דיון קומיקס זה חג

[מ"ם]

ההבעה המושלמת והמדהימה לא משלימה את התמונה, אלא מצמצמת אותה.
ה'מועקה המעקצצת בגרון' שאני מדמיין בראשי, לעולם תהיה יותר מעקצצת מציור, מושלם ומדהים ככל שיהיה. (ראה מה שכתבו פה לעיל על הדמות עם השער האפור)
זה יסוד ההבדל. דו"ק ותשכ"ח.

דו"ק שי"ח חרשי"ם.

פרק שלם באותו ספר מדבר על היחס בין המילים לציורים, מתי הם הופכים את השלם לגדול מסך חלקיו ומתי גורעים מאחד החלקים.

קרא! אל תחשוש!

 

[שיילה]

באמת לא קראתם קומיקס אף פעם?

קראתי גם קראתי, כולל ספרי הרז'ה.
עדיין משהו היה חסר.
שימקה של זריצקי יפול בבורסה כשיהפוך לקומיקס.

 

[RACHELIZ]

אין ספק שיש הבדל בין קומיקסים רדודים לשאינם כאלו. אין גם ספק שקומיקס טוב, דורש מהכותב ומהצייר גם יחד עבודה קשה יותר. אבל שוב, זה לא נתון להשוואה. זה משהו אחר. זה משהו אחר. זה משהו אחר. חר. חר. חר.

 

[RACHELIZ]

ואם כבר דוגמאות, אז למה להשוות בין פלאפל לדניס? תשוו בין פלאפל לפיצה. או בין סלמון לדניס.

 

[kiwi]

אני מודה לה' וממש שמחה שגדלתי בדור בו לא היה קומיקס.(היה קומיקס מסוים בעיתון 'זרקור', אבל זה היה ממש מינורי!)
ככה זכיתי להכיר את עולם הקריאה הקסום והמרתק, עם כל מה שהוא מציע; התנסחות טובה, עולם מושגים רחב, לימוד, כתיבה ללא שגיאות כתיב, דימיון, ועוד ועוד.
אבל מה לעשות שכאן מדובר בדור שונה. דור של עיתוני סוף שבוע עם פרסומות לא נורמליות, דור של טכנולוגיה וחדשנות, דור של מדיה שנמצאת בכל בית חרדי עשירי (בסדר, בסדר...)
סיפרי קומיקס עם מסר חינוכי מכניסים חינוך ברוח של הדור, ולבכות ולומר שזה לא ראוי, והופך את כולם לרדודים וכו', זה נכון ואמיתי.
אבל אין בזה תועלת.

 

[מ"ם]

קראתי גם קראתי, כולל ספרי הרז'ה.
עדיין משהו היה חסר.
שימקה של זריצקי יפול בבורסה כשיהפוך לקומיקס.

אמור מעתה:
לדעתי, דוד זריצקי הצליח להביע יותר מאשר הרז'ה.

אל תאמר:
פרוזה מביעה יותר מאשר קומיקס.

(ומי יכול לדעת כיצד היו נראים ספרי הקומיקס של זריצקי, לו היה כותב אותם).


בדרך כלל, ציור אחד טוב באמת יכול להביע יותר מכמה משפטי תיאור.
אינו דומה שומע לרואה, כבר אמרו חז"ל כנ"ל.

 

[מ"ם]

אין ספק שיש הבדל בין קומיקסים רדודים לשאינם כאלו. אין גם ספק שקומיקס טוב, דורש מהכותב ומהצייר גם יחד עבודה קשה יותר. אבל שוב, זה לא נתון להשוואה. זה משהו אחר. זה משהו אחר. זה משהו אחר. חר. חר. חר.

מי שהתחיל להשוות (או לעמת) ביניהם הוא @הדוויג בהודעתו הראשונה שם טען שהקומיקס מביע רק 20 אחוז מפרוזה.

אבל כן, יש בהחלט מקום להשוות. כתיבת קומיקס היא האמנות העיקרית של הקומיקס, ולכן זהו סוג נוסף של כתיבה שכותבים עלולים לשאוף להתמקצע בו.
אם ניתן לעמת בין שירה לפרוזה, ניתן גם לעמת בין כתיבת פרוזה לכתיבת קומיקס.

זה יותר חשוב מכפי שזה נשמע.
אם מיטב הכותבים כאן ירצו להשקיע בקומיקס ולא ייתפסו לדעת ההמון הזועם "קומיקס מרדד, קומיקס משטיח, קומיקס גורם להפרעות קשב וריכוז" - יש מצב שהדור הבא של ספרי הקומיקס יגיע לאותה מעלה גדולה ונפלאה.
ומי יודע, אולי עוד עשר שנים כבר נראה ספרי קומיקס חרדיים מהודרים ואיכותיים למבוגרים, או לפחות לנוער מתבגר.

 

[shira bira]

כתיבת קומיקס היא מלאכה קשה ומורכבת מאוד מאוד. יען כי קומיקס הוא פלטפורמה חכמה ומורכבת ורבת אנפין מאוד מאוד.

בהחלט ועל כן לענ"ד יש להקפיד על עקרון הפרדת הרשויות.
להשביח את רמת ספרות הקומיקס ולייצר עלילות מקור המותאמות במיוחד עבור הז'אנר.
ומי יודע, אולי יום אחד יהיה פה קומיקס משובח גם למבוגרים.
במקביל יש להניח לספרות הקאנון שלנו לנפשה ולא לאלץ אותה למבנה של קומיקס.

 

[yonatanr]

מי שהתחיל להשוות (או לעמת) ביניהם הוא @הדוויג בהודעתו הראשונה שם טען שהקומיקס מביע רק 20 אחוז מפרוזה.

אבל כן, יש בהחלט מקום להשוות. כתיבת קומיקס היא האמנות העיקרית של הקומיקס, ולכן זהו סוג נוסף של כתיבה שכותבים עלולים לשאוף להתמקצע בו.
אם ניתן לעמת בין שירה לפרוזה, ניתן גם לעמת בין כתיבת פרוזה לכתיבת קומיקס.

זה יותר חשוב מכפי שזה נשמע.
אם מיטב הכותבים כאן ירצו להשקיע בקומיקס ולא ייתפסו לדעת ההמון הזועם "קומיקס מרדד, קומיקס משטיח, קומיקס גורם להפרעות קשב וריכוז" - יש מצב שהדור הבא של ספרי הקומיקס יגיע לאותה מעלה גדולה ונפלאה.
ומי יודע, אולי עוד עשר שנים כבר נראה ספרי קומיקס חרדיים מהודרים ואיכותיים למבוגרים, או לפחות לנוער מתבגר.

אני רק שאלה:
מה מקומו של סרט קולנוע בעיניך, יותר מקומיקס או פחות מפרוזה?

 

[yonatanr]

בהחלט ועל כן לענ"ד יש להקפיד על עקרון הפרדת הרשויות.
להשביח את רמת ספרות הקומיקס ולייצר עלילות מקור המותאמות במיוחד עבור הז'אנר.
ומי יודע, אולי יום אחד יהיה פה קומיקס משובח גם למבוגרים.
במקביל יש להניח לספרות הקאנון שלנו לנפשה ולא לאלץ אותה למבנה של קומיקס.

אני לא חושב שמשאלות מהסוג הזה מתממשות אי פעם.
המטרה הראשונה של מוציא לאור היא להרוויח כסף, וכמה שיותר.
אם על ידי עיבוד עלילת מקור מפורסמת, הספר ייחטף בחנויות, המוציא לאור יעדיף להוציא כמה שיותר ספרים כאלו, למרות התמלוגים הגבוהים שהוא צריך לשלם לבעל העלילה המקורית.
גם אפשר לבקש שסופרים לא יוציאו ספרים שאינם איכותיים, גם זו משאלה שאינה בת התממשות.

ואחרי הכל, חשוב לזכור שבציבור שלנו אין באמת ערך לתרבות בידור איכותית, והבידור שלנו הוא נטו צורך כדי להעסיק את הילדים [ואותנו...], ולכן אין סיכוי גדול לתכניות תרבות איכותיות בתחנות הרדיו החרדיות, וכל שביכולתנו לעשות הוא לקנות את החומרים האיכותיים, ולהשפיע על אחרים לעשות כך.

 

[RACHELIZ]

ואחרי הכל, חשוב לזכור שבציבור שלנו אין באמת ערך לתרבות בידור איכותית, והבידור שלנו הוא נטו צורך כדי להעסיק את הילדים [ואותנו...],

ולכן אם יש חמישה ספרים במחיר של ספר איכותי אחד, הם יקנו אותם ולא אותו...

 

[Natan Galant]

לא אוהב קומיקסים, לא מתחבר, מתכעס כל פעם מחדש למראה היעדר מוחלט של ייצוג מינימלי של חצי מאוכלוסיית בעולם, העלילות מרגישות לי שטחיות מאוד, כמויות צבע מוגזמות -
ועדיין, ברור שאיכשר דרא, וזהו זה.

סגנון המוזיקה בחתונות השתנה מקצה לקצה בעשרים שנה האחרונות, היום אף זו"צ לא מזמינים מבזק טלפון קווי, כמעט ואין שטחים בסלון ביתי שגרתי, טקסטים ארוכים בלי רווחים מעייפים מאוד, ספרים בכריכה רכה כבשו את העולם, ועכשיו הקומיקס מחליף בעקשנות ובנחישות את ספרי הילדים.

זה תהליך, והוא קיים, והוא ימשיך, העלויות נמוכות, הציירים רבים ומוכשרים, הסופרים יצליחו לכתוב טקסטים טובים, ועדיין יישאר מקום רב ונחשב לספרי קריאה רגילים לכל דבר, כמו שפה ושם יש כאלו עם טלפון קווי, או שטיח, או אריחי טרצו פשוטים בכל הבית...

 

[2u2]

למי יש סבלנות וזמן לטקסטים ארוכים.

כאן יצא המרצע מן השק..

ולהבדיל, דף גמרא זה המון טקסט, אז במקום שיעור דף היומי ב20 דקות (שיש מצב שעדיף לקרוא תהילים), נראה לי שכדאי לשוטנשטיין לעשות גמרא עם קומיקס (ספר למבוגרים כמו שמישהו כאן ביקש)..

 

[kiwi]

ולהבדיל, דף גמרא זה המון טקסט, אז במקום שיעור דף היומי ב20 דקות (שיש מצב שעדיף לקרוא תהילים), נראה לי שכדאי לשוטנשטיין לעשות גמרא עם קומיקס (ספר למבוגרים כמו שמישהו כאן ביקש)..

לא, לימוד גמרא ממש לא קשור לקומיקס,
ללמוד גמרא זה נראה לי יותר קשור לעניין של כוח רצון ושאיפות.
ובאמת, עדיף לומר תהילים (או אפילו לסדר את הבית, לא חסר מה לעשות ב"ה...)

 

[yonatanr]

ולהבדיל, דף גמרא זה המון טקסט, אז במקום שיעור דף היומי ב20 דקות (שיש מצב שעדיף לקרוא תהילים), נראה לי שכדאי לשוטנשטיין לעשות גמרא עם קומיקס (ספר למבוגרים כמו שמישהו כאן ביקש)..

קטעי האגדתות שבגמרא לעומת הסוגיות הרגילות, הם כמו ספרי הקומיקס לעומת הספרים הרגילים...

 

[yonatanr]

ובאמת, עדיף לומר תהילים (או אפילו לסדר את הבית, לא חסר מה לעשות ב"ה...) מלקרוא, בילדותי היו לי מלחמות על זה עם אמי, היום עם עצמי.

אם רואים את הקריאה כמטלה, אכן...
לא אשכח את הימים שבהם הייתי בישיבה, ו'קפצתי' לסבי זצ''ל בימי שישי כדי לקרוא את העיתון, וכשסיימתי הוא הפטיר לעומתי 'נו, עברת על הכל שנים מקרא ואחד תרגום?!'

 

[מ"ם]

בשעת ערב מוקדמת זו, על כוס קפה ודונאט בלי חור באמצע, קורא שוב את ההודעות שלי מהבוקר ומגלה שהן קרביות למדי. היטב חרה לי הנושא, כנראה.
כעת, אחרי שהראש רגוע והקיבה מרופדת כמה וכמה לביבות גבינה מטוגנות בשמן עמוק (איך ניקדתם שמן?), אנסה לכתוב שוב על הנושא ברוגע יחסי.

בעצם, אנסה לסכם לעצמי את העניין, ואם אי מישהו נוסף מכם, פרוזאים יקרים ונאמנים, ימצא בזה תועלת וינסה לבדוק עיסוק והשקעה בתחום - והיה זה שכרי ושכרו של הציבור כולו.

***
מה זה בכלל קומיקס?

אז לפני שאנחנו מנסים להשוות או לחלק בין קומיקס לפרוזה, כדאי להבין מה הם בכלל.

(חלק מהכריכה האחורית של "להבין קומיקס" מאת סקוט מקלאוד. "ספר מומלץ למי שאוהב קומיקס וחובה למי שמזלזל בו").


מהו קומיקס?
קומיקס הוא קודם כל מדיום. מדיום (אמצע, ממוצע בלטינית) המקשר בין אנשים ונועד להעביר מסרים ורגשות מתודעת היוצר לתודעת המשתמש דרך אמצעי ממוצע כלשהו.
מדיומים נוספים לדוגמא: שירה, פרוזה, מוזיקה, סרטים.

מה מגדיר קומיקס לעומת מדיומים אחרים?
בעולם החרדי היה מקובל לכנות את הקומיקס "סיפור מצויר". זאת כדי לא להיכשל חלילה במינוח קומיקס המגיע מעולמות זרים ומוזרים שלא שערום.
אבל האם ספרי פעוטות שיש בהם מעט מילים וציורים רבים, הם גם בגדר קומיקס? מסתבר שלא.

בעולם הרחב נדרשו להגדרת הקומיקס לראשונה לפני כארבעים שנה בלבד (זאת לאחר שהקומיקס המסחרי עצמו מצוי בינינו כבר כמאתיים שנה).
היו שהגדירו את הקומיקס כ"אמנות רצף" (אייזנר, 1985). ייחודיותו של הקומיקס היא ביכולת ליצור רצף שאינו רצוף לגמרי, ויוצר סיפור.
מקלאוד עצמו (1993) הרחיב מעט את ההגדרה ולאחר דיון עצר ב"דימויים מצוירים ונוספים, סמוכים ברצף סדרתי מכוון". אולי קצת מסורבל, אבל די מחוייב המציאות.

אבל מי יותר?

כעת נעבור להשוות בין מדיומים.
אם יבוא מוזיקאי ויטען שמוזיקה יכולה להביע מה שפרוזה לא יכולה להביע - ניתן להסכים איתו.
אם יבוא פרוזאי ויטען שפרוזה יכולה להביע מה שמוזיקה לא יכולה להביע - ניתן בהחלט להסכים גם איתו.
אלו שפות שונות לגמרי.

אם נתקדם מעט, ונבוא להשוות בין פרוזה לבין קולנוע (שלכאורה דומה יותר כי גם הוא מבוסס על תסריט כתוב), אין מקום לדון מי "יותר" ממי (כמוצע לעיל). מי יותר מה? יותר ערכי? יותר רצוי? יותר מקדם? אפשר לדון.
אבל יותר מביע?
ניתן להביע הן בקולנוע והן בפרוזה כמעט כל דבר, הכל לפי כישרונותיו של היוצר ורמת שליטתו במדיום.
ועדיין - יהיו דברים שקולנוע לא יוכל להביע ופרוזה כן.
(ויהיו גם רבים שקולנוע יוכל ופרוזה לא).


בהשוואה בין קומיקס לפרוזה, העניינים מעט יגעים יותר.
קומיקס, כמדיום, כולל בתוכו את כל היתרונות שיש לפרוזה להציע.

הקומיקס, הוא אחד המדיומים העשירים ביותר במבע.
הוא מביע את עצמו באינספור דרכים גלויות ונסתרות, הוא מלא ביכולות הפעלה מעולמות שונים ומעסיק את המוח בצורות שונות ומגוונות. אפילו צלילים יש בו. צלילים דווקא, אך עבור העברת מנגינה שלמה הוא יצטרך בדרך כלל להשתמש בשפה מוזיקלית נוספת.

הקומיקס משתמש גם במילים כתובות. בהרבה מילים כתובות.
חלק מנסים לתייג אותו כסוגה ספרותית, אך דווקא אוהבי הקומיקס מתמרדים נגד הגדרה זו וטוענים שהוא שפת אמנות שונה לגמרי.
אך עדיין, כל צירוף מילים שיכול להיכלל בפרוזה - יוכל להיכלל גם בקומיקס.
לעומת זאת, לא כל סמל, דימוי גרפי, הבעה שיכולים להיכלל בקומיקס - יוכלו להיכלל בפרוזה. ואם יוכלו בדוחק, יצטרכו עבורם הרבה יותר מילים ופי כמה סירבול.
העולם היום מורכב מסמלים רבים לאין שיעור.
תוכלו להתמצא בשדה תעופה זר למרות שאינכם דוברים את השפה, על סמך איורים וסמלים בלבד.
הקומיקס יוצר שפה בינלאומית של סמלים ומתקשר בהם בצורה שהפרוזה המוגבלת שפה לא תוכל לעולם להציע.

וזה לא נעצר בסמלים. אקח דוגמא קטנה ולא מייצגת מהריבוע הראשון בכריכת הספר דלעיל:

כמו שניתן לראות, הקריינות והציור הם כאן בסתירה זה לזה אך למעשה נמצאים בתלות הדדית. בעל המעשה מספר בגאווה - אולי בראיון עבודה, אולי בערב לביבות משפחתי כחתן טרי - במשפט תמים למדי על קריירת הכספים שלו. אבל רק הציור המקביל מגלה לנו מה היה שם באמת.

בהחלט ניתן לספר את הסיפור הזה גם בפרוזה, בשיטות שונות. אפשר כסוגריים, אפשר בקטע נפרד, אפשר בקפיצה לעבר וכדומה. היכולות של מדיום הקומיקס מאפשרת לעשות זאת בקלות מרובה ובחינניות שאין דומה לה.

לפיכך, כאמור, קשה למצוא דבר שפרוזה יכולה להביע והקומיקס אינו יכול להביע.
קל בהרבה למצוא דברים שהקומיקס יכול להביע דרך היכולות הנוספות שלו, ופרוזה המוגבלת למילים בלבד אינה יכולה.

נחדד: אם היינו מתווכחים מה מביע יותר, מילים או איור - אז היה מקום לחלקים מהטענות בוויכוח דלעיל.
קומיקס אינו איור. הוא מדיום הכולל בתוכו גם מילים כתובות, ולכן כולל בתוכו בכוח את יכולות הפרוזה.

(דווקא בשירה ניתן לקבל שהיא מבטאת משהו שקומיקס לא יכול לבטא, כי ייחודיותה היא במבנה דווקא, ואם מצרפים איורים בין לבין, נמצאנו פוגמים במבנה.
ואילו הפרוזה, כשפת דיבור יומיומית או גבוהה יותר, אינה מוכרחת לבוא בקטע אחד מרובע דווקא. היא יכולה לבוא כדו-שיח, כזרם תודעה ועוד כהנה וכהנה. אז קשה מאוד לטעון שהציורים שלצד המילים גורעים מיכולת ההבעה).

אפילו אם נניח שכל אחד מקוראי הפרוזה ניחן ביכולת הבעה עשירה כמו גדול המאיירים בעולם (וכפשוט שזה לא כך), עדיין הציור שלצד המילים לא חייב (וגם לא רצוי) שיהיה הכפלה של אותה הבעה כתובה. הוא יכול להביא כל איור או סמל הממחיש את אותה תחושה.
יש כבר משפחות שלמות של איורים המייצגות רגשות ומצבים נפשיים, ולא מדובר על אימוג'ים...
ומה לגבי זה?

גם אם לא כציור בודד, אבל כרקע וכאווירה ניתן לקחת את הקורא הרחק, בלי להכביר מילים.
ואם צריכים מילים, איורים אלו יכולים לתמך בהם בלי להגביל את הדמיון וההבעה.


אל תגעו לי בפרוזה!

אבל פרוזה זה מדיום כל כך... כל כך... עשיר! מיוחד! ו... מביע!
נכון, אמת.
הפרוזה היא יכולת אדירה, עצומה, מהממת והיא לא הולכת לשום מקום.
וביחד עם זה, לא צריך להרגיש חרדת "מי לקח לי את השמיכי" גם אם מודים שהיא יכולה להביע פחות ממדיומים אחרים, שלא לומר מתחרים.

הבה נשאל כך:
מה מביע יותר, להיות נוכח באירוע כלשהו (שוד בנק רגיל ומצוי, לשם הדוגמא) או לקרוא עליו מגדול הסופרים?
יטענו כל הפרוזאים מן הסתם, שלקרוא על כך מגדול הסופרים זה מביע הרבה יותר. הסופר יגלה ויביע לך את עומק הרגש שבאותו אירוע, גם כזה שלא חשת אותו בעצמך.
וכאותה סבתא שהובילה עגלת נכד בגאווה ברחוב העיר. אמרה לה חברתה: איזה מתוק! ענתה לה: זה עוד כלום, את צריכה לראות את התמונות שלו...

אך כל זה הוא פרשנות בלבד. מעמיקה ככל שתהיה, אין קשר בינה לבין הפרוזה דווקא.
את הפרשנות הרגשית הזו ניתן לשמוע גם בהרצאה מגדול המרצים, בשיחה עם גדול הפסיכולוגים, אולי גם במנגינה מתאימה מגדול המלחינים...

אז רק הפרוזה היא זו שיכולה להביע את הרגש הזה?

אז אולי תבקשו לחדד יותר ולומר שמילים יכולות להביע טוב יותר מאשר קומיקס. אבל כאמור, קומיקס משתמש במילים. כל מה שהוא עלול להחסיר באזור האיור הוא מסוגל להשלים באזור המילים.

ומעבר למילים, קומיקס טוב לוקח אותך אל תוך האירוע. אם לדעתך הוא לא הצליח להביע את האירוע מספיק, אין זה אלא חיסרון בפרשנות של אותו יוצר, אך לא במדיום ובפורמט, שיכול להביע את עצמו כל כך טוב עד שהוא מעביר אותך למקום אחר לגמרי.

(עיבוד נאמן למקור, הו לא)


קומיקס והציבור החרדי - הילכו שנים יחדיו?

אי אפשר לסיים בלי נגיעה ביחס של הציבור החרדי לקומיקס.
יש לנו בעיה גדולה עם קומיקס. הגמרא והשו"ע, להבדיל אלפי אלף וחמש מאות הבדלות, אינם נראים כך. הם נראים כמו ספר: שורות צפופות של מילים.
פחד קמאי מקומיקס שאינו בבא קמא.

כל אברך שחוטא בקריאת ספרים פה ושם, מרגיש, ובכן... חוטא. הספרים נועדו בעיקר לנשים, או כמנוחה לצורך הלימוד הבא.
ואם כך זה בספר רגיל, בקומיקס הצבעוני והחוצני הזה, הבעיה גדולה בכפליים. לא שערום אבותינו, לא איירום אימותנו, ובגדול ס'פאסט נישט בכלל.

אז למי מותר? לילדים.

כעת, כמה הוגנות יש בהשוואה בין ספרות פרוזה מהטובים ביותר שלנו, או מהטובים ביותר לציבור הכללי (בדרך כלל ספר "חיצוני" שמוכר במחוזותינו הוא מרבי המכר בעולם, ולא ספר פרוזה בינוני מהשורה השלושים) - לבין קומיקס ילדים חרדי?
להשוואה טובה, כדאי לבחור חוברת קומיקס שנמכרה ב-100 מיליון עותקים, או ספר קומיקס שנמכר ב-350 מיליון עותקים.

אבל אם כבר השתרש הקומיקס כל כך בציבור שלנו והיום הוא מוביל את הרוב המוחלט של ספרי הילדים, יש סיכוי שנתקדם הלאה.
קומיקס לנוער מתבגר, כבר מתחיל לצוץ.
השלב הבא יהיה קומיקס למבוגרים, זה לא מופרך בכלל. בעולם הכללי כבר קיימים קומיקס שמעבירים שיעורים בלוגיקה מורכבת. זה יכול לבוא מבחירה ולא רק בהכרח (וההכרח, כבר קיים ונוכח. נושא לשיחה נפרדת).
גם קומיקס הילדים עצמו יכול להיעשות טוב יותר. ממליץ למשל על הקומיקס של האחים בר-לב בעיתון "קומיקס" כעת, הכולל בתוכו שימוש, יישום וביצוע של כמה וכמה מכללי הקומיקס המשובחים.

ועל כן אקרא באיגרת זו אליכם, היהודים הפרוזאים היושבים בערי הפרוזות: פרוזאים יקרים עד מאוד, אל תשללו. נסו להיפטר מכל הדעות הקדומות על הקומיקס. לנקות את הראש מסטיגמות ולהתחיל מאפס. זלזול לא יקדם אתכם, ואילו בחינה הערכה ושמאות מחודשת - יקדמו בהחלט.
אל תחששו לצאת מאזור הנוחות, להשאיר לרגע מאחור את הפרוזאלאפל הישן הטוב המוכר החמים והאהוב, ולהתקדם לקומיקסלומון משובח ברוטב הבעה על מצא-עבודה-סוף-סוף.
(ששש... אומרים שיש בתחום הזה אצלנו קצת יותר היצע עבודה לעומת פרוזה).

אולי מכאן תצא המהפכה.


*
אוהו. זה יצא ארוך.
אם היה ניתן להציג זאת בקומיקס, זה היה קצר בהרבה ומביע פי כמה.

 

[הדוויג]

 

[2u2]

לא, לימוד גמרא ממש לא קשור לקומיקס,
ללמוד גמרא זה נראה לי יותר קשור לעניין של כוח רצון ושאיפות.
ובאמת, עדיף לומר תהילים (או אפילו לסדר את הבית, לא חסר מה לעשות ב"ה...)

זה היה בציניות, רק בשביל להדגיש את דור האינסטנט..
אגב, גם בגמרא הראשונים הוסיפו לפעמים איור קטן, כי לפעמים שירבוט אחד קטן חוסך ים של מלל.

 

[אשר שרבר]

וואו זה מעולה למרות האורך.