האם יש ספר של רותי קפלר העתיד לצאת בקרוב ?

[פונפונית אדומה]

תודה
אלו מתוך הרשימה שמענינים אותי - כבר קראתי.
ובכל מקרה אני בירושלים.
את לחיות וחצי יש לי ויש כמה מבנות משפחתי בתור.
חשבתי שאם תציעי לי ספרים רלוונטיים בשבילי , נוכל בנתיים להחליף.

זה מה יש כרגע...
אולי אחרי החגים- אם וכאשר אני אחליט להתחדש....

 

[Ruti Kepler]

רותי- מה איתך?
מחכים לתגובותיך?

רגע, לוקח זמן...

בנוסף, התחושה שמחוץ למי שחי בירושלים אין כלל דיונים לגבי הרעידה- קצת מוזר.

זה, במקרה, מבוסס על נתוני אמת.
בחודש טבת תשע"ד היינו חמישה ימים בלי חשמל, עם תינוקת בת ארבעה חודשים, בקור של אפס מעלות. סכנת נפשות כפשוטה. שבת שלמה היינו איתה כך, בלי שום חימום. (תפתחו רגע את הפריזר, תכניסו את הראש) הרחובות סביב הבית שלנו היו חסומים ומלאים שלג עוד שבועיים אחר כך.
ובאותם ימים, באחד העיתונים הנחשבים, אחד המדורים הנחשבים כתב בסתמיות משהו כמו 'ירושלמים, די להתלונן, הבנו שהיה לכם שלג, אבל זהו, נגמר...'

הייתי אז בהלם להבין ולשמוע מעוד חברות ירושלמיות, שבשאר הארץ בכלל לא קולטים מה הולך אצלנו. המצור על חלק מהשכונות היה הזוי ומסוכן ממש, אנשים נפטרו מסיבוכים והחמרה של מצבים רפואיים קיימים, אבל ברחבי הארץ הכל המשיך כרגיל.
מניחה שרוב הלא-ירושלמיים בכלל לא זוכרים את האירוע ההוא. קראו עליו כתבה וחצי בעיתון, והמשיכו הלאה.
אז נכון שזה לא דומה לרעידת אדמה, בכל הפרמטרים. אבל העקרון- אותו עקרון. תושבים בעיר אחת נמצאים במצור/אסון/קריסה, ובערים אחרות - הולכים שאננים לקניות ועסוקים.
כך גם בעוטף עזה, שסופגים ירי ועפיפוני תבערה ונזקים.
וכך במקרים נוספים.
(ועל דרך האנלוגיה, גם בתופעות ציבוריות כואבות, שאף אחד לא אשם בהן, אבל אנשים סובלים מהן, ולכל היתר אין מושג בעניין).

ת'אמת הציק לי גם מאד!!!
איך אישה שהשכנה שלה נפטרה עונה תשובה של "קלטנו ת'רעיון ונמאס.." חיכיתי לקצת יותר

יש מצב שזו דוגמה לבור שבו הדמות 'נופלת'. תקלה ספרותית בה הכותב, בטעות, נותן לגיבוריו להגיב כמו שהוא עצמו היה מגיב, במקום כמו שהם אמורים להגיב. (וזה לא מחוסר עניין במותה של השכנה. יכול לכאוב לה לא פחות מלאחרים, אבל היא תיראה מאופקת מאד).

מה שכן, ב15% האחרונים של הספר השמאלץ הדביק עובר כל גבול, וחשתי שאני אוחז ספר ברטלרי אסתר קוויני חוה רוזנברגי קלאסי. הרבה יותר מייד שמאלץ מטופש ודביק, נאלצתי לרפרף בדילוגים ואז לגלות לקראת הסיום שהכל נופת צופים וששון ושמחה והכל מסתדר כולל מוישה ואיידי הטיפשה (אליבא דהספר) שבונים זוגיות מחדש, אמין.

להחזיק אנשים 85% מספר, זה הישג לא רע.

ואיידי הטיפשה - נכון שבמציאות היחסים ביניהם ימשיכו, כנראה, להיות טכניים וצוננים, גם כשיהיו שניהם במושב זקנים. אבל זה מעבר למה שאפשר לתאר.
אין לי בעיה להשאיר גיבורים בתרדמת לנצח, להרוג אותם בשעת הצורך, להשאיר אותם עם יד משותקת - מה שתרצו. אבל את איידי אי אפשר היה להשאיר ככה. יש גבול לרוע האנושי.
להרוג? בכיף. לירות? למה לא. לאמלל? אדרבא. אבל להותיר אשה כמהה ליחס ולא מקבלת אותו, זה לא. יש גבולות אדומים לכל כותב, והגבול שלי עובר שם.

 

[*טובית*]

רגע, לוקח זמן...



זה, במקרה, מבוסס על נתוני אמת.
בחודש טבת תשע"ד היינו חמישה ימים בלי חשמל, עם תינוקת בת ארבעה חודשים, בקור של אפס מעלות. סכנת נפשות כפשוטה. שבת שלמה היינו איתה כך, בלי שום חימום. (תפתחו רגע את הפריזר, תכניסו את הראש) הרחובות סביב הבית שלנו היו חסומים ומלאים שלג עוד שבועיים אחר כך.
ובאותם ימים, באחד העיתונים הנחשבים, אחד המדורים הנחשבים כתב בסתמיות משהו כמו 'ירושלמים, די להתלונן, הבנו שהיה לכם שלג, אבל זהו, נגמר...'

הייתי אז בהלם להבין ולשמוע מעוד חברות ירושלמיות, שבשאר הארץ בכלל לא קולטים מה הולך אצלנו. המצור על חלק מהשכונות היה הזוי ומסוכן ממש, אנשים נפטרו מסיבוכים והחמרה של מצבים רפואיים קיימים, אבל ברחבי הארץ הכל המשיך כרגיל.
מניחה שרוב הלא-ירושלמיים בכלל לא זוכרים את האירוע ההוא. קראו עליו כתבה וחצי בעיתון, והמשיכו הלאה.
אז נכון שזה לא דומה לרעידת אדמה, בכל הפרמטרים. אבל העקרון- אותו עקרון. תושבים בעיר אחת נמצאים במצור/אסון/קריסה, ובערים אחרות - הולכים שאננים לקניות ועסוקים.
כך גם בעוטף עזה, שסופגים ירי ועפיפוני תבערה ונזקים.
וכך במקרים נוספים.
(ועל דרך האנלוגיה, גם בתופעות ציבוריות כואבות, שאף אחד לא אשם בהן, אבל אנשים סובלים מהן, ולכל היתר אין מושג בעניין).



יש מצב שזו דוגמה לבור שבו הדמות 'נופלת'. תקלה ספרותית בה הכותב, בטעות, נותן לגיבוריו להגיב כמו שהוא עצמו היה מגיב, במקום כמו שהם אמורים להגיב. (וזה לא מחוסר עניין במותה של השכנה. יכול לכאוב לה לא פחות מלאחרים, אבל היא תיראה מאופקת מאד).



להחזיק אנשים 85% מספר, זה הישג לא רע.

ואיידי הטיפשה - נכון שבמציאות היחסים ביניהם ימשיכו, כנראה, להיות טכניים וצוננים, גם כשיהיו שניהם במושב זקנים. אבל זה מעבר למה שאפשר לתאר.
אין לי בעיה להשאיר גיבורים בתרדמת לנצח, להרוג אותם בשעת הצורך, להשאיר אותם עם יד משותקת - מה שתרצו. אבל את איידי אי אפשר היה להשאיר ככה. יש גבול לרוע האנושי.
להרוג? בכיף. לירות? למה לא. לאמלל? אדרבא. אבל להותיר אשה כמהה ליחס ולא מקבלת אותו, זה לא. יש גבולות אדומים לכל כותב, והגבול שלי עובר שם.

לא יודעת איך מצטטים משפט אחד.
אבל את המשפט האחרון שלך הייתי מגדילה ומזהירה. בצהוב!
שאפו על הרגישות!

 

[Natan Galant]

רגע, לוקח זמן...



זה, במקרה, מבוסס על נתוני אמת.
בחודש טבת תשע"ד היינו חמישה ימים בלי חשמל, עם תינוקת בת ארבעה חודשים, בקור של אפס מעלות. סכנת נפשות כפשוטה. שבת שלמה היינו איתה כך, בלי שום חימום. (תפתחו רגע את הפריזר, תכניסו את הראש) הרחובות סביב הבית שלנו היו חסומים ומלאים שלג עוד שבועיים אחר כך.
ובאותם ימים, באחד העיתונים הנחשבים, אחד המדורים הנחשבים כתב בסתמיות משהו כמו 'ירושלמים, די להתלונן, הבנו שהיה לכם שלג, אבל זהו, נגמר...'

הייתי אז בהלם להבין ולשמוע מעוד חברות ירושלמיות, שבשאר הארץ בכלל לא קולטים מה הולך אצלנו. המצור על חלק מהשכונות היה הזוי ומסוכן ממש, אנשים נפטרו מסיבוכים והחמרה של מצבים רפואיים קיימים, אבל ברחבי הארץ הכל המשיך כרגיל.
מניחה שרוב הלא-ירושלמיים בכלל לא זוכרים את האירוע ההוא. קראו עליו כתבה וחצי בעיתון, והמשיכו הלאה.
אז נכון שזה לא דומה לרעידת אדמה, בכל הפרמטרים. אבל העקרון- אותו עקרון. תושבים בעיר אחת נמצאים במצור/אסון/קריסה, ובערים אחרות - הולכים שאננים לקניות ועסוקים.
כך גם בעוטף עזה, שסופגים ירי ועפיפוני תבערה ונזקים.
וכך במקרים נוספים.
(ועל דרך האנלוגיה, גם בתופעות ציבוריות כואבות, שאף אחד לא אשם בהן, אבל אנשים סובלים מהן, ולכל היתר אין מושג בעניין).



יש מצב שזו דוגמה לבור שבו הדמות 'נופלת'. תקלה ספרותית בה הכותב, בטעות, נותן לגיבוריו להגיב כמו שהוא עצמו היה מגיב, במקום כמו שהם אמורים להגיב. (וזה לא מחוסר עניין במותה של השכנה. יכול לכאוב לה לא פחות מלאחרים, אבל היא תיראה מאופקת מאד).



להחזיק אנשים 85% מספר, זה הישג לא רע.

ואיידי הטיפשה - נכון שבמציאות היחסים ביניהם ימשיכו, כנראה, להיות טכניים וצוננים, גם כשיהיו שניהם במושב זקנים. אבל זה מעבר למה שאפשר לתאר.
אין לי בעיה להשאיר גיבורים בתרדמת לנצח, להרוג אותם בשעת הצורך, להשאיר אותם עם יד משותקת - מה שתרצו. אבל את איידי אי אפשר היה להשאיר ככה. יש גבול לרוע האנושי.
להרוג? בכיף. לירות? למה לא. לאמלל? אדרבא. אבל להותיר אשה כמהה ליחס ולא מקבלת אותו, זה לא. יש גבולות אדומים לכל כותב, והגבול שלי עובר שם.

תודה על ההתייחסות המפורטת.
לגבי השלג - גם בשכונות צדדיות של י-ם המצב לא היה חמור כל כך.

הדוגמה עם טפטופי הרקטות ענתה על כל התהיות.

לגבי הנפילה עם הדמות - רבים וטובים ממני טוענים כי כל הדמויות של כל כותב זהות בצורה מסויימת, למרות הנסיונות שלו ליצור להן אופי שונה.

 

[ש. צ. וינמן]

כמה צימוקים משלי,

- מסתובב אצלינו פתגם שמיש וקמיט "גם אדם חכם מדבר לפעמים דברי שטות"

לאחר שקראתי מספר תובנות חכמות של איידי, שלא התאימו לי לאיפיון הכללי שלה
הוספתי את מקבילו לארנסל "גם אדם טיפש מדבר לפעמים דברי חכמה"

- ושמחתי בשביל איידי שחמלת עליה ולחלחת מעט את הישימון בו היא חיה.

- שאלה שחלפה בי כשקראתי את הספר, כמה אפשר לבטא מונחים מקצועיים שיתכן ואת חלק מן הקוראים הם משעממים. המזל היה שהם כתובים טוב, אפילו טוב מאוד. ולמרות זאת לטעמי השאלה בעינה עומדת.

 

[imagine]

@רותי קפלר

אהבתי מאד את החתימה שלך!
אפשר מקור?
שנה טובה, שנה שנזכה לשוב אל אוצרותינו ולהשתמש בהם

 

[efrat1]

רגע, לוקח זמן...



זה, במקרה, מבוסס על נתוני אמת.
בחודש טבת תשע"ד היינו חמישה ימים בלי חשמל, עם תינוקת בת ארבעה חודשים, בקור של אפס מעלות. סכנת נפשות כפשוטה. שבת שלמה היינו איתה כך, בלי שום חימום. (תפתחו רגע את הפריזר, תכניסו את הראש) הרחובות סביב הבית שלנו היו חסומים ומלאים שלג עוד שבועיים אחר כך.
ובאותם ימים, באחד העיתונים הנחשבים, אחד המדורים הנחשבים כתב בסתמיות משהו כמו 'ירושלמים, די להתלונן, הבנו שהיה לכם שלג, אבל זהו, נגמר...'

הייתי אז בהלם להבין ולשמוע מעוד חברות ירושלמיות, שבשאר הארץ בכלל לא קולטים מה הולך אצלנו. המצור על חלק מהשכונות היה הזוי ומסוכן ממש, אנשים נפטרו מסיבוכים והחמרה של מצבים רפואיים קיימים, אבל ברחבי הארץ הכל המשיך כרגיל.
מניחה שרוב הלא-ירושלמיים בכלל לא זוכרים את האירוע ההוא. קראו עליו כתבה וחצי בעיתון, והמשיכו הלאה.
אז נכון שזה לא דומה לרעידת אדמה, בכל הפרמטרים. אבל העקרון- אותו עקרון. תושבים בעיר אחת נמצאים במצור/אסון/קריסה, ובערים אחרות - הולכים שאננים לקניות ועסוקים.
כך גם בעוטף עזה, שסופגים ירי ועפיפוני תבערה ונזקים.
וכך במקרים נוספים.
(ועל דרך האנלוגיה, גם בתופעות ציבוריות כואבות, שאף אחד לא אשם בהן, אבל אנשים סובלים מהן, ולכל היתר אין מושג בעניין).
.

כמה שאת צודקת.
לפני חמש וחצי שנים השתוללה מלחמה בדרום, סליחה "נערך מבצע עמוד ענן בעזה". אמא שלי היתה אצלי שבוע שלם עם כמה ילדים, אבא שלי חזר לדרום ללמד בישיבה יחד עם שניים מהבנים, חלק מהאחים נתקעו במקום אחר, למעשה המשפחה כולה היתה מפוזרת, וכולנו היינו בלחץ מהמצב.
בקיצור, אחותי הקטנה הלכה לבית הספר כמה ימים בעיר מגורי, ולאחר שבוע מתוח הודיעו על הפסקת אש סוף סוף.
אמא שלי ניגשה לבית הספר להודות למורה שלימדה את אחותי במשך שבוע, ואז המורה שואלת בנחמדות "מה אתם חוזרים?אה נגמרה המלחמה?"
היינו בהלם לראות איך ישנם אנשים שבכלל אין להם מושג מה קורה כמה קילומטרים מהם, ואיך יש שקט ושאננות כמה קילומטרים צפונה.

 

[Ruti Kepler]

אהבתי מאד את החתימה שלך!
אפשר מקור?
שנה טובה, שנה שנזכה לשוב אל אוצרותינו ולהשתמש בהם

מסיפורי המעשיות של ר' נחמן מברסלב - מעשה משבעה בעטלירס (קבצנים).

"כי פעם אחת הלכו אנשים בספינות הרבה על הים, ובא רוח סערה ושבר את הספינות והאנשים נצלו ובאו אל מגדל אחד, ועלו אל המגדל, ומצאו שם כל המאכלים ומשקאות ומלבושים וכל מה שצריכים, והיה שם כל טוב וכל התענוגים שבעולם. ענו ואמרו, שכל אחד יספר מעשה ישנה, מה שהוא זוכר מזכרון הראשון, היינו מה שהוא זוכר מעת שהתחיל אצלו הזכרון. והיו שם זקנים ונערים, והיו מכבדים את הזקן הגדול שביניהם שיספר בתחילה.
ענה ואמר: מה אספר לכם. אני זוכר גם כשחתכו את התפוח מן הענף. ולא ידע שום אחד מה הוא אומר, אך היו שם חכמים ואמרו: בודאי זאת היא מעשה ישנה מאד. וכבדו את השני שיספר.
ענה השני, שלא היה זקן כמו הראשון: זאת היא מעשה ישנה?! (בלשון תימה), זאת המעשה אני זוכר גם כן, אבל אני זוכר גם כשהיה הנר דולק. ענו ואמרו שם: זאת היא מעשה ישנה ביותר מהראשונה, והיה פלא אצלם שזה השני, שהוא יניק מהראשון, וזוכר מעשה ישנה יותר מהראשון; וכבדו את השלישי שיספר.
ענה ואמר השלישי, שהיה יניק יותר: אני זוכר גם כשהתחיל בנין הפרי, דהיינו כשהתחיל להתרקם הפרי. ענו ואמרו: זאת היא מעשה ישנה ביותר.
ענה הרביעי, שהיה יניק עוד יותר: אני זוכר גם "כשהוליכו הגרעין לנטוע הפרי".
ענה החמישי, שהיה יניק עוד יותר: אני זוכר גם "החכמים, שהם היו חושבים וממציאים את הגרעין".
ענה הששי וכו', שהוא זוכר גם "את הטעם של הפרי קודם שנכנס הטעם בתוך הפרי".
ענה השביעי וכו' ואמר שהוא זוכר "גם הריח של הפרי קודם שנכנס בפרי".
ענה השמיני ואמר, שהוא זוכר גם "המראה של הפרי קודם שנמשכה על הפרי".
ואני, (היינו זה הבעטליר העיוור, שמספר כל זה), הייתי אז תינוק לגמרי, והייתי גם כן שם, ועניתי ואמרתי להם: אני זוכר כל אלו המעשיות, ואני לא זוכר כלום (און איך גידענק גאר נישט). ענו ואמרו: זאת היא מעשה ישנה מאד יותר מכולם. והיה חידוש גדול אצלם, שהתינוק זוכר יותר מכולם.

בתוך כך בא נשר גדול ודפק על המגדל, ואמר להם: חדלו עוד מלהיות עניים; שובו אל האוצרות שלכם והיו משתמשים באוצרות שלכם. ואמר להם שיצאו מן המגדל..."

 

[imagine]

מסיפורי המעשיות של ר' נחמן מברסלב - מעשה משבעה בעטלירס (קבצנים).

"כי פעם אחת הלכו אנשים בספינות הרבה על הים, ובא רוח סערה ושבר את הספינות והאנשים נצלו ובאו אל מגדל אחד, ועלו אל המגדל, ומצאו שם כל המאכלים ומשקאות ומלבושים וכל מה שצריכים, והיה שם כל טוב וכל התענוגים שבעולם. ענו ואמרו, שכל אחד יספר מעשה ישנה, מה שהוא זוכר מזכרון הראשון, היינו מה שהוא זוכר מעת שהתחיל אצלו הזכרון. והיו שם זקנים ונערים, והיו מכבדים את הזקן הגדול שביניהם שיספר בתחילה.
ענה ואמר: מה אספר לכם. אני זוכר גם כשחתכו את התפוח מן הענף. ולא ידע שום אחד מה הוא אומר, אך היו שם חכמים ואמרו: בודאי זאת היא מעשה ישנה מאד. וכבדו את השני שיספר.
ענה השני, שלא היה זקן כמו הראשון: זאת היא מעשה ישנה?! (בלשון תימה), זאת המעשה אני זוכר גם כן, אבל אני זוכר גם כשהיה הנר דולק. ענו ואמרו שם: זאת היא מעשה ישנה ביותר מהראשונה, והיה פלא אצלם שזה השני, שהוא יניק מהראשון, וזוכר מעשה ישנה יותר מהראשון; וכבדו את השלישי שיספר.
ענה ואמר השלישי, שהיה יניק יותר: אני זוכר גם כשהתחיל בנין הפרי, דהיינו כשהתחיל להתרקם הפרי. ענו ואמרו: זאת היא מעשה ישנה ביותר.
ענה הרביעי, שהיה יניק עוד יותר: אני זוכר גם "כשהוליכו הגרעין לנטוע הפרי".
ענה החמישי, שהיה יניק עוד יותר: אני זוכר גם "החכמים, שהם היו חושבים וממציאים את הגרעין".
ענה הששי וכו', שהוא זוכר גם "את הטעם של הפרי קודם שנכנס הטעם בתוך הפרי".
ענה השביעי וכו' ואמר שהוא זוכר "גם הריח של הפרי קודם שנכנס בפרי".
ענה השמיני ואמר, שהוא זוכר גם "המראה של הפרי קודם שנמשכה על הפרי".
ואני, (היינו זה הבעטליר העיוור, שמספר כל זה), הייתי אז תינוק לגמרי, והייתי גם כן שם, ועניתי ואמרתי להם: אני זוכר כל אלו המעשיות, ואני לא זוכר כלום (און איך גידענק גאר נישט). ענו ואמרו: זאת היא מעשה ישנה מאד יותר מכולם. והיה חידוש גדול אצלם, שהתינוק זוכר יותר מכולם.

בתוך כך בא נשר גדול ודפק על המגדל, ואמר להם: חדלו עוד מלהיות עניים; שובו אל האוצרות שלכם והיו משתמשים באוצרות שלכם. ואמר להם שיצאו מן המגדל..."

יישר כח גדול!
(מקווה שלא ישבת להקליד את כל זה עכשיו...)

דרך אגב, יש איזה ספר שמסביר את סיפורי המעשיות? זה מרגיש לי כמו משל, משל חשוב ועמוק ונהדר, רק שאין לי מושג מה הנמשל... ואני אשמח לדעת. תודה!

 

[רחשי הלב]

יישר כח גדול!
(מקווה שלא ישבת להקליד את כל זה עכשיו...)

דרך אגב, יש איזה ספר שמסביר את סיפורי המעשיות? זה מרגיש לי כמו משל, משל חשוב ועמוק ונהדר, רק שאין לי מושג מה הנמשל... ואני אשמח לדעת. תודה!

זהירות. הרבה התחילו בדיוק כך....

 

[20:39]

אני לא מבינה,
לחיות וחצי זה בעצם מה שהיה מפורסם במשפחה אחרי הרעש? (משהו כזה..)

 

[efrat1]

אני לא מבינה,
לחיות וחצי זה בעצם מה שהיה מפורסם במשפחה אחרי הרעש? (משהו כזה..)

אחרי הרעש קול.
כן

 

[imagine]

זהירות. הרבה התחילו בדיוק כך....

ומה קרה להם בסוף?
איך זה נגמר?

 

[רחשי הלב]

ומה קרה להם בסוף?
איך זה נגמר?

בבעל שנוסע לאומן לראש השנה....

 

[imagine]

בבעל שנוסע לאומן לראש השנה....

אהה. לא כזה נורא בעיני. במיוחד שבעלי כבר נוסע, אמנם לא לאומן... אבל נוסע, ב"ה!

אז אחרי האזהרה, אפשר לקבל איזה הסבר, או הפניה להסבר?

 

[עט הדר]

זהירות. הרבה התחילו בדיוק כך....

מה עם "קבל את האמת ממי שאמרה"?

 

[Natan Galant]

בבעל שנוסע לאומן לראש השנה....

הקמפיין הבא שלי יהיה לממן כרטיס לאומן למר באבא קמא. (תחת עיניי הפקוחות)
תחזור משם עם מבט אחר על החיים, אור על הפנים, אור בפְנים, שמחה פורצת גבולות, וכולי.
חדלו מלהיות עצובים, מר באבא קמא.
אותך לרבינו.

 

[Natan Galant]

יישר כח גדול!
(מקווה שלא ישבת להקליד את כל זה עכשיו...)

דרך אגב, יש איזה ספר שמסביר את סיפורי המעשיות? זה מרגיש לי כמו משל, משל חשוב ועמוק ונהדר, רק שאין לי מושג מה הנמשל... ואני אשמח לדעת. תודה!

יש הרבה פירושים.
אישית אני מוצא את הקריאה בהם ללא פירושים נוספים - הכי מעשירה.
סיפור מומלץ מאוד:
מעשה בחכם ותם.
קולע, נוקב, כיוון ודרך לכל החיים.

 

[משה גל]

וואי וואי וואי
מה שקורה כשפונביז'ער וברסלבע'ר נפגשים...

 

[Natan Galant]

וואי וואי וואי
מה שקורה כשפונביז'ער וברסלבע'ר נפגשים...

המג"ש שלי בישיבה נהג לומר בקול רועם שהרעיד את הכתלים:
היום החסידים לא חסידים
הליטאים לא ליטאים

החסידים מפחדים מהרבי, ולא הולכים למקווה
הליטאים הולכים לטישים, ולפעמים גם למקווה...

למה אנחנו הורסים פה את האשכול למה.
@יבר למחוק את כל התגובות האחרונות?