התייעצות מלמד שמרביץ

מצב
הנושא נעול.
בזיכרון שלי כן יש אחד כזה זכור לטוב.. היה נותן מכה קטנה כשהיה צריך, והרבה פעמים אחרי שהיה מעניש היה נותן איזה ממתק לילד.

מקווה שאתה לא מרביץ..
א. לא הרבצתי מעולם
ב. כרגע פרשתי עד להודעה חדשה. מי שעדיין לא יודע - העבודה הזו מאוד שוחקת.
 
בלת"ק
אני מתאר לעצמי שבים המלל שנשפך עד כה היו תגובות לכאן או לכאן ביחס לעצם ההכאה,

אני רק רוצה לציין פרט בסיסי שמאוד חשוב בעיני,
בדרך כלל מכה פיזית כואבת הרבה פחות ממכה נפשית, והצלקת שהיא יוצרת קשה הרבה יותר לאיחוי,
כלפי מה דברים אמורים,
במהלך שנות לימודי בת"ת ספגתי לא אחת מנחת זרועם של רבותי,
ולא, אני לא חושב שזה הותיר בי צלקת כל שהיא, כשאני פוגש בהם היום ברחוב אנחנו מעלים זיכרונות נעימים, ואני מלא הכרת הטוב כלפיהם,
אבל...
באותן שנים כיהן בת"ת כמנהל אדם שמוכר היום כמומחה גדול לחינוך וכו', אני באופן אישי (וידוע לי גם על ילדים נוספים) חוויתי התנכלות והתעללות נפשית מצד אותו המנהל, אני מתאר לעצמי שהייתה לו איזו תאוריה פדגוגית בהקשר לכך, אבל את הדיבורים והזלזול כלפי וכלפי משפחתי לא אוכל לשכוח לעולם, כמה שנים לאחר שסיימתי את הת"ת הוא הצליח להסתכסך עם כמה משפחות נוספות ונאלץ לעזוב את תפקידו.

לפני כמה שנים עברתי דירה וכשבאתי לרשום את ילדיי לת"ת נדהמתי שאותו האדם עומד שוב בראש ת"ת ו"מרביץ" את משנתו החינוכית הקלוקלת, לצערי לא יכולתי לעצור בעד עצמי, הצגתי את עצמי בשמי ובתפקידי (כן, לאותו אדם שאמר לי לפני שנים: "ממך לא יצא כלום..."), והטחתי בו את כל מה שאני חושב עליו ועל דרכו החינוכית, ועל כך שהוא מעז להמשיך ולעסוק במקצוע שלא מתאים לו, הוא שתק הרכין את ראשו ולא ענה מילה.

היום ילדיי לומדים בת"ת מרוחק יותר ופחות מתאים בעיני, רק משום שאיני יכול לסבול את העובדה שהם ישהו תחת אותה קורת גג עם המנהל לשעבר.

ולכן אני אומר, אם ילדיכם מרגיש בנוח ללכת לת"ת אוהב את רבותיו ואת חבריו לא הייתי מתרגש מאירוע נקודתי (כשנעשה על ידי איש חינוך מנוסה),

אבל,

אם הילד חוזר עצוב, מתוסכל, עצור, שקט או כל תסמין שעלול להזהיר על התעללות נפשית, אל תהססו, תהפכו עולמות, תפנו למי שצריך לעצור את הדבר הזה אם ילדכם יקר לכם, אסור שילד יחווה ולו רגע אחד מעשים כאלו...
 
בלת"ק
אני מתאר לעצמי שבים המלל שנשפך עד כה היו תגובות לכאן או לכאן ביחס לעצם ההכאה,

אני רק רוצה לציין פרט בסיסי שמאוד חשוב בעיני,
בדרך כלל מכה פיזית כואבת הרבה פחות ממכה נפשית, והצלקת שהיא יוצרת קשה הרבה יותר לאיחוי,
כלפי מה דברים אמורים,
במהלך שנות לימודי בת"ת ספגתי לא אחת מנחת זרועם של רבותי,
ולא, אני לא חושב שזה הותיר בי צלקת כל שהיא, כשאני פוגש בהם היום ברחוב אנחנו מעלים זיכרונות נעימים, ואני מלא הכרת הטוב כלפיהם,
אבל...
באותן שנים כיהן בת"ת כמנהל אדם שמוכר היום כמומחה גדול לחינוך וכו', אני באופן אישי (וידוע לי גם על ילדים נוספים) חוויתי התנכלות והתעללות נפשית מצד אותו המנהל, אני מתאר לעצמי שהייתה לו איזו תאוריה פדגוגית בהקשר לכך, אבל את הדיבורים והזלזול כלפי וכלפי משפחתי לא אוכל לשכוח לעולם, כמה שנים לאחר שסיימתי את הת"ת הוא הצליח להסתכסך עם כמה משפחות נוספות ונאלץ לעזוב את תפקידו.

לפני כמה שנים עברתי דירה וכשבאתי לרשום את ילדיי לת"ת נדהמתי שאותו האדם עומד שוב בראש ת"ת ו"מרביץ" את משנתו החינוכית הקלוקלת, לצערי לא יכולתי לעצור בעד עצמי, הצגתי את עצמי בשמי ובתפקידי (כן, לאותו אדם שאמר לי לפני שנים: "ממך לא יצא כלום..."), והטחתי בו את כל מה שאני חושב עליו ועל דרכו החינוכית, ועל כך שהוא מעז להמשיך ולעסוק במקצוע שלא מתאים לו, הוא שתק הרכין את ראשו ולא ענה מילה.

היום ילדיי לומדים בת"ת מרוחק יותר ופחות מתאים בעיני, רק משום שאיני יכול לסבול את העובדה שהם ישהו תחת אותה קורת גג עם המנהל לשעבר.

ולכן אני אומר, אם ילדיכם מרגיש בנוח ללכת לת"ת אוהב את רבותיו ואת חבריו לא הייתי מתרגש מאירוע נקודתי (כשנעשה על ידי איש חינוך מנוסה),

אבל,

אם הילד חוזר עצוב, מתוסכל, עצור, שקט או כל תסמין שעלול להזהיר על התעללות נפשית, אל תהססו, תהפכו עולמות, תפנו למי שצריך לעצור את הדבר הזה אם ילדכם יקר לכם, אסור שילד יחווה ולו רגע אחד מעשים כאלו...
חזק מאד
 
מגניב
זוהי המצאה של גולשי פרוג?
ניסיתי לגייס את כל היצירתיות שלי אבל בחיים לא הייתי עולה על כזו פרשנות.....
לא... גיגול קצר...
אותו דבר אאל"ט שזה ר"ת של אם אני לא טועה...
אמנם את שניהם ''למדתי'' מכאן...
 
בלת"ק
מי שפתח את הנושא @בכולופן נראה לי שלא קרה איזה מקרה סתם הוא רצה לשמוע תגובות על הנושא הזה
צודק?
לא צודק.
קרו כמה מקרים חמורים - אמנם לא לילד שלי- ואני מרגישה קצת נבוכה ואובדת עצות ולכן התעניינתי בדעתם ובניסיונם של אחרים.
 
מהזכרון שלי רוב המלמדים שהרביצו לא עשו זאת מעודף יר"ש ושיקול דעת.

ודרך אגב את זה אני כותב גם מזוית של מלמד שלימד 10 שנים.

בתור מלמד (לשעבר) אשמח לשמוע ממך מה דרך הפעולה האפקטיבית ביותר לדעתך
 
מכות אכזריות שבאות ממקום חסר שליטה אני שוללת לחלוטין.
אבל יש עוד סוג של סטירות.

שיחה שהיתה לי עם בני בן ה7:
- הרבה נתן היום סטירה לאיזה ילד.
- אויש, ממש לא נעים, לך הוא נתן פעם?
- כן. הוא נותן כמעט לכולם.
- וזה כאב?
- לא, בכלל לא, רק צחקתי.
- ומה אתה חושב על הרבה? הוא רבה טוב?
- כן, למה לא?
- מה זה רבה טוב?
- רבה שעוזר לילדים להיות טובים.
- אבל הוא מרביץ.
- אז מה....

לא יכולה לומר שאני ששה על השיטה אבל הבן שלי לקח את זה כל כך קליל שחבל לי לעשות עסק.
.

אם זה היה רק סטירות הייתי שותקת... עם זה כבר השלמנו, לצערי. ובייחוד שהילדים הרבה פעמים לוקחים את זה בקלות
 
אם המלמדים היו יודעים כמה קל להושיב אותם בכלא ב-2019 הם לא היו מעיזים לחשוב על אבק סטירה...
תשאלו את אלו שכבר חוו את זה:rolleyes:
אולי כדאי שמישהו ידאג ליידע אותם בלשון החוק?
חקירה באזהרה/צו הרחקה
 
מה??????? זה עדיין קיים?
חשבתי שרק פעם לפני 20-30 שנה זה היה. אני זוכרת את החוויות הלא נעימות שאחי עברו ב"חיידר הכי טוב"...
 
אני דווקא עברתי על כל האשכול
לענ"ד תלוי מאיזה מקום זה מגיע
אם מדובר במכה קטנה לעיתים רחוקות רחוקות מאוד וזה נובע ממקום של אהבה עמוקה לתלמיד- מתקבל.
בקיצור:
אם מגיעים להחלטה שהכאה היא המפלט האחרון...(ואני כותבת 'מפלט' כי כך הכאה אמורה וצריכה להיתפס):
א. ההורה\מלמד צריך להיות בטוח שהילד חש בוודאות שהוא אוהב אותו מאוד! והוא מצטער ואפילו בוכה ע"כ שהוא צריך להגיע לכזה מצב...
ב. להסביר לפני, למה ועל מה העונש..
ג. לעולם אבל לעולם לא לתת מכה מתוך כעס. בד"כ הורה\מלמד שמרביץ עושים זאת בסמוך למעשה ואז 99% שההכאה היא מתוך כעס. אפשר ואפשר להכות אפילו יום או יותר אחרי המעשה(כמובן שלפני כן להסביר כמו שכתבתי על מה המכה..) ואז המכה היא ודאי לא מתוך כעס אלא חינוך נטו.
ד. כמובן שחייבת להיות התחשבות בגיל.
ה. אחרי- לתת חיבוק או להביע אהבה.
אם כל כך היו נוהגים כל ההורים\מלמדים היו נמנעים הרוב הגדול של הסיפורים\התגובות כאן באשכול ובכלל.
מי שחושב שזה גדול עליו- שימנע מלהשתמש בעונש הזה של הכאה.
 
אני דווקא עברתי על כל האשכול
לענ"ד תלוי מאיזה מקום זה מגיע
אם מדובר במכה קטנה לעיתים רחוקות רחוקות מאוד וזה נובע ממקום של אהבה עמוקה לתלמיד- מתקבל.
בקיצור:
אם מגיעים להחלטה שהכאה היא המפלט האחרון...(ואני כותבת 'מפלט' כי כך הכאה אמורה וצריכה להיתפס):
א. ההורה\מלמד צריך להיות בטוח שהילד חש בוודאות שהוא אוהב אותו מאוד! והוא מצטער ואפילו בוכה ע"כ שהוא צריך להגיע לכזה מצב...
ב. להסביר לפני, למה ועל מה העונש..
ג. לעולם אבל לעולם לא לתת מכה מתוך כעס. בד"כ הורה\מלמד שמרביץ עושים זאת בסמוך למעשה ואז 99% שההכאה היא מתוך כעס. אפשר ואפשר להכות אפילו יום או יותר אחרי המעשה(כמובן שלפני כן להסביר כמו שכתבתי על מה המכה..) ואז המכה היא ודאי לא מתוך כעס אלא חינוך נטו.
ד. כמובן שחייבת להיות התחשבות בגיל.
ה. אחרי- לתת חיבוק או להביע אהבה.
אם כל כך היו נוהגים כל ההורים\מלמדים היו נמנעים הרוב הגדול של הסיפורים\התגובות כאן באשכול ובכלל.
מי שחושב שזה גדול עליו- שימנע מלהשתמש בעונש הזה של הכאה.
עדיין "צריך שיהיה ברור לכל מלמד שהיום הכאה זה פלילי"
 
עדיין "צריך שיהיה ברור לכל מלמד שהיום הכאה זה פלילי"
לידיעתכם, גם הורים שמרביצים לילד זה פלילי
ובמגזר בכללי, ילד שמתלונן במשטרה שהוכה ע"י הוריו זהו דבר של יום ביומו...
וכפועל יוצא, הורים פוחדים מהילדים שלהם!! א"א לחנך, א"א להגיד מילה כי כל דבר יתפרש כאיום.
ולא שאני בעד מכות, ההפך!
רק יש מקרים יוצאי דופן(לעיתים נדירות!) שלאחר חשיבה והתייעצות, יכול להיות שיש מקום להכאה קלה* כפי שכתבתי קודם
*כמובן שכוונתי למכה קלה בתור עונש (לש' הבהרה: מכה שנותנים לילד בן שנתיים שנוגע שוב ושוב בשקע של חשמל..) ולא הכאה כהוצאת עצבים\נקמה וד"ל...

אגב, בדורינו אסור גם לתת חיבוק לתלמיד. גם על זה אפשר לשבת בכלא. ה' ישמור אותנו.
אם נלך לפי ספר החוקים (גם הוצאה מהכיתה זה אסור ע"פ חוזר מנכ"ל והיום אין בי"ס\חיידר שזה לא קורה..) או הפסיכולוגיה הכללית (שאסור להגיד כלום לילדים, לא להעיר, לא לצוות, לא להעניש כי אח"כ לילד ייגרמו משקעים וכו' וכו') אז בעצם אסור להורה\מחנך לעשות כמעט כלום כדי לחנך.
 
לנו היה כזה מלמד.
בכל יום שהרביץ הייתי מתקשרת למלמד בערב
ואומרת לו ששמעתי מה היה והצטערתי מאד,
ומה אנחנו כהורים יכולים לעשות כדי שלא יקרה שוב.
בשלב מסוים פנינו למפקח ואמרנו שאנחנו לא מוכנים לכזו תגובה,
ואם יש בעיה שיתקשרו אלינו ונגיע מידית לאסוף ונטפל בכך בעצמינו.
בכוח הדיבור ולא בכוח הידיים.
2 הדברים עזרו מאד.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה