סיפור/טור בהמשכים

  • הוסף לסימניות
  • #1
יש לי חלום לכתוב ספר ל ועל בחורי ישיבה, אם כל הניואנסים שבחור עובר בתוך הישיבה, אם כל הנושאים שמעסיקים אותו, אתגרים, שאיפות מאוויים ניסיונות.
המסר המרכזי מבחנתי להעביר, 'אל תחצו את המסגרת, אל תשברו את הכלים'.
התחלתי כמה פעמים לכתוב יש לי כמה פרקים, לא הצלחתי להגיע לעלילה ולא להניע את הסיפור
אין לי נסיון ולא למדתי כתיבה יוצרת.

יש לי חלום נוסף, לכתוב משהו שמשותף לחוויות ולתובנות של אנשים רבים שחוו או מתבוננים מהצד על סיטואציות.

דיברתי עם הראש ישיבה דכאן, והלהיב אותי לשתף את הציבור, אני אעלה 2 פרקים, אשמח לתגובות, לאן צריך להמשיך עם זה, רעיונות לפרקים לכיוונים, נראה, אולי יצא מזה משהו.

בהצלחה למוטי, גיבור הסיפור החדש, ולקרביץ החבר ה'אמיץ' שלו.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #2
א

א' אלול.
מוטי פתח את דלת ההיכל, ארבע מאות בחורים כמו תנור לוהט היממו אותו, הוא עמד בפתח, לרגע מנסה לעכל את המחזה.
הוא כבר היה כאן פעם, במבחן לישיבה הוא הציץ, אבל זה לא אותו דבר, א' אלול זה משהו אחר, א' אלול להיכנס מאחור בצעד מהוסס בהתרגשות של התחלה חדשה זה משהו אחר.

הוא צד במבטו אחר שמואל קרביץ, האמת הוא לא ראה אותו מעולם רק בנדוד שלו שלמד עם קרביץ באותה ישיבה קטנה שידך ביניהם לחברותא, הוא מקווה שהוא יזהה מי זה, שבעים וחמש בחורים הגיעו יחד איתו לשיעור א', יתכן שהוא עדיין לא הגיע, או שהוא כבר יושב.
הלב שלו מפרפר כמו אחד שעלה לראשונה על רכבת הרים, כל החששות וההתרגשויות שלו מהתקופה האחרונה מתנקזים לרגע הזה.

הוא הגיע מישיבה טובה, לא מספר אחת, אבל טובה, וקרביץ כן הגיע מהישיבה מספר אחת, אבל בן דוד שלו אמר לו שהוא לא פחות מוכשר ממנו ואין לו סיבה להילחץ, ובינינו חשב מוטי לעצמו, למה הוא לא הלך לוואלז'ין או לקובנא, כנראה שהוא לא היה השפיץ הכי מחודד בקלמר של הישיבה מספר אחת.. למרות שבנדוד שלו טען שהוא היה מהשפיצים, אווף למה אני מחשבן שוב את כל החשבונות האלו, נצא לדרך, רק נמצא אותו כבר.

בישיבה נהוג שכל הבחורים מגיעים בערב ראש חדש, לשיעור פתיחת הזמן מראש הישיבה, ושיעור א' מגיעים למחרת בסדר א' בין 10:00 ל12:00 כך היה כתוב בדף שהגיע אליהם מזמן.
הוא הגיע ב9:45 כמובן, והוא לא הופתע לגלות שהיו שהגיעו קודם.

האמת שהוא התלבט אם להגיע מוקדם יותר, בסוף הוחלט ברוב קולות המועצת המשפחתית שהוא יעלה על האוטובוס שיוצא מירושלים ב8:30 ויגיע להוד השרון בערך ברבע לעשר, זה בסדר אמרה אמא, ואבא הסכים.
כולם כמובן ליוו אותו לאוטובוס, אבא לאוטובוס העירוני מתחת לבית, ואמא עלתה עליו בסוף, למרות שהיא לא תכננה, היא אמרה לו שממילא יש לה סידורים בעיר, אז למה לא לקחת אתך כלום, הוא שאל. והיא חייכה.
זה לא בדיוק שהיא לא לקחה כלום טישו היא לקחה, ובתחנה מרכזית היא נפרדה ממנו בכניסה, היא לא רצתה שהוא יתבייש אם בדיוק יהיה שם עוד בחור שנוסע להוד השרון אתו.

הוא הגיע לישיבה בדיוק כמו בתוכנית. החצר היתה ריקה, השמש קופחת. והוא, האמת לא בדיוק ידע לאן הוא ממשיך, הוא נגרר עם מזוודה, שקית ותפילין, הוא יניח אותם כאן?

מהכניסה השנייה הוא ראה עוד בחור מהסס לאן להמשיך, אבל ההוא כן הגיע עם אבא. לקח אותו ברכב. ויחד הם מצאו בכניסה לפנימיה על הדלת את רשימת החדרים, בכתב יד.
למעלה משמאל כתוב אלול תשע"ג, וטבלה אם מספרים ושמות, הנה, הוא שם לב שבחלק מהשמות כתוב למעלה בהדגשה, שיעור א'. הנה, מרדכי יהושע קופרשטוק חדר 417.

מעניין מי עוד איתי בחדר, שמעון ויספיש, יהודה כהן, חיים גרבר, שמואל דהן, אלעד לביא. לא מכיר אף אחד, אולי את כהן, לך תדע איזה כהן זה, אבל מה זה, כמה בחורים בחדר? בשיעורים אחרים זה נראה לו פחות, טוב, שיעור א' מה לעשות,

הוא מחפש את החדר שלו, לפתע ניגש אליו בחור, לא נראה מצעירי הישיבה, בטח בן עשרים ושלוש לפחות, ג'ינג'י, עם חיוך של ענק שמש, מאיר כולו, שלום עליכם, ומושיט לו יד.
איך קוראים לך? והוא קצת נבוך, קצת מתגרד עונה לו, מוטי, אהממ מוטי קופרשטוק, אההה בן של ר' יענקב? לא, הוא בנדוד של אבא שלי.

טוב, אומר החיוך של שמש, ומוטי מקווה שהוא יניח לו, ולא יתחיל לחפור, למרות שזה עשה לו קצת נחמד על הלב, תראה אומר לו הבחור לי קוראים שלוימה רבינוביץ' אם ת'צריך משהו תשאל, אני במאאתיים ושתיים, אז הוא מירושלים כמוני חשב מוטי לעצמו בסיפוק.
רגע, אתה יודע באיזה חדר אתה? כן, ארבע מאות ושבע עשרה, רק שאין לי מושג איפה זה, אהה טוב, אני אסביר לך את העיקרון כל קומה זה מאה, וזה מתחיל ליד הבית מדרש עד הסוף, בדרך כלל המבוגרים במספרים הקטנים, קרוב לביס'מדרש והצעירים רחוק קצת יותר, וגבוה יותר, מסכם מוטי לעצמו בראש, תודה רבה.

הוא מטפס את ארבעת הקומות, צועד את כל המסדרון הארוך, ארבע מאות ושבע עשרה הנה.
דווקא חדר נחמד, שלושה לדעתי כבר כאן, ארבע מיטות, שתיים מהם קומותיים.
מה עדיף? ליד החלון בקומה למעלה, לפחות נראה קצת נוף מהחלון, או למטה, מיטה אחרונה, לבד כבר לא יהיה לו ממילא.
הוא מעדיף למטה, לפחות אני לא אפריע לאחרים הוא חושב, מילא שאחרים יפריעו לי, הוא מציץ ככה על הארון, רואה שתפסו קצת מדפים, אבל הוא מסתכל על השעון.
זורק איזה כרית על מדף ריק אחד, את המזוודה על המיטה האחרונה שנשארה למטה, וממהר לביס'מדרש, לחפש את שמואל קרביץ.
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
ב

מוטי מחפש בעיניים את קרביץ, חלק מהספסלים של שיעור א' כבר מלאים, צפוף שם, צפוף מאוד.

