דיון נספח לאתגר דו שבועי - האנשה

[מ"ם]

גילוי נאות- את הקטע שלי כתבתי בהשראת הסרטון של הדואר.

אכן, חשבתי כך

אפשר להיזכר גם בזה, אוסף האנשות ממבחר מוחות הפורום:

מרד הנמשלים

שיחת קלמר: - תגיד, איך העיפרון הזה? מחודד? - מה אגיד לך? כמו שאומרים "הוא לא הבנאדם הכי חכם". וזה בלשון המעטה.

www.prog.co.il

 

[דיונון]

אחד האתגרים הכי טובים!!!
החברים מתעלים על עצמם!

 

[מ"ם]

ספוילר

כשהעורך הציע לי את הפרויקט - זרמתי.

הבריכה היא כמו כלא.

קבוצות קבוצות.

במזרח זה השטח של קרפ, ובפינה הצפון-דרומית נמצאים משפחת אמנון.

יש כלל לא כתוב - לא חוצים את הקוים. נקודה. אחרת ינדו אותך.

למה לא כתוב? - כי זה לא מחזיק מים, אבל זה כבר ענין אחר.

בקיצור, התגנבתי למעוזים. מצויד באמצעי התגוננות מיוחדים, שקט כמו דג, אוסף ציטוטים שעין השמש לא ראתה!

אז לפני שאצא טונה - הנה הם לפניכם.



יום א' / חלקת הקרפיונים

שלט מזרח ענק מקדם את פני.

אין סיכוי לפספס את הנתון החשוב הזה - מזרח זה כאן!!

אבל גם בלי זה אתה מרגיש את זה באוירה -

הדממה, ההתנשאות, הניחוח המיוחד, השפמים הארוכים,

מזרח!

לידי חולפים אב ובנו, נועצים בי מבטים קפואים.

האבא, בפנים מכורכמות עד גיחוך מסתכל עלי במבט שוטם.

שנאת זרים.

טהורה.

הילד קצת יותר מרוכך.

נראה שקטעתי להם שיחה מעניינת.

אכן, כעבור רגע הם המשיכו:

אתה צריך לדעת את מקומך, מאיפה באת, הלא ה'עלטע'ר זיידע' שלך היה בכנסיה הגדולה! במזרח!

אל תתקרב אליהם! אל תתחבר איתם!

בכלל לא קוראים להם אמנון!

השם שלהם הוא מושט.

כשאנחנו עלינו לארץ הם מיד הזדרזו להחליף את השם למשהו יותר מקובל.

הם לא בני אדם!

אוריינטליים!



יום ב' / שכונת האמנונים

אחחחח...

כאן הכל תוסס וצבעוני.

החיים היפים.

אף אחד לא מסתכל עלי.

שני זאטוטים עם מבט מחוצף נעצרים לידי.

אחד לוחש לשני בקולי קולות: אין סיכוי! הוא לא דומה בכלל, יא תבע!

- בא נשאל אותו!

- עזוב, לא יפה.

בסוף הוא שאל.

- אתה ווז-ווז?

לא הגבתי, נסיון מקצועי.

- זה נכון שאתם לא מתקלחים בשלשת השבועות?

על מה הוא מדבר??

- יאללה יאללה יא מסריח, יש'ך ריח של געפילטע פיכס.

עשיתי את עצמי מנמנם, יש לי את הפאסון הזה.





לפני שיצאתי נפלה עלי איזה יאכנע עם גזר ענק על הראש -

תסתלק מכאן!

אתה לא יודע שאת הכביסה המלוכלכת משאירים במים?? באת אלינו להוציא אותה החוצה, אה?!

תתבייש לך!

קשים גרים כספחת!

למה שנקבל את הילדים שלכם למויסד'עס שלנו?!

מביאים את כל התרבות של התקשורת ו - גרופבבס - - - - -

כאן אבדתי אותה.

יצאו לה כל כך הרבה בועות מהפה שלא הצלחתי להבין מילה.

