הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
אם אתם רוצים להיפטר מההורים שלכם – זה הזמן / טור מאת ר' ברוך שובקס
[ברצינות. לא מצחיק בכלל]
נכון,
אתם צודקים.
לא יפה לחשוב כך, ובוודאי לא לכתוב כך,
ועוד בגסות ובבוטות כזו,
אבל האמינו לי,
כל זה הרבה הרבה יותר יפה מהמציאות
עליה תקראו בשורות הבאות.
בימים האחרונים אני מוצא את עצמי נדהם.
אני רואה ופוגש שוב ושוב אנשים שמזלזלים בהוראות,
שמעגלים פינות ולא עושים את מה שגורמי הבריאות אמרו.
אפילו מישהו שהיה אמור להיות בבידוד, וקשה לו עם זה,
אז הוא רק בבידוד חלקי, וקצת מעגל את ההוראות,
ואני נחרד לראות את מה שקורה כאן.
חברים יקרים מאוד!
הצעה רצינית של חבר:
אם אתם רוצים להיפטר מההורים שלכם, לעולם - זו ההדמנות שלכם!
וההזדמנות הזו לא תחזור כ"כ מהר.
מה שאתם צריכים לעשות,
זה פשוט ללכת לבקר אותם בימים האלו,
לאפשר לילדים שלכם לבוא אליהם כרגיל,
ואם ההורים שלכם מתנהגים כמו בימים רגילים,
יוצאים לרחוב ופוגשים אנשים - אל תגידו להם כלום.
תנו להם להמשיך ולעשות את זה.
(בינינו, אף אחד לא יאשים אתכם ח"ו אם יקרה משהו.
להיפך, אפילו יזכרו אתכם ככאלו שכיבדו אותם עד הרגע האחרון.
נשמע כמו דיל די מדהים).
ובכלל, גם אם סתם נמאס לכם לראות סביבכם
זקנים, אנשים מבוגרים חולים או כאלו שהיו חולים בעבר -
יש לכם עכשיו הזדמנות פז לעזור ו'לגלח' אותם מהעולם,
ממש להעלים מהסביבה שלנו את כל הקבוצה הזו,
בשקט בשקט, בלי שאף אחד ידע שאתם עשיתם את זה.
בלי שאף אחד בעולם יזהה שהיה לכם חלק בדבר הזה.
אולי אפילו יסתכלו עליכם
כמו חברה'מנים שיודעים לבד מה לעשות
ולא צועדים ביחד עם כל הכבשים בעדר
אחרי הוראות מחמירות מדי
של איזה חילוני קירח ממשרד הבריאות.
אם עדיין שרדתם עד פה, ולא הסרתם את עצמכם מהרשימה שלי,
או לא עצרתם באמצע כדי לכתוב לי מייל נאצה על המילים הנוראיות שלי,
יש לי בשבילכם כמה מילים, עמוק מתוך הלב.
חבר'ה, זה לא מצחיק.
זה לא אני שכתבתי משהו לא יפה.
זה המציאות בעצמה, היא זו שהיא לא יפה.
זה הרבה מאוד מאיתנו, שעושים ר"ל הלכה למעשה
את מה שמופיע כאן, בשורות דלעיל.
אנחנו נמצאים בתקופה נדירה של פעם במאה או במאות שנים,
והרבה ממה שידענו והיכרנו בחיים - הופך להיות לא רלוונטי,
וחלקו גם הולך להשתנות לתמיד,
אבל לא כולם הבינו את זה כבר.
אני מקווה בשבוע הבא להמשיך ולכתוב בענין הזה,
כדי להתחיל לחשוב ולנתח ביחד מה באמת קורה כאן,
עם הנגיף המטורף הזה שחדר פתאום לחיינו
ומחולל כאן שינויים, לטוב ולמוטב.
אבל במייל הזה, אני רוצה רק שנעצור לרגע ונחשוב
על הכח האדיר שיש לכל אחד מאיתנו בידיים,
(כן, גם לך, לך! באמת!)
להביא לכך שאנשים ימותו או יחלו ח"ו,
ואולי אפילו, חס ושלום חלילה,
להגביר את הסיכויים שההורים שלנו ייפגעו!
ברור לי במאת האחוזים,
שאם כולנו היינו מבינים עד הסוף
איך הוירוס הזה פועל,
מה הוא עלול לעולל לאנשים,
ומה החלק שלנו בהפצת הוירוס הזה בעולם -
היינו הרבה הרבה יותר שומעים להוראות
ולא מעזים לעגל ולו פינה אחת.
אז כדי להגביר את הסיכוי
שאפילו קורא אחד של המיילים
יבין טוב יותר את מה שקורה כאן ויזהר קצת יותר,
ואולי בזכות זה פחות אנשים ידבקו מהוירוס
ואז גם פחות אנשים יחלו ממנו,
ופחות אנשים ימותו -
כתבתי את השורות הבאות.
קראו ויחיו נפש האנשים היקרים לכם.
אז מה כל כך בעייתי עם הקורונה?
ובכן, מדובר על אויב קטן מאוד, אפילו פצפון.
הוא כל כך קטנטנטנטן, שאם הייתם עובדים במעבדה
הייתם יכולים לפרוס ולסדר יפה כמה אלפי נגיפים כאלו
ברוחב (לא באורך!) של שערה אחת מהשיער שלכם..
ובניגוד לוירוסים אחרים שלא שורדים הרבה,
יש לאויב הזה כושר הישרדות נדיר ומדהים,
והוא נשאר המון זמן, חי ובועט, ומסוכן.
אחד המחקרים החדשים והאחרונים גילה
שהוירוס יכול גם להישאר באוויר עד שלוש שעות!
שזה אומר, שיש מצב שנשא קורונה (שאפילו לא יודע שהוא כזה)
ירד מהבית כדי להוריד את הפח,
ואחרי שעתיים הגיעה לשם סבתא יקרה של הרבה נכדים אוהבים,
והיא 'רק' נשמה את האוויר של אותו נשא,
והכניסה לתוכה את הוירוס,
שהחל מאותו רגע מתחיל לעבוד בחריצות בתוך הגוף.
בסדר, ומה הנגיף הזה עושה לגוף?
האמת, שלולא היה מדובר במישהו שאחראי
למחלותיהם ולמותם של עשרות אלפי אנשים בעולם,
היינו ממש מתפעלים מהוירוס המרתק והמדהים הזה..
ובכן, כפי שאתם בטח יודעים כבר,
הנגיף הזה נכנס לגוף דרך הפה, האוזניים, העיניים או האף,
וברגע שהוא הצליח להיכנס לגוף, הוא מתחיל לעבוד.
יש לוירוס הזה יעד מאוד מסוים.
הוא נחוש להגיע למערכת הנשימה,
שם הוא יכול לעשות את הנזק הכי גדול.
וברגע שהוא מצליח להשיג את היעד הזה
ולחדור לתא במערכת הנשימה,
הוא גורם לתאים הקרובים אליו
להתחיל ולשכפל את עצמם, בצלמו כדמותו.
תא נגוע-קורונה אחד, מוליד מהר מאוד אלפי אלפי עותקים.
ובשלב מסוים, התאים 'מתאבדים', הם פשוט נמסים
ואז כל 'הרעל' שבפנים משתחרר בתוך הגוף,
ובגוף מתפזרים עוד אלפי נגיפים,
שגם הם בתורם עושים בדיוק את אותו הדבר.
תא נגוע אחד, משחרר לגוף
מיליוני תאי גוף נגועים ומילארדי וירוסים!
רגע, אבל יש הרי את המערכת החיסונית בגוף שאמורה להגן. לא?
ובכן, יש נתון די נוראי שקורה עם הוירוס הזה,
שהקורונה מצליח 'לעבוד' על תאים של המערכת החיסונית,
וחלקם מתגיירים והופכים בעצמם גם לתאים נגועים!
(כן, נכון, ממש כמו אותו סיפור
של החיילים שנשלחו להביא את אונקלוס הגר
והשתכנעו להפוך בעצמם ליהודים..)
תחשבו על חייל שיוצא למלחמה,
ובדרך מתבלבל מי זה הוא ומי זה האויב,
ובטעות הוא מצטרף לצד השני ונלחם נגד עצמו..
זה בדיוק מה שקורה לחלק מהתאים במערכת החיסונית
במלחמה הזו שלה מול הנגיף החולה.
מה שעוד קורה במלחמה הזו,
שהמערכת החיסונית מאוד נלחצת מהנגיף המופרע הזה
והיא 'מוציאה לקרב' מיליוני 'חיילים',
בלי כל פרופורציה להיקף האמיתי של האויב,
ואז, קודם כל הגוף מבזבז המון משאבים לריק,
אבל יותר גרוע מכך, החיילים לא יודעים את נפשם
והם מתחילים להשתולל ולירות ללא הבחנה לכל הרוחות,
והורגים אויבים וחברים כאחד.
הם אכן משמידים אלפי וירוסים,
אך יחד עם זה הם הורסים אלפי תאים בריאים בגוף.
ועם כל הבלגן הזה,
ברוב המקרים המערכת החיסונית מצליחה להשתלט על העסק
והודפת את הנגיף הנורא הזה מהגוף.
אך במקרים רבים, זה לא קורה.
זה עלול לקרות לכל אחד,
גם לאנשים רגילים, צעירים,
בעלי גוף בריא ובעלי היסטוריה רפואית נקיה,
אבל בעיקר זה קורה לאנשים זקנים או חולים או חולים בעבר
שהמערכת החיסונית שלהם חלשה (או מוחלשת, ע"י תרופות קבועות)
ואז הקורונות מצליחות להמשיך ולהשתכפל במהירות
והמערכת החיסונית לא מצליחה להתמודד מולם,
ואז תאי ריאה נוספים נפגעים וקורסים
עד שהחולה מגיע למצב שהוא כבר לא יכול לנשום
וזקוק להנשמה מלאכותית.
ד"ר אחד תיאר לי השבוע את המצב הזה במילים הכי פשוטות:
ההמחשה הכי פשוטה היא, שיש צינורות בריאה שבעזרתם האדם נושם,
ופתאום הריאות מתחילות להתמלא בנוזלים ובתאים גוססים,
והבן אדם מרגיש כאילו יש אבנים קטנות בצינורות האלו,
והוא פתאום פשוט לא יכול לנשום. לנשום!
מה כבר ביקש הבנאדם?!
וכך הוא סיכם את מה שקורה איתו:
בשבוע הראשון החולה סובל מאוד.
בשבוע השני הסבל שלו הופך לבל-יתואר,
עד שחייבים להרדים אותו כדי שלא יקרוס מייסורים
ולהנשים אותו כדי שהגוף שלו ימשיך לתפקד עוד קצת.
ואז אנחנו מגיעים לבעיה שאין מספיק מכשירי הנשמה
שיספיקו לכל החולים בעולם, לפי קצב ההתפשטות.
ותכל'ס מה קורה עם החולים הזקנים?
בנוסף לכאלו שיהפכו לנכים לשארית ימי חייהם,
15% מאלו שהם מעל גיל 80 מתים (אחד מכל שבעה!)
ומעל גיל 70 - רק 8% (כמעט אחד מכל עשרה!)
ובכן,
אם אנחנו לא רוצים שזה מה שיקרה להורים ולסבים שלנו,
או 'סתם' לזקנים אחרים או לחולים או חולים בעבר -
אנחנו חייבים לשמור בקפדנות נוראה
על ההוראות של גורמי הבריאות!
איך קשור מחלה של זקן שאני לא מכיר, לשמירת ההוראות שלי?
כי מה שעוד נוראי מאוד בוירוס הזה,
זה ההדבקה השקטה והמתוחכמת שלו,
בצורה כזו שאף אחד מאיתנו לא יכול לקלוט שזה קורה,
וכשקולטים את זה, שבועיים אחר כך,
זה כבר מאוחר מדי. מאוד.
בלי לדעת, בלי לזהות ובלי צל צלו של סימן כלשהו,
אנחנו עלולים להדביק אחד את השני בוירוס הזה,
לסכן את עצמנו ואת האנשים סביבנו,
ויותר גרוע: לסכן מאוד
את כל אותם אנשים בקבוצת הסיכון.
תחשבו על אותו אחד, אחד,
שזלזל בהוראות, ונדבק בנגיף,
ובתורו העביר את זה רק לשני אנשים
(הסטטיסטיקה אומרת שכל נשא
מעביר את זה הוירוס ל-2.5 אנשים נוספים!)
ושני האנשים העבירו את זה רק לארבע נוספים,
וה-4 ל-8, וה-8 ל-16, וה-16 ל-32, ואז ל-64, ול-124.
בואו נעשה חשבון פשוט.
נגיד שרק 5% מאלו שמזלזלים בהוראות ועושים מה בא להם,
מעבירים את הנגיף הלאה (לעצמם, לאחרים, או לשניהם).
זה אומר, שמבחינה סטטיסטית,
אחרי 20 פעמים שהבנאדם צפצף על ההוראות
יש וודאות סטטיסטית של מאה אחוז
שהוא אחראי להדבקה נוספת של הוירוס.
ועכשיו, נגיד שהתמותה בעקבות הנגיף עומד על 1% בלבד,
(והוא עומד על יותר!)
זה אומר למעשה שאותו אחד שזלזל בהוראות,
מקים מהר מאוד שושלת מפוארת של חולים,
שחלק מהם ימותו,
כשהוא האחראי הישיר לזה.
ורק תזכרו,
שהסיכויים גדולים מאוד
שאותו אחד, הדביק והחליא
דווקא את האנשים הקרובים ביותר אליו!
ומה יקרה כאשר יהיו כאן יותר ויותר חולים?
(אחוז חולי הקורונה
שחייבים להגיע לאשפוז מציל חיים
עומד על כ-20%!
כלומר, כל חולה חמישי!)
אם מחשבים את אחוז ההדבקה, לפי מה שקרה בעולם,
ומוסיפים לזה את אחוזי התחלואה,
מגיעים מאוד מהר למסקנה מחרידה
שהסיכויים ענקיים שמערכת הבריאות בישראל פשוט תקרוס,
כאשר המשמעות של זה היא עוד יותר מחרידה:
התפרצות קורונה בלתי נשלטת, יותר חולים, ויותר מתים.
זה בדיוק מה שקרה באיטליה,
וזה מה שמתחיל ל"ע לקרות בארה"ב!
וכשמערכת הבריאות תקרוס,
לא יהיה ח"ו מי שיטפל בכל אותם חולים,
וחולים שהיו עוד יכולים לעזור להם, לולא העומס,
פשוט ימותו, שוב ח"ו.
זה בדיוק מה שקורה עכשיו בארה"ב ובמקומות נוספים.
ובריכוזים החרדיים, המספרים גבוהים בהרבה מהממוצע,
הרבה הרבה יותר, יחסית לשאר הערים בארה"ב.
בניו-יורק לבדה כבר מתו קרוב ל-400 איש!
במוקד 'הצלה' בארה"ב הגיעו בסוף השבוע
ל-40 קריאות חירום בשעה, בממוצע,
אבל פשוט אין איך לעזור להם,
והתגובה של המוקדנים היא: תסעו למרפאה לבד.
אין מספיק רופאים ואנשי צוות כדי לטפל בכולם,
אין מספיק מיטות, אין מספיק ציוד רפואי,
והכי נוראי: אין מספיק מכונות הנשמה לכולם,
ואז צריך לעמוד ולהחליט את מי להעדיף ולהשאיר בחיים
ואת מי משאירים ליפול אל המוות.
ולא מדובר רק בזקנים ובחולים.
רק אתמול, נפטר מהווירוס,
בעיירת מונסי החרדית,
איש צעיר, בן 39, בריא לגמרי, אב לשישה ילדים,
ביניהם תינוק מתוק בן חמישה שבועות
שלא יזכה כבר לחיות עם אבא.
מה, מה הוא כבר ביקש?!
אבא.
וזה כבר לא יקרה, בגלל שמישהו אחד,
באיזשהו מקום, באיזושהי נקודת זמן,
לא ציית להוראות מערכת הבריאות
כי היה בטוח שאין צורך להגזים.
לא יודע מה איתכם.
אני לא הייתי רוצה להיות אחראי לדבר כזה.
תגידו, סתם שאלה.
אם מישהו היה נותן לכם אקדח,
ומבקש מכם לירות בחושך לתוך מקום שיכול להיות שיש בו אנשים,
עם סיכוי 'קטן' להרוג משהו, אבל עם סיכוי כלשהו.
עד כמה היית מוכן לעשות את זה?
אז למה עכשיו כן?!
למה עכשיו אנחנו כן מוכנים לקחת סיכון
שאנחנו נהיה האחראים הישירים למותם של אנשים?
אז נכון, לנו הוירוס הזה לא כל כך מסוכן.
לנו, לדור הצעיר, וכנראה גם לילדים שלנו,
סביר שלא יקרה כלום, ברוב המקרים.
הסיבה העיקרית שאנחנו נדרשים להיזהר עם הוירוס הזה,
זה כדי שלא נהיה אחראים למותם של אנשים אחרים.
ולצערנו, בציבור שלנו,
אחוזי ההדבקה והתחלואה של הנגיף
גבוהים בצורה משמעותית מהאחוזים בציבור הכללי!
אם לא נתעשת -
'נגלח' כאן דור שלם של זקנים, הורים וסבים.
לא, זה לא נסיון איום.
זו מציאות אמיתית שעלולה לקרות, ח"ו ח"ו ח"ו,
אם לא נעצור ונעשה את המקסימום כדי לגדוע את הוירוס הזה.
אז מה, שובקס, באת היום להפחיד אותנו כהוגן?
לא.
בסל שלי אין לי מטרה כזו.
באתי רק לומר דבר אחד:
אם אנחנו לא רוצים להרוג אנשים, בפועל,
בואו ונשמור על ההוראות כפי שהם!
כן, הישארו כמה שיותר בבית,
ואל תצאו רק כשאין ברירה אחרת.
תתיחסו לזה כאילו שאתם יוצאים עם אקדח,
ויש סיכוי רציני שייפלט לכם כדור,
ואולי הכדור הזה יהרוג בנאדם
(או שיהפוך אותו לנכה לכל ימי חייו),
ויכול להיות אפילו שהבנאדם הזה
הוא אחד האנשים הכי קרובים אליך,
שאתה מאוד מאוד אוהב.
כן, התרחקו מבני אדם, כמה שיותר,
ובמיוחד מאנשים זקנים, חולים, או חולים לשעבר,
ואם אתם מאוד אוהבים את ההורים שלכם,
התרחקו מהם בתקופה הקרובה כמה שיותר.
זה נורא פשוט.
התרחקו עכשיו מההורים שלכם,
כדי שיישאר לכם את מי לכבד בשנים הקרובות.
תרחיקו את הילדים שלכם מההורים שלכם,
כדי שההורים שלכם יזכו עוד שנים רבות
לרוות נחת מהילדים שלך,
ושהילדים שלך יזכו שהסבים שלהם
יהיו נוכחים בחתונות שלהם,
במקום שהגראמער ב'מצוה טאנץ'
יספיד בקול נשנק את הסבא היקר ז"ל
שנפטר לפני שנים בעקבות איזה וירוס נורא.
ועוד יותר.
אם יש צורך, דברו עם ההורים שלכם
שיתרחקו ככל האפשר מאנשים.
שיצאו מהבית כמה שפחות, או בכלל לא.
דברו איתם בטלפון, עשו בשבילם בחוץ את כל מה שהם צריכים,
ואפילו בקשו מהם שישאירו את הפח מחוץ לדלת ואתם תבואו לקחת את זה.
וכן, אל תשתעלו ואל תתעטשו לאוויר הפתוח.
עשו זאת לתוך המרפקים שלכם,
כדי שהרסיסים של הרוק שלנו
(ושל כל אלו שנושאים כבר את הנגיף, בלי שהם יודעים זאת)
לא יתפזרו באוויר ויסייעו בהמשך הפצתו של הנגיף.
וכן, שטפו את הידיים עם סבון כמה פעמים ביום,
ובמיוחד אחרי שאתם חוזרים מהרחוב
או אחרי שנגעתם בדברים
שיכול להיות שאנשים אחרים נגעו בהם,
כי הסבון מפרק את המעטפת סביב הוירוס הזה,
ואז הוא כבר לא יכול להזיק.
נכון. לא תמיד זה נוח.
אבל מה זה אי-נוחות קטנה כזו
מול חיים של אנשים?
מה זה מאמץ קטן שלנו
מול הסיכון שאנחנו נהרוג אנשים?!
אז נכון.
אתם צודקים שלפחות האנשים כאן ימותו
אחרי שהם זכו לשמוע שהכינרת מלאה.
אבל למה שלא נפרגן להם יותר?
למה שנסתפק בשבילם עם כינרת
שעדיין חסרים לה 42 סנטימטרים?
למה שלא נפרגן להם את הרגע המרגש הזה
שבה הכינרת תגיע לקו האדום העליון כשהם עדיין בחיים?
מה, זה לא מגיע להם, אחרי כל כך הרבה שנים של ציפיה?!
(טוב, הייתי חייב לסיים עם משהו פחות מחריד
טוב.
סיימנו להיום.
אני באמת מקווה שהמייל הזה
אכן יהיה פתיח למיילים נוספים שאשוב לכתוב,
בתקווה גדולה לכתוב על דברים יותר שמחים, כמו פעם..
חברים יקרים מאוד,
תשמרו על עצמכם, ועל ההורים שלכם, ועל כל העולם.
זה באמת בידיים של כל אחד מאיתנו.
היו ברכה יקירים
ברוך שובקס
נ.ב.
אני לא באמת יודע עד כמה כל מילה שכתבתי מדויקת לחלוטין,
ועד כמה כל נתון כאן מדויק ומבוסס מדעית..
אך העדפתי הרבה יותר לא להשתהות ולכתוב מהר את מה שידוע לי,
ושאולי בזכות זה יהיה אחד, רק אחד, שיציית יותר להוראות
וכנראה יציל כמה אנשים מהמחלה וממוות קשה.
[ברצינות. לא מצחיק בכלל]
נכון,
אתם צודקים.
לא יפה לחשוב כך, ובוודאי לא לכתוב כך,
ועוד בגסות ובבוטות כזו,
אבל האמינו לי,
כל זה הרבה הרבה יותר יפה מהמציאות
עליה תקראו בשורות הבאות.
בימים האחרונים אני מוצא את עצמי נדהם.
אני רואה ופוגש שוב ושוב אנשים שמזלזלים בהוראות,
שמעגלים פינות ולא עושים את מה שגורמי הבריאות אמרו.
אפילו מישהו שהיה אמור להיות בבידוד, וקשה לו עם זה,
אז הוא רק בבידוד חלקי, וקצת מעגל את ההוראות,
ואני נחרד לראות את מה שקורה כאן.
חברים יקרים מאוד!
הצעה רצינית של חבר:
אם אתם רוצים להיפטר מההורים שלכם, לעולם - זו ההדמנות שלכם!
וההזדמנות הזו לא תחזור כ"כ מהר.
מה שאתם צריכים לעשות,
זה פשוט ללכת לבקר אותם בימים האלו,
לאפשר לילדים שלכם לבוא אליהם כרגיל,
ואם ההורים שלכם מתנהגים כמו בימים רגילים,
יוצאים לרחוב ופוגשים אנשים - אל תגידו להם כלום.
תנו להם להמשיך ולעשות את זה.
(בינינו, אף אחד לא יאשים אתכם ח"ו אם יקרה משהו.
להיפך, אפילו יזכרו אתכם ככאלו שכיבדו אותם עד הרגע האחרון.
נשמע כמו דיל די מדהים).
ובכלל, גם אם סתם נמאס לכם לראות סביבכם
זקנים, אנשים מבוגרים חולים או כאלו שהיו חולים בעבר -
יש לכם עכשיו הזדמנות פז לעזור ו'לגלח' אותם מהעולם,
ממש להעלים מהסביבה שלנו את כל הקבוצה הזו,
בשקט בשקט, בלי שאף אחד ידע שאתם עשיתם את זה.
בלי שאף אחד בעולם יזהה שהיה לכם חלק בדבר הזה.
אולי אפילו יסתכלו עליכם
כמו חברה'מנים שיודעים לבד מה לעשות
ולא צועדים ביחד עם כל הכבשים בעדר
אחרי הוראות מחמירות מדי
של איזה חילוני קירח ממשרד הבריאות.
אם עדיין שרדתם עד פה, ולא הסרתם את עצמכם מהרשימה שלי,
או לא עצרתם באמצע כדי לכתוב לי מייל נאצה על המילים הנוראיות שלי,
יש לי בשבילכם כמה מילים, עמוק מתוך הלב.
חבר'ה, זה לא מצחיק.
זה לא אני שכתבתי משהו לא יפה.
זה המציאות בעצמה, היא זו שהיא לא יפה.
זה הרבה מאוד מאיתנו, שעושים ר"ל הלכה למעשה
את מה שמופיע כאן, בשורות דלעיל.
אנחנו נמצאים בתקופה נדירה של פעם במאה או במאות שנים,
והרבה ממה שידענו והיכרנו בחיים - הופך להיות לא רלוונטי,
וחלקו גם הולך להשתנות לתמיד,
אבל לא כולם הבינו את זה כבר.
אני מקווה בשבוע הבא להמשיך ולכתוב בענין הזה,
כדי להתחיל לחשוב ולנתח ביחד מה באמת קורה כאן,
עם הנגיף המטורף הזה שחדר פתאום לחיינו
ומחולל כאן שינויים, לטוב ולמוטב.
אבל במייל הזה, אני רוצה רק שנעצור לרגע ונחשוב
על הכח האדיר שיש לכל אחד מאיתנו בידיים,
(כן, גם לך, לך! באמת!)
להביא לכך שאנשים ימותו או יחלו ח"ו,
ואולי אפילו, חס ושלום חלילה,
להגביר את הסיכויים שההורים שלנו ייפגעו!
ברור לי במאת האחוזים,
שאם כולנו היינו מבינים עד הסוף
איך הוירוס הזה פועל,
מה הוא עלול לעולל לאנשים,
ומה החלק שלנו בהפצת הוירוס הזה בעולם -
היינו הרבה הרבה יותר שומעים להוראות
ולא מעזים לעגל ולו פינה אחת.
אז כדי להגביר את הסיכוי
שאפילו קורא אחד של המיילים
יבין טוב יותר את מה שקורה כאן ויזהר קצת יותר,
ואולי בזכות זה פחות אנשים ידבקו מהוירוס
ואז גם פחות אנשים יחלו ממנו,
ופחות אנשים ימותו -
כתבתי את השורות הבאות.
קראו ויחיו נפש האנשים היקרים לכם.
אז מה כל כך בעייתי עם הקורונה?
ובכן, מדובר על אויב קטן מאוד, אפילו פצפון.
הוא כל כך קטנטנטנטן, שאם הייתם עובדים במעבדה
הייתם יכולים לפרוס ולסדר יפה כמה אלפי נגיפים כאלו
ברוחב (לא באורך!) של שערה אחת מהשיער שלכם..
ובניגוד לוירוסים אחרים שלא שורדים הרבה,
יש לאויב הזה כושר הישרדות נדיר ומדהים,
והוא נשאר המון זמן, חי ובועט, ומסוכן.
אחד המחקרים החדשים והאחרונים גילה
שהוירוס יכול גם להישאר באוויר עד שלוש שעות!
שזה אומר, שיש מצב שנשא קורונה (שאפילו לא יודע שהוא כזה)
ירד מהבית כדי להוריד את הפח,
ואחרי שעתיים הגיעה לשם סבתא יקרה של הרבה נכדים אוהבים,
והיא 'רק' נשמה את האוויר של אותו נשא,
והכניסה לתוכה את הוירוס,
שהחל מאותו רגע מתחיל לעבוד בחריצות בתוך הגוף.
בסדר, ומה הנגיף הזה עושה לגוף?
האמת, שלולא היה מדובר במישהו שאחראי
למחלותיהם ולמותם של עשרות אלפי אנשים בעולם,
היינו ממש מתפעלים מהוירוס המרתק והמדהים הזה..
ובכן, כפי שאתם בטח יודעים כבר,
הנגיף הזה נכנס לגוף דרך הפה, האוזניים, העיניים או האף,
וברגע שהוא הצליח להיכנס לגוף, הוא מתחיל לעבוד.
יש לוירוס הזה יעד מאוד מסוים.
הוא נחוש להגיע למערכת הנשימה,
שם הוא יכול לעשות את הנזק הכי גדול.
וברגע שהוא מצליח להשיג את היעד הזה
ולחדור לתא במערכת הנשימה,
הוא גורם לתאים הקרובים אליו
להתחיל ולשכפל את עצמם, בצלמו כדמותו.
תא נגוע-קורונה אחד, מוליד מהר מאוד אלפי אלפי עותקים.
ובשלב מסוים, התאים 'מתאבדים', הם פשוט נמסים
ואז כל 'הרעל' שבפנים משתחרר בתוך הגוף,
ובגוף מתפזרים עוד אלפי נגיפים,
שגם הם בתורם עושים בדיוק את אותו הדבר.
תא נגוע אחד, משחרר לגוף
מיליוני תאי גוף נגועים ומילארדי וירוסים!
רגע, אבל יש הרי את המערכת החיסונית בגוף שאמורה להגן. לא?
ובכן, יש נתון די נוראי שקורה עם הוירוס הזה,
שהקורונה מצליח 'לעבוד' על תאים של המערכת החיסונית,
וחלקם מתגיירים והופכים בעצמם גם לתאים נגועים!
(כן, נכון, ממש כמו אותו סיפור
של החיילים שנשלחו להביא את אונקלוס הגר
והשתכנעו להפוך בעצמם ליהודים..)
תחשבו על חייל שיוצא למלחמה,
ובדרך מתבלבל מי זה הוא ומי זה האויב,
ובטעות הוא מצטרף לצד השני ונלחם נגד עצמו..
זה בדיוק מה שקורה לחלק מהתאים במערכת החיסונית
במלחמה הזו שלה מול הנגיף החולה.
מה שעוד קורה במלחמה הזו,
שהמערכת החיסונית מאוד נלחצת מהנגיף המופרע הזה
והיא 'מוציאה לקרב' מיליוני 'חיילים',
בלי כל פרופורציה להיקף האמיתי של האויב,
ואז, קודם כל הגוף מבזבז המון משאבים לריק,
אבל יותר גרוע מכך, החיילים לא יודעים את נפשם
והם מתחילים להשתולל ולירות ללא הבחנה לכל הרוחות,
והורגים אויבים וחברים כאחד.
הם אכן משמידים אלפי וירוסים,
אך יחד עם זה הם הורסים אלפי תאים בריאים בגוף.
ועם כל הבלגן הזה,
ברוב המקרים המערכת החיסונית מצליחה להשתלט על העסק
והודפת את הנגיף הנורא הזה מהגוף.
אך במקרים רבים, זה לא קורה.
זה עלול לקרות לכל אחד,
גם לאנשים רגילים, צעירים,
בעלי גוף בריא ובעלי היסטוריה רפואית נקיה,
אבל בעיקר זה קורה לאנשים זקנים או חולים או חולים בעבר
שהמערכת החיסונית שלהם חלשה (או מוחלשת, ע"י תרופות קבועות)
ואז הקורונות מצליחות להמשיך ולהשתכפל במהירות
והמערכת החיסונית לא מצליחה להתמודד מולם,
ואז תאי ריאה נוספים נפגעים וקורסים
עד שהחולה מגיע למצב שהוא כבר לא יכול לנשום
וזקוק להנשמה מלאכותית.
ד"ר אחד תיאר לי השבוע את המצב הזה במילים הכי פשוטות:
ההמחשה הכי פשוטה היא, שיש צינורות בריאה שבעזרתם האדם נושם,
ופתאום הריאות מתחילות להתמלא בנוזלים ובתאים גוססים,
והבן אדם מרגיש כאילו יש אבנים קטנות בצינורות האלו,
והוא פתאום פשוט לא יכול לנשום. לנשום!
מה כבר ביקש הבנאדם?!
וכך הוא סיכם את מה שקורה איתו:
בשבוע הראשון החולה סובל מאוד.
בשבוע השני הסבל שלו הופך לבל-יתואר,
עד שחייבים להרדים אותו כדי שלא יקרוס מייסורים
ולהנשים אותו כדי שהגוף שלו ימשיך לתפקד עוד קצת.
ואז אנחנו מגיעים לבעיה שאין מספיק מכשירי הנשמה
שיספיקו לכל החולים בעולם, לפי קצב ההתפשטות.
ותכל'ס מה קורה עם החולים הזקנים?
בנוסף לכאלו שיהפכו לנכים לשארית ימי חייהם,
15% מאלו שהם מעל גיל 80 מתים (אחד מכל שבעה!)
ומעל גיל 70 - רק 8% (כמעט אחד מכל עשרה!)
ובכן,
אם אנחנו לא רוצים שזה מה שיקרה להורים ולסבים שלנו,
או 'סתם' לזקנים אחרים או לחולים או חולים בעבר -
אנחנו חייבים לשמור בקפדנות נוראה
על ההוראות של גורמי הבריאות!
איך קשור מחלה של זקן שאני לא מכיר, לשמירת ההוראות שלי?
כי מה שעוד נוראי מאוד בוירוס הזה,
זה ההדבקה השקטה והמתוחכמת שלו,
בצורה כזו שאף אחד מאיתנו לא יכול לקלוט שזה קורה,
וכשקולטים את זה, שבועיים אחר כך,
זה כבר מאוחר מדי. מאוד.
בלי לדעת, בלי לזהות ובלי צל צלו של סימן כלשהו,
אנחנו עלולים להדביק אחד את השני בוירוס הזה,
לסכן את עצמנו ואת האנשים סביבנו,
ויותר גרוע: לסכן מאוד
את כל אותם אנשים בקבוצת הסיכון.
תחשבו על אותו אחד, אחד,
שזלזל בהוראות, ונדבק בנגיף,
ובתורו העביר את זה רק לשני אנשים
(הסטטיסטיקה אומרת שכל נשא
מעביר את זה הוירוס ל-2.5 אנשים נוספים!)
ושני האנשים העבירו את זה רק לארבע נוספים,
וה-4 ל-8, וה-8 ל-16, וה-16 ל-32, ואז ל-64, ול-124.
בואו נעשה חשבון פשוט.
נגיד שרק 5% מאלו שמזלזלים בהוראות ועושים מה בא להם,
מעבירים את הנגיף הלאה (לעצמם, לאחרים, או לשניהם).
זה אומר, שמבחינה סטטיסטית,
אחרי 20 פעמים שהבנאדם צפצף על ההוראות
יש וודאות סטטיסטית של מאה אחוז
שהוא אחראי להדבקה נוספת של הוירוס.
ועכשיו, נגיד שהתמותה בעקבות הנגיף עומד על 1% בלבד,
(והוא עומד על יותר!)
זה אומר למעשה שאותו אחד שזלזל בהוראות,
מקים מהר מאוד שושלת מפוארת של חולים,
שחלק מהם ימותו,
כשהוא האחראי הישיר לזה.
ורק תזכרו,
שהסיכויים גדולים מאוד
שאותו אחד, הדביק והחליא
דווקא את האנשים הקרובים ביותר אליו!
ומה יקרה כאשר יהיו כאן יותר ויותר חולים?
(אחוז חולי הקורונה
שחייבים להגיע לאשפוז מציל חיים
עומד על כ-20%!
כלומר, כל חולה חמישי!)
אם מחשבים את אחוז ההדבקה, לפי מה שקרה בעולם,
ומוסיפים לזה את אחוזי התחלואה,
מגיעים מאוד מהר למסקנה מחרידה
שהסיכויים ענקיים שמערכת הבריאות בישראל פשוט תקרוס,
כאשר המשמעות של זה היא עוד יותר מחרידה:
התפרצות קורונה בלתי נשלטת, יותר חולים, ויותר מתים.
זה בדיוק מה שקרה באיטליה,
וזה מה שמתחיל ל"ע לקרות בארה"ב!
וכשמערכת הבריאות תקרוס,
לא יהיה ח"ו מי שיטפל בכל אותם חולים,
וחולים שהיו עוד יכולים לעזור להם, לולא העומס,
פשוט ימותו, שוב ח"ו.
זה בדיוק מה שקורה עכשיו בארה"ב ובמקומות נוספים.
ובריכוזים החרדיים, המספרים גבוהים בהרבה מהממוצע,
הרבה הרבה יותר, יחסית לשאר הערים בארה"ב.
בניו-יורק לבדה כבר מתו קרוב ל-400 איש!
במוקד 'הצלה' בארה"ב הגיעו בסוף השבוע
ל-40 קריאות חירום בשעה, בממוצע,
אבל פשוט אין איך לעזור להם,
והתגובה של המוקדנים היא: תסעו למרפאה לבד.
אין מספיק רופאים ואנשי צוות כדי לטפל בכולם,
אין מספיק מיטות, אין מספיק ציוד רפואי,
והכי נוראי: אין מספיק מכונות הנשמה לכולם,
ואז צריך לעמוד ולהחליט את מי להעדיף ולהשאיר בחיים
ואת מי משאירים ליפול אל המוות.
ולא מדובר רק בזקנים ובחולים.
רק אתמול, נפטר מהווירוס,
בעיירת מונסי החרדית,
איש צעיר, בן 39, בריא לגמרי, אב לשישה ילדים,
ביניהם תינוק מתוק בן חמישה שבועות
שלא יזכה כבר לחיות עם אבא.
מה, מה הוא כבר ביקש?!
אבא.
וזה כבר לא יקרה, בגלל שמישהו אחד,
באיזשהו מקום, באיזושהי נקודת זמן,
לא ציית להוראות מערכת הבריאות
כי היה בטוח שאין צורך להגזים.
לא יודע מה איתכם.
אני לא הייתי רוצה להיות אחראי לדבר כזה.
תגידו, סתם שאלה.
אם מישהו היה נותן לכם אקדח,
ומבקש מכם לירות בחושך לתוך מקום שיכול להיות שיש בו אנשים,
עם סיכוי 'קטן' להרוג משהו, אבל עם סיכוי כלשהו.
עד כמה היית מוכן לעשות את זה?
אז למה עכשיו כן?!
למה עכשיו אנחנו כן מוכנים לקחת סיכון
שאנחנו נהיה האחראים הישירים למותם של אנשים?
אז נכון, לנו הוירוס הזה לא כל כך מסוכן.
לנו, לדור הצעיר, וכנראה גם לילדים שלנו,
סביר שלא יקרה כלום, ברוב המקרים.
הסיבה העיקרית שאנחנו נדרשים להיזהר עם הוירוס הזה,
זה כדי שלא נהיה אחראים למותם של אנשים אחרים.
ולצערנו, בציבור שלנו,
אחוזי ההדבקה והתחלואה של הנגיף
גבוהים בצורה משמעותית מהאחוזים בציבור הכללי!
אם לא נתעשת -
'נגלח' כאן דור שלם של זקנים, הורים וסבים.
לא, זה לא נסיון איום.
זו מציאות אמיתית שעלולה לקרות, ח"ו ח"ו ח"ו,
אם לא נעצור ונעשה את המקסימום כדי לגדוע את הוירוס הזה.
אז מה, שובקס, באת היום להפחיד אותנו כהוגן?
לא.
בסל שלי אין לי מטרה כזו.
באתי רק לומר דבר אחד:
אם אנחנו לא רוצים להרוג אנשים, בפועל,
בואו ונשמור על ההוראות כפי שהם!
כן, הישארו כמה שיותר בבית,
ואל תצאו רק כשאין ברירה אחרת.
תתיחסו לזה כאילו שאתם יוצאים עם אקדח,
ויש סיכוי רציני שייפלט לכם כדור,
ואולי הכדור הזה יהרוג בנאדם
(או שיהפוך אותו לנכה לכל ימי חייו),
ויכול להיות אפילו שהבנאדם הזה
הוא אחד האנשים הכי קרובים אליך,
שאתה מאוד מאוד אוהב.
כן, התרחקו מבני אדם, כמה שיותר,
ובמיוחד מאנשים זקנים, חולים, או חולים לשעבר,
ואם אתם מאוד אוהבים את ההורים שלכם,
התרחקו מהם בתקופה הקרובה כמה שיותר.
זה נורא פשוט.
התרחקו עכשיו מההורים שלכם,
כדי שיישאר לכם את מי לכבד בשנים הקרובות.
תרחיקו את הילדים שלכם מההורים שלכם,
כדי שההורים שלכם יזכו עוד שנים רבות
לרוות נחת מהילדים שלך,
ושהילדים שלך יזכו שהסבים שלהם
יהיו נוכחים בחתונות שלהם,
במקום שהגראמער ב'מצוה טאנץ'
יספיד בקול נשנק את הסבא היקר ז"ל
שנפטר לפני שנים בעקבות איזה וירוס נורא.
ועוד יותר.
אם יש צורך, דברו עם ההורים שלכם
שיתרחקו ככל האפשר מאנשים.
שיצאו מהבית כמה שפחות, או בכלל לא.
דברו איתם בטלפון, עשו בשבילם בחוץ את כל מה שהם צריכים,
ואפילו בקשו מהם שישאירו את הפח מחוץ לדלת ואתם תבואו לקחת את זה.
וכן, אל תשתעלו ואל תתעטשו לאוויר הפתוח.
עשו זאת לתוך המרפקים שלכם,
כדי שהרסיסים של הרוק שלנו
(ושל כל אלו שנושאים כבר את הנגיף, בלי שהם יודעים זאת)
לא יתפזרו באוויר ויסייעו בהמשך הפצתו של הנגיף.
וכן, שטפו את הידיים עם סבון כמה פעמים ביום,
ובמיוחד אחרי שאתם חוזרים מהרחוב
או אחרי שנגעתם בדברים
שיכול להיות שאנשים אחרים נגעו בהם,
כי הסבון מפרק את המעטפת סביב הוירוס הזה,
ואז הוא כבר לא יכול להזיק.
נכון. לא תמיד זה נוח.
אבל מה זה אי-נוחות קטנה כזו
מול חיים של אנשים?
מה זה מאמץ קטן שלנו
מול הסיכון שאנחנו נהרוג אנשים?!
אז נכון.
אתם צודקים שלפחות האנשים כאן ימותו
אחרי שהם זכו לשמוע שהכינרת מלאה.
אבל למה שלא נפרגן להם יותר?
למה שנסתפק בשבילם עם כינרת
שעדיין חסרים לה 42 סנטימטרים?
למה שלא נפרגן להם את הרגע המרגש הזה
שבה הכינרת תגיע לקו האדום העליון כשהם עדיין בחיים?
מה, זה לא מגיע להם, אחרי כל כך הרבה שנים של ציפיה?!
(טוב, הייתי חייב לסיים עם משהו פחות מחריד
טוב.
סיימנו להיום.
אני באמת מקווה שהמייל הזה
אכן יהיה פתיח למיילים נוספים שאשוב לכתוב,
בתקווה גדולה לכתוב על דברים יותר שמחים, כמו פעם..
חברים יקרים מאוד,
תשמרו על עצמכם, ועל ההורים שלכם, ועל כל העולם.
זה באמת בידיים של כל אחד מאיתנו.
היו ברכה יקירים
ברוך שובקס
נ.ב.
אני לא באמת יודע עד כמה כל מילה שכתבתי מדויקת לחלוטין,
ועד כמה כל נתון כאן מדויק ומבוסס מדעית..
אך העדפתי הרבה יותר לא להשתהות ולכתוב מהר את מה שידוע לי,
ושאולי בזכות זה יהיה אחד, רק אחד, שיציית יותר להוראות
וכנראה יציל כמה אנשים מהמחלה וממוות קשה.
, בדקתי וראיתי שגם הילדים שלי לא צורפו אוטומטית כמו שהקופת חולים הייתה צריכה לעשות.
