הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
שלום חברים
לפני כמה שנים חיפשתי חומרים ללמידה עצמית איך לכתוב הומור.
נתקלתי במרשתת בחוברת המתמצתת בעשרים ושמונה עמודים את תורת כתיבת ההומור.
תרגמתיה מאנגלית (אז, 2015) בנסיון להיצמד כמה שיותר למקור.
למעט משפטים לא ראויים, שייתכן ותהליך גיורם עירפל קצת את משמעותם.
בכל אופן, מומלץ לכל מי שמתעניין בכתיבת הומור:
· 'אבי מחוללי הצחוק' הינו 'אלמנט ההפתעה' ממנו מתפצלים כמה וכמה טריגרים שגורמים לצחוק האנושי.
תאוריות צחוק:
· הפתעה
· מבוכה
· ניגודיות – חוסר התאמה
· הכרה – זיהוי סיטואציה
· אמביוולנטי – דו משמעי – מנוגד
· שחרור
· עליונות
· צורניות
'אלמנט ההפתעה' הינו למעשה הכלי שעומד מאחורי ההגיון שבחלק מיתר הטריגרים 'מבוכה' 'ניגודיות' ו'הכרה'.
מילת המפתח היא 'הטעיה'. חייבים תחילה להטעות את הקהל, שיחשבו שאנחנו מתכוונים לומר דבר מסויים, כשאנחנו בזריזות 'מפוצצים את הבלון' ואומרים משהו אחר בלתי צפוי לחלוטין, ו'בום' יש לנו 'פאנצ' ליין'.
"אני זוכר, פעם אחת, הלכתי אליו הביתה להתחנן אליו שיחזיר אותי לתפקיד. זה היה בליל פורים בסביבות שתיים לפנות בוקר. הייתי 'שפוך' ואני דופק בדלת "דני! דני!" מה שדי מוזר בגלל שהשם שלו אליהו'...
"התחלתי להשיר שיער. לפעמים זה ממש מציק לי... כמו באותו בוקר, כשחבר שלי לחדר סירק לי את השער – אבל אני כבר מזמן עזבתי לעבודה...
אנחנו לפעמים לועגים לעצמנו בחשיפת מבוכתינו בסיטואציה מסויימת. זה משחרר אותנו מהחובה לשמור על התפיסה שלנו לגבי איך אנחנו רוצים שאנשים יסתכלו עלינו.
אם אנחנו צוחקים על העובדה ששכחנו את השלייקס לא מוכתפים, או את החגורה פתוחה, או שקרענו את המכנס, זה עוזר לנו לשמור את קור הרוח, וזה כאילו מפגין שאנחנו עדיין בשליטה על התדמית האישית שלנו.
אנשים אחרים צוחקים לסיטואציה המביכה שלנו מ'הכרה', בגלל ש'או שהם כבר עשו את אותו הדבר, או בגלל שהם יכולים לדמיין את עצמם בסיטואציה זהה, והם מזדהים איתנו בכך שהם חווים את אותה התחושה, ובנוסף הם גם צוחקים בתחושת שחרור לחץ מהעובדה שהם חשים שחרור שלא הם האובייקטים שבמרכז הסיטואציה המביכה.
אני יודע שזה כתוב באריכות, אבל תקרא זאת שוב ושוב, כי זו פיסת אינפורמציה שווה בהבנת התגובה האנושית. אם אתה מתרגל והופך מיומן בזה, אתה יכול לקחת את הקהל לכל כיוון שאתה רוצה.
תחשוב על כל הדברים שגורמים לחרדה ומבוכה, ואני יכול להבטיח לך שחלק גדול מחומרי הקומדיה כבר קיימים היכן שהוא לגבי זה, או שנכתבים כעת בזמן שאנחנו מדברים.
מהם הדברים הגורמים למבוכה?
· חולשות אישיות שיכולות להשפיע על כבודנו ועל ה'קול'יות שלנו.
· דאגות אישיות
· כשלונות
חולשות אישיות
זהו אחד היפים בקומדייה. אתה יכול לעשות טעות, ולהשתמש בה כדי לגרום לצחוק. 'העצמה' מה'אני' החלש שלנו! הקהל מסתכל על קומיקאי שעושה צחוק מעצמו ומטעויותיו – כאמיץ.
אחד הדברים הכי טובים שאפשר לכתוב לגביהם קומדיה אלו החולשות שלך.
· האם אתה כבד תנועה?
· האם הנך במאבק בתא המשפחתי?
· האם הנך חלש?
· האם אתה טועה לעתים קרובות?
· האם אתה מרושש?
· האם אתה דחיין כרוני, דוחה דברים?
· האם אתה שלומפר?
· האם אתה מאחר קבוע?
· האם אתה סובל מעודף משקל?
· האם אתה מכור למשהו?
· האם קיבלת ציונים גרועים בביה"ס?
סיטואציות משפחתיות
יותר מחמישים אחוז מההומור בעולם מיוחס במישרין ובעקיפין למשפחה ולגברים/נשים, הרבה חרדות קשורות לעניין, ולכן גם מבוכה שכדי להסתיר אותה, אנחנו צוחקים.
בנוסף, אם זה משהו שהקהל חווה וקשור לזה, הוא מזהה זאת... האם 'זיהוי סיטואציה' [הכרה] אחד מרשימת הסיבות מדוע אנחנו צוחקים... ובכן, כן, בוודאי!
ניגודיות - חוסר התאמה
ניגודיות היא אחת מקונסטרוקציות ההומור הכי מצויות כיום. וזו היתה פופולארית מאז ראשית ימי ההומור. מהי ניגודיות? ניגודיות הינה למעשה הצבת מאפייני דבר מסויים על גבי דבר שונה שבאופן נורמלי לא שייכים אצלו מאפיינים אלו.
דרך פשוטה מאוד לעשות זאת הינה באמצעות 'האנשה' של בעל חי. כמו שההוא סיפר:
"אינני חושב שסוסי מירוץ באמת יודעים שהם רצים. אני חושב שסוסים יושבים בשערי התאוצה כשהם חושבים לעצמם, "אני יודע שבסוף המסלול מחכה לי ערימת חציר ואני רוצה להגיע לזה ראשון."
אנחנו באופן נורמלי לא מדמיינים סוס חושב כמו בנאדם. כך כשאנחנו גורמים למישהו לדמיין זאת, זו ה'ניגודיות' שגורמת להם לצחוק. למה? בגלל שניגודיות יוצרת הפתעה.
קיימים כל כך הרבה דרכים שונות שאפשר להשתמש בניגודיות. כמו באותה סדרה שהציגה דירה עם שני שותפים, אחד מהם מפוזר טיכו, והשני פריק ניקיון וסדר. השוני ביניהם, או ה'ניגודיות' שהיתה שם, היא זו שהצחיקה.
בואו נסתכל על זה במבט יותר יוצא דופן. כמו בתיאור על אותה אשה קטנה, עדינה ופחדנית, שיורה ברובה כמה פעמים. הניגודיות שבדבר מעורר צחוק.
הנה תרגיל מהיר בניגודיות.
כתרגיל מהיר, תחשוב על שלושה סלב'ס, בעלי מאפיינים מוגדרים, וכתוב את אותם מאפיינים. ואז תמקם אותם בסיטואציה בה לא נפגוש אותם באופן רגיל. והצג אותם בסיטואציה זו.
· דמיין את עסקן ידוע איקס כמלמד בחיידר, איך הוא היה מגיב לתלמיד חצוף.
· דמיין את גבאי אדמור מוכר, כנהג טרקטור.
· דמיין את איש עסקים איקס הפופלארי והידוע, כדיין או רב.
זיהוי – הכרה.
עד כה מסרתי לך שלושה תצורות עוצמתיות לחולל צחוק אצל אנשים. כעת אתן לך את אחד ממתכוני המפתח בה משתמשים אצל הקומיקאי הכי עשיר שהוא ללא ספק אחד הקומיקאים הכי מצליחים לא רק בזמננו, אלא – פיננסית – בהיסטוריה: ג'רי סיינפלד.
כרטיס הביקור של סיינפלד הינו 'הומור ויזואלי'. הוא חונן בכישרון להצביע על הניואנסים הויז'ואליים בחיינו, שאנחנו יכולים לזהות, וברגע שאנחנו מתחברים ומזהים זאת, אנחנו צוחקים. זהו הזיהוי הפשוט שגורם לצחוק.
זיהוי הינו אכן משהו גדול בעסקים בגלל שזה יצור למעשה את התגובות הפיזיות של הקהל. כשהם מזהים משהו הם ינתרו מכסאותיהם, יצביעו לבמה וישאגו "אני עשיתי זאת!"
כשאתה גורם לקהל את המחוייבות למשחק שלך, אתה למעשה בכסא הנהג.
ישנם 5 אסטרטגיות להומור רקוגנטיבי - [הכרה]
1. התבוננות פיזית: התבוננות בהתנהגות יצורים חיים, אובייקטים דוממים, למה זה ששמים לנו באוכל לימון מלאכותי, כשבנוזל כלים שמים מיץ לימון אמיתי? שמת לב פעם שלכלבים אף פעם אין נזלת באף, אבל יש גם יש להם נזלת בעינים? למה? והאם האף של הכלב אינו מזכיר לך שקע חשמלי קטן? אתה ממש רוצה לחבר להם כבל חשמלי כלשהוא.
2. התבוננות ורבלית: כשאתה רואה מילים כתובות על שלטים או לוח, או מודעות פרסום, או כשמאנדהו אומר משהו שכבר שמענו בעבר אך מעולם לא חשבנו לכתוב זאת. (חפש דברים מוזרים, אירוניים, או לא הגיוניים):
ראיתי שלט שכתוב עליו: מטבח סיני אותנטי – סי אספנול פור פאבור.
ראיתי שלט אחר שמזהיר: אין כניסה לכלבים. פרט לכלבי נחיה. למי מיועד השלט הזה...?"
צפיתי בתשדיר פרסומת לאבקת כביסה, שאומר:
"אבקת הכביסה שלנו עושה עבודה יותר טובה. היא מנקה כתמי דם מחולצתך יותר טוב ממותג הכביסה המוביל. 'אם יש לך דם על החולצה, לבחור סוג אבקת כביסה זה הדבר האחרון שמטריד אותך."
3. התבוננות אישית: אלו אבחנות שקורות בחייך האישיים יותר; בית וקרובים. אבחנות שהן יחודיות בחיים שלך.
אשתי חזרה אתמול מהחנות עם כל הבגדים היקרים הללו. היא פותחת את השיחה באומרה. "היי, אין לך מושג כמה כסף חסכתי לעצמנו!
כשאתה נשוי, שמת לב פעם שהכסף שלה הוא "שלה", אבל הכסף שלך הוא "שלנו"?
4. התבוננות איזוטרית [ידועות רק למי שבסוד הענינים]: אבחנות כלליות, לקט אירועים קטנים ובלתי משמעותיים בחיים. כמו התחושה שלך כשאתה נשען אחורנית בכסא וזה כמעט נופל אחורה אבל אתה תופס את עצמך. כשאתה רוצה להדק את הפקק של בקבוק הסודה ואתה צובט את אצבעך, וכאלה
כשאתה מרושש, בנקאות און ליין זה רק נועד לחזק את תחושת החרדה. בכל פעם שאתה נכנס אונליין לבדוק את המאזן, יש את המתח הזה שיוצר את האימה 'איזה מאזן שלילי יוצג הפעם באתר.
5. התנהגות אנושית: בדרך כלל מיוחס להתנהגות פיזית של אנשים או חיות. שחקני כדורגל בריקוד חגיגי אחרי התמודדות, בחורים יבצעו שכיבות סמיכה לפני שהם יוצאים לפגישת שידוך.
יצא לך פעם לשאול מישהו מה שלומך, והוא נאנח אנחה גדולה ובכיינית? אתה יודע שזו הולכת להיות שיחה ארוכה.
הדבר שחשוב לזכור הוא שתמיד תזכור לכתוב את האבחנות שלך כשהן קורות, ואז אתה מזכיר זאת לקהל. ככל שתהיה יותר ספציפי, וככל שתפרט יותר את התיאור, כך הדמיון של הקהל יהיה יותר חד וברור להבין זאת.
איך יכול להיות שאנחנו תמיד לוחצים יותר חזק על השלט-רחוק כשאתה יודע בבירור שהסוללה הלכה לעולמה.
וככל שהקהל יקלוט בבהירות את התמונה, כך יותר מהר הם יצחקו.
אני לא יכול להדגיש כמה חשוב להיות ספציפי בפרטי ההתבוננות, במיוחד כשאתה מתעסק עם ניואנסים ורבליים. אם אתה מבטא את המשפט כמו שצריך, זה הזיהוי וההכרה שגורמים את הצחוק.
שמת לב פעם כשאתה באוטו, תמיד תישען לכיוון צג מערכת הסטריאו כדי לשמוע טוב יותר, אפילו שהרמקולים נמצאים בכלל בצידי האוטו?
קח לדוגמא את השורה לעיל עם כתם הדם על החולצה. כשהקריין אומר 'אבקת הכביסה שלנו מנקה כתמי דם טוב יותר מהמותג המוביל. את המילים 'המותג המוביל' צריך לבטא בדיוק כמו שהיה אומר זאת קריין הפרסומת. פרטים הינם קריטיים.
כמה מילים לגבי 'טיימינג'
אם תשאל קומיקאים מה מעורר את הצחוק האנושי, הם עשויים לענות משהו כמו 'טיימינג הוא הדבר הכי חשוב בקומדיה'. ברור שזה נשמע טוב, אבל מה זה אומר לנו? איך הופכים את המילה 'טיימינג' למשהו ברור שאפשר להבין את התהליך שלו?
ובכן, תזמון, הוא כישרון ניתן ללמידה.
תזמון אינו משהו מסובך, תזמון הוא פשוט טכניקת 'האזנה' יותר מכל דבר אחר. ואסביר:
קומדיה זה 'להטעות'. לגרום לקהל להניח שאתה הולך לומר משהו... ואז ברגע האחרון ממש אתה אומר משהו אחר. כך אתה מנפץ להם את התמונה שהובלת אותם לחשוב שאותה התכוונת לתאר. התזמון נכנס בדיוק בקטע היכן שאתה נותן להם רגע 'לראות' את התמונה בעיני רוחם, לפני שאתה מנפץ אותה.
התחלתי להשיר שיער. לפעמים זה לגמרי מטריד אותי, כמו באותו בוקר שחבר שלי העביר את ידו בשערותי... אבל אני כבר יצאתי לעבודה.
כשאני אומר 'באותו בוקר חברי העביר ידו בשערותי... צריך לקחת פסק זמן של רגע, לאפשר למאזין לדמיין בעיני רוחו את התמונה בה אני יושב שרוע על הכסא וחברי מעביר ידו בשערותי. ברגע שהם קלטו את התמונה (וזה לוקח בדיוק שניה) זהו הרגע שאני מנפץ את הדמיון, באומרי 'אבל אני כבר יצאתי לעבודה.
נקודה חשובה נוספת, כשזה מגיע לתזמון, הוא הרצינות. אתה חייב להתייחס באמפתיה אמיתית לגבי החומרים שאתה מדבר עליהם. שתהיה הוגן כשאתה מספר משהו, ושהיה מחובר למילים אמוציונלית.
תחשוב על זה. בני אדם הם אמוציונליים. אם אתה הוגן לגבי כל דבר שאתה אומר – אפי' כשאתה מגזים בתיאור בפאנצ' ליין, אתה לא רק מדבר לקהל, אתה גם 'אמוציונלי'. ואם אתה עושה זאת באופן משכנע, שני דברים יקרו במקביל:
1. הקהל מתחבר אליך אמוציונלית.
2. ההגינות שלך בתגובותיך ובאמוציות שלך, ישמרו את הטיימינג ג"כ בצורה הוגנת.
הנה עוד תרגיל בתזמון:
בכל פעם שאתה משאיר הודעה בתא קולי ומציין את מס' הטלפון שלך, תוודא שאתה אומר את המספר בדיוק כמו במקרה שהיית מקריא זאת לבנאדם שכותב את המספר על פתק. כך, תווכח שאתה מאט אוטומטית את קצב ההקראה.
לא רק שהטיפ הזה יעזור לך להיות מודע לטיימינג שלך. זה גם יועיל לך לפתח יחסים מוצקים יותר. כי כשהאיש מעבר לקו הטלפון יכתוב את המספר שלך והוא לא יצטרך לטרוח לשמוע שוב את ההודעה כדי להספיק לכתוב את המספר שלך, הוא פשוט יודה לך!
נמשיך עם מחוללי הצחוק:
אמביוולנטיות – סותרנות, דו משמעות.
אמביוולנטיות היא צורה של 'חוסר התאמה', במובן זה שכשאנחנו 'סותרנים' לגבי משהו, לא איכפת לנו מזה. בד"כ אנחנו משתמשים בסותרנות בסיטואצייה קומית כשמצפים מאיתנו להיות איכפתיים לגבי דבר מסויים, ואנחנו לא. 'חוסר ההתאמה במקרה זה היא ה'לא איכפתיות', וזה מפתיע את הקהל וגורם להם לצחוק. שתי דוגמאות לניצול 'הסותרנות':
אני זוכר את הזמנים הישנים והטובים כשילדים עבדו בבתי החרושת.
ניסיתי ללמד את הילדה שלי בת החמש, לשרוך את נעליה. היא אמרה, "אבא! אני לא יכולה אבא, אני לא יכולה! אמרתי, "כמה פעמים אמרתי לך לא לומר את המילה הזו... אני לא אבא שלך."
כשדודה שלי הזדקנה התחילו אצלה בעיות זיכרון מה שהיווה עבורי ברכה בימי ההולדת שלי. היא היתה נותנת לי כרטיס ברכה ליומולדת עם שטר של מאה דולר בפנים. ואז היא היתה אומרת, "ג'רי, האם כבר נתתי לך את כרטיס הברכה שלך?" אני מסתכל עליה ואומר, "אההההממממ... לא!" אם היה לה יום גרוע במיוחד, יכולתי לסגור אלפייה!"
כפי שתראו, זוהי ה'סותרנות', 'חוסר האיכפתיות' שגורמת לצחוק. בכל מקרה, צריך להיות זהירים עם זה, כי אם תבחר סיטואציה שגויה או את הדמות הלא נכונה, אתה יכול להפיק מהקהל אנחות במקום צחוק.
שחרור
שחרור, הינו גורם צחוק מורכב יותר. מכירים את הסיטואציה מהסרטים שיושבים חבורת אנשי עסקים באולם הועידה ואחד העובדים משחרר בדיחה, ואז יש כמה שניות שכולם מסתכלים על הבוס, לבסוף הבוס צוחק ואז כולם צוחקים גם כן... זוהי דוגמא מובהקת לשחרור.
היה שם מתח מהחרדה שנוצרה לגבי מה יגיב הבוס לגבי הנאמר. ואז, כולם צוחקים בגלל שהבוס צחק, ומפיגים את המתח.
אנחנו גם חווים שחרון כשאנחנו משוחחים על טרגדיות החיים ע"ג הבמה בצורה כזו שמתכננת לגרום לצחוק בסוף נושא מאוד רציני. בסטנדאפ שלי אני מדבר לגבי מותה של דודתי שהכניסה אותי לסחרור.
... וכשאתה נוכח באחד ההלוויות הללו, תמיד יש שם את הבחור ההוא ששואל אותך "את השאלה". אתם יודעים מי אני מתכוון? הבחור הזה יבוא אליך ויאמר, "מה אתה רוצה שיאמרו עליך בהלוויה שלך?" והבחור הזה מגיע אלי ואומר, "מה אתה רוצה שיאמרו עליך בהלווייה שלך ג'רי? ואני מסתכל עליו בעיניים דומעות ואומר, "מה אני רוצה שיאמרו עלי בהלווייה? אני רוצה שהם יאמרו... 'היי ס'תכלו! הוא זז!"
הסיפור הזה נאמר מכל זוית אישית של הסתכלות. הקהל מוצף עם אמוציות, כך כשאני לבסוף מגיע לשורה התחתונה הם כל כך חשים שחרור שהשורה יוצאת מצחיקה והם למעשה פורצים בצחוק. השורה הזו אגב, תמיד נלווית במחיאות כפיים.
הבידור או הקומדיה הבנויה כך שתגרום לשחרור צריכה להיבנות בזהירות, אך היא גם עשויה להפיק מהקהל תגובה אמוציונלית טהורה. כזו שמגדירה אותך כקומיקאי יוצא מן הכלל.
לפעמים, יכולה תחושת השחרור להיגרם בגלל הנושא המאוד אמוציונלי שבחר הקומיקאי.
השחרור, כגורם צחוק, יכול להיות עוצמתי במיוחד בגלל שזה מחובר לאמוציות של הקהל ואם הבדיחה נאמרת כיאות, ה'תשלום' מהקהל צפוי להיות עמוק ועוצמתי!
כמה רעיונות ונושאים היכולים ליצור מתח ולספק את ההזדמנות לגרום לטכניקת ה'שחרור':
· הומור מקאברי
· ילדים
· דת (ליצנותא דעבודה זרה א.נ.)
· פוליטיקה
· גזענות
· טרגדיות, כמו אסון גרעיני, צונאמי, אסון אקטואלי, וכדו'.
בדיחות בטכניקת ה'שחרור' לא אמורות להיות 'התקפות' בהכרח. הן בדיחות מנוסחות כך שיראו כהתקפות, וההפתעה הנגרמת בעובדה שהן לא 'התקפה' היא זו שגורמת לשחרור. זוהי קומדיית כתיבה מורכבת, אך שווה את המאמץ בגלל שהיא מספקת תגובת קהל עוצמתית, ומביאה אותם לחשוב.
"אינני מביא אותם לצחוק", אני גורם להם לחשוב..." – ג'ורג' קארלין
עליונות
אחד הגורמים האוניברסליים לצחוק הינו הפסיכולוגיה האנושית שלנו. למרבה המזל אנחנו יצורים מאוד לא בטוחים בעצמנו. אנחנו תמיד מודאגים לגבי 'איך מסתכלים עלינו'. התדמית האישית שלנו כל כך חשובה לנו שאנחנו תמיד צריכים אישור על כך שלא רק שאנחנו בסדר, אלא שישנם גם אנשים אחרים במצב גרוע מאיתנו!
אינך חושב שאתה מתאים לזה? שאל את עצמך את השאלה הזו: כשמכירים אותי למישהו, האם יש לי את הקושי לזכור את שמותם, אפי' מיד אחרי ההכרה?
אם זה קורה לך ו-אל תדאג, זה קורה לכולם, הינך סובל מהמחלה המוכרת שקוראים לה 'להיות אנושי', יש סיבה למה אנחנו נתקלים בבעיה הזאת. ישנם אנשים שטובים בלזכור שמות כאלו, אבל בד"כ זה תלוי בתרגול ובמודעות. הסיבה שאנחנו שוכחים את השם כל כך מהר היא בגלל שהמח שלנו עובד בד"כ בתת המודע, כ"כ עסוקים בלחשוב איך האדם שמציגים אותנו בפניו, רואה אותנו... כך שאנחנו לא במצב קליטת הנתונים של שמו במוחנו.
אז כולנו סובלים מרמה מסויימת של חוסר ביטחון. ומה טוב בזה? שאפשר להשתמש בזה בקומדיה וליצור צחוק. בגלל שאנחנו יודעים שזה קיים אנחנו יכולים לנצל זאת, ולהשתמש בזה ככלי ענננק.
עליונות באה לשימוש בהרבה דרכים:
· הומור עצמי [גינוי עצמי בהומור]
· הומור עלבוני
· תקיפת המוסכמויות
· לרדת על מתלונן
· לתקוף 'לשעבר' אחד, שפגע בנו
· להתלוצץ על אחד שיודע הכל
· לרדת על 'סלב' שמגיע לו ...
אחד הדרכים הקלות לשימוש ב'עליונות', ואחד המועדפים עלי, הוא גינוי עצמי [הומור עצמי]. בכל פעם שאני אומר משהו שעושה אותי 'עם האף למעלה' בסיפור או בבדיחה, אני אומר משהו ש'מוריד' אותי או מטיח אותי מטה... מה שגורם לקהל להרגיש תחושת עליונות, וזה גם מאפשר להם לדעת שאני לא לוקח את עצמי מידי ברצינות.
"שוטר עצר אותי בצד ואמר לי: אתה יודע מה המהירות שנסעת? אמרתי לו, 'אתה באמת חושב שבמהירות שנסעתי אסכן את עצמי להוריד את העיניים מהכביש ולהסתכל במד המהירות'? אז הוא אמר לי 'הו, אני מבין שאתה רוצה לשחק איתי משחקים'. אמרתי לו: האם זה אומר שאני אמור להתחפש לעז?... ובכן... כשחזרתי להכרה...
כשאמרתי 'ובכן... כשחזרתי להכרתי'... השתמע מזה שהשוטר לקח את האלה שלו וגמר אותי במכות... ועם מה שאמרתי לו , זה כנראה הגיע לי. הפעולה הזו הוציאה אותי 'עניו', וגרמה לקהל לחוש עליונות.
צורני:
בעלי תאוריות צורניות טוענים שההומור קורה כשדברים לא קשורים נופלים למקומם ובאותו הרגע זה נשמע הגיוני. זה מה שאני קורא לו 'רגע של אה-הה!' פיתרון הפאזל שגורם לקהל לצחוק. זה מצריך עבודה לפרוש את החלקים בזהירות כך שהם יסתדרו יחד.
השתמשתי בזה בבדיחה שהמצאתי על המכונית היוגוסלבית שנקראת ה'יוגו'.
"אתם יודעים למה הם קוראים לזה 'יוגו'? בגלל שכשאתם מטפסים איתה על גבעה, היא משתתקת, אתם מכבים אותה, יוצאים ממנה, ו'יו גואו אפ ד'ה היל'...
"ראיתי שלט שאומר 'איזור מנוחה מייל אחד'... חשבתי לעצמי 'וואו זה עצום'!"
עם הבדיחה שלעיל, מה שמשתמע ממנו שהוא מבין שהשלט מתכוון לגודלו הפיזי של איזור המנוחה כמשתרע על מייל שלם. מה שאכן 'עצום' לאיזור מנוחה.
כל ספר הוא 'ספר ילדים' אם הילד יכול לקרוא אותו.
ויש כמה קומיקאים מובילים שמשתמשים בטכניקה הצורנית.
לפני כמה שנים חיפשתי חומרים ללמידה עצמית איך לכתוב הומור.
נתקלתי במרשתת בחוברת המתמצתת בעשרים ושמונה עמודים את תורת כתיבת ההומור.
תרגמתיה מאנגלית (אז, 2015) בנסיון להיצמד כמה שיותר למקור.
למעט משפטים לא ראויים, שייתכן ותהליך גיורם עירפל קצת את משמעותם.
בכל אופן, מומלץ לכל מי שמתעניין בכתיבת הומור:
- מחוללי הצחוק -
מקור: Breakthrough Comedy Writing ©2012 All Rights Reserved
מקור: Breakthrough Comedy Writing ©2012 All Rights Reserved
· 'אבי מחוללי הצחוק' הינו 'אלמנט ההפתעה' ממנו מתפצלים כמה וכמה טריגרים שגורמים לצחוק האנושי.
תאוריות צחוק:
· הפתעה
· מבוכה
· ניגודיות – חוסר התאמה
· הכרה – זיהוי סיטואציה
· אמביוולנטי – דו משמעי – מנוגד
· שחרור
· עליונות
· צורניות
'אלמנט ההפתעה' הינו למעשה הכלי שעומד מאחורי ההגיון שבחלק מיתר הטריגרים 'מבוכה' 'ניגודיות' ו'הכרה'.
מילת המפתח היא 'הטעיה'. חייבים תחילה להטעות את הקהל, שיחשבו שאנחנו מתכוונים לומר דבר מסויים, כשאנחנו בזריזות 'מפוצצים את הבלון' ואומרים משהו אחר בלתי צפוי לחלוטין, ו'בום' יש לנו 'פאנצ' ליין'.
"אני זוכר, פעם אחת, הלכתי אליו הביתה להתחנן אליו שיחזיר אותי לתפקיד. זה היה בליל פורים בסביבות שתיים לפנות בוקר. הייתי 'שפוך' ואני דופק בדלת "דני! דני!" מה שדי מוזר בגלל שהשם שלו אליהו'...
"התחלתי להשיר שיער. לפעמים זה ממש מציק לי... כמו באותו בוקר, כשחבר שלי לחדר סירק לי את השער – אבל אני כבר מזמן עזבתי לעבודה...
אנחנו לפעמים לועגים לעצמנו בחשיפת מבוכתינו בסיטואציה מסויימת. זה משחרר אותנו מהחובה לשמור על התפיסה שלנו לגבי איך אנחנו רוצים שאנשים יסתכלו עלינו.
אם אנחנו צוחקים על העובדה ששכחנו את השלייקס לא מוכתפים, או את החגורה פתוחה, או שקרענו את המכנס, זה עוזר לנו לשמור את קור הרוח, וזה כאילו מפגין שאנחנו עדיין בשליטה על התדמית האישית שלנו.
אנשים אחרים צוחקים לסיטואציה המביכה שלנו מ'הכרה', בגלל ש'או שהם כבר עשו את אותו הדבר, או בגלל שהם יכולים לדמיין את עצמם בסיטואציה זהה, והם מזדהים איתנו בכך שהם חווים את אותה התחושה, ובנוסף הם גם צוחקים בתחושת שחרור לחץ מהעובדה שהם חשים שחרור שלא הם האובייקטים שבמרכז הסיטואציה המביכה.
אני יודע שזה כתוב באריכות, אבל תקרא זאת שוב ושוב, כי זו פיסת אינפורמציה שווה בהבנת התגובה האנושית. אם אתה מתרגל והופך מיומן בזה, אתה יכול לקחת את הקהל לכל כיוון שאתה רוצה.
תחשוב על כל הדברים שגורמים לחרדה ומבוכה, ואני יכול להבטיח לך שחלק גדול מחומרי הקומדיה כבר קיימים היכן שהוא לגבי זה, או שנכתבים כעת בזמן שאנחנו מדברים.
מהם הדברים הגורמים למבוכה?
· חולשות אישיות שיכולות להשפיע על כבודנו ועל ה'קול'יות שלנו.
· דאגות אישיות
· כשלונות
חולשות אישיות
זהו אחד היפים בקומדייה. אתה יכול לעשות טעות, ולהשתמש בה כדי לגרום לצחוק. 'העצמה' מה'אני' החלש שלנו! הקהל מסתכל על קומיקאי שעושה צחוק מעצמו ומטעויותיו – כאמיץ.
אחד הדברים הכי טובים שאפשר לכתוב לגביהם קומדיה אלו החולשות שלך.
· האם אתה כבד תנועה?
· האם הנך במאבק בתא המשפחתי?
· האם הנך חלש?
· האם אתה טועה לעתים קרובות?
· האם אתה מרושש?
· האם אתה דחיין כרוני, דוחה דברים?
· האם אתה שלומפר?
· האם אתה מאחר קבוע?
· האם אתה סובל מעודף משקל?
· האם אתה מכור למשהו?
· האם קיבלת ציונים גרועים בביה"ס?
סיטואציות משפחתיות
יותר מחמישים אחוז מההומור בעולם מיוחס במישרין ובעקיפין למשפחה ולגברים/נשים, הרבה חרדות קשורות לעניין, ולכן גם מבוכה שכדי להסתיר אותה, אנחנו צוחקים.
בנוסף, אם זה משהו שהקהל חווה וקשור לזה, הוא מזהה זאת... האם 'זיהוי סיטואציה' [הכרה] אחד מרשימת הסיבות מדוע אנחנו צוחקים... ובכן, כן, בוודאי!
ניגודיות - חוסר התאמה
ניגודיות היא אחת מקונסטרוקציות ההומור הכי מצויות כיום. וזו היתה פופולארית מאז ראשית ימי ההומור. מהי ניגודיות? ניגודיות הינה למעשה הצבת מאפייני דבר מסויים על גבי דבר שונה שבאופן נורמלי לא שייכים אצלו מאפיינים אלו.
דרך פשוטה מאוד לעשות זאת הינה באמצעות 'האנשה' של בעל חי. כמו שההוא סיפר:
"אינני חושב שסוסי מירוץ באמת יודעים שהם רצים. אני חושב שסוסים יושבים בשערי התאוצה כשהם חושבים לעצמם, "אני יודע שבסוף המסלול מחכה לי ערימת חציר ואני רוצה להגיע לזה ראשון."
אנחנו באופן נורמלי לא מדמיינים סוס חושב כמו בנאדם. כך כשאנחנו גורמים למישהו לדמיין זאת, זו ה'ניגודיות' שגורמת להם לצחוק. למה? בגלל שניגודיות יוצרת הפתעה.
קיימים כל כך הרבה דרכים שונות שאפשר להשתמש בניגודיות. כמו באותה סדרה שהציגה דירה עם שני שותפים, אחד מהם מפוזר טיכו, והשני פריק ניקיון וסדר. השוני ביניהם, או ה'ניגודיות' שהיתה שם, היא זו שהצחיקה.
בואו נסתכל על זה במבט יותר יוצא דופן. כמו בתיאור על אותה אשה קטנה, עדינה ופחדנית, שיורה ברובה כמה פעמים. הניגודיות שבדבר מעורר צחוק.
הנה תרגיל מהיר בניגודיות.
כתרגיל מהיר, תחשוב על שלושה סלב'ס, בעלי מאפיינים מוגדרים, וכתוב את אותם מאפיינים. ואז תמקם אותם בסיטואציה בה לא נפגוש אותם באופן רגיל. והצג אותם בסיטואציה זו.
· דמיין את עסקן ידוע איקס כמלמד בחיידר, איך הוא היה מגיב לתלמיד חצוף.
· דמיין את גבאי אדמור מוכר, כנהג טרקטור.
· דמיין את איש עסקים איקס הפופלארי והידוע, כדיין או רב.
זיהוי – הכרה.
עד כה מסרתי לך שלושה תצורות עוצמתיות לחולל צחוק אצל אנשים. כעת אתן לך את אחד ממתכוני המפתח בה משתמשים אצל הקומיקאי הכי עשיר שהוא ללא ספק אחד הקומיקאים הכי מצליחים לא רק בזמננו, אלא – פיננסית – בהיסטוריה: ג'רי סיינפלד.
כרטיס הביקור של סיינפלד הינו 'הומור ויזואלי'. הוא חונן בכישרון להצביע על הניואנסים הויז'ואליים בחיינו, שאנחנו יכולים לזהות, וברגע שאנחנו מתחברים ומזהים זאת, אנחנו צוחקים. זהו הזיהוי הפשוט שגורם לצחוק.
זיהוי הינו אכן משהו גדול בעסקים בגלל שזה יצור למעשה את התגובות הפיזיות של הקהל. כשהם מזהים משהו הם ינתרו מכסאותיהם, יצביעו לבמה וישאגו "אני עשיתי זאת!"
כשאתה גורם לקהל את המחוייבות למשחק שלך, אתה למעשה בכסא הנהג.
ישנם 5 אסטרטגיות להומור רקוגנטיבי - [הכרה]
1. התבוננות פיזית: התבוננות בהתנהגות יצורים חיים, אובייקטים דוממים, למה זה ששמים לנו באוכל לימון מלאכותי, כשבנוזל כלים שמים מיץ לימון אמיתי? שמת לב פעם שלכלבים אף פעם אין נזלת באף, אבל יש גם יש להם נזלת בעינים? למה? והאם האף של הכלב אינו מזכיר לך שקע חשמלי קטן? אתה ממש רוצה לחבר להם כבל חשמלי כלשהוא.
2. התבוננות ורבלית: כשאתה רואה מילים כתובות על שלטים או לוח, או מודעות פרסום, או כשמאנדהו אומר משהו שכבר שמענו בעבר אך מעולם לא חשבנו לכתוב זאת. (חפש דברים מוזרים, אירוניים, או לא הגיוניים):
ראיתי שלט שכתוב עליו: מטבח סיני אותנטי – סי אספנול פור פאבור.
ראיתי שלט אחר שמזהיר: אין כניסה לכלבים. פרט לכלבי נחיה. למי מיועד השלט הזה...?"
צפיתי בתשדיר פרסומת לאבקת כביסה, שאומר:
"אבקת הכביסה שלנו עושה עבודה יותר טובה. היא מנקה כתמי דם מחולצתך יותר טוב ממותג הכביסה המוביל. 'אם יש לך דם על החולצה, לבחור סוג אבקת כביסה זה הדבר האחרון שמטריד אותך."
3. התבוננות אישית: אלו אבחנות שקורות בחייך האישיים יותר; בית וקרובים. אבחנות שהן יחודיות בחיים שלך.
אשתי חזרה אתמול מהחנות עם כל הבגדים היקרים הללו. היא פותחת את השיחה באומרה. "היי, אין לך מושג כמה כסף חסכתי לעצמנו!
כשאתה נשוי, שמת לב פעם שהכסף שלה הוא "שלה", אבל הכסף שלך הוא "שלנו"?
4. התבוננות איזוטרית [ידועות רק למי שבסוד הענינים]: אבחנות כלליות, לקט אירועים קטנים ובלתי משמעותיים בחיים. כמו התחושה שלך כשאתה נשען אחורנית בכסא וזה כמעט נופל אחורה אבל אתה תופס את עצמך. כשאתה רוצה להדק את הפקק של בקבוק הסודה ואתה צובט את אצבעך, וכאלה
כשאתה מרושש, בנקאות און ליין זה רק נועד לחזק את תחושת החרדה. בכל פעם שאתה נכנס אונליין לבדוק את המאזן, יש את המתח הזה שיוצר את האימה 'איזה מאזן שלילי יוצג הפעם באתר.
5. התנהגות אנושית: בדרך כלל מיוחס להתנהגות פיזית של אנשים או חיות. שחקני כדורגל בריקוד חגיגי אחרי התמודדות, בחורים יבצעו שכיבות סמיכה לפני שהם יוצאים לפגישת שידוך.
יצא לך פעם לשאול מישהו מה שלומך, והוא נאנח אנחה גדולה ובכיינית? אתה יודע שזו הולכת להיות שיחה ארוכה.
הדבר שחשוב לזכור הוא שתמיד תזכור לכתוב את האבחנות שלך כשהן קורות, ואז אתה מזכיר זאת לקהל. ככל שתהיה יותר ספציפי, וככל שתפרט יותר את התיאור, כך הדמיון של הקהל יהיה יותר חד וברור להבין זאת.
איך יכול להיות שאנחנו תמיד לוחצים יותר חזק על השלט-רחוק כשאתה יודע בבירור שהסוללה הלכה לעולמה.
וככל שהקהל יקלוט בבהירות את התמונה, כך יותר מהר הם יצחקו.
אני לא יכול להדגיש כמה חשוב להיות ספציפי בפרטי ההתבוננות, במיוחד כשאתה מתעסק עם ניואנסים ורבליים. אם אתה מבטא את המשפט כמו שצריך, זה הזיהוי וההכרה שגורמים את הצחוק.
שמת לב פעם כשאתה באוטו, תמיד תישען לכיוון צג מערכת הסטריאו כדי לשמוע טוב יותר, אפילו שהרמקולים נמצאים בכלל בצידי האוטו?
קח לדוגמא את השורה לעיל עם כתם הדם על החולצה. כשהקריין אומר 'אבקת הכביסה שלנו מנקה כתמי דם טוב יותר מהמותג המוביל. את המילים 'המותג המוביל' צריך לבטא בדיוק כמו שהיה אומר זאת קריין הפרסומת. פרטים הינם קריטיים.
כמה מילים לגבי 'טיימינג'
אם תשאל קומיקאים מה מעורר את הצחוק האנושי, הם עשויים לענות משהו כמו 'טיימינג הוא הדבר הכי חשוב בקומדיה'. ברור שזה נשמע טוב, אבל מה זה אומר לנו? איך הופכים את המילה 'טיימינג' למשהו ברור שאפשר להבין את התהליך שלו?
ובכן, תזמון, הוא כישרון ניתן ללמידה.
תזמון אינו משהו מסובך, תזמון הוא פשוט טכניקת 'האזנה' יותר מכל דבר אחר. ואסביר:
קומדיה זה 'להטעות'. לגרום לקהל להניח שאתה הולך לומר משהו... ואז ברגע האחרון ממש אתה אומר משהו אחר. כך אתה מנפץ להם את התמונה שהובלת אותם לחשוב שאותה התכוונת לתאר. התזמון נכנס בדיוק בקטע היכן שאתה נותן להם רגע 'לראות' את התמונה בעיני רוחם, לפני שאתה מנפץ אותה.
התחלתי להשיר שיער. לפעמים זה לגמרי מטריד אותי, כמו באותו בוקר שחבר שלי העביר את ידו בשערותי... אבל אני כבר יצאתי לעבודה.
כשאני אומר 'באותו בוקר חברי העביר ידו בשערותי... צריך לקחת פסק זמן של רגע, לאפשר למאזין לדמיין בעיני רוחו את התמונה בה אני יושב שרוע על הכסא וחברי מעביר ידו בשערותי. ברגע שהם קלטו את התמונה (וזה לוקח בדיוק שניה) זהו הרגע שאני מנפץ את הדמיון, באומרי 'אבל אני כבר יצאתי לעבודה.
נקודה חשובה נוספת, כשזה מגיע לתזמון, הוא הרצינות. אתה חייב להתייחס באמפתיה אמיתית לגבי החומרים שאתה מדבר עליהם. שתהיה הוגן כשאתה מספר משהו, ושהיה מחובר למילים אמוציונלית.
תחשוב על זה. בני אדם הם אמוציונליים. אם אתה הוגן לגבי כל דבר שאתה אומר – אפי' כשאתה מגזים בתיאור בפאנצ' ליין, אתה לא רק מדבר לקהל, אתה גם 'אמוציונלי'. ואם אתה עושה זאת באופן משכנע, שני דברים יקרו במקביל:
1. הקהל מתחבר אליך אמוציונלית.
2. ההגינות שלך בתגובותיך ובאמוציות שלך, ישמרו את הטיימינג ג"כ בצורה הוגנת.
הנה עוד תרגיל בתזמון:
בכל פעם שאתה משאיר הודעה בתא קולי ומציין את מס' הטלפון שלך, תוודא שאתה אומר את המספר בדיוק כמו במקרה שהיית מקריא זאת לבנאדם שכותב את המספר על פתק. כך, תווכח שאתה מאט אוטומטית את קצב ההקראה.
לא רק שהטיפ הזה יעזור לך להיות מודע לטיימינג שלך. זה גם יועיל לך לפתח יחסים מוצקים יותר. כי כשהאיש מעבר לקו הטלפון יכתוב את המספר שלך והוא לא יצטרך לטרוח לשמוע שוב את ההודעה כדי להספיק לכתוב את המספר שלך, הוא פשוט יודה לך!
נמשיך עם מחוללי הצחוק:
אמביוולנטיות – סותרנות, דו משמעות.
אמביוולנטיות היא צורה של 'חוסר התאמה', במובן זה שכשאנחנו 'סותרנים' לגבי משהו, לא איכפת לנו מזה. בד"כ אנחנו משתמשים בסותרנות בסיטואצייה קומית כשמצפים מאיתנו להיות איכפתיים לגבי דבר מסויים, ואנחנו לא. 'חוסר ההתאמה במקרה זה היא ה'לא איכפתיות', וזה מפתיע את הקהל וגורם להם לצחוק. שתי דוגמאות לניצול 'הסותרנות':
אני זוכר את הזמנים הישנים והטובים כשילדים עבדו בבתי החרושת.
ניסיתי ללמד את הילדה שלי בת החמש, לשרוך את נעליה. היא אמרה, "אבא! אני לא יכולה אבא, אני לא יכולה! אמרתי, "כמה פעמים אמרתי לך לא לומר את המילה הזו... אני לא אבא שלך."
כשדודה שלי הזדקנה התחילו אצלה בעיות זיכרון מה שהיווה עבורי ברכה בימי ההולדת שלי. היא היתה נותנת לי כרטיס ברכה ליומולדת עם שטר של מאה דולר בפנים. ואז היא היתה אומרת, "ג'רי, האם כבר נתתי לך את כרטיס הברכה שלך?" אני מסתכל עליה ואומר, "אההההממממ... לא!" אם היה לה יום גרוע במיוחד, יכולתי לסגור אלפייה!"
כפי שתראו, זוהי ה'סותרנות', 'חוסר האיכפתיות' שגורמת לצחוק. בכל מקרה, צריך להיות זהירים עם זה, כי אם תבחר סיטואציה שגויה או את הדמות הלא נכונה, אתה יכול להפיק מהקהל אנחות במקום צחוק.
שחרור
שחרור, הינו גורם צחוק מורכב יותר. מכירים את הסיטואציה מהסרטים שיושבים חבורת אנשי עסקים באולם הועידה ואחד העובדים משחרר בדיחה, ואז יש כמה שניות שכולם מסתכלים על הבוס, לבסוף הבוס צוחק ואז כולם צוחקים גם כן... זוהי דוגמא מובהקת לשחרור.
היה שם מתח מהחרדה שנוצרה לגבי מה יגיב הבוס לגבי הנאמר. ואז, כולם צוחקים בגלל שהבוס צחק, ומפיגים את המתח.
אנחנו גם חווים שחרון כשאנחנו משוחחים על טרגדיות החיים ע"ג הבמה בצורה כזו שמתכננת לגרום לצחוק בסוף נושא מאוד רציני. בסטנדאפ שלי אני מדבר לגבי מותה של דודתי שהכניסה אותי לסחרור.
... וכשאתה נוכח באחד ההלוויות הללו, תמיד יש שם את הבחור ההוא ששואל אותך "את השאלה". אתם יודעים מי אני מתכוון? הבחור הזה יבוא אליך ויאמר, "מה אתה רוצה שיאמרו עליך בהלוויה שלך?" והבחור הזה מגיע אלי ואומר, "מה אתה רוצה שיאמרו עליך בהלווייה שלך ג'רי? ואני מסתכל עליו בעיניים דומעות ואומר, "מה אני רוצה שיאמרו עלי בהלווייה? אני רוצה שהם יאמרו... 'היי ס'תכלו! הוא זז!"
הסיפור הזה נאמר מכל זוית אישית של הסתכלות. הקהל מוצף עם אמוציות, כך כשאני לבסוף מגיע לשורה התחתונה הם כל כך חשים שחרור שהשורה יוצאת מצחיקה והם למעשה פורצים בצחוק. השורה הזו אגב, תמיד נלווית במחיאות כפיים.
הבידור או הקומדיה הבנויה כך שתגרום לשחרור צריכה להיבנות בזהירות, אך היא גם עשויה להפיק מהקהל תגובה אמוציונלית טהורה. כזו שמגדירה אותך כקומיקאי יוצא מן הכלל.
לפעמים, יכולה תחושת השחרור להיגרם בגלל הנושא המאוד אמוציונלי שבחר הקומיקאי.
השחרור, כגורם צחוק, יכול להיות עוצמתי במיוחד בגלל שזה מחובר לאמוציות של הקהל ואם הבדיחה נאמרת כיאות, ה'תשלום' מהקהל צפוי להיות עמוק ועוצמתי!
כמה רעיונות ונושאים היכולים ליצור מתח ולספק את ההזדמנות לגרום לטכניקת ה'שחרור':
· הומור מקאברי
· ילדים
· דת (ליצנותא דעבודה זרה א.נ.)
· פוליטיקה
· גזענות
· טרגדיות, כמו אסון גרעיני, צונאמי, אסון אקטואלי, וכדו'.
בדיחות בטכניקת ה'שחרור' לא אמורות להיות 'התקפות' בהכרח. הן בדיחות מנוסחות כך שיראו כהתקפות, וההפתעה הנגרמת בעובדה שהן לא 'התקפה' היא זו שגורמת לשחרור. זוהי קומדיית כתיבה מורכבת, אך שווה את המאמץ בגלל שהיא מספקת תגובת קהל עוצמתית, ומביאה אותם לחשוב.
"אינני מביא אותם לצחוק", אני גורם להם לחשוב..." – ג'ורג' קארלין
עליונות
אחד הגורמים האוניברסליים לצחוק הינו הפסיכולוגיה האנושית שלנו. למרבה המזל אנחנו יצורים מאוד לא בטוחים בעצמנו. אנחנו תמיד מודאגים לגבי 'איך מסתכלים עלינו'. התדמית האישית שלנו כל כך חשובה לנו שאנחנו תמיד צריכים אישור על כך שלא רק שאנחנו בסדר, אלא שישנם גם אנשים אחרים במצב גרוע מאיתנו!
אינך חושב שאתה מתאים לזה? שאל את עצמך את השאלה הזו: כשמכירים אותי למישהו, האם יש לי את הקושי לזכור את שמותם, אפי' מיד אחרי ההכרה?
אם זה קורה לך ו-אל תדאג, זה קורה לכולם, הינך סובל מהמחלה המוכרת שקוראים לה 'להיות אנושי', יש סיבה למה אנחנו נתקלים בבעיה הזאת. ישנם אנשים שטובים בלזכור שמות כאלו, אבל בד"כ זה תלוי בתרגול ובמודעות. הסיבה שאנחנו שוכחים את השם כל כך מהר היא בגלל שהמח שלנו עובד בד"כ בתת המודע, כ"כ עסוקים בלחשוב איך האדם שמציגים אותנו בפניו, רואה אותנו... כך שאנחנו לא במצב קליטת הנתונים של שמו במוחנו.
אז כולנו סובלים מרמה מסויימת של חוסר ביטחון. ומה טוב בזה? שאפשר להשתמש בזה בקומדיה וליצור צחוק. בגלל שאנחנו יודעים שזה קיים אנחנו יכולים לנצל זאת, ולהשתמש בזה ככלי ענננק.
עליונות באה לשימוש בהרבה דרכים:
· הומור עצמי [גינוי עצמי בהומור]
· הומור עלבוני
· תקיפת המוסכמויות
· לרדת על מתלונן
· לתקוף 'לשעבר' אחד, שפגע בנו
· להתלוצץ על אחד שיודע הכל
· לרדת על 'סלב' שמגיע לו ...
אחד הדרכים הקלות לשימוש ב'עליונות', ואחד המועדפים עלי, הוא גינוי עצמי [הומור עצמי]. בכל פעם שאני אומר משהו שעושה אותי 'עם האף למעלה' בסיפור או בבדיחה, אני אומר משהו ש'מוריד' אותי או מטיח אותי מטה... מה שגורם לקהל להרגיש תחושת עליונות, וזה גם מאפשר להם לדעת שאני לא לוקח את עצמי מידי ברצינות.
"שוטר עצר אותי בצד ואמר לי: אתה יודע מה המהירות שנסעת? אמרתי לו, 'אתה באמת חושב שבמהירות שנסעתי אסכן את עצמי להוריד את העיניים מהכביש ולהסתכל במד המהירות'? אז הוא אמר לי 'הו, אני מבין שאתה רוצה לשחק איתי משחקים'. אמרתי לו: האם זה אומר שאני אמור להתחפש לעז?... ובכן... כשחזרתי להכרה...
כשאמרתי 'ובכן... כשחזרתי להכרתי'... השתמע מזה שהשוטר לקח את האלה שלו וגמר אותי במכות... ועם מה שאמרתי לו , זה כנראה הגיע לי. הפעולה הזו הוציאה אותי 'עניו', וגרמה לקהל לחוש עליונות.
צורני:
בעלי תאוריות צורניות טוענים שההומור קורה כשדברים לא קשורים נופלים למקומם ובאותו הרגע זה נשמע הגיוני. זה מה שאני קורא לו 'רגע של אה-הה!' פיתרון הפאזל שגורם לקהל לצחוק. זה מצריך עבודה לפרוש את החלקים בזהירות כך שהם יסתדרו יחד.
השתמשתי בזה בבדיחה שהמצאתי על המכונית היוגוסלבית שנקראת ה'יוגו'.
"אתם יודעים למה הם קוראים לזה 'יוגו'? בגלל שכשאתם מטפסים איתה על גבעה, היא משתתקת, אתם מכבים אותה, יוצאים ממנה, ו'יו גואו אפ ד'ה היל'...
"ראיתי שלט שאומר 'איזור מנוחה מייל אחד'... חשבתי לעצמי 'וואו זה עצום'!"
עם הבדיחה שלעיל, מה שמשתמע ממנו שהוא מבין שהשלט מתכוון לגודלו הפיזי של איזור המנוחה כמשתרע על מייל שלם. מה שאכן 'עצום' לאיזור מנוחה.
כל ספר הוא 'ספר ילדים' אם הילד יכול לקרוא אותו.
ויש כמה קומיקאים מובילים שמשתמשים בטכניקה הצורנית.
נערך לאחרונה ב:
Reactions: אבסולוט פרימה בלרינה, חלומות ירוקים, Harmonyapro ועוד 113 משתמשים116 //