לא יודע מה היא רוצה המשוגעת הזו.

לא באתי להתגייר בכלל.

כולה כתבה.



שלכם -

דיונון.

מעולה!
אהבתי את השילוב של שם הניק הנוכחי עם תוכן הקטע,
או להיפך - שהוא הכפתור סביבו נתפרה החולצה.

על הדרך, נזכרתי בזה:

ויחי + ותחי = מאורסים (12)

ב"ה. מַחֲרֹזֶת שֶׁל דָּגִים לַחֲרֹז שְׁנֵי דָּגִים, זוֹ מְשִׂימָה קָשָׁה. בַּקְּשׁוּ מֵהַדַּיָּגִים, שֶׁיְּפָרְטוּ בְּבַקָּשָׁה: *** סָלוֹמוֹן הוּא אַשְׁכְּנָזִיסְט, אֶת בַּקַּלָּה לֹא יְקַבֵּל. קַר-צִיּוֹן הוּא מִזְרָחִיסְט, בְּיוֹם הָעַצְמָאוּת יְהַלֵּל. אַמְנוֹן חוֹזֵר בִּתְשׁוּבָה...

www.prog.co.il

 

[Mendel Amitay]

אתגר מיוחד.
קטע פתיחה מדהים וכתוב היטב.

אממה? כבר הורגלנו להאנשת יתר. ספרי הפעוטות והילדים מלאים בהאנשת בעלי חיים עד שנראה שכבר אין בה חידוש, כך גם כלים הקרובים לעולמם כמו קופסת הצבעים,כלי המטבח, פירות וירקות ועוד.

אם יורשה לי להציע לפותח האתגר, לשיקולו, לקחת בחשבון בשיפוט גם את ההצלחה להאניש משהו שלא ציפינו להאנשתו, כמו שכמה כבר הצליחו שם בצורה מדהימה. זה הולך ונהיה קשה ככל שקוראים יותר ספרי ילדים או ספרים בכלל...

(מיותר לציין, אני לא מנסה לקדם את הקטע שהעליתי שם. אחרים עולים עליו בכל תחום, כולל בתחום זה)

*
על הדרך, בשמיטה הקודמת כתבתי ספר לימוד שנתי בו הופיע מדור המאניש את מגירת מכשירי הכתיבה, בכל יום בקשר לחומר הנלמד. הנה למשל הקטע הראשון ליום פתיחת הלימודים באלול:

במגירת מכשירי הכתיבה, בחדר הילדים של משפחת . . ריקד המחק בצעדים קטנים ועליזים, היישר לעבר בקבוקון הטיפקס.
"אנחנו "על הגובה" החודש!" הצהיר.
"למה?" ביקש המחדד לחדד.
"התחלה חדשה, חודש התשובה... מוחקים את כל העבר והכל נשכח!"
"אני חושב שאתם טועים". צייץ המחשבון, מריץ ספרות על המסך. "דווקא עכשיו זה הזמן לעשות חשבון על כל השנה".
"למה להיזכר בדברים לא טובים?" תמה המחק. "בואו נמחק את הכל ונתחיל מחדש!"
"אם נתחיל שוב מחדש בלי להתייחס לעבר – אנו עלולים ליפול שוב בטעויות העבר". הסביר המחשבון את ההיגיון. "חשבון נפש על כל השנה שעברה, הוא הדרך לשנה מוצלחת!"

יפה מאוד. חזק הקטע עם השמיטה.

לא חשבתי על זה שזה חומר מצוי בספרי ילדים, אולי כי הפעם האחרונה שקראתי 'דירה להשכיר' היה בגיל 10.

כשאני חושב על זה, אנחנו כמעט ולא פוגשים האנשה בספרי מבוגרים, 'ספרים רציניים', למרות שזה כלי הבעה והעברת מסרים רב עצמה, כי זה נחשב לילדותי.

אולי בדיעבד זה הרעיון של האתגר, להביא האנשה בוגרת, עמוקה, מקצועית, שתכניס את את הקורא ותעניק לו מימד אחר להתרחשויות ומושגים

 

[מ"ם]

אכן כך.
מעניין לדון בהזדמנות מהי הסיבה להאנשת היתר בספרות הילדים שלנו, גם לעומת ספרות הילדים הכללית.
לכאורה הסיבה העיקרית היא שבכך עוקפים את כל מילכודי בנים/בנות, אמהות ואחיות, והצורך לצייר אותן...

(על הציורים כבר היה כאן דיון השקפתי מפורסם לפני כשנה)

 

[Mendel Amitay]

מנהון להון אני קולט שקטע הכתיבה בן 200 המילה אותו שלחתי כדי להתקבל לפורום היה גם בסגנון. אז כן, אני ממש אוהב את הנישה. הרי הוא לפניכם:

פורים קטן, אבל גדול.

פורימקטן עמד נבוך בין כל אחיו הגדולים ולא מצא את עצמו. פסח, האח הגדול, כבר היה במרכז הענינים, מוקף באנשים טרודים ועקרות בית דקדקניות. פורים שגדול ממנו רק בקצת, כבר נצפה מתכונן למסיבות הגדולות, בוחר תחפושות, מאשר תווי תקן של איפורי פנים ומוקף במאות זאטוטים משולהבים.

אבל ליד פורימקטן עמדו רק כמה יהודים שקטים עם ספרי תפילה ומלמלו ברגש. גם כמה נשים היו באזור עם תהילים ופרק שירה, מתפללות. המחשבות של פורימקטן התחילו לשוטט, מי אני ומה אני. חג ללא תוכן, מועד חסר זהות ולא עקבי. שנה מופיע, שנתיים נעלם. אין חגיגות, אין מצוות מיוחדות, אפילו חופש אין. פשוט קטן.

המחשבות המדוכדכות התחילו להתחרות בהגיגים השחורים של תשעה-באב שישב בצד מצונף בעצמו כבר כמה חודשים טובים, אבל אז פתאום פורימקטן היה עד לשיחה לידו, ששינתה את תפיסת עולמו.

"מה אתה עומד כאן, משה?" שמע קול תמה של אשה. "'כל הפושט יד נותנים לו' זה לא רק בפורים גדול, צריך לבקש" ענה קול גברי. "אבל כדאי יותר לבקש בפורים גדול, לא?" הקשתה האשה, "אני מגיע כשאין תורות" ענה הגבר, "סתם.. בפורים קטן יש מעלה מיוחדת, מעלת הקטנות שהיא מסוגלת לתפילה". פורימקטן הרגיש איך הוא נעשה חשוב בעוד חמישה קילו לפחות. הגבר המשיך, "תביני שפרה, כשמתפללים בפורים קטן, זה כמו בן זקונים שמבקש מאביו המלך. וחוצמזה שאין את החג הנדיר הזה כל שנה, אז קדימה, קחי תהילים"

פורימקטן יצא במחול סוער, שוכח את כל אחיו הגדולים החשובים שמביטים בו בתימהון.

החג הזה, הוא היום שלנו לבקש ולהתפלל, מעומק ליבנו לפני אבינו המלך.

 

[כנפיים]

לכאורה הסיבה העיקרית היא שבכך עוקפים את כל מילכודי בנים/בנות, אמהות ואחיות, והצורך לצייר אותן...

לטעמי הסיבה העיקרית היא שככה מדמיינים שלא כתבו רק מסר כי הרי זו אמא תרנגול שאמרה לבנה האפרוח לאכול עם סינר ולא לדבר לשון הרע. הקשר לעולם האמיתי על אחריות הקוראים.

 

[אי פה אי שם]

לטעמי הסיבה העיקרית היא שככה מדמיינים שלא כתבו רק מסר כי הרי זו אמא תרנגול שאמרה לבנה האפרוח לאכול עם סינר ולא לדבר לשון הרע. הקשר לעולם האמיתי על אחריות הקוראים.

@הדוויג פנתה אלי 'מסר', היא טוענת בדמעות שבפרוג קבלו החלטה לחסל אותה.
יש איך לעזור לה? אולי משהו כמו "נרד ממך מסר"..

 

[דיונון]

@שיילה - גאוני!
@הדוויג - מבריק כתמיד! אבל שתי הערות:
א. למה לא לתת יותר בשר? להוסיף עוד מילה שתיים, עפע'ס על 'השקפה'...
ב. לשתי הדוגמאות שבחרת לפרוט יש את אותו רקע - מילה מחרידה שאבדה את אימתנותה. היה מוצלח יותר לדעתי לתת גיוון בנקודה זו.
@Simcha - לא הבנתי איפה ההאנשה? על מי מדובר? על קבצן?
נ.ב.
כולם פצצות!
הזכרתי רק את אלה שהיו לי הערות...
והראיה - לא הזכרתי את של @nechama ro ואת של @אי פה אי שם , אז לא לכעוס עלי...

 

[אי פה אי שם]

@Simcha - לא הבנתי איפה ההאנשה? על מי מדובר? על קבצן?

אני מאוד הזדהיתי.
יש 'עצמים' כאלו שמסתובבים ברחובות (במיוחד בירושלים) שלפעמים קשה להאמין שמדובר באנשים..

 

[דיונון]

אני מאוד הזדהיתי.
יש 'עצמים' כאלו שמסתובבים ברחובות (במיוחד בירושלים) שלפעמים קשה להאמין שמדובר באנשים..

זו פרשנות 'מודרנית' לאתגר, לא?

 

[תלמוד]

יש 'עצמים' כאלו שמסתובבים ברחובות (במיוחד בירושלים) שלפעמים קשה להאמין שמדובר באנשים..

לקחת אותם כאובייקטים לאתגר האנשה, זו הענשה. וזו בעצם פעולה הפוכה לגמרי - לקחת אנשים ו'להעצים' אותם (מלשון עצמים. לא מצאתי ביטוי אחר).

 

[אי פה אי שם]

זו פרשנות 'מודרנית' לאתגר, לא?

אם יורשה לי להציע לפותח האתגר, לשיקולו, לקחת בחשבון בשיפוט גם את ההצלחה להאניש משהו שלא ציפינו להאנשתו, כמו שכמה כבר הצליחו שם בצורה מדהימה. זה הולך ונהיה קשה ככל שקוראים יותר ספרי ילדים או ספרים בכלל...

 

[דיונון]

לדעתי לא דומה. אבל מי אני ומה אני - כלי מלא... (העצמה)

 

[תלמוד]

כלי מלא... (העצמה)

כלי מלא בושה וכלימה זו האנשה חז"לית..

 

[דיונון]

כלי מלא בושה וכלימה זו האנשה חז"לית..

התכוונת העצמה?

 

[תלמוד]

התכוונת העצמה?

לא.
לומר עלינו שאנו כמו כלי, זו העצמה.
לומר על הכלי שהוא מלא בושה וכלימה, זו האנשה.

 

[דיונון]

לא.
לומר עלינו שאנו כמו כלי, זו העצמה.
לומר על הכלי שהוא מלא בושה וכלימה, זו האנשה.

אבל מי אני ומה אני - כלי מלא...

(העצמה)

 

[תלמוד]

תנוח דעתך, דיונון.
לא באתי להעיר על שהגדרת את זה כהעצמה.
רק מאחר והזכרת את הביטוי החז"לי הזה, הוספתי שיש לנו כאן עוד דוגמא מהמקורות להאנשה.
זה הכל.

 

[@Simcha]

@Simcha - לא הבנתי איפה ההאנשה? על מי מדובר? על קבצן?

כפי שהסביר @אי פה אי שם בטוב טעם, בחרתי להאניש את אותם שקופים ומרי נפש שהחברה בחרה להעניש ולהחפיץ עד כדי קבוע או חלילה נעלם.
ואכן אתגרתי את עצמי עם האנשה שונה מהסגנון המצופה בקריאה ראשונה.