קורונה הצילו את חייו של מציל החיים! הרב הבר זצ"ל

[רוחי בלבוחי]

שולחת תנחומי עבור כל מושתלי הכליה ועבור כל תורמי הכליה לילה לא קל בשבילכם... (ולכל עמ"י)
שיהיה מליץ יושר עבור כלל ישראל

לא תורמת כליה ולא נתרמת ב''ה ולא עצמתי עין הלילה , איך אפשר להרדם אחרי כזו לוויה קורעת??

 

[להודות ולהלל!]

כעת עלה לשידור בקול ישראל אצל השדרנים עמרוסי ואלבשן
אחד מתורמי הכליה שתרם דרך ארגון מתנת חיים ,אחד בשם אבנר
והוא מספר: שהוא עצמו גם חלה בקורנה לפני שהרב חלה, והרב התקשר אליו והתענין מאד בשלומו ושאל אותו אם יש קשר להשתלה ודיבר איתו במשך כחצי שעה והציע לו עזרה לו ולמשפחתו,
בן אדם ענק היה הרב יהי זכרו ברוך

 

[שרית קובל]

לא תורמת כליה ולא נתרמת ב''ה ולא עצמתי עין הלילה , איך אפשר להרדם אחרי כזו לוויה קורעת??

מזדהה עם כל מילה -
ב4 נכנסת למיטה, מנסה לחשוב על כל מה שקורה כאן סביבנו,
הכל חולף... עובר...
והיכן היא המחשבה ''על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת', לא לחשוב זה מה שקורה ועובר... זהו תפקיד שיש לנו בימים אלו, והתפקיד הוא לא לשמוע ידיעות ולהעביר אותם ליד האוזן, התפקיד הוא לשמוע, לחשוב, להבין, ולפעול.

בבוקר מתעוררת - במייל של החברה מספרת אחת העובדות על מפגש שהיה לה עם הרב הבר זצ''ל, וכותבת כמה כאב וכמה צער הפטירה הזו עושה לה, הרגשתי חובה כשומרת תורה ומצוות לכתוב משהו - אבל מה המילים שאפשר לכתוב בבוקר עצוב שכזה.

ביקשתי מבעלי לחרוג ממנהגו ולהקליד על המחשב הודעת מייל לכלל עובדי החברה,

ומכיוון וזה ארוך, אכניס בספוילר

ספוילר

ראש חודש טוב לכולם, זאת לא שרית זה בעלה,
קשה הבוקר לשבת ולכתוב, לנסות להבין, להתאושש,
אבל יום ראש חודש הוא יום אסור בצער, יום של שמחה יום של כפרת עוונות,
אין הרבה נקודות אור בתוך חשכת האפילה המופיעה בימים אלו, 'חושך יכסה ארץ וערפל לאומים',
לא רק העולם סופג מכות קשות וכואבות, גם אנחנו כאן יושבי הארץ הקטנה והמדהימה שלנו, חוטפים מכות כואבות,
אנחנו כיהודים מאמינים בני מאמינים יודעים שהכל לטובה, אין רע יוצא מאת הבורא,

ישבתי זמן רב לחפש נקודות אור בתוך החשכה, כי תמיד הינן ישנן, תמיד הם נמצאות בחורים ובסדקים, והחיפוש אחריהם מחייב מחשבה והבנה.

ולפני שאמשיך אספר משל שחיבר אחד מגדולי הדור בדורות שלפנינו,

בחוג לציור ראה המורה כי אחד מן התלמידים מתבלט מעל כולם, כשרונותיו הרבה מעל לממוצע, והוא פנה אליו ואמר לו, כי הוא לוקח אותו כפרוייקט אישי, העולם צריך צייר כמוך... וכך במשך תקופה ישב ולמדו את כל כללי הציור והדיוק, המחשבה וההבנה.
לאחר תקופה בה אותו בחור הצטיין בציוריו, התקיים שוק ציירים בעיירה רחוקה, עלו המורה והתלמיד על סוס ועגלה, והרחיקו נדוד לשוק הציירים, שם יציג התלמיד לראשונה בחייו את הציור המושלם שלו, סוס רואה באחו, והעוברים ושבים, הסוחרים והקונים חולפים עוברים ליד עמדת הצייר, ואף אחד לא מביט לעבר הסוס, התפלא המורה התפלא גם התלמיד, האם אינם רואים שיש כאן ציור מדוייק ומיוחד? האם אינם שמים לב שיש כאן צייר חדש ברמה לא מוכרת.

ובלילה, כאשר התהפכו שניהם במיטתם, מצא המורה את התשובה -
למחרת בבוקר השכם, לקח המורה סכין חד, וחתך את התמונה לשנים, והעמיד כל חלק במרחק מה האחד מן השני, ובאותו הרגע רעש וגעש השוק, איך סוס נחתך לשנים ונשאר חי...
האנשים שחלפו עברו כאן רק אתמול, ראו מול עיניהם סוס חי, ואין זה שוק הסוסים, זהו שוק הציירים, אך כאשר נחתך הסוס לשנים, ראו כי אין כאן סוס, יש כאן יצירה מופלאה מצייר מושלם.

בימים בהם אנו נמצאים, אשר השיח הציבורי ולצערנו גם התקשורתי, מלבה שנאה והפרדה, אינו מנחיל לנו את היכולת לחבר את הקצוות ולאחד את הלבבות, לאהוב אחד את השני באמת, ולהעניק לסייע לעזור ולהבין.

היה הרב הבר מגדלאור ההולך בראש מורם בראש המחנה, תלמיד חכם, איש ספר, מתמיד ולמדן, מתפלל מעומק הלב ומכיל כל יהודי, אך חיי השגרה גרמו לנו שלא לעצור להתבונן בדמות המיוחדת והנפלאה שחייה בתוכנו, חיי השגרה לא נותנים לנו לראות את האנשים המיוחדים שחיים איתנו, הרב הבר הוא דמות ראויה להערכה עד אין סוף, ויש עוד דמויות שכאלו, אבל שוב - חיי השגרה הורסים לנו את היכולת להתבונן בהם.

והקב"ה שאוהב אותנו יותר מכל סוג אהבה אחר שאנחנו מכירים, קרע הלילה את התמונה, הציור אינו שלם, הגוף נשאר כאן בארצנו, והנשמה עלתה למקום גבוה מאד בשמי שמים,

ואנחנו נשארנו עם ציור קרוע, ועכשיו אנו מתבוננים, עוצרים לחשוב, מבינים, מכילים, שישנם אנשים שכל חייהם הם עבודת ה' ומסירות נפש למען הקב"ה ובניו אהוביו,

בואו יחד, לא נעצור רק להתבונן על הדמות המתרחקת והולכת של הרב הבר זצ''ל, נעצור ונתבונן בעוד דמויות נפלאות שחיות בנינו, בואו נתבונן בטוב שיש בכל אחד ואחד מאיתנו, נשים לבנו לחלק החיובי שבכל אחד שנמצא בסביבתנו, ועל ידי כך נוכל להוריד את מפלס השנאה למקום נמוך, למקום לא קיים.

ואם נצליח לעשות זאת - יהיו הדברים לעילוי נשמתו, ולא נצטרך לשמוע עוד צער ומצוקה בסביבתנו.

בברכת חודש טוב
ובברכת וסר דבר וחרב ורעב מעמנו

 

[זהבי סגל]

מזדהה עם כל מילה -
ב4 נכנסת למיטה, מנסה לחשוב על כל מה שקורה כאן סביבנו,
הכל חולף... עובר...
והיכן היא המחשבה ''על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת', לא לחשוב זה מה שקורה ועובר... זהו תפקיד שיש לנו בימים אלו, והתפקיד הוא לא לשמוע ידיעות ולהעביר אותם ליד האוזן, התפקיד הוא לשמוע, לחשוב, להבין, ולפעול.

בבוקר מתעוררת - במייל של החברה מספרת אחת העובדות על מפגש שהיה לה עם הרב הבר זצ''ל, וכותבת כמה כאב וכמה צער הפטירה הזו עושה לה, הרגשתי חובה כשומרת תורה ומצוות לכתוב משהו - אבל מה המילים שאפשר לכתוב בבוקר עצוב שכזה.

ביקשתי מבעלי לחרוג ממנהגו ולהקליד על המחשב הודעת מייל לכלל עובדי החברה,

ומכיוון וזה ארוך, אכניס בספוילר

ספוילר

ראש חודש טוב לכולם, זאת לא שרית זה בעלה,
קשה הבוקר לשבת ולכתוב, לנסות להבין, להתאושש,
אבל יום ראש חודש הוא יום אסור בצער, יום של שמחה יום של כפרת עוונות,
אין הרבה נקודות אור בתוך חשכת האפילה המופיעה בימים אלו, 'חושך יכסה ארץ וערפל לאומים',
לא רק העולם סופג מכות קשות וכואבות, גם אנחנו כאן יושבי הארץ הקטנה והמדהימה שלנו, חוטפים מכות כואבות,
אנחנו כיהודים מאמינים בני מאמינים יודעים שהכל לטובה, אין רע יוצא מאת הבורא,

ישבתי זמן רב לחפש נקודות אור בתוך החשכה, כי תמיד הינן ישנן, תמיד הם נמצאות בחורים ובסדקים, והחיפוש אחריהם מחייב מחשבה והבנה.

ולפני שאמשיך אספר משל שחיבר אחד מגדולי הדור בדורות שלפנינו,

בחוג לציור ראה המורה כי אחד מן התלמידים מתבלט מעל כולם, כשרונותיו הרבה מעל לממוצע, והוא פנה אליו ואמר לו, כי הוא לוקח אותו כפרוייקט אישי, העולם צריך צייר כמוך... וכך במשך תקופה ישב ולמדו את כל כללי הציור והדיוק, המחשבה וההבנה.
לאחר תקופה בה אותו בחור הצטיין בציוריו, התקיים שוק ציירים בעיירה רחוקה, עלו המורה והתלמיד על סוס ועגלה, והרחיקו נדוד לשוק הציירים, שם יציג התלמיד לראשונה בחייו את הציור המושלם שלו, סוס רואה באחו, והעוברים ושבים, הסוחרים והקונים חולפים עוברים ליד עמדת הצייר, ואף אחד לא מביט לעבר הסוס, התפלא המורה התפלא גם התלמיד, האם אינם רואים שיש כאן ציור מדוייק ומיוחד? האם אינם שמים לב שיש כאן צייר חדש ברמה לא מוכרת.

ובלילה, כאשר התהפכו שניהם במיטתם, מצא המורה את התשובה -
למחרת בבוקר השכם, לקח המורה סכין חד, וחתך את התמונה לשנים, והעמיד כל חלק במרחק מה האחד מן השני, ובאותו הרגע רעש וגעש השוק, איך סוס נחתך לשנים ונשאר חי...
האנשים שחלפו עברו כאן רק אתמול, ראו מול עיניהם סוס חי, ואין זה שוק הסוסים, זהו שוק הציירים, אך כאשר נחתך הסוס לשנים, ראו כי אין כאן סוס, יש כאן יצירה מופלאה מצייר מושלם.

בימים בהם אנו נמצאים, אשר השיח הציבורי ולצערנו גם התקשורתי, מלבה שנאה והפרדה, אינו מנחיל לנו את היכולת לחבר את הקצוות ולאחד את הלבבות, לאהוב אחד את השני באמת, ולהעניק לסייע לעזור ולהבין.

היה הרב הבר מגדלאור ההולך בראש מורם בראש המחנה, תלמיד חכם, איש ספר, מתמיד ולמדן, מתפלל מעומק הלב ומכיל כל יהודי, אך חיי השגרה גרמו לנו שלא לעצור להתבונן בדמות המיוחדת והנפלאה שחייה בתוכנו, חיי השגרה לא נותנים לנו לראות את האנשים המיוחדים שחיים איתנו, הרב הבר הוא דמות ראויה להערכה עד אין סוף, ויש עוד דמויות שכאלו, אבל שוב - חיי השגרה הורסים לנו את היכולת להתבונן בהם.

והקב"ה שאוהב אותנו יותר מכל סוג אהבה אחר שאנחנו מכירים, קרע הלילה את התמונה, הציור אינו שלם, הגוף נשאר כאן בארצנו, והנשמה עלתה למקום גבוה מאד בשמי שמים,

ואנחנו נשארנו עם ציור קרוע, ועכשיו אנו מתבוננים, עוצרים לחשוב, מבינים, מכילים, שישנם אנשים שכל חייהם הם עבודת ה' ומסירות נפש למען הקב"ה ובניו אהוביו,

בואו יחד, לא נעצור רק להתבונן על הדמות המתרחקת והולכת של הרב הבר זצ''ל, נעצור ונתבונן בעוד דמויות נפלאות שחיות בנינו, בואו נתבונן בטוב שיש בכל אחד ואחד מאיתנו, נשים לבנו לחלק החיובי שבכל אחד שנמצא בסביבתנו, ועל ידי כך נוכל להוריד את מפלס השנאה למקום נמוך, למקום לא קיים.

ואם נצליח לעשות זאת - יהיו הדברים לעילוי נשמתו, ולא נצטרך לשמוע עוד צער ומצוקה בסביבתנו.

בברכת חודש טוב
ובברכת וסר דבר וחרב ורעב מעמנו

מרגש מאד ומחזק תודה.

 

[mmbbcc]

אם מתוך פחות מ200 איש שנפטרו בארץ בדיוק הרה הבר זצ''ל היה צריך ללכת
בדיוק אדם שאין אחד במדינה מכל מגזר שהוא שלא מזדעזע, וכנראה גם בעולם
אז זה אומר שבורא עולם מטלטל אותנו כהוגן

ואם חוץ ממגפה אנשים מתים גם מרעב, צמא ושריפה, שמי חלם שהם מציאותיים בדורנו
אז אנחנו כנראה לגמרי ישנים
וצריכים לעשות שינוי חזק

 

[ה. בקר]

כמה טוב לב ונעימות ואצילות יש במראהו של של הרב ישעיהו,
לא לחינם הוא כ"כ הצליח במעשה ידיו שזה לא קל לשכנע משהו לתרום אברים מגופו!

תיקון קטן-גדול-
הרב הבר מעולם לא שכנע איש לתרום
הנעימות שלו. הסיפורים להביא מתורמים הם ששכנעו אחרים לתרום.

 

[אום]

אני רואה שיש שידור חוזר ב-C_LIVE

יש ביוטיוב מוקלט. פתוח בנטפרי

ארגון מתנת חיים | אבל כבד | מסע ההלוויה של הרב אברהם ישעיהו הבר זצ"ל

youtu.be

 

[נתל'ע]

...

 

[אנכי הקטנה]

יש ביוטיוב מוקלט. פתוח בנטפרי

ארגון מתנת חיים | אבל כבד | מסע ההלוויה של הרב אברהם ישעיהו הבר זצ"ל

youtu.be

מישהו יכול לעלות לטובת החסומים?
תודה רבה מראש

 

[תלמוד]

מי שמחליט בהחלטה של רגע לתרום כליה, רק בגלל שהוא מזדעזע מהפטירה הטרגית של הרב הבר,
סביר מאוד להניח שבמהלך הבדיקות והביורוקרטיה הסבוכה הוא יתייאש וירד מהרעיון.
וזו הסיבה שהרב הבר עצמו לא הסכים להכניס לתהליך רק את מי ששלם עם זה במאה אחוז - חשב, התלבט, והכריע שרוצה להציל חיים.
מי שמגיע למסקנא ששווה לו לסבול התרוצצויות תקופה ארוכה, ושווה לו לסבול קצת ייסורים במשך כחודש - הכל בשביל להציל חיים של בן אדם אחר, הוא זה שראוי להיכנס לקטגוריה המופלאה הזו של מצילי החיים - תורמי הכליה.