בקושי אפשר לעבור והוא לא יודע בכלל לאן הוא הולך. אין לו מושג את מי הוא מחפש, הוא רואה כמה בלי חברותות, זה כנראה אחד מאלו, או שקרביץ עוד לא הגיע.

הנה הוא רואה פרצוף מוכר, זה קליין שהגיע איתו מהישיבה קטנה. הם מחייכים במבוכה, הוא מתקרב אליו.

אני מחפש אחד קרביץ, אין לי מושג איך הוא נראה, הוא למד בתפארת התורה.

הנה, אומר לו קליין אתה רואה את הבחור ליד החלון? הוא נראה לי מתפארת התורה, תשאל אותו, הוא ניגש אליו.

אתה, אהממ, אתה מתפארת התורה? כן, הוא עונה אתה מוטי קופרשטוק? כן, הא עונה במבוכה.

אתה קרביץ? כן, יופי, לא ידעתי אם אתה כבר כאן, כן, יש לי אחים גדולים, הם אמרו לי לבוא מוקדם לתפוס מקום, בוא שב, תפסתי ליד חלון, שיהיה קצת אוויר, אמר בחיוך מתוק שכבש את ליבו של מוטי, נראה לי הוא בחור לעניין, חשב.

הם התחילו נערה המאורסה, שניהם כבר שטו בחומר הם הכינו מראש רצו לבוא מוכנים, כל אחד ניסה ככה בקטנה להוכיח לשני, את הכישרון, מיגז גייז או מיקלש קליש, נדר, זה דין על החפצא או על הגברא, יופי, הבינו שהם בעניין.

בשתים עשרה נראה לי יש שיעורים. אמר קרביץ. ככה זה. בקיבוץ, יש פעמיים בשבוע בבית המדרש, ואנחנו, עד שיעור ג' הולכים בערך בשתיים עשרה שתים עשרה ורבע כזה, לחדר שיעורים.

ובאמת מוטי רואה איך בית המדרש בחלקו האחורי מתחיל להתרוקן, הוא רואה די ברור היכן מתוחמים שיעור ב' וג'. אבל הם, שיעור א', לא יצאו.

הוא רואה סביבו שכל שיעור א' מהססים, לא כל כך יודעים מי ולאן, ובכלל אנחנו שבעים וחמש בחורים, נראה לך זה שיעור אחד?, זה אמור להתחלק לשנים, לא הגיוני שיעור אחד, אומר לו קרביץ.

ואיך יחלקו אותנו? הנה אני רואה שם בצד השני בחורים משיעור א' שהולכים, בוא נשאל אותם, כן הם אמרו שאיזה בחור מועד שביעי אמר להם במקלט מתחת לפנימיות זה ה'חדר שיעורים' שלכם, ובנתיים הם לא מתפצלים ה'ראש ישיבה' מוסר לשיעור א', לכולם יחד.

עד שהוא מספיק להבין מה קורה כאן הוא מוצא את עצמו מוקף מלא בחורים, זה מעביר להוא סטנדר מעל הראש ההוא מתיישב לידו, דפים עטים. ופתאום דממה.

ראש הישיבה בפתח, כולם נעמדים, והוא מוצא את עצמו באמצע שיעור, אחרי איזה חצי שעה מתחיל הראשון בהיסוס לשאול, ראש הישיבה משתתק, מגיב, וממשיך.

הוא מוטי, לא הבין משהו, זה לא מסתדר בסוגיא, לשאול, לא לשאול? הוא קופץ למים. יורה כמו טיל את השאלה.

ראש הישיבה מסתכל, נעצר, מחייך. תיגש אלי אחר כך, הוא אומר, נחדד את זה, הוא לא יודע, טוב, לא טוב? מותר אסור? מה הוא קפץ, למה?

