שאלה על פסקאות מצוטטות

  • הוסף לסימניות
  • #1
בהרבה מהכתבות עליהן אני עובדת, משולבים ראיונות. לא פעם הציטוט של המרואיין ארוך, ומתמשך נניח על פני 4-5 שורות.
ברוב הפעמים יש לרדת באמצע הציטוט לפסקה חדשה.

האם עליי להמשיך את הפסקאות ללא מירכאות עד לסוף הציטוט (נניח 2-3 פסקאות) ורק בסיום הציטוט להניח מירכאות סוגרות.
או שבתחילת כל פיסקה אמורות להיות מירכאות שפותחות את הפסקה ועוד אחת לסיום כל הציטוט?

אודה לדעת יודעי דבר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
מה שבטוח - לשים כל תחילת פסקה מרכאות, ובסוף הפיסקה להשאיר בלי כלום - את זה לא לעשות!
לענ"ד, שתי האפשרויות תקניות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
בהרבה מהכתבות עליהן אני עובדת, משולבים ראיונות. לא פעם הציטוט של המרואיין ארוך, ומתמשך נניח על פני 4-5 שורות.
ברוב הפעמים יש לרדת באמצע הציטוט לפסקה חדשה.

האם עליי להמשיך את הפסקאות ללא מירכאות עד לסוף הציטוט (נניח 2-3 פסקאות) ורק בסיום הציטוט להניח מירכאות סוגרות.
או שבתחילת כל פיסקה אמורות להיות מירכאות שפותחות את הפסקה ועוד אחת לסיום כל הציטוט?

אודה לדעת יודעי דבר.
מירכאות בכל תחילת פסקה ללא מירכאות בסופה, זו טעות נפוצה. באופן עקרוני הכי טוב לעשות ציטוט כמו שעושים בספרות מחקר - עם הזחה פנימה ללא כל מירכאות, אבל לאור המגבלה בעתונות, אפשר לעשות רק מירכאות, ואז יש להסתפק במירכאות בתחילה ובסוף בלבד.
מוצלח יותר אם יהיה ניתן להוסיף כמה מלים מחוץ לציטוט כפתיח לכל חלק בציטוט.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
אני שמה - הן בעת הכתיבה שלי והן בעת הגהה וכד' ללקוחות - מרכאות בתחילה ובסיום הציטוט, ללא שום מרכאות באמצע. ואז ברור לכל קורא מהיכן עד להיכן הוא הציטוט.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
מה שבטוח - לשים כל תחילת פסקה מרכאות, ובסוף הפיסקה להשאיר בלי כלום - את זה לא לעשות!
לענ"ד, שתי האפשרויות תקניות.
מי קבע שלשים מרכאות בתחילות כל פסקה ולא לסגור אותן בסוף הפסקה זה בעיה?

לא קראתי ספרות מקצועית של העורכים לפי האקדמיה עד כדי מסירות נפש, כדי שאדע כיצד הם נוהגים, אבל בשמונים אחוז מהטקסטים החופשיים (עיתונים, מנשרים ועוד) - זו השיטה הנהוגה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
אחרי שהמשכתי לקרוא וראיתי עוד שתי דעות כמו שנחמה הביאה, אז אשאל גם אתכם: מאיפה הקביעה?

יש מעלות וחסרונות בכל אחת משלוש השיטות.
כיוון שאת המעלות של שתי השיטות האחרות אתם יודעים כנראה, אז רק אציין את מעלתה של השיטה לשים מרכאות בתחילת כל פסקה בלי לסגור, שככה הקורא יודע שכל עוד הקטע נפתח במרכאות מדובר בהמשך ציטוט. הוא לא צריך להסתכל פעם נוספת האם מדובר בציטוט והאם המרכאות הללו נסגרו כשהוא לא שם לב...

לענ"ד לא מדובר בתורה מסיני ולא בכללים שיש סיבה להכריע לכאן או לכאן. ובטח שאי אפשר לקבוע שמדובר ב"טעות נפוצה".
מדובר בעיקר בהעדפות, בהחלטה מושכלת להקל על הקורא ובצורך באחידות כדי שהקורא ישים לב שיש כאן דפוס קבוע ואחיד ולפי זה יבין ביתר קלות את הקריאה.

דא עקא, שכשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות.
קורא אחד אוהב מרכאות בתחילת ובסוף כל פסקה, שני אוהב רק בתחילה ולא בסוף עד סיום הציטוט ושלישי אוהב 'המן ראשון ואחרון' בלבד.
קשה לקבוע לדעת הקהל כאשר לקהל אין דעת...

(עכשיו אני מחכה ליד הקיר, רק תצעקו 'אש' לפני שאתם יורים)
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
אחרי שהמשכתי לקרוא וראיתי עוד שתי דעות כמו שנחמה הביאה, אז אשאל גם אתכם: מאיפה הקביעה?

יש מעלות וחסרונות בכל אחת משלוש השיטות.
כיוון שאת המעלות של שתי השיטות האחרות אתם יודעים כנראה, אז רק אציין את מעלתה של השיטה לשים מרכאות בתחילת כל פסקה בלי לסגור, שככה הקורא יודע שכל עוד הקטע נפתח במרכאות מדובר בהמשך ציטוט. הוא לא צריך להסתכל פעם נוספת האם מדובר בציטוט והאם המרכאות הללו נסגרו כשהוא לא שם לב...

לענ"ד לא מדובר בתורה מסיני ולא בכללים שיש סיבה להכריע לכאן או לכאן. ובטח שאי אפשר לקבוע שמדובר ב"טעות נפוצה".
מדובר בעיקר בהעדפות, בהחלטה מושכלת להקל על הקורא ובצורך באחידות כדי שהקורא ישים לב שיש כאן דפוס קבוע ואחיד ולפי זה יבין ביתר קלות את הקריאה.

דא עקא, שכשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות.
קורא אחד אוהב מרכאות בתחילת ובסוף כל פסקה, שני אוהב רק בתחילה ולא בסוף עד סיום הציטוט ושלישי אוהב 'המן ראשון ואחרון' בלבד.
קשה לקבוע לדעת הקהל כאשר לקהל אין דעת...

(עכשיו אני מחכה ליד הקיר, רק תצעקו 'אש' לפני שאתם יורים)
אף אחד לא יורה. אין אכיפה על הכללים, וזאת בחירה מקצועית שלך להיכן להשתייך. הייתי ממליץ גם לוותר על נקודה בסוף פסקה. הרי אף אחד לא חושב שהמשפט ממשיך בפסקה הבאה, אז הנקודה בסוף ממש מיותרת
רק לא הבנתי מהי המעלה בשיטה של מירכאות בלי לסגור. אשמח אם תחדד ברור יותר למה הקורא מבולבל כשהמירכאות נסגרות, ומדוע הוא מאושר כאשר הן לא נסגרות?
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
אף אחד לא יורה. אין אכיפה על הכללים, וזאת בחירה מקצועית שלך להיכן להשתייך. הייתי ממליץ גם לוותר על נקודה בסוף פסקה. הרי אף אחד לא חושב שהמשפט ממשיך בפסקה הבאה, אז הנקודה בסוף ממש מיותרת
רק לא הבנתי מהי המעלה בשיטה של מירכאות בלי לסגור. אשמח אם תחדד ברור יותר למה הקורא מבולבל כשהמירכאות נסגרות, ומדוע הוא מאושר כאשר הן לא נסגרות?

קודם כל - אתה מגיב לעניין :)
שנית - הדוגמה שלך עם הנקודה יותר מדי חזקה מכדי שיהיה לי מה להגיב עליה. אז אתה צודק.

עכשיו, אם מדובר על כללים - לא בדקתי את כל הכללים (אלא אם כן אתה מתייחס רק לאקדמיה ללשון העברית), אבל אני לא חושב שניתן במקרה הזה לקבוע שזה כשר וזה פסול - זה הרי לא שורש דקדוקי ולא בנייני מילים.

לא כתבתי שהקורא "מבולבל".
כתבתי שכאשר מדובר בציטוט ארוך (מצוי מאוד בראיון) הקורא לפעמים לא זוכר באמצע הקטע האם אכן מדובר בציטוט. אז הוא צריך להסתכל כמה פסקאות למעלה לראות האם זה אכן בתוך המרכאות.

מה שאין כן כאשר בכל פסקה יש מרכאות חדשות והוא יודע שעדיין מדובר בהמשך ציטוט.
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
קודם כל - אתה מגיב לעניין :)
שנית - הדוגמה שלך עם הנקודה יותר מדי חזקה מכדי שיהיה לי מה להגיב עליה. אז אתה צודק.

עכשיו, אם מדובר על כללים - לא בדקתי את כל הכללים (אלא אם כן אתה מתייחס רק לאקדמיה ללשון העברית), אבל אני לא חושב שניתן במקרה הזה לקבוע שזה כשר וזה פסול - זה הרי לא שורש דקדוקי ולא בנייני מילים.

לא כתבתי שהקורא "מבולבל".
כתבתי שכאשר מדובר בציטוט ארוך (מצוי מאוד בראיון) הקורא לפעמים לא זוכר באמצע הקטע האם אכן מדובר בציטוט. אז הוא צריך להסתכל כמה פסקאות למעלה לראות האם זה אכן בתוך המרכאות.

מה שאין כן כאשר בכל פסקה יש מרכאות חדשות והוא יודע שעדיין מדובר בהמשך ציטוט.
יש כללים לכל דבר, אם כי כמובן יש נזילים יותר ופחות. אין ספק שעל כזה דבר פחות יתפסו אותך, כאשר גם בעיתונים נפוצים מוצאים כאלו.
לגוף טענתך, כעת הבנתי טוב יותר. אתה בעצם בא להסביר למה חשוב שתהיינה מירכאות בתחילת כל פסקה המהווה חלק מציטוט, אך לא הסברת למה צריך רק לפתוח ולא לסגור. כדי שיבינו שזה רק חלק? מילא, חלש.
כמה נקודות בעניין ציטוטים ארוכים:
ראשית, כאשר באמת מדובר בנאום או במונולוג ארוך של מישהו, באופן תודעתי הקורא יודע ומרגיש שהוא קורא כעת ציטוט, כך שבכלל איני רואה חשש כזה.
שנית, סופר מוצלח יודע לשלב מלים שלו בכל פסקה מתוך הציטוט הארוך, כך שתמיד ניתן להוסיף מלים מחוץ לציטוט וכך יודגש טוב יותר היכן יש ציטוט.
שלישית, כאשר הדבר מתאפשר, בעיקר בספרים, כדאי לעשות הזחה למשך כל הציטוט, כך שהקורא לא מאבד את הידיעה שמדובר בציטוט. אגב, כאשר עושים הזחה, מוותרים על המירכאות. גם בזה יש טועים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
אני יודעת שאמורים לכתוב מרכאות בתחילת כל פסקה חדשה במהלך ה"דיבור" של המצוטט, ומרכאות סוגרות - רק בסוף הציטוט. אם עושים הזחה - אז לא כותבים מרכאות בכלל.
אבל זו הזדמנות טובה לבדוק מה באמת הכלל בזה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
יש מעלות וחסרונות בכל אחת משלוש השיטות.
כיוון שאת המעלות של שתי השיטות האחרות אתם יודעים כנראה, אז רק אציין את מעלתה של השיטה לשים מרכאות בתחילת כל פסקה בלי לסגור, שככה הקורא יודע שכל עוד הקטע נפתח במרכאות מדובר בהמשך ציטוט. הוא לא צריך להסתכל פעם נוספת האם מדובר בציטוט והאם המרכאות הללו נסגרו כשהוא לא שם לב...
מעניין להיווכח שזה מעשה מכוון, עד עכשיו חשבתי שזה מחוסר ידע.
אבל מה שאפשר לראות כמעלה - אצל אחרים זה החיסרון.
כשקוראים ציטוט - זה נקרא בראש בצורה שונה, וכשאני עוברת פסקה ורואה שוב מרכאות, זה פשוט מבלבל, כי אם זה המשך ציטוט למה יש מרכאות, ואם נגמר הציטוט הקודם וזה ציטוט חדש איך לא שמתי לב. אז אני צריכה לחזור ולבדוק אם זה אכן אותו המשך.
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
אני יודעת שאמורים לכתוב מרכאות בתחילת כל פסקה חדשה במהלך ה"דיבור" של המצוטט, ומרכאות סוגרות - רק בסוף הציטוט. אם עושים הזחה - אז לא כותבים מרכאות בכלל.
אבל זו הזדמנות טובה לבדוק מה באמת הכלל בזה...
וככה באמת נוהגים ברוב העיתונים בציבור שלנו
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
מעניין להיווכח שזה מעשה מכוון, עד עכשיו חשבתי שזה מחוסר ידע.
אבל מה שאפשר לראות כמעלה - אצל אחרים זה החיסרון.
כשקוראים ציטוט - זה נקרא בראש בצורה שונה, וכשאני עוברת פסקה ורואה שוב מרכאות, זה פשוט מבלבל, כי אם זה המשך ציטוט למה יש מרכאות, ואם נגמר הציטוט הקודם וזה ציטוט חדש איך לא שמתי לב. אז אני צריכה לחזור ולבדוק אם זה אכן אותו המשך.

בסדר, אז כאן בענייני טעם וריח עסקינן.
גם אותי מוציאות מהריכוז צורות שונות, אבל אינני חושב שניתן לכנות את זה טעות נפוצה.
לא מדובר על בניינים ומשקלים ושורשים שיש בהם כללים ברורים (אמיתיים כנתינתן מסיני ומזויפים ומעוותים כנתינתן מהאקדמיה. יעוין ערך "ראשת הממשלה" שהיא "ידת ימינו" של בעלה. אם הדוגמה האחרונה ברורה להם שלא כותבים - אז למה את הראשונה הם אישרו?! ראש הוא זכר גם אם מכהנת בו נקבה) - מדובר בעניינים של העדפה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
ראשית, כאשר באמת מדובר בנאום או במונולוג ארוך של מישהו, באופן תודעתי הקורא יודע ומרגיש שהוא קורא כעת ציטוט, כך שבכלל איני רואה חשש כזה.
שנית, סופר מוצלח יודע לשלב מלים שלו בכל פסקה מתוך הציטוט הארוך, כך שתמיד ניתן להוסיף מלים מחוץ לציטוט וכך יודגש טוב יותר היכן יש ציטוט.
שלישית, כאשר הדבר מתאפשר, בעיקר בספרים, כדאי לעשות הזחה למשך כל הציטוט, כך שהקורא לא מאבד את הידיעה שמדובר בציטוט. אגב, כאשר עושים הזחה, מוותרים על המירכאות. גם בזה יש טועים.

א. פוק חזי מאי עמא דבר. כמו שכתבתי למעלה - לקהל אין דעת. וכל סקר קטן שתעשה בקרב קוראים שאינם אנשי מקצוע (דהיינו, לא הסבירו להם "איך צריכים לקרוא...") תגלה מגוון רחב מאוד של דעות. אז לא תמיד הקורא "באופן תודעתי יודע ומרגיש שהוא קורא ציטוט"...

ב. בנוסף, אני רואה פעמים רבות שאם העורך לא עמד על המשמר, גם כאשר מוסיפים טקסט לא פותרים את הבעיה. (לפעמים זה מבלבל הרבה יותר)

ג. אני מסכים שבספרים הזחה היא פתרון אפשרי, אבל בספרות התורנית זה נדיר מאוד ושכיח בעיקר ספרים חדשניים בעיצובם!
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
אני מסכים שבספרים הזחה היא פתרון אפשרי, אבל בספרות התורנית זה נדיר מאוד ושכיח בעיקר ספרים חדשניים בעיצובם!
מה באמת מומלץ לעשות בספרים תורניים, כשהמחבר (קדום) מפריז בציטוטים, קצרים וארוכים?

מכיון שיש המון ציטוטים קצרים עם מילות קישור בודדות: "עוד כתב שם: ... עכ"ל", לכן לא ניתן להזיח בכל ציטוט.
מאידך, יש ציטוטים ארוכים מאוד. ולא ניתן להתערב לו בתוך הטקסט. מה עושים?
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
בההדרת טקסט קדום מוטב שלא להשתמש בהזחה. ההזחה מתאימה יותר לטקסטים חדשים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
  • הוסף לסימניות
  • #19
מנוי וגמור אצלך לעשות מירכאות בציטוטים? לא בכל ספר זה מקובל.
העניין הוא שזה ספר שיותר מחמישים אחוז ממנו הם ציטוטים.
כמעט כל פסקה מתחילה ב'וזה לשונו' ומסתיימת ב'עכ"ל'.
בלי מירכאות יהיה קשה לעקוב אחר קצב הדברים. כך לדלות הבנתי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
העניין הוא שזה ספר שיותר מחמישים אחוז ממנו הם ציטוטים.
כמעט כל פסקה מתחילה ב'וזה לשונו' ומסתיימת ב'עכ"ל'.
בלי מירכאות יהיה קשה לעקוב אחר קצב הדברים. כך לדלות הבנתי.
אולי במקרה כזה הפתרון הוא פונט מודגש בציטוטים?
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה