מהו שיר ומהי חריזה

  • הוסף לסימניות
  • #1
פורסם בטור הביקורת שלי ב"יחידה", קישור לבלוג כאן.
על חריזה: מהי וכיצד / מ. י. פרצמן


"בעיניי זו ירידת הדורות כשכותבים שיר ללא חריזה". כך כותבת מ. דודי בתגובה להזמנת פתיחת דיונים במאמר הקודם. "אפילו חריזה שטחית ופשוטה מספיקה. מה הטעם בשורות ספורות? זה כמו לכתוב תובנה ומחשבה בקצרה. אשמח לשמוע על כך תגובות".

לפני שנדבר על חריזה, הבה נדבר על שירה.


מהי שירה?

"שירה היא מיטב המילים במיטב סדרן", כך הגדיר אותה המשורר והמבקר קולרידג’. בחירת המילים ובחירת המיקום שבו משבצים אותן הן אלו שיוצרות את השיר.

למעשה, קשה להגדיר במדויק מהי שירה. במשך שנים רבות ניסו האמנים להגדיר מהו הגבול בין כתיבה ספרותית מסוגים שונים לבין שירה, אך מעולם לא נבנתה התבנית המדויקת.

שירה מורכבת מטקסט, אך לא ברור מה בדיוק ההבדל בין טקסט פרוזה לטקסט שירה. האומנם השורות הקצרות והחרוזים הם אלו שהופכים את הטקסט להיות שיר?

התשובה היא שלילית. שורות קצרות אינן יכולות להפוך טקסט לשיר, כיוון שאם כן כל רשימת מכולת הייתה שיר. (עגבניות, עוגיות, ערגליות ושקיות, והרי לנו שיר…)

חרוזים גם הם אינם יכולים להפוך טקסט לשיר, כיוון שחרוזים אינם תוכן. הם צורת הגשה, וצורת הגשה אינה שיר.

מה, אם כך, הופך טקסט להיות שיר?

שמעתי פעם משפט נחמד: ההבדל בין שיר לסיפור הוא שבסיפור כותבים הולכת על המדרכה, ובשיר כותבים הוֹלְכָה על המדרֶכֶת. :)

המשפט הזה דווקא אינו מופרך, והוא יובן יותר בהמשך בעז"ה.

טקסט נוצר מתוכן. שיר, לעומת זאת, נוצר מתוכן ומאמנות בולטת.

שיר מורכב משילוב התוכן המילולי עם אלמנטים אמנותיים בולטים. סיפור, לדוגמה, מורכב ברובו מתוכן ובמקצתו מאלמנטים אמנותיים. השפה צריכה להיות טובה ועשירה, נכונה ומתאימה לז’אנר, אך האמנות אינה הכלי הבולט בה, כי אם התוכן הוא העיקר.

שיר מורכב בעיקר מאמנות. התוכן מובא אך ורק בצורה אמנותית, העשויה מאלמנטים אמנותיים שונים היוצרים את השיר.


מהם האלמנטים האמנותיים המרכיבים את השיר?

לפני שנעבור למבחר האלמנטים האמנותיים העומדים לרשותנו, נדגיש כי הבסיס האמנותי בכל כתיבת שיר חייב להיות המקצב. משקל המילים ומשקל השורות המשתלבות זו עם זו – משפיע על המקצב, כך שגם אם אין לשיר מנגינה, הקורא עדיין ישמע את מילות השיר כמנגינה. לכן קוראים לו שיר. המצלול של מילות השיר, החריזה, השורות הקצרות, האונומוטופיאה (מצלול/תצליל) וכל יתר האלמנטים חייבים לשרת את המקצב הבסיסי והנעים של השיר.

לאחר שהגדרנו את הבסיס, הבה נעבור הלאה.

כאן, סוף סוף, מגיע תפקיד החריזה. לחריזה יש תפקיד חשוב ומשמעותי בכתיבת שירה, כיוון שהיא אלמנט בולט מאוד, שתופס את העין מיד ומעלה את התוכן מתוכן בלבד לאמנותי.

שורות קצרות גם הן אלמנט בולט, ואפילו הכרחי, כיוון שהן יוצרות מקצב צלילי נעים לאוזן. זוהי צורת מבנה מגדירה; השורות הקצרות, מלבד האמנות שהן מוסיפות, גם נושאות מעין שלט שאומר "אני שיר".

הצימוד גם הוא כלי הדומה לחריזה בגלל היסוד הצלילי שלו, ותורם לאמנות של התוכן.

אלמנט נוסף ומשמעותי מאוד הוא האמצעים הפיגורטיביים[1]. השימוש במטפורות, דימויים, האנשות, מטונימיות (החלפת שמות), אוקסימורונים (צירוף מושגים הסותרים זה את זה כך שצירופם יוצר משמעות חדשה) ועוד, מעשירים את אופן הבאת התוכן והופכים אותו לשירה.

כנ”ל שיבוץ: שילוב והטמעה של חלקי פסוקים או להבדיל ביטויים ביצירה; אנלוגיה: הקבלה בהצגת הבדלים בין שני סוגים שונים, או את המשותף להם; אירוניה: צורת ביטוי דו משמעית; ועוד הרבה כלים נוספים.

כל אלו ועוד אמצעים אמנותיים, שלוקחים את התוכן המילולי, משלבים אותו במקצב בשילוב אלמנטים ויוצרים ממנו שיר. הם אומנם לא התוכן עצמו, אבל הם חלק מרכזי ובסיסי מאוד בכתיבת שירה.


איך משתמשים באלמנטים האמנותיים?

כמו שצייר אינו משתמש בכל הצבעים שבכַּן הציור שלו בכל ציור שהוא צובע, כך גם משורר אינו משתמש בכל האמצעים האמנותיים העומדים לרשותו. בכל ציור הצייר יבחר באלו צבעים להשתמש, המתאימים לאותו ציור.

כך גם המשורר. כתיבת שירה היא מלאכת אמנות מיוחדת, כיוון שמלבד השימוש הנכון באמצעים האמנותיים, המשורר צריך גם לבחור באלו מהאמצעים הוא ישתמש.

וכאן אנו חוזרים לנושא החריזה. חריזה היא אלמנט בסיסי ומשמעותי מאוד. כמו שצייר, שלרשותו צבעים רבים בדרך כלל יבחר להשתמש בכל ציור בצבע לבן או שחור, כיוון שאלו הם צבעים שימושיים ובסיסיים, כך בשירה בדרך כלל משוררים יבחרו להשתמש בכלי החריזה. החריזה היא צבע יסוד משמעותי מאוד, וכמעט תמיד יבוא לידי שימוש יעיל.

זאת הסיבה שמ. דודי מרגישה כי שיר ללא חריזה איננו שיר, כיוון שאכן, רוב השירים משתמשים באלמנט החריזה הבסיסי. אלא ששיר אינו חייב להשתמש באלמנט הזה. כמו שאכן יהיו ציורים שלא יכילו את הצבע לבן, כך גם יהיו שירים שיכילו אלמנטים אמנותיים שונים, אך לא חריזה.

מה שבטוח – כמו שכל ציור חייב להיות מורכב מצבעים, ובלי צבעים אין ציור; כך כל שיר חייב להיות מורכב מאלמנטים אמנותיים, ובלי אלמנטים אין שיר.


מהי חריזה?

את ההגדרה המילולית כולנו מכירות. חריזה היא טכניקה שירית המבוססת על חזרה של צליל דומה בסופי מילים.

לא נרחיב כעת על סוגי החרוזים מחוסר מקום, ננסה למנות את הדפוסים הנפוצים בקצרה:

חריזה צמודה: א, א, ב, ב
חריזה צלובה-סרוגה: א, ב, א, ב
חריזה חבוקה: א, ב, ב, א

ישנם עוד סוגי חריזות שונות, הבאנו כאן דוגמאות לסוגים הנפוצים בשירה בת ימינו.


איך משתמשים בחריזה?

הנקודה החשובה והעיקרית ביותר ב"איך משתמשים בחריזה", היא איך לא משתמשים בחריזה.

ידועה ההמלצה המפורסמת של האבן עזרא "לא תחרוז שור בחמור". מדוע?

חרוז הוא כמו יהלום. יהלום בא להעצים את היופי, להוסיף חן והדר.

כשיהלום משובץ בכתר, אחד הדברים שעליהם האמן נזהר הוא להקפיד כי היהלום יכנס בדיוק לחור שבו הוא מיועד. שישתלב שם בתוך יצירת הפאר, שיוסיף חן ויופי.

ברגע שהיהלום לא שולב נכון ובולט מעל הכתר בצורה מעוותת – היצירה נהרסת. היד המלטפת את הכתר אינה חשה ביופי, אלא נשרטת ומדממת. במקרה כזה – עדיף שהיהלום לא יהיה שם מלכתחילה. הוא מאבד את המטרה שלו, כיוון שאינו מוסיף יופי אלא גורע ממנו.

קיימת בימינו תופעה נפוצה, הלוקה בהעמסת יתר של חרוזים. השיטה דוגלת ב"בואו בהמוניכם, יש מקום לכולם!" החרוזים מתגלגלים במורד השיר, אוטמים בו כל שורה ומותירים אותנו ללא כל תוכן אלא עם חרוזים בלבד.

חריזה היא מלאכת אמנות יצירתית ורגישה. כשלא משתמשים בה נכון – לא רק שהחרוז אינו מוסיף יופי, אלא שהוא הורס את השיר!

לדוגמה: למילה כדור אולי יש שמונה עשר חרוזים. זה לא אומר שחייבים להשתמש בכולם בשיר אחד. הרכבת טקסט מהמילים הדור; חדור; סדור; נדור – אינה הופכת את הטקסט לשיר. הצורה אמורה לשרת את התוכן, לא התוכן את הצורה.

ובמשפט אחד: אל תבנו שיר על פי חרוז, בנו חרוז על פי השיר.


_________________
[1] אמצעים פיגורטיביים הם כלים רטוריים המשמשים להמחשת מושג או תיאור באמצעות יצירת תמונה מילולית המתאימה או מקבילה אליו. (ויקיפדיה)
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #2
אכן ואכן.
תודה על המאמר היפה.

יש להוסיף שהשירה היהודית המקורית רובה ככולה ללא חרוזים:
ספר התהילים הכולל את כל שירי דוד המלך, אסף המשורר, בני קורח, וכו'.
שירת הים, שירת הבאר, שירת דבורה, וכן הלאה.

החרוזים נכנסו לשירה העברית בימי הביניים ובתור הזהב של יהדות ספרד, בהשאלה רבתי מהשירה הערבית.

המשורר רבי משה אבן עזרא התייחס לכך במכתב שכתב לאחר המשוררים הערביים המפורסמים, שתמה מדוע התחילו גם המשוררים היהודיים לחרוז את שיריהם. ועל כך הוא משיב לו במעין התנצלות:
"..משום שישבנו זמן רב בגולה נשתכחה הלשון העברית ונפסדה או נפסקה, או כמעט שנפסקה… ולא נשארה לנו מן השפה העברית שום שריד וכל פליט לבד מעשרים וארבעה הספרים המקודשים, שאינם כוללים מן הלשון אלא את המלים הדרושות לעניינים שהספרים הללו דנים עליהם"...
על פי זה הוא מסביר מדוע בימינו גם המשוררים היהודיים צריכים לעזר חיצוני של חרוזים.

(והדברים ערוכים בארוכה בספרו "שירת ישראל" עמודים נז-סא, ושם מביא גם דוגמאות לחרוזים בכתבי הקודש: לא תסלה בכתם אופיר בשהם יקר וספיר (איוב כח), להסיר אדם מעשה וגוה מגבר יכסה (שם לג), האנכי לאדם שיחי ואם מדוע לא תקצר רוחי! (שם כא))

כך כותב גם ר' מנחם בן סרוק במחברת (שרש"י מצטט בפירושו על התורה):

"ואלו לא גלינו מארצנו והיתה הלשון כלה נמצאה בידינו כירחי קדם ושנים קדמוניות ושבתנו בטח במשכנות שאננות אז מצאנו כל דקדוקי לשוננו ומיני תוצאותיה וידענו משקלה ועמדנו על גבוליה, כי לכל עם יש משקלת ודקדוק. רק אבדה מידינו, יען כי רב העון ונעלמה ממנו… ואחרי אשר היתה רחבה ונקשרת, נקצרה ונסתרה ותהי נעדרת…"
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
חשוב לדייק שעם גילוי מקורות הגניזה נודע שאפילו בתקופה הקדם-קלאסית (כינוי למאות 3-5, לפני התקופה הקלאסית של ייני והקלירי וכו') החלו לצוץ ניצני חריזה, כל שכן שבתקופה הקלאסית כבר עשו שימוש בחריזה, אם כי יש כמובן לא מעט הבדלים בינה לבין החריזה הקפדנית של פייטנות ספרד. החידוש המרכזי של ספרד אותו למדו מהשירה הערבית הוא נושא המשקל.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
קטע מאוד מקצועי, מושקע, כתוב יפה ומשכנע.
תודה רבה!

אם כי אני חייבת לציין את הצד של היוצרים. יצירות הן פעמים רבות כשמן, יצירתיות, וככאלה - אינן יכולות להיכנס לכללים ולסעיפים.
היוצר ברוב הפעמים הינו אדם שלא מתחבר לכללים. והיום זה אפילו מודרני ועכשווי, לתת לאומן (אמן?) ללכת לפי המסלול שנפשו איותה.
מקווה שאני צודקת, ולא פלשתי לתחום לא לי...
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
אכן ואכן.
תודה על המאמר היפה.

יש להוסיף שהשירה היהודית המקורית רובה ככולה ללא חרוזים:
ספר התהילים הכולל את כל שירי דוד המלך, אסף המשורר, בני קורח, וכו'.
שירת הים, שירת הבאר, שירת דבורה, וכן הלאה.

החרוזים נכנסו לשירה העברית בימי הביניים ובתור הזהב של יהדות ספרד, בהשאלה רבתי מהשירה הערבית.

המשורר רבי משה אבן עזרא התייחס לכך במכתב שכתב לאחר המשוררים הערביים המפורסמים, שתמה מדוע התחילו גם המשוררים היהודיים לחרוז את שיריהם. ועל כך הוא משיב לו במעין התנצלות:
"..משום שישבנו זמן רב בגולה נשתכחה הלשון העברית ונפסדה או נפסקה, או כמעט שנפסקה… ולא נשארה לנו מן השפה העברית שום שריד וכל פליט לבד מעשרים וארבעה הספרים המקודשים, שאינם כוללים מן הלשון אלא את המלים הדרושות לעניינים שהספרים הללו דנים עליהם"...
על פי זה הוא מסביר מדוע בימינו גם המשוררים היהודיים צריכים לעזר חיצוני של חרוזים.

(והדברים ערוכים בארוכה בספרו "שירת ישראל" עמודים נז-סא, ושם מביא גם דוגמאות לחרוזים בכתבי הקודש: לא תסלה בכתם אופיר בשהם יקר וספיר (איוב כח), להסיר אדם מעשה וגוה מגבר יכסה (שם לג), האנכי לאדם שיחי ואם מדוע לא תקצר רוחי! (שם כא))

כך כותב גם ר' מנחם בן סרוק במחברת (שרש"י מצטט בפירושו על התורה):

"ואלו לא גלינו מארצנו והיתה הלשון כלה נמצאה בידינו כירחי קדם ושנים קדמוניות ושבתנו בטח במשכנות שאננות אז מצאנו כל דקדוקי לשוננו ומיני תוצאותיה וידענו משקלה ועמדנו על גבוליה, כי לכל עם יש משקלת ודקדוק. רק אבדה מידינו, יען כי רב העון ונעלמה ממנו… ואחרי אשר היתה רחבה ונקשרת, נקצרה ונסתרה ותהי נעדרת…"
תודה רבה על התוספת המעשירה.
החידוש המרכזי של ספרד אותו למדו מהשירה הערבית הוא נושא המשקל.
האומנם? לפני זה לא מצאנו התייחסות לנושא המשקל?
קטע מאוד מקצועי, מושקע, כתוב יפה ומשכנע.
תודה רבה!

אם כי אני חייבת לציין את הצד של היוצרים. יצירות הן פעמים רבות כשמן, יצירתיות, וככאלה - אינן יכולות להיכנס לכללים ולסעיפים.
היוצר ברוב הפעמים הינו אדם שלא מתחבר לכללים. והיום זה אפילו מודרני ועכשווי, לתת לאומן (אמן?) ללכת לפי המסלול שנפשו איותה.
מקווה שאני צודקת, ולא פלשתי לתחום לא לי...
כללים באמנות נועדו בשביל לשבור אותם, אומרים הפילוסופים, וסביר להניח שהם צודקים.
אבל כדי לשבור כלל צריך קודם כל לדעת אותו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
האומנם? לפני זה לא מצאנו התייחסות לנושא המשקל?
המשקל כפי שהוא מוכר לנו כיום (יתד ותנועה וכל הכללים) לא היה קיים לפני שירת ספרד. כן היה מה שנקרא 'מקצב תיבות', היינו מספר מלים קבוע לכל צלע, תופעה שכבר רואים במקרא אך בצורה שונה קצת. מכל מקום השירה לא הייתה מאורגנת בשיטת קיצוב קפדנית, גם כאשר בשירה הסורית או בשירה ההלניסטית והביזנטית כבר נהגו בשיטות שקילה מדוקדקות מאוד (בניגוד להשפעת הסביבה שאירעה בספרד). יתרה מזאת, כאשר הופיע החרוז, אפילו הקיצוב שנהג קודם לכן כבר נעשה פחות קפדני, כנראה בגלל שהחרוז הספיק בשביל לתת צורה וארגון לשירה.
למי שמעוניין ללמוד היטב את הנושא אני ממליץ מאוד על הספר 'שירת הקודש העברית בימי הביניים' של עזרא פליישר ז"ל. ספר שאולי קצת מיושן בסגנונו, אך טרם נמצאו לו תחליפים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
מי קבע זה הכלל
לחרז בספרי העולל,
ותרב ותגדל המהומה
עד כי לא נותר מאומה,
ואף אם הפכום לרבים
גם אז בדוחק נשלבים.

סיפור שאינו שיר
ושיר שאינו סיפור
איור לא בהיר,
על אופניו אינו דבור.
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
אכן ואכן.
תודה על המאמר היפה.

יש להוסיף שהשירה היהודית המקורית רובה ככולה ללא חרוזים:
ספר התהילים הכולל את כל שירי דוד המלך, אסף המשורר, בני קורח, וכו'.
שירת הים, שירת הבאר, שירת דבורה, וכן הלאה.

החרוזים נכנסו לשירה העברית בימי הביניים ובתור הזהב של יהדות ספרד, בהשאלה רבתי מהשירה הערבית.

המשורר רבי משה אבן עזרא התייחס לכך במכתב שכתב לאחר המשוררים הערביים המפורסמים, שתמה מדוע התחילו גם המשוררים היהודיים לחרוז את שיריהם. ועל כך הוא משיב לו במעין התנצלות:
"..משום שישבנו זמן רב בגולה נשתכחה הלשון העברית ונפסדה או נפסקה, או כמעט שנפסקה… ולא נשארה לנו מן השפה העברית שום שריד וכל פליט לבד מעשרים וארבעה הספרים המקודשים, שאינם כוללים מן הלשון אלא את המלים הדרושות לעניינים שהספרים הללו דנים עליהם"...
על פי זה הוא מסביר מדוע בימינו גם המשוררים היהודיים צריכים לעזר חיצוני של חרוזים.

(והדברים ערוכים בארוכה בספרו "שירת ישראל" עמודים נז-סא, ושם מביא גם דוגמאות לחרוזים בכתבי הקודש: לא תסלה בכתם אופיר בשהם יקר וספיר (איוב כח), להסיר אדם מעשה וגוה מגבר יכסה (שם לג), האנכי לאדם שיחי ואם מדוע לא תקצר רוחי! (שם כא))

כך כותב גם ר' מנחם בן סרוק במחברת (שרש"י מצטט בפירושו על התורה):

"ואלו לא גלינו מארצנו והיתה הלשון כלה נמצאה בידינו כירחי קדם ושנים קדמוניות ושבתנו בטח במשכנות שאננות אז מצאנו כל דקדוקי לשוננו ומיני תוצאותיה וידענו משקלה ועמדנו על גבוליה, כי לכל עם יש משקלת ודקדוק. רק אבדה מידינו, יען כי רב העון ונעלמה ממנו… ואחרי אשר היתה רחבה ונקשרת, נקצרה ונסתרה ותהי נעדרת…"
מה שמדהים אצל המשוררים הגדולים, כדוגמת עמנואל הרומי, הוא שגם הפרוזה שלהם היא בחרוזים, וכשהם מביאים 'שיר', זה רק כאשר הוא במשקל מדוקדק היטב.
את פסגת המשקל המדוקדק ניתן לראות בשיר 'דרור יקרא' של דונש, ששרים בבוקרו של יום השבת.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #12
  • הוסף לסימניות
  • #13
בבוקרה.
סתם קפץ לי...
תיקנתי.
ובתפילת שחרית בשבת אנו מתפללים 'והנחילנו ה' אלקינו באהבה וברצון שבת קדשך, וינוחו בו ישראל מקדשי שמך'.
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
מי קבע זה הכלל
לחרז בספרי העולל,
ותרב ותגדל המהומה
עד כי לא נותר מאומה,
ואף אם הפכום לרבים
גם אז בדוחק נשלבים.

סיפור שאינו שיר
ושיר שאינו סיפור
איור לא בהיר,
על אופניו אינו דבור.
יפה מאד.

לאחרונה עלה הנידון.
ראה באשכול זה שפתחתי כאן על הנושא 'חרוזים בספרות ילדים'
ובאשכול באיש את רעהו על הספר 'אלי לומד להזהר'.
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
  • הוסף לסימניות
  • #16
אני מקפידה שמבנה השיר יתאים לתוכנו:)
יש יום
קצר.
לעניין.
שעושה לנו טוב.
ונגמר מהר,
לא הבטנו אפילו
בשעון...
ויש יום ארוך,
שהדקות והמחוגים, וכל מה שאמור לזוז ולהשתנות,
נשאר על מכונו,
שורות נכתבו,
שירים נכתמו.
והיום הארוך עד כאן. בא כדי להישאר.
אני כבר ישנה, והוא עדיין ער.
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
נערך לאחרונה ב:

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה