נושא החודש - מרחשוון תש"פ

  • הוסף לסימניות
  • #1
הנושא של מרחשוון הוא, ללא ספק, בדידות.
כשאני מסתכל על החודש הזה, בין הטיפות שעל הזגוגית, ברור לי שכל כולו משדר בדידות (לך לטפל בעצמך כבר).

העלה הבודד,
האחרון שנושר מן העץ בהשלמה חסרת אונים.
הקשיש,
היושב בדד על הספסל, עטוף בסוודר לא אופנתי בסריגה גסה וחבוש ברט חום, נוקש על המדרכה במטרייה שידעה ימים יותר.
הבריות,
שמתהלכים אנה ואנה בודדים, ממהרים מפני הרוחות וממעטים לקשור שיחה עם הבודדים האחרים.
ואפילו הטיפה,
משם החודש, שיורדת לה לבדה בטפטוף, ולא בששון ושמחה יחד עם כל חברותיה כבגשם של ממש.

אז מה יש לכם לומר על בדידות?

הגשת העבודה בבודדים בלבד. בהצלחה.

________
* כאמור, במסגרת המדור אתם מוזמנים להעלות שירים וסיפורים בנושא החודשי, ללא הגבלת סוג כתיבה מסוים כבאתגר. כל ז'אנר יתקבל בברכה. שירים יתקבלו בברכה כפולה.
עדיפות ראשונה לחומרים מקוריים שלכם כמובן, אך גם אם יש לכם חומר ייחודי של כותב אחר, מפורסם או לא, שלדעתכם אי אפשר להתייחס לנושא הזה בלי לצטט אותו - ניתן להעלות אותו תוך ציון הקרדיט המלא.
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
והצבי יאיר החודשי:


הַסָּב

בְּקָרַת בְּדִידוּתוֹ
כִּי יִרְעֲדוּ חַיָּיו -
הוּא מִתְעַטֵּף
בִּשְׂמִיכַת זִכְרוֹנוֹתָיו
וְלֹא יֵחַם לוֹ.
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
היה קר. הטיפות השובבות ריקדו על מעילו הצהוב, חודרות גם פנימה. הוא לא רצה אותן לחברה. גם כרבול נוסף לא הועיל, והקור התעקש ללטף אותו בחיבוק של דב חורף. הוא סרב להחזיר לו חיבוק. ברק הבריק בשמים, ולו - הוא לא האיר. אחר כך התפוצצו העננים מזעף והמטירו ביתר עוז, צולפים את חיציהם על כל הנקה בדרכם.
פיסת גגון מעבר לכביש קרצה לו ביבשושיות. אולי שם עדיין לא רטוב. הוא החל לחצות, רגליו מבוססות בנחלים שזרמו בעליזות. באמצע הדרך הוא נעצר, נושא עיניים טרוטות. בנינים התנשאו סביבו, מדיפים ניחוח של מרק חם, וריחות של תנור ספירלי שמסתננים גם מבעד לתריס סגור. המדרכה שתחת הגגון יבשה, אבל שם אין ספסל. וגם לא את הריח המוכר של העץ והמתכת. זוג פנסים פילחו את האפילה, ואז חריקה וצפירה. פרצוף מכורבל הוציא את קצה אפו מבעד לחלון הרכב. "ילד! מה אתה חולם באמצע הכביש??! לך הביתה!", והרכב עקף מימין, מותיר שובל של אור אדום.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
אומר מנסיוני האישי:
הבדידות.
היא מצב, זהו מצב נתון בו אדם הוא בודד, זה יכול לבא לידי ביטוי, בבדידות של דקה, או של חיים שלמים, זה יכול להתבטאות בדמות מלך אלמן בשעת ליל ריקנית בארמונו, ויכול להיות גם הומלס על ספסל בגינה רגע לפני שהוא משכיב את עצמותיו הדוויות והסחופות, על הספסל הקריר,
מה שזה רק לא יהיה, זוהי בדידות.
וכעת האם זוהי מעלה או חיסרון? כמו בכל מצב נתון, התשובה היא:
תלוי.
תלוי איך אתה מסתכל על זה, יש מצבים שבהם ההסתכלות הסבירה היא גרועה, ויש כאלו שלא, אבל דבר אחד בטוח, שאיך שאתה רק תסתכל על זה, ככה זה יהיה, הבדידות, יכולה לעזור לאדם לפגוש את עצמו, לעיתים, לראשונה בחייו, יתכן ופגישתו את עצמו, לא תהא כה נעימה בתחילה, אבל כשהאדם יבין, שמבלי לפגוש את עצמו, העצמו לא הופך להיות מושלם יותר, ועם לפגוש, יתכן שכן, אזי אפשר בהחלט לומר שהבדידות הייתה משתלמת, ועוד איך.
בקיצור, הכל תלוי איך רק נסתכל על זה!!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
בלילות הארוכים של החורף
כשהרוכסן של המעיל קפוא בסנטר
ורעש איסכוריות בגשם
משתיק את יללת החתולים

ואין באמת לאן ללכת.

תנו לי סוכריה מתוקה
בחושך בלילה כשקר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
בודדה היא האבן,
רטובה ושזופה.
נזופה.

נדחתה מן ההר,
למרכז הנהר.
הנמהר.

נרגשת לקראת המים,
שעוברים על פניה בשעט.
בשאט.

נאחזת בחלקלקות האדמה,
שלא תגרר לגורל איום,
היום.

להיות לצד אבנים נוספות,
על הקרקעית סחוטות.
שחוטות.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #8
המטריה הכחולה
מספיק גדולה

אך אני לבד
לתחנה אצעד

מאחור צחקוקים
בין טיפות משתנקים

אין להן כל הגנה
אני לא בתמונה

בשלולית שקופה
דמותי עטופה

רוצה להצטרף למחול
בין הטיפות לצהול

עוד אמתין בתחנה
להזדמנות מוכנה
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
הודעה מאת @.נחמה


חורף, בדידות, כולם פורקים רגשותיהם בפורום ואני בלי הרשאות
אני אוהבת לעקוב אחר הפורום, וקראתי גם את אשכול הנושא החודשי שנתן לי השראה לקטע משלי.
אשמח אם יוכל להתפרסם בפורום.
ואם אפשר, וזה לא קשה מדי, רוצה מאד לקבל ביקורת.
תודה רבה!

*

נטפי המים זולגים על זגוגית החלון, לפעמים רודפים אחד אחר השני, לפעמים מתחרים זה לצד זה, לפעמים מטפסים זה על עקבותיו של זה.
אני יושבת על כורסא, מתכרבלת יותר ויותר עמוק בשמיכת קטיפה חמה, מתמכרת להרהורים מדכדכים על חורף ארוך וקר.
הכל שקט, נוגה וריק.
קמתי באנחה להכין כוס תה, ובדרך פתחתי את החלון לסדק צר.
הכוס המחמם בידי והמשקה שצורב את לשוני ניתקו אותי מעט מהחידלון ונכנסו לאוזני קולות הרקע.
הגשם נוקש על הגג, מבקש להיכנס. גם הרוח שורקת לעומתי, מתחרה בקול הרעמים.
קונצרט הטבע מנגן יצירה סוערת וריח הגשם המשכר מתמזג בניחוח התה המהביל.
כמה טוב שהגיע החורף!
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
הנושא של מרחשוון הוא, ללא ספק, בדידות.

סליחה על העזות -
אין נושאים סוערים, גשומים, עתירי ברכה ושפע?

תוהה על הבדידות שהשתלטה כאן "ללא ספק".
זה צורם רק לי?
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
בין ישימון לשממה,

בטבורה של הדממה,

טמונה באדמה

מצבה כה עגומה.

סביבה אין מאומה

ואין יודע מקומה.

עלומה ויתומה,

לבדה, מונחת נשמה.

ואם תתהה, תתמה,

למה זה ועל מה -

כי חטאה זו נשמה,

ופעמים כמה

לבדה לגמה

וסעדה לחמה

מפיתה לא תרמה

ובליבה לא רשמה –

שמי שאוכל לבד – מת לבד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
זה צורם רק לי?

אני רק שאלה:

מה זה משנה בעצם אם זה צורם גם לאחרים?
הלא כל נפש היא עולם מלא, ונשמה יהודית היא חלק אלוקה ממעל ממש. אם זה צורם לאחד או אחת זה מספיק חשוב עבור כולם!

האם אין כאן ביטוי נוסף של הפחד מ... - כן, כן! - הבדידות? הצורך האנושי הנואש והחיוני להזדהות, לחברה, להסכמה והכרה? להימלט בכל דרך מהתחושה הנוראית והבלתי אפשרית "אני בודד" בגופי בנפשי או בדעתי?

רואה את המשפט הזה בווריאציות שונות כאן באשכולות רבים; בפורומים נוספים באתר; אולי גם אני נכשל בו פה ושם, ושואל את עצמי עד מתי ועד כמה נהיה תלויים בדעת אחרים כדי להרגיש טוב עם דעתנו האישית והעצמאית. עד מתי נצטרך חיזוק והקמת קואליציה כדי להוכיח משהו לאחרים או לעצמנו? הלנצח נאכל חוסר ביטחון?

מקבל בקשות מכותבים למחוק את הודעתם אחרי שעברו כמה שעות ולא התקבלו מספיק תודות, או שלא התקבלו תודות בכלל. זה זועק לשמים. זו סיבה נוספת להכניס לאשכול שלילת הלייקים.

חושבני שהנושא הזה חשוב במיוחד לסופרים וכותבים. כמה אחוזים מכתיבתנו היא כדי לרצות את דעת ההמון, אותם "אחרים", הקונצנזוס והמקובל, וכמה היא אכן השמעת הקול האישי והעצמאי שלנו, הייחודיות שעבורה שווה לקרוא אותנו? מפחיד למצוא את התשובה, לפעמים.

אמנם, זה כבר נושא לדיון באשכול נפרד. אם יש מישהו שרוצה לדון בזה, בשמחה. אבל לא היום, יום שישי קצר ראשון של שעון חורף, ולא באשכול זה, כאמור.

כאן, באשכול הבדידות, אני רק תוהה. לבדי.
(מה אומרים? מסכימים איתי?...)

מה שכן שייך לכאן בעניין זה, הוא שיר שכתבתי וכבר פרסמתי, על ההוא שמעצב את דעותיו לפי רוח ההמון. למרבה ההשגחה פרטית, הוא גם קשור ישירות לפרשת השבוע.

ב"ה.

קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי,
אֲנִי צִמְחוֹנִי אִידֵאוֹלוֹג.
בָּאוֹטוֹבּוּס אִשָּׁה לְפָנַי,
דַּי לַהַדָּרָה וְלַפִּלּוּג.

שׁוֹתֶה רַק קָפֶה שָׁחֹר,
לֹא אֶתֵּן לַגִּזְעָנוּת לַעֲקֹף.
כֻּלָּנוּ מִקֶּדֶם וּמֵאָחוֹר,
נִבְרֵאנוּ בְּצֶלֶם קוֹף.

מְרַפְרֵשׁ אֲתָר נֶחְשָׁב,
לְהַכִּיר כָּל טְרֶנְד חָדָשׁ.
לָתֵת זְכֻיּוֹת תּוֹשָׁב,
לְכָל סוּדָנִי מֵחַבָּשׁ.

אֲנִי אַדִּיר, אֲנִי נָאוֹר,
נִגְמַל מֵהַרְרֵי טֶרֶף.
אֲנִי אַבִּיר, אֲנִי צָחוֹר,
מִתְקַדֵּם לְלֹא הֶרֶף.

וְאִם יָבוֹא הַדּוֹר הַבָּא,
יַלְחִין אִידֵאוֹת טְרִיּוֹת.
יֹאבַד הַכֶּלַח מִדֵּעוֹת סַבָּא,
בְּאַמּוֹת מִדָּה מוּסָרִיּוֹת.

וּמָה בְּכָךְ? בְּאוֹתָם הַיָּמִים,
אֲפָרִי כְּבָר יִהְיֶה טָבוּל.
פָּזוּר עַל פְּנֵי שִׁבְעַת הַיַּמִּים,
וְאַחֲרַי הַמַּבּוּל.

*


(לגופה של שאלה, כמדומני שה"ללא ספק" נכתב בציניות מה. בניסיון לבחור דווקא נושא לא הכי מתבקש, כבחודשים הקודמים, ולהציג כאילו הוא האולטימטיבי לחודש זה, ללא ספק. וה"לך לטפל בעצמך" בסוף המשפט יוכיח).
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
אי אפשר לעצור צורך אנושי,
אולי להגביל, לתחום,
להכניס לפרופורציות.
רואה את המשפט הזה בווריאציות שונות כאן באשכולות רבים; בפורומים נוספים באתר; אולי גם אני נכשל בו פה ושם, ושואל את עצמי עד מתי ועד כמה נהיה תלויים בדעת אחרים כדי להרגיש טוב עם דעתנו האישית והעצמאית. עד מתי נצטרך חיזוק והקמת קואליציה כדי להוכיח משהו לאחרים או לעצמנו?
לגופה של תשובה -
"הצורם רק לי " , היה לעורר למחשבה ותו לא, הנושאים החמים שרצים בפורום יכולים להעיד :).
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
לא יודע אם לתת לה שוב,
לתקווה,
פתח לחדור לליבי.
שוב לנסות
לקוות
לייחל.
ושוב פעם להביט אל האופק,
אל מעבר לערפל ולדמעות העננים
להאזין לצלילה הרחוק, העדין
לריחה הבשום, הקלוש.
ולהאמין.
להגות. להרהר,
לנשום עמוק,
לעשות מאמץ?
שוב...
בשביל מה?
ולמה זה ככה,
שיש בי אמונה כזאת, תמה, ברה
שהמחר יהיה טוב וחומל?
פגשתי את מחר היום
ואתמול
ולפני זה.
והרבה פעמים הוא צחק,
עלי
בפנים.
אז התייאשתי
בסוף.
ייאוש עייף. תש כח. מר.
וכל כך לא אופייני לי.
אבל למה לחכות בציפייה כזו,
בערגה, אפילו
אם כל מה שאפגוש,
זה שוב בקור?
ונכון שאנחנו מכרים ותיקים,
אבל זה לא גורם לי לחבב אותו.
הוא כל כך קר.
אז שוב פעם להאמין,
או אולי לא כדאי.
כי מר הוא, מר, טעמה של האכזבה?
ואולי בכלל הכל דיבורים,
ושוב המציאות תוכיח בגסות רוח צולפת,
שהיא החזקה.
הקובעת.
השלטת.
ותצחק לי בלעג בקולה השורקני?
אבל...
אולי באמת,
הקול הרך הזה
השברירי משהו,
שכובש אותי מבפנים
כן צודק.
ואם ככה
זה אומר,
שיש לי למה.
ויש.
יש למה לייחל.
ולצפות
ולהמשיך לקוות.
ואולי יום יבוא
ואני אצחק למחר.
ואתנכר לכאב.
ואוכיח למציאות,
בלי לעג,
שלפעמים
אפילו בחורף,
אנשים
יכולים
לקבוע לה?
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
מה זה משנה בעצם אם זה צורם גם לאחרים?
הלא כל נפש היא עולם מלא, ונשמה יהודית היא חלק אלוקה ממעל ממש. אם זה צורם לאחד או אחת זה מספיק חשוב עבור כולם!