 

[תלמידים]

מי שמחליט בהחלטה של רגע לתרום כליה, רק בגלל שהוא מזדעזע מהפטירה הטרגית של הרב הבר,
סביר מאוד להניח שבמהלך הבדיקות והביורוקרטיה הסבוכה הוא יתייאש וירד מהרעיון.
וזו הסיבה שהרב הבר עצמו לא הסכים להכניס לתהליך רק את מי ששלם עם זה במאה אחוז - חשב, התלבט, והכריע שרוצה להציל חיים.
מי שמגיע למסקנא ששווה לו לסבול התרוצצויות תקופה ארוכה, ושווה לו לסבול קצת ייסורים במשך כחודש - הכל בשביל להציל חיים של בן אדם אחר, הוא זה שראוי להיכנס לקטגוריה המופלאה הזו של מצילי החיים - תורמי הכליה.

למרות זאת יש גם לרגע בודד כח גדול!!
נחיה ונראה.

 

[.bracha R]

קיבלתי במייל והתבקשתי להעביר, נא להעביר הלאה

כ"כ הרבה תפילות העטיר עמ"י, כ"כ הרבה דמעות שפך,
תהילים נקראו וקבלות נתקבלו,
ואלוקים בחר אחרת.
כשנשבה החייל נחשון ווקסמן הי"ד, נערך עבורו מבצע חילוץ.
היה זה בערב שבת קודש, ורבבות רבבות של יהודים העטירו עבורו בתפילה,
בכל שכונות ירושלים וא"י התפללו והתחננו שהמבצע יצליח,
אך הסוף העצוב ידוע לכולנו, המבצע נכשל והחיל נהרג הי"ד.

כשהגיעו כלי התקשורת לראין את האב השכול פנה אחד המראינים לאב והיקשה:
אנני מבין, כ"כ הרבה תפילות התפללו, דמעות הורדו, מעשים טובים נעשו,
כיצד יכול להיות שבנכם נהרג אחרי כל זה?
התשובה שענה האב ידוע לכולנו:
תשובתו של אלוקים היתה לא
אולם, בשבעה ענה האב תשובה אחרת וכך אמר:
כשהגיעו לנחמינו החיילים שהשתתפו במבצע, הם אמרו לנו,
לצערינו לא הצלחנו להציל את בינך, כשהגענו למקום השבי נכונה לנו הפתעה
הדלת היתה עשויה מברזל, וערך לנו זמן רב מידי לפרוץ אותה,
השובים לבנתים הבחינו במתרחש וירו מיד בבנך.
אני לא יודע איך אנחנו הצלחנו להמלט מבעד ליריעות שנורו, זה היה נס לא רגיל.
ענה האב: כלל ישראל התפלל עבור הבן שלי, התפילות נענו על החילים
אבל מה שלא יתכן זה שהתפללו לחינם, כי אין תפילה שחוזרת ריקם.

עמ"י כולו זעק לרפואת הרב הבר זצ"ל, אננו יודעים חשבונות שמים,
אבל מה שבטוח שאין תפילה השבה ריקם.

הח"ח אומר שהסיבה שאנחנו עדין בגלות זה בגלל שהדרך היחידה לצאת מהגלות
זה רק ע"י כח התפילה, ובגלל שאנחנו מדברים לשון הרע אנחנו הורסים לעצמינו את הכח הזה.

בואו ונצטרף כולנו, לעילוי נשמת הרב זצ"ל ולעצירת המגיפה,
ללימוד יומי דרך המייל של הלכות שמירת הלשון, וחיזוקים שבועים ומדהימים,
והלוואי ויהיה זה החושך האחרון שעמ"י יעבור
לפני זריחת האור הגדול, אור הגאולה במהרה בימינו
להצטרפות:
<לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי>‏


בבקשה העבירו את זה לכמה שיותר כתובות,
ותזכו לקחת חלק בזכויות.

 

[זהו שמי!]

עיתוני הבוקר על פטירת הרב הבר זצ"ל

 

[אברהם פורטל]

אני תכף מעלה את הלוויה בקובץ להורדה.

 

[מלכי RH]

כנראה דוד המלך לא חשב כמוך

לָמָה ה' תַּעֲמֹד בְּרָחוֹק תַּעְלִים לְעִתּוֹת בַּצָּרָה
כִּי אַתָּה אֱ-לֹהֵי מָעוּזִּי לָמָה זְנַחְתָּנִי לָמָּה קֹדֵר אֶתְהַלֵּךְ בְּלַחַץ אוֹיֵב
חָנֵּנִי ה' כִּי אֻמְלַל אָנִי רְפָאֵנִי ה' כִּי נִבְהֲלוּ עֲצָמָי: וְנַפְשִׁי נִבְהֲלָה מְאֹד וְאַתָּה ה' עַד מָתָי
ה' אֱ-לֹהִים צְבָאוֹת עַד מָתַי עָשַׁנְתָּ בִּתְפִלַּת עַמֶּךָ:
עַד מָתַי רְשָׁעִים ה' עַד מָתַי רְשָׁעִים יַעֲלֹזוּ
עוּרָה לָמָּה תִישַׁן אֲדֹנָי הָקִיצָה אַל תִּזְנַח לָנֶצַח
לָמָּה פָנֶיךָ תַסְתִּיר תִּשְׁכַּח עָנְיֵנוּ וְלַחֲצֵנוּ

קודם כל אני בהחלט מסכימה ומקבלת את מה שכתבה @hbecker , שאדם לא נתפס בשעת צערו.
אני מדברת רק על אלו שבכל אשכול של טרגדיה כזו או אחרת זורקים על אוטומט "אבא! עד מתי?!" על תקן "ה' ירחם! איזו טרגדיה!"

ולעצם מה שהבאתם לשונות של פסוקים כאלו, (את הזכות להיות בראש כבר תפס @ראש לשועלים בהודעה 128)
אני גם יכולה להוסיף ציטוטים למשל מהתפילה: "עד מתי עוזך בשבי ותפארתך ביד צר" ועוד.
אבל, אני חושבת שכאשר מדובר על ביטויים קשים בסגנון שחז"ל מכנים "להטיח דברים כלפי מעלה",
זה דברים שאולי דוד המלך יכל להרשות לעצמו, אבל לא לכל ניק בפרוג יש את האפשרות לעשות את זה.
אולי אנחנו יכולים גם לקחת ציטוטים של חוני המעגל ולהודיע לה' "לא כך שאלתי" כשיורד גשם לא לפי התוכניות שלנו?
אתם וודאי יודעים שחכמים שלחו לו שרק אדם כמוהו יכול לעשות זאת, ועל כל אחד אחר הם היו גוזרים נידוי.
וסתם לדוגמא, יש אינספור פסוקים שדוד המלך "מוסר דינו לשמים", למרות שלאנשים כמונו אסור לעשות את זה.


ובכלל, לא בטוחה ששייך להכריע בשאלות קשות על סמך ציטוטים מפסוקים. אני וודאי לא בקיאה במדרשים וכדומה, אבל מספיק לראות את הדוגמאות

ספוילר: שמביא המסילת ישרים בפרק ד,

שמביא המסילת ישרים בפרק ד: "אברהם, הוא אברהם האהוב לקונו עד שהכתוב אמר עליו (ישעיה מא): אברהם אוהבי, לא פלט מן הדין מפני דברים קלים שלא דקדק בהם. על שאמר "במה אדע", אמר לו הקדוש ברוך הוא, חייך, ידוע תדע כי גר יהיה זרעך (פר"א מח). על שכרת ברית עם אבימלך בלא ציוויו של מקום, (ב"ר נד) אמר לו הקב"ה חייך שאני משהא בשמחת בניך שבעה דורות (שם פט). יעקב, על שחרה אפו ברחל שאמרה לו הבה לי בנים, אמרו במדרש, זה לשונו: אמר לו הקדוש ברוך הוא, כך עונים את המעוקות? חייך, שבניך עומדים לפני בנה (שם עא). ולפי שנתן את דינה בתיבה כדי שלא יקחה עשו, אף על פי שכונתו היתה ודאי לטובה, אך לפי שמנע חסד מאחיו, אמרו במדרש (שם ע"ו): אמר לו הקדוש ברוך הוא, למס מרעהו חסד (איוב ו), לא בקשת להשיאה למהול הרי היא נשאת לערל, לא בקשת להשיאה דרך היתר הרי היא נשאת דרך איסור. יוסף, לפי שאמר לשר המשקים כי אם זכרתני אתך, נתוספו לו שתי שנים, כמאמרם זכרונם לברכה (שם פ"ט). יוסף עצמו על שחנט את אביו בלי רשותו של מקום, או לפי ששמע עבדך אבינו ושתק, למר כדאית לה ולמר כדאית לה, מת לפני אחיו (שם ק). דוד, לפי שקרא לדברי תורה זמירות, נענש, שנכשל בדבר עוזא ונתערבבה שמחתו (סוטה לה). מיכל, לפי שהוכיחה את דוד במה שרקד בחוץ לפני הארון, נענשה שלא היה לה ולד אלא במותה (שמואל ב ו). חזקיהו, לפי שהראה אל שרי מלך בבל את בית נכתה, נגזר על בניו להיות סריסים בהיכל מלך בבל (מלכים ב כ). ורבים כאלה מאד."

בשביל להבין שאנחנו לא יכולים לצטט מפסוקים על דעת עצמנו ביטויים שעלולים להיות בעייתיים, אם אנחנו לא בקיאים בכל התורה ויודעים בוודאות שמשמים לא באו בטרוניה לאבותינו הצדיקים על הנוסח שהם השתמשו בו.
לדעתי, אם כבר יש מה לצטט ממקורות, זה את התגובה של אהרן כשנפטרו לו שני בניו: "וידום אהרן". או יאשיהו המלך שאמר תוך כדי שיצאה נשמתו: "צדיק הוא ה' כי פיהו מריתי".


לא יודעת. אבל ברור לי כשמש שלא בכדי אומרים בלוויות פסוקים של צידוק הדין בסגנון "הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט קל אמונה ואין עוול צדיק וישר הוא" "ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך". ולא תלונות בסגנון "אבא!!! עד מתי???!!! אפשר לדעת???!!!"


כותבת בכאב, וסליחה ומחילה מהרב הבר הצדיק ש"נפלתי" על האשכול "שלו".
ה' ירחם עלינו ויגמרו כבר הצרות, וכל הנידון הזה יהפוך לחסר משמעות.

 

[ELO]

בית החולים איכילוב ינציח את הרב ישעיהו הבר ז"ל ויקרא לשני חדרי VIP המפוארים בחטיבה הכירורגית לטובת תורמי כליה אלטרואיסטים על שמו

 

[ארבע]

הביטוי 'עד מתי' ביחס לטרגדיות מקורו הן בתהלים הן בתיקון חצות: "עד מתי אשתומם על חורבן פעמיים, עד מתי לא תרחם את ירושלים"
ממש לא כהטחה כלפי שמיא, אלא בנוסח של אנא החש לגאלנו.

 

[mmbbcc]

הלוייה בימים רגילים יכלה לכלול לפחות 2000 איש

 

[מלכי RH]

הביטוי 'עד מתי' ביחס לטרגדיות מקורו הן בתהלים הן בתיקון חצות: "עד מתי אשתומם על חורבן פעמיים, עד מתי לא תרחם את ירושלים"
ממש לא כהטחה כלפי שמיא, אלא בנוסח של אנא החש לגאלנו.

עוד ציטוט לא יוסיף לי הרבה,

אבל מהשורה השניה שכתבתם, ומהלך הרוח בפורום שנראה ש"העולם" מסכים עם הגישה הזו,
אני מבינה שיכול להיות שפשוט לא קלטתי נכון את הכוונה של האנשים.

לי זה צלצל כל הזמן סוג של גערה: "עד מתי?!" כמו חס וחלילה "אלוקים! די כבר! תפסיק עם זה! כמה אפשר?!"
עכשיו אני מבינה שאולי זה סוג של שאלה אינטלקטואלית: "עד מתי?" כמו "עד מתי אתם פתוחים היום?" כאילו שואלים את ה' כמה זמן עוד נשאר לנו להיות בגלות. טוב. נשמע כבר יותר סביר.

טוב. סיימתי לחפור.
וה' הטוב יחיש גאולתנו!

 

[ה. בקר]

עוד ציטוט לא יוסיף לי הרבה,

אבל מהשורה השניה שכתבתם, ומהלך הרוח בפורום שנראה ש"העולם" מסכים עם הגישה הזו,
אני מבינה שיכול להיות שפשוט לא קלטתי נכון את הכוונה של האנשים.

לי זה צלצל כל הזמן סוג של גערה: "עד מתי?!" כמו חס וחלילה "אלוקים! די כבר! תפסיק עם זה! כמה אפשר?!"
עכשיו אני מבינה שאולי זה סוג של שאלה אינטלקטואלית: "עד מתי?" כמו "עד מתי אתם פתוחים היום?" כאילו שואלים את ה' כמה זמן עוד נשאר לנו להיות בגלות. טוב. נשמע כבר יותר סביר.

טוב. סיימתי לחפור.
וה' הטוב יחיש גאולתנו!

את האמת-
אנחנו בני אדם.
ככאלה יש לכל אחד מאיתנו רגעים של שבירה שבהם האמונה צפה מולנו ואנחנו מתקשים לתפוס בה.
זה לא אומר שאנחנו לא טובים. זה לא אומר שיש בנו פסול או פגם ושאנחנו קטני אמונה או חלילה מעבר.
זה דרך העולם, דרך החיים. גם דרך היהדות. כי יש שאלות וקשיים וזמנים שבהם האמונה עומדת קצת במבחן.
אז גם אם שואלים עד מתי מתוך חולשה של רגע זה עדיין לא פסול. זה עדיין לא מצדיק ביקורת או הזדעקות. זה בסה"כ כי מדובר בבני אדם שלפעמים מתקשים להכיל כאב וקושי.
השאלה היא מה עושים עם זה הלאה. איך יוצאים מנקודת השבירה הזו. כאן נבחן האדם.
אבל לבוא מול מי ששואל עד מתי, אפילו אם זה מתוך רגע של חולשה וקושי בהכלה זה מרגיש לי לא פייר. כמו שכבר כתבתי.

אז את האמת- כן היה לי רגע כזה של שבירה כשהתבשרתי על פטירתו של הרב הבר ובהחלט שאלתי לרגע למה ואיך ועד מתי? וזה בא מהמקום הכי עמוק בלב והכי כן ואמיתי. כי באמת לא יכולתי לקבל ולהבין שזה יתכן. לא יכולתי לקבל את זה ולראות מולי את מאות מטופלי הדיאליזה שנאנקים תחת הטיפולים האלו. טיפולים קשים. סוחטים. מכאיבים גם פיסית. מאוד. לא יכולתי לחשוב עליהם ועל הרגע שהם עוברים כשיד התקווה נגדעת להם. וכן, ברור שהתקווה קיימת וההיא בכלל בידי הקב"ה אבל הרב הבר היה זה שהביא אותה במוחש לאנשים. הוא זה שקירב להם את מציאות התקווה. הנגיש אותה.
אז כן. יש רגעים שיש בהם שאלות.
אנחנו לא כאן סתם.
אנחנו בני אדם.
ויש מקום לתת ביטוי גם לשאלות שעולות ולא לחנוק אותם כי אז הם רק מתעצמים. צריך להוציא אותם החוצה ולנקות את המקום הזה כדי שלא להשאר תקועים עם השאלות.
וכאשר מישהו כזה רואה תגובה כמו זו שכתבת לעיל אז הרגשה שהוא מקבל היא איומה. והסיכון באמירה כזו הוא גדול מאוד מאוד כי יתכן והכאב לא יצא החוצה. השאלה תישאר עמוק ותמשיך לנקר וליצור חור הרבה יותר גדול באמונה.
דווקא בגלל שהרשיתי לעצמי לשאול אתמול. להרהר בקול יצאתי בסופו של דבר מחוזקת.

כתבתי מהלב.
מהמקום הכי כואב.
מתוך הכרות אישית וישירה עם הרבה בר והכירות עמוקה [מדי לצערי] עם כל הנוגע למחלות כליה, דיאליזה והשתלות.
ואני מקווה שדברים שיוצאים מן הלב. יכנסו אל לבבות אחרים.