אחרי השיעור מיד מנחה, מתי הוא ידבר עם ה'ראש ישיבה'? הוא בלחץ. אחרי מנחה קליין מהישיבה קטנה מסמן לו שיבוא לתפוס מקום לידו בחדר האוכל.

אבל אני חייב לדבר עם ה'ראש ישיבה' הוא מסמן.

זה מצחיק קצת הפנטומימה הזו, אבל לא נעים, אם מישהו ישמע, אפשר לחשוב.

מסביב לראש הישיבה כבר עומדים כמה בחורים, מהקיבוץ, לא נראה שיש לי מה לחכות, הוא חושב, אבל נשאר עוד כמה דקות, עד שהוא מתייאש, אנסה אחר הצהריים או מחר, אבל בלב שלו יש מלא פרפרים, רציתי לגמור אם זה כבר.

הוא נכנס לחדר האוכל, לא יודע איפה שיעור א' יושבים, רעש ובאלגן מקדמים אותו, אף אחד לא רואה אותו, הוא לא מבין לאן הוא אמור לפנות.

חבל, אם הג'ינג'י הדביק ההוא היה כאן, אולי הוא היה מכוון אותו.

בקצה הוא רואה נישה כזו, הוא מזהה שם איזה פרצוף או שתיים שהיו בשיעור, הוא יבדוק אולי הם שם, הוא ניגש קליין מסמן לו שיבוא, כמעט תפסו לך את המקום, לפחות נשב יחד, עד שנכיר מישהו, אני עוד רוצה לעלות לחדר.

לא נראה לי שאשן משהו הצהריים הזה למרות שהראש שלי כבר פטישים, אבל אני חייב להכיר לסדר לראות מי נגד מי.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #6
כתיבה בהחלט משובחת.
עדיין לא יצא לי לקרוא ספר שמביא את חיי הישיבה כדבעי. יש בנישה הזו פוטנציאל גדול.
אבל מלבד העריכה הנצרכת, לפי דעתי אתה חייב איזושהי עלילה כבר מהתחלה. אי אפשר להתחיל לכתוב ולקוות שתיווצר עלילה, זה כמו לפתוח חנות ולקוות שיבואו המוצרים.
אלא אם כן הכוונה ליצור סוג של יומן / טור שמטרתו לתאר את הווי הישיבה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
תודה.
הכוונה שלי יותר בכיוון של טור, אלא אם למישהו יש כאן רעיון לעלילה, אני אשמח, המוח שלי פשוט לא הצליח לייצר איזה משהו אטרקטיבי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
אבל מלבד העריכה הנצרכת, לפי דעתי אתה חייב איזושהי עלילה כבר מהתחלה. אי אפשר להתחיל לכתוב ולקוות שתיווצר עלילה, זה כמו לפתוח חנות ולקוות שיבואו המוצרים.
אלא אם כן הכוונה ליצור סוג של יומן / טור שמטרתו לתאר את הווי הישיבה.
בדיוק חשבתי על זה... מעניין מה יקרה אם הוא יניח לעלילה להיווצר לבד...
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
אפיינת כאן בתיאור מצויין את קופרשטוק, אתהמצב בישיבה ואת הפחדים השונים. הטור השני טוב בהרבה מהראשון.
מה שכן- ליטוש, אחי היקר. ליטוש. ודוגמה קטנה:
הוא כבר היה כאן פעם, במבחן לישיבה הוא הציץ, אבל זה לא אותו דבר, א' אלול זה משהו אחר, א' אלול להיכנס מאחור בצעד מהוסס בהתרגשות של התחלה חדשה זה משהו אחר.
הוא כבר היה כאן פעם, הציץ כשהגיע למבחן בישיבה,אבל זה לא אותו הדבר. א' אלול זה משהו אחר. א' אלול זה להיכנס מאחור בצעד מהוסס ובהתרגשות של התחלה חדשה. משהו אחר.
או:
הוא כבר היה כאן פעם, הציץ כשהגיע למבחן בישיבה,אבל זה לא אותו הדבר. א' אלול זה משהו אחר. א' אלול זה כניסה מאחור בצעד מהוסס ובהתרגשות של התחלה חדשה. משהו אחר.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #10
כאם לבנים בגיל- חסר חומרים כאלה מאוד.
יש לי חשש שהסגנון לא מספיק אטרקטיבי.
החברה הצעירים אוהבים אקשן, וכדאי ליצור יותר עניין, ואפילו מתח.
מתח של עלילה אפשר על ידי: סוד/אבידה משמעותית/ מכשול רציני כשחיי הישיבה מהווים רקע לעלילה.
את המתח לתת כבר במשפטים הראשונים כדי ללכוד את הקורא.
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
יש לי חלום לכתוב ספר ל ועל בחורי ישיבה, אם כל הניואנסים שבחור עובר בתוך הישיבה, אם כל הנושאים שמעסיקים אותו, אתגרים, שאיפות מאוויים ניסיונות.
המסר המרכזי מבחנתי להעביר, 'אל תחצו את המסגרת, אל תשברו את הכלים'.
התחלתי כמה פעמים לכתוב יש לי כמה פרקים, לא הצלחתי להגיע לעלילה ולא להניע את הסיפור
אין לי נסיון ולא למדתי כתיבה יוצרת.

יש לי חלום נוסף, לכתוב משהו שמשותף לחוויות ולתובנות של אנשים רבים שחוו או מתבוננים מהצד על סיטואציות.

דיברתי עם הראש ישיבה דכאן, והלהיב אותי לשתף את הציבור, אני אעלה 2 פרקים, אשמח לתגובות, לאן צריך להמשיך עם זה, רעיונות לפרקים לכיוונים, נראה, אולי יצא מזה משהו.

בהצלחה למוטי, גיבור הסיפור החדש, ולקרביץ החבר ה'אמיץ' שלו.
רעיון טוב.
נ. ב. יש לכתוב עם ולא אם. בהצלחה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
לאן לקחת את זה? לעלילה, למשל, בחור מהחדר שהתקלקל, או עלילה גרנדיוזית של חטיפות ו/או מכירת חומרים מסוכנים לעבריינים...
לסתם טור של חיי יומיום, הווי, חוויות, ניואנסים.

אני כתבתי עוד כמה פרקים, בעיקר בחלק של ההווי, נסיעות בליל שישי, כאסח בתוך החדר, איחורים לתפילה, צ'יקאב וכאלה.
אבל זה נראה לי יבש, כמדומה שצריך להכניס צבע חדש חוץ מההווי עצמו.
דעתכם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
הרעיון לדעתי מוצלח מאד רק צריך כמה שיפורים.
ברור שחייב לעבד הכל מראש ולא לכתוב ותוך כדי... וזו הסיבה לדעתי בה הטורים מאופיינים בתיאור קצת שיטחי של הרגשות. מספיק שתביא 2-3 סצינות בסיסיות של הוואי ישיבתי ושבכל אחת תעמיק בתיאור התחושה של הגיבור בשביל שנתחבר אליו. לדוג' חדר אוכל, בית מדרש, וחדר. מאשר תיאור מלמעלה של כל פרט מ-איך הוא נפרד מההורים ועד... וכו'.
בנוסף, ברור שחייב עלילה. ולא חייב משהו גרנדיוזי. העלילה עשויה להיות חברתית רק שתיצור ענין. כמו כן קצת הומור ישיבתי יוסיף המון.
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
הרעיון לדעתי מוצלח מאד רק צריך כמה שיפורים.
ברור שחייב לעבד הכל מראש ולא לכתוב ותוך כדי... וזו הסיבה לדעתי בה הטורים מאופיינים בתיאור קצת שיטחי של הרגשות. מספיק שתביא 2-3 סצינות בסיסיות של הוואי ישיבתי ושבכל אחת תעמיק בתיאור התחושה של הגיבור בשביל שנתחבר אליו. לדוג' חדר אוכל, בית מדרש, וחדר. מאשר תיאור מלמעלה של כל פרט מ-איך הוא נפרד מההורים ועד... וכו'.
בנוסף, ברור שחייב עלילה. ולא חייב משהו גרנדיוזי. העלילה עשויה להיות חברתית רק שתיצור ענין. כמו כן קצת הומור ישיבתי יוסיף המון.
איך ידעת מה רציתי לכתוב?...
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
ג

הכרות עם הסביבה
מוטי עולה לחדר. על המיטה למעלה מישהו כבר חורפ, בכל אופן עושה את עצמו כזה.

על המיטה מתחת לחלון בחור שמנסה לצפות את המזרן הדק בסדין חדש, עם שושנים אדומות ענקיות מריח בדין. שלום, הוא קורא לחלל. ההוא שמסדר את המזרן מאנפף משהו כמו אהה, רגע, אני מסיים, ומתיישב על המיטה.

בחור עגלגל, נראה עם ביטחון עצמי, מתייג מוטי בראש.

איך קוראים לך? הוא שואל. מוטי. מוטי קופרשטוק, אהה זה אתה קופרשטוק, בן של ר' יענקב? לא. הוא בנדוד של אבא שלי. ומוטי מרגיש שזה מתחיל לעצבן אותו.

טוב, שיהיה, העיקר קופרשטוק, האמת שחשבתי שקוראים לך שִייע, שייע? למה? כי ראיתי במודעה של החדרים שכתוב מרדכי יהושע קופרשטוק, ואצל הירושלמים יהושע הוא שייע, אבל לא משנה, שיהיה מוטי.

לי קוראים שימען ויספיש, אנחנו גרים ברכס, אבל זה די חדש קודם גרנו בפאג"י, אבא שלי היה הגבאי של בית הכנסת שם, והוא גם היה האחראי של הקמפיינים של ועד הרבנים, אבל הוא כבר לא.

מוטי מנסה להבין את מי מעניינת כמות האינפורמציה הזו, כשהוא עוד בקושי פתח את הפה, אבל שיהיה. הוא רואה שיש כבר קהל מסביב, ההוא מלמעלה מציץ, ובדלת עומד עוד איזה בחור קצת מחוייך, השימען הזה עוד לא סיים כנראה.

האמת שאני כבר האח השלישי בישיבה, אחי הגדול כבר התחתן, ויש לי עוד אח בקיבוץ א'. ההוא מהדלת אומר: טוב, לפחות יהיה מי שיעזור לנו להתאקלם כאן.

תגיד, הוא שואל, יש כאן מקלחת, או שמתקלחים במקווה? מוטי מתקפל בתוך עצמו, במקווה? בערב יום כיפור אולי.

צחקתי, אומר ההוא מהדלת שבינתיים מספר שקוראים לו יהודה כהן, צחקתי, הוא אומר, ושימען מנסה לבדוק איזה כהן הוא.

מוטי נוטש אותם, ומנסה לעשות סיבוב בפנימייה להכיר קצת את הסביבה, הוא פוגש את הג'ינג'י שלו, לא בדיוק זוכר איך קוראים לו. אבל הוא זוכר שהוא ממאאתיים ושתיים, ויש לו חיוך של שמש.

נו, מסתדרים? ברוך השם, הוא עונה, ומרגיש טוב, מישהו מהמבוגרים מכיר אותי, למדת קצת את האיזור, יודע איפה הטלפונים הציבוריים, איפה המקלחות שירותים, קפה? האמת שלא, הוא אומר במבוכה, והג'ינג'י אומר לו, אני אתן לך כיוון אם השאר תסתדר, הוא מחייך.

הקפה בכניסה לחדר אוכל, האמת שזה לא בדיוק קפה, שם יש רק מים חמים, תקנה לך קפה שיהיה שלך, תכתוב עליו שם.

חלב יש רק בבוקר עד שהוא נגמר, לפעמים מוציאים גם בלילה.

המקלחות, בשתי הקצוות של המסדרון יש מקלחות, אבל כדאי לך להיות מאורגן כי אין שם הרבה מקום.

הטלפונים הציבוריים בעיקרון יש בכל קומה בלובי של הפנימיות, אבל יש תא קולי, תראה שם למעלה יש צג, ששם כתוב אם יש לך הודעה, לך למוישה חנון הוא התתני"ק והוא אחראי גם על המערכת של הטלפונים, הוא יעשה לך מנוי ולא תצטרך את הבזכרט.

מוטי מנסה לארגן את כל המידע הזה בראש, וחושב לעצמו שהג'ינג'י לא ישמע, פלאפון, אני חייב פלאפון.

ויורד לבית המדרש לסדר שני.

בית המדרש לא מלא מפה לפה כמו בבוקר, הוא מסתכל על השעון הגדול, ובודק אם הוא זה שהקדים.

לא, 3:45 זה השעה, כך היה כתוב בדף בלוח המודעות.

החלק האחורי של שיעור א' כמעט מלא אבל למעלה כמעט ריק, לאט לאט הוא מתמלא, אבל לא צפוף כמו בבוקר, קרביץ, הוא רואה כבר הבריז. אבל הוא מחפש את קליין, הם סיכמו ללמוד בסדר ב' יחד, לפחות שיהיה חבורתא אחת שאני מכיר.

לסדר ג' נמצא כבר בארוחת ערב איזה חברותא, ננסה להתחיל להכיר כאן.
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
ד

קרביץ

קרביץ התעורר לסדר שני קצת מאוחר, בערך בארבע, בדף שבלוח מודעות כתוב רבע לארבע, החדר היה ריק.

הוא מקווה שזה בסדר, לא נעים, היום הראשון של הזמן, בכל זאת, רק מה הוא יעשה עד שהוא נרדם, הם קודם עשו היכרות בחדר, כולם כבר בבית המדרש.

האמת, שהוא בכלל היה בטוח שילך לוואלז'ין הוא שהיה מהכישרונות הגדולים של תפארת התורה, היה בטוח שיהיה בין שמונת הבחורים שילכו לוואלז'ין. הוא אפילו לא נרשם לקובנא, או לישיבות אחרות.

יש לו נס שהראש ישיבה ביקש ממנו שילך להיבחן גם בהוד השרון בגלל החבר שלו שבסוף גם לכאן לא התקבל.

יש לו איזו מחשבה טורדנית שהראש ישיבה מראש סגר עליו איזשהו דיל עם הוד השרון, הוא רוצה להאמין שזה לא נכון.

בכל מקרה הוא כאן, והוא הולך ללמוד עם בחור מישיבה 'בסדר'.

אמנם יעקב הבנדוד שלו אמר שהוא בחור פצצה אבל הוא בטוח שאם הוא היה בוואלזי'ן היו לו חברותות פצצות. האמת שלא קשור דווקא לחברותות, זה המעמד, החברה, זה המתמידים הגדולים של וואלז'ין.

נתן לו מכה לא קטנה לאגו, אבל הוא החליט, בינתיים הוא זורם. למרות שבפינה האחורית בראש הוא חשב שבהזדמנות הראשונה הוא ישתדרג. בנתיים הוא יעשה הכל כדי להצליח.

החברותא עם מוטי קופרשטוק ביום הראשון הייתה לא רעה, הוא אפילו הופתע קצת, היה בטוח שאין מוכשרים ממנו. הרי רק בטעות הוא כאן. זה אפילו נתן לו דחיפה קדימה להתאמץ יותר. אבל עכשיו קצת הציק לו להיכנס מאוחר לסדר, הוא רצה להיחשב כאחד המובילים בשיעור, לא כמי שלא משקיע, אבל הוא ידע ליצור את הפוזה.

הוא נכנס לסדר אחר הצהריים עם הכרית על הפרצוף, והשערות עוד רטובות קצת, החלק של שיעור א' היה מלא. והוא עם קול של מי שקם עכשיו ניגש לחברותא, כאילו הוא איזה אלטערר שלא שם על אף אחד.

מוטי שראה אותו בזווית העין וקצת קינא ביכולת הזו לא לספור אף אחד, הוא לא ידע אם זה בגלל הישיבה שממנה בא, או שזה הטיפוס, אבל זה הוסיף קצת לנחיתות שלו, או לחשק שלו להצליח יותר מקרביץ.

בסדר שני היו כבר כמה מֵישִיבים, -נו"נ (– נושא ונותן) שהיו שייכים רק לשיעור א'. החברים אחר כך דיברו שהם גם קצת משגיחים. קרביץ התלבט עם עצמו, וכדי להשאיר אצלם רושם חיובי ניגש לאחד מהם לדבר בלימוד. הוא חשב שזה קצת יתקן את הרושם.

אבל כשהמיישיב שאל לשמו, הוא תפס, שבסוף הסדר, כשהמישיב יגש לראש הישיבה לדבר על השיעור החדש, הוא יגיד לו, 'יש שם אחד קרביץ, דווקא כישרון לא רע אבל כדאי לשים עליו עיין, הוא כבר הגיע מאוחר היום'.

אחרי ארוחת ערב היה סדר מוסר, שקרביץ לא בדיוק ידע אם יורדים לבית מדרש בשביל זה או לא, הוא ירד, כמו שהוא חשב, ההיכל לא היה מלא, אבל היו כל מיני שהוא לא בדיוק ידע להגדיר אותם לקבוצה.

במבוגרים זה היה לגמרי רציני, מי שבא, בא ברצינות.

בשיעור א' כמעט כולם היו. חלק ניסו ללמוד בשפתיים דולקות כמו שאמר ר' ישראל. חלק קראו עם העיניים וחלק סתם בהו.

הוא לא התחבר לקונספט אבל הוא נכנס בהה בארון של ספרי המוסר ולא בדיוק ידע מה לקחת, מעולם הוא לא התחבר לזה, אולי שיעורי מחשבה עניינו אותו, או שיחות מתלהבות שסחפו את כל השומעים לגבהים, אבל לשבת וללמוד מוסר? הוא אף פעם לא התחבר.

הוא שלף איזה ספר, והתיישב.

במעריב ההיכל כבר היה מלא מפה אל פה.

ואחר כך סדר שלישי, לשיעור א אמרו שזה סדר לחזור על השיעור של הבוקר, הבחורים המבוגרים יותר למדו פרקים אחרים כמו בסדר שני. אבל שיעור א' צריכים יותר לעבוד על העיון כך אמרו להם.

בוואלזין לא אומרים לשיעור א' מה ללמוד בסדר ג.

הוא חשב אולי לארגן בחורים שימסרו חבורות או יכתבו, אבל הוא יחכה שיכירו אותו קצת יותר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
הוא צד במבטו אחר שמואל קרביץ
רק דוגמא להגהה הדחופה והקריטית...

לא צדים במבט אחר פלוני... תרים במבט...

כשצדים במבט, זה כבר כשמוצאים... וממילא

או: הוא תר במבטו אחר שמואל קרביץ.
או: הוא צד במבטו את שמואל קרביץ.
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
אני מרגיש שהבעיה לא כל כך בחלק הלשוני, את זה אפשר לסדר עם עוד קצת מאמץ, (וחברים טובים..)
אני מרגיש שזה הולך ונעשה אנמי, ולא מעניין.
צריך להמציא את זה מחדש.
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
מסכים איתך. בעליל.

אגב, יש ספר שאיני זוכר את שמו, המכיל מעין 'רשימות' של בחור בישיבה קטנה.


אם תיקח את הכיוון הזה, של 'יומן' אישי של בחור, יכול להיות שיהיה עניין בספר גם בלא עלילה מיוחדת. רק תעשה את זה באמת בצורה של יומן.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה