ג
הכרות עם הסביבה
מוטי עולה לחדר. על המיטה למעלה מישהו כבר חורפ, בכל אופן עושה את עצמו כזה.
על המיטה מתחת לחלון בחור שמנסה לצפות את המזרן הדק בסדין חדש, עם שושנים אדומות ענקיות מריח בדין. שלום, הוא קורא לחלל. ההוא שמסדר את המזרן מאנפף משהו כמו אהה, רגע, אני מסיים, ומתיישב על המיטה.
בחור עגלגל, נראה עם ביטחון עצמי, מתייג מוטי בראש.
איך קוראים לך? הוא שואל. מוטי. מוטי קופרשטוק, אהה זה אתה קופרשטוק, בן של ר' יענקב? לא. הוא בנדוד של אבא שלי. ומוטי מרגיש שזה מתחיל לעצבן אותו.
טוב, שיהיה, העיקר קופרשטוק, האמת שחשבתי שקוראים לך שִייע, שייע? למה? כי ראיתי במודעה של החדרים שכתוב מרדכי יהושע קופרשטוק, ואצל הירושלמים יהושע הוא שייע, אבל לא משנה, שיהיה מוטי.
לי קוראים שימען ויספיש, אנחנו גרים ברכס, אבל זה די חדש קודם גרנו בפאג"י, אבא שלי היה הגבאי של בית הכנסת שם, והוא גם היה האחראי של הקמפיינים של ועד הרבנים, אבל הוא כבר לא.
מוטי מנסה להבין את מי מעניינת כמות האינפורמציה הזו, כשהוא עוד בקושי פתח את הפה, אבל שיהיה. הוא רואה שיש כבר קהל מסביב, ההוא מלמעלה מציץ, ובדלת עומד עוד איזה בחור קצת מחוייך, השימען הזה עוד לא סיים כנראה.
האמת שאני כבר האח השלישי בישיבה, אחי הגדול כבר התחתן, ויש לי עוד אח בקיבוץ א'. ההוא מהדלת אומר: טוב, לפחות יהיה מי שיעזור לנו להתאקלם כאן.
תגיד, הוא שואל, יש כאן מקלחת, או שמתקלחים במקווה? מוטי מתקפל בתוך עצמו, במקווה? בערב יום כיפור אולי.
צחקתי, אומר ההוא מהדלת שבינתיים מספר שקוראים לו יהודה כהן, צחקתי, הוא אומר, ושימען מנסה לבדוק איזה כהן הוא.
מוטי נוטש אותם, ומנסה לעשות סיבוב בפנימייה להכיר קצת את הסביבה, הוא פוגש את הג'ינג'י שלו, לא בדיוק זוכר איך קוראים לו. אבל הוא זוכר שהוא ממאאתיים ושתיים, ויש לו חיוך של שמש.
נו, מסתדרים? ברוך השם, הוא עונה, ומרגיש טוב, מישהו מהמבוגרים מכיר אותי, למדת קצת את האיזור, יודע איפה הטלפונים הציבוריים, איפה המקלחות שירותים, קפה? האמת שלא, הוא אומר במבוכה, והג'ינג'י אומר לו, אני אתן לך כיוון אם השאר תסתדר, הוא מחייך.
הקפה בכניסה לחדר אוכל, האמת שזה לא בדיוק קפה, שם יש רק מים חמים, תקנה לך קפה שיהיה שלך, תכתוב עליו שם.
חלב יש רק בבוקר עד שהוא נגמר, לפעמים מוציאים גם בלילה.
המקלחות, בשתי הקצוות של המסדרון יש מקלחות, אבל כדאי לך להיות מאורגן כי אין שם הרבה מקום.
הטלפונים הציבוריים בעיקרון יש בכל קומה בלובי של הפנימיות, אבל יש תא קולי, תראה שם למעלה יש צג, ששם כתוב אם יש לך הודעה, לך למוישה חנון הוא התתני"ק והוא אחראי גם על המערכת של הטלפונים, הוא יעשה לך מנוי ולא תצטרך את הבזכרט.
מוטי מנסה לארגן את כל המידע הזה בראש, וחושב לעצמו שהג'ינג'י לא ישמע, פלאפון, אני חייב פלאפון.
ויורד לבית המדרש לסדר שני.
בית המדרש לא מלא מפה לפה כמו בבוקר, הוא מסתכל על השעון הגדול, ובודק אם הוא זה שהקדים.
לא, 3:45 זה השעה, כך היה כתוב בדף בלוח המודעות.
החלק האחורי של שיעור א' כמעט מלא אבל למעלה כמעט ריק, לאט לאט הוא מתמלא, אבל לא צפוף כמו בבוקר, קרביץ, הוא רואה כבר הבריז. אבל הוא מחפש את קליין, הם סיכמו ללמוד בסדר ב' יחד, לפחות שיהיה חבורתא אחת שאני מכיר.
לסדר ג' נמצא כבר בארוחת ערב איזה חברותא, ננסה להתחיל להכיר כאן.
הנושאים החמים
