מאירים את העולם: תורתו של הרב פייבלזון

[נחמי שלנגר]

ישיבת פתחי עולם בראשות הרב פייבלזון (תלמידו של הגר"מ שפירא) פותחת במגבית להרחבת והעמקת הפעילות,
כל מי שמכיר את תורתו של הרב או נחשף לשיעוריו בקול הלשון וכדו' (וגם מי שלא יוכל להיות חלק)
ורוצה להיות חלק מהמפעל הקדוש הזה,
אשמח שיתרום דרך בעלי בלינק המצורף: https://www.charidy.com/polam/527612096

מצורף הסבר מפורט על הפעילות:

מאירים את העולם: תורתו של הרב פייבלזון

רבים זוכרים היטב את המפגש הראשון עם הרב.

זוכרים את הארת הפנים. את החיוך המקרין. את הסקרנות. את האכפתיות העמוקה. את הטבעיות. את הקשר הבינאישי הפשוט. ובעיקר: את הדיבור.

שונה דיבורו של הרב פייבלזון מדיבורם של תלמידי חכמים "מן השורה", באותה מידה ששונה תורת הרב מתורתם של אחרים.

תורת הרב מדברת (כפי שהוא מדגיש על התורה עצמה) "בלשון בני אדם". הרב מתרגם תורה גבוהה, עמוקה ומרוממת – זאת שקיבל כתלמיד מובהק לרבו הגר"מ שפירא זצ"ל – לשפה ארצית, מובנת, רלוונטית.

כך גם דיבורו של הרב. אין אדם שהרב לא מעניק לו את מלוא תשומת הלב, בקשב ובסבלנות. היחס תמיד אישי, רגיש, ומוטעם לשואל. והמענה, המלא בפקחות ובתבונה, פונה אלינו, מתייחס לאתגרים המוחשיים של הפרט ושל הכלל, ומאיר את חיינו.

קסמו של הרב, גישור בין הגבוה לארצי, נוגע בכל החוגים ובכל השכבות. בעלי תשובה. אברכי כולל. בחורי ישיבה. חרדים עובדים. נוער שאינו מוצא את מקומו. מתמודדים בכל תחום – מזוגיות ועד שאלות באמונה, מחינוך ילדים ועד מי שפשוט מחפש להחדיר עומק לחייו.

אנחנו פוגשים את הרב ונפעמים. נפעמים כי הוא נוגע בחיים האמתיים שלנו, בחוויות הפשוטות שלנו, ביחסים הבינאישיים שלנו. נפעמים מהשילוב ההרמוני של עומק ופשטות. נפעמים מהעובדה שלתורה יש מה לומר בכל תחומי החיים.

הרב מקדיש את כל מאודו למען הזולת – למעננו. מידי שבוע הוא מעביר עשרות שיעורים, אם בישיבת "פתחי עולם" ואם מחוצה לה. הוא פוגש קבוצות רבות, שהאחת כלל אינה מודעת לחברתה, ומביא את הבשורה שלו למאות ולאלפים. הוא אף זמין לבודדים, לשואלים בתורה ולמתייעצים בכל תחום.

כדי שמפעליו יוכלו להמשיך הלאה, ואף לצמוח ולהשפיע לכמה שיותר, עלינו להתגייס למענם. עלויות ההחזקה גבוהות: שכירות מבנה; אברכי כולל; פרסום שיעורים; נסיעות רבות ותכופות; ועוד. לרב אין מקורות מימון זמינים. אין הדבר תלוי אלא בנו.

מאות ואלפים מכירים טובה לרב – להשקעתו, לסבלנותו, לתורתו, לאהבתו. בדרכו של הרב, כמים פנים אל פנים, נתרגם את התחושה העמוקה ללשון בני אדם: לתרומה שתחזיק את מפעליו הרבים, ותאפשר לתורתו להאיר את העולם.

-------------------------------------------------------------------------------------------
https://www.charidy.com/polam/527612096

פרטי העמותה / ישיבה:

ישיבת פתחי עולם

עמותת דרכי חנה לאה

מספר עמותה 580634624. כתובת אלקבץ 48. מספר טלפון 025404430

כולל של עשרות אברכים כולל לבעלי תשובה והפצת יהדות. באמצעות תורתו של הרב פייבלזון


עמותת ארגון אש התורה

ארגון אש התורה. 580448082 כתובת אלקבץ 48 מספר טלפון 025404430

מפעילים בית מדרש של כולל עשרות אברכים כולל לבעלי תשובה והפצת יהדות. באמצעות תורתו של הרב פייבלזון
https://www.charidy.com/polam/527612096

 

[שמחו]

משהו מרגש שקיבלתי, פורסם ע"י הרב גרשון חנוך רוזנברג יו"ר "אוצר מפרשי התורה"

הלב גואה מרגשות. הזיכרונות מציפים. השיעור הראשון, השיעור השני, הדיבור האישי בפעם הראשונה. התייעצות דחופה, שיחה נינוחה, נסיעה משותפת.
יום אחד, לפני עשר שנים, חזרתי הביתה ואשתי אומרת לי: "משהו טוב קורה לך בתקופה האחרונה". היא צדקה. זה היה מספר שבועות לאחר שפגשתי את מורי ורבי, הרב אליהו מאיר פייבלזון.
מאז שאני זוכר את עצמי, שאלתי שאלות. לשאול שאלות זה טוב. אבל כשאתה לא מוצא תשובות, והשאלות מתחילות להכביד, ואולי גם לסדוק פה ושם את האמון, ואולי גם את האמונה... זה כבר פחות מוצלח.
אברך הייתי בישיבת מיר, וממש "במקרה" נקלעתי יום אחד לבית מדרש בעיר העתיקה. לא ידעתי מה בדיוק קורה שם, אבל המקום מצא חן בעיני, ואז הודיעו שבשעה שתים עשרה יש שיעור של "הרב פייבלזון". תגיד, שאלתי יהודי יקר שלמד שם, זה פייבלזון מצפת? תשובתו השאירה אותי בהלם. הוא אמר לי משפט אחד, מהדהד: "הרב פייבלזון הוא אדם שיש אלוקים בליבו".
האמת? לא ידעתי מה הכוונה, ובכל זאת, המילים הללו גרמו לי להישאר לשיעור.
אני זוכר היטב את השיעור הראשון, שעסק בלימוד "פשוטו של מקרא". ולמה אני זוכר? כי זה הוקלט, ובחלק ניכר מהשיעור שומעים אותי מתווכח עם הרב הלא-מוכר שיש אלוקים בליבו... מה שלא הוקלט זה מה שהתחולל בליבי באותו שיעור, ולאחריו. בסיום השיעור יצאתי החוצה והתאמצתי לעצור את הדמעות. לא הייתי מסוגל לדבר עם איש. הרגשתי שמצאתי! מצאתי מישהו שמדבר ביושר, שמתמודד בכנות, באומץ, שמוכן להניח את השאלות על השולחן ולפעמים לומר "אני לא יודע". מצאתי אדם שמביט לי בעיניים ומקשיב, באמת מקשיב, לכל מילה שאני אומר.
לא ידעתי אז מי זה הרב פייבלזון. לא הכרתי אז את תפיסת עולמו המקיפה, הרגישה, העמוקה, המבוססת, החודרת לרבדי החיים ולעומקה של תורה. לא ידעתי אז שמדובר באחד מחשובי ההוגים בדורינו. לא היה לי מושג שמדובר באדם שמוסר שיעורים לאברכים בני עליה בכתבי האר"י. לא ידעתי שמדובר במי שר' משה שפירא התבטא אודותיו "אוקמית לך גברא בחריקאי". לא ידעתי כלום. אבל ידעתי שמדובר באיש אמת עם לב ענק, וזה הספיק לי.
עשר שנים אחרי, אני מביט אחורה ומנסה למצוא מילים לכתוב על האדם ששינה את חיי – הרוחניים, הנפשיים, הזוגיים. אני מנסה לשאול את עצמי "אז מה בעצם הבשורה של הרב פייבלזון?", וחוזר לאותן מילים יקרות: "יש אלוקים בליבו".
הלב הוא לב בשר, הרגשות הם אנושיים. הרבה אנשים מנסים להכניס את הקב"ה אל תוך הלב, וחלקם גם מצליחים. אבל אצל הרב פייבלזון יש משהו מיוחד: זה לא נעשה בכוח, במאמץ לדחוק, לא באלימות. תפיסת העולם המאוזנת, ההרמונית, שהרב פייבלזון באמת חי בתוכה, מלמדת שהאמונה נמצאת בתוכנו, בתוך החיים האנושיים שלנו. הרב פייבלזון מאמין בכל ליבו שהתורה מתאימה לאדם ונותנת מענה לנפשו. האמונה הזו, כשהיא אמתית, כשהיא חיה - היא מדבקת.
את המשפט "הרב פייבלזון שינה לי את החיים", שמעתי מעשרות, אם לא מאות, אנשים. גם אני חותם עליו: הרב פייבלזון שינה לי באופן אישי את החיים. איך הוא עושה את זה? הסוד הוא כנראה הצירוף של אמת וכנות עם אמונה עזה בתורה ובאדם. זה משהו שאי אפשר לחקות. אפשר רק להביט, להתפעל, ולנסות ללמוד.
כדי שהרב פייבלזון יוכל לנגוע בלבבותיהם של עוד ועוד אנשים; כדי שהרב פייבלזון יוכל לפעול בלי הפרעות וטרדות – היום הוא צריך אתכם, אותי, אותנו.

 

[szn]

אברך הייתי בישיבת מיר, וממש "במקרה" נקלעתי יום אחד לבית מדרש בעיר העתיקה. לא ידעתי מה בדיוק קורה שם, אבל המקום מצא חן בעיני, ואז הודיעו שבשעה שתים עשרה יש שיעור של "הרב פייבלזון". תגיד, שאלתי יהודי יקר שלמד שם, זה פייבלזון מצפת? תשובתו השאירה אותי בהלם. הוא אמר לי משפט אחד, מהדהד: "הרב פייבלזון הוא אדם שיש אלוקים בליבו".

כהמשך לדברי כותב הדברים:

מתוך היכרותי עם התופעה ששמה 'הרב פייבלזון', אני חייב לומר שמדובר במשהו נדיר,
משהו שיודע להוריד את התורה ועבודת ה' לשפה של הדור ולחיי המעשה,
ולא סתם טובי הבחורים מהישיבות הטובות בירושלים (חברון, וולפסון, קול תורה, תורת זאב, פחד יצחק ועוד וכן אברכים מכוללים חשובים) באים לשמוע ממנו שיעורים בתורה ועבודת ה', וכולם מעידים שהוא שינה להם את כל ההסתכלות על החיים ועל התורה והמצוות,
וכל אחד יכול לשמוע כאן ולהבין במה דברים אמורים:
https://www.kolhalashon.com/New/RavDaf/RavInfoD.aspx?RavID=2572

אני מצרף תגובה שנכתבה ע"י אחד מהקוראים על דברי הרב רוזנברג עורך 'אוצר מפרשי התורה':


'הרב פייבלזון גרם לי להבין שהיהדות

זה דבר מתוק

דבר שמתאים לי

דבר שמדבר אלי

דבר שאני נמצא בתוכו

ובעיקר שזה פשוט דבר אמיתי

מאז גם ששאלתי וגם שלא ידעתי לענות התשובה להכל הייתה עצם זה שיש בתוכינו את "הרב פייבלזון"

שתי נקודות מיוחדות נוספות שבזכותם קיבלתי ממנו היו:

1. הנעימות והפשטות שלו עם כל אחד ואחד לא משנה מי אני

2. האמת היוצאת ממנו בלי לפחד להגיד על שאלות שהם נכונות ובלי לנסות לטשטש כלום אך גם בלי להיבהל מכלום

את היהדות שלי ושל ילדי

את הזוגיות שלי

ואת השמחה שלי

אני חייב לאיש הזה'.

גם אני בעז"ה יתרום את חלקי להצלחת בית מדרש זה שמהוה מקום שנותן תוכן לחיים.

 

[מוישה]

אין לי אלא להצטרף בחום להמלצות הנ"ל. אחת הבשורות של הדור היתום שלנו!

והנה דברים נוספים ששלח לי אחד מתלמידיו:

אני עומד, משתאה. מה פשר האהבה הגדולה שעוטפת אותו, את הרב פיבלזון? אני פונה לאנשים, כביכול רחוקים, לא שייכים. אני מזכיר באזניהם את השם; משהו נרעד בתוכם. איזשהו זיק, אחחחח, הם אומרים. תשמע, עברו כמה שנים, זו היתה תקופה לא פשוטה, צעיר הייתי...
נו ו? אני נדרך. מה היה אז הרב פיבלזון בשבילך?
אי של כנות בים של צביעות, אומר לי אחד.
לא היה אכפת לו שאני חושב הפוך ממנו, אומר לי אחר.
"הוא התייחס אליי ברצינות". "היה משהו בדברים שאמר, שהבנתי שהם מסתירים אמת גדולה". "זה לא מה שהוא אמר, זה איך שהוא אמר זאת". "זה דווקא כן מה שהוא אמר: מי עוד בימינו מתהלך בעולם עם עוצמה כזו של אמון באדם, במציאות, עם תחושה יומיומית של חסד אלוקי העוטף אותו?". "לראשונה הבנתי שהעולם הזה הוא דבר טוב, ששווה לחיות בו".
שמעתי את המשפטים האלה ואחרים, ונזכרתי. נזכרתי בשיעור הראשון ששמעתי מהרב פיבלזון, אי אז לפני כחמש שנים. באתי ללמוד לתומי אחר צהרים בישיבת דרך ה', ואז בא מישהו לומר שיעור. נשארתי.
הוא דיבר על פרשת מי מריבה. הוא אמר שהכישלון של דור המדבר היה בכך שהם נזקקו למקל שיכה בהם. הדרך היחידה להתמודד איתם היתה באמצעות כפייה מן החוץ.
אפשר לחנך באמצעות המקל, אמר. אולם אפשר גם לדבר אל הסלע. המקל מותיר את המחנך ואת התלמיד בעמדות מנוגדות. הדיבור מביא את התלמיד אל המורה, מקרב אותו אל נקודת הראות שלו. משה רבינו לא הצליח "לדבר" אל בני ישראל. רק להכות בהם. אי אפשר היה לדבר איתם.
ואז הוא חתם במשפט אחד: היום קם כאן דור חדש. לא רק שאפשר לדבר איתו, לא רק שהוא כמה ומשתוקק שידברו איתו, אלא ששיטת המקל כבר פשוט לא עובדת עליו. התלמידים של היום, אמר, אינם מקבלים דבר מן "החוץ", מן האמירה ש"ככה זה". הם מעוניינים להשתכנע. תפקידנו הוא לדבר אליהם.
זהו דור של פנימיות, דור שמחפש קירבה אישית אל הדברים. זהו דור שהקדושה שניתן להפיק ממנו עולה עשרות מונים על אלו שלפניו.
הוא האמין בי. הוא מאמין בנו, תלמידיו. הוא סבור שישנה בליבנו אמת פנימית, עמוקה וקדושה. שנשמת ה' מדברת בנו. הוא סבור שניתן להוציא זאת מן הכח אל הפועל. הוא אופטימי!

כאשר אומרים לי היום "הרב פיבלזון זקוק לך", אני לא יכול לסרב.

 

[szn]

התפרסם בתקשורת:

לפני מספר שנים נסע הרב פייבלזון באוטובוס בינעירוני ושוחח בטלפון. בספסל שלפניו ישב אדם עם שיער מגודל הנראה מנותק לחלוטין מתורה ומצוות. לפתע הסתובב אותו אדם אל הרב פייבלזון ופנה אליו: "סליחה שאני שואל, אבל הקול שלך מוכר לי, לא קוראים לך במקרה פייבלזון?", הרב המופתע השיב בחיוב, אכן שמי אליהו מאיר פייבלזון.
שמע סיפור, אומר היהודי הזר, לפני תקופה מצאתי בחוף הים דיסק אונקי עם שיעורים שלך, וכבר שמעתי מאה וחמישים שיעורים שלך!
כעת, בעיצומו של קמפיין ההתרמה לישיבת "פתחי עולם" התקבלה תרומה נכבדה מאותו יהודי, שכמובן נמנה כיום על ציבור שומרי תורה ומצוות, עמל בתורה ומחנך את ילדיו ליראת שמים.