דרוש מידע ספר חדש של ליבי קליין

[יעליה]

לא רואה שום תועלת בשמיעת מכאובים וייסורים של אנשים לחינם...

התועלת היא שנדע להעריך את הטוב שד' נותן לנו, את השגרה המבורכת, את הצרות הקטנות..
לדעת שיש קושי ויש קושי עצום, כל אחד והשק שלו...

 

[ששונית]

התועלת היא שנדע להעריך את הטוב שד' נותן לנו, את השגרה המבורכת, את הצרות הקטנות..
לדעת שיש קושי ויש קושי עצום, כל אחד והשק שלו...

את באמת מאמינה שלכן היא כתבה את כל הטרגדיות האלו???
כדי שאלו שהקב"ה לא מקיש עליהם יעריכו את השגרה המבורכת?
באמת?

 

[יעליה]

את באמת מאמינה שלכן היא כתבה את כל הטרגדיות האלו???
כדי שאלו שהקב"ה לא מקיש עליהם יעריכו את השגרה המבורכת?
באמת?

לדעתי בעקבות הקריאה אפשר להעריך יותר את הטוב ואת הרע, את הקושי שלי, לדעת שיש גרוע יותר.
אותי זה בהחלט מחזק ומעצים.

 

[9200]

סליחה על ההתבטאות
ובטוחה שיקפצו עלי עוד שלושים ..
אבל
לצערי
להגיע לקהל הקוראים
מהדלת השלישית
לגעת ברגש בלי שום דבר בדרך.
זה...
כן אמונה ובטחון זה יפה מאד.
אבל לכתוב על אנשים מושלמים ! מאמנים! שאפילו שהם הולכים למות או לאבד מישהו
הם בסוף [ובסוף זה תוך שעה או יום] הם מחייכים ואומרים הכל לטובה והכל מהשם.
אז נו באמת הוא שאותם אנשים שהיא כותבת עליהם הם רמי דרגה וצדיקי עולם
או שאני בתחתית התחתית ולא יודעת איך לעמוד בנסיון .
מה שבטוח שדור כמו שלנו שרק מחפש רגישות וריגושים וכ"כ הרבה אנשים שאומרים אין מדהים, משגע, מאלף וכו'
אז...

לא קשור לכתיבה של ליבי אלה למצב .

 

[ליבי קליין]

לא רואה שום תועלת בשמיעת מכאובים וייסורים של אנשים לחינם.

אין שום תועלת בכזה דבר. צודקת.
זה מצער, ומטלטל את הנפש.
אבל כשזה לא לחינם? כשזה כדי להתחזק באמונה? לאחוז בציפורניים במידת הבטחון כשמשהו מטלטל את הסירה שלנו במים סוערים?
ואפילו כדי

שנדע להעריך את הטוב שד' נותן לנו,

למרות שבהחלט זו לא המטרה.
זה לא לחינם.
מעבר לכך, אני משתדלת מאוד, ומאמינה שב"ה כך גם קורה, שבסיום הקריאה ישארו עם הצמיחה שבעקבות הטרגדיה, ולא רק עם הכאב והצער.
ועוד משהו- למיטב ידיעתי, לא חלה על הספרים חובת קריאה.
יש את מי שזה נותן לו המון בגלל התמודדות כזו או אחרת.
יש מי שסתם נהנה מהכתיבה, מהתובנות, מהעלילה.
אבל מי שלא זה ולא זה, ורק מצטער מלקרוא אותם- אז בשביל מה? באמת אני שואלת.
למה להתעלל בעצמכם?
יש המון ספרים נפלאים על המדף, מלאי תובנות מחכימות, עלילות מרתקות בכתיבה קולחת- ובלי 'רצף של טרגדיות'.
ובכל זאת, למרות שאני לא מכריחה אף אחד לקרוא, ב"ה הרבה קוראים, מתחזקים, ומודים לי על החוויה האולי מטלטלת, אבל בהחלט מצמיחה ומעצימה, ב"ה.
זה אומר משהו, אני חושבת.

 

[Ruti Kepler]

למה לקרוא על סבל? כדי לדעת.

כדי שבפעם הבאה שאפגוש אשה שבעלה חולה נפש, אדע לדבר אליה קצת יותר ברוֹך, יותר בעדינות. שהיא לא תהיה בשבילי 'אשתו של המשוגע ההוא', אלא גולדי.

ואם בחיידר של בני יהיה איש צוות עם מחלת נפש, אני אחשוב פעמיים, לפני שאתקשר לנבוח על המנהל 'למה אתה מעסיק משוגעים, זה מסוכן'.

וכדי שנבין עד כמה לפעמים החלמה מסרטן היא חסרה. ושלא תמיד מי שיוצא מהמחלה - חוזר להיות בריא. וכדי שלא נחשוב ש'הם סתם מתפנקים, הרי הוא כבר בריא', כשהזוג המחלים שוב ושוב לא מגיעים לאירועים, או מבטלים פגישות.

כדי שנבדוק לרגע, בשמחה שלנו, אם יש מישהו עם כסא גלגלים שאמור להגיע לאירוע. ואם כן, נדאג שהכל יהיה מונגש. נסכים להוסיף עוד מאמץ ועוד תשלום, כדי שהמוזמן שלנו לא ייאלץ לחזור על עקבותיו בלי להשתתף.

וכשנפגוש את הסנוב שפעם היה עשיר, ונפל, הטמבל, בהשקעה מפוקפקת (אנחנו בטוח לא היינו נופלים ככה) - נבין את הקושי שלו. כי הוא חי ברמה סבירה, אבל הוא חלם בשביל הילדים שלו הרבה יותר. וכשחלום מתנפץ, זה כואב.

והגרושה ההיא, שעד היום חשבנו שהיא בודדה וקצת משונה ו'למה היא לא מתחתנת, בטח יש לה משהו' - תהפוך בשבילנו לפייגא. ותהיה לנו טיפה אחת של עדינות וחמלה כשנדבר עליה.
(יש עוד, אבל בואו תקראו קודם, שלא יאשימו אותי בספוילרים).

בשביל זה אנחנו רוצים לקרוא גם על סבל, בין היתר.

טיעון ה'קוראים כדי להתחזק באמונה', לא תקף אצלי. בעיניי, אמונה לא נקנית בקריאת ספרים, היא נקנית בדם וביגיעה. זה שאקרא שהגיבורה לחשה בקול נרגש 'הכל משמים, הכל לטובה', גם כשבעלה גסס, לא ישנה בי כלום.

אבל מחשבה אחת, הבנה אחת, רגע אחד של מוסר - בשבילם שווה לקרוא ספר שלם.

 

[.C.G]

וואו, @Ruty Kepler זה היה חזק!!!!! אוהבת את הכתיבה שלך

 

[999 ריצ'ל]

איפה אפשר לקרוא את הביקרות של Ruty Kepler

 

[imac100]

למה לקרוא על סבל? כדי לדעת.

כדי שבפעם הבאה שאפגוש אשה שבעלה חולה נפש, אדע לדבר אליה קצת יותר ברוֹך, יותר בעדינות. שהיא לא תהיה בשבילי 'אשתו של המשוגע ההוא', אלא גולדי.

ואם בחיידר של בני יהיה איש צוות עם מחלת נפש, אני אחשוב פעמיים, לפני שאתקשר לנבוח על המנהל 'למה אתה מעסיק משוגעים, זה מסוכן'.

וכדי שנבין עד כמה לפעמים החלמה מסרטן היא חסרה. ושלא תמיד מי שיוצא מהמחלה - חוזר להיות בריא. וכדי שלא נחשוב ש'הם סתם מתפנקים, הרי הוא כבר בריא', כשהזוג המחלים שוב ושוב לא מגיעים לאירועים, או מבטלים פגישות.

כדי שנבדוק לרגע, בשמחה שלנו, אם יש מישהו עם כסא גלגלים שאמור להגיע לאירוע. ואם כן, נדאג שהכל יהיה מונגש. נסכים להוסיף עוד מאמץ ועוד תשלום, כדי שהמוזמן שלנו לא ייאלץ לחזור על עקבותיו בלי להשתתף.

וכשנפגוש את הסנוב שפעם היה עשיר, ונפל, הטמבל, בהשקעה מפוקפקת (אנחנו בטוח לא היינו נופלים ככה) - נבין את הקושי שלו. כי הוא חי ברמה סבירה, אבל הוא חלם בשביל הילדים שלו הרבה יותר. וכשחלום מתנפץ, זה כואב.

והגרושה ההיא, שעד היום חשבנו שהיא בודדה וקצת משונה ו'למה היא לא מתחתנת, בטח יש לה משהו' - תהפוך בשבילנו לפייגא. ותהיה לנו טיפה אחת של עדינות וחמלה כשנדבר עליה.
(יש עוד, אבל בואו תקראו קודם, שלא יאשימו אותי בספוילרים).

בשביל זה אנחנו רוצים לקרוא גם על סבל, בין היתר.

טיעון ה'קוראים כדי להתחזק באמונה', לא תקף אצלי. בעיניי, אמונה לא נקנית בקריאת ספרים, היא נקנית בדם וביגיעה. זה שאקרא שהגיבורה לחשה בקול נרגש 'הכל משמים, הכל לטובה', גם כשבעלה גסס, לא ישנה בי כלום.

אבל מחשבה אחת, הבנה אחת, רגע אחד של מוסר - בשבילם שווה לקרוא ספר שלם.

לקרוא על סבל ולשמוע על אנשים שסובלים זה מחנך, נכון ונצרך.
קראתי 3 ספרים של ליבי קליין היא כותבת מדהים לא יכולתי להפסיק (ורצתי לקנות את הספר הבא)
אני כן חושבת שמימון הטרגדיות והעצב ועם זה איך שהדמויות בספר מקבלות את הטרגדיות הוא לא נכון ולא מציאותי.
לדעתי ניתן להעביר את המסרים עם להוריד מרצף הטרגדיות.

ועוד דבר שלא קשור לנושא הזה אבל צרם לי מאד. אברך חולה מאד נזקק לסיוע בכל דבר קטן לאשתו אסור לעזור לו בכלום אפילו לא ברמה של להסיע את הכיסא גלגלים. את לא רוצה להיכנס לזה תתעלמי מהנושא אל תכנסי אליו. אבל לדוגמא הצורה שבה בדרך נס אמא שלו מגיע ולוקחת את הכיסא היא לא מציאותית או שאני חיה פשוט בעולם מקביל ומנותק. יש עוד המון דוגמות שממש הציקו לי אבל לא רוצה לכתוב אותם כאן.

 

[סביונית]

ואגב, כשמכרה שלי עברה צרה מסוימת שמתוארת באחד הספרים היא לא הייתה מוסגלת לחשוב אפילו על קריאת הספר

אני חושבת שזה מאוד אינדבדואלי. וזה לא קשור לספרים של ליבי אלא לכל אדם בפני עצמו, לצורה שבה הוא מתמודד עם הקשיים שלו.
לי אישית יהיה קשה לקרוא ספר שמתוארת בה התמודדות שעברתי, ולכן אני לא אעשה את זה. ברור לי שיש כאלה שמבחינתם ספר כזה רק מוסיף ונותן כוחות.
(ודרך אגב, @ליבי קליין ,ברגע שאת מוציאה ספר בסגנון שונה- אני הראשונה שרצה לקנות! . אוהבת מאוד את הכתיבה שלך)

 

[לשונית]

למה לקרוא על סבל? כדי לדעת.

כדי שבפעם הבאה שאפגוש אשה שבעלה חולה נפש, אדע לדבר אליה קצת יותר ברוֹך, יותר בעדינות. שהיא לא תהיה בשבילי 'אשתו של המשוגע ההוא', אלא גולדי.

ואם בחיידר של בני יהיה איש צוות עם מחלת נפש, אני אחשוב פעמיים, לפני שאתקשר לנבוח על המנהל 'למה אתה מעסיק משוגעים, זה מסוכן'.

וכדי שנבין עד כמה לפעמים החלמה מסרטן היא חסרה. ושלא תמיד מי שיוצא מהמחלה - חוזר להיות בריא. וכדי שלא נחשוב ש'הם סתם מתפנקים, הרי הוא כבר בריא', כשהזוג המחלים שוב ושוב לא מגיעים לאירועים, או מבטלים פגישות.

כדי שנבדוק לרגע, בשמחה שלנו, אם יש מישהו עם כסא גלגלים שאמור להגיע לאירוע. ואם כן, נדאג שהכל יהיה מונגש. נסכים להוסיף עוד מאמץ ועוד תשלום, כדי שהמוזמן שלנו לא ייאלץ לחזור על עקבותיו בלי להשתתף.

וכשנפגוש את הסנוב שפעם היה עשיר, ונפל, הטמבל, בהשקעה מפוקפקת (אנחנו בטוח לא היינו נופלים ככה) - נבין את הקושי שלו. כי הוא חי ברמה סבירה, אבל הוא חלם בשביל הילדים שלו הרבה יותר. וכשחלום מתנפץ, זה כואב.

והגרושה ההיא, שעד היום חשבנו שהיא בודדה וקצת משונה ו'למה היא לא מתחתנת, בטח יש לה משהו' - תהפוך בשבילנו לפייגא. ותהיה לנו טיפה אחת של עדינות וחמלה כשנדבר עליה.
(יש עוד, אבל בואו תקראו קודם, שלא יאשימו אותי בספוילרים).

בשביל זה אנחנו רוצים לקרוא גם על סבל, בין היתר.

טיעון ה'קוראים כדי להתחזק באמונה', לא תקף אצלי. בעיניי, אמונה לא נקנית בקריאת ספרים, היא נקנית בדם וביגיעה. זה שאקרא שהגיבורה לחשה בקול נרגש 'הכל משמים, הכל לטובה', גם כשבעלה גסס, לא ישנה בי כלום.

אבל מחשבה אחת, הבנה אחת, רגע אחד של מוסר - בשבילם שווה לקרוא ספר שלם.

מצטרפת לכל מילה! תודה
ומוסיפה: האפשרות לראות איך מתמודד מישהו אחר שהוא לא אני, איזו תקשורת יש לו עם הסביבה, ואילו רגשות יש לו בכל מיני מצבים - מרחיבה את הנפש. בד"כ אנשים לא משתפים בעומק רגשותיהם את האדם הממוצע, ולפעמים לא קל לדון אותם לכף זכות. אבל כשקוראים על אנשים שונים ממני ועל הרגשות שלהם, לומדים דברים חדשים, לומדים שאם מישהו מגיב אחרת ממני בכל מיני מצבים - זה לא כי הוא לא שפוי, ילדותי או אדיש, אלא חווה דברים בצורה אחרת.
זה נכון לספרים נוספים, לא רק של @ליבי קליין - אבל אצלה זה בולט מאוד. זו בכל אופן חוויית הקריאה שלי.

 

[כספומילי]

בדיוק זו השאלה שמישהי שאלה אותי כסיפרתי לה בהתרגשות רבה שאוטוטו יוצא ספר נוסף
היא שאלה: מה הרעיון לקרוא ספרים כל עצובים ומדמיעים? מה היא רוצה להשיג בזה?
ואני עניתי לה את מה שעלה לי באותו הרגע ויש עוד הרבה מעבר כמובן.
1. פרופורציות, כן! לפעמים אני מרגישה נורא מסכנה בגלל כל מיני דברים שקורים בבית שלי, הספר של ליבי מכניס אותי לאיזון תכף ומיד
2. כוחות לקבל התמודדות- שאני קוראת על אנשים שמתמודדים בצורה מטורפת ועדיין מצליחים להתגבר, אני אומרת לעצמי, בתת מודע כמובן "כן גם אני יכולה" ואני יכולה, חשבתם שלא?
3. רגש- הספרים עמוקים ומלאי רגש, הם נותנים לי להתחבר לרגש ממקום אחר, ולהבין את העולם ואת הדקויות בצורה אחרת, לדעתי זה נותן המון מודעות ותקשורת בינאישית רגישה יותר.
4. פשוט לשקוע בספר חמש שעות רצופות- זו חוויה שלא כל ספר מאפשר אותה, מבחינתי גרועים ביותר הם ספרי המתח, אני זוכרת שבעבר קראתי ספר מתח שבו בסוף הספר החיים הפכו למתים, המתים התגלו כחיים, ובאופן כללי כל עמוד ורבע ניצלו שם ממוות. בטוח! אני סיימתי את הספר עם כל הדם ברגליים, ידיים קפואות ופחדים מצמיתים על רצח ומניפולציות- בשביל מי זה טוב??????????
מה זה מלמד? מה זה נותן? ואנשים מכורים לסגנון הזה וקוראים אותו בנשימה עצורה
אני באמת תוהה מה הסיבה שרק בספרים כאלו כמו של ליבי קליין אנשים פתאום מחפשים את ה"מעבר" ואת ה"מה זה נותן" מעולם לא שמעתי שאלות כאלו על מ. ארבל למשל או על גרינבוים ושות'
אתמהה

 

[ליבי קליין]

לקרוא על סבל ולשמוע על אנשים שסובלים זה מחנך, נכון ונצרך.
קראתי 3 ספרים של ליבי קליין היא כותבת מדהים לא יכולתי להפסיק (ורצתי לקנות את הספר הבא)
אני כן חושבת שמימון הטרגדיות והעצב ועם זה איך שהדמויות בספר מקבלות את הטרגדיות הוא לא נכון ולא מציאותי.
לדעתי ניתן להעביר את המסרים עם להוריד מרצף הטרגדיות.

ועוד דבר שלא קשור לנושא הזה אבל צרם לי מאד. אברך חולה מאד נזקק לסיוע בכל דבר קטן לאשתו אסור לעזור לו בכלום אפילו לא ברמה של להסיע את הכיסא גלגלים. את לא רוצה להיכנס לזה תתעלמי מהנושא אל תכנסי אליו. אבל לדוגמא הצורה שבה בדרך נס אמא שלו מגיע ולוקחת את הכיסא היא לא מציאותית או שאני חיה פשוט בעולם מקביל ומנותק. יש עוד המון דוגמות שממש הציקו לי אבל לא רוצה לכתוב אותם כאן.

יש לי הרבה מה לומר בנושא.
אשמח להמשיך בחכמת נשים..

 

[כספומילי]

יש לי הרבה מה לומר בנושא.
אשמח להמשיך בחכמת נשים..

יאאלה תמשיכי
גם לי זה קצת הציק בפרט ש... ו... ל...
סתם, צחקתי

 

[ששונית]

למה לקרוא על סבל? כדי לדעת.

נכון כל כך.
כל מילה אמת.
אבל האם לשם כך צריך לייצר כזו אינפלציה של טרגדיות?
אי אפשר להגיע לידיעות ולהבנות האלו עם מינון קצת יותר מדוד?

אני באמת תוהה מה הסיבה שרק בספרים כאלו כמו של ליבי קליין אנשים פתאום מחפשים את ה"מעבר" ואת ה"מה זה נותן"

ברור מאוד.
לא חשבתי שיש מה להסביר: באף ספר אחר אין כזו כמות מסחרית של אסונות.
זה מה שמביא קוראות לתהות מה זה נותן והאם הצר שווה בנזק המלך.

 

[חפציבה]

יש לי הרבה מה לומר בנושא.
אשמח להמשיך בחכמת נשים..

וואוו זה הולך להיות מעניין...
גם לי קצת הפריע העניין הזה.

(למרות שאת לא חייבת להתייחס ולענות לכל תגובה...
ועצם זה שיש ביקורות ואשכולות על הספרים זה אומר שהם רבי מכר ועושים עניין בציבור!)

 

[I can do it]

יש לי הרבה מה לומר בנושא.
אשמח להמשיך בחכמת נשים..

וכל מי שלא בחכמת נשים מוזנחת??
סתם מבינה את זה
תהנו שם....

 

[שמחה לשמח]

יש לי הרבה מה לומר בנושא.
אשמח להמשיך בחכמת נשים..

מה עם אלו שלא שם??
יאלצו להפסיד?

 

[במבה נוגט]

די שבפעם הבאה שאפגוש אשה שבעלה חולה נפש, אדע לדבר אליה קצת יותר ברוֹך, יותר בעדינות. שהיא לא תהיה בשבילי 'אשתו של המשוגע ההוא', אלא גולדי.

ואם בחיידר של בני יהיה איש צוות עם מחלת נפש, אני אחשוב פעמיים, לפני שאתקשר לנבוח על המנהל 'למה אתה מעסיק משוגעים, זה מסוכן'.

וכדי שנבין עד כמה לפעמים החלמה מסרטן היא חסרה. ושלא תמיד מי שיוצא מהמחלה - חוזר להיות בריא. וכדי שלא נחשוב ש'הם סתם מתפנקים, הרי הוא כבר בריא', כשהזוג המחלים שוב ושוב לא מגיעים לאירועים, או מבטלים פגישות.

כדי שנבדוק לרגע, בשמחה שלנו, אם יש מישהו עם כסא גלגלים שאמור להגיע לאירוע. ואם כן, נדאג שהכל יהיה מונגש. נסכים להוסיף עוד מאמץ ועוד תשלום, כדי שהמוזמן שלנו לא ייאלץ לחזור על עקבותיו בלי להשתתף.

וכשנפגוש את הסנוב שפעם היה עשיר, ונפל, הטמבל, בהשקעה מפוקפקת (אנחנו בטוח לא היינו נופלים ככה) - נבין את הקושי שלו. כי הוא חי ברמה סבירה, אבל הוא חלם בשביל הילדים שלו הרבה יותר. וכשחלום מתנפץ, זה כואב.

והגרושה ההיא, שעד היום חשבנו שהיא בודדה וקצת משונה ו'למה היא לא מתחתנת, בטח יש לה משהו' - תהפוך בשבילנו לפייגא. ותהיה לנו טיפה אחת של עדינות וחמלה כשנדבר עליה.
(יש עוד, אבל בואו תקראו קודם, שלא יאשימו אותי בספוילרים).

הכל טוב ויפה, אבל כשכל אלה ועוד כמה מתנקזים לתוך ספר אחד - משהו במינון מוגזם. כשאני סוגרת ספר עב כרס מאוד ומלא ועמוס בהתרחשויות ואני מרגישה שחסר בו בשר: תהליכים, התקדמויות, שינוי פנימי אמיתי, ולא רק רצף של סיפורי עלילה טראגיים - משהו פה התפספס מבחינתי.

טיעון ה'קוראים כדי להתחזק באמונה', לא תקף אצלי. בעיניי, אמונה לא נקנית בקריאת ספרים, היא נקנית בדם וביגיעה. זה שאקרא שהגיבורה לחשה בקול נרגש 'הכל משמים, הכל לטובה', גם כשבעלה גסס, לא ישנה בי כלום.

מסכימה, ויותר מזה: כשאחד הגיבורים לא מקבל את הדין, ובמקום שיעבור תהליך פנימי עמוק ומפרה - מישהו מבחוץ בא ולוחש על אזנו איך הוא אמור לקבל את הגזירה, ואז בהוקוס פוקוס הגישה שלו משתנה - אז בוודאי שהאמונה שלי לא מתחזקת.

 

[ליבי קליין]

הכל טוב ויפה, אבל כשכל אלה ועוד כמה מתנקזים לתוך ספר אחד - משהו במינון מוגזם. כשאני סוגרת ספר עב כרס מאוד ומלא ועמוס בהתרחשויות ואני מרגישה שחסר בו בשר: תהליכים, התקדמויות, שינוי פנימי אמיתי, ולא רק רצף של סיפורי עלילה טראגיים - משהו פה התפספס מבחינתי.

מסכימה, ויותר מזה: כשאחד הגיבורים לא מקבל את הדין, ובמקום שיעבור תהליך פנימי עמוק ומפרה - מישהו מבחוץ בא ולוחש על אזנו איך הוא אמור לקבל את הגזירה, ואז בהוקוס פוקוס הגישה שלו משתנה - אז בוודאי שהאמונה שלי לא מתחזקת.

אני שואלת בעדינות- קראת את הספרים? כי אם יש משהו שאני שמה עליו דגש זה זה

תהליכים, התקדמויות, שינוי פנימי אמיתי,

ובמקום שיעבור תהליך פנימי עמוק ומפרה - מישהו מבחוץ בא ולוחש על אזנו איך הוא אמור לקבל את הגזירה,

כנ"ל.