הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
מאת הרב רייזמן.
כיון שאנו מהללים על גילוי מציאותו ית‘, אין שום חילוק בין כוס ישועות לצרה ויגון ובזה ביאר מה שכתוב בתהלים קטז ]וכן ביאר החת“ס[ ’אהבתי כי ישמע הויה את קולי תחנוני, כי הטה אזני לי ובימי אקרא‘ פתח יום שני פרשת ויק"פ | כ' אדר תש"פ ה בשירה והודאה, שהקב“ה שמע לקולו. אבל המשך דבריו הוא ’אפפוני חבלי מות ומצרי שאול מצאוני, צרה ויגון אמצא‘. והביאור הוא כי אם זכיתי ’בשם ה‘ אקרא‘ גם בשעת צרה ויגון, על זאת אהבתי כי ישמע ה‘ את קולי, כי זכיתי להקבלת פני השכינה גם מתוך הצרה ויגון. כי יש שני בחינות ’בשם השם אקרא‘, הן ב‘כוס ישועות אשא ובשם ה‘ אקרא‘ והן ב‘צרה ויגון אמצא ובשם ה‘ אקרא‘. כי כן קיים דוד המלך ’בהויה אהלל דבר באלהים אהלל דבר‘, כשם שמברך על זה כך מברך על זה. כי עיקר הברכה הוא על קבלת פני שכינה, כשם שמברך על הטובה כי הרגיש קבלת פני שכינה, כך גם בשעת הרעה, אינו נתפס במקרה ח“ו ]בחי‘ קורונה[ אלא תולה כל כללי ופרטי הענין במציאות ה‘, וממילא הוא מוצא את השי“ת בתוך הצרה ויגון, ומברך וקורא בשמו ית‘ על שזכה לקבל פני שכינה גם בזה. ואין שום נפק“מ בין כוס ישועות לצרה ויגון, בשניהם יקרא בשם הויה. ולא עוד אלא שגם בצרה ויגון לא קרא בשם אלקים אלא בשם הויה, כי אין הענין אם יש צרה או ישועה, אלא העיקר הוא גילוי פני שכינה, וגילוי הוא סוד שם הויה, שזכה להתבונן במציאות ה‘. כל דבר בעולם שעוצר את החיים מרדיפתו, כל חידוש שיש בבריאה, יש בזה קבלת פני שכינה, גם כשאדם קם בבוקר ויש בבית עשר נפשות, לכל אחד ל“ב שיניים, הרי שלוש מאות עשרים שיניים בבית מתפקדים כראוי, אף אחד מהם לא כואב, אדם לא חושב כמה ניסים ונפלאות יש בשיני האדם, בחכמה נפלאה שהחותכות קדימה והלועסות מאחורה, וצורת תבניתם וקביעותם בפה. האדם לא מרגיש כלל ולא זוכר כלל במושג השיניים, עד שאחד מהם מתחיל ח“ו לכאוב, אז הוא נזכר שיש שיניים, ואם זוכה, הוא עוצר מלכת, ונזכר בקבלת פני שכינה שהקב“ה מייצר את השיניים שבפיו בכל עת ורגע. ובשם הויה הוא קורא על הצרה והיגון שבכאב השיניים רח“ל. במה דברים אמורים, הרי פשוט שבימינו אלה אנו נמצאים ב‘גילוי שכינה‘ נורא מאד, כל האנושות עומדת אין אונים, אף אחד לא יודע מה ילד יום, כל העולם עצר מלכת, שבת וינפש, אין טיסות, כולם יושבים סגורים וכלואים בבית, אתמול בלילה גם הודיעו באמריקה שלא יתאספו ציבור רב, כמו שתקנו כאן בארץ ישראל. הרי כל אחד רואה שיש מנהיג לבירה, וכולנו מקבלים פני שכינה. כל התבוננות שאדם זוכה לחשוב מגדולת ה‘, הוא זוכה לקבלת פני שכינה. ובגמ‘ אמרו ’כל אדם שיש בו דעה, כאילו נבנה בית המקדש בימיו‘, ופי‘ ב‘זרע קודש‘, כי תכלית בית המקדש הוא גילוי שכינה, כשיש לאדם דעה, הוא רואה את השכינה בכל אתר ואתר, בכל המקום אשר אזכיר את שמי. הקב“ה עושה שליחותו בכל דבר, הזבוב מתבטל, והגוי לוקח קרדיט לעצמו הג“מ רבי יחזקאל לוינשטיין זצוק“ל דרש בשנחאי שביפאן, כשגלתה לשם ישיבת מיר, ע“פ מש“כ במדרש תנחומא פרשת וישב, מעשה באנטונינוס קיסר שבא לקיסריה, וביקש מרבינו הקדוש שיבא לפניו, ובא לפניו עם בנו רבי שמעון ותלמידו רבי חייא, רבי שמעון ברבי היתה לו זו פעם ראשונה שבא לקיסריה שהיתה עיר מודרנית ורומאית, רבי שמעון ראה גויים שמנים וגבוהים, וראש הגוי הלגיון היה גבוה עד קפלירס של העמודים הגבוהים, הוא הכותר העליון של העמוד. אמר רבי שמעון ברבי לרבי חייא, עמוד וראה כמה פטומים עגלים של עשו... כך כינה את הגויים האדומיים. רבי חייא לא יכל לקבל את דבריו, ואמר לו לרבי שמעון, בא עמי לשוק בקיסריה, וראה סל של ענבים ותאנים ועליהם היו הרבה זבובים, הזבובים הללו ואותו הלגיון שוים. כשחזרו לרבי, סיפר רבי שמעון לאביו מה שאמר לו רבי חייא, אמר רבי, כך נתן רבי חייא הבבלי כח באותו לגיון, שהשוהו לזבוב, הרי אותם לגיונים אינם ספונים לכלום, אבל הזבוב, הקב“ה עושה שליחותו בהם, כדכתיב ’והיה ביום ההוא ישרוק ה‘ לזבוב‘, שילך בשליחותו. והקשה רבי יחזקאל, וכי אותו גוי שמן אינו שליח של הקב“ה, הרי בכל הקב“ה עושה שליחותו? ומדוע הוא גרוע מאותו זבוב? ותירץ רבי חאצקל, הן הזבוב והן הגוי עושים שליחותו של הקב“ה, אלא שהגוי לוקח את הכבוד לעצמו, כשהקב“ה עושה שליחותו ע“י גוי, קשה להתפעל מגדולת ה‘, כי הגוי מבלבל עם כוחו ועוצם ידו של הגוי, אבל זבוב מעולם לא לקח קרדיט לעצמו, עד היום אין אנו יודעים מה היה שמו של אותו זבוב שנכנס לכוסו של שר המשקים, לא קיבל קרדיט לעצמו שהוא היה שליח לגלות מצרים וגאולת מצרים, כשהקב“ה עושה שליחותו ע“י זבוב, יש התגלות מציאות ה‘, משא“כ כשעושה שליחותו דרך לגיון רומי, קשה מאד לקבל פני שכינה שם. והוסיף רבי יחזקאל, כמה שהזבוב יותר קטן, כך יותר מתגלה גדולת הבורא. הקורונה הרבה יותר קטן מהזבוב, ועל ידו מתגלה ביותר מציאות ה‘ חכמי הרפואה מסתפקים אם הוירוס נכלל במיני החיים עלי אדמות או לאו, י“א שמה שאינו מתרבה כדרך זו“ן אינו ממשפחת החיים, אלא כמו פטריות שנחלקו רבי אליעזר וחכמים אם הוא נקנה בכסף מעשר, שאינו גודל פרי מפרי, רק מתלבש על תא של אדם וגודל על חשבונו. יתכן שהוירוס הוא פחות מזבוב, מלבד קטנותו בגשמיותו, גם בהגדרתו הוא הרבה פחות מחיות הזבוב. דק מן הדק עד אין נבדק. נמצא שהוירוס ששמו קורונה הוא הרבה יותר חשוב מהזבוב שברחובות קיסריה, כי סוף סוף יש שם זבוב עם כנפיים, אבל כאן עצר העולם מלכת ע“י דבר קטן שאי אפשר לראותו בעיני בשר, ומתגלה הביטול לפני גדולת ה‘ והדר גאונו, אין לך גילוי שכינה גדול מזה. ו יום שני פרשת ויק"פ | כ' אדר תש"פ כשהממשלות יושבים וראשם כבוש בקרקע, כך נתגלה יופי גילוי שכינתו ית‘, הכוחות האדירים שבעולם הזה, סין ואיטליה, שהם לקחו אחריות על כל התצורה של מרכיבי העולם, סין על המוצרים הזולים, ואיטליה על המוצרים היקרים, הקב“ה הרדים את כל סין ואיטריה בוירוס קטן כזה. אין כבר מושג של IN MADE שוב אין תולים שום ההצלחה בנברא, רק בבורא יתברך לבדו. אפילו אם העולם יחזור לעצמו, יהיה מאד קשה לחזור לאותה גאוה. דרכו של הקב“ה להפרע מן האומות ע“י דברים קלים הראוני מדרש רבה פרשת קרח, וכן בתנחומא פרשת חקת, אמרו רבותנו, עה“פ ’ואנכי השמדתי את האמורי מפניהם אשר כגובה ארזים גבהו, וחסון הוא כאלונים, ואשמיד פריו ממעל ושרשיו מתחת‘. ואמרו חז“ל שהקב“ה הכניע את האמורי הגבוה והמתגאה, ע“י ששלח עליו צרעה, שנכנסה בעיני האמורי וסמאתו וסירסו. ואמרו במדרש ’שכך דרכו של הקב“ה לעשות שליחותו ע“י דברים קלים, בכל המתגאים עליו, ולעתיד לבא עתיד הקב“ה להפרע מן האומות ע“י דברים קלים, שנאמר והיה ביום ההוא ישרוק ה‘ לזבוב אשר בקצה היאור ולדבורה אשר בארץ אשור‘. רק צריך לפתוח העיניים ולהסתכל במצב בדעת ובבינה, כי כל מי שיש בו דעה כאילו נבנה ביהמ“ק בימיו, בימים הללו אנו שומעים גילוי נורא, ממקומו הוא יפן ברחמיו לעמו, על כלל ישראל לא יהיה שום נזק ושום חסרון וצער, אבל נעמוד מן הצד ונתבונן בגדולת ה‘, לדבר בבית עם הילדים, כמה השי“ת מגלה כוחו וגבורתו. והכה מכה רבה ב‘כוחי ועוצם ידי‘ של האנושות, זה שוה לברך על גילוי שכינתו יתברך, ממש כקבלת פני שכינה. שורש מדינת סין ממשפחת מגוג מבני יפת, והם שורש גאות האדם, ועתה ביטל הקב“ה תפארתם ראיתי בספרו של הג“מ רבי מנשה בן רבי ישראל מאמסטרדם זצוק“ל, מלפני יותר מארבע מאות שנה. בספר ’מקנה ישראל‘, א הִ ּנֵה אֵ ּלֶה מֵ רָ חֹוק יָבֹאּו וְהִ ּנֵה אֵ ּלֶה מִ ּצָ פֹון ּומִ ּיָם וְאֵ ּלֶה מֵ אֶ רֶ ץ וחקר שם מה המקור של מדינת סין, וכתב ע“פ מש“כ בישעיה מט יב סִ ינִים'. וביאר שהכונה לכינע, היינו סין שבימינו, וכתב שהגיעו שם מעשרת השבטים, וכנודע שיש עיר ישנה בסין שמצאו שם בתי כנסת ישנים וסימני יהדות רבים. והנה בסוף פרשת נח יש רשימת שבעים אומות, ויש לברר מאיזה אומה הוא מדינת סין. הגר"י הוטנר זצוק"ל היה דורש שהסינים הם מבני הפילגשים אשר לאברהם, אשר שלחם על ארץ קדם. שהם מבני קטורה. ורבי מנשה בן ישראל כתב שהסינים הם מבני מגוג מבני יפת בן נח, וזוהי מדינת מונגוליה הגובלת עם ארץ סין, החומה הנודעת בנויה בין מונגוליה לסין. מונגוליה הוא שיבוש ממשפחת מגוג, והם היו שולטים הרבה שנים בארץ סין, עד שבנו את החומה ביניהם. והנה תיבת 'מגוג' הוא מלשון 'נמוגו כל יושבי הארץ', או משום שהסינים נמוכים מעט משאר האנשים, מלשון 'תתמוגגנה', שנמוג מעט מגובהו הרגיל. ותיבת סין פירושו בשפה הסינית 'אדם', כי זהו גאותם לומר שרק הם אנשים, ולא כל השאר. הרי שכל עיקר השם 'סין', הוא לשון גאוה שרק הוא האדם, ועד לפני כמה שבועות התרוממו בגאוותם עד שבקשו לגבור על בעלי הגאוה האמריקנים. וכנודע שמדינת אמריקה היא בעלת חוב הגדולה ביותר למדינת סין, וחייבת להם טריליוני דולרים, הסיני הוא המלוה, והאמריקאי הוא לוה עבדו, וכיון שהכניע הקב"ה את שורש העבודה זרה של גאוות האדם, שמתגאה כתפארת אדם, שהוא האדם שבעולם, ממילא כבר נכנע גאוות אמריקה, כי מה שקנה עבד לוה, קנה רבו. ונודע שעד לפני עשרים שנה לא היו הסינים יכולים לייצר מוצרים נאים ומתוקנים, ידעו שכל מה שקונים מסין, מחזיק מתענית אסתר עד פורים, אבל בשנים אחרונות נשתנו לגמרי, מוצרים חזקים מאד באים מסין, ונתגברו יותר בגאוה כפולה ומכופלת, עד שבא הקב"ה וצחק על גאוותם, ועשה מהם ליצנות כנגד כל העולם כולו, ועדיין לא רואים את הסוף, הרי זה ממש גילוי פני שכינה. עלינו לעמוד בצד ולהנות ולשמוח בגילוי כבוד השכינה, ומאידך להתפלל שלא יהיה שום נזק לבני ישראל, לא בגוף לא בנפש ולא בממון, החולים יתרפאו, והבריאים יחזיקו בבריאותם, עד ביאת גואל צדק ברחמים במהרה בימינו אמן.
כיון שאנו מהללים על גילוי מציאותו ית‘, אין שום חילוק בין כוס ישועות לצרה ויגון ובזה ביאר מה שכתוב בתהלים קטז ]וכן ביאר החת“ס[ ’אהבתי כי ישמע הויה את קולי תחנוני, כי הטה אזני לי ובימי אקרא‘ פתח יום שני פרשת ויק"פ | כ' אדר תש"פ ה בשירה והודאה, שהקב“ה שמע לקולו. אבל המשך דבריו הוא ’אפפוני חבלי מות ומצרי שאול מצאוני, צרה ויגון אמצא‘. והביאור הוא כי אם זכיתי ’בשם ה‘ אקרא‘ גם בשעת צרה ויגון, על זאת אהבתי כי ישמע ה‘ את קולי, כי זכיתי להקבלת פני השכינה גם מתוך הצרה ויגון. כי יש שני בחינות ’בשם השם אקרא‘, הן ב‘כוס ישועות אשא ובשם ה‘ אקרא‘ והן ב‘צרה ויגון אמצא ובשם ה‘ אקרא‘. כי כן קיים דוד המלך ’בהויה אהלל דבר באלהים אהלל דבר‘, כשם שמברך על זה כך מברך על זה. כי עיקר הברכה הוא על קבלת פני שכינה, כשם שמברך על הטובה כי הרגיש קבלת פני שכינה, כך גם בשעת הרעה, אינו נתפס במקרה ח“ו ]בחי‘ קורונה[ אלא תולה כל כללי ופרטי הענין במציאות ה‘, וממילא הוא מוצא את השי“ת בתוך הצרה ויגון, ומברך וקורא בשמו ית‘ על שזכה לקבל פני שכינה גם בזה. ואין שום נפק“מ בין כוס ישועות לצרה ויגון, בשניהם יקרא בשם הויה. ולא עוד אלא שגם בצרה ויגון לא קרא בשם אלקים אלא בשם הויה, כי אין הענין אם יש צרה או ישועה, אלא העיקר הוא גילוי פני שכינה, וגילוי הוא סוד שם הויה, שזכה להתבונן במציאות ה‘. כל דבר בעולם שעוצר את החיים מרדיפתו, כל חידוש שיש בבריאה, יש בזה קבלת פני שכינה, גם כשאדם קם בבוקר ויש בבית עשר נפשות, לכל אחד ל“ב שיניים, הרי שלוש מאות עשרים שיניים בבית מתפקדים כראוי, אף אחד מהם לא כואב, אדם לא חושב כמה ניסים ונפלאות יש בשיני האדם, בחכמה נפלאה שהחותכות קדימה והלועסות מאחורה, וצורת תבניתם וקביעותם בפה. האדם לא מרגיש כלל ולא זוכר כלל במושג השיניים, עד שאחד מהם מתחיל ח“ו לכאוב, אז הוא נזכר שיש שיניים, ואם זוכה, הוא עוצר מלכת, ונזכר בקבלת פני שכינה שהקב“ה מייצר את השיניים שבפיו בכל עת ורגע. ובשם הויה הוא קורא על הצרה והיגון שבכאב השיניים רח“ל. במה דברים אמורים, הרי פשוט שבימינו אלה אנו נמצאים ב‘גילוי שכינה‘ נורא מאד, כל האנושות עומדת אין אונים, אף אחד לא יודע מה ילד יום, כל העולם עצר מלכת, שבת וינפש, אין טיסות, כולם יושבים סגורים וכלואים בבית, אתמול בלילה גם הודיעו באמריקה שלא יתאספו ציבור רב, כמו שתקנו כאן בארץ ישראל. הרי כל אחד רואה שיש מנהיג לבירה, וכולנו מקבלים פני שכינה. כל התבוננות שאדם זוכה לחשוב מגדולת ה‘, הוא זוכה לקבלת פני שכינה. ובגמ‘ אמרו ’כל אדם שיש בו דעה, כאילו נבנה בית המקדש בימיו‘, ופי‘ ב‘זרע קודש‘, כי תכלית בית המקדש הוא גילוי שכינה, כשיש לאדם דעה, הוא רואה את השכינה בכל אתר ואתר, בכל המקום אשר אזכיר את שמי. הקב“ה עושה שליחותו בכל דבר, הזבוב מתבטל, והגוי לוקח קרדיט לעצמו הג“מ רבי יחזקאל לוינשטיין זצוק“ל דרש בשנחאי שביפאן, כשגלתה לשם ישיבת מיר, ע“פ מש“כ במדרש תנחומא פרשת וישב, מעשה באנטונינוס קיסר שבא לקיסריה, וביקש מרבינו הקדוש שיבא לפניו, ובא לפניו עם בנו רבי שמעון ותלמידו רבי חייא, רבי שמעון ברבי היתה לו זו פעם ראשונה שבא לקיסריה שהיתה עיר מודרנית ורומאית, רבי שמעון ראה גויים שמנים וגבוהים, וראש הגוי הלגיון היה גבוה עד קפלירס של העמודים הגבוהים, הוא הכותר העליון של העמוד. אמר רבי שמעון ברבי לרבי חייא, עמוד וראה כמה פטומים עגלים של עשו... כך כינה את הגויים האדומיים. רבי חייא לא יכל לקבל את דבריו, ואמר לו לרבי שמעון, בא עמי לשוק בקיסריה, וראה סל של ענבים ותאנים ועליהם היו הרבה זבובים, הזבובים הללו ואותו הלגיון שוים. כשחזרו לרבי, סיפר רבי שמעון לאביו מה שאמר לו רבי חייא, אמר רבי, כך נתן רבי חייא הבבלי כח באותו לגיון, שהשוהו לזבוב, הרי אותם לגיונים אינם ספונים לכלום, אבל הזבוב, הקב“ה עושה שליחותו בהם, כדכתיב ’והיה ביום ההוא ישרוק ה‘ לזבוב‘, שילך בשליחותו. והקשה רבי יחזקאל, וכי אותו גוי שמן אינו שליח של הקב“ה, הרי בכל הקב“ה עושה שליחותו? ומדוע הוא גרוע מאותו זבוב? ותירץ רבי חאצקל, הן הזבוב והן הגוי עושים שליחותו של הקב“ה, אלא שהגוי לוקח את הכבוד לעצמו, כשהקב“ה עושה שליחותו ע“י גוי, קשה להתפעל מגדולת ה‘, כי הגוי מבלבל עם כוחו ועוצם ידו של הגוי, אבל זבוב מעולם לא לקח קרדיט לעצמו, עד היום אין אנו יודעים מה היה שמו של אותו זבוב שנכנס לכוסו של שר המשקים, לא קיבל קרדיט לעצמו שהוא היה שליח לגלות מצרים וגאולת מצרים, כשהקב“ה עושה שליחותו ע“י זבוב, יש התגלות מציאות ה‘, משא“כ כשעושה שליחותו דרך לגיון רומי, קשה מאד לקבל פני שכינה שם. והוסיף רבי יחזקאל, כמה שהזבוב יותר קטן, כך יותר מתגלה גדולת הבורא. הקורונה הרבה יותר קטן מהזבוב, ועל ידו מתגלה ביותר מציאות ה‘ חכמי הרפואה מסתפקים אם הוירוס נכלל במיני החיים עלי אדמות או לאו, י“א שמה שאינו מתרבה כדרך זו“ן אינו ממשפחת החיים, אלא כמו פטריות שנחלקו רבי אליעזר וחכמים אם הוא נקנה בכסף מעשר, שאינו גודל פרי מפרי, רק מתלבש על תא של אדם וגודל על חשבונו. יתכן שהוירוס הוא פחות מזבוב, מלבד קטנותו בגשמיותו, גם בהגדרתו הוא הרבה פחות מחיות הזבוב. דק מן הדק עד אין נבדק. נמצא שהוירוס ששמו קורונה הוא הרבה יותר חשוב מהזבוב שברחובות קיסריה, כי סוף סוף יש שם זבוב עם כנפיים, אבל כאן עצר העולם מלכת ע“י דבר קטן שאי אפשר לראותו בעיני בשר, ומתגלה הביטול לפני גדולת ה‘ והדר גאונו, אין לך גילוי שכינה גדול מזה. ו יום שני פרשת ויק"פ | כ' אדר תש"פ כשהממשלות יושבים וראשם כבוש בקרקע, כך נתגלה יופי גילוי שכינתו ית‘, הכוחות האדירים שבעולם הזה, סין ואיטליה, שהם לקחו אחריות על כל התצורה של מרכיבי העולם, סין על המוצרים הזולים, ואיטליה על המוצרים היקרים, הקב“ה הרדים את כל סין ואיטריה בוירוס קטן כזה. אין כבר מושג של IN MADE שוב אין תולים שום ההצלחה בנברא, רק בבורא יתברך לבדו. אפילו אם העולם יחזור לעצמו, יהיה מאד קשה לחזור לאותה גאוה. דרכו של הקב“ה להפרע מן האומות ע“י דברים קלים הראוני מדרש רבה פרשת קרח, וכן בתנחומא פרשת חקת, אמרו רבותנו, עה“פ ’ואנכי השמדתי את האמורי מפניהם אשר כגובה ארזים גבהו, וחסון הוא כאלונים, ואשמיד פריו ממעל ושרשיו מתחת‘. ואמרו חז“ל שהקב“ה הכניע את האמורי הגבוה והמתגאה, ע“י ששלח עליו צרעה, שנכנסה בעיני האמורי וסמאתו וסירסו. ואמרו במדרש ’שכך דרכו של הקב“ה לעשות שליחותו ע“י דברים קלים, בכל המתגאים עליו, ולעתיד לבא עתיד הקב“ה להפרע מן האומות ע“י דברים קלים, שנאמר והיה ביום ההוא ישרוק ה‘ לזבוב אשר בקצה היאור ולדבורה אשר בארץ אשור‘. רק צריך לפתוח העיניים ולהסתכל במצב בדעת ובבינה, כי כל מי שיש בו דעה כאילו נבנה ביהמ“ק בימיו, בימים הללו אנו שומעים גילוי נורא, ממקומו הוא יפן ברחמיו לעמו, על כלל ישראל לא יהיה שום נזק ושום חסרון וצער, אבל נעמוד מן הצד ונתבונן בגדולת ה‘, לדבר בבית עם הילדים, כמה השי“ת מגלה כוחו וגבורתו. והכה מכה רבה ב‘כוחי ועוצם ידי‘ של האנושות, זה שוה לברך על גילוי שכינתו יתברך, ממש כקבלת פני שכינה. שורש מדינת סין ממשפחת מגוג מבני יפת, והם שורש גאות האדם, ועתה ביטל הקב“ה תפארתם ראיתי בספרו של הג“מ רבי מנשה בן רבי ישראל מאמסטרדם זצוק“ל, מלפני יותר מארבע מאות שנה. בספר ’מקנה ישראל‘, א הִ ּנֵה אֵ ּלֶה מֵ רָ חֹוק יָבֹאּו וְהִ ּנֵה אֵ ּלֶה מִ ּצָ פֹון ּומִ ּיָם וְאֵ ּלֶה מֵ אֶ רֶ ץ וחקר שם מה המקור של מדינת סין, וכתב ע“פ מש“כ בישעיה מט יב סִ ינִים'. וביאר שהכונה לכינע, היינו סין שבימינו, וכתב שהגיעו שם מעשרת השבטים, וכנודע שיש עיר ישנה בסין שמצאו שם בתי כנסת ישנים וסימני יהדות רבים. והנה בסוף פרשת נח יש רשימת שבעים אומות, ויש לברר מאיזה אומה הוא מדינת סין. הגר"י הוטנר זצוק"ל היה דורש שהסינים הם מבני הפילגשים אשר לאברהם, אשר שלחם על ארץ קדם. שהם מבני קטורה. ורבי מנשה בן ישראל כתב שהסינים הם מבני מגוג מבני יפת בן נח, וזוהי מדינת מונגוליה הגובלת עם ארץ סין, החומה הנודעת בנויה בין מונגוליה לסין. מונגוליה הוא שיבוש ממשפחת מגוג, והם היו שולטים הרבה שנים בארץ סין, עד שבנו את החומה ביניהם. והנה תיבת 'מגוג' הוא מלשון 'נמוגו כל יושבי הארץ', או משום שהסינים נמוכים מעט משאר האנשים, מלשון 'תתמוגגנה', שנמוג מעט מגובהו הרגיל. ותיבת סין פירושו בשפה הסינית 'אדם', כי זהו גאותם לומר שרק הם אנשים, ולא כל השאר. הרי שכל עיקר השם 'סין', הוא לשון גאוה שרק הוא האדם, ועד לפני כמה שבועות התרוממו בגאוותם עד שבקשו לגבור על בעלי הגאוה האמריקנים. וכנודע שמדינת אמריקה היא בעלת חוב הגדולה ביותר למדינת סין, וחייבת להם טריליוני דולרים, הסיני הוא המלוה, והאמריקאי הוא לוה עבדו, וכיון שהכניע הקב"ה את שורש העבודה זרה של גאוות האדם, שמתגאה כתפארת אדם, שהוא האדם שבעולם, ממילא כבר נכנע גאוות אמריקה, כי מה שקנה עבד לוה, קנה רבו. ונודע שעד לפני עשרים שנה לא היו הסינים יכולים לייצר מוצרים נאים ומתוקנים, ידעו שכל מה שקונים מסין, מחזיק מתענית אסתר עד פורים, אבל בשנים אחרונות נשתנו לגמרי, מוצרים חזקים מאד באים מסין, ונתגברו יותר בגאוה כפולה ומכופלת, עד שבא הקב"ה וצחק על גאוותם, ועשה מהם ליצנות כנגד כל העולם כולו, ועדיין לא רואים את הסוף, הרי זה ממש גילוי פני שכינה. עלינו לעמוד בצד ולהנות ולשמוח בגילוי כבוד השכינה, ומאידך להתפלל שלא יהיה שום נזק לבני ישראל, לא בגוף לא בנפש ולא בממון, החולים יתרפאו, והבריאים יחזיקו בבריאותם, עד ביאת גואל צדק ברחמים במהרה בימינו אמן.
