עכ"ל

[אפכא מסתברא]

כאשר כותב בן ימינו נותן לערוך ספר, ובין השאר - סגנון הפיסוק הוא המקובל כיום (ציטוט במירכאות וכד') - האם יש מקום להשאיר את 'עכ"ל' לאחר הציטוט המפוסק במירכאות?

 

[תא חזי]

תלוי באופי הספר.
אם מדובר בספר שו"ת או חידושים - אז כן, אא"כ יש ממש שינוי גם בצורה של הציטוט (אותיות קטנות יותר, פונט אחר וכו').

 

[ספרא וסייפא]

תלוי גם אם זה בסוף קטע או באמצע, אם באמצע צריך להשמיט.
תלוי גם אם זה ציטוט ארוך או קצר, בארוך יותר מתאים 'עכ"ל', בקצר המירכאות מספיקות.
תלוי גם אם זה ספר מרובה בציטוטים או לא, אם מרובה בציטוטים זה לא לענין.

 

[אפכא מסתברא]

תלוי באופי הספר.
אם מדובר בספר שו"ת או חידושים - אז כן, אא"כ יש ממש שינוי גם בצורה של הציטוט (אותיות קטנות יותר, פונט אחר וכו').

מדובר בספר מוסר והשקפה, לא שו"ת או חידושים.

 

[תא חזי]

תלוי גם אם זה בסוף קטע או באמצע, אם באמצע צריך להשמיט.

דווקא באמצע זה נצרך...

 

[ספרא וסייפא]

דווקא באמצע זה נצרך...

באמצע זה היה נצרך, אילו לא היו מירכאות.
ה'עכ"ל' הוא סימן פיסוק לכל דבר, וכשיש סימן פיסוק כמו מירכאות, זה הופך להיות פיסוק כפול.

 

[ספרא וסייפא]

מדובר בספר מוסר והשקפה, לא שו"ת או חידושים.

לבקש מהמחבר להשמיט את כל העכ"לים, סתם מכביד על הקריאה.

 

[תא חזי]

באמצע זה היה נצרך, אילו לא היו מירכאות.
ה'עכ"ל' הוא סימן פיסוק לכל דבר, וכשיש סימן פיסוק כמו מירכאות, זה הופך להיות פיסוק כפול.

כ"ז בהנחה שהוא תמיד שם מרכאות.
לא תמיד מסיימים את המרכאות...
מלבד זאת, בשו"תים זה הסגנון - אני אישית לא אוהב לשנות, בלי קשר לפיסוק.

 

[ספרא וסייפא]

כ"ז בהנחה שהוא תמיד שם מרכאות.
לא תמיד מסיימים את המרכאות...
מלבד זאת, בשו"תים זה הסגנון - אני אישית לא אוהב לשנות, בלי קשר לפיסוק.

אם אין מירכאות, צריך. אם לא תמיד מסיימים את המרכאות - צריך להגיה וכן לסיים את המרכאות.
הסגנון בשו"תים נובע מחוסר פיסוק, וכשזה מפוסק זה מיותר ומכביד.
אלא אם כן יש סיבה אחרת לקיום העכ"לים.

 

[אפכא מסתברא]

אז ככה: העבודה שלי היא להבין מה הבן אדם רוצה לומר, לנסח כיאות, להכניס את הציטוטים שהוא מסיים ב'עכ"ל', לעשות סדר בדברים, לבטל כפילויות ואריכות דברים שלא לצורך ועוד כיו"ב... הפיסוק עלי, כך שאין השמטה של סופי מירכאות. תודה רבה על תשובותיכם, עזרתם לי מאוד.

 

[לפאר]

לטעמי, וכמדומני כך נוהגים במרבית המכונים, מילת 'עכ"ל' אינה באה כלל עם מרכאות, אלא בציטוט קצר (שניתן בתפיסה אחת לשים לב לשתי המרכאות) שמים מרכאות, ובציטוט ארוך נקודותיים בתחילה ועכ"ל בסוף ציטוט.

 

[ספרא וסייפא]

נקודותיים בתחילה

בעייתי קצת בההדרת ספרים, מאחר שעד לא מזמן השתמשו בנקודתיים לסוף קטע.

 

[אפכא מסתברא]

בעייתי קצת בההדרת ספרים, מאחר שעד לא מזמן השתמשו בנקודתיים לסוף קטע.

אכן. ומאחר שדרכי להשתמש בנקודתיים ובמרכאות כמקובל היום - ציטוטים מספרים ישנים מסבכים אותי...

 

[תא חזי]

לטעמי, וכמדומני כך נוהגים במרבית המכונים, מילת 'עכ"ל' אינה באה כלל עם מרכאות, אלא בציטוט קצר (שניתן בתפיסה אחת לשים לב לשתי המרכאות) שמים מרכאות, ובציטוט ארוך נקודותיים בתחילה ועכ"ל בסוף ציטוט.

בעייתי. זה כלאיים בין צורת ציטוט מודרנית לצורת ציטוט ארכאית. עדיף להחמיר ולהוסיף גם גרשיים.... שלא יבואו לטעות שה"עכ"ל" הוא מדברי המחבר.

 

[ספרא וסייפא]

ה כלאיים בין צורת ציטוט מודרנית לצורת ציטוט ארכאית. עדיף להחמיר ולהוסיף גם גרשיים.... שלא יבואו לטעות שה"עכ"ל" הוא מדברי המחבר.

ה'עכ"ל' מגיע בדרך כלל עם קידומת של 'וז"ל'.