שיתוף וביקורת / פגישה שלישית

  • הוסף לסימניות
  • #1
יעקב חיכה לשלמה עד שלוש בלילה, בקושי כמה חזירי בר שוטטו בחוץ והוא חשב שבטח שלמה חושש לעבור את הכבישים בשעה כזו ואולי בגלל זה הוא לא בא, הוא איש טוב, תמיד דן לכף זכות.

שלמה יצא הערב לפגישה שלישית. אתמול הם חפרו כל הלילה אם היא מעניינת או לא, ואם זה הבאשערט או שזה סתמי מידי ולא מעניין. אחר כך שלמה הלך לראשישבע שאמר לו פגישה שניה היא תמיד דאון כזה ומי בכלל עושה פגישות ביום, הכי טוב בלילה, אז יש אוירה כזאת שמתאימה יותר.

עוד סיבוב במיטה, נכנס יוצא, ירד לעוד סיגריה ושוב למכונה של הפחיות לקנות פרוט וואטר בטעם אבטיח להעביר את הזמן

בסוף נכנס מאוכזב למיטה, שלמה לא עונה לטלפון והוא לא רוצה לנג'ז למרות שנראה לו מוגזם לחשוב שהם נפגשים עד עכשיו. אבל איך זה שהוא לא התקשר להגיד שסיים והלך הביתה. רק לספר לו את כל הצרות הוא יכול אבל להגיד איך היה הוא משאיר אותו במתח.

בתחילת השבוע שלמה התלבט אם בכלל לגשת לשידוך הזה. אמא שלו ביררה ואמרה שהיא מתלבטת אבל שייגש ונראה איך יילך. אם תהיה כימיה היא תזרום. והוא חשב שהוא לא בשל לבדוק כימיה, איך אני אדע אם יש בינינו כימיה? הוא חשב. ויעקב שכבר נפגש שלוש פעמים אמר לו מרגישים, אתה תראה לבד. שלמה צחק ואמר שהוא לא יודע, אחרת כבר היה מתארס בעצמו ויעקב שתק. לך תספר לו מה הוא הרגיש ולמה לא יצא מזה כלום.

כשהוא חזר מהפגישה הראשונה הוא אמר שהוא לא יודע, ויעקב אמר שאם היא לא דוחה אותו ואין סיבה מיוחדת להגיד לא, עושים עוד פגישה. שלמה אמר שהוא רק רצה לבדוק אם מרגישים ויעקב אמר שזה עדיין לא נקרא.

בבוקר באמצע הסדר שלמה דפק לו על הגב, יעקב אמר לחברותא שהוא מקווה שזה יהיה קצר ויצא.

סליחה שלא עניתי אתמול כבר ישנתי, ולא הייתי מסוגל להתקשר קודם.

מה קרה? איך היה?

היא אמרה לי שחסרה לה אצבע.

מה?!

כן, אחרי איזה שעה וחצי של פגישה היא אמרה שיש משהו שהיא רוצה להגיד לי. האמת שהחסרתי איזה פעימה וחצי, נלחצתי, הייתי בטוח שהיא על כדורים או משהו כזה. אבל אז היא אמרה שחסרה לה אצבע.

?

!

ומה אמרת?

האמת, שהייתי נבוך ושתקתי, וזה היה רגע מזור כזה. תחשוב אני לא מכיר אותה, ופתאום בום. ממש מביך. למרות שאני מלך בלפרק סיטואציות מביכות, אתה מכיר אותי. שם פשוט שתקתי.

חשבתי גם על למה אמא שלי לא שמעה על זה, ופתאום הבנתי שאולי זה מה שהיא רמזה. הייתי נבוך ומתוסכל, לא רציתי לפגוע בה, רק לבוא הביתה ולשאול את אמא שלי, למה? למה מגיע לי בחורה בלי אצבע, ולמה היא לא סיפרה לי.

היא הסתכלה עלי מחכה. ואני בשלב מסויים אמרתי בחיוך, טואוב, נחשוב גם על זה. וחזרתי למה שדיברנו קודם.

ואז, היא עצרה אותי, הסתכלה לי בעיניים ואמרה. זה לא נושא לטאטא מתחת השטיח.

זה היה הבום השני שלי בפגישה.

נכון, אמרתי שנחשוב על זה.

אבל אני רוצה לדבר על זה, היא אמרה.

היא סיפרה על ההתמודדות של ההורים עם החיסרון הזה, על חסרי הטאקט ברחוב ובבית הספר, על התמודדויות חברתיות בכיתה ובשכונה ועל איך שהיא הפכה את החיסרון למותג.


אולי בגלל זה לא שמעתי על זה כלום

היא אמרה לי שהיא היתה בטוחה שאני יודע מזה וכשראתה שאני לא אומר כלום הרגישה שחייבים לספר.

תקשיב יעקב, חזרתי הביתה מבולבל כמו שלא הייתי מעולם. נכון אמרת לי שמרגישים? אחרי שדיברנו על הקושי וההתמודדות, הרגשתי, נפתחנו אחד לשניה סיפרתי על חולשות שלי ועל דרכים שלי להתמודד איתם. וגם פירגנתי לה על הצורה שהיא מתמודדת עם זה.

אתה יודע מה. ברגע שהיא אמרה לי שאני מטאטא מתחת לשטיח והיא רוצה לדבר על זה, הרגשתי.

אבל כשעזבתי אותה פתאום ממש כעסתי. כעסתי שהסתירו ממני, שנתנו לי להרגיש ולא לחשוב. כעסתי נורא ולא הייתי מסוגל לדבר עם אף אחד.

אני מבולבל יעקב. מבולבל.

 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #3
טוב ומה ההמשך? אי אפשר לעזוב אותנו ככה, מבולבלים, באמצע.
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
בסוף בפגישה הרביעית, היא אמרה לו שהאמת היא שכלל לא חסרה לה אצבע,
והיא רק רצתה לבדוק איך הוא מתמודד עם הקשיים ואיך הוא מגיב בזמני לחץ.
ואם הוא רוצה אותה עד כדי כך שהוא מוכן להקריב בשביל זה.
אחלה מבחן!
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
בסוף בפגישה הרביעית, היא אמרה לו שהאמת היא שכלל לא חסרה לה אצבע,
והיא רק רצתה לבדוק איך הוא מתמודד עם הקשיים ואיך הוא מגיב בזמני לחץ.
ואז הוא אמר לה שלא מתאים לא אישה שבוחנת אותו בכאלה מבחנים והוא מוריד את השידוך.

ואז הוא אומר שהוא רק רצה לעשות לה מבחן איך היא מתמודדת עם הקשיים ואיך היא מגיבה בזמני לחץ.

מזל טוב.
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
בסוף בפגישה הרביעית, היא אמרה לו שהאמת היא שכלל לא חסרה לה אצבע,
והיא רק רצתה לבדוק איך הוא מתמודד עם הקשיים ואיך הוא מגיב בזמני לחץ.
ואז הוא גילה לה שהוא עיוור בעין אחת.
והיא התביישה להוריד. וכמובן שזה גם היה בלוף.
בסוף הם התחתנו וכל הזמן עושים מבחנים אחד לשני.

חייהם אינם חיים והוא אומר לה כל הזמן את התחלת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
מיוחד +++
נגיעה במקום רגיש, והסיטואציה מתוארת מעולה.

תפס אותי גם התסכול של החבר ותחילת הכעס על זה שבשעת (אולי תחילת) שמחה, שוכחים אותו, ואיך כששומע על חיסרון, ההרגשה הזאת די נעלמת והוא קשוב כבתחילה.

וכמובן מחכים להמשך.
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
  • הוסף לסימניות
  • #11
סיפור מאוד יפה, מרגש, וגם אמין.

הרגשתי כמה פעמים במהלך הקריאה איזו תקיעה, כביכול מחשבות וסיטואציות שהתערבבו בלי סדר ומהם יצאו משפטים ארוכים ומסובכים כמו זה למשל
בקושי כמה חזירי בר שוטטו בחוץ והוא חשב שבטח שלמה חושש לעבור את הכבישים בשעה כזו ואולי בגלל זה הוא לא בא
את זה למשל הייתי מציע להפוך ל -

יעקב חיכה לשלמה עד 3 בלילה מעביר את השעות הארוכות בחברתם של חזירי הבר. כשאלו החלו להפוך את הפחים ולנהום בתוקפנות החל לחשוב שבטח שלמה חושש לעבור את הכבישים בשעה כזו.
'אולי לכן הוא לא בא'?
דן שלמה לכף זכות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
האמת שהרעיונות שלכם להמשך משעשעים.
אני בכלל חשבתי להשאיר את הקונפליקט באוויר, לחשוב או להרגיש. זו שאלה קשה. האמא או הילד, מי צודק.
מה אומרים לקחת אותם לפרק נוסף?

תמיד אומרים לי שאני מהדק את הסיפור ולא משאיר מרחב לדמיין מה קרה שם, מעניין אותי אם גם כאן זה כך, אשמח לתובנות.

חוץ מזה יש בסיפור הזה עצמו שני חלקים כשהחלק הראשון בכלל מתמקד שיעקב שנשאר מתובכל מזה שעוזבים אותו. האמת שכשהתחלתי את הסיפור חשבתי על הנושא הזה. וזה נגמר לי מהר. כך מצאתי את עצמי עובר לשלמה ולפגישה עצמה. (אגב בעקבות דיון כאן בפורום השבוע ניסיתי לחטוף קצת אוץ ולדמיין מששהו משוגע, והופתעתי מעצמי) וכדי לא להשאיר את הפינה לא סגורה חזרתי לשלמה ששוכח שככה השאירו אותו לבד וחוזר מיד להקשיב. אני מתלבט אם להעיף את כל החלק הראשון לא מעניין.

תובנות חברים, ותודה על התגובות כאן ובפרטי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
האמת שהרעיונות שלכם להמשך משעשעים.
אני בכלל חשבתי להשאיר את הקונפליקט באוויר, לחשוב או להרגיש. זו שאלה קשה. האמא או הילד, מי צודק.
מה אומרים לקחת אותם לפרק נוסף?

תמיד אומרים לי שאני מהדק את הסיפור ולא משאיר מרחב לדמיין מה קרה שם, מעניין אותי אם גם כאן זה כך, אשמח לתובנות.

חוץ מזה יש בסיפור הזה עצמו שני חלקים כשהחלק הראשון בכלל מתמקד שיעקב שנשאר מתובכל מזה שעוזבים אותו. האמת שכשהתחלתי את הסיפור חשבתי על הנושא הזה. וזה נגמר לי מהר. כך מצאתי את עצמי עובר לשלמה ולפגישה עצמה. (אגב בעקבות דיון כאן בפורום השבוע ניסיתי לחטוף קצת אוץ ולדמיין מששהו משוגע, והופתעתי מעצמי) וכדי לא להשאיר את הפינה לא סגורה חזרתי לשלמה ששוכח שככה השאירו אותו לבד וחוזר מיד להקשיב. אני מתלבט אם להעיף את כל החלק הראשון לא מעניין.

תובנות חברים, ותודה על התגובות כאן ובפרטי.

אולי כדאי שתישן על זה לילה,וגם שלמה.
מיוחד במינו הקטע .
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
לדעתי, ההתחלה והסיום מוסיפים ענין לסיפור.
במקום סיפור קלאסי על פגישה שלישית שבה אחד הצדדים סיפר לפגוש\ה על בעיה רפואית, הכנסת החבר לסיפור מאפשרת לתאר את הפגישה בגוף ראשון, בצורה אותנטית המדגישה את הבלבול והתהייה.
ההרגשות של חבר החדר שחברו באמצע להפגש, ורגשות התסכול שהוא חש מחוסר השיתוף בשעה שהוא שרוי במתח, מוסיפות מימד עמוק ומיוחד לסיפור. חבל להשמיט.
מה שכן, הייתי משנה את כותרת הסיפור. הפגישה השלישית היא לא עיקר הסיפור אלא הרקע לתחושות ולרגשות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
מה אומרים על פרק המשך כזה?


הם עמדו על מדרגות החירום האדומות שיורדות מהפנימיה, מאחורי חדרי הכביסה. יעקב גרד בעצבנות את הנעל על חוד הברזל של המעקה, ושלמה שחיכה להשתתפות לא הבין למה יעקב שותק.

קרה משהו?

לא יודע אם לספר לך. הגיב מהורהר, אולי קצת מעורער. נזרק באחת שנה אחורה.

זוכר שאמרתי לך שמרגישים?

אני הרגשתי, ועוד איך.

היתה חסרה לה אצבע?

הלוואי. יעקב נאנח,
זה היה קשור אלי דווקא, ולא ידעתי מראש.

נו, אני במתח.

היינו אחרי פגישה שלישית, כבר אמרתי כן, היא אמרה כן, עוד לא קבענו מקום ושעה, אבל היה די ברור שזו תהיה פגישה בשביל לסגור.


ואז
גילו שיש לי סכרת נעורים.

מה?
איך גילו, ביום אחד? לא זה היה סיוט, התעלפתי, ואז הלכתי לבדיקות הויא חיכתה עוד יום ועוד יום ומרחנו תירוצים, אוף זה היה נורא. בשלב מסויים
ההורים שלה התחילו לחשוד, ואנחנו הסברנו שיש משהו, ושבודקים, בהתחלה היא עוד התעקשה קצת אבל כשקיבלנו תשובות ההורים שלה החליטו לחתוך.

שלמה התיישב על המדרגות המלוכלכות. מולל בדל סיגריה משומשת מתלבט איך להמשיך מכאן את השיחה.

הבנת אותה?

כן. אני מבין אותה עד היום. ואמרתי לשדכן שיגיד שאני לגמרי מבין אותה.

אבל זה לא אותו דבר התנער יעקב, ואני לא מבין בכלל למה סיפרתי לך את זה. אף אחד לא יודע מזה.

רגע, אתה מספר את זה היום לפני שאתה נפגש? שלמה לא הרפה וחזר בחוסר טאקט מובהק, וקיווה שיעקב יסלח על הסקרנות המגעילה הזו.

טוב סליחה ששאלתי. אמר מהר לפני שיעקב פשוט יסתובב ויילך. אני פשוט בשוק שלא סיפרת לנו כלום ואתה סובל לבד.

עזוב אותי שלמה, בשביל מה הייתי צריך לפתוח את זה, איך מתקדמים עם הסיפור שלך?

לא יודע. ואני גם לא מבין, לא נראה לי שראיתי שום אצבע חסרה, והיא לא החביאה ידיים. אולי ברגל? ממש מוזר. איך זה יכול להפוך למותג.

נו נו, אתה יודע שאהרל'ה התארס עם בחורה מגמגמת?

בטח, כולם דיברו על זה.

למה הוא התארס איתה?

לא יודע.

הוא לא שם לב. הם היו בטחים שהוא יודע. וכשהבינו שלא, שלחו אותו באופן מיוחד לעוד פגישה. לא רצו לרמות, וגם אמא שלו אמרה לו אתה הולך לפגישה בשביל לראות אם זה לא מפריע. הוא יצא מהפגישה ואמר לה שהיא לא מגמגמת. תקשיב, אכלתי אצלם סעודת שבת לא מזמן, היא מגמגמת.

כנראה הרגיש משהו ולא ראה שחסר אצבע אממ לא שמע את הגמגום.

הם צחקו והתחילו לחזור לבית המדרש.

תקשיב, אני אומר לשדכן שאני הולך על עוד פגישה, אבל אני חושב שהיא קנתה אותי בסיפור ולא במי שהיא.

נו נו

מה נו נו?

אם אתה לא באמת מרגיש אותה, ורק מזדהה עם הסיפור שלה. אל תלך.

מה? אבל היא תפגע.


בסדר. תפגע בה בפגישה רביעית? לא. פשוט תתארסו, מחוסר נעימות.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #16
תפנית.
שיחה מעניינת ומפתיעה.

סכרת נעורים מגלים תוך יום?
הערה קטנה - יש חלקים בשיחה שמנשיבים הצגה, נגיד
בוא נחזור אליך שלמה
סה"כ זה חברים, כדאי אולי להזרים אותם קצת יותר, וגם קצת יותר סוער, התגובה של שלמה ל'סוד' קצת לקונית, תכניס הפתעה, סקרנות...
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
תפנית.
שיחה מעניינת ומפתיעה.

סכרת נעורים מגלים תוך יום?
הערה קטנה - יש חלקים בשיחה שמנשיבים הצגה, נגיד

סה"כ זה חברים, כדאי אולי להזרים אותם קצת יותר, וגם קצת יותר סוער, התגובה של שלמה ל'סוד' קצת לקונית, תכניס הפתעה, סקרנות...
ערכתי קצת, יותר טוב?
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
התפתחויות מפתיעות.

לא יודעת למה, מרגיש לי קצת בוסרי.
אם לא הייתי מכירה את הסגנון כתיבה זה היה עובר בסדר.
אבל בגלל שהתרגלנו לרף מסוים, אז זה לא זה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
הפרקים יפים מאד מאד. לגבי הכתיבה, ההרגשה כאילו מושקע הרבה מאמץ בהגשת התוכן, הכתיבה כאילו מוזנחת. היא טובה, אבל כמו שאמרה @Sara led לעומת תכנים קודמים, פחות טובה. אולי צריך קצת להתנתק ולחזור לזה שוב במבט רק על הכתיבה?
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אשכולות דומים

הם ישבו ב "קפה ללא תכלית" בית קפה קטן וצדדי שמתאים בדיוק למצבים כמו אלו.

כל מי שראה אותם חייך לעצמו תוך כדי ליחשוש "הם בפגישה...".

כן. הם בפגישה. פגישה שלישית.

אבל הפעם היא החליטה לחתוך. או לכאן או לכאן.

ואם עלתה בכם השאלה הגאונית: 'אם היא כבר עכשיו חושבת ככה- למה היא ממשיכה בכלל'?

זהו. היא באמת לא ממש יודעת...בסך הכל היא בחורה בת 26 וכמו שסבתא אומרת לה כבר אין ספור פעמים "תפסיקי להיות בררנית! את לא נעשית צעירה יותר..."

אז זהו. היא לא נעשית צעירה יותר ולכן גם היא לא מורידה מהר יותר. היא תבדוק מכל הכיוונים ותביא איתה את כל הסיבות המפורטות לסבתא ולהיתר ביטחון מתפללת שהוא יוריד לפני.

בכל מקרה היא כאן עכשיו. על תקן....זהו היא עדיין לא פענחה על תקן מה בדיוק...

"...אני אפילו זוכר שפעם עקבתי אחרי נמלה חצי שעה, רק כדי לראות אם היא באמת יודעת לאן היא הולכת או שהיא סתם עושה את עצמה."

"אהאה..." מה זו התשובה הזו? תגיבי משהו!

"וואוו, אתה יודע שזה מראה על יכולת התמדה, על...."

מה עוד? על שריטה חמורה בתאי המוח. על שעמום!

"על היכולת לדבוק במטרה. לא כולם היו מסוגלים לזה, אני חושבת שאפילו לי לא היתה מספיק סבלנות בשביל זה חחח"

שיסיק מכך שאין לי סבלנות בכלל. לא מעניין אותי.

"בכלל אני פחות מתעניינת בבעלי חיים...אני...נראה לי שאני נמשכת לטבע אחר. יותר נופים ואולי גם..."

"וואוו נופים", הוא קטע אותה בחוסר נימוס משווע.

"תדעי לך שאני אוהב מאד לטייל בארץ, בעיקר באזורים של סלעים געשיים. למשל ברמת הגולן יש בזלת כהה, שהיא בעצם תוצאה של התקררות מהירה של לבה... זה פשוט מדהים, לא להאמין שזה היה פעם רותח!"

"הא... " קצת בשוק מהחיתוך המהיר. לא תכננה את זה.

"אז זהו. חוץ מטבע אני מאד אוהבת מוזיקה בעיקר מתחברת לסגנון..."

"חזנות! תודי שאין על חזנות. ההייתי פעם בקונצרט..."

רק זה היה חסר לה...חזנות.
למזלה בדיוק באותו הרגע הגיע המלצר וקטע את שיחתם באחת. מה שבעצם גרם לשקט.

שקט. סוף סוף שקט. בדקה הראשונה זה היה נחמד. אך כשחלפו להן 3 דקות זה כבר הפך למביך.

היא מנסה להיות נחמדה, לא רוצה שתיפול שתיקה מביכה… אבל כל שאלה שעולה לה בראש נשמעת או מוזרה, או קלישאתית, או סתם מעיקה. כנראה שהוא חורר לה את הראש ברמה בלתי הפיכה.

"אולי סתם שאלה כללית, 'משהו נעים'... 'מה משמח אותך?' כן. ואז הוא יגיד לימוד. שוב פעם לימוד.

היא מחייכת, כאילו בטוחה בעצמה, אבל בפנים היא מחפשת נואשות:

ושא. כל נושא. שיחה. תבנית. הצלה. מישהו. אולי רעש רקע שיגרום לו לדבר על מזג האוויר'!

היא שתקה. הוא שתק.
הכוסות עמדו דוממות על השולחן כאילו גם להן כבר נגמרו הנושאים.

גם בתוך הראש שלו אוטוסטרדה.

"נו... תשאל משהו, תשאל כבר."
"מה? לשאול מה היא אוהבת לעשות בזמנה הפנוי ? זה נשמע כמו ראיון עבודה."
"אולי לשאול אם היא אוהבת חורף או קיץ? לא, זה סתם שטחי."
"מה היא חושבת על חסכונות ? לא ! אתה נשמע כמו יועץ מס."
"מה דעתך על בורקסים? לא לא לא!!! אל תידרדר
!"

ובינתיים – כלום. שתיקה.

"יאללה. תירה שאלה. תזרוק משהו, הכי פשוט. רק שיזוז משהו באוויר הזה!"

"השקט הזה מזכיר לי קצת את מה שקרה לי במשרד אתמול..." היא הצליחה לדלות ממוחה המחורר איזה בדיל של סיפור. "ישבנו ב..."

"במשרד? יווו את לא מבינה מה הזכרת לי עכשיו..."

'אין ספק, היא אלופה בלהזכיר ולהעלות לי נושאי שיחה'

וכבר פתח במונולוג ארוך המתאר את הקורות אותו במשרד התחבורה עם בעיית הרב-קו.

'מה אני עושה פה ? למה זה מרגיש כמו מבחן פתע – שאני אמורה גם לעניין, גם לאתגר, גם לא להפריע?'

היא אפילו לא שומעת את ההמשך...איבדה את זה. אין לה כבר כח. היא מבינה שכרגע היא על תקן צופה בלבד. לא. בעצם היא קהל בהרצאה בה הקהל זורק מילה והמרצה ישר פותח במונולוג ארוך ומשעמם על הנושא הנבחר.

היא לגמה מהשתייה, לא כי הייתה צמאה – אלא כי זו הייתה הפעולה החברתית היחידה שנשארה לה...

אחר כך סבתא תגיד לה שהורידה סתם.



ועכשיו באמת:

לכל נושאי התגית "בשידוכים":
אם שאלתם שאלה- חכו לתשובה. אם קיבלתם תשובה- אל תפרשו את זה כ "הזדמנות להפליג עם סיפור ילדות על----" אלוקים יודע על מה...
רחמו. פשוט רחמו. לא על עצמכם – על הצד השני.
נכון, יש לכם מה להגיד. אבל תנו גם לשני להשתעמם מהדברים של עצמו, לא רק מכם.
פגישה = היא לא פודקאסט, לא ראיון עבודה וגם לא שיעור כללי...
הא...ועוד דבר, קטן, שולי, כמעט זניח:
תתעניינו. כן כן, בצד השני. זה שיושב מולכם.
לא חייבים לחפור לו בנשמה, לא צריך להביא שאלון אמריקאי –
אבל משפט אחד שהוא לא על עצמכם, זה בסיס.
תשאלו מה מעניין אותו. אם אתם לא בטוחים מה לשאול – תשתמשו בשיטה פשוטה:
דמיינו שאתם מדברים עם מישהו שלא רוצה לשמוע עליכם.
(רמז: לפעמים זה המצב האמיתי).
בסוף זה לא משנה אם אתם אוהבים בזלת, חזנות... אם אתם לא רואים את הצד השני, סביר שגם הוא לא יראה אתכם – בפגישה הבאה.

בהצלחה לכולנו,
ושיזרום, או לפחות – שיגמר מהר ובלי נזקים🤞

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה