אלקסתימיה ולאהוב...

נעשה חלוקה קטנה:
1. לכל אדם יש עולם של רגש פנימי, ואי אפשר למדוד אותו 'במדויק' בכלים חיצוניים
2. ביטוי מוחצן של הרגש נותן לנו רק הצצה קטנה לתוכנו
3. רוב הביטויים החיצוניים לא מספרים לנו באמת על עוצמותיו האמיתיים של הרגש, אבל אנו מסתמכים על 'הכללה לפי הממוצע' [וכמעט כל אחד בטוח שהוא שייך לממוצע;)]
4. מי שמתקשה- מכל מיני סיבות- לבטא את רגשותיו לפי הסטנדרט הממוצע, אנו רגילים לאבחן אותו [לפעמים בטעות!] בלקות רגשית
5. 'אלקסיתימיה'- לפעמים ביטוי מוחצן של הרגש לקוי מלידה, אפשר ללמוד ולשפר כלים!
לפעמים זה תלוי בהתנהגות הסביבה ואז יש סיכוי גדול שעם היחשפותו של ה'לוקה' למעגלי חברה נוספים ותקינים ילמד וישתפר בכוחות עצמו
אז בפעם הבאה, אל תזדעזעו מדפיקותם... וטיפשותם... [לפעמים הם חכמים ממכם] פשוט תנו להם את ההזדמנות
 
ולמה אני נוטה לחשוב, שיש בחורים צו"לים שמימיהם לא שוחחו שיחה קרובה כזו עם נשים, ועתה הם מתקשים?
זה מוכרח להיות בעייתי?

ודאי יש קושי בזה. אצל חלק יותר, חלק פחות. הרי זה מצב חדש ולא מוכר. מצד אחד שומרים על מרחק מתבקש, מצד שני רוצים (אצל ליטאים) שיגיעו לחתונה לא זרים לגמרי, אלא עם מידה מסוימת של קרבה.
והתקופה הזו, של כשלושה חודשים, ודאי דורשת מאמץ מסוים ושינוי גדול ממה שהורגלו. וזה לא קל במיוחד.
עדיין, התגובות של הבחור וההתנהלות שלו - חריגות למדי. כבר לא זוכרת ממש את הפרטים, אך כפי הזכור לי, יש הרבה אלמנטים בהתנהלותו, שלא נראים קשורים להסתייגות יתר, אלא למשהו אחר. אם תקראי שוב את הקטעים, תוכלי לשים לב לכך. סוג של איזה חוסר הבנה בהתנהלות רגשית ובינאישית. ומן הסתם הוא נהג בצורה דומה לחברים ולבני משפחה.
 
נערך לאחרונה ב:
פרק י"ב

יש כאלו שקשה להם עם כתיבה. הם יכולים להגיד, שמחים לשתף, אבל לא טובים בלהניח מילים על הדף. הכלה שהייתי דווקא אהבה לכתוב. היה קצת מוזר למלא שלושה עמודים בחרוזים למי שאפילו הברכה שצירף לזר של האירוסין לא היתה שלו. היא כללה משפט אחד שהיה ציטוט של פסוק וחסל.
בשעתו אבא שלי דאג לקרוא את הפסוק מכל צדדיו ולהביט בי בשמחה גדולה כדי לבדוק אם הבנתי את שלל המסרים המחמיאים הטמונים בו. זה היה כמעט משכנע, כמעט כמו הרגע הקטנטן שהחתן שלי נדחק למחיצה אחרי ששברו צלחת, להגיד לי מזל טוב. הוא לא חשב על זה בעצמו, מי שהפנה אותו לשם היה אבא שלי, ראיתי, ואם לא הוא לא הייתי מקבלת את המזל טוב עד היום.

אז נורמלי שבחורים לא יכתבו טוב כמו בחורות. למה אני יכולה לצפות מבחור שניתח סוגיות כשאני ניתחתי משקלים וחרוזים, בחור יקר שכתב כל כך הרבה 'חבורות' שלא נשאר לו זמן לכתוב למגירה. ובעיקר, בחור צדיק שלא מתאים שיכתוב לבחורה אפילו אם הוא חתן והיא הכלה שלו.
לא שהוא לא כתב כמקובל וכנהוג, צירף למתנות דפי פוליו קטנים ודי ריקים או פתקים מעוצבים יותר אם אמא שלו הספיקה לדחוף לו, גם הם די ריקים. בכל זאת ציפיתי. ציפיתי לפחות שהוא יקרא את המכתבים שלי, אולי לא יבין את איכות הכתיבה אבל יבין גם יבין את מה שרציתי לומר. והוא קרא אבל לגמרי לא כמו שאתם חושבים.

מתי כבר היו הזדמנויות לכתוב? לא הרבה, אבל די והותר בשביל לעשות טעויות. נגיד לקחת מכתב מיוחד במינו (אז מה אם אני מחמיאה לעצמי). מכתב שכולו לב והצהרות אמונים להשם ולתורתו ולחלקנו בהם, ואת המכתב הזה לתת לאמא שלו לקרוא.
עזבו חוסר טאקט, לא זו הנקודה. החמות המדהימה שלי כל כך רצתה להחמיא לי. היא ביקשה ממנו שאם יש מכתב יפה שמתאים ורק אם עדיין מתאים שהיא תקרא. והוא קרא וחשב שזה מתאים, תמיד מתאים, למה שלא יתאים. מכירים את אלו שלא לוקחים אישית, לא לוקחים ללב, אף פעם, אז גם את המכתבים הוא לא לקח ללב.
ואם יש סיבה לכך שהמכתבים עוד שמורים במדף אחד בבית, קצת גבוה ומאוד בפנים, הסיבה היא אני. שומרת את הלב שעדיין בפנים ליום אחד שאולי יבוא. אז הוא יקרא ויבין.
 
אוי,
הלב שלי מלא בדמעות:(
יש למי לבכות?
 
פרק י"ב

יש כאלו שקשה להם עם כתיבה. הם יכולים להגיד, שמחים לשתף, אבל לא טובים בלהניח מילים על הדף. הכלה שהייתי דווקא אהבה לכתוב. היה קצת מוזר למלא שלושה עמודים בחרוזים למי שאפילו הברכה שצירף לזר של האירוסין לא היתה שלו. היא כללה משפט אחד שהיה ציטוט של פסוק וחסל.
בשעתו אבא שלי דאג לקרוא את הפסוק מכל צדדיו ולהביט בי בשמחה גדולה כדי לבדוק אם הבנתי את שלל המסרים המחמיאים הטמונים בו. זה היה כמעט משכנע, כמעט כמו הרגע הקטנטן שהחתן שלי נדחק למחיצה אחרי ששברו צלחת, להגיד לי מזל טוב. הוא לא חשב על זה בעצמו, מי שהפנה אותו לשם היה אבא שלי, ראיתי, ואם לא הוא לא הייתי מקבלת את המזל טוב עד היום.

אז נורמלי שבחורים לא יכתבו טוב כמו בחורות. למה אני יכולה לצפות מבחור שניתח סוגיות כשאני ניתחתי משקלים וחרוזים, בחור יקר שכתב כל כך הרבה 'חבורות' שלא נשאר לו זמן לכתוב למגירה. ובעיקר, בחור צדיק שלא מתאים שיכתוב לבחורה אפילו אם הוא חתן והיא הכלה שלו.
לא שהוא לא כתב כמקובל וכנהוג, צירף למתנות דפי פוליו קטנים ודי ריקים או פתקים מעוצבים יותר אם אמא שלו הספיקה לדחוף לו, גם הם די ריקים. בכל זאת ציפיתי. ציפיתי לפחות שהוא יקרא את המכתבים שלי, אולי לא יבין את איכות הכתיבה אבל יבין גם יבין את מה שרציתי לומר. והוא קרא אבל לגמרי לא כמו שאתם חושבים.

מתי כבר היו הזדמנויות לכתוב? לא הרבה, אבל די והותר בשביל לעשות טעויות. נגיד לקחת מכתב מיוחד במינו (אז מה אם אני מחמיאה לעצמי). מכתב שכולו לב והצהרות אמונים להשם ולתורתו ולחלקנו בהם, ואת המכתב הזה לתת לאמא שלו לקרוא.
עזבו חוסר טאקט, לא זו הנקודה. החמות המדהימה שלי כל כך רצתה להחמיא לי. היא ביקשה ממנו שאם יש מכתב יפה שמתאים ורק אם עדיין מתאים שהיא תקרא. והוא קרא וחשב שזה מתאים, תמיד מתאים, למה שלא יתאים. מכירים את אלו שלא לוקחים אישית, לא לוקחים ללב, אף פעם, אז גם את המכתבים הוא לא לקח ללב.
ואם יש סיבה לכך שהמכתבים עוד שמורים במדף אחד בבית, קצת גבוה ומאוד בפנים, הסיבה היא אני. שומרת את הלב שעדיין בפנים ליום אחד שאולי יבוא. אז הוא יקרא ויבין.

מבאס שהחתן שלה לא מרגיש חיבור אליה.אבל בזכות זה סוף סוף היא מתחילה להתחבר לעצמה.
 
החמות המדהימה שלי
לא כל כך מצליחה להבין למה היא חושבת שהיא מדהימה, אם היא מחתנת אותה עם בנה הבעייתי, בלי להתריע מראש, בלי טיפול מקדים, בלי להניח דברים על השולחן לפני הכלה ולומר לה "זה הבן שלי"...
פספסתי פרק או משהו? כי ככה היא לא מדהימה. ההפך הגמור של זה, בלי להתבטא בגסות.
היא גורמת לשבר לב לבחורה ולמשפחה.
היא גורמת נזק בל יתואר לבן שלה בעצמו, כשהיא משליכה אותו לים בלי תמיכה.
היא גורמת לילדים שיוולדו להיוולד בבית קטוע.
ככה לא מחתנים ילד.
אבל אולי פספסתי פרק או קטע שהיא כן מסבירה וכן מנסה, אז אם היא כן עשתה משהו מהרשימה לעיל - אני לוקחת את המילים בחזרה.
 
יש כאן משהוא הרבה יותר מחיבור אליה או אליו.
אני חושב שהלב שלו מתפוצץ מרגש, אין לו שום מושג מה עושים עם זה, הוא אף פעם לא שכלל את זה. אם בפרק הקודם ראינו את זה אצלה עכשיו זה אצלו.
אם לתקשר עם תלמיד חכם היא מרגישה וחושבת שהיא לא יודעת, עם חברות היא הרי יודעת, אבל הוא לא יודע. הוא מעולם לא התאמן על זה. בחיים לא כתבו לו מכתב, הוא מעולם לא השקיע בכתיבה. אין לו מושג שיש שם לב, מבחינתו זה כמו המכתבים שהוא כותב.
זאת האינטלגנציה שדיברנו בפרק הקודם, והפעם אצלו.
 
נערך לאחרונה ב:
לא כל כך מצליחה להבין למה היא חושבת שהיא מדהימה, אם היא מחתנת אותה עם בנה הבעייתי, בלי להתריע מראש, בלי טיפול מקדים, בלי להניח דברים על השולחן לפני הכלה ולומר לה "זה הבן שלי"...
פספסתי פרק או משהו? כי ככה היא לא מדהימה. ההפך הגמור של זה, בלי להתבטא בגסות.
היא גורמת לשבר לב לבחורה ולמשפחה.
היא גורמת נזק בל יתואר לבן שלה בעצמו, כשהיא משליכה אותו לים בלי תמיכה.
היא גורמת לילדים שיוולדו להיוולד בבית קטוע.
ככה לא מחתנים ילד.
אבל אולי פספסתי פרק או קטע שהיא כן מסבירה וכן מנסה, אז אם היא כן עשתה משהו מהרשימה לעיל - אני לוקחת את המילים בחזרה.
לא יודעת אם אני אכן כך, אבל אולי אולי אולי האמא גם לא בדיוק עלתה על הבעיה שלו?
לפעמים האמהות לא מידי מכירות רגשית את הילדים שלהם .. אולי יכולה לחשוב שאותה הוא לא מידי משתף וכאלה??
 
לא יודעת אם אני אכן כך, אבל אולי אולי אולי האמא גם לא בדיוק עלתה על הבעיה שלו?
לפעמים האמהות לא מידי מכירות רגשית את הילדים שלהם .. אולי יכולה לחשוב שאותה הוא לא מידי משתף וכאלה??
די, נו.
הוא חצי אוטיסט.
אם היא לא ראתה שיש לו בעיה, היא בטח לא מדהימה...
לא ישבה איתו בחיים לשיחה של רבע שעה.
 
די, נו.
הוא חצי אוטיסט.
אם היא לא ראתה שיש לו בעיה, היא בטח לא מדהימה...
לא ישבה איתו בחיים לשיחה של רבע שעה.
אני לא מתמצאת בנבכי הבעיה הספציפית הזאת, אבל אני מאמינה שיש לה טייטל מבלבל..
מה גם שלכן כתבתי אולי אולי אולי ;)
 
אני מאמינה שיש לה טייטל מבלבל
עזבי טייטל. לא צריך. לא מכירה נניח את המושג "אלקסתימיה" בכלל, בסדר?
לו יצויר שהבן שלי מתפרע מעבר למצוי בגילו, אני לא צריכה להתמצא בנבכי האי.די.די. ודומיו כדי לקבוע שיש לו משהו, ושכדאי שאאבחן את זה. מה זה? לא יודעת. אבל זה "משהו"
כנ"ל בכל הספקטרום. נדיר שהורים לא אבחנו שהבן שלהם משתייך לספקטרום, גם אם זה ברמה קלה.
אם יש לבן שלי תפרחת על העור, אני יודעת שיש לו משהו. לא יודעת אם זו אקזמה, פסוריאזיס או אטופיק דרמטיטיס. כן יודעת שיש משהו ושאלך לאבחן.
 
עזבי טייטל. לא צריך. לא מכירה נניח את המושג "אלקסתימיה" בכלל, בסדר?
לו יצויר שהבן שלי מתפרע מעבר למצוי בגילו, אני לא צריכה להתמצא בנבכי האי.די.די. ודומיו כדי לקבוע שיש לו משהו, ושכדאי שאאבחן את זה. מה זה? לא יודעת. אבל זה "משהו"
כנ"ל בכל הספקטרום. נדיר שהורים לא אבחנו שהבן שלהם משתייך לספקטרום, גם אם זה ברמה קלה.
אם יש לבן שלי תפרחת על העור, אני יודעת שיש לו משהו. לא יודעת אם זו אקזמה, פסוריאזיס או אטופיק דרמטיטיס. כן יודעת שיש משהו ושאלך לאבחן.
בגדול את צודקת אבל אולי ספציפית כאן זה קצת שונה.. אם נניח הוא פועל לפעמים כחיקוי זה מפריע לעלות על הבעיה.. מה גם שיש הרבה אנשים סגורים רגשית או משהו כזה.. לא יודעת.. בקיצור..

ברור שמלכתחילה אני בדעה שלך. .. רק ניסיתי קצת להכנס לנעליים של החמות המדהימה..
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה