הי. בוקר טוב...
קראתי את כל התגובות באשכול הזה ושמתי לב שהעיקר חסר מן הספר...
בתור אחת שלמדה ולימדה תקשורת, וגם למדה צילום, עריכה, בימוי, קונספט דזיין, סטוריבורד ועוד.
אני מרשה לעצמי להביע את דעתי בכך שהתעלמתם מהבעיה המרכזית והיא: המדיום!
כן. סרט. זה טוב או לא?
אם הייתי קוראת לתומי את האשכול בלי לדעת מה זה דיסני, הייתי חושבת שיש מקום לראות את סרטי דיסני כי אולי יש בהם מסרים מעולים וחיוביים...
אבל הבעיה העיקרית בסרטים בכלל ובאנימציות בפרט היא הרבה מעבר ל-מסר או לא מסר.
יש הרבה בעיות בסרטים וכאן אגע רק בעיקריות וגם הן תתווספנה לעובדה ש99% מסרטי דיסני כלל לא נקיים.
אחת הבעיות היא: שטיפת מוח.
כן, לא רק החרדים עושים שטיפת מוח. גם הסרטים. ובין היתר שטיפת המוח הזאת הוכחה מחקרית כגורמת לעליה באלימות. המדיה משדרת שאלימות היא דרך חיים אפשרית וקיימת והיא דרך לפתרון בעיות.
אפקט נוסף של שטיפת המוח הוא: כל בעיה מסתדרת תוך שעתיים. הסיפור בכל סרט נפתר בצורה חיובית בתוך כשעתיים וזה בכל סרט שהוא. ולכן זה יוצר התנייה במוח שכל בעיה תיפתר תוך שעתיים. ומשזה לא קורה הדבר יוצר תסכול רב.
עוד התניה היא: המוות לא סופי. צופה רואה את השחקן שנרצח בסרט א', מופיע בריא ושלם בסרט ב'. זה יוצר אצלו התניה שהרצח הוא לא סופי.
כמובן שמדובר בדקויות. ותגידו שאצל אנשים נורמלים זה לא כך, אבל לא כולם נורמלים. ויש הרבה שהם על הסף... והשפעה להשפעה מצטברת...
ויש עוד.
בעיה נוספת בסרטים היא הכהיית הרגש:
אדם שנחשף לסרטים רבים, מאבד את השמחה, ההנאה וחדוות החיים.
ולמה? כי אם הרגש שלנו במציאות היום יומית נעה בין 40 ל-70 ( כש0 זה דיכאון עמוק, ו100 זה שמחה אדירה).
בסרטים האדם נחשף לרגשות שנעים בין 0 ל100!
וזה מושג באמצעות שימוש מושכל מאוד בויזואל, ברמת הפריימים, ובסאונד, ובחשיבה הפסיכולוגית שמלווה את התסריט על כל מילה ומילה. חשבתם פעם למה כל סצנה עצובה מכילה אלמנטים קומיים, בתוכה או בסמיכות?....
בקיצור: כאשר יקום האדם מן הסרט הוא מרגיש שהחיים משעממים, הבן זוג לא משהו וכל כולו זועק שינוי.
ולאחר חשיפה ממושכת ההשפעה של זה מתעצמת...
עד כאן דברי בקצרה. אני יודעת שזה לא עונה בדיוק לכותרת האשכול, אבל הייתי חייבת!
תודה למי שקרא עד כאן, ובהצלחה למי שלא
הנושאים החמים
