עזרה הסבר על שיטת שפר

[ריקיה]

...לסיכום:
יש שיטות שמועילות להורים מסויימים לילדים מסוימים בתנאים מסוימים.
על כן יש לבדוק כל שיטה לגופו של ענין ובהתאמה למכלול הנתונים המסוימים של הילד וההורים.
ולמזהיר ולנזהר שלומים תן כמי נהר וגו' וכו'

לדעתי תלוי איזה אמא הולכת ללמוד שפר, זו שישנה עם כל ילדיה במיטה שלה, תלמד לראות גם את עצמה ולשים גבולות לילדים - זה יהיה לטובת הילדים, אבל זו שלא ניגשת להרגיע תינוק בן 4 חוד' "כי הוא סתם בוכה משעמום" (ציטוט מדויק מהשבת האחרונה, והתינוק הזה בקושי בוכה, כנראה מייאוש) אם היא תלמד שפר, אז מי יודע לאיפה היא תגיע עם זה...

 

[מרחבית]

מטפלים מקצועיים או לא - זה נושא נוסף. (היה על זה בעבר אשכולות סוערים).
הנחיית הורים זה סוג אחר. לא מהווה טיפול ומיועד לילדים רגילים ובריאים, ולא להפרעות אמיתיות.
מה שכן, מצופה ממנחה, שתדע בגדול לזהות הפרעות אמיתיות - פיזיות או נפשיות - ותמליץ לפנות למי שמתאים לפנות.
אם מנחה מאמינה, שכל מה שקורה מכוון להשגת מטרות מסוימות - היא בטוח תטעה. ועלולה לגרום להורה להזניח דברים שהיו צריכים לטפל בהם.

 

[מילקשייקית]

מטפלים מקצועיים או לא - זה נושא נוסף. (היה על זה בעבר אשכולות סוערים).
הנחיית הורים זה סוג אחר. לא מהווה טיפול ומיועד לילדים רגילים ובריאים, ולא להפרעות אמיתיות.
מה שכן, מצופה ממנחה, שתדע בגדול לזהות הפרעות אמיתיות - פיזיות ונפשיות ותמליץ לפנות למי שמתאים לפנות.
אם מנחה מאמינה, שכל מה שקורה מכוון להשגת מטרות מסוימות - היא בטוח תטעה. ועלולה לגרום להורה להזניח דברים שהיו צריכים לטפל בהם.

האמונה המוחלטת שזועקת מגרונם הניחר של מחזיקי שפר - מדברת בעד עצמה.
האופריה ש-בדרך הזו הכול, אבל הכול מסתדר - מפקפקת על האמינות הבסיסית.

 

[חיה וקיימת]

האמונה המוחלטת שזועקת מגרונם הניחר של מחזיקי שפר - מדברת בעד עצמה.
האופריה ש-בדרך הזו הכול, אבל הכול מסתדר - מפקפקת על האמינות הבסיסית.

ערכתי את ההודעה.
קבלי את סליחתי.
מניחה שהתכוונת לגישת שפר המקורית ולא לגישה המטרתית של הרבנית שרמן. נכון?
(זה באמת מטעה שהרבה קוראים לזה שפר וזה לא)

 

[מרחבית]

אימהות יהודיות במשך כל הדורות - התמסרו לילדיהן. ראו בזה אחת המטרות הגדולות של החיים. ובצדק.
האם יש כאן מישהי - שפר או לא - שמתנגדת למושג הזה של מסירות והתמסרות לגידול הילדים?
(ולא מדברת כאן על הגזמות לא בריאות).
אני בטוחה שלא. בטוחה שכולן - שפר או לא - מסכימות כאן עם המטרה הזו, וגם משקיעות עבורה הרבה מאוד. אלא שהדרכים איך לעשות את זה - חלוקות, וזה לגיטימי.

העלו כאן אתמול כתבה של מפיצת שפר העיקרית. היא יצאה שם בבוטות נגד עצם הרעיון שאמא מתמסרת לילד או מקדישה לכך הרבה משאבים שונים. היא רואה בכך 'קרבנות' ו'משרתת' של הילד. זה המוטו שלה. זה הבסיס להנחיות שלה בכל הארץ.
ולא, אל תנסו למתן את זה, לעשות לזה פרשנויות, או לומר שזה הוצאת משפט מהקשרו, או שלא למדנו את השיטה לעומקה.
כי מי שקורא שם ממקום נקי - קולט היטב את נקודת הבסיס שלה - את ההשקפה ואת ההרגשה שמאחורי ההנחיות.

אני חושבת, שבלי קשר ליישום רעיונות של שפר בחינוך הילדים, שחלקם יכולים לעזור ולהיות טובים, מסר כזה, השקפה כזו אמורה להיות מוקעת על ידי כולנו.

 

[אפשרי]

(חבל על כל הנימה האישית! זה גם מסוכן מאוד לאשכול...)
אז בא ננתח אטיוד קלאסי.נדבר על להתעורר בלילה,
ניקח את מאור, צוציק בן ששה חדשים. הוא נוהג להתעורר פעם אחת בכל לילה, ואז להרגע רק עם תחיבת מוצץ, נשיקה, וסידור השמיכה.
בפני אמא שלו, גברת יענטי תחי', עומדת כל לילה ההתלבטות המענה, האם לקום, או להשאיר אותו לבכות עד שיתייאש.
(נא לא להיתפס למשל!!!)
עכשיו, בא נניח שמוסכם, שאמא צריכה לדאוג לצרכי הילד שלה.
לפי איך שהסבתות שלנו אמרו לנו ישנן ארבע אפשרויות:
א. סבתא אחת אמרה, צריך לקום אליו. זה חשוב. כלומר זה טוב לילד לקבל את הצומי הזה פעם בלילה, ועל האמא מוטל למלא אותו, כשם שהיא דואגת לצרכים אחרים של הילד שלה, אוכל ביגוד וכו'.
ב. הסבתא המקבילה אמרה נכון, זה באמת צורך של הילד, אבל את צריכה לשמור כוחות בשביל הילד לבוקר. כלומר, זה אכן צורך של הילד, אבל במסגרת חישוב סדרי עדיפויות, עדיף לילד להפסיד אותך פעם אחת בלילה ולקבל אותך בבוקר ערנית ושמחה.
ג. ועוד סבתא טענה, אוקי, זה צורך של הילד, אבל גם לך יש צרכים. לקום בלילה זה יותר מידי בשביל הגוף שלך, את יכולה לגמור עם מונו או ספירת דם נמוכה חס ושלום. כלומר, אוקי, לא את כל צרכי הילד את מסוגלת למלא, את בן אדם אחד בסך הכל. אז הוא לא יקבל ממך את כל צרכיו בשלמות, מה לעשות.
ד. ואילו הדודה אמרה, אל תקומי, זה רק יעשה אותו מפונק. כלומר, זה משהו שהוא כמו יותר מידי ממתקים. זה לא טוב לילד.

עד כאן האופציות המקובלות. ושוב, מדובר על משל גרידא, משל לכל משהו שהילד דורש והוא בא על חשבון אמא שלו.
אבל מה אומרת גישת שפר? שהאמא במרכז ולכן כל צורך של הילד שמפריע לאמא לא נתייחס אליו, האמא במרכז? או לחילופין, שאם הילד מבקש משהו מהאמא וזה מפריע לה, זה אומר בהכרח שהוא לא צריך את זה/שזה מגיע מתשומת לב שלילית וכו'? מניין לנו ההתאמה הזו בין צרכיה/מפונקותה של האמא לצרכי הילד?

זהו. שימו לב שכתבתי בסימני שאלה. יודעי שפר מוזמנים כמובן לכתוב בסימן קריאה, מה שידוע להם, כיצד מתייחסים לבעיה זו לפי גישת שפר.

 

[אורחת לרגע]

(חבל על כל הנימה האישית! זה גם מסוכן מאוד לאשכול...)
אז בא ננתח אטיוד קלאסי.נדבר על להתעורר בלילה,
ניקח את מאור, צוציק בן ששה חדשים. הוא נוהג להתעורר פעם אחת בכל לילה, ואז להרגע רק עם תחיבת מוצץ, נשיקה, וסידור השמיכה.
בפני אמא שלו, גברת יענטי תחי', עומדת כל לילה ההתלבטות המענה, האם לקום, או להשאיר אותו לבכות עד שיתייאש.
(נא לא להיתפס למשל!!!)
עכשיו, בא נניח שמוסכם, שאמא צריכה לדאוג לצרכי הילד שלה.
לפי איך שהסבתות שלנו אמרו לנו ישנן ארבע אפשרויות:
א. סבתא אחת אמרה, צריך לקום אליו. זה חשוב. כלומר זה טוב לילד לקבל את הצומי הזה פעם בלילה, ועל האמא מוטל למלא אותו, כשם שהיא דואגת לצרכים אחרים של הילד שלה, אוכל ביגוד וכו'.
ב. הסבתא המקבילה אמרה נכון, זה באמת צורך של הילד, אבל את צריכה לשמור כוחות בשביל הילד לבוקר. כלומר, זה אכן צורך של הילד, אבל במסגרת חישוב סדרי עדיפויות, עדיף לילד להפסיד אותך פעם אחת בלילה ולקבל אותך בבוקר ערנית ושמחה.
ג. ועוד סבתא טענה, אוקי, זה צורך של הילד, אבל גם לך יש צרכים. לקום בלילה זה יותר מידי בשביל הגוף שלך, את יכולה לגמור עם מונו או ספירת דם נמוכה חס ושלום. כלומר, אוקי, לא את כל צרכי הילד את מסוגלת למלא, את בן אדם אחד בסך הכל. אז הוא לא יקבל ממך את כל צרכיו בשלמות, מה לעשות.
ד. ואילו הדודה אמרה, אל תקומי, זה רק יעשה אותו מפונק. כלומר, זה משהו שהוא כמו יותר מידי ממתקים. זה לא טוב לילד.

עד כאן האופציות המקובלות. ושוב, מדובר על משל גרידא, משל לכל משהו שהילד דורש והוא בא על חשבון אמא שלו.
אבל מה אומרת גישת שפר? שהאמא במרכז ולכן כל צורך של הילד שמפריע לאמא לא נתייחס אליו, האמא במרכז? או לחילופין, שאם הילד מבקש משהו מהאמא וזה מפריע לה, זה אומר בהכרח שהוא לא צריך את זה/שזה מגיע מתשומת לב שלילית וכו'? מניין לנו ההתאמה הזו בין צרכיה/מפונקותה של האמא לצרכי הילד?

זהו. שימו לב שכתבתי בסימני שאלה. יודעי שפר מוזמנים כמובן לכתוב בסימן קריאה, מה שידוע להם, כיצד מתייחסים לבעיה זו לפי גישת שפר.

גישת שפר אומרת, תתעלמי ממה שאומרות הסבתות וממה שאומרת הדודה, תתחברי ללב שלך ותלכי איתו. אם הלב שלך אומר לקום אליו כי עליך לתת לו את צרכיו אז זה מה שעליך לעשות, ואם הלב שלך אומר הוא נקי, הוא שבע, הוא מרגיש טוב, ואני גמורה מעייפות והוא צריך ללמוד להרדם בלי עזרתי, אז זה מה שעליך לעשות.

 

[מילקשייקית]

גישת שפר אומרת, תתעלמי ממה שאומרות הסבתות וממה שאומרת הדודה, תתחברי ללב שלך ותלכי איתו. אם הלב שלך אומר לקום אליו כי עליך לתת לו את צרכיו אז זה מה שעליך לעשות, ואם הלב שלך אומר הוא נקי, הוא שבע, הוא מרגיש טוב, ואני גמורה מעייפות והוא צריך ללמוד להרדם בלי עזרתי, אז זה מה שעליך לעשות.

רק שאלה תמימה -
ואם הלב שלך טועה?
ואם הוא יטעה גם בדברים הרי גורל?
מה, ככה את? יודעת הכול? הלב שלך מספיק ברור ונקי בשביל לבחור בטוב?
אשרייך!
אבל רוב העולם-
לא.

 

[אפשרי]

גישת שפר אומרת, תתעלמי ממה שאומרות הסבתות וממה שאומרת הדודה, תתחברי ללב שלך ותלכי איתו. אם הלב שלך אומר לקום אליו כי עליך לתת לו את צרכיו אז זה מה שעליך לעשות, ואם הלב שלך אומר הוא נקי, הוא שבע, הוא מרגיש טוב, ואני גמורה מעייפות והוא צריך ללמוד להרדם בלי עזרתי, אז זה מה שעליך לעשות.

פר? לא הבנתי.
אני דיברתי על צורך של הילד בצומי, לא בטיטול. עכשיו צריך להחליט אם הוא צריך את זה, האם זה טוב להתפתחותו.
אבל, מה הקשר בין זה שהאמא גמורה מעייפות לזה שהילד צריך ללמוד להרדם בלי עזרתי?
האם בגלל שהאמא גמורה מעייפות, לכן אנחנו מחליטים שטוב לילד ללמוד להרדם לבד?
כי אם טוב לילד להרדם לבד, אז גם אם האמא צפורת לילה והיא יושבת ומקשקשת בפרוג, ואין לה דבר מענג יותר עכשיו מאשר לפנק את הילד, אז מוטל עליה שלא לגשת לילד.
איך מערבבים את העייפות של האמא עם להחליט מה טוב לילד?

ואצלי לפחות, כשיש עייפות, אל תסמכו על הלב שלי בשום אופן. אפילו אם הסיר באמת עומד להשרף, הלב ילך על הכרית. אבל אוקי, כנראה לא אצל כולם זה כך...

 

[מרחבית]

גישת שפר אומרת, תתעלמי ממה שאומרות הסבתות וממה שאומרת הדודה, תתחברי ללב שלך ותלכי איתו. אם הלב שלך אומר לקום אליו כי עליך לתת לו את צרכיו אז זה מה שעליך לעשות, ואם הלב שלך אומר הוא נקי, הוא שבע, הוא מרגיש טוב, ואני גמורה מעייפות והוא צריך ללמוד להרדם בלי עזרתי, אז זה מה שעליך לעשות.

חלק מהבעיה בשפר היא, שיש בו סתירות פנימיות.
לדוגמא, אם אומרים לאמא - תתחברי ללב שלך ותלכי איתו.

איך במקביל מפיצות השיטה מלמדות אימהות את השקפת עולמן האישית, שלהתמסר לילד - זה רע, שכל מה שילד עושה - זה מטרתי. ועוד.
איך אפשר ללמד אימהות 'תורות' שלמות, תהיינה אשר תהיינה, ולטעון במקביל, שאימהות אמורות להתחבר ללב שלהן, ורק הן יודעות מה טוב לילד?

אמנם נכון, אפשר באופן כללי לומר לאמא: תלמדי, תשמעי, ואחרי הכל - עשי מה שנראה לך.
זה נכון לגבי כל השיטות והגישות.
וכמו שבכל השיטות והגישות אפשר להתנגד להן, אפשר לומר שהן לא נכונות - כך גם לגבי שפר.
והתשובה, שאמא עושה מה שמרגיש לה נכון - היא לא רלוונטית כאן.

 

[מילקשייקית]

פר? לא הבנתי.
אני דיברתי על צורך של הילד בצומי, לא בטיטול. עכשיו צריך להיות פסיכולוג ילדים בשביל להחליט אם הוא צריך את זה.
או ליתר דיוק, מה הקשר בין זה שהאמא גמורה מעייפות לזה שהילד צריך ללמוד להרדם בלי עזרתי?
האם בגלל שהאמא גמורה מעייפות, לכן אנחנו מחליטים שטוב לילד ללמוד להרדם לבד?
כי אם טוב לילד להרדם לבד, אז גם אם האמא צפורת לילה והיא יושבת ומקשקשת בפרוג, ואין לה דבר מענג יותר עכשיו מאשר לפנק את הילד, אז אסור לה בשום אופן לגשת לילד.
איך מערבבים את העייפות של האמא עם להחליט מה טוב לילד?

ומכאן את למדה - שכל החוסר הפרדה, והתדירות של המשפטים רבי הקשר בין אומללות האמא ל- גבולות הבילד - זה מאסה של תירוצים להצדקה עצמית.
כלומר - אני רוצה שיהיה נוח לי, רגע, באנה נחששוב - מה אני אעשה- כדי שיהיה לי נוח, אבל לא אהיה אמא מזניחה בפני עצמי?
יש לי רעיון!
אמציא שיטה - בה אי התייחסות לילד - היא טובה בשבילו, ומהיום - חסל סדר תלונות, כל תגובה שלי אליו, חיוביתת או לא - מוצדקת! הרי זה 'לטובת הילד' - ואני - מרוצה, עד הגג.

 

[שירו]

טוב.
קשור אל הגב
הביטוי המעשי למסר הזה: האם ממשיכה את חייה כמו קודם, והתינוק החדש מתלווה אליה. מכיוון שהזנתו והטיפול בו תלויים בה, והיא עסוקה בשלה, היא קושרת אותו אל גבה [לגבה ולא לחזה, כי קשר כזה לא מגביל את תנועותיה, וידיה נשארות פנויות וחופשיות] וממשיכה בעיסוקיה. כשהוא רעב הוא נותן לה סימן, היא מסובבת אותו, מיניקה אותו, ואז מחזירה אותו לגבה וממשיכה את סדר יומה הרגיל. עפ"י לידלוף, אחרי כמה חודשים, כשהילד כבר אינו זקוק כל כך לאימו, והמרחק בין ארוחותיו גדל, האם מורידה את הילד ומניחה אותו במרכז הבית. עכשיו מתחיל תפקידו של הילד. הוא צריך ללמוד למה עליו להצטרף. כל בני הבית עסוקים בשלהם, והוא זוחל ומתבונן ולומד. הוא חייב ללמוד, כי זו הדרך שבה הוא יהיה שייך. בגיל 4 – 5 כל הילדים כבר שותפים מלאים לעשייה ולהווייה בבית ובקהילה.

בחוגי ההורים של מכון שפר לומדים איך לעשות את זה

ראיתי אותה!!!

ראיתי את האמא הזו במו עיניי!!!!!!!!!!!!!!

בכלוב השימפנזות בגן החיות התנכ"י!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

 

[חיה וקיימת]

בואו נדייק,
כציבור שומרי תורה ומצוות האמונים על יראת שמים ועבודת המידות.
חובה לחלק בין גישת שפר המקורית, המיועדת גם לציבור הכללי
ובהחלט ניתן לשמוע מהמאמרים שלהם נימה חילונית ומסרים מעוררי שאלה
לבין הגישה המטרתית הרווחת אצלינו
שיסדה אותה, ביססה, ביררה ודיקה
הרבנית שרמן תחי' שרובינו לא מגיעות לקרסוליה מבחינת חיבור לבורא עולם מתוך יסורים ואמונה ועבודה יומיומית, ומי שמכירה יודעת...
עכשיו אני מבינה למה היא כל כך מקפידה לומר: אנחנו לא שפר. כאן זו הגישה המטרתית שביסודה שאדם בוחר מתוך מטרה ולא מתוך סיבה ושאדם לא מוכרח במעשיו.

אני רוצה למצוא אמא אחת שנפגעה או ילדיה נפגעו מהנחית הורים בגישה המטרתית.
אני רק שמעתי סיפורי הצלת נפשות, של בתים, ילדים, נערים ונערות שנכנסו למערבולת הרסנית של מערכת יחסים עם אמא (הכל מרצון טוב ומסירות אין קץ של אמא, כן?)
ורק הגישה הזו שכיוונה את אמא לצאת מהאוטומט שלה, ומהאקסיומות החברתיות, לראות את הילד ואת השליחות שבורא עולם נתן לה - זה היה הדרך להציל.
ומכאן תצא הקריאה,
לכל אמא שנבוכה ביחס לילדיה ולהתנהלות שלה איתם, ולא צריך להגיע למקרים דרמטיים...
בדקי את הגישה המטרתית לעומק! שווה!
לא מתוך לקבל פטור מתפקידך וממחויבותיך אלא מתוך רצון לעשות את תפקידך הכי טוב ונכון שאפשר ונחת רוח לבורא עולם.

 

[אפשרי]

בואו נדייק,
כציבור שומרי תורה ומצוות האמונים על יראת שמים ועבודת המידות.
חובה לחלק בין גישת שפר המקורית, המיועדת גם לציבור הכללי
ובהחלט ניתן לשמוע מהמאמרים שלהם נימה חילונית ומסרים מעוררי שאלה
לבין הגישה המטרתית הרווחת אצלינו
שיסדה אותה, ביססה, ביררה ודיקה
הרבנית שרמן תחי' שרובינו לא מגיעות לקרסוליה מבחינת חיבור לבורא עולם מתוך יסורים ואמונה ועבודה יומיומית, ומי שמכירה יודעת...
עכשיו אני מבינה למה היא כל כך מקפידה לומר: אנחנו לא שפר. כאן זו הגישה המטרתית שביסודה שאדם בוחר מתוך מטרה ולא מתוך סיבה ושאדם לא מוכרח במעשיו.

אני רוצה למצוא אמא אחת שנפגעה או ילדיה נפגעו מהנחית הורים בגישה המטרתית.
אני רק שמעתי סיפורי הצלת נפשות, של בתים, ילדים, נערים ונערות שנכנסו למערבולת הרסנית של מערכת יחסים עם אמא (הכל מרצון טוב ומסירות אין קץ של אמא, כן?)
ורק הגישה הזו שכיוונה את אמא לצאת מהאוטומט שלה, ומהאקסיומות החברתיות, לראות את הילד ואת השליחות שבורא עולם נתן לה - זה היה הדרך להציל.
ומכאן תצא הקריאה,
לכל אמא שנבוכה ביחס לילדיה ולהתנהלות שלה איתם, ולא צריך להגיע למקרים דרמטיים...
בדקי את הגישה המטרתית לעומק! שווה!
לא מתוך לקבל פטור מתפקידך וממחויבותיך אלא מתוך רצון לעשות את תפקידך הכי טוב ונכון שאפשר ונחת רוח לבורא עולם.

אגב, "מטרתית" זו לא מילה חדשה של שרמן. הנה כאן כאןhttps://www.betipulnet.co.il/particles/פסיכותרפיה_בגישה_האדלריאנית

כמובן לא אמרתי שום דבר על השיטה, סתם על השם.

 

[אפשרי]

והנה דבר המנחה נחמי דיאמנט https://www.prog.co.il/threads/גישת-שפר-דבר-המנחה.251176/
ומחילה על הבורות, וסלי שווה שרמן?

 

[מריומה~]

אימהות יהודיות במשך כל הדורות - התמסרו לילדיהן. ראו בזה אחת המטרות הגדולות של החיים. ובצדק.
האם יש כאן מישהי - שפר או לא - שמתנגדת למושג הזה של מסירות והתמסרות לגידול הילדים?
(ולא מדברת כאן על הגזמות לא בריאות).
אני בטוחה שלא. בטוחה שכולן מסכימות כאן עם המטרה הזו, וגם משקיעות עבורה הרבה מאוד. אלא שהדרכים איך לעשות את זה - חלוקות, וזה לגיטימי.

העלו כאן אתמול כתבה של מפיצת שפר העיקרית. היא יצאה שם בבוטות מזעזעת נגד עצם הרעיון שאמא מתמסרת לילד או מקדישה לכך הרבה משאבים שונים. היא רואה בכך 'קרבנות' ו'משרתת' של הילד. זה המוטו שלה. זה הבסיס להנחיות שלה בכל הארץ.
ולא, אל תנסו למתן את זה, לעשות לזה פרשנויות, או לומר שזה הוצאת משפט מהקשרו, או שלא למדנו את השיטה לעומקה.
כי מי שקורא שם ממקום נקי - קולט היטב את נקודת הבסיס שלה - את ההשקפה שמאחורי ההנחיות.

אני חושבת, שבלי קשר ליישום רעיונות של שפר בחינוך הילדים, שחלקם יכולים לעזור ולהיות טובים, מסר כזה, השקפה כזו אמורה להיות מוקעת על ידי כולנו.

מרחבית.
כשתלמדי אותה ותחושי את הרווחה האישית.
כמאמר- אין שכל אין דאגות אין דאגות יש רוגע אזי תהיי גם את להוטה ופטריוטית.

כי באמת עול ילדים זה קשה. קשה מאד
קשה מאד מאד .
מאד מאד מאד מאד מאד
בלי היכולת לראות את היופי שבדבר
בלי יכולת ההפנמה לאחריות
אין באמת יכולת לתת מקום אמיתי לצרכיו של העולל התלוי בך. תלות מוחלטת.

הקטן שלי בן 8 עשה יומולדת בחודש זה.
עלעלנו בזכרונות וביתי שקול אמהי ונשי בוקע מליבה תמיד- תמיד בתשוקה לילד משלה וכבר להתחתן .. דמיונות וחלומות איך יראו ילדיה וכמה תטפח אותם וכו...
כולה 14.. זה בסדר ונורמלי וכך יפה -נזכרה בחודש הראשון של חייו.
הילד בכה ללא הפוגה. בלי גוזמה!
חודש שלם צרח כל הזמן. לפני אוכל ואחרי . ישן למקוטעין. בקיצור צמחו לי קרניים והאוזניים שלי מלאו טנטונים גם כשנרדם סוף סוף..
ואז היא אמרה לי- תינוק כזה קטן. זה אומללות להיות במצב תלותי כל כך.
למה צריך את זה שהוא לא יכול לדאוג לעצמו וכל כך חסר ישע?!
שוחחנו על הענין שהקב"ה ברא אותנו כך בכדי לגדל וללמד אותנו משהו בתווית התלות הזו.

וזה רק מחייב אותנו להבין את גודל האחריות
שלנו מול תינוק שהבאנו לעולם והוא שלנו. תלוי בנו.
התקרבנות? מסכנות?
צריך לחשוב לפני.

גישת שפר אומרת, תתעלמי ממה שאומרות הסבתות וממה שאומרת הדודה, תתחברי ללב שלך ותלכי איתו. אם הלב שלך אומר לקום אליו כי עליך לתת לו את צרכיו אז זה מה שעליך לעשות, ואם הלב שלך אומר הוא נקי, הוא שבע, הוא מרגיש טוב, ואני גמורה מעייפות והוא צריך ללמוד להרדם בלי עזרתי, אז זה מה שעליך לעשות.

אפרופו מה שכתבתי התגובה הקודמת -
ואם האמא מרגישה שאין לה כח לילד?
מרגישה שקשה לה וממש לא מתאים לה עכשיו להתאמץ בעבור ילדה?

לעולל\ ילד יש בחירה?!
יש כאן מישהו רציני בענין?!
לאמא אין בחירה רק לתינוק בן חצי שנה..
נו . באמת

 

[חיה וקיימת]

*גלומה,
אמרת שאת מתחילה קורס בקרוב
מקוה שזה בגישה המטרתית ולא המקורית של שפר.
אם אכן כן
בטוחה שלא תתחרטי.

 

[לאה 22]

רק החלוקה הזאת עושה לי רע בנשמה, למה להגדיר ילד תחת כותרת מאד לא מחמיאה של "ילד מאבק, או ילד תשומת לב"?

תקשיבי ,
זה כ"כ נכון שאין לך מושג עד כמה!!
זה פשוט חלק מהתשובה איך להתייחס אליו
ואם יודעים את זה ועושים מה שצריך ,זה כמו תרופת פלאים!!

 

[מרחבית]

עכשיו אני מבינה למה היא כל כך מקפידה לומר: אנחנו לא שפר. כאן זו הגישה המטרתית שביסודה שאדם בוחר מתוך מטרה ולא מתוך סיבה ושאדם לא מוכרח במעשיו.

זה אדלר לגמרי.
עדיין לא אומר, שזה לא טוב.
תלוי איך משתמשים בזה, ועד כמה רחוק הולכים עם זה.

 

[לאה 22]

אני הייתי אצל יהודית סלומון וזה נתן לי המון!!