דרוש מידע שלום, טיטול – על חוויית פרידה מטיטולים

מצב
הנושא נעול.
אין סוד.
אם את שואלת לדעתי, הסוד הוא נחישות ועקביות. הילד יודע לשבת? קדימה שישב על הסיר.
היא היתה מאכילה את הילדים ומשחקת איתם ושרה להם ומדברת הכל תוך כדי ישיבה על הסיר.

אגב, גם לנו, בנותיה וכלותיה היא ''יושבת על הראש'' שנגמול כמה שיותר מוקדם. היא מרחמת על הילדים שצריכים לסבול את הטיטול המציק הזה (באמת, חשבתם פעם כמה זה מציק?), היא מרחמת על ההורים שצריכים לשלם על הטיטולים ומרחמת על שכבת האוזון....
ובאמת הילדים של כולנו נגמלו יחסית מוקדם. לא שנה, אבל שנתים שנתים ורבע.
אני גמולה מגיל שנה, חברה שלי בכלל מגדלת ילדים בלי טיטולים, הבנים שלי בני שנה מסתובבים בלי טיטול, לפעמים מפספסים מים אבל אף פעם לא צואה
 
תודה רותי, ותודה לכולם!
פעם ראשונה שזו חוויה כל כך כיפית לגמול את הקטנה :)
בד''כ אנחנו גומלים באזור גיל שלוש
הפעם הקדמנו לשנתיים וחודשיים :)
 
@Ruty Kepler
בגמילות הקודמות הנגמלת הייתה הקטנה שבבית, ואני הייתי כל הזמן צמודה אליה והתמסרתי לעניין הגמילה.
הפעם יש לי 2 רצופים, אז יש לי מתחת הנגמלת תינוק בן שנה, מה שסיבך לי לגמרי את העניין.
זכרתי את הפוסט הזה והחלטתי (האמת, בלי ברירה - ניחמתי את עצמי שזו גם שיטה והיא אמורה לעבוד) שאני מורידה אחריות.
הסברתי לקטנה איפה השירותים, וכל פספוס אמרתי לה ברוגע "פעם הבאה עושים בשירותים - לא כאן. את כבר גדולה." והחלפתי לה בגדים כאילו לא קרה כלום.
ואחרי כמה ימים - פשוט מדהים!
היא הולכת מעצמה לשירותים כל פעם, אין לי מושג מה ומתי. זה פשוט לא אחריות שלי.
אני לא מכירה גמילה כ"כ חלקה!
תודה :)
 
מענין באמת מה הגיל הכי צעיר שניסו כאן...
(ולא בכתבות ומחקרים, אלא ממש כאן מישהי מאיתנו)
מי שחושבת שחושבת שהיא שברה שיא שתצביע.
זה באמת מעניין, אבל בבקשה, אל תתחילי עם זה...
שיאים ושבירות שיאים ו'הכי', הן מילים שעדיף שיישארו בשדות אחרים. לא בתחום של פרידה מטיטול.
כל אחת מחנכת את הילד או הילדה שלה, להרגלים נכונים, בזמן שמתאים לה. אלמנטים של תחרות והישגיות, עלולים לפגוע בתהליך העדין והביתי הזה.
 
אגיד לך מה נראה לי, מניחה שיהיו שיתנגדו:

זה לא קייטנה, לא ספריה ולא חוג יצירה.
הולכים כשצריכים וזהו.
אם תוך 2-3 דקות אין כלום, מקימים את הילד ומשלחים אותו לדרכו.
ואם יפספסו? שיפספסו... (חזרו לפוסט שבראש אשכול זה...)

הורים שמתחילים עם ישיבות ארוכוווווווות, תוך שילוב של פרסים, ממתקים והקראות סיפורים, מוצאים את עצמם כבולים שעות לילד היושב, נדרשים להיות קרייני סיפורים לאינסוף, כשהילד החכם ממש לא מתכונן לעשות מה שהם רוצים ממנו, אלא פשוט להוציא מהם עוד ועוד צ'ופרים.
גם זה נוסה. בערך למשך שלוש ימים...
עשינו שעון מעורר שצלצל כל עשרים דקות, אמרתי לה שהפלאפון שואל אם היא צריכה לשירותים.
אם כן, היינו הולכות, ואחרי שלוש דקות הנודניק צלצל שוב, ואז אמרתי לה שכדאי לסיים. לפעמים היא בקשה להשאר עוד קצת, וכמובן נתתי לה, אבל אז יצאתי מהשירותים כדי לא לתת לה חשק להשאר.
ועדיין - אותו דבר...
יוצאת, ומפספסת.
באמת שאני לא מצליחה להבין את זה. היא ילדה עם הבנה מאד בוגרת, מבחינה תחושתית, ברור לי שהיא מרגישה ומפריע לה. לא נוצר בינינו שום עימות בנושא, וגם לא קייטנה, זה פשוט לא נהיה נושא. עשיתי את זה הכי ענייני שאפשר.
אני לא מצליחה להבין איפה זה נתקע...
 
לגבי יציאות היה לו אכן קשה ופחד בשבוע הראשון
נתתי לו שיפספס בלי לחץ
ואפילו הצעתי לו טיטול רק לרגע הזה
(העיקר מבחינתי שהוא זיהה)
וב"ה גם זה עבר לקראת סוף השבוע השני

רק אצלי לא עובד? הילדה צורחת שהיא צריכה טיטול ואם אני מתעקשת ללכת לשירותים היא בוכה אחרי קצת זמן שכואב לה הבטן ולא עושה עם טיטול היא עושה אבל אז רוצה עוד טיטול אח"כ, וכן זה ככה כבר כחודשיים, הילדה בת שנתיים +7.
וכן כל האלה שגומלות בלילה לילדים אין בקבוק אני מבינה.
 
וכן כל האלה שגומלות בלילה לילדים אין בקבוק אני מבינה.
אני גמלתי 3 ילדים לילה ויום בו זמנית,
ואני חושבת שזה הבסיס- אין בקבוק.
אני קודם גומלת כמה חודשים קודם ממטרנה (אצלי לא מפסיקים מיוזמתם) ורק אחרי כן מתחילה גמילה, ומיד לילה ויום.
מעולם לא הערתי ילד באמצע השינה לשירותים, ותמיד עבר חלק, ב"ה.
יכולהיות שזה גם עניין פיזיולוגי- תורשתי. מעניין.
 
אצלי גם אין בקבוקים כבר מגיל שנתיים.
לכן רציתי לגמול אותה בו זמנית יום ולילה
 
גם זה נוסה. בערך למשך שלוש ימים...
עשינו שעון מעורר שצלצל כל עשרים דקות, אמרתי לה שהפלאפון שואל אם היא צריכה לשירותים.
אם כן, היינו הולכות, ואחרי שלוש דקות הנודניק צלצל שוב, ואז אמרתי לה שכדאי לסיים. לפעמים היא בקשה להשאר עוד קצת, וכמובן נתתי לה, אבל אז יצאתי מהשירותים כדי לא לתת לה חשק להשאר.
ועדיין - אותו דבר...
יוצאת, ומפספסת.

שאלת תם - למה לצלצל וללכת כל 20 דקות?
כשהפלאפון מצלצל, זה אומר שהוא (והאמא) לוקחים אחריות.
כשרצים כל 20 דקות, זה אומר שלחוצים שמא יהיה פספוס.
ואנחנו לא לחוצים מפספוסים. אנחנו רגועים לגמרי (לפחות כלפי חוץ...) ומוכנים שהילד יפספס בכל פינה.
 
מה קורה עם ילדה שלא נרדמת ללא בקבוק דייסה?
זה גם הבעיה שלי... :p
צריך לגמול אותם גם מזה לפני שנפרדים מהטיטול;)

ועכשיו ברצינות
אם הילדה כבר גדולה שנתיים פלוס ומבינה יפה מה שמדברים איתה. אני חושבת שכדאי להרגיל אותה שהיא אוכלת מטרנה יותר מוקדם ואח"כ ארוחת ערב. כי בד"כ המטרנה בגיל הזה יותר הרפיה...
או לשים ממש קצת...
(לא התנסיתי עדיין בזה אם יש בעלות ניסיון אשמח לשמוע גם עוד עיצות)
בהצלחה
 
זה גם הבעיה שלי... :p
צריך לגמול אותם גם מזה לפני שנפרדים מהטיטול;)

ועכשיו ברצינות
אם הילדה כבר גדולה שנתיים פלוס ומבינה יפה מה שמדברים איתה. אני חושבת שכדאי להרגיל אותה שהיא אוכלת מטרנה יותר מוקדם ואח"כ ארוחת ערב. כי בד"כ המטרנה בגיל הזה יותר הרפיה...
או לשים ממש קצת...
(לא התנסיתי עדיין בזה אם יש בעלות ניסיון אשמח לשמוע גם עוד עיצות)
בהצלחה
זהו שאצלי היא אכלנית כל כך גרועה שאני נותנת לה את זה לעיתים כאוכל ולא רק כהרפיה
 
שאלת תם - למה לצלצל וללכת כל 20 דקות?
כשהפלאפון מצלצל, זה אומר שהוא (והאמא) לוקחים אחריות.
כשרצים כל 20 דקות, זה אומר שלחוצים שמא יהיה פספוס.
ואנחנו לא לחוצים מפספוסים. אנחנו רגועים לגמרי (לפחות כלפי חוץ...) ומוכנים שהילד יפספס בכל פינה.
לא... זה לא אומר שהוא לוקח אחריות :)
זה אומר שהוא שואל אותה. מזכיר לה. לפעמים היא ענתה לו לא, ולפעמים היא ענתה לו כן.
זה גם משהו שהראה לי שהיא מרגישה את התחושה הזו.
תאמיני לי שהיא פספסה לא מעט, בלי שום דרמות ואחריות, ואני הייתי רגועה לא רק כלפי חוץ, כי הצטיידתי כהוגן.
כמעט חיכיתי לפספוסים כדי שאני אוכל להשתמש במגבוני חיטוי, ובתרסיסים ובכל מה שיועד לנושא...
בכל מקרה, אני מבינה שאת לא מכירה כזו סיטואציה.
אם יש עוד משהי שחוותה כזה דבר, שהילדה הולכת לשירותים, יושבת שם בכיף שלה, ואחרי דקה הולכת לעשות במקום אחר - אשמח להחכים מנסיונה.
 
אם יש עוד משהי שחוותה כזה דבר, שהילדה הולכת לשירותים, יושבת שם בכיף שלה, ואחרי דקה הולכת לעשות במקום אחר - אשמח להחכים מנסיונה.
אני .
עם הקטן שלי.
התחלנו חודש לפני גיל 3.
לקח לו חודשיים להפנים שמספר שתיים עושים רק באסלה ולא על הרצפה.
לדבריו זה הגעיל אותו באסלה.
(בפעוטון היה לו סיר כיון שהוא נגעל מהשירותים בגן אבל לא היו יציאות).
הלקח שלמדתי הוא לגמול בגיל מוקדם יותר כשיש פחות מודעות.
 
הלקח שלמדתי הוא לגמול בגיל מוקדם יותר כשיש פחות מודעות
לא בטוחה שאפשר לקחת את זה כלקח.
אני גמלתי עכשיו בגיל זה, והלך ככ חלק לילה ויום ויציאות והכל, ב"ה,
שהלקח שאני למדתי זה לגמול בגיל גדול ... :)
 
לא בטוחה שאפשר לקחת את זה כלקח.
אני גמלתי עכשיו בגיל זה, והלך ככ חלק לילה ויום ויציאות והכל, ב"ה,
שהלקח שאני למדתי זה לגמול בגיל גדול ... :)
שמעתי זאת מאמהות רבות- שחוסר המודעות בגילאים קטנים יותר תורם לכך שהם יסלדו פחות.
אחיינית שלי- בת שנתיים ושלשה נגמלה תוך שלשה ימים כולל לילה.
 
שמעתי זאת מאמהות רבות- שחוסר המודעות בגילאים קטנים יותר תורם לכך שהם יסלדו פחות.
אחיינית שלי- בת שנתיים ושלשה נגמלה תוך שלשה ימים כולל לילה.
שוב, הבן שלי בן אוטוטו 3 ונגמל כנל ...
מה שאני באה לומר זה שאין כללים בעניין הזה. לא בטוח שכדאי להפיק לקחים כי כל ילד וכל מקרה לגופו.
 
שוב, הבן שלי בן אוטוטו 3 ונגמל כנל ...
מה שאני באה לומר זה שאין כללים בעניין הזה. לא בטוח שכדאי להפיק לקחים כי כל ילד וכל מקרה לגופו.
אז הלקח שלי לפעם הבאה הוא לנסות הפוך :)
לגמול מוקדם.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

אשכולות דומים

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה