הדחופים שמחכים לי, כשבפנים האיש הקטן ממשיך להציק ולא מרפה.
הזמן עובר עוד לפני שאני מספיקה משהו, אבל אני עוצרת הכל ולוקחת את הילדים לאמבטיה.
אולי אחרי שנסיים את ההשכבה בנחת, אוכל לעבוד בקצב יותר הגיוני...
מנסה להיות רגועה, להקשיב ולדבר איתם, עם כל אחד לחוד - למרות שלפעמים כל השלושה מדברים ביחד. אבל האיש הקטן ממשיך ללגלג אלי ברשעות: את רק רוצה שילכו כבר לישון, שיהיה לך קצת שקט... ומאלץ אותי בכח להודות באשמה. הוא נמצא שם איתי כל הזמן והולך וגדל מרגע לרגע.
אני מנסה לאטום את האוזניים, להתעלם ממנו ולהתרכז עכשיו רק בילדים, אחד אחרי השני.
מפשיטה. מקלחת. מסבנת. מוציאה. מלבישה...
פתאום, ברגע אחד קטן, תוך כדי מאבק עיקש להכניס את ידו של בן ה-3 אל שרוול הפיג'מה, אני שומעת את הילדון אומר לי, בקול הכי פשוט ותמים שקיים בעולם: אני אוהב אותך!
בום.
טראאאחחחחחחחחחח.
האיש שבפנים נוחת על הרצפה בקול רעש גדול ומתנפץ לאלפי רסיסים קטנטנים.
החלל שנשאר אחריו בלב מתמלא עכשיו מחדש, בחום, באהבה ובהודיה אין סופית על הכל....
 
  • הוסף לסימניות
  • #99
האם אתם מתכונים לחבק ולנשק ילדים בני 17 16 14 ? אני מצליחה לחבק ולנשק מגיל 10 ומטה ,( גם קשור לאיך גדלנו) איך מחבקים בחור יותר גבוה ממך בן 17 ? באופן טבעי ולא נימוסי כזה כשחוזר מהישיבה או כשהולך ?
אשמח לעצות
מה גם שהם לפעמים נרתעים מרגישה שהם מרגישים לא נעים / מוזר
 
והאשכול מהמם ונותן כוחות לכולם! שהרי כולנו חוות פחות יותר כמו פותחת האשכול ,וכל הכבוד לך שפתחת את הנושא !! זה פשוט תרפיה לכולנו!!
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אולי מעניין אותך גם...

אשכולות דומים

(כשאמא שלי קבעה לנו יום כיף לכל האחיות, והתחלנו להערים קשיים של "מי יהיה עם הילדים?" / "אבל יש אסיפת הורים.."/ "איך יסתדרו הבעלים???" וכ' וכ'.... קיבלנו מאמא מכתב נזיפה במייל- הרי הוא לפניכן -ללא שינויים...:))

אתן מכירות את ה"מנהג" הזה בחתונות, שלוקחים חצאית לבנה ענקית ומלבישים אותה לכלה באמצע הריקודים. כולן מסביב תופסות באותו בד החצאית ורוקדות עם הכלה מסביב, והכלה מאושרת וזורקת סוכריות לכל עבר.
מה שהכלה לא מבינה באותו מעמד זה שמדובר ברמז שהקהל מרמזים לה, להתכונן איך עומדים להיראות החיים שלה:
היא לבושה חצאית ארוכה ורחבה ומסביבה הילדים, וכל אחד מושך בחצאית לכיוון אחר, וכדי לנסות להרגיע אותם היא זורקת להם סוכריות.
"אמא, היא הרביצה לי"
"אמא, אני רעב" "אמא משעמם לי"
"אמא, הוא לקח לי.. אמא אני הייתי ראשון...אמא זה שלי והוא חטף לי"

ובערב, כשכל הילדים הולכים לישון האמא מתיישבת במטבח ומחכה לקצת רוגע, קצת מ-נ-ו-ח-ה.
ואז מגיעה צעקה מהחדר מאחד הילדים: "אמא, אני רוצה לשתות".

מ"מחקרים" שעשו אלפי אימהות בעולם מתברר שגופם של ילד עובד בצורה כזאת, שברגע שעוברים מעמידה וריקודים לעבר שכיבה במיטה כדי ללכת לישון, הגוף שלהם דורש מים, מטרנה דייסה או שוקו :)
.

את רוצה מנוחה? תני לי לומר לך משהו.
מנוחה זה לא משהו שיתנו לך, מנוחה זה משהו שאת צריכה לקחת!
צריך לעבוד על מנוחה!
תודיעי לכל המשפחה את הכללים החדשים בבית:
כשאמא שותה קפה אין להתקרב מרחק יותר קרוב מ- 2 מטר, ככתוב בהלכות קורונה בעמוד: תנו לי... מנוחה.
תודיעי לגננות כשאמא קובעת ללכת לספא - לא קובעים אסיפת הורים...
תודיעי לבעל שאת הולכת לאגור כח ותשתמשי במושגים שלהם: ביטולה לצורך קיומה....
פשוט תחליטי לקחת מנוחה ואל תאפשרי להפריע לך! זה קל מאוד לעשות זאת, בפרט אם מדובר בחמש דקות בלבד...או חצי יום בלבד...😅

אמרה לי פעם מישהי שאמא נחה רק בקבר.
אמרתי לה שזה לא נכון.
אמא זאת אמא לעולמי עולמים, נראה לך שיתנו לך לנוח? יבואו לקבר, ידפקו ויצעקו: "אמא ישועות, אמא בטלי גזירות".
תראו את רחל אימנו, אחרי אלפי שנים ועדיין מושכים לה בחצאית הפרוכת...
רחל... א-מ-א. אל תמנעי קולך מבכי ואל תמנעי עינייך מן דמעה.
אמא זאת אמא, לעולמי עולמים.
רק תזכרי שאחרי כל הקושי, יש שכר לפעולתך.

.......נא לעדכן מי לוקחת מנוחה😂😅
אני מעלה את זה כאן ואולי מכאן תבוא הישועה והסתכלות אחרת על האלמנים ובעיקר על היתומים של האלמנים,
אני אלמן כבר קרוב לחמש שנים עם שמונה יתומים, אבל משום מה יש בקהל ובארגונים רבים הרגשה שהאלמנות והיתומים של האלמנות הכי מסכנים והאלמנים והיתומים שלהם הכל בסדר מבחינתם,
אז קצת לומר מה מרגישים ומה עובר על האלמנים,
זה ממש קשה בחנוכה למשל שאין מי שידליק את הנרות חנוכה כי אין אבא בבית שידליק את החנוכיה, אבל גם מאד קשה שאחרי שגמרו להדליק את החנוכיה אין מי שיכין עם הילדים את הסופגניות ויכין את הלביבות ויצחק עם הילדים במטבח ויביא את עיקר האווירה הטובה של מסיבת חנוכה,
ומאד קשה בפסח שאין מי שישב ויערוך את שולחן ליל הסדר שאין אבא בבית, אבל גם מאד מאד קשה שאין מי שתבשל לפני זה ותכין ושתלך להביא באמצע ליל הסדר דברים מהמטבח בשביל שהאבא יוכל לשבת עם הילדים בנחת ולספר את הסיפור ההגדה
מאד קשה בשבועות למשל שאין אבא שישב בבית הכנסת וילמד עם הילדים היתומים, אבל גם מאד קשה לאבא ללכת ללמוד עם הילד בבית הכנסת שצריך להשאר בבית ולשמור על הילדים הקטנים
ולא רק בחנוכה והחגים אלא כל השנה, מאד קשה באמת לילד יתום מאבא שאין מי שישב איתו באבות ובנים ויחזור איתו על הגמרא, אבל גם מאד קשה לאבא לשבת עם הילדה שלו בכתה א ולחזור איתה ולעקוב על השיעורים, ומאד קשה לאבא ללמד את הבת שלו דברים שבעיקר אמא אמורה ללמד אותה כמו גיל ההתבגרות,,
ואני מדבר על כל גם מבחינה כלכלית, וגם מבחינת פינוקים,
אלמן שמטופל ביתומים לא יכול לצאת לעבוד כמו כל גבר אחר שיודע שיש אמא בבית שתשמור על הילדים או שתשאר איתם שחולים,,
וצריך לשלם לאשה שתנקה ותכבס ,,, ועוד דברים שגבר לא יודע לעשות,,
ותשעים אחוז מהארגונים עוזרים בעיקר לאלמנות או ליתומים של האלמנות

והכי הכי קשה זה הדבר שצריך לדאוג ליתומים לבד שלא ירגישו 2 דברים,,
1. שלא ירגישו את החוסר שיש בינם לבין ילדים אחרים שיש להם אבא ואמא,
2, ושלא ירגישו את החוסר שיש בינם לבין יתומים מאבא, כי זה אחד הדברים הכי הכי קשים, שהם שומעים למשל שארגונים מארגנים נופשים בחנוכה או בפסח או בשבועות וזה רק למשפחות של אלמנות, ומקבלים שם עולם ומלואו,,,, ואני צריך לתת לילדים שלי דברים כאלו מכספי רק שלא ירגישו שחבל שמי שנפטר זה,,,,,,,,,,,,
וודאי שמבחינת צניעות לא מתאים לעשות אלמנים עם אלמנות,, אבל כמו שמארגנים בנפרד לאלמנות אפשר שאותו ארגון יארגן במקום אחר לאלמנים עם יתומים,,
ואני יודע שכולם יגידו שבתורה כתוב אלמנה ולא כתוב אלמן, ולכן כולם חושבים בעיקר על אלמנות ולא על אלמנים,,, בתורה הכוונה לאלמנה זה מי שנצרך, וכן בזמן התורה לא היה מושג של אלמן אלא כל אחד היו לו כמה נשים,,,, והיה מי שידאג גם ליתומים וכן לא חושב שבתורה יש הבדל בין יתום מאבא או מאמא
אני לא כותב את זה בבקשת עזרה , כי מנסה ליהיות לבד ולעשות מה שצריך ליתומים שלי,, אלא רק להעלות את המודעות בציבור, ואולי יקום מישהו שידע באמת לדאוג לכל היתומים ויבין מה עובר גם על האלמנים ואולי ירים את הכפפה
שמי יוכבד פריינד, אמא ל9 ילדים בע"ה
מנחת הורים ומלווה אמהות בדרך להנאה אמיתית מהאימהות.


חשוב לי לומר כבר מההתחלה:
אין לי “שיטה”
יש לי גישה – לעזור לכל אמא למצוא את הדרך והשיטה שלה, להתחבר לאינטואיציה הטבעית שלה, ולהגיע לסמכות שנכונה לה.

אם את מרגישה חלשה מול הילדים,
מתמודדת יום־יום עם מריבות, עייפות, אי־הקשבה והשכבות מתישות,
אם לפעמים יש בך תחושה של חוסר ביטחון וחשש: אולי אני לא עושה את זה נכון?


דעי שאת לא לבד!

גם אני הייתי שם.
אמא מתמודדת, חסרת ביטחון, עייפה מהמאבקים.
לא למדתי כדי ללמד – עשיתי עבודה עמוקה עם עצמי, בבית שלי, מול הילדים שלי.
ומתוך השינוי האישי הזה, בסייעתא דשמיא, נולדה השליחות שלי:
לעזור לעוד אמהות להתחזק, להירגע, ולגלות שהאימהות יכולה להיות אחרת.

כאן בפורום אני מזמינה אותך לשאול, להתייעץ, לדייק,
ולקבל הכוונה שתעזור לך להיות אמא בטוחה יותר, רגועה יותר – ולהתחיל ליהנות מהתפקיד שלך ביום־יום.


בשמחה ובסייעתא דשמיא,
יוכבד

image (9).png

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה