להצטמצם בחתונות- לא פיתרון קסם!

מצב
הנושא נעול.
הויכוח שלי איתכם הוא כזה:
אתם טוענים שבעצם לא סביר לשלם על בגד לחתונה 700 ש"ח. (לקחתי סכום, כי זה יותר קל)
אבל קשה מאוד לצמצם את הסעיף הזה,
ולכן נלך בדרך עקיפה.
נביא לזה שכל החתונה תעלה רק 2000 ש"ח, וממילא המחותן ירגיש מוזר להוציא 700 ש"ח על בגד.

אני טוענת באופן כללי,
שנושא הביגוד בחתונה קשור לנושא הביגוד ביום יום, בדיוק כמו שהוא קשור למחיר כל החתונה.
וזאת מכיוון שמחיר של בגד לשבת שבת עולה 500 ש"ח, וברור לכל אחד שבחתונה לובשים משהו יותר מיוחד,
בלתי מן הנמנע שמחיר בגד לחתונה יעלה 700 ש"ח (אלא אם כן יקומו גמ"חים שיתנו בגדים יפים באמת במחירים זולים)

ואם כוונתך לזה,
שהינכם רוצים לגרום לכך שחתונה תראה בדיוק כמו כל שבת,
על זה בדיוק אני אומרת, שזה שינוי דרסטי, שקל מאוד לדמיין אותו, כל עוד זה לא נוגע לנו.
הפיל שבחדר אינו תמיד הוצאות הביגוד. הגם שזה חתיכת הוצאה.
עם כל מי שדיברתי שעוסק בנושא - דובר רק שאחד הרווחים מחתונות כאלו יהיה צמצום סעיף הביגוד. לא זה העיקר.
העניין הוא לאפשר לאנשים לצמצם סעיפים שנראים להם מיותרים. ולתת להם אמצעים לממש את רצונם.
האחד יבחר לצמצם סעיף הביגוד, השני יבחר צלם הכי פשוט, השלישי יבחר תקליטן.
העיקר - לתת לאנשים לחשוב מחדש על כל פרט - בשביל מה זה.
לשאול את עצמם - הגיוני שאשלם על לילה אחד את הפריט הזה?

העיד כאן צלם במקצועו שאנשים משקיעים הון בשמלות לילדות, מביאות אותם לצילומים ושולחות לבייביסיטר.

בטוחני שגם בחתונות קטנות יהיו הבדלי מעמדות, והיותר גנדרניים ישקיעו הון בביגוד ובשמלת כלה.
 
מקריאת האשכול מרגיש לי שיש כאן צעירים וחסרי נסיון בחיתון ילדים מול כאלו שיש להם נסיון או שנמצאים בפרשיית השידוכים ומבינים קצת יותר.

צמצום זה ענין של דעה אישית.
כל אחד רואה בצמצום משהו אחר.
לאחד זה כמות מוזמנים
לשני זה סגנון המנה
ולשלישי זה איזה אולם.


סתם בענין ביגוד אני מכירה לא מעט אנשים שביומיום לובשים זול, ממש. ובחתונות אי אפשר להכיר אותם והן שוכרים שמלה ב 700 ש"ח לילדה, סדרה של 7 ילדות לחתונה של דוד.
הדברים האלו הם לא תמיד בהשוואה לחיי היומיום.
זה נכון גם בתפריט ובדברים אחרים.
מה שאני עושה בבית שלי זה דבר אחד
מה שאני עושה בארוע שכולם רואים ומצטלמים ומדברים ויש צד שני, זה משהו אחר. וגם הילדה בת השנתיים וחצי וזו שבת 5 לובשות בגד ב 450 ש"ח השכרה כל אחת. חצי שעה של תמונות והביתה לבייביסיטר....
איך אמרה לי מישהי "קשה עם הקט של הלבוש לחתונה אבל אני חוששת שיחשבו שאנחנו קמצנים וזה יפגע בנו בסופו של דבר"
זה אולי קיצוני. אבל יש בזה.

הנושא כל כך קשה ומורכב.
ומרגיש לי שחשוב לתת כבוד לדעתם של המנוסים.
 
לגמרי. נראה לי עוד לא היה אשכול בפרוג, של 18 עמודים שככה חזרו על עצמם...

ויהודית, על כל מה שכתבת, ענו לך.
כתבת שוב את אותו דבר, וענו לך אותו דבר:

שחלקנו מצטמצמים כבר היום (בני ה-30-35) וחוסכים כבר היום. (ועדיין מעדיפים לחתן בחתונות חסכוניות).
וחלקנו מעדיפים בהחלט לחיות היום לפי יכולתנו, ולחתן בצמצום.

שורה אחרונה: כל בני ה-35, גם אלו שחוסכים היום, וגם אלו שלא, רוצים חתונות חסכוניות. נ ק ו ד ה.

הטענה שלך 'אתם זורקים את הצמצום על האחרים', לא ברורה. אנחנו מדברים בדיוק על עצמנו, בעוד 6-7 שנים, שנשמח מאד בחתונה קטנה. (בדיוק כמו שאנחנו עורכים בריתות ובר מצוות מינימליות! מה ההבדל?)

וכן, הגיוני שאשה בזמננו רוצה ויכולה לקנות בוגבו ולטוס כל שנתיים לחו"ל, ועושה את זה, ובמקביל היא לא מעוניינת לבזבז כסף על חתונה גדולה.
ההבדל - מהבוגבו והטיסות היא נהנית. מהחתונה הגדולה היא לא נהנית.

למרות המאמצים השכליים שהשקעתי בקריאת האשכול, לא הבנתי מה הבעיה בזה.

והטענה שלך, למה לעצמה האשה קונה פאות ב-10 ולכלה היא רוצה לקנות ב-7:
גם זה זכותה של המחתנת. הכסף הוא של ההורים והם מחליטים מה ולמי לקנות. כשהכלה החמודה תעבוד על השקל הראשון שלה, היא תוכל לשקול אם היא רוצה לבזבז 10,000 כאלה על פאה. עד אז, שתגיד תודה על מה שקונים לה.
(חוץ מהעניין שלפעמים אשה מבוגרת צריכה יותר להשקיע, בעוד כלה צעירה תיראה נהדר גם עם פאת קייט ב-6000).

ובואו, רוב מוחלט של המחתנות שראיתי, השקיעו בכלה ובבגדיה הרבה יותר ממה שהשקיעו בעצמן. עוד לא ראיתי את המחתנת שלבשה בגדי פאר והותירה את בתה הכלה עם שמלת גמח זנוחה ופאה זולה.
כל מילה פנינה.
ועוד משהו קטן בענין הפאה.
מחותנת כבר יודעת מה מתאים לה ומה נח לה ובדיוק איזו פאה טובה לה והיא קונה קניה בטוחה.
כלה לא יודעת מה היא באמת אוהבת ומה באמת נח לה. והאופנה כל כך משתנה כל הזמן שהיא רוצה להיות אופנתית כל הזמן, מה שמחותנת כבר פחות חשוב לה העיקר שהפאה עדכנית דיה ומכבדת.
אז כן, הגיוני הפער במחיר הפאה. כי הצעירה לא באמת יודעת מה היא רוצה [ולוקחת רק מה שהחברות רוצות ובעוד כמה שנים קצרות היא תרצה לשנות][ והמחותנת קונה כבר לחתונה של כמה ילדים יחד. ובחתונה הבאה תסרק אותה שתראה הכי יפה שאפשר.
 
בלת"ק
אני חושב שהרמה הגבוהה בחתונות לא נובעת מרמת חיים גבוהה אלא מלחץ חברתי.
ברגע שיצליחו לפוגג את הלחץ, הכל ישתנה.

כאחת שחיתנה מספר ילדים ורואה את המנהל סביבי.
משפחה וחברים/ות של הילדים, האמירה הזו לא נכונה.

מי שנלחץ מהחברה בהקשר ל/דגמי עגלות/חוגים/נופש וכו' וכו'
נלחץ גם בתקופת החתונה.
ואותם אלו שנושמים עמוק עמוק יום יום. יום יום.
ולא מתנהלים בדיוק לפי תכתיבי החברה,
אלא לפי היכולות שלהם.
הם אלו שבקלילות ובנינוחות מתנהלים כך גם בתקופות לחוצות.

ובכללי,
חלק מהסוויצ' צריך להיות בתפיסה שאם יש כסף, הכל אפשרי ומותר ונכון.
כאילו הכסף הוא היעד ואין עוד מטרות בחיים.
הטישטוש שקיים היום בין מה שצריך לבין מה שרוצים הוא בלתי נתפס.
ואם נבדוק ביוםיום שלנו, שם קבור הכסף.
 
ממש לא!
כמה עולה לשכור דירה באופקים או נתיבות או רכסים או עפולה וכו'
גג 2000 ש"ח לחודש. ויש גם ב 1500 ש"ח.
שזה שווה למשכנתא של 400,000 ש"ח ל20 שנה,
איפה מהמקומות האלו קונים דירה בכזה סכום?
אנשים ממוצעים גרים בדירה שלהם יותר מעשרים שנה, והם מתפללים שזה יהיה לפחות ארבעים שנים נוספות.
וכן, הגיוני שאשה בזמננו רוצה ויכולה לקנות בוגבו ולטוס כל שנתיים לחו"ל, ועושה את זה, ובמקביל היא לא מעוניינת לבזבז כסף על חתונה גדולה.
ההבדל - מהבוגבו והטיסות היא נהנית. מהחתונה הגדולה היא לא נהנית.
מה בדיוק ההנאה שלה מסוג העגלה שבה שוכנת הפצפונת שלה? הנראות החברתית! אז זו בדיוק סוג ההנאה שיש מהחתונה הגדולה.
א. מקום שהשכירות היא 2000 ש"ח עלות הקניה היא לא יותר מ400 אלף, זה די חופף.
לא נכון. אני מכיר מישהו שמתגורר בפריפריה בדירת 90 מ"ר חדשה בשכירות של 1900 לחודש, והמחיר של דירה כזו הוא 900,000 מינימום.
ב. שיהיה ברור דירה ב1500-2000 ש"ח אפילו במקומות נידחים היא לא דירה גדולה. בהמשך יצטרכו לעבור לדירה גדולה יותר, ואז הוא משלם יותר על שכיורת מה שלא נכון במשכנתא.
לא בהכרח. יש גם דירות גדולות במחירים הללו. אם כי יש סיכוי גדול שמחירי השכירות ילכו ויעלו.
ד. יש עוד הרבה מינוסים בשכירות, צרכים לעבור דירה מידי כמה שנים, זה יכול גם לשנות עלויות. גם חוסר הקביעות יכולה ממש להפריע בחיים ולהתקבע בעבודה, מקום לימוד. ועוד רבות רבות שינויים.
בהחלט. אבל יש כאלו שמבחינתם ההנאה מהחסכון הכספי שווה את כל הטירחה והמאמץ.
אני הבנתי נידון אם להשקיע את האלפיים שקל בשכירות או במשכנתא. ואולי גם למה צריכים השתתפות של ההורים כדי שיהיה הון עצמי כדי לקנות ולקבל משכנתא.
וכי באמת יש דירה שעולה מליון ש"ח והשכירות היא רק 2000 ש"ח??
נשמע לי מוזר. אבל אולי. עכ"פ לא ידעתי.
קח למשל דירות חדשות במודיעין עילית, שעשויות להיות מושכרות ב-2800 לחודש, ועלותן היא למעלה ממיליון שלוש מאות.
 
לגמרי. נראה לי עוד לא היה אשכול בפרוג, של 18 עמודים שככה חזרו על עצמם...

ויהודית, על כל מה שכתבת, ענו לך.
כתבת שוב את אותו דבר, וענו לך אותו דבר:

שחלקנו מצטמצמים כבר היום (בני ה-30-35) וחוסכים כבר היום. (ועדיין מעדיפים לחתן בחתונות חסכוניות).
וחלקנו מעדיפים בהחלט לחיות היום לפי יכולתנו, ולחתן בצמצום.

שורה אחרונה: כל בני ה-35, גם אלו שחוסכים היום, וגם אלו שלא, רוצים חתונות חסכוניות. נ ק ו ד ה.

הטענה שלך 'אתם זורקים את הצמצום על האחרים', לא ברורה. אנחנו מדברים בדיוק על עצמנו, בעוד 6-7 שנים, שנשמח מאד בחתונה קטנה. (בדיוק כמו שאנחנו עורכים בריתות ובר מצוות מינימליות! מה ההבדל?)

וכן, הגיוני שאשה בזמננו רוצה ויכולה לקנות בוגבו ולטוס כל שנתיים לחו"ל, ועושה את זה, ובמקביל היא לא מעוניינת לבזבז כסף על חתונה גדולה.
ההבדל - מהבוגבו והטיסות היא נהנית. מהחתונה הגדולה היא לא נהנית.

למרות המאמצים השכליים שהשקעתי בקריאת האשכול, לא הבנתי מה הבעיה בזה.

