הנושאים החמים
ידידיה חבר
מהמשתמשים המובילים!
- הוסף לסימניות
- #1
שלום חברים!
אז כן אני חדש פה, (תודות למנהל היקר שצירף אותי), ומכיון שהמנהל מעוניין רק בניקים פעילים ומוכרים (ובצדק לענ"ד), אז אני מצרף מאמר מתוך מדור/טור (אודה למי שיחדד לי את ההבדל...) שאמור כעיקרון להתפרסם ב... (אינני העורך, ואינני חש רשאי לחשוף דברים שעודם לא קרו, לכן כרגע אינני מפרסם לא את הבמה ולא את שם המדור).
שימו לב: המאמר הוא המאמר שלא יתפרסם, כי העורך העדיף את המאמר השני. אשמח לקבל תגובות על המאמר (שלא נבחר...), ניחושים, רעיונות לכותרת (שלא תכתב - כמו כל המאמר, כאמור), ו... המוווון ביקורת בונה (בלבד!
).
במידה ובס"ד לא תהיינה תקלות של הרגע האחרון, והטור יופיע, אכתוב כאן את שם המדור, ואת המאמר שכן נבחר. שם המדור - מקסים, מבטיח!
ובכן:
ג'רמי סקלאר, הוא מומחה לשיווק בינלאומי באמצעות הרשת. לפני כשנתיים פנתה אליו חברת 'go power' בכדי שישווק את מוצריה באמצעות רשימת אימיילים של לקוחות פוטנציאליים, אותה תספק לו החברה.
הוא נענה להצעה, והחברה שלחה לכתובת המייל שלו פרוספקטים על פעילות החברה ומוצריה, וכן את רשימת הלקוחות הפוטנציאליים.
אצל ג'רמי הביטוי 'time is money' (זמן זה כסף) הוא מינוח העבודה הבסיסי, ומשכך הוא לא טרח להיכנס לאתר החברה או להציץ בפרוספקטים שנשלחו אליו. כל מה שעשה, היה פשוט לשלוח לרשימת הלקוחות את הפרוספקטים של החברה, בצירוף הודעה שכל מי שירכוש את המוצרים דרכו ישתתף בהגרלה על חופשת סקי אתגרית במיוחד.
את התוצאה הוא אפילו לא דמיין.
תוך פחות משעה הוא קיבל טלפון נזעם, מלא פחות מאשר מנכ"ל go power בכבודו ובעצמו. 'החלקת על בננה?!' הוא רתח מזעם. ג'ימי לא הבין כלל מה מדובר, וענה: 'לא, התכוונתי להחלקה בסקי, מה קרה?!'. 'אז זהו שכן', רתח המנכ"ל 'אני דן אותך לכף זכות שאתה לא שפוי, אתה לא יודע שהחברה שלנו משווקת מוצרים לנכים מוגבלי הליכה?!'...
אם ישנה דוגמא טובה לשיווק לא נכון – היא ג'רמי סקלאר. האקט הראשון בשיווק נכון, הוא להבין את כל צרכיו של הלקוח, ולא פחות מכך את הלך רוחו ותפיסת עולמו, שאילולא כן נמצא את עצמנו מזיעים במכירת קרח לאסקימוסים...
את הביטוי המושלם לכך ניתן למצוא באמרתו הנודעה של דייל קראנגי, שאמר: 'אני לכשלעצמי מחבב מאד תותים בשמנת, אולם כשאני הולך לדוג אני נותן לדגים את מה שהם אוהבים, והם משום מה מבכרים תולעי דם'...
אולי באמת כדאי להתמקד בתותים ובתולעים, כי זאת על כל איש שיווק העוסק במכירת 'תותים' ללקוחותיו לדעת, שכדי לחדור לליבות הצרכנים עליו למצוא את התולעים הנכונות שיזחלו פנימה, ולא חשוב אלו תולעים רק שיהיו אלו התולעים שהלקוח מחבב. רק ככה חייו יהיו תותים...
עולם השיווק והצרכנות המודרני מבוסס על באגים בהרגלי ובבקרת הצריכה של הלקוחות, 'באג' - למי שלא יודע – הוא תרגום של חרק, ובכן, בכדי לאכול את החרקים השמנים אנחנו זקוקים לתולעים טובות אף הן... סליחה אם הרסתי למישהו את הארוחה...
טעויות בנקודה מרכזית זו הן החור הגדול בשק תקציבי הפרסום, והדברים אמורים שבעתיים כשהמדובר במגזר החרדי.
ולמה?!
אז ככה. דבר הראשון הציבור החרדי מאד מאד נזהר מתולעים, ויש האומרים כי אף התולעים זהירות ממנו, עד שידועה ההלצה על אותו מנהיג קהילה שביקש להיטמן בחלקת הקהילה היריבה, משום שהתולעים של קהילה זו אינן אוכלות מקהילה זו...
אך מעבר להלצה, ישנה כאן אמירה רצינית עד להחריד. החברה החרדית איננה שונה מהכללית רק באי אלו פעולות מסוימות – אלא חלוקה בתפיסת עולם שונה לחלוטין. בציבור החרדי, המורגל לראות את הפנימיות והתוכן האמיתי – אין כל מקום לסיסמאות חלולות. הניסיון 'לגייר' פרסומת כללית למגזר החרדי, דומה למי שיהין להעמיד מוכר חילוני בדוכן ארבעת המינים, ומסתכן בהכרזה מצידו של זה על 'אגסים טריים ולולבים עם פיטם'...
ניקח כדוגמא את אותה חברה ששיווקה את מותג הבית שלה על הטיקט 'הבחירה של הבית' – סלוגן ריק מתוכן אמיתי, שמתאים לציבור החרדי כמו כפפה לרגל... כאילו שמישהו בציבור החרדי משנה את המבט על הבית לפי המותג של החלב שיש לו בקפה או הגבינה הצהובה שמבעבעת לה בקרבי הטוסט...
ועדיין לא נכנסנו לז'רגון החרדי, הכל כך שונה. אין די בלהשתמש במילים כמו 'נייעס' ו'מצב', אם לא השכלת להבין את עומק השיח והשפה החרדיים. הרי רק הציבור החרדי צורך 'עוף מוכשר' (כאילו שעוף טיפש פחות טעים...), ו'פלאפון מאושר' (כשהוא בדיכאון הוא מגמגם כנראה...), ו'מסעדה עם ישיבה במקום' (לא מספיק כולל או בית כנסת?!)...
אז כן אני חדש פה, (תודות למנהל היקר שצירף אותי), ומכיון שהמנהל מעוניין רק בניקים פעילים ומוכרים (ובצדק לענ"ד), אז אני מצרף מאמר מתוך מדור/טור (אודה למי שיחדד לי את ההבדל...) שאמור כעיקרון להתפרסם ב... (אינני העורך, ואינני חש רשאי לחשוף דברים שעודם לא קרו, לכן כרגע אינני מפרסם לא את הבמה ולא את שם המדור).
שימו לב: המאמר הוא המאמר שלא יתפרסם, כי העורך העדיף את המאמר השני. אשמח לקבל תגובות על המאמר (שלא נבחר...), ניחושים, רעיונות לכותרת (שלא תכתב - כמו כל המאמר, כאמור), ו... המוווון ביקורת בונה (בלבד!
).במידה ובס"ד לא תהיינה תקלות של הרגע האחרון, והטור יופיע, אכתוב כאן את שם המדור, ואת המאמר שכן נבחר. שם המדור - מקסים, מבטיח!
ובכן:
ג'רמי סקלאר, הוא מומחה לשיווק בינלאומי באמצעות הרשת. לפני כשנתיים פנתה אליו חברת 'go power' בכדי שישווק את מוצריה באמצעות רשימת אימיילים של לקוחות פוטנציאליים, אותה תספק לו החברה.
הוא נענה להצעה, והחברה שלחה לכתובת המייל שלו פרוספקטים על פעילות החברה ומוצריה, וכן את רשימת הלקוחות הפוטנציאליים.
אצל ג'רמי הביטוי 'time is money' (זמן זה כסף) הוא מינוח העבודה הבסיסי, ומשכך הוא לא טרח להיכנס לאתר החברה או להציץ בפרוספקטים שנשלחו אליו. כל מה שעשה, היה פשוט לשלוח לרשימת הלקוחות את הפרוספקטים של החברה, בצירוף הודעה שכל מי שירכוש את המוצרים דרכו ישתתף בהגרלה על חופשת סקי אתגרית במיוחד.
את התוצאה הוא אפילו לא דמיין.
תוך פחות משעה הוא קיבל טלפון נזעם, מלא פחות מאשר מנכ"ל go power בכבודו ובעצמו. 'החלקת על בננה?!' הוא רתח מזעם. ג'ימי לא הבין כלל מה מדובר, וענה: 'לא, התכוונתי להחלקה בסקי, מה קרה?!'. 'אז זהו שכן', רתח המנכ"ל 'אני דן אותך לכף זכות שאתה לא שפוי, אתה לא יודע שהחברה שלנו משווקת מוצרים לנכים מוגבלי הליכה?!'...
אם ישנה דוגמא טובה לשיווק לא נכון – היא ג'רמי סקלאר. האקט הראשון בשיווק נכון, הוא להבין את כל צרכיו של הלקוח, ולא פחות מכך את הלך רוחו ותפיסת עולמו, שאילולא כן נמצא את עצמנו מזיעים במכירת קרח לאסקימוסים...
את הביטוי המושלם לכך ניתן למצוא באמרתו הנודעה של דייל קראנגי, שאמר: 'אני לכשלעצמי מחבב מאד תותים בשמנת, אולם כשאני הולך לדוג אני נותן לדגים את מה שהם אוהבים, והם משום מה מבכרים תולעי דם'...
אולי באמת כדאי להתמקד בתותים ובתולעים, כי זאת על כל איש שיווק העוסק במכירת 'תותים' ללקוחותיו לדעת, שכדי לחדור לליבות הצרכנים עליו למצוא את התולעים הנכונות שיזחלו פנימה, ולא חשוב אלו תולעים רק שיהיו אלו התולעים שהלקוח מחבב. רק ככה חייו יהיו תותים...
עולם השיווק והצרכנות המודרני מבוסס על באגים בהרגלי ובבקרת הצריכה של הלקוחות, 'באג' - למי שלא יודע – הוא תרגום של חרק, ובכן, בכדי לאכול את החרקים השמנים אנחנו זקוקים לתולעים טובות אף הן... סליחה אם הרסתי למישהו את הארוחה...
טעויות בנקודה מרכזית זו הן החור הגדול בשק תקציבי הפרסום, והדברים אמורים שבעתיים כשהמדובר במגזר החרדי.
ולמה?!
אז ככה. דבר הראשון הציבור החרדי מאד מאד נזהר מתולעים, ויש האומרים כי אף התולעים זהירות ממנו, עד שידועה ההלצה על אותו מנהיג קהילה שביקש להיטמן בחלקת הקהילה היריבה, משום שהתולעים של קהילה זו אינן אוכלות מקהילה זו...
אך מעבר להלצה, ישנה כאן אמירה רצינית עד להחריד. החברה החרדית איננה שונה מהכללית רק באי אלו פעולות מסוימות – אלא חלוקה בתפיסת עולם שונה לחלוטין. בציבור החרדי, המורגל לראות את הפנימיות והתוכן האמיתי – אין כל מקום לסיסמאות חלולות. הניסיון 'לגייר' פרסומת כללית למגזר החרדי, דומה למי שיהין להעמיד מוכר חילוני בדוכן ארבעת המינים, ומסתכן בהכרזה מצידו של זה על 'אגסים טריים ולולבים עם פיטם'...
ניקח כדוגמא את אותה חברה ששיווקה את מותג הבית שלה על הטיקט 'הבחירה של הבית' – סלוגן ריק מתוכן אמיתי, שמתאים לציבור החרדי כמו כפפה לרגל... כאילו שמישהו בציבור החרדי משנה את המבט על הבית לפי המותג של החלב שיש לו בקפה או הגבינה הצהובה שמבעבעת לה בקרבי הטוסט...
ועדיין לא נכנסנו לז'רגון החרדי, הכל כך שונה. אין די בלהשתמש במילים כמו 'נייעס' ו'מצב', אם לא השכלת להבין את עומק השיח והשפה החרדיים. הרי רק הציבור החרדי צורך 'עוף מוכשר' (כאילו שעוף טיפש פחות טעים...), ו'פלאפון מאושר' (כשהוא בדיכאון הוא מגמגם כנראה...), ו'מסעדה עם ישיבה במקום' (לא מספיק כולל או בית כנסת?!)...
