לאחזו - לאחוז אותו

[משה מנחם]

איך מנקדים?

 

[אפכא מסתברא]

לְאָחֳזוֹ

 

[palm]

קמץ קטן בא', שוא[בלי חטף] בח'.

 

[אפכא מסתברא]

קמץ קטן בא', שוא[בלי חטף] בח'.

שווא מרחף מקבל חטף באותיות אהח"ע.

 

[palm]

בח' לא תמיד חייבים

 

[חגי פאהן]

בח' לא תמיד חייבים

יש את המילה לְרָחְצָה, אבל זה לא בדיוק שם הפועל. היכן בשם הפועל מצינו דבר כזה? ואולי בכ"ז אפשר להביא מכאן ראיה? כי גם זה שוא מרחף, כש"כ "לְקָרְבָה אל המלאכה".

 

[אפכא מסתברא]

בח' לא תמיד חייבים

הָבִי הַמִּטְפַּחַת אֲשֶׁר עָלַיִךְ וְאֶחֳזִי בָהּ (רות ג, טו)
אֶחֱזוּ לָנוּ שׁוּעָלִים (שה"ש ב, טו)
בְּיוֹם בָּחֳרִי בְיִשְׂרָאֵל (יחזקאל כ, ה)
בַּחֲרוּ לָכֶם הַיּוֹם (יהושע כד. טו)
בַּחֲרוּ לָכֶם הַפָּר הָאֶחָד (מ"א יח, כה)
כל 'גַּחֲלֵי' שבמקרא בחטף ולא בשווא
קְחִי רֵחַיִם וְטַחֲנִי קָמַח ׁ(ישעיה מז, ח)
וַיָּקָם בִּי כַחֲשִׁי (איוב טז, ח)
וּבְכַחֲשֵׁיהֶם שָׂרִים (הושע ז, ג)
בכל הדוגמאות לעיל השווא המרחף האמור להיות תחת החי"ת הומר בחטף, ואין פעלים אחרים מאותו שורש שבהם החי"ת הזו שוואית (כשהיא צריכה להיות בשווא מרחף). יש עוד רשימה של שורשים שבהם עה"פ חי"ת. אשמח לראות כמה דוגמאות מן המקרא של חי"ת בשווא מרחף. (החי"ת מקבלת פעמים רבות שווא נח.)

יש את המילה לְרָחְצָה, אבל זה לא בדיוק שם הפועל. היכן בשם הפועל מצינו דבר כזה? ואולי בכ"ז אפשר להביא מכאן ראיה? כי גם זה שוא מרחף, כש"כ "לְקָרְבָה אל המלאכה".

ציינתי אהח"ע ולא רי"ש כמובן. רי"ש אינה שייכת לכלל הזה - היא מקבלת את כל השוואים.

 

[חגי פאהן]

ציינתי אהח"ע ולא רי"ש כמובן. רי"ש אינה שייכת לכלל הזה - היא מקבלת את כל השוואים.

'לקרבה' היא רק הוכחה שזה שוא מרחף ולא נח, שכן אין בב' דגש. ולכן קשה מ'לְרָחְצָה'.

 

[אפכא מסתברא]

'לקרבה' היא רק הוכחה שזה שוא מרחף ולא נח, שכן אין בב' דגש. ולכן קשה מ'לְרָחְצָה'.

אכן. אבל האם יש מספר משמעותי של יוצאים מן הכלל דוגמאת 'לרחצה'? כלומר, האם לענייננו אפשר לנקוט 'לאחזו' בשווא בחי"ת מכוח 'מיעוט המצוי'? (כמדומני שלא, אבל אדרבא, אשמח ללמוד אם יש.)

 

[palm]

בכל הדוגמאות שהובאו לעיל, השוא הפך לחטף, שלא כמו המילה לאחזו
לאחזו= כמו לשמרו, שהם בשמות הפועל; לאחוז, לשמור
ז"א, שע' הפועל הפך מתנועה גדולה[-חולם] לשוא,
וממילא פ' הפועל הפך משוא לתנועה קטנה[-קמץ קטן]

 

[חגי פאהן]

בכל הדוגמאות שהובאו לעיל, השוא הפך לחטף, שלא כמו המילה לאחזו

אבל על זה בדיוק הדיון...

לאחזו= כמו לשמרו, שהם בשמות הפועל; לאחוז, לשמור
ז"א, שע' הפועל הפך מתנועה גדולה[-חולם] לשוא,
וממילא פ' הפועל הפך משוא לתנועה קטנה[-קמץ קטן]

והטענה שכנגד היא שכיון שע' הפועל היא במקורה תנועה גדולה, לכן לא ייתכן שהשוא שהיא הפכה אליו הוא נח, כי אם מרחף. ועוד ראיה, שבמילה וּלְעָבְדוֹ אין דגש קל בד', וזו ראיה שזה שוא מרחף. כולם מסכימים שפה"פ בקמץ קטן שהוא תנועה קטנה, אבל תמיד שוא מרחף בא אחרי תנועה קטנה.

 

[palm]

אבל תמיד שוא מרחף בא אחרי תנועה קטנה.

אכן, אך הוא מבוטא דוקא כשבמקורו הוא היה שוא

 

[חגי פאהן]

אכן, אך הוא מבוטא דוקא כשבמקורו הוא היה שוא

ואם לא היה שוא במקורו, אז מבוטא כשוא נע?! נראה לי שלא הבנתי את הכוונה.

 

[palm]

חפשתי צורות נוספות דומות, האמת שלא מצאתי בינתיים
יש כאן צירוף מעניין של פ' הפעל וע' הפעל גרוניות, והן בהטייה של שם הפועל ולא שם עצם.
ניסיתי להטות את השרשים א.ה.ד. א.ה.ב. שיש בהם מן הדמיון,
אך אני לא בטוחה אם ה' תוטה כמו ח'

 

[אפכא מסתברא]

בכל הדוגמאות שהובאו לעיל, השוא הפך לחטף, שלא כמו המילה לאחזו
לאחזו= כמו לשמרו, שהם בשמות הפועל; לאחוז, לשמור
ז"א, שע' הפועל הפך מתנועה גדולה[-חולם] לשוא,
וממילא פ' הפועל הפך משוא לתנועה קטנה[-קמץ קטן]

בְּיוֹם בָּחֳרִי בְיִשְׂרָאֵל
וַיָּקָם בִּי כַחֲשִׁי
וּבְכַחֲשֵׁיהֶם שָׂרִים
גַּחֲלֵי
כל אלה במקורם הם תנועה (בְּיוֹם בָּחֳרִי בְיִשְׂרָאֵל - 'בחרי' בא ממקור נסמך - בְּחֹר, 'כַחֲשִׁי' מ'כַּחַשׁ', 'כַּחֲשֵׁיהֶם' מ'כְּחָשִׁים', 'גַּחֲלֵי' מ'גֶּחָלִים'). אפילו צורות הציווי בדוגמאות שהבאתי - מקור החטף אמנם שווא, אבל מקור השווא הוא תנועה (אשמֹר - תשמְרי - שמְרי, תשמְרו - שמְרו).
יש עוד הרבה שרשים של לה"פ חי"ת - אם רצונך אעתיק לך אותם (רק את אלו המופיעים בתנ"ך) וחפשי בקונקורדנציה...
בכ"א חיפשתי עוד שרש אחד - שחט - והרי התוצאה: וּבְשַׁחֲטָם אֶת בְּנֵיהֶם (יחזקאל כג, לט) - כאן יש תופעה מעניינת שהקמץ הקטן הפך לפתח והחטף - בהתאם - לחטף פתח, אבל לא לשווא...
בכל מקרה, כמדומני שדי בכל הדוגמאות שהבאתי - פרט ל'רחצה' שהשווא המרחף נשאר בחי"ת, בכל המקרים האחרים שמצאתי הוא הופך לחטף. כפי שציינתי לעיל - אם תביאי דוגמאות שיוכיחו כי שווא מרחף נשאר בחי"ת במידה שזה הופך להיות 'מיעוט המצוי', אולי אפשר יהיה לנקד 'לאחזו' בשווא בחי"ת...

 

[palm]

אם תביאי דוגמאות שיוכיחו כי שווא מרחף נשאר בחי"ת במידה שזה הופך להיות 'מיעוט המצוי', אולי אפשר יהיה לנקד 'לאחזו' בשווא בחי"ת...

כפי שציינתי לעיל, לא מצאתי דוגמאות מאותו סוג
וממילא [לעת עתה, בכל אופן] הצדק איתכם