אלקסתימיה ולאהוב...

[עיתונאות ועריכת תוכן]

מסבלנות לא מפסידים
אמר מי שאמר
לא נתווכח איתו
קבלו את פרק י"ח

 

[עיתונאות ועריכת תוכן]

פרק י"ח

אלקסתימיה, אולי נולדים עם זה, אולי לא.

פלומה שמיכתית של תכלת, קיפלוני בייביגרו קטיפתיים, כובעון זעיר, מוצץ שטרם הורתח- תינוק חדש. להחזיק במלא הידיים אושר של שלוש וחצי קילו. לנשום עמוק את הסנסטיב של חדר תינוקות. לנתח בזהירות את גוון העיניים העומד להתחלף. לחפש את כתם הלידה המשפחתי, שתיכף ייספג ודי. להודות ולהתרגש ולבכות, ולהיות עייפים עד אין קץ. ולא לדעת מה יהיה הילד הזה, כשיגדל.

והוא בן. ילד טוב, מאוד טוב אפילו. לא מהבכיינים וזה בסדר, אנחנו אוהבים אותם ככה, ענייניים. ילד מסתדר, עצמאי וחכם. לא מושך בסינר, לא נעלב בחצר, לא מחפש תשומת לב. רגע, איך זה יכול להיות? מוזר קצת, לא?! אבא מושך בכתפיים, את רוצה לחפש בעיות בכוח? תמיד הוא היה רגוע, מאז שהוא נולד. נו, בגלל זה אני לא רגועה. לסבתא יש שאלות כמו: מה את רואה? במה זה מתבטא? מה לא בסדר? אמא מנסה לעמוד בבחינה, אין סיכוי לציון עובר. כושר הביטוי מתחפר בפנים. מבוכה. קצת אשמה.

אמא, מה את רואה? רואה ילד מדהים ודי סגור. שנון בלי לדבר הרבה. מסתדר בחברה אבל בלי חברים קרובים. לא מקטר אבל אף פעם לא יוצא מגדרו, לא שמח עד כדי ריקוד, לא מתרגש עד כדי חיבוק לאמא. זה מה שאני רואה. הוא ממצמץ כזה, סוג של טיקים? אומרים שזה מלחץ או עייפות, בדרך כלל שניהם. אני מקפידה אתו על שעות שינה. קונה ויטמינים. אבא קופץ לתלמוד תורה, תלמיד לתפארת. הרב'ה לא מבין מה הוא רוצה, גם האבא לא. אז אולי שעת איכות של קניות עם אמא, לימוד בערב עם אבא, מתנות מסבתא, אולי חוג נגרות, מה הסיפור עם הילד.

כמו ספר סגור או דפים חלקים או קובץ ריק. מה קורה איתך ילד? כלום. מה אתה מרגיש? אני לא יודע. מה אתה חושב? שום דבר. ילד זהב טהור. מה יש לך אמא, מי לוקח ילד נורמלי מתוק ומוצלח לאבחון. הנה, גם המאבחנת אמרה לך בפשטות: תעזבי את הילד, הוא בסדר גמור. הכל בסדר וזהו. למה לך לחשוב שיש לו תסמונת אלמונית שעוד לא גילו, תופעה ששמה המחקרי לא הגיע לאוזני המאבחנת. שם מורכב שאין לדעת איך לקרוא אותו ומאיזו לטינית הוא נגזר, אם בכלל. ואין לו, אין לו שום תסמונת, הוא אפילו לא מוגדר בעיה. סתם תופעה שקיימת בעשר אחוז מהאוכלוסייה. הרי יש מיליון תופעות לפחות. בינינו, כולם טיפוסים, עשר אחוז זו כבר נורמה תקנית. תירגעי, תיהני מהילד, הלואי על כולם וחסל. זה בטח יסתדר כשהוא יגדל.

נער, בחור, גבוה מרשים. אומרים הוא מתמיד מיוחד. הוא בעל מידות. אומרים גם צדיק. קצת שקט. לא מדי חברותי. לאו דווקא תמים, מה הסיפור שלו? סוג של צול, ער ימים ער לילות, כן נחמד ביותר ועוזר כשצריך. אחד הטובים בחבורה, אין אחד שיגיד עליו משהו רע. בחור של נחת, לסבתא לאבא לאמא. נכון אמא, הוא לא יתיישב איתך לשיחה, ישתף בקשיים, יחפש עצה. הוא לא ייסע עם חבר באמצע הזמנים, גם לא בבין. הוא לא איש שיחה, הטלפונים קצרים, מי אמר שזאת בעיה. הזמן יעשה את שלו. אולי, רק אולי, את חוששת שלא.

 

[אשר שרבר]

טוב, התחלנו סיפור חדש...
פרק מקסים אנחנו נחכה לאבחון של האמא, או.. של הכלה שלו.

 

[shira bira]

פרק י"ח

אלקסתימיה, אולי נולדים עם זה, אולי לא.

פלומה שמיכתית של תכלת, קיפלוני בייביגרו קטיפתיים, כובעון זעיר, מוצץ שטרם הורתח- תינוק חדש. להחזיק במלא הידיים אושר של שלוש וחצי קילו. לנשום עמוק את הסנסטיב של חדר תינוקות. לנתח בזהירות את גוון העיניים העומד להתחלף. לחפש את כתם הלידה המשפחתי, שתיכף ייספג ודי. להודות ולהתרגש ולבכות, ולהיות עייפים עד אין קץ. ולא לדעת מה יהיה הילד הזה, כשיגדל.

והוא בן. ילד טוב, מאוד טוב אפילו. לא מהבכיינים וזה בסדר, אנחנו אוהבים אותם ככה, ענייניים. ילד מסתדר, עצמאי וחכם. לא מושך בסינר, לא נעלב בחצר, לא מחפש תשומת לב. רגע, איך זה יכול להיות? מוזר קצת, לא?! אבא מושך בכתפיים, את רוצה לחפש בעיות בכוח? תמיד הוא היה רגוע, מאז שהוא נולד. נו, בגלל זה אני לא רגועה. לסבתא יש שאלות כמו: מה את רואה? במה זה מתבטא? מה לא בסדר? אמא מנסה לעמוד בבחינה, אין סיכוי לציון עובר. כושר הביטוי מתחפר בפנים. מבוכה. קצת אשמה.

אמא, מה את רואה? רואה ילד מדהים ודי סגור. שנון בלי לדבר הרבה. מסתדר בחברה אבל בלי חברים קרובים. לא מקטר אבל אף פעם לא יוצא מגדרו, לא שמח עד כדי ריקוד, לא מתרגש עד כדי חיבוק לאמא. זה מה שאני רואה. הוא ממצמץ כזה, סוג של טיקים? אומרים שזה מלחץ או עייפות, בדרך כלל שניהם. אני מקפידה אתו על שעות שינה. קונה ויטמינים. אבא קופץ לתלמוד תורה, תלמיד לתפארת. הרב'ה לא מבין מה הוא רוצה, גם האבא לא. אז אולי שעת איכות של קניות עם אמא, לימוד בערב עם אבא, מתנות מסבתא, אולי חוג נגרות, מה הסיפור עם הילד.

כמו ספר סגור או דפים חלקים או קובץ ריק. מה קורה איתך ילד? כלום. מה אתה מרגיש? אני לא יודע. מה אתה חושב? שום דבר. ילד זהב טהור. מה יש לך אמא, מי לוקח ילד נורמלי מתוק ומוצלח לאבחון. הנה, גם המאבחנת אמרה לך בפשטות: תעזבי את הילד, הוא בסדר גמור. הכל בסדר וזהו. למה לך לחשוב שיש לו תסמונת אלמונית שעוד לא גילו, תופעה ששמה המחקרי לא הגיע לאוזני המאבחנת. שם מורכב שאין לדעת איך לקרוא אותו ומאיזו לטינית הוא נגזר, אם בכלל. ואין לו, אין לו שום תסמונת, הוא אפילו לא מוגדר בעיה. סתם תופעה שקיימת בעשר אחוז מהאוכלוסייה. הרי יש מיליון תופעות לפחות. בינינו, כולם טיפוסים, עשר אחוז זו כבר נורמה תקנית. תירגעי, תיהני מהילד, הלואי על כולם וחסל. זה בטח יסתדר כשהוא יגדל.

נער, בחור, גבוה מרשים. אומרים הוא מתמיד מיוחד. הוא בעל מידות. אומרים גם צדיק. קצת שקט. לא מדי חברותי. לאו דווקא תמים, מה הסיפור שלו? סוג של צול, ער ימים ער לילות, כן נחמד ביותר ועוזר כשצריך. אחד הטובים בחבורה, אין אחד שיגיד עליו משהו רע. בחור של נחת, לסבתא לאבא לאמא. נכון אמא, הוא לא יתיישב איתך לשיחה, ישתף בקשיים, יחפש עצה. הוא לא ייסע עם חבר באמצע הזמנים, גם לא בבין. הוא לא איש שיחה, הטלפונים קצרים, מי אמר שזאת בעיה. הזמן יעשה את שלו. אולי, רק אולי, את חוששת שלא.

איזה יופי
את הולכת ומשתבחת!

 

[אפקטכתיב]

פרק י"ח

אלקסתימיה, אולי נולדים עם זה, אולי לא.

פלומה שמיכתית של תכלת, קיפלוני בייביגרו קטיפתיים, כובעון זעיר, מוצץ שטרם הורתח- תינוק חדש. להחזיק במלא הידיים אושר של שלוש וחצי קילו. לנשום עמוק את הסנסטיב של חדר תינוקות. לנתח בזהירות את גוון העיניים העומד להתחלף. לחפש את כתם הלידה המשפחתי, שתיכף ייספג ודי. להודות ולהתרגש ולבכות, ולהיות עייפים עד אין קץ. ולא לדעת מה יהיה הילד הזה, כשיגדל.

והוא בן. ילד טוב, מאוד טוב אפילו. לא מהבכיינים וזה בסדר, אנחנו אוהבים אותם ככה, ענייניים. ילד מסתדר, עצמאי וחכם. לא מושך בסינר, לא נעלב בחצר, לא מחפש תשומת לב. רגע, איך זה יכול להיות? מוזר קצת, לא?! אבא מושך בכתפיים, את רוצה לחפש בעיות בכוח? תמיד הוא היה רגוע, מאז שהוא נולד. נו, בגלל זה אני לא רגועה. לסבתא יש שאלות כמו: מה את רואה? במה זה מתבטא? מה לא בסדר? אמא מנסה לעמוד בבחינה, אין סיכוי לציון עובר. כושר הביטוי מתחפר בפנים. מבוכה. קצת אשמה.

אמא, מה את רואה? רואה ילד מדהים ודי סגור. שנון בלי לדבר הרבה. מסתדר בחברה אבל בלי חברים קרובים. לא מקטר אבל אף פעם לא יוצא מגדרו, לא שמח עד כדי ריקוד, לא מתרגש עד כדי חיבוק לאמא. זה מה שאני רואה. הוא ממצמץ כזה, סוג של טיקים? אומרים שזה מלחץ או עייפות, בדרך כלל שניהם. אני מקפידה אתו על שעות שינה. קונה ויטמינים. אבא קופץ לתלמוד תורה, תלמיד לתפארת. הרב'ה לא מבין מה הוא רוצה, גם האבא לא. אז אולי שעת איכות של קניות עם אמא, לימוד בערב עם אבא, מתנות מסבתא, אולי חוג נגרות, מה הסיפור עם הילד.

כמו ספר סגור או דפים חלקים או קובץ ריק. מה קורה איתך ילד? כלום. מה אתה מרגיש? אני לא יודע. מה אתה חושב? שום דבר. ילד זהב טהור. מה יש לך אמא, מי לוקח ילד נורמלי מתוק ומוצלח לאבחון. הנה, גם המאבחנת אמרה לך בפשטות: תעזבי את הילד, הוא בסדר גמור. הכל בסדר וזהו. למה לך לחשוב שיש לו תסמונת אלמונית שעוד לא גילו, תופעה ששמה המחקרי לא הגיע לאוזני המאבחנת. שם מורכב שאין לדעת איך לקרוא אותו ומאיזו לטינית הוא נגזר, אם בכלל. ואין לו, אין לו שום תסמונת, הוא אפילו לא מוגדר בעיה. סתם תופעה שקיימת בעשר אחוז מהאוכלוסייה. הרי יש מיליון תופעות לפחות. בינינו, כולם טיפוסים, עשר אחוז זו כבר נורמה תקנית. תירגעי, תיהני מהילד, הלואי על כולם וחסל. זה בטח יסתדר כשהוא יגדל.

נער, בחור, גבוה מרשים. אומרים הוא מתמיד מיוחד. הוא בעל מידות. אומרים גם צדיק. קצת שקט. לא מדי חברותי. לאו דווקא תמים, מה הסיפור שלו? סוג של צול, ער ימים ער לילות, כן נחמד ביותר ועוזר כשצריך. אחד הטובים בחבורה, אין אחד שיגיד עליו משהו רע. בחור של נחת, לסבתא לאבא לאמא. נכון אמא, הוא לא יתיישב איתך לשיחה, ישתף בקשיים, יחפש עצה. הוא לא ייסע עם חבר באמצע הזמנים, גם לא בבין. הוא לא איש שיחה, הטלפונים קצרים, מי אמר שזאת בעיה. הזמן יעשה את שלו. אולי, רק אולי, את חוששת שלא.

זה הבן שלה או קיצור תולדות ימיו של האבא?

 

[אורית חזן]

זה הבן שלה או קיצור תולדות ימיו של האבא?

גם אני רציתי לשאול את אותה שאלה.
למרות שלאחר קריאה נוספת מבינה שזה החתן.

 

[RACHELIZ]

זה הבן שלה או קיצור תולדות ימיו של האבא?

עד עכשיו הכל סופר מהזווית של תימיה.. ))
אז פתאום זה קופץ לשוויגער?
מצד שני, מדלג כאן על חיים שלמים ובעצם חצי מהסיפור, אם זה לא..

 

[Without meaning]

יפה מאד,
היציאה מנקודת המבט של הכלה והרגשות שלה וההתמקדות בבעיה עצמה מצוינת -
אנחנו קוראים את הסיפור פרה פרה ומספיקים בין לבין לנתח את הפרק מכל הכיוונים ולהגיע למסקנות הנכונות (?...!)
אבל אם מסתכלים על כל הפרקים כמכלול(או כספר...) אז עדין לא מספיק ברור מה הולך פה מי האלקסתימי מבין שניהם,מה זה בכלל (לקורא ממצוע שיושב עם ספר על הספה אין ויקיפדיה לבדוק...)ואיך זה מתקשר להתנהגות התמוהה של החתן,
עכשיו אחרי שאנחנו מכירים את הנפשות הפועלות הגיע הזמן לתת תשובות.

בקיצור-יפהפה, כמו תמיד!

אמא, מה את רואה? רואה ילד מדהים ודי סגור. שנון בלי לדבר הרבה. מסתדר בחברה אבל בלי חברים קרובים. לא מקטר אבל אף פעם לא יוצא מגדרו, לא שמח עד כדי ריקוד, לא מתרגש עד כדי חיבוק לאמא.

-העושר הלשוני מדהים אותי!

 

[ליקי ;)]

מנצלת את שבוע האיור להשתחל הנה,
כדי להודות על הסיפור המדהים והמרתק.
כמה שהוא משובח, וכמה שההארות של הקוראים, משביחות אותו עוד.
תבורכי.

 

[עיתונאות ועריכת תוכן]

ברוכים הבאים למאיירים
ברוכים הנמצאים לכולנו

קבלו את- פרק י"ט

 

[עיתונאות ועריכת תוכן]

פרק י"ט

עשה את שלו ועוד איך, הזמן הזה. אחרת איך תסבירו את העובדה שהשנים מתנדפות יותר מהר מאלכוהול. איך הקטן ההוא מהתמונות, במכנסיים עם שלייקעס, בכתר של מסיבת חומש, עם ספר פתוח באמצע הטיול לצפון, פתאום הוא כבר מועמד רשמי במחברות של שדכניות. מועמד טופ, מהדף של הבחורים הנבחרים. באוויר נשאר עומד רק עקצוץ קל, החשש העמום ההוא שלך. אד קלוש שמי שנכנס מבחוץ מכווצ'ץ קצת את הקולטנים באף ואומר, היה כאן משהו.

חוץ מזה, הכל טוב יותר מטוב. יש ייחוס, יש התמדה, יש גובה, יש חן, יש קצת כסף. ירד שידוך? בסדר שידוך ראשון, לא היה באשערט, הלך אחד יבוא אחר. ובא אחר וירד גם. וגם שלישי. כל השדים ההם הישנים, מתחילים להתעורר לך בפנים אמא. מישהו פתח את הבקבוק? למה את מריחה צרות.

פתאום את חושבת שאולי כן טעית. המשהו שכולם אמרו שהוא לא קיים, מרים את הראש מכשכש בזנב מולך ואז הוא גדל וגדל וממלא אותך בפחד. עוד מעט הוא יגדל ויגדל וימלא את כל הבית ויזיז אותו ו... להירגע, להירגע מהר, לנשום עמוק, עכשיו. שימי לב איך את מאבדת את הראש, הדבר המכשכש ההוא הוא סיפור, לא הוא אגדה. משל כזה מספר ילדים, שמדריכות אוהבות לספר לחניכות שלהן.

באמת אין דבר כזה, כי אם אי אפשר לראות משהו, אם לדבר אין הגדרה, אם כולם אומרים שבסדר. אז בסדר. הראש ישיבה מתפעל. המשגיח משבח. החברים מעריצים. עוד תמצא הכלה שתהיה ראויה לכל הטוב הזה. הכלה שתבין באיכות, שתעריך את הבן הכי מיוחד שלך, ומאוד מאוד תרצה אותו. נו, בואי כבר כלה.

ובאתי.

מזהה איכות, מעריכה טוב, שואפת למיוחדות. באתי מבחוץ, נושמת את האויר החדש לי, ותוהה לעצמי אם היה כאן משהו.

כמה קל לחשוב שלא. לזרום עם השוויגער, להתחמם במחמאות, להתלהב מכל מה שיש, להתעלם ממה שלא. אנחנו לא זוג ראשון מסביב לשולחן והיא כבר שוויגער מנוסה. מבט לצד השני והיא רואה הכל. שתינו דוחפות את המשהו מתחת לשולחן, שלא ירים ראש או ישמיע קול. יהיה בסדר אם רק לא נדבר. ככה כל תקופת האירוסין, ככה בשבע ברכות. ככה בשבועות הראשונים.

אחרי זה אנחנו מבינות בלי לדבר כלום, שאפשר לתת למשהו קצת לצאת החוצה. בקטנה. היא לא מכחישה כלום וזה מדהים. להיפך, היא לוקחת את האחריות וזה עוד יותר מדהים. כמה אנשים שיכולים להוציא את הראש מהחלון, לעבור את סורגי ההתמודדות הפרטית שלהם ולראות רק אתכם, פגשתם? אמא שלו היתה האחת שלי. עם כל ההבנה הבלתי אפשרית. עם כל ההסכמה שבעולם. האחת והיחידה שמסוגלת לומר: תאשימי אותי.

בכלל לא, בכלל לא האשמתי. היה רק טוב להרגיש שאני לא איזו מדומיינת פתטית. טוב לדעת שאני לא חיה באיזו אגדה מבשרת רעות. קריטי להבין, שהמחיר הגבוה מכיל איכות מזן שונה. שורף קצת בגרון ולפעמים בלב, חריף וגם דבר נאה ומתקבל.

 

[shira bira]

מאז הפרק הקודם עשית פניה חדה בעלילה.
חדה וחכמה.
וגם הכתיבה בפירוש עלתה בכמה רמות.

בכלל לא, בכלל לא האשמתי. היה רק טוב להרגיש שאני לא איזו מדומיינת פתטית. טוב לדעת שאני לא חיה באיזו אגדה מבשרת רעות. קריטי להבין, שהמחיר הגבוה מכיל איכות מזן שונה. שורף קצת בגרון ולפעמים בלב, חריף וגם דבר נאה ומתקבל.

שורף גם לי.
היטבת לבטא חלק מהחשיבה הזו המעוותת שלה.
כשהיא מנסה לשכנע את עצמה שקבלה איכות רק מזן שונה.
כן בטח...

 

[אמא ומתכנתת]

מדהים אותי לראות את התהליך והשיפור המשמעותי בכתיבה.
פרק מעולה, כתוב היטב, מצליח להביא אותך לתוך חיי הגיבורים.
תהליך ההדחקה הוא אותנטי ומדויק.
ואתה נשאר בסוף בלי כעס, עם המון המון כאב.

 

[רפ]

מאז הפרק הקודם עשית פניה חדה בעלילה.
חדה וחכמה.
וגם הכתיבה בפירוש עלתה בכמה רמות.

שורף גם לי.
בהיטבת לבטא חלק מהחשיבה הזו המעוותת שלה.
כשהיא מנסה שלכנע את עצמה קבלה איכות רק מזן שונה.
כן בטח...

החשיבה הזאת - לדעתי - לא מעוותת.
צריך לקרוא את כל הסיפור כדי להסיק מסקנה מהסוג הזה.
אני חושבת שאחד המסרים העיקריים שהסיפור הזה הולך ללמד - ואפשר להבין את זה גם מהכותרת, וגם מעוד כמה התנסחויות פה ושם, שהחיים לא חייבים להיות חלקים ומושלמים בשביל להיות יפים.

 

[shira bira]

החשיבה הזאת - לדעתי - לא מעוותת.

מי שמכיר זוגות שאחד מהם בעל בעיה בתקשורת יבין למה כוונתי.

שהחיים לא חייבים להיות חלקים ומושלמים בשביל להיות יפים.

הגדרה צמחונית למדי. בפרט במקרים בהם ההפרעה מאמללת עד כלות את חיי הזוג.

 

[רפ]

מי שמכיר זוגות שאחד מהם בעל בעיה בתקשורת יבין למה כוונתי.

הגדרה צמחונית למדי. בפרט במקרים בהם ההפרעה מאמללת עד כלות את חיי הזוג.

כתבתי את התגובה בדיוק בגלל שאני מכירה זוגות כאלו.
ברור שצריך עבודה, ועבודה קשה מאוד, בשביל להגיע לזוגיות טובה, אבל אפשר לחיות עם זה, ולחיות עם זה מדהים.
אבל את יודעת מה? בואי נחכה להמשך ונראה איך הזוגיות שלהם היום.

 

[רפ]

שהמחיר הגבוה מכיל איכות מזן שונה.

שימי לב - היא כותבת "המחיר הגבוה" - להבנתי הכוונה להפרעת התקשורת,
"מכיל איכות מזן שונה" - להבנתי הכוונה לאיכות האמיתית של הבחור. לא לתפיסה שלה אותו כבחורה צעירה.

 

[shira bira]

אבל אפשר לחיות עם זה

צר לי.
מהיכרות מקרוב.
לפעמים זה בלתי אפשרי ומייסר וחסר תוחלת.

 

[shira bira]

"מכיל איכות מזן שונה" - להבנתי הכוונה לאיכות האמיתית של הבחור

אוקיי
כל אחת מאיתנו הבינה אחרת.
נסכים שאיננו מסכימות .

 

[רפ]

צר לי.
מהיכרות מקרוב.
לפעמים זה בלתי אפשרי ומייסר וחסר תוחלת.

נכון.
ולפעמים זה אפשרי ומדהים ומזניק.