דיון סגנון כתיבה שמבוסס על...?!

[לילך אור]

בהחלט! זה נכון שצריך לשאוף לסגנון כתיבה אישי ולא לסגנון של כותבים אחרים.

צריך להתאמן בכתיבה. ולהתאמן שוב. ושוב. זה לא נגמר. זו חוויה שכל אחד שאוהב לכתוב מרגיש אותה.
עד שהסגנון האישי והייחודי, מגיע בעזרת ה'. מניסיון.

 

[אסתיג]

אני רואה אצלי תופעה דומה שניכרת - אצלי בכל אופן - בתחומים נוספים.
כשניסיתי למשל לכתוב מנגינות כדי לנגנן אח"כ באורגנית הביתית, וכדי שגם ילדי יוכלו בעצמם לנגן אותן. אך מכיוון שלא למדתי נגינה אף פעם, אבל אני מאד מאד מתחברת לנגינה ושירה, אז לפי שמיעה וללא שום כלים מוכרים פשוט הצמדתי מדבקה ממוספרת לכל קליד באורגנית, ולאחר מס' ניסיונות על הקלידים, יצרתי את השיר המסויים שאהבתי. לפי המספרים הנ"ל, כתבתי את השיר במחברת (מאות שירים עם הזמן) ובעזרתה הצלחתי וגם ילדי, בכל הזדמנות לנגן על האורגנית את השירים הללו.
אמנם כל מבין בנגינה מקצועית, על כלי זמר, היה מגחך למשמע התיאור שלי שתלוש מהמציאות המקצועית הרשמית. אבל לי זה הספיק. רציתי לשיר ולנגן, ולא ללמוד כמקצוע ואף לא כתחביב.
למה אני מעלה לכאן את הנושא? כי גם בתחום הזה, כשהתחלתי בכך ונכנסתי והמשכתי, כל שיר שמישהו שר באיזור שלי, או מנגינה שנשמעה בטווח שמיעתי, או אפילו רק באזני רוחי - כבר התרגם ברעיוני למספרים שנראו לי מתאימים לאותו ניגון. שמעתי שיר - ראיתי מספרים וקלידי אורגנית...
וכך גם לגבי כתיבה. ברגע שאני נמצאת בתוך תוככי איזה חומר כתיבה שאני צריכה או רוצה לכתוב, הראש שלי כבר כאוטומט חושב ורואה רק את זה, בכל מה שקורה סביבי. אני הולכת ברחוב - חושבת על הסיפור שלי. נכנסת לחנות - 'קוראת' על האנשים והמוצרים וההתנהגויות, ומלקטת מהם משהו שרלוונטי לכתיבה העכשווית. מוצאת את עצמי כותבת ללא כתיבה מעשית, בכל מקום וסיטואציה. ובאמת, הדמיונות האלה בסופו של דבר מתרגמים לתוצר הסופי, לשפת המעשה הכתובה.
אבל בניגוד למה שנכתב כאן ע"י הכותבים השונים, אצלי זה לא עובד כך שההשראה מגיעה ע"י קריאת ספרים. ההיפך הוא הנכון. אני מרבה לקרוא (יותר עיתונים, כי אין לי זמן לרצף של ספר בשלב הנוכחי בחיים ב"ה), אבל לא מתרשמת מסגנון מסויים לצורך הכתיבה האישית שלי. ולא קוראת על מנת לכתוב.
יתרה מכך. מאז שאני כותבת, אני דווקא ממעטת לקרוא, אם מחוסר זמן, ואם פשוט כי אני יותר ויותר מתחברת לסגנוני האישי, ולכן כשאני קוראת ספר חלק מההנאה שהיתה לי בעבר בעת קריאה, מתפוגגת לה, כי אני מוצאת את עצמי קוראת לא לשם חווית הקריאה בלבד, אלא גם מתעמקת באופי הכתיבה, במאפיינים, בסגנון, בליקוט שגיאות... ואפשרויות ניסוח שאני הייתי מנסחת אחרת, ואז הקריאה הרבה פחות זורמת, ונוגסת בהנאה הצרופה של קריאה נטו.
בנוסף, כהשארה, מספיקה לי כל הסביבה היומיומית שלי. אני מסוגלת להיות באמצע הדחת כלים, שטיפת רצפה וכד', או כמובן גם בעת טיול בחיק הטבע וכו' וכו', ולהתחיל להריץ לי משהו בראש כתוצאה מתובנה או הברקה מסויימת שעלתה לי לראש באותו רגע, ואז בין צלחת לכוס אני שומטת את הסקוצ', מנגבת ידיים, ואצה רצה לפתקים הנצחיים שלי שנמצאים בכל כיס ותיק, לכתוב הערה או תזכורת קצרצרה, כדי שכשאני אתיישב סוף סוף באופן רשמי לעבודה שלי, אשלוף את כל אותם פתקים וארחיב על המילים הספורות הכתובות שם, את כל הנושא שנצנץ לי בראש אז.
הרבה חומרים מעולים, מאמרים ארוכים ועוד נוצרו אצלי בשיטת ההשראה הזאת. ז"א, אני לא צריכה השראה רשמית כדי לכתוב.

 

[RACHELIZ]

פשוט הצמדתי מדבקה ממוספרת לכל קליד באורגנית

יש כזו חוברת תווים עם מדבקות...

 

[kiwi]

יפה מאוד להבין שזה קורה לעוד אומנים ובעוד תחומים. תודה על השיתוף!