א. אנחנו לא גוזרים גזרות מליבנו כמבואר באלף אלפי מקומות. אחרת לא שבקת חיי לכל בריה.
ב. וכי יש מי מניעה הלכתית של הרהור עבירה קל שבקלים לאייר בת ישראל בספר ילדים? יש לכך מקור?
ג. מעודי תמהתי, וכי הבנות אינם בלא תתורו? אלא שקל להם יותר כנראה. אבל אם מחמירים או על עצמנו כל כך בקוץ של שערת אשה באיור קריקטורי, אולי מן הראוי היה שגם ציורי בנים לא יהיו בספרי הילדות. חלילה לפגוע או להכשיל.
או שנכתוב ספרים לבנים ולבנות או שנצייר רק פרחים (חיות אני מסופק).
מחול.
לטעמך, אין לנו לשמוע לשום הנהגה או חיזוק של גדולי הדור - לכל דור ודור בהתאם לבעיותיו. הרי זה מופרך מיסודו.
אני חושב שכבר כתבתי יותר מדאי בנושא, כבר מתגובתי הראשונה כאן באשכול ועד זו האחרונה. בזה סיימתי את דברי בהקשר לענין הזה. ...
להיפך ביקשתי מקורות, אבל לא ממבקרים של עיתונים שמנסים להוכיח ששלהם יותר נקי וסוחבים אחריהם את התחרות שבין העיתונים.
משל הדבר דומה לכשרות על אקונומיקה ואבקת כביסה בפסח, זוגתי תחי' הוכיחה לי שצריך הכשר, עובדה שלחברה המתחרה יש בד"ץ.
לבקשתכן, העתקתי לכן לצורך דוגמא כמובן, מהספר "חשוקי חמד" [של הרב יצחק זילברשטיין שליט"א] על מסכת בכורות דף כ' ע"א, לגבי נחש הנחושת שעשה משה רבינו בכבודו ובעצמו:
מזכיר לי עיתון ילדים כלשהוא, שפעם היה רחב אופקים ומיוחד במינו, וכיום אפילו לא מפרסם ציורי נשים ובנות,
פורסמה בו כתבה על רוטשילד, והופיעה תמונת רוטשילד ובניו ללא כיסוי ראש. חלקם עם תלתלים אפורים בצדעיים וחלקם עם רעמת שיער., ומתחת התמונה הכיתוב הבא:
"רוטשילד ובניו כיסו את ראשם, כמובן; באותה תקופה היתה מקובלת חבישת פאה נוכרית על ידי גברים."
תשקרו לילדים, תשקרו.
רק טוב יצא מזה שיום אחד הם יקלטו שאי אפשר היה לסמוך על אף מילה שלכם.
באופן כללי הנסיון של העיתון הזה למצוא חן בעיני ציבור רחב יותר, וזה שהם מוכנים לאבד את כל מה שהם בשביל זה, מעורר חמלה.
בקוקטייל מאמינים שריהוט איכותי הוא הרבה מעבר למראה מרשים, הוא הבחירה ביצירה על־זמנית שממשיכה להרגיש נכונה גם כשהטרנדים מתחלפים. אנו מקפידים על חומרי גלם מובחרים, רמת גימור גבוהה ועיצוב מדויק שמעניק לכל חלל נוכחות אלגנטית ונוחות יומיומית. הקולקציות שלנו נבחרות בקפידה כדי ליצור חללים מרשימים, הרמוניים ומזמינים כאלה ששומרים על יופיים לאורך שנים ומספרים סיפור של איכות ללא פשרות. עבורנו, יוקרה אינה מותרות – היא נקודת המוצא. סטנדרט שמנחה כל בחירה, כל חומר וכל קו עיצובי. אנו מזמינים אתכם לעיין בקטלוג, לבקר באולמות התצוגה ולבחור.
זה הדבר הכי פתטי בעולם.
מנותק מהמציאות, נטול סיבה אמתית, לא תורם ליראת שמים של שום קורא.
זה מרגיש המצאה של אנשים עם שריטה מסוימת
וכולנו בנים ובנות פגשנו את גב' וולף מ"ילדי שי" ויצאנו די בסדר.
ומה יגידו כל אותם רושמי רשומות ונימוקים? גם ילדה בת 3 היא סיכון לעין המתבונן? אין ציורי ילדות בעיתוני ילדים.
עולם מושלם- אולי בכלל ייצרו בקרוב יקום מקביל לגברים בלבד
.
מבינה שכל עיתון דואג לאורך רשימת מנויו ואף אחד לא יסתכן בפאשקויל שיחרים אותו, כולם מעדיפים להכנע להזיה הזאת מסיבות כלכליות.
תזכרו טוב, בעוד 5-7 שנים לא תהינה נשים ואמהות גם בטקסט.
הסיפורים כולם יתרחשו בדרך בין החידר ל"מתמידים"
דומני שכתוב
"והיה מחניך קדוש"
ולא "והעלמת כל אשה מקרב הארץ" או "וירדת מדעתך"
נסחפו לגמרי!!!
פורסמה בו כתבה על רוטשילד, והופיעה תמונת רוטשילד ובניו ללא כיסוי ראש. חלקם עם תלתלים אפורים בצדעיים וחלקם עם רעמת שיער., ומתחת התמונה הכיתוב הבא:
"רוטשילד ובניו כיסו את ראשם, כמובן; באותה תקופה היתה מקובלת חבישת פאה נוכרית על ידי גברים."
אגב, הידעתם שבגטו ורשה פעלו שתי כנסיות עבור המומרים?
ושרוב ככל בתי הכנסת שנהרסו בליל הבדולח היו של רפורמים?
"כי כל העדה כולם קדושים וחובשי כיפות" אמר העיתון
אישית לא נתקלתי בשאלות ותהיות כגון אילו. אך עיני ראתה וצרה
ואת דעתי אמר -
כתפי אינם רחבות דיים בכדי לפסוק הלכה, ואיני מתיימרת לכך, רק אמר
1. שאין רב אחד שפסק לכל את הקרקס הזה.
2. רופא הלוקח סיכון גדול מחברו המורה הוראות ל"יתר בטחון ולשם בריחה מאחריות"
3. מחאות מורכבות מיחיד ועוד יחיד. ואם אנו האזרח הקטן, בתור הורים ובתור מאיירים הכאובים מהענין נסרב לשתף פעולה --יהיה לזה תוקף.
באותה מידה שיש צרכנים לדבר אחד, ניתן לפי ביקוש להגדיל צרכנים לזן אחר.
(באחד האשכולות הרבים שדנו בזה- ציינו מי היה הראשון לתופעה וכיון שאיני זוכרת איזה אשכול ומי ציין אז לא כתבתי. המתנדב היקר יבורך)
ולסיום - ספור קטן עם רווח גדול מכלי ראשון-
ליד הסמינר של ביתי ישנה מכולת קטנה וחביבה המפרנסת יפה את שני הצדדים.
יום אחד עלה מחיר השוקולדים הקטנטנים האלה המחממים ומנחמים תלמידות יגעות, משקל אחד חדש לשקל וחצי.
ותהום הסמינר וכל בנותיה.
החלטה קטנה ומהותית עברה חרש ובאופן זריז - לא קונים! נכנסים ומוחים.
נכנסת תלמידה אחר תלמידה שואלת למחיר וכשנענית לתשובה יוצאת בבוז ובמבט מאוכזב קשות.
יומיים אחרי- כבודו של השוקולד חזר למקומו הראוי.
ולבבות כולם נוחמו תרתי משמע.
לא שאני מצדיק את התופעה, אני מנסה רק להסביר. נכתב כאן שבוודאי לא מדברים על תמונות אלא על ציור של אמה צנועה וחסודה. ואני שוב שואל, מה עם תמונה של אשה כשרה של פעם, שרה שנירר למשל, כמו שמופיע בביוגרפיה הישנה של רוזנטל על ר"ש שקאפ. מדוע תמונות כאלו לא ישימו היום בעיתון? אני חושב שברור לכל שיש כאן סוג של תיחום כדי למנוע בעיות עתידיות. גם בעיתוני ועלוני הציבור הדתי היו רק תמונות צנועות, אבל כיום התמונות שם משקפות את המציאות האמתית, ובמציאות, מה לעשות, הצניעות לא ממש חוגגת. כעת קל יותר לדון בציורים. אם נכניס ציור מושקע שנראה אמתי, אני מניח שכולם יסכימו שזה לא מתאים. אלא מה, מדובר על קוים קלילים, קריקטוריים, הגבול כאן מאוד דק ואף אחד לא רוצה לקחת על עצמו את מתיחת הגבולות.
ההשוואה לפעם, יסבירו לכם, אינה נכונה. ראשית, ככל שהרחוב מידרדר, יש להציב גבולות חזקים יותר, וציור של אמא בימינו חייב לשקף את המציאות. אם בפרסומות לבגדי ילדים, מככבים היום הילדים ה"הורסים" ביותר, שלרוב אינם דומים לילדי מנויי העיתון, בוודאי יהיה מגוחך שהאמהות תיראנה כמו הצדיקות של לפני שנות דור. שנית, איכות האיורים וצבעי הדפוס כיום אינה משתווה לעבר, וכיום כל איור הוא איור [ראו במאגר העיתונות ההיסטורית, כיצד נראו העיתונים החילוניים לפני עשרות שנים. בעצם אל תראו, לא על אחריותי]. לעתים אכן המצב אבסורדי. איני יודע מי ביקש מחברת החשמל להחליף בפרסומות ה'תקע-שקע' שלהם את אמא באבא שני, אבל בפרסום של קופ"ח כללית ["הכי טובה למשפחה החרדית"] זה בוודאי נעשה מדרישה חרדית. וזה מדהים שבמרקם המשפחתי ה"מדהים" הזה גם החילונים מרוצים וגם החרדים הקיצוניים מרוצים, אך באמצע יש ציבור שותו"מ גדול שמתפלץ מהזוועה הזאת.
נושא של שם אשה הוא נושא שכבר נדון ארוכות, אצלנו ובעוד מקומות. אוכל רק לציין שבהזמנות גדולי ישראל אכן רובן נושאות את שם האשה. אבל כבר אצל הראשונים, בעיקר בארצות האסלאם, היו שהצניעו את שם האשה. אפשר לראות כאן.
- - -
לגבי התאמת כל המציאות למה שרוצים לספר לילדים, כמו למשל שמציירים את אברהם אבינו עם שטריימל או אנשים שונים עם כיפה וכו' וכו', זה נושא רחב יותר - חינוך בשקר. האם בשביל לחנך צריכים לסלף את כל המציאות, או שלומדים לחנך למורכבויות, ושלמרות שהמציאות היא: א. ב. ג... אנחנו מחנכים עם תוכן חיובי ולא נגטיבי. האם כדי לחנך כמה יפה ירושתנו צריכים לחנך שכל החילונים גנבים ורוצחים וכו', והאם כדי להגדיל את כוחו של לימוד התורה בטהרתו, צריכים לספר שכל המדענים הם טפשים. הנושא רחב ביותר ואין כאן המקום. גם נושא זה נדון בלינק שהנחתי לעיל.
לא שאני מצדיק את התופעה, אני מנסה רק להסביר. נכתב כאן שבוודאי לא מדברים על תמונות אלא על ציור של אמה צנועה וחסודה. ואני שוב שואל, מה עם תמונה של אשה כשרה של פעם, שרה שנירר למשל, כמו שמופיע בביוגרפיה הישנה של רוזנטל על ר"ש שקאפ. מדוע תמונות כאלו לא ישימו היום בעיתון? אני חושב שברור לכל שיש כאן סוג של תיחום כדי למנוע בעיות עתידיות. גם בעיתוני ועלוני הציבור הדתי היו רק תמונות צנועות, אבל כיום התמונות שם משקפות את המציאות האמתית, ובמציאות, מה לעשות, הצניעות לא ממש חוגגת. כעת קל יותר לדון בציורים. אם נכניס ציור מושקע שנראה אמתי, אני מניח שכולם יסכימו שזה לא מתאים. אלא מה, מדובר על קוים קלילים, קריקטוריים, הגבול כאן מאוד דק ואף אחד לא רוצה לקחת על עצמו את מתיחת הגבולות.
ההשוואה לפעם, יסבירו לכם, אינה נכונה. ראשית, ככל שהרחוב מידרדר, יש להציב גבולות חזקים יותר, וציור של אמא בימינו חייב לשקף את המציאות. אם בפרסומות לבגדי ילדים, מככבים היום הילדים ה"הורסים" ביותר, שלרוב אינם דומים לילדי מנויי העיתון, בוודאי יהיה מגוחך שהאמהות תיראנה כמו הצדיקות של לפני שנות דור. שנית, איכות האיורים וצבעי הדפוס כיום אינה משתווה לעבר, וכיום כל איור הוא איור [ראו במאגר העיתונות ההיסטורית, כיצד נראו העיתונים החילוניים לפני עשרות שנים. בעצם אל תראו, לא על אחריותי]. לעתים אכן המצב אבסורדי. איני יודע מי ביקש מחברת החשמל להחליף בפרסומות ה'תקע-שקע' שלהם את אמא באבא שני, אבל בפרסום של קופ"ח כללית ["הכי טובה למשפחה החרדית"] זה בוודאי נעשה מדרישה חרדית. וזה מדהים שבמרקם המשפחתי ה"מדהים" הזה גם החילונים מרוצים וגם החרדים הקיצוניים מרוצים, אך באמצע יש ציבור שותו"מ גדול שמתפלץ מהזוועה הזאת.
נושא של שם אשה הוא נושא שכבר נדון ארוכות, אצלנו ובעוד מקומות. אוכל רק לציין שבהזמנות גדולי ישראל אכן רובן נושאות את שם האשה. אבל כבר אצל הראשונים, בעיקר בארצות האסלאם, היו שהצניעו את שם האשה. אפשר לראות כאן.
- - -
לגבי התאמת כל המציאות למה שרוצים לספר לילדים, כמו למשל שמציירים את אברהם אבינו עם שטריימל או אנשים שונים עם כיפה וכו' וכו', זה נושא רחב יותר - חינוך בשקר. האם בשביל לחנך צריכים לסלף את כל המציאות, או שלומדים לחנך למורכבויות, ושלמרות שהמציאות היא: א. ב. ג... אנחנו מחנכים עם תוכן חיובי ולא נגטיבי. האם כדי לחנך כמה יפה ירושתנו צריכים לחנך שכל החילונים גנבים ורוצחים וכו', והאם כדי להגדיל את כוחו של לימוד התורה בטהרתו, צריכים לספר שכל המדענים הם טפשים. הנושא רחב ביותר ואין כאן המקום. גם נושא זה נדון בלינק שהנחתי לעיל.
עקרונית הדברים שנאמרו כאן נשמעים נכונים.
מעשית - רק מורה הוראה יכול לפסוק מה נכון לעשות .
לא הועלה כאן שם של רב. דיין או בית דין שזו הוראתם. לפחות אחד ולמגזר שלהם.
שנית- מעריכה את כל הנכתב כאן ואת אילו אשר טרחו להסביר את טעמי ה'צנע', למזלינו.
ולמזל כולנו טוב שיש הלכה ורב שיפסוק.
כי אם כל הרגש והבנה של כל אחד ינהל אותנו, נמצא את עצמינו בעולם חדש ושמונה ממה שהקב"ה תכנן ורצה. ורוצה עדיין ולנצח.
ההלכה נוגעת ומכסה כל פיפס הכי קטן של נערוויסט מזדמן החושש מנפילה.
הישמרות היא גם שלא יהיה- את אשר אסרתי היתרתם ואת אשר היתרתי אסרתם.
לא כל תוספת סגירות היא אכן קדושה.
וזה נושא האמונה -לנהוג בפשטות בדיוק כמו ההוראה ואז מובטח לנו שלא ניכשל.
המציאות מוכיחה שכל ה'מהדרים' מצאו עצמם נכשלים וגם חוטאים.
עקרונית הדברים שנאמרו כאן נשמעים נכונים.
מעשית - רק מורה הוראה יכול לפסוק מה נכון לעשות .
לא הועלה כאן שם של רב. דיין או בית דין שזו הוראתם. לפחות אחד ולמגזר שלהם.
שנית- מעריכה את כל הנכתב כאן ואת אילו אשר טרחו להסביר את טעמי ה'צנע', למזלינו.
ולמזל כולנו טוב שיש הלכה ורב שיפסוק.
כי אם כל הרגש והבנה של כל אחד ינהל אותנו, נמצא את עצמינו בעולם חדש ושמונה ממה שהקב"ה תכנן ורצה. ורוצה עדיין ולנצח.
ההלכה נוגעת ומכסה כל פיפס הכי קטן של נערוויסט מזדמן החושש מנפילה.
הישמרות היא גם שלא יהיה- את אשר אסרתי היתרתם ואת אשר היתרתי אסרתם.
לא כל תוספת סגירות היא אכן קדושה.
וזה נושא האמונה -לנהוג בפשטות בדיוק כמו ההוראה ואז מובטח לנו שלא ניכשל.
המציאות מוכיחה שכל ה'מהדרים' מצאו עצמם נכשלים וגם חוטאים.
ברור שצריכים לשם כך דמות תורנית. אבל בכל מערכת עיתון יש ועידת רבנים ש[יש לקוות ש]הוסמכה על ידי תלמידי חכמים, ולכו תוכיחו לעיתון שהחלטה זו או אחרת לא נעשתה על דעתם. השולחן ערוך אינו נביא ולא נכתב בו כיצד לנהוג בעיתוני 2019, ובדיוק לשם כך צריכים דעת תורה. דומני שחרדי שקונה עיתון חרדי בהסתמך על מערכת הרבנים שם, נותן אימון ברוחניות של העיתון, לטוב ולמוטב. כאמור, השוק פתוח.
אגב, כללית בנושא צנזורה שכחתי לציין, יש לכל עיתון קווים אדומים שמצונזרים, למשל בעיתון משפחה אסור להזכיר מילה על עישון, ולכן אם הגשתי סיפור על מישהו שיצא החוצה לעשן, יצנזרו את זה (כך קראתי פעם, אולי במאמר של קפלר על הספרות). כלומר, כל אחד מצנזר מה שלא מתאים לו, וחיים ולדר במאמרו (שם) מראה שגם בעיתונים חילוניים מצנזרים דברים מסוימים.
ואגב, הכאב הוא לא "עלינו" כנשים.
הכאב הוא על ההקצנה הלא הגיונית של החברה.
ועל זה שכשאני יושבת עם ילדי ומספרת להם סיפור מתוך ספר הילדים המתוק - אני צריכה להמציא תירוצים כדי להסביר להם לאן נעלמה האמא.
אז אל תקני אותו.
אני לא מכניסה ספרים שאין בהם משפחה שלמה.
נקודה.
אני מאד רציתי לעשות מנוי לזרקור עבור ילדי אבל מאז שהם הקצינו בעניין הציורים חזרתי בי בצער רב.
בצער- כי התוכן איכותי אבל דרושה גם שפיות.
זה חלק מגישה כוללת להציג עולם מושלם.
בסיפורים תמיד האבא חוזר מסיידר שלישי עם עיניים בורקות ואשתו מקבלת את פניו עם הקטנצ'יק על הידיים. לאחר שגמרה את התהילים היומי.
ובמדור המחשבים של יתד ידגישו שזה מיועד רק לאלו שנאלצו מפאת פיקוח נפש להתחבר לרשת. כידוע זה בודדים ממש. אולי יש אחד ברחוב לידינו.
.
א. סלחו לי,
מהיכרותי עם עסקנינו החשובים שליט"א (עורכי העיתון ההשקפתי וכו', ופוליטיקאים וכו') אני מאמין שדעתם נוטה ל'פתיחות', ולמודרנה בכל העניינים הללו יותר מכל אחד אחר. אינני חושב שמי מהם מבין בכלל את הדקויות של החירות המוסרית אותה הכניסו האנשים הגדולים והנדירים שעמדו בראש מחנה בני התורה בעת האחרונה.
להיפך, אם תדברו איתם, תחושו בחתירה בהולה לעבר 'הפלת חומות הגיטו', הרחבת האופקים וכו'. (אם תשאלו לדעתי - כמו ילד ממאה שערים שראה ברווז..).
העיתונים כולם מלאים מהווי העולם הגדול, עמוסים כל טוב ארץ מצרים, משכנעים אותך לטוס לחו"ל, לקנות כל מה שאתה רואה, לראות עולם, לאכול ולעשות גרפס.
וגם - מבין השיטין אתה בהחלט יכול ללמוד שאין טעם ב'כל הדברים המוזרים שהכתיבו לנו עסקנים-של-קומץ-קולני-ופוגעני'.
אם יש טענות הן אמורות להיות מופנות לדור הקודם, זה שחינך אותנו ואת העסקנים הבורים שלנו.
ב. כלומד עקשן של תורתו של הרש"ר הירש זצ"ל, שבוע בשבוע -
אני יכול להמליץ לכם ללמוד את שיטתו הפתוחה ורחבת האופקים על אמת. שעוד בחייו, נתמכה ועודדה ע"י החת"ס זצ"ל שהיה גדול הלוחמים ומחדדי גבולות המחנה.
אני, יודע. ואני מניח שגם אתם יודעים (ויודעות), שהחירות לא מצויה במרחב המתירני כלל.
אין צורך לדבר על השיעבוד הטוטאלי ל'מנעמי' העולם החדש. החירות המוסרית שקונה האדם, ככל שהוא מתעלה מההווי העולמי, היא חירות שאין בילתה.
הרב הירש חוזר ומדבר על החירות המוסרית בהקשר לכל מצוות התורה.
בני תורה בעלי מחשבה דקי הבנה מלאי רגש, מבינים גם מבינים את המהלך ההשקפתי הזה.
המהלך מלא וגדוש בפנימיות, בכוחות הנפש, ביראה, ובאהבה, ובכבוד.
כמובן, אנשים שטחיים, ולחילופין, אנשים עם רמה אנושית גבוהה אך כאלו שלא עברו את סף בית המדרש - יראו בזה גיבובי קלישאות.
ג. אין מקום לשאול אם קיים רב שהורה לנהוג כך.
מכיוון שאת השאלות הפנו על כל החינוך וההווי הישן שקיבלו בבית, ואת החינוך הזה עמלו להביא אנשים שעמלם (עמל אמיתי) בתורה הוא נדיר ממש. קדושים אשר בארץ המה.
ומעדות אישית יכולני לומר, על אחד מגדו"י - שהוא הסמל והדוגמא לניתוק מהעולם, ושקיעה בבית המדרש, שאף אחד לא האמין שהוא יכול להתעסק בפוליטיקה וכו' - יכולות הניתוח האנליטיות שלו, אופן קריאת התמונה, והבנת כוחות הנפש והרצונות של כלל הנוגעים בדבר, ותפיסה בהירה של כל מרכיבי הנושא עד לפרטי פרטי, והכל בדקות ספורות - הן יכולות פנומנאליות. הן כל כך הזויות ונדירות, עד שאינני בטוח שיש עוד מישהו במרחב שמתקרב לרמה האנליטית הזו.
ד. אם תמצי, שתי תופעות רווחות ב'מחננו'. "ציות" -"ועשית ככל אשר יורוך - על ימין שהוא שמאל", והביקורת ההחלטית המובעת כאן, שתיהן תופעות הנובעות מאותו מקור: אנשים שלא למדו תורה, מבינים שהציות' ל'גדולים' הוא מצווה, ועניין סגולי, שהרי בוודאי מדובר בשטויות, כי הרי אין היתכנות שאדם שמנותק מהעולם הזה יוכל להביע דעה בנושאי העולם, רק שיש לו כח סגולי שלא לטעות, אז אפילו שהוא מדבר שטויות צריך לשמוע לו.
וגם ההשקפה (מעין העניין המדובר) אם כן חייבת להיות עניין מנותק מהמציאות. שייך רק לאנשים מתנשאים, שקרנים מנותקים, ששסע להם מאחורי גבם תחת שני כפתורים.
המזרחי גנב לנו את ארץ ישראל. חב"ד את המשיח ועם ישראל, ועץ - את ההשקפה ותורת ישראל.
--
ואליכן אני קורא - היו כברוריה. רבי יוסי הקדוש והטהור שאל אותה שאלה קצרה, והיא מתוך הרמה האנושית העצומה שלה, הבינה, שלתכלית הכבוד הישראלי, ועוצם רמתו של בן יעקב, אין מקום אפילו למילה אחת מיותרת בשיח בין מגדרי.
א. סלחו לי,
מהיכרותי עם עסקנינו החשובים שליט"א (עורכי העיתון ההשקפתי וכו', ופוליטיקאים וכו') אני מאמין שדעתם נוטה ל'פתיחות', ולמודרנה בכל העניינים הללו יותר מכל אחד אחר. אינני חושב שמי מהם מבין בכלל את הדקויות של החירות המוסרית אותה הכניסו האנשים הגדולים והנדירים שעמדו בראש מחנה בני התורה בעת האחרונה.
להיפך, אם תדברו איתם, תחושו בחתירה בהולה לעבר 'הפלת חומות הגיטו', הרחבת האופקים וכו'. (אם תשאלו לדעתי - כמו ילד ממאה שערים שראה ברווז..).
העיתונים כולם מלאים מהווי העולם הגדול, עמוסים כל טוב ארץ מצרים, משכנעים אותך לטוס לחו"ל, לקנות כל מה שאתה רואה, לראות עולם, לאכול ולעשות גרפס.
וגם - מבין השיטין אתה בהחלט יכול ללמוד שאין טעם ב'כל הדברים המוזרים שהכתיבו לנו עסקנים-של-קומץ-קולני-ופוגעני'.
אם יש טענות הן אמורות להיות מופנות לדור הקודם, זה שחינך אותנו ואת העסקנים הבורים שלנו.
.
לפי זה יתד נאמן היה בעבר מן המודרנים והיום לבש אצטלה של צדקות יתרה?
כי פעם היו שם ציורי נשים וילדות.
וגם בזרקור. עריכה: תיקנו אותי באישי שיש ציורי נשים וילדות ביתד נאמן.
קיימים שינויים רבים ממה שהיה בעבר, וזו רוח המפקד, אלו מהלכים שמותווים מלמעלה. כאמור, אינני חושד באחד מהכתבים והעסקנים, שרוחו בערה לנהוג כך.
אוסיף נקודה - שמעתי מאחד מגדולי הפעילים למען אינטרנט מסונן, שמחמיר מאד בכל הנוגע לסינון, שלדעתו - שנבנתה על דעת הרבנים שמהם הוא יונק את רוחניותו, ועל פיהם הוא פועל. אף שהדבר גובל בדביליות, ההכרח לא יגונה. - זו הסיבה לחסימת תמונות נשים (אפילו צנועות/קשישות).
הדור שלנו חולני. וכן, כנראה גם לגבי הציורים זו אותה תורה.
בדורנו קל יחסית להפיק ספר באופן עצמאי (עדיף לדעתי להפיק דרך הוצאה לאור עם הפצה מסודרת, אבל אפשר גם אחרת, עבור אנשים שמסיבות שונות לא מצאו הוצאה לאור). זה לא יקר, ואפשר למצוא פתרונות זולים נוספים, וגם ממלא את הלב בסיפוק. אנשים שכותבים ספר הם אנשים שיש להם כשרון או יש להם מסר ואמירה. וחשוב שכל...
יש כלי שנכנס לחיינו, שמו AI. בעברית קראו לו "בינה מלאכותית". ישנם כאלו שמפחדים ממנו, ישנם כאלו שאוהבים אותו. ופה נכנס המקום של המדריך הזה. איך להשתמש בו נכון. אתם רוצים לכתוב משהו, בואו תראו איך עושים את זה. אז למה צריך אותנו? את הכותבים? כי רק אנחנו נדע להפעיל אותו כמו שצריך, הרי יותר ממה...
חלפו כבר כמה וכמה חודשים בהם דחיתי שוב ושוב את קיומה של ההבטחה שנתתי כאן לפרט קצת על תהליך הוצאת ספר ועל תובנות שליקטתי לאורך הדרך. אבל הנה לכבוד חנוכה – החג הלא רשמי של מבצעי הספרים והמבצע של הספר "יחידאי" ב"אור החיים" בשלה העת ונחה עלי הרוח סוף סוף, לממש את מה שהבטחתי.. ראשית כל חשוב לי לומר...
(קרדיט תמונה: ChatGPT) כלי נהדר בכתיבה הוא האפשרויות הבלתי מוגבלות שהיא מעניקה לנו. איש אינו מגביל אותנו למקום, לזמן, או אפילו למציאות כלשהי. הסופר הוא הקברניט, והוא מנווט את ספינתו בין עשרות מילים כרצונו. אלא שבמקרים לא מעטים, הוא נתקל במחסום שהוצב מראש – מגבלת מילים. בכתיבה למגזינים...
www.prog.co.il
אתגרים דו שבועיים
ניתן להתגאות שאחרי כל כך הרבה שנים, קהילתנו היא בין הבודדות בפרוג שעדיין שומרת על הגחלת וממשיכה ומתמידה במסורת האתגרים הדו שבועיים. כאן המקום להודות לכל המנהלים שהושיטו עזרה ותמכו (@מ. י. פרצמן , @ניהול קהילת כתיבה ), @הספרן – על איגוד האשכולות לאשכול האתגרים, למגישי האתגרים השונים, וכמובן, למשתתפי האתגרים עצמם.
עלילה טובה חשובה בכתיבת סיפור מעניין, אך נראה כי הדמויות חשובות לא פחות. אישית, יכולה למצוא את עצמי קוראת ספר מטופש יחסית רק מאהבתי (או סלידתי) לדמויות. באתגר הזה נשקיע בדמויות. כולם הסתכלו עליו. הוא נשם עמוק ודלה מתוכו פרצוף של 'לא אכפת לי ולא מרגש אותי בכלל' והמשיך. הוא דמיין את קייל בעיני...
בס"ד אתגר דו שבועי - מה הסיפור שלך? אז כהמשך לאתגר של @אלישבע קיי החלטתי לקחת את המרכיב הבא שמרכיב סיפור טוב, עלילה. באיזשהו מקום, כמו שלתחום הבמה יש את השילוש המקודש – משחק, שירה וריקוד, לספרות יש את השילוש שלה – דמות, עלילה ו(סגנון) כתיבה. עלילה טובה, היא כזו שיודעת לשנות את הדמות מבפנים...
דבר ראשון, תודה ל @RU1 על האתגר המחכים, ותודה לכל קהילת הכתיבה על המקום לכתוב ולהשתפשף (לא הייתי כותב בלעדיכם, אז קחו את כל הקרדיט.) די מפחיד לעמוד במקום הזה, של כותב האתגר. ועוד יותר מפחיד להיות אח"כ שופט. יש בסיפורת העולמית כל כך הרבה אלגוריות וספרי מדע בדיוני, שעלילתם בנויה על סיפורים...
דבר ראשון - תודה רבה ל @אניגמאמין על האתגר היהודי כל כך, ועל כך שנתן לי את האפשרות להתעלל קצת בחברי הכותבים... ;) אשתדל כמה שיותר. ועכשיו - לאתגר! אחד הדברים שהופכים סיפור לאיכותי - הוא נקודת המבט. לפעמים הסיפור יכול להיות קלאסי מידי, מוכר להחריד, או קיטשי. אבל כשמביאים אותו מזווית ראייה אחרת -...
נושאים בגאון את חגורת 'כתיבה ספרותית? בואו נדבר על זה. ה'זן' שלנו ייחודי, הוא גם די זהה... הרגישות, האומנות, העמקות - הן קווי אופי בסיסיים של כמעט כל אוחז בעט. *** עסקנו מספיק בכתיבה. בואו נדבר הפעם על עצמנו. החיים שלנו דינמיים. רגשות הכאב, הבדידות, הניכור - תופסות אצל הרבה נתח משמועתי בחיינו...
ראשית, תודה לניק היוקרתי @יהלום-יצירות מלוטשות - על האתגר "מילים של אמת". טרם העליתי את האתגר, חלפו במוחי עשרות כיוונים, חלקם יצרתים במיוחד, וחלקם מופרעים ביותר (הופתעתי אפילו מעצמי..), אבל האקטואליה בסוף נצחה. ואי לכך האתגר שלפניכם, נושא כותרת נפיצה וכאובה כאחת, ומציע בהתאם שתי אפשרויות...
ראשית, תודה רבה לניק @הספרן על האתגר המרתק: אתגר דו שבועי - חטופים וקפלן מציינת שזו פעם ראשונה שלי באתגר ופעם ראשונה של זכיה! תודה לכל הקוראים והמגיבים, נותנים פה חשק להוציא לאור! האתגר "מתמודד!" הוא כמו שזה בטח נשמע, על אלו שמתמודדים... 1. לכתוב סיפור, נוגע הכי בלב 2. על נער/נערה/בוגר/ת או...
ראשית, תודה רבה לmy-m על האתגר המהממם והמרגש אתגר דו שבועי - מתמודד! זו פעם ראשונה שלי באתגר ופעם ראשונה שאני זוכה! תודה לכל הקוראים והמגיבים, נותן חשק להמשיך לכתוב! האתגר "עולם ממבט שונה!" הוא על העולם של השונים- ילדים מיוחדים. 1. לכתוב סיפור, נוגע ללב ומרגש. 2. על ילד/ילדה/מבוגרים כל מישהו...
ערכתם למכר מסיבת יומולדת ו...אופס...פאדיחה. מישהו גילה שהוא לא הוזמן למסיבה והוא מאוד פגוע. הוא בטוח שבמסיבה הזאת הוא היה חייב להיות אחד מעמודי התווך. מיהו? למה לא הזמנתם אותו? כל אלה הן תשובות שתצטרכו לענות לעצמכם ולאחר מכן תצטרכו לכתוב תירוץ משכנע ממש למה לא הזמנתם אותו, כזה שיפייס את דעתו...
כחחח... אהם האם.... חת חת... שתיים שתיים... שומעים? יופי. טוב מאוד. אז שלום לכולם, וברוכים הבאים לאתגר הפורימי שלנו! אז מה האתגר? טוב ששאלתם. הפעם אתם צריכים לכתוב סיפור שבו תחפושת תמימה (לכאורה) יוצאת משליטה לחלוטין! היא יכולה להשתלט על מי שלובש אותה; להפוך מסיבה מסתורית למציאות; ואולי פשוט...
אצבע קרירה הונחה מתחת לסנטרו, זוקרת אותו בתנועה חדה. משפילה. "אתה עשוי לגלות שמחיר השתיקה שלך גבוה מכדי שתוכל לשלמו". סצינות חקירה הן דבר שניתן למצוא כמעט בכל ספר מז'אנר הדרמה-אקשן-פנטזיה. חלקן מרגישות כמו קלישאה של עצמן, חובבי קריאה יוכלו לצפות את הדיאלוג המתנהל בהן מתחילתו. מעטות אחרות...
בס"ד דיאלוג מוזיקלי לפעמים העט יותר דומה לשרביט ניצוח. בהינף יד מחליט המנצח באיזה סגנון תושמע היצירה שלו, איזו אינטרפרטציה תקבל. מינורית? מז'ורית? כמה פעימות לדקה? ובאיזה מקצב? אותה יצירה, פרשנויות שונות. הכל תלוי במנצח או במקרה שלנו: האוחז בעט. האתגר לשבועיים הקרובים בעז"ה: כתבו...
"עכשיו משחקים במשחק השקט!", הכריז המבוגר התורן שהשגיח עליכם, אי אז כשהייתם ילדים(?), כאשר הדציבלים שהקמתם איימו על שלמות עור התוף. גם הדמויות באתגר הזה, משחקות במשחק השקט. אחרי שבאתגר האחרון דיברנו פעמיים, אנחנו מאזנים עכשיו עם אתגר שתקני במיוחד. כתבו קטע שאין בו דיאלוג בין הדמויות. יש מעשים...
ראשית כל, אני מתרגשת! זכיה ראשונה, וממילא פעם ראשונה שאני מעלה פה אתגר! תודה ל @דודה על האתגר משחק השקט היה מדהים! ועכשיו... אחרי שבועיים של שתיקה, הגיע הזמן לפתוח את הפה ולסגור את העיניים. איך עולם מתנהל ללא הבעות פנים, שמש מאירה ורחובות הומי אדם? או, איך חקירה נראית ללא חדר אפרורי שבו נורה...
ברוכים הבאים לאתגר החדש - שיר של יום. כחובבת מושבעת של סוגת השירה, לא יכולתי שלא להקדיש לה את האתגר הזה. משערת שברגע זה ממש איבדתי חלק מכם - אלו שאינם נמנים על חובבי הז'אנר - אבל לפני שאתם הולכים מכאן, אבקש שתקדישו עוד רגע לנסות לטעום, לבחון ולשקול יציאה מאזור הנוחות, כי זו מהותו של אתגר. הוא...
---ושוב הושלכנו מעולם של כולל, עבודה ולימודים, וארוחת ערב, ומה צריך לקנות, ליקום מקביל של אזעקות, התראות, טילים, יירוטים, זירות נפילה, נפגעים, אך הרבה יותר מאלו- חסדי ה' וניסים עצומים. וכשחושבים על כך – אם חושבים – מי שמצליח לחשוב בתוך הכאוס הזה – מגלים שהמלחמה הזו היא רק משל. כתבו קטע בו...
"הליחס, הם העשה?" אוה בבותסה, אל חוטב נכאש ונף וילא. "ניא יל נועש," לצנתה, תימומדא תממחם תא וינף. רגע, לאיזה פורום הגענו? פורום כתיבה מקצועית, לא? בעברית, הלא כן? אכן כן. אבל אחת היכולות שלנו ככותבים היא לשחק במילים, למצוא ולהמציא מילים שיקבלו משמעות משל עצמן, משמעות שתרגש את הקורא גם אם לפני...
קרה שהרגשתם שהמילים בורחות לכם? באתגר הזה הן בורחות באמת. כתבו קטע קצר (עד 300 מילה) (בשיפוט תנתן עדיפות לקטעי פרוזה) שבו המילים מחליטות לברוח. למה הן בורחות? לאן? ומה קורה למי שנשאר מאחור - בלי מילים? ספרו לנו על כך. זה יכול להיות מצחיק, ויכול להיות פילוסופי. זו יכולה להיות פנטזיה קסומה, או...
החופש הגדול הוא זמנו של הבלתי מוכר. מקומות ידועים, אנשים מוכרים והרגלים קבועים מפנים את מקומם לטובת חדשים, אחרים ומפתיעים. כתבו קטע שמתאר מפגש בין קצוות שונים במיוחד. הם יכולים להיות אנושיים- מפגש בין דמויות מעולמות אחרים למדי, גיאוגרפיים- אנשים שמרחיקים לכת לקצה הארץ, כאשר הקצה נמדד ביחס למה...
מכירים את הסיפור הידוע (שגם הוזכר לאחרונה כאן בקהילה) על החיוך שהתגלגל? הרעיון הטכני של הסיפור הוא מעגל שמתחיל בדמות אחת, עובר הלאה לדמות אחרת, ובסופו של דבר מסתיים בדמות הראשונה. כאן באתגר תצטרכו לבנות סיפור דומה, רק ברמה אחת מעל. המקרים בסיפור אינם אותו הדבר כמו חיוך או מחמאה, אלא מקרים שונים...
www.prog.co.il
אתגר חודשי
לצערנו המסורת מהשנים שעברו פסקה (זמנית), והאתגר החודשי שעורר הדי התרגשות ותכונה בקהילה הפסיק לעת עתה, אך אתגר 'נובמבר ספרותי', שהשנה חגג את שנתו השנייה בקהילה, היה גם היה וזכה לתמיכה ולהשתתפות רבה, וליצירות איכותיות רבות. לוחשים לי באוזנייה שההנהלה לא מאשרת או מכחישה כי פורמט 'האתגר החודשי' המקורי נמצא על שולחן המערכת כבר זמן רב, אך המנהלים כן מוכנים לאשר שנכונו הפתעות בנושא, בעז"ה.
בשורות טובות לכולם לאור ההצלחה המקצועית שהייתה לנו בשנה שעברה, גם השנה נחנוך כאן בקהילה את האתגר "נובמבר ספרותי", בניהולו של הניק @יוסף יצחק פ. מתכבדת להזמין אותו לכאן להסביר מה יקרה ואיך. בהצלחה לכולנו!
www.prog.co.il
ביקורת ספרות
וואו! כשהתחלנו לעסוק בתחילת השנה בביקורות הספרות, לא שיערנו לעצמנו עד כמה הז'אנר יהיה פופולארי בקהילה. זכינו והשנה ניקים רבים החליטו לעטות את כובע ה'מבקר' ולהגיש לנו ביקורת ספרות איכותית ומקצועית, 38 במצטבר.
להלן הביקורות לשנת תשפ"ה:
לתשומת לבכם, הביקורת גדושת ספויילרים, לאלו המעוניינים לקבל את המסר הסופי בלי להסתכן בספויילרים: הספר מעולה, חובבי מתח יהנו ממנו בהחלט, למרות ההערות הבלתי נמנעות... היססתי רבות לפני שקניתי את הספר. בפעמים הקודמות בהן נתתי אמון יתר על המידה, התאכזבתי קשות בסופו של דבר. אבל מול ההיצע הדל יחסית של...
סדרת "ילדי שי" היתה סדרת ספרים אהודה ביותר לפני 20-30 שנה. יש בה הכל: תמימות ילדותית לצד אפיון טוב של הגיבורים; הזדהות עם עולמם, אמונה וביטחון, מתח קל, צחוק, דרמה ורגש. במיוחד יש בה הרחבת אופקים, כולל שיח מותאם על דברים שיכולים לתת ערך לקוראים. בדור שלנו סדרת "ילדי שי" עדיין אקטואלית ונהדרת...
סבתא אמרה שהבטחות צריך לקיים, ואני הבטחתי. כמעט שכחתי מזה, עד שחשבתי לעצמי: הרי יש לי זמן פנוי עכשיו! (מה גם שלא כדאי להסתבך עם סבתא, היא יכולה לבוא אליך לבית רק כדי לבדוק אם הגרביים שלך רטובות [והם יהיו תמיד. מניסיון.].) למי שלא יודע, או שהוא משום-מה בעל דילי (או שלהבדיל הוא קורא את זה לאחר...
אה הא! מצאתי! במבה! מה? אה, פשוט זה הדבר היחיד חוץ מהספר הזה שקרו לי איתו כ"כ הרבה דברים מוזרים. טוב, אחרי שעברנו את השורות שרואים בתצוגת פוסטים (אותם כותבים כדי להרשים...), אפשר להתחיל: אז כמובן, כיאה לסופר מיגע, נתחיל באנקדוטות קודם, כי בסופו של דבר גם הם חלק מהביקורת על ספרו של @הווה פשוט...
בעז"ה ביקורת ספרות לומדת: הספר "שניה לפני האור" מאת רותי קפלר מאת רחל העכט sipur8rachel.gmail שניה לפני תמיד ידעתי שלספר טוב יש כוח מרפא לנפש, אך רק בתחילת שבוע שעבר, בעוד אני מתמרמרת מחום, צמרמורות ושיעולים בלתי פוסקים, גיליתי שהוא עשוי לרפא גם את הגוף. קריאה (שנייה) בספרה של רותי...
בקרב קהילת הלבלרים הפועלים בארץ הקודש, מתבלט סופר דגול ומורם מעם המרומם את נפש קוראיו טפח מעל אפרוריותם של חיי היומיום. האיש ניחן ביכולת וירטואוזית ליטול אירוע חדגוני של חולין ולקדש אותו במילים פואטיות של שבת. במכחולו הציורי הוא צובע ברבגוניות כל אפיזודה שגרתית, נדושה ובנאלית. כל פעילות...
היום הספר הגיע אליי בדואר. מייד שיכולתי התיישבתי לקרוא אותו בנשימה עצורה, מכריכה לכריכה. אני לא מתיימר לכתוב ביקרות על הספר עצמו, כמו שאכתוב על ההווי והלב המורגש בו. שמעתם פעם על המושג 'דיבורים של אמת'? הוא כנראה נאמר על הספר הזה. דיבורים שגורמים לך להתגעגע לנשמה שלך, שקבורה לה אי שם מתחת להררי...
את הכרך הראשון של "המשודך המתוסבך" קיבלתי במתנה מ @EPaP , כאות הוקרה על שזכיתי להיות השדכנית שלה. לא ברור לי אם זה היה רמז עדין לכך שהייתי אמורה לבצע את השידוך שלה מוקדם יותר, או סתם שי נחמד. כך או כך, בפעם הראשונה שהגיע הזוג הצעיר להתארח אצלנו בשבת, הביאה איתה אפרת ספר קריאה בשבילי בתור מתנה...
זהירות, הביקורת כורעת תחת עומס ספויילרים, אם לא קראת את הספר ואתה מתכנן לקרוא אותו בהמשך מומלץ להימנע מקריאת הביקורת לעת עתה לכתוב ביקורת ספרות על ספר של @יונה ספיר זה לא דבר שבא ברגל, כלומר, ברור שלא. מקלידים אותה ידנית... אבל בכל זאת, רק לשם האמינות, הסתפקתי רבות מה לכתוב מתוך שלל המחשבות...
סלחו לי על הכותרת, ההכרח לגיוון לא יגונה. וגם- חג לחובבי הז'אנר, מן הסתם. זוהי ביקורת ספרות, לספר דופליקטים. חיכינו, ציפינו והוא הגיע- אוצרי החירות, החלק השני בסדרת הפנטזיה "דופליקטים" מבית יונה ספיר. אז אחרי שנחשפנו לפורמט, לעולם צבעוני ומרתק הקהל הנלהב נאלץ לחכות לצאת הספר הבא. והנה הוא...
מנסה פעם ראשונה לכתוב סקירה/ ביקורת, מקווה שיצא טוב :) כמה מילים לפני: את הסיפור קראתי בהמשכים ב'מרווה לצמא', מאזור פרק 55 בערך פספסתי, היינו מנויים ופתאום המרווה כבר לא הגיע, חיכינו שבוע, שבועיים, ואפילו חודש (!) ואז ביטלנו... (אל דאגה, אחרי כמה חודשים החזרנו את המנוי...). הייתי חייבת לקרוא...
גם את הסיפור הזה קראתי ב'מרווה'. גם אותו קראתי עד פרק מסוים (באזור פרק 35) והפסקתי בגלל בעיות עם המנוי. (שבסוף אחרי חודשים ארוכים הסתדר). הספר הוא פרי עטן של הסופרת פ. שטרן ובִּתָּהּ ג. ספרין. ז'אנר: רגש. דמויות ראשיות: דבורה, אלישבע, מימי ומלכי. שני זוגות של תאומות (בהתאמה). ועכשיו...
בעקבות שטף הספרים ושטף הביקורות עליהם כאן בפורום, אני מעלה סקירה\ביקורת נוספת לביקורת ספרות חזיון תעתועים של א. בראב הפעם על הספר שברי אדם - ד. (דבורה) נויגרשל. אני אצלול ישירות לכריכה, העלילה תגיע תכף. מחויבת להזהיר | המון ספויילרים - בערך תקציר של הספר. היכונו! כריכה: בלי המון פרטים, בלי...
קראתי השבת את הספר חזיון תעתועים של א. בראב. למי שלא מכיר, בקצרה: חזיון תעתועים, ספר רביעי בסדרה. ז'אנר - מתח, פעולה, שב"כ, מוסד. דמויות ראשיות - ינאי ורועי שיר, זוג תאומים. מי שעדיין לא קרא ומתכנן לקרוא - אזהרת ספויילרים! אז כדאי שתתאפקו עוד קצת, עד שתקראו את הספר ;) בנימה אישית: אמנם בדרך...
ב"ה אזהרת ספוילרים - אם לא קראתם, לכו תקראו ואז תחזרו לכאן, חבל שתפסידו.... טוב, אז על הדופליקטים עצמם אין צורך להרחיב, כולנו מכירים אותם הלוך וחזור, בשנה וחצי של המתנה לא נותר לנו אלא לקרוא שוב ושוב את כרך א' ולתהות את תהיותינו. ברוך הבא, כרך ב'! אז הבה ננתח אותך לעומק דמך הסגול: א. פשלה...
יש ספרים, שאחרי שאתה כותב עליהם ביקורת, אתה מגלה שבעצם כתבת אותם, לא עליהם. אין שום דבר להוסיף חוץ מתקציר משעמם ומעט תיקוני מקלדת בנאלים. יש ספרים, שהביקורת עליהם היא חצי-חצי. חצי תקציר. חצי ביקורת. חצי מעניינים. ויש את הספרים האלו, מהסוג השלישי, שבזמן שאתה קורא אותם יש לך מיליון דברים להגיד...
דופליקטים 2 - ביקורת ספרות אז הנה זה הגיע. אחרי שחיכינו שנה מאז ה'התגלות' והתבשרנו שהספר הבא לא יצא לתשרי ונאלץ להמתין עד ניסן. לאחר המתנה ארוכה הגיע הרגע וקיבלתי במייל הודעה מ'אור החיים' על הספר במכירה מוקדמת. אז לפני שנתחיל עם הביקורות נקדים ונאמר שברור לכל דורש שיונה ספיר כבר מזמן כבשה את...
אחרי שנה וחצי של ציפיה בלתי פוסקת- זה קרה סוף סוף! דופליקטים 2 היה בידי, בשניה הראשונה שהוא יצא מהמחסן ביליתי את השבת בקריאה מענגת, סוחטת, עוצרת נשימה, מזועזת וכל התארים האפשריים. למי שאין כח לקרוא את הביקורת המלאה? רוצו לקנות. למי שנשאר איתי, אני יפרט קצת. העלילה מדהימה, מקורית והזויה...
גילוי נאות: הטקסט הנ"ל נכתב ע"י בת אנוש המזדהה ככותבת השורות. הוא עבר עריכה דקדוקית בלבד של פיסוק ומיקוף לפי כללי האקדמיה ללשון עברית באמצעות צ'אט GPT. המסע אל קצה הארץ / דבורי רנד בטרם אגש לניתוח ולביקורת, אציין בנימה אישית שזהו אחד הספרים האהובים עליי ביותר בכל הזמנים. הוא לא יורד כבר שנים...
גילוי נאות: תוכן וניסוח הטקסט להלן נכתב ע"י כותבת השורות בלבד, ועבר פיסוק ומיקוף עפ"י כללי האקדמיה ללשון עברית באמצעות בינה מלאכותית. מאיפה מתחילים לכתוב ביקורת נורמלית על ספר שעוסק כולו באב-נורמליות, אנשים נורמליים שמנסים להיות נורמליים ולהבין את הלא-נורמלים ואיך הגיעו לאן שהגיעו, כלומר...
את הספר החדר השני של יוספה קניתי מסיבה מאוד הגיונית: נחתו במייל שלי 2 פרקים מלאי כל טוב, ולמרות שאני מוגדר כבוגר, ובגיל טפו טפו, עדיין מצאתי את עצמי נשאב לחווית הקריאה. הספר פשוט טוב! אז אל תצפו לביקורת אובייקטיבית, עם כל מיני השגות וחמיצות. לא. כאן תשמעו רק דברי שבח. הספר שייך לסוגת הפנטזיה...
במבט ראשון - כריכה שלג, לא נראה סיפור קלאסי. פונט ענק של אותיות עבות. מיקום שתופס את רוב זווית עין. טוב, נשמע מסקרן. השם נשמע לא הגיוני, שעה כזאת לא קיימת במציאות. הייתכן? במבט שני - עלילה העלילה הפסטורלית מתחילה ב'וונגל' מפעל פרוות מסתורי שעל מורדות האלפים האוסטריים. במפעל עובדים יהודים מאז...
לא רק פינגווינים או מדורה — אמירה רציתם ספר שיאוורר לכם את הראש בלי לחפור יותר מדי? כזה שיאזן בין כאב לאוויר, בין פינגווינים לבתי כלא? אז לא בדיוק. אבל גם לא ההפך. כי לחיות וחצי של רותי קפלר הוא לא רק ספר טוב — הוא ספר אמיץ. אמיץ מספיק כדי לתחוב ידיים לתוך אחד הפצעים הכי שותתי־דם בציבור שלנו...
קלעים/נעמי צוובנר ספר די ישן שמשום מה שלא השאיר את רישומו לרוב האנשים, גם חובבי קריאה, שם הספר לא אומר דבר. בעיניי הוא מעולה, עד כדי כך שקראתי לטור סקירה ספרותית - כי, אממ, אין לי ביקורת. קלעים הוא ספר קליל אבל עמוק, זורם ונוגע דרמה משפחתית עם מתח עלילה שנראה בלתי פתיר. אין בו את הכבדות...
שונה — אבל לא כמו שחשבתם זה ספר שונה. אם כי זה מצחיק לכתוב "שונה", כשהספרים שטופי הומור מטורלל, קווי עלילה לא הגיוניים וסגנון כתיבה לא רציף נהיו כבר די נפוצים במחוזותינו, ואנשים ע-פ-י-ם עליהם. אז מי אני שארהיב עוז בנפשי החצופה לכנות דווקא את הספר הזה "שונה"? מלכי — גיבורה שאינה ניתנת ליישור...
בין קווי הרוחב - ממזרח למערב אנחנו מתחילים עם שני קווי עלילה מקבילים – אחד במזרח, ברוסיה הלבנה, עמוק בתחום המושב היהודי בתחילת המאה ה-19, והשני במערב ארה"ב, היכן שהאומה האמריקנית מתהווה לה בכור היתוך של מהגרים, כאילו-דמוקרטיה, נהנתנות ותאוות ממון. ועל הדרך מנסה ליישב את המערב הפרוע: סחוף...
@מיכל פרץ יהודה את פה? בואי בואי, את חייבת לשמוע איזה ספר קראתי! פעם פעם, כשלנעה היתה רק תינוקת, היא הסתובבה בטבריה, בין קברי צדיקים לבתי כנסיות, ובקשה מרחל אשתו של ר' עקיבא למצוא איש שלא מפחד מכלום. טייםקאט, 5 שנים קדימה, היא בקרית שמונה של מעלה, קונה קישואים אצל עזיזה, מלמדת יהדות את אורנה...
סליחה מראש, זו עוד ביקורת על הספר "דופליקטים". ב''ה שלום חברה, אז קיבלתי לידי את הספר החדש של יונה ספיר- דופליקטים-התגלות, ספר שהוא די תקדימי מבחינת הז'אנר שלו- פנטזיית מתח, משהו שלא ראינו בציבור החרדי עד כה. עוד טרם יציאתו נשמעו קולות על כך שהכריכה שלו מזכירה סדרת פנטזיה אחרת שלא נזכיר את...
במבט ראשון - כריכה שהגיע הספר לידי לראשונה כבר חשתי במתח העוטף את הספר בקרח קפוא. דגל משולב מרמז על אולי המלחמה הקרה? ארה"ב ורוסיה לא נראות כידידות משכבר הימים הלא כן? מה שאינו מטיל צל של ספק זה שמדובר בדרך זאת או אחרת בעלילה המתרחשת בארצות הללו. מתח, נוער בוגר - טוב, בחשיבות מעלעלת בכריכה...
בעז"ה היי, מה נשמע? אני יודעת שהייתה כאן כבר סקירה טובה של @קוראות על הספר הזה. האמת, היא זו שגרמה לי לשלוף אותו מהמדף בספרייה ולקרוא:)) הפעם נלך קצת על יומן קריאה. פחות ביקורת ספרות. יותר הגיגים פוסט קריאה, גם מנקודת מבט של קוראת וגם של כותבת. יש כמובן הרבה ספויילרים. מוזמנים גם אתם לשתף את...
בעז"ה יומן קריאה / אם מישהו שומע, מאת אסתר קווין לפני מספר שבועות ניגשתי אל הספרנית ובפי בקשה מוזרה. ביקשתי ממנה פשוט סיפור. סיפור טוב. הספרנית לא הבינה מה אני רוצה, הרי אני בספרייה. השתדלתי לפרט: "לא רוצה כרגע סיפורי דרמה נשיים סוחטי רגש, עם המון מערכות יחסים והרהורים אין סופיים. מצד שני גם...
הספר נפתח בסערה — מסוג הספרים שבתחילתו קשה להניח מהיד, וזה בהחלט הישג שאינו מובן מאליו כבר בפתיחתו של ספר. העלילה מתפתלת לה בשני צירים מקבילים, שהקשר ביניהם נותר לוט בערפל: בקו אחד — חיים בנימין, יהודי בן המאה ה־16 (שנת 1573), תושב בראנדיס (גרמניה של היום, בוהמיה שבאימפריה הרומית הקדושה של אז)...
לכל הסופרים והסופרות! כפי שביקשו בפורום הכללי, החלטתי לפרסם קטעים מספרי החדשים שם, כדי שכולם יוכלו להגיב. בכל מקרה, למי שעוקב במיוחד אחר חדשות פורום הכתיבה משכפלת לכאן את החדשות ואת הלינק לאשכול. ספר מתח - עלילה - מדע בדיוני (הקף את הנכון :)) יוצא לאור א"יה, לקראת ראש השנה. קבלו אותו: "לכוד...
עודי אוחזת בעמודיו האחרונים של הספר הזה עוד לא קראתי 50 אחוז ממנו וכבר הרגשתי שאני פשוט אוהבת יותר את החיים. שושי שושי, איזו אישה מתוקה את, אני רוצה לאהוב ככה את הנכדים שלי, להשתולל ולקפץץ איתם כמוך, להצליח להנות מלקפל כביסה, ומלעמוד על הרגליים מהבוקר עד הלילה. לטפח את עצמי עד גיל זיקנה, ועם כל...
"ממלכה במבחן" – סדרת ביקורות על סדרת הדגל של מיה קינן סדרת "ממלכה במבחן" היא כנראה אחת הסדרות השאפתניות, העמוקות והמשוכללות ביותר שנכתבו במדף החרדי. עם עולם עשיר, דמויות מורכבות, שפה גבוהה ורעיונות תיאולוגיים־פוליטיים, היא קנתה לעצמה מקום קבוע בלבם של אלפי קוראים. מתוך אהבה כנה לכתיבה טובה...
רק לאחרונה נחשפתי לעולם ההשקפתי המהמם של הרב אביגדור מילר זצ"ל. ונפעמתי ממש. יהודי שחי באמריקה, מסתכל לאמריקאים השמנים בעיניים, ואומר להם: חירות אמיתית היא להיות יהודי! סטיבן זה לא שם של רב יהודי! היהדות לא דמוקרטית! ועוד אמיתות חד משמעיות. נכנסתי לחנות ספרים, חיפשתי ככה משהו לקרוא עליו. אז יש...
לפני כמה זמן ממש נכנסתי לחנות ספרים, וממש שאלתי את המוכר איפה הסיפור האחר של @הווה פשוט . המוכר לא ידע. בסוף התקשר למי שמתקשרים מוכרי הספרים (אולי לגי פי טי? מי יודע מי ענה לו שם בטלפון? אולי גדי מהשב"כ? אולי רונה מהפרקליטות?), והסתבר שהספר היה מונח מאחוריו, הפוך. השדרה צמודה לקיר. אחד על השני...
ספר טוב, בעיניי, הוא ספר, מכל סוגה שהיא, שאקרא שוב ושוב מבלי לדלג על אף מילה. פעם הייתי מוסיפה גם עוד דגש – שהמילים ישאבו אותי עד לדף האחרון, אבל עם הימים שהפכו לשנים, אבדה לי הפריווילגיה ונותרתי רק אני, אהבה למילה כתובה וחוסר זמן מציאותי עד כאב. את רימייק קראתי פעמיים, פעם אחת בהמשכים בקדם...
www.prog.co.il
סיפורים בהמשכים
גם השנה לא שקטתם על שמריכם ואפיתם לנו סיפורים בהמשכים ריחניים. מהם שהחזיקו מעמד פרק או שניים, ומהם שהתקרבו ומתקרבים לסיומם ולכדי ספר שלם. (וכן, גם לא נשכח את הסיפורים השנים שעדיין שומרים על דופק, הם אמנם לא יכללו ברשימה של זאת השנה, אך עדיין הם ראויים לכל הערכה) סך כלל הסיפורים-בהמשכים לשנת התשפ"ה – 43.
השעה 2:30 אחרי חצות, מוקף בכמה הזוים (סליחה שלא מצאתי מילה יותר יפה לבטאות את חבורת המסכנים שישבו סביבי ושיגעו לי את השכל), ובדיוק אז, בתזמון מושלם למורת רוחו של מזלי (ה"משופר"), הפלאפון שלי מצלצל (עם מנגינה זוועתית, ששוב אחד מהחבר'ה החליט לשנות, מבלי לקבל את רשותי), מה כ"כ דחוף למישהו...
-פרק 1- יום שני, א' חשוון התשפ"ד בום. טראח. בום! קולות שבירה והתנפצות חדרו אל תוך שנת הצהריים המתוקה של תהילה, קטעו אותה באחת. היא התישבה על המיטה בבהלה, משפשפת עיניים. טילים? יירוטים? יריות? אוטומטית קישרה את הקולות אל המלחמה השוררת בארץ, משביתה פעילות וחיים. הקולות לא חדלו. עתה הבחינה, אלו...
- פרק 1 - ִ. בחזור מבית הספר מצא אמיר טופי. ולידו עוד אחד. ועוד אחד ועוד אחד. שביל הטופים נמשך לאורך המדרכה עד שהתעקל לתוך סמטא שוממת, בה חנתה מכונית כהת חלונות שעליה נשען גבר רחב כתפיים והמתין. *** "עכ..." אמר הבחור האוחז במצלמת הוידאו בנעימה איטית ומתוחה "...שיו" קפץ קולו באוקטבה שלמה...
ירח בן יומו הערשל לייב הכהן בעקבות ביטול הטיסות של חברות התעופה בגלל המצב הבטחוני בארץ החליטו משפחת ברנמן כי לצורך ההשתתפות בשמחת הנישואין של הנכד יענקי ברנמן ממנצ'סטר יש לשכור מטוס מנהלים עם 50 מקומות ישיבה עד 10 בעמידה. הוחלט כי סבתא ברנמן אשר לה ידע בסיסי בתעופה תטיס את המטוס באישור רבני...
שנת תשכ"ז הכתל בידינו! הר הבית בידינו! הקריאות הדהדו בכל בתי ישראל מדן ועד באר שבע, מתל אביב ועד מאה שערים. כן- גם גדולי המתנגדים לציונות ולצה"ל, למעט בודדים מאוד, ידעו שהר הבית, הכותל, קבר רחל ועוד מאות מקומות קדושים בידינו בניסים גלויים. ירדן: ראית מה זה? שום צבא שבעולם לא יכול נגד צה"ל, צבא...
.תודה רבה לדורון פישלר, לוויקיפדיה, ולנ. נווה.[/ISPOILER] #1 1 בדצמבר 1948, 6:30 בבוקר, משטרת אוסטרליה. הטלפון בתחנת המשטרה מצלצל. "הלו?" פותח האדם מעבר לקו בלחץ, "משטרה, שומעים אותי? מצאתי איש מת על חוף הים בסומרטון פארק." מכאן הכל התחיל. כעבור מספר דקות, בחוף. "תראו", אמר המתקשר...
פרק ראשון (פרולוג) האש כילתה את העשב היבש מסביבם, ריח חרוך חותך בנחיריים, והעשן הנמוך מסתיר את הכוכבים. בין קולות נפץ שאינם פוסקים, הם זחלו לאורך הגדר הקרועה, סדק אפל בנוף הצחיח. אורות ירקרקים של משקפות לילה הבזיקו מעבר לוואדי, משרטטים צלליות ארוכות על פני אדמה יבשה וחסרת רחמים. עידן דחף את...
פרק 1 ספק בלב מלך השמש נטתה לשקוע מעל ההרים הירוקים שתחמו את הממלכה, אורה דוהה לאיטו, כאילו מוותר על העולם לטובת הלילה. הממלכה, "ממלכת קרסטלין", הייתה לשם דבר. היא עמדה איתנה ומפוארת בכוחה העצום, המעניק לה שליטה מוחלטת על היבשת כולה. מאות לוחמים אמיצים ואסטרטגים מחוננים, בנו את כוחה. ופרשו...
אשמח מאוד לביקורת בין אם על הדמויות והעלילה ובין אם על הכתיבה 1. לסיים קורס קצינים שלישי של הנייבי סילס זה לא משהו של מה בכך, והודעת הטקסט שאני שולח לאבא על קבלת הדרגה החדשה- 3-O יוצאת רגשנית מעט. 'מחכים לך מאוד בבית', הוא כותב בחזרה, 'נבוא לחכות לך בשדה התעופה'. חיוך מסופק חוצה את פני, ואני...
חברה הציעה לי לעלות את הפאנפיק שלי לכאן, ולא להמשיך להזניח אותו ואת 11 פרקיו בדוקס כלשהו. אז אני מורידה אותו מהבוידעם, והייתי שמחה להערות. אל דאגה, יש הרבה הרבה על מה. זה הדבר הראשון ממש שכתבתי בחיים. אז לאלו שאוהבים לבקר- זה בשבילכם באהבה:) (אגב שיש שוני בכתיבה שלי מהפרק הראשון לאחרון, כמובן)...
בניגוד להרבה סיפורים אחרים שנועדו להיכתב בהמשכים ותמו ביום אחד בהיר, הסיפור של אולדנבורג כתוב במלואו, עד האפילוג הדרמטי שלו. כתבתי אותו מזמן, לעיניהם של קבוצת חברות נלהבת ואוהדת, והסיפור בא אל סופו לפני שנה בדיוק. היה כואב לעזוב את הדמויות המוכרות והאהובות, וכבר ניסחתי בסיס לספר שני. אבל אז...
פרק א' לֵאלי הפעם הראשונה שהבנתי מה זו כמיהה, היתה בפגישה הראשונה שלי עם מלי. היא הביטה בי במבט הרך שלה. הממיס. ושאלה: "את מחכה להיות אמא?" הנהנתי. בכיתי. פתאום הרגשתי את הכמיהה הזו, את הלב שמתכווץ ברצון חזק. עמוק. עד עכשיו עלו בי רק רגשות של אכזבה או ציפיה. כשהפנמתי שאולי יקח עוד זמן, היה...
פרק א' במגילת אסתר מנקודת מבטו של אליעזר יומן אליעזר, שושן הבירה, שנת שלוש למלכות אחשוורוש היום הראשון למשתה היום התחיל המשתה הגדול של המלך. כל העיר בהתרגשות. אבא אמר לי לא להתקרב לארמון, אבל אני יודע שהוא בעצמו סקרן. הוא אמר שמרדכי היהודי הצדיק ציוו על כל היהודים לא ללכת למשתה אחשוורוש, אבל...
1. לב. דף ממו. סלוטייפ חלוד. שלט מזמור לתודה. תמונה אחת חרוטה בתוך מסגרת. עוד תמונה שוכבת מאחורי לבבות במים. והאוויר בחדר ריק. אפשר לטעום את הריקנות מרוב שהיא ריקה. כל זה היה על הקיר שלה. זו עם אינסוף החיוכים, זו שתמיד ידעה איזו מילה להשחיל ברגעים עצובים. הקיר כמעט מלא, בדיוק כמוה. אבל משהו...
פרק 1: המרק של פייגה בוקר אחד, רגע לפני חג פורים, התעורר ראש עיריית כפר תחפושתא, דויד "המרשים" דוידוביץ', לצלצול טלפון בהול. "ראש העיר!" צרחה פייגה כהן, הבעלים של מסעדת "קובה של אמא". "אנחנו בסכנה!" "מה קרה? שריפה? שוד? מישהי חזרה עם תחפושת של 'מלכת הקרח' שנה רביעית ברציפות?" "יותר גרוע!"...
כתבתי סיפור קצר, בן שמונה פרקים. סביבת הסיפור קצת פחות שגרתית, אבל אני מקווה שתהנו... אי"ה אעלה כל פעם שתי פרקים קצרים. אשמח מאד לקבל ביקורת בונה! נ.ב. זה הסיפור הראשון שהצלחתי לסיים... נא להתחשב בכך בביקורות;) אפילוג יום העבודה הארוך התקרב אל סיומו, ממלא את ג'ו בתשוקה לארוחה טובה. אבל חובות...
אחרי הרבה טיוטות והרבה שינויים סוף סוף גמרתי לרשום את הפרק הראשון... פרק ראשון - מילים מעבר לים קיוטו, יפן. ה'תקע"ה, 1815. אור הירח נפל על גן הדובדבן שבחצר ארמון פושימי, מטיל צללים רכים על שבילי האבן. רוח אביבית נשאה עמה את ניחוח הפריחה, חודרת מבעד לחלון הפתוח למחצה של חדרו של הנסיך פושימי...
טוב, אני לא יודעת אם באמת זה יהיה סיפור בהמשכים, אבל ננסה. אני משתפת את זה כאן בשביל ביקורת, בעיקר כי הסיפור נכתב באופן שאני פחות רגילה אליו. בנוסף ישנם כמה דברים שהייתי שמחה שידייקו אותי בהם. בכל אופן, קבלו את הפרק הראשון: פרק 1 המחזה לא היה נהיר לו. הכל היה מעורפל ולא ברור, אבל הדבר היחיד...
שנת 3832 ליל האלטייר ירד על ממלכת ארוליאן כמו חלום שנרקם בשקט, תחת שמיים זרועים כוכבים רכים, מנצנצים כאבקת זהב על שמיכת קטיפה כחולה. העיר נפרשה מתחתם, עטופה באור רך, והרחובות התמלאו בגלים של צחוק, תנועה, ונצנוצי כנפיים מרהיבות. בני ארוליאן זרמו אל תוך הלילה כמו נהר של גאווה ושמחה, לבושים...
פרק 1. האקדמיה לש.ר.ל.ו.ק. הול.מ.ס. "שיטת ש.ר.ל.ו.ק. הול.מ.ס, חביבי, היא הדרך היחידה לשרוד במקצוע הזה." ככה התחיל היום שלי, כמו כל יום שבו אני, כריס דיפט, נגרר אחרי הבוס היהודי שלי, הבלש מייקל ווטסון. הפעם זה קרה בשורה 18, כיסא B, בטיסה מסיאטל לפורטלנד. מקום טוב באמצע המטוס, או כמו שמייקל...
חלוקת העושר. פרולוג הוא מוציא את הסיגר מפיו, נותן לריחו להציף את החדר. מסתכל על הקירות הכהים שמסביבו בהנאה, בדיוק כמו שרצה, בדיוק כמו שתכנן. כהים, נוגים, גבוהים. נותנים תחושה של שליטה אפילה. מסגרות הזהב בולטות בהם כמו שצריך, אבל מי קונה היום בכלל זהב? הוא זוכר את הימים הראשונים של חלוקת העושר...
אין כמו הקדמות. אהובות על הסופרים, שנואות על הקוראים שרק רוצים לרדת לעניין לשמו באו הנה. ולא, כנראה זה לא לקרוא נאומים משעממים של סופר משועמם. רק-תן-סיפור! אז אני אצא ידי חובה, והקדמתי תהיה קצרה... הסיפור הזה הוא לא בשביל להתפרסם בשום מקום, ולא עתיד להגיע לאף במה מלבד פרוג. כך שיש לו סיכוי טוב...
פרק ראשון הגיבור, האלגוריה, והעץ שנפל ביער (אבל אף אחד לא שמע) "תקשיב," אמר המפקד הגדול, וקרץ כמו סוכן מכירות של טוסטרים משולשים. "זה המשימה הכי חשובה שלנו, ואתה, בדיוק אתה, נבחרת!" ג'ון-דון, הלוחם הכי ממוצע ביחידה, שעמד במקרה במקום הלא נכון בזמן הלא נכון, הרים גבה אחת (הוא עבד עליה שעות...
פרק 1 שווייץ 1957 האדים שיצאו מקטר הרכבת התפוגגו לאיטם באוויר הצלול. יהודה, נער בן שבע עשרה בעל עיניים חומות חודרות ושיער כהה, ירד מהקרון יחד עם פרץ אביו. לנגנאו, עיירה שוויצרית קטנה וציורית, נפרשה בפניהם במלוא הדרה: שורות של בתים צבעוניים עם גגות רעפים אדומים, נהר שוצף שחוצה את העיירה, ופסגות...
היי חברים אני כותב סדרה של סיפורים קצרים (אמיתיים) על המלחמה שנקרא סיפורי מלחמה אני אשתף פה סיפור פעם בכמה זמן. תהנו. השכנה במקלט/ סיפורי מלחמה מאת: משה דרור --- הצפירה עלתה וירדה כמעלית הדמים בשִלהי הלילה הצעיר, היה קר, ארזתי מטלטלי את בקבוק המים האדום, נעלי הספורט השחורות. הקצתי את...
אני רוצה לכתוב כמה פרקים מתוך הסורגים, תיאור מבפנים, מקווה שתהנו. פרק א' פתיחה "חבר'ה, להכנס לכיתות, נגמרה ההפסקה. היי צמח, כנס לכיתה, לא - אל תגיד לי שאכטה אחרונה, נגמרו המשחקים, עוד פעם אחת שאתה משחק איתי אתה חוטף דו"ח משמעת" גבי היה קשוח היום, כנראה קיבל איזה הערה מה'חלונות הגבוהים' החבר'ה...
סיפור היסטורי המשלב מתח ורגש. ואם אתם אוהבים שילובים (כמוני), אתם מוזמנים לקרוא ולהעיר (אפשר גם להחמיא:)). פרולוג המדרגות היו מוארות באור לפידים מהבהב, שני שומרי הסף עמדו כצללים העומדים נטועים על מקומם. להב המתכת נצנץ אף בחשכה השוררת, נותן הבזק מבעית. “אתה הוזמנת?” השאלה הקפיאה אותו, נענע...
באמצע הדרך התרחב השביל לכדי רחבה קטנה בתוך סבך העצים. על האדמה היו מונחים מספר נרות נשמה דלוקים במעגל, ובמרכזו דמות - חנניה ישב שם על הרצפה, מוקף נרות, סכין ויקטורינוקס בימינו, וידו השמאלית מאוגרפת באוויר, וממנה נוטף דם לתוך כלי מתכת. מכשף - הכתה בי ההבנה בשקט מוזר. כמו דומיית שלג אחרי סערת...
זכיתי להיות גיסו של בחור נדיר, המתמודד בגבורה עם טרשת נפוצה, מתוך אמונה אדירה ושמחת חיים מופלאה. גיסי היקר מתמודד זה למעלה מ-12 שנים עם המחלה, שתקפה אותו בפתע פתאום בעודו בחור בן 19 צעיר ונמרץ שכל חייו לפניו. לאורך השנים הוא עבר תהליך פנימי ארוך ומשמעותי, וכיום הוא משתף את שעבר ועובר עליו...
אני ממש אשמח להארות-הערות! פרק 1 עבר "אתה בטוח שאתה חייב?" היא הציצה בו בחשש מבעד לאדיה של הקדרה. מישאל השפיל את מבטו, ידיו משחקות בגדלי ציציותיו. "סליחה אחינועם. את יודעת שאין לי ברירה". קולו נמוך. אחינועם נאנחה, ידיה ממששות את כרסה ופחד פנימי לופת את חזה. "ומה איתו?" החוותה בעיניה בהפצרה...
*סיפור בהמשכים - מקור [לא] אמין* פרק 1 מושב צלפון 2024 שעון האורלוגין הישן שעמד במרכז הסלון סימן כי שעת השקיעה קרבה. מרגלית פתחי המתינה לנכד שלה שישוב מיום עבודתו העמוס. מאז סיים את הצבא, עבר נועם לשירות המשטרה בתפקיד יס"מ. אביו שעבד במשטרה קיפח את חייו באמצע פעילות. מחבל שלף סכין והרג...
פרולוג צרור יריות חתך את רעש ההמולה ששררה בקניון הגדול בירושלים. לאחריהן, החרדה התפשטה כאש בין כל המבקרים שנשכבו על הרצפה כשידיהם על ראשם, מבצעים כל אקט הגנתי שרק יוציא אותם משדה הקטל הנורא. משתתקים בקושי כשהאזרחים הבודדים נושאי הנשק זוחלים ביניהם ומסמנים להם בתנועת יד לדמום במקומם. המחבלים...
אז לאחר ששוב חיכיתם, ציפיתם, קיוויתם, ייחלתם ועוד ועוד (סליחה, פשוט נגמרו למילון המילים הנרדפות... ;)), סוף סוף הגיע הרגע הגדול: סיפור בהמשכים חדש!!! וכרגיל, הסיפור הוא בסטייל עתידני - מדע בדיוני (מה לעשות שזה הטרנד היום?), מתובל בסגנון ציר זמן חילופי... טוב, אז רעננתם את הפרוג כל שתי דקות...
#סיפור בהמשכים - ממלכת ארצ'יבל# חלק א' - מסדר הדרקון/אינדה. פרולוג: המלך מלטאזר ישב על כיסא מלכותו. ידו הימנית על מצחו. מחשבות אפפו אותו. מחשבות על גורל הירושה. ימים ארוכים עוד נכונו לו על כיסאו, אולם השרים דוחקים בו להעמיד יורש. הכל ידעו שהנסיך אזמרגד הוא יורשו החוקי של המלך, שכן הוא...
פרולוג: קריאות מזל טוב נשמעו מכל עבר ואפילו צווחות קולולו נשמעו מכיוון משפחת בן יעקב בשעה טובה ומוצלחת שילת לבית משפחת שלום ונתן לבית משפחת בן יעקב סגרו וורט. האורחים אולי תמהו מעט על התערובת המוזרה של משפחות המחותנים, משפחת שלום המסורתית ולה 5 בנות ומשפחת בן יעקב החרדית ולה בן אחד - נתן, אבל...
בעז"ה @מה שניחשת ביקשת את הפרקים הראשונים, אז אולי לא יהיו כאן פרקים ראשונים, אבל הנה הפרק הראשון בשבילך :giggle: עולם של שקרים מכונית האאודי השחורה והיוקרתית נכנסה אל הרחוב הבני ברקי הקטן. ממקומו במושב האחורי של הרכב התבונן יקי ברחוב הקטן, הריק, שמאוחר יותר בצהריים יהיה ככל הנראה...
פה אני בלי נדר יעלה כל שבוע/ כמה ימים סיפור השגחה פרטית אמיתי או על בסיס מעשה שהיה. מצורף הסיפור הראשון, אצלי הוא נמצא בקובץ, ולא הצלחתי להעתיק אותו (נפלאותיו של מחשב נייד... עוד לא התרגלתי.)
הקדמה נחוצה- (הסיפור נכתב על רקע חלוקת המלכות בין ישראל ליהודה כשפרסדאות מפרידות בין ירושלים לישראל, וחלק מהגלויות כבר הוגלו) פרק א'-הפעם... גיתית- הפעם כשיחזור הראל. אני אחכה לו ליד השער. לא אסתפק בלשבת על אבן. אצא לקראתו. תמיד היה הראל סוד. ריח הפיטאיה נדבק לבגדיו, מצמיד לסודו טעם מתקתק...
בס"ד 1. "מאיה?" דלת הבית נפתחת ועידו פוסע פנימה "כן?" היא מנגבת את ידיה במגבת המטבח ויוצאת לסלון, הוא מתיישב באנחת רווחה על הספה ומעיף את נעליו מרגליו. "יום קשוח היה" קובעת, נשענת על מסעד הכיסא הקרוב אליה. "כן" עידו נאנח "גמרו אותי אלה, נכנסים לכל הפרטים של החוזה כאילו אני הולך לרמות אותם...
www.prog.co.il
שיתופים בולטים לאורך השנה
השנה ב"ה היו עשרות טקסטים שונים, מרגשים, מצחיקים, מותחים ומה לא... וגם דיונים מעמקים ונרחבים שעוררו הדים. הנה מקבץ קטן של חלקם, משום שרבים הם ואי אפשר לפורטן...
וגם... תרועת חצוצרות. מי אמרנו אחראי על התופים? הא, קדימה. יופי, מעולה.
אנו נרגשים להתחיל בפורמט חדש (נקווה שלא חד פעמי): "ספר השיאים של קהילת הכתיבה בפרוג" – מהדורת תשפ"ה:
ואלו הם:
שיאנית האתגרים:@דודה , שיצרה (ובעצם גם זכתה ב)שלושה אתגרים.
וכן, זה לקח המווווון זמן. עברתי על כמעט כל אשכולות הקהילה בשנה החולפת, דבר שלקח מאמץ, יזע (לא באמת, יש מזגן...), בילוש ומיון, וגם הקרבה של כמה שעות שינה. אבל התוצאה מעולה, לא? פליז, פרגנו בלייק. תביעו את הערכתם...
וגם, ט.ל.ח.
אז...
הייתה לנו שנה מלאה ומוצפת ברגשות שונים, רגשות שהסתננו גם מבעד למקלדת ולקולמוס המרקד בין השורות. פגשנו חברי קהילה חדשים, השתדלנו לעזור ולהחכים אחד את השני בידע ספרותי ובכלים טובים יותר לכתיבה. וכן, למרות שהנוסח של הפסקה הזו זהה לקודמותיה מהשנים שעברו, אני ממש מתכוון ברצינות לכל מילה ומילה, ואני מצפה בכיליון עיניים לראות את התוצר הסופי של כל ניק וניק, ולאחל לכולם שנה טובה וכתיבה פוריה. שנשמע רק בשורות טובות.
rhon.co.il
www.prog.co.il
פרס "יוצר האשכולות הגדול ביותר לשנת תשפ"ה" בקהילת כתיבה בפרוג מוענק ל... @איש המילה הכתובה שיצר לא פחות מ-87 שיתופים!
הנושאים החמים
Reactions: אבסולוט פרימה בלרינה, חלומות ירוקים, Harmonyapro ועוד 113 משתמשים116 //