האם אין כאן ביטוי נוסף של - כן, כן! - הבדידות? הצורך האנושי הנואש והחיוני להזדהות, לחברה, להסכמה והכרה? להימלט בכל דרך מהתחושה הנוראית והבלתי אפשרית "אני בודד" בגופי בנפשי או בדעתי?

רואה את המשפט הזה בווריאציות שונות כאן באשכולות רבים; בפורומים נוספים באתר; אולי גם אני נכשל בו פה ושם, ושואל את עצמי עד מתי ועד כמה נהיה תלויים בדעת אחרים כדי להרגיש טוב עם דעתנו האישית והעצמאית. עד מתי נצטרך חיזוק והקמת קואליציה כדי להוכיח משהו לאחרים או לעצמנו?

מקבל בקשות מכותבים למחוק את הודעתם אחרי שעברו כמה שעות ולא התקבלו מספיק תודות, או שלא התקבלו תודות בכלל. זה זועק לשמים. זו סיבה נוספת להכניס לאשכול שלילת הלייקים.

חושבני שהנושא הזה חשוב במיוחד לסופרים וכותבים. כמה אחוזים מכתיבתנו היא כדי לרצות את דעת ההמון, אותם "אחרים", הקונצנזוס והמקובל, וכמה היא אכן השמעת הקול האישי והעצמאי שלנו, הייחודיות שעבורה שווה לקרוא אותנו? מפחיד למצוא את התשובה, לפעמים.

אמנם, זה כבר נושא לדיון באשכול נפרד. אם יש מישהו שרוצה לדון בזה, בשמחה. אבל לא היום, יום שישי קצר ראשון של שעון חורף, ולא באשכול זה, כאמור.

כאן, באשכול הבדידות, אני רק תוהה. לבדי.
(מה אומרים? מסכימים איתי?...)
האדם הוא בין בעלי החיים החברתיים ביותר. זו מחירה של חברתיות. על כל פעולה אתה מסתכל אחורה כדי לראות איך העדר מגיב.
ולמעמיקים יותר, הרי ידוע שהאדם הוא לא מה שהוא, הוא גם לא מה שחושבים שהוא, אלא הוא מה שהוא חושב שחושבים עליו. כך שבסופו של דבר אדם לא מתחשב בתגובות החברה, אלא במה שהוא חושב שהחברה מגיבה. נמצא שבסופו של דבר אכפת לו רק ממה שהוא חושב.
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
'אי בודד' גם קשור לבדידות, לא? איכשהו.
אקיצער, אני רוצה להעלות כאן קטע יפה מתוך הספר הנפלא 'על דברים שאיבדנו בדרך' מאת זוהרת כהן:


אי בודד

יש שאלה קלאסית, שאין מי שלא הציגו לו אותה בשלב מסוים בחייו:
"מהם שלושת הדברים שהיית לוקח איתך לאי בודד?"

מאז שנשאלתי את השאלה הזאת לראשונה על ידי מדריכה בפעולת "בתיה" סטנדרטית בהיותי בכיתה ח', היא נשארה חקוקה לה בחזית תודעתי. הספקתי להגות בה עוד הרבה, להפוך בה שוב ושוב ולשכתב את רשימת שלושת הדברים בהתאם לגחמותיי המשתנות תדיר.

אי בודד.
לצמד המילים הללו הייתה יכולת קסומה להכניס אותי לתוך חלום עם הילה ורודה מעורפלת, ענני צמר תכלכלים ומנגינות מרחפות, בעיקר כאלה שנלווים אליהן רחשי גלים מחופים אקזוטיים רחוקים, צלילי נהרות זורמים (אגב, גם הברז במטבח יכול לספק לא רע את אותו האפקט), וציוצי ציפורים ענוגים. היה למילים הללו הכוח ליצור תרמית אמוציונאלית שהצליחה לסחוט ממני, כל פעם מחדש, תשובות מתבודדות בנוסח: דף ועט, סידור, ווקמן, גיטרה, לגרום לי לערוך רשימת ספרים בעלי תובנות שארצה לקרוא שוב ושוב, ולהשאר בוהה באוויר במשך חצי שעה לפחות, עד שאמא שלי הייתה מזכירה לי שהכביסה מחכה, הבית הפוך והכיור מלא כלים. אז קדימה, להתעורר.

במשך שנים רבות הרשימה נשארה פילוסופית משהו, כיאה וכיאות לסטריאוטיפ המתבודד הקלאסי, עד שלפני שנתיים נכנעתי, ומכשיר קשר נייד, קטן וכסוף, תוצר מובהק של טכנולוגיה יפנית מתקדמת, הצליח לחדור בחוצפה מערבית לתוך הרשימה, לתפוס באלגנטיות מקום טוב באמצע, ליד הדיסקמן, שהחליף עם הזמן את הווקמן המיתולוגי, ולהפר את האיזון הקדוש.
ככה אנשים מתקלקלים.

כשחצי שנה אחר כך, ניסה הלפטופ שלי לרמוז בעדינות שגם הוא רוצה לבוא איתנו, כי הוא באמת לא יודע מה הוא יעשה בלעדיי (טוב, טוב, זה היה הפוך, אבל אל תגלו לאיש), כבר לא התפלאתי, המקסימום שיכולתי לפזם לו הוא שאני לא ממש בטוחה שיהיה שם חשמל... אבל קיוויתי שנסתדר, הן בסופו של דבר, בדיוק בשביל בעיות כאלו המציאו גנרטורים, לא?
נראה שכן, כי עובדה שהלפטופ נשאר ברשימה עד היום.

עד היום?
אז זהו, שלא.
בשבוע שעבר החלטתי סופית שאני לא נוסעת.

עם כל הכבוד לאיים בודדים, אבל בלי חדר משלי, מיטה נוחה, חשמל סדיר, מי עדן בר, מחשב מאובזר באופן מלא, מערכת סטריאו משוכללת (או, לחילופין, נגן MP3 עם קיבולת של 500 ג'יגה), קליטה לטלפון נייד ומוקד שירות לתיקון מצלמות דיגיטליות - כבר אין לי מה לחפש שם.

ככה אנשים מתקלקלים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
האדם הוא בין בעלי החיים החברתיים ביותר. זו מחירה של חברתיות. על כל פעולה אתה מסתכל אחורה כדי לראות איך העדר מגיב.

ברור! על זה בדיוק אני מדבר.
כעורך תורני בכיר בוודאי תוכל לגבב מקורות רבים בעניין, החל מהידועים וכלה בגנוזים.
זה כך. בהחלט. אך האם זה טוב?
לא האם זה נורמלי, האם זה מקובל. האם זה טוב?...
ואיך מודדים טוב אם לא על פי מה שנורמלי ומקובל?

שמא אעביר את כל ההודעות בנושא לאשכול חדש, מתישהו אחרי השבת. אולי ייצא מזה דיון מועיל לטובת הסופרים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
ברור! על זה בדיוק אני מדבר.
כעורך תורני בכיר בוודאי תוכל לגבב מקורות רבים בעניין, החל מהידועים וכלה בגנוזים.
זה כך. בהחלט. אך האם זה טוב?
לא האם זה נורמלי, האם זה מקובל. האם זה טוב?...
ואיך מודדים טוב אם לא על פי מה שנורמלי ומקובל?
שוב, זה לא עניין של טוב או לאו, זה עניין של איזון, בדיוק כמו כל מידה שעובדים עליה.
אם לא היינו מתחשבים בדעות האחרים - האנושות בוודאי לא הייתה נמצאת במקום טוב...
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
יש להתחשב בדעת האחר ויש לקבוע את דעתי על פי דעת האחר. שני דברים שונים לגמרי.

מקצר מפני עומס היום וכבוד האורחים הנושפים, ועוד חזון למועד.
 
  • תודה
Reactions: 503

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה