'להיבלע' או 'ליבלע'? - לשון תורה ולשון חכמים

[שלום053]

שאלה​

איך כותבים - נכון - "עשרים ואחד סאין/סאים" או "עשרים ואחת סאין/סאים"?
תודה!

 

[שלום053]

שאלה נוספת
איך כותבים: המים יכולים להיבלע, או ליבלע?

 

[אברהם]

שאלה​

איך כותבים - נכון - "עשרים ואחד סאין/סאים" או "עשרים ואחת סאין/סאים"?
תודה!

ואחת
סאה לשון נקבה

שאלה נוספת
איך כותבים: המים יכולים להיבלע, או ליבלע?

לפי כללי דקדוק לשה"ק צריך לומר להיבלע, אם כי בלשון חכמים מצינו גם את הצורה ליבלע

 

[שלום053]

שכוייח!!

 

[עיגול רבוע]

לפי כללי דקדוק לשה"ק צריך לומר להיבלע, אם כי בלשון חכמים מצינו גם את הצורה ליבלע

וליתר דיוק:
בלשון המקרא: להיבלע. בלשון חכמים מצינו גם את הצורה ליבלע.
[כיום רווחת דווקא הצורה שבלשון המקרא].

(כי גם לשון חכמים, לשון הקודש היא.)

 

[חיים רכניטצר]

וליתר דיוק:
בלשון המקרא: להיבלע. בלשון חכמים מצינו גם את הצורה ליבלע.
[כיום רווחת דווקא הצורה שבלשון המקרא].

(כי גם לשון חכמים, לשון הקודש היא.)

חזרנו על כל המקרא ולא מצאנו שכתוב להיבלע. אולי הכוונה למילים אחרות באותו לשון?

 

[עיגול רבוע]

חזרנו על כל המקרא ולא מצאנו שכתוב להיבלע. אולי הכוונה למילים אחרות באותו לשון?

אמנם כן.
הכוונה היא למבנה הדקדוקי של לשון המקרא.

 

[חיים רכניטצר]

אמנם כן.
הכוונה היא למבנה הדקדוקי של לשון המקרא.

הנה דוגמא:
יחזקאל ל, טז
וְנָתַ֤תִּי אֵשׁ֙ בְּמִצְרַ֔יִם ח֤וּל תָּחוּל֙ סִ֔ין וְנֹ֖א תִּהְיֶ֣ה לְהִבָּקֵ֑עַ וְנֹ֖ף צָרֵ֥י יוֹמָֽם:

 

[אברהם]

וליתר דיוק:
בלשון המקרא: להיבלע. בלשון חכמים מצינו גם את הצורה ליבלע.
[כיום רווחת דווקא הצורה שבלשון המקרא].

(כי גם לשון חכמים, לשון הקודש היא.)

לשון הקודש היינו הלשון שבה נברא העולם ובה ניתנה תורה
לשון חכמים מורכבת מלשון הקודש, אך מושפעת גם משפות זרות של עמים ותרבויות בהתאם לתקופה כמו ארמית, יוונית, רומאית וכו', ומלשון מדוברת (ליבלע במקום להיבלע מקביל ל"תביא ת'כלי' במקום 'תביא את הכלי' בימינו. אגב, הצורה הזו של ת' במקום 'את ה...' כבר הייתה מקובלת בתקופת המשנה - יש באגרות בר-כוכבא כמה פעמים לשון כזו)

 

[יענקי R]

לשון הקודש היינו הלשון שבה נברא העולם ובה ניתנה תורה
לשון חכמים מורכבת מלשון הקודש, אך מושפעת גם משפות זרות של עמים ותרבויות בהתאם לתקופה כמו ארמית, יוונית, רומאית וכו', ומלשון מדוברת (ליבלע במקום להיבלע מקביל ל"תביא ת'כלי' במקום 'תביא את הכלי' בימינו. אגב, הצורה הזו של ת' במקום 'את ה...' כבר הייתה מקובלת בתקופת המשנה - יש באגרות בר-כוכבא כמה פעמים לשון כזו)

ועדיין, קשה לומר שלשון חכמים היא לא 'לשון הקודש'...

 

[אבק]

ועדיין, קשה לומר שלשון חכמים היא לא 'לשון הקודש'...

זו וודאי לשון קודשם אך אין הכרח שזו לשון הקודש....

 

[חגי פאהן]

בעזהי"ת

יש לצורה זו מקור במקרא: "עַד מָתַי מֵאַנְתָּ לֵעָנֹת מִפָּנָי". "בַּעֲלֹתְךָ לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי ה'"

 

[עיגול רבוע]

לשון הקודש היינו הלשון שבה נברא העולם ובה ניתנה תורה
לשון חכמים מורכבת מלשון הקודש, אך מושפעת גם משפות זרות של עמים ותרבויות בהתאם לתקופה כמו ארמית, יוונית, רומאית וכו', ומלשון מדוברת (ליבלע במקום להיבלע מקביל ל"תביא ת'כלי' במקום 'תביא את הכלי' בימינו.

מצאתי בחת"ס בפ' בראשית עה"פ "שפה אחת" שלשון חכמים אינה נחשבת ללשון הקודש. והדברים מחודשים בעיני. ונראה שאף הוא אינו רוצה לומר שאינה נחשבת כלל ללשון הקודש, אלא אינה באותה דרגה של לשון הקודש שבמקרא.

ועכ"פ דברי קדשו צ"ע ממה שאמרו חז"ל כל השואל צרכיו בלשון ארמי אין נזקקין לו, וביאר רבינו בחיי (בראשית יא, ט) מפני שאפשר לשאול רק בלשוה"ק, והנה הלא בתפלה מצויין כמה וכמה לשונות שאינן מלשון הקודש המקראית. אני מנסה לשלוף מהזכרון: "אי אפשר להתקיים", "על נטילת ידים", "על נטילת לולב", "להודות להלל לשבח... ולקלס" (בלשון המקרא היא היפוכו של דבר).
וז"ל רבינו בחיי שם:
וכשם שהוא אלהי השמים ואלהי האלהים עליון על כולם כן לשוננו עליון על כל הלשונות, ועל כן חלקנו צורנו ויסודנו שהוא יסוד לשון הקודש הוא אלהי ישראל. ואל הכוונה הזאת ביארו לנו חז"ל (שבת יב ע"ב) כל השואל צרכיו בלשון ארמי אין מלאכי השרת נזקקים לו לפי שאין מלאכי השרת מכירים בלשון ארמי.
ואולי דווקא בשאלת צרכים, ולא בהודאה וברכה.

להשלמת הנושא, עיין עוד בפי' המשנה לרמב"ם ריש מס' תרומות.

ולהשלמת הענין אביא עוד דברי רמב"ן בתחלת פרשת כי תשא:

וכן הטעם אצלי במה שרבותינו קוראין לשון התורה "לשון הקודש", שהוא מפני שדברי התורה והנבואות וכל דברי קדושה כולם בלשון ההוא נאמרו והנה הוא הלשון שהקב"ה יתעלה שמו מדבר בו עם נביאיו ועם עדתו, אנכי ולא יהיה לך ושאר דברות התורה והנבואה, ובו נקרא בשמותיו הקדושים קל, אלקים, צבאות, ושקי, ויו"ד ק"א, והשם הגדול המיוחד, ובו ברא עולמו, וקרא שמות שמים וארץ וכל אשר בם, ומלאכיו וכל צבאיו לכולם בשם יקרא מיכאל וגבריאל בלשון ההוא, ובו קרא שמות לקדושים אשר בארץ אברהם יצחק ויעקב ושלמה וזולתם.​

ודברי החת"ס בפרשת ויגש:

כי פי המדבר אליכם, פירש"י כי פי המדבר בלשון הקודש, נראה כי סגולת לשון הקודש שלא יתקיים באדם שאינו משמר עצמו בקדושה שפלא גדול הוא בגלות בבל בזמן שבעים שנה נשתכח לשון הקודש והי' העם חציים מדבר כשדית ואשדודי' יען כי לא שמרו עצמם בקדושה ולזה נתן להם יוסף אות על דרכו הטוב במה שלשון הקודש מורגל ושגור בפיו:​

בכל אופן אין להשוות ח"ו "סלנג ישראלי" ללשונם הקדושה של חכמינו זכרונם לברכה. ובספרים הקדושים כתוב שכל דברי חז"ל, ואפילו שיחות חולין שלהם, בהכל היה תיקונים נפלאים בעולמות העליונים. ובודאי שכינה דברה מתוך גרונם. והקב"ה אומר הלכה מפיהם. וכל לשונם לשון קדושה היא.

 

[אברהם]

מצאתי בחת"ס בפ' בראשית עה"פ "שפה אחת" שלשון חכמים אינה נחשבת ללשון הקודש. והדברים מחודשים בעיני. ונראה שאף הוא אינו רוצה לומר שאינה נחשבת כלל ללשון הקודש, אלא אינה באותה דרגה של לשון הקודש שבמקרא.

ועכ"פ דברי קדשו צ"ע ממה שאמרו חז"ל כל השואל צרכיו בלשון ארמי אין נזקקין לו, וביאר רבינו בחיי (בראשית יא, ט) מפני שאפשר לשאול רק בלשוה"ק, והנה הלא בתפלה מצויין כמה וכמה לשונות שאינן מלשון הקודש המקראית. אני מנסה לשלוף מהזכרון: "אי אפשר להתקיים", "על נטילת ידים", "על נטילת לולב", "להודות להלל לשבח... ולקלס" (בלשון המקרא היא היפוכו של דבר).
וז"ל רבינו בחיי שם:
וכשם שהוא אלהי השמים ואלהי האלהים עליון על כולם כן לשוננו עליון על כל הלשונות, ועל כן חלקנו צורנו ויסודנו שהוא יסוד לשון הקודש הוא אלהי ישראל. ואל הכוונה הזאת ביארו לנו חז"ל (שבת יב ע"ב) כל השואל צרכיו בלשון ארמי אין מלאכי השרת נזקקים לו לפי שאין מלאכי השרת מכירים בלשון ארמי.
ואולי דווקא בשאלת צרכים, ולא בהודאה וברכה.

להשלמת הנושא, עיין עוד בפי' המשנה לרמב"ם ריש מס' תרומות.

ולהשלמת הענין אביא עוד דברי רמב"ן בתחלת פרשת כי תשא:

וכן הטעם אצלי במה שרבותינו קוראין לשון התורה "לשון הקודש", שהוא מפני שדברי התורה והנבואות וכל דברי קדושה כולם בלשון ההוא נאמרו והנה הוא הלשון שהקב"ה יתעלה שמו מדבר בו עם נביאיו ועם עדתו, אנכי ולא יהיה לך ושאר דברות התורה והנבואה, ובו נקרא בשמותיו הקדושים קל, אלקים, צבאות, ושקי, ויו"ד ק"א, והשם הגדול המיוחד, ובו ברא עולמו, וקרא שמות שמים וארץ וכל אשר בם, ומלאכיו וכל צבאיו לכולם בשם יקרא מיכאל וגבריאל בלשון ההוא, ובו קרא שמות לקדושים אשר בארץ אברהם יצחק ויעקב ושלמה וזולתם.​

ודברי החת"ס בפרשת ויגש:

כי פי המדבר אליכם, פירש"י כי פי המדבר בלשון הקודש, נראה כי סגולת לשון הקודש שלא יתקיים באדם שאינו משמר עצמו בקדושה שפלא גדול הוא בגלות בבל בזמן שבעים שנה נשתכח לשון הקודש והי' העם חציים מדבר כשדית ואשדודי' יען כי לא שמרו עצמם בקדושה ולזה נתן להם יוסף אות על דרכו הטוב במה שלשון הקודש מורגל ושגור בפיו:​

בכל אופן אין להשוות ח"ו "סלנג ישראלי" ללשונם הקדושה של חכמינו זכרונם לברכה. ובספרים הקדושים כתוב שכל דברי חז"ל, ואפילו שיחות חולין שלהם, בהכל היה תיקונים נפלאים בעולמות העליונים. ובודאי שכינה דברה מתוך גרונם. והקב"ה אומר הלכה מפיהם. וכל לשונם לשון קדושה היא.

ח"ו להשוות לשון חכמים לסלנג
"לשון חכמים - ברכה, לשון חכמים - עושר, לשון חכמים - מרפא" (כתובות קג)
עם כל זאת, לענ"ד אי אפשר ולא שייך לדקדק בלשון חכמים בכל תג ובכל אות כפי שעושים במקרא. בכל שפה - יש תהליכים לשוניים והמילים ליעשות, ליבלע, ליכנס בלשון חז"ל הם השתלשלות מהמילים להיעשות, להיבלע, ולהיכנס בלשון מקרא (כפי שציין @חגי פאהן גם בתורה יש את הצורה הזו, אך זה יוצא מן הכלל)