והטענה שלך, למה לעצמה האשה קונה פאות ב-10 ולכלה היא רוצה לקנות ב-7:
גם זה זכותה של המחתנת. הכסף הוא של ההורים והם מחליטים מה ולמי לקנות. כשהכלה החמודה תעבוד על השקל הראשון שלה, היא תוכל לשקול אם היא רוצה לבזבז 10,000 כאלה על פאה. עד אז, שתגיד תודה על מה שקונים לה.
(חוץ מהעניין שלפעמים אשה מבוגרת צריכה יותר להשקיע, בעוד כלה צעירה תיראה נהדר גם עם פאת קייט ב-6000).

ובואו, רוב מוחלט של המחתנות שראיתי, השקיעו בכלה ובבגדיה הרבה יותר ממה שהשקיעו בעצמן. עוד לא ראיתי את המחתנת שלבשה בגדי פאר והותירה את בתה הכלה עם שמלת גמח זנוחה ופאה זולה.
כמה נכון.
תזכרו בחתונות הקרובות, אחרי שרוב האורחים הולכים, ונשארת המשפחה הקרובה בלבד,
בד"כ במצוה טאנץ או בתמונות (אצל הליטאים)
כמה כיף אז!
הזמנים הכי משפחתיים ומלכדים, בלי כל האורחים המרוחקים יותר.
אני לא אומרת לא להזמין בכלל אורחים, אבל אם רוצים באמת להנות בחתונה - אז כן, לצמצם כמה שפחות.
בעלי השמחה פנויים באמת לשמוח. מכל הלב, על הזמן שיש להם לרקוד ולהנות עם המשפחה, וכמובן ההקלה הפיננסית משמעותית.

ומי שיגיד "מה, אין להם כסף לחתן בחתונה נורמלית?" יענו לו "מה פתאום, בטח שיש להם. אבל הם רצו כי ככה הרבה יותר כיף להם לחתן"
 
בלת"ק
הקטינו את מספר המוזמנים בחתונות.
ומה עם כל מי שרוצה לבוא ויפגע וכד?
א. ברגע שזה יהיה נורמה, איש לא יפגע- מי נפגע כשלא קבל הזמנה לברית מילה?
ב. בשלב הראשוני אפשר לעשות שבע ברכות שמיועדים לכל אלו שרוצים לבוא לאמר מזל"ט ולללכת.

ואגב, אולי אם החתונות היו עוברות לבקרים, היה יותר פשוט.
אנשים שהיו מוכנים לותר על עבודה בשביל זה- נפלא, ומי שלא- לא

ברגע שמספר המוזמנים יצטמצם, הרמה תרד
כי הרצון לדפוק רושם- ירד...
וחוץ מזה, אם כבר,
אולי ניתן יהיה להשקיע ולכבד במנות אכילות ולא בכאלו שנזרקות לפח...
 
מה בדיוק ההנאה שלה מסוג העגלה שבה שוכנת הפצפונת שלה? הנראות החברתית! אז זו בדיוק סוג ההנאה שיש מהחתונה הגדולה.
ברור לי שאתה לא מבין את הצורך של חלק מהנשים בעגלה ממותגת.
זה צורך פנימי. ממש לא באזור של 'מה יאמרו'.

וגם באלו שכן, ההנאה הפנימית הזאת מצדיקה בעיניהם את ההשקעה.
ואצל חתונה זה רק מה יאמרו, ובפנים בפנים לא נהנים ביחס להשקעה. השקעה גדולה מידי להנאה כזו.
 
לכן אנחנו מנסים היום לשנות את ה'כולם' של המחותנים
כדי שאנחנו נגיע אל המוכן
אני לא מבינה את הטענה שאת מסבירה שוב ושוב.
הצעקה מגיעה מאנשים שמחתנים!!!
למה את מניחה שמי שתומך ברעיון הם הצעירים?
בגלל התאוריה שהם רוצים שיעשו להם את העבודה?
לי יש תאוריה הפוכה. הצעירים עדיין מאמינים שלהם תהיה אפשרות
המבוגרים ששקועים בחובות כבר לא עומדים בנטל.
 
כמה נכון.
תזכרו בחתונות הקרובות, אחרי שרוב האורחים הולכים, ונשארת המשפחה הקרובה בלבד,
בד"כ במצוה טאנץ או בתמונות (אצל הליטאים)
כמה כיף אז!
נו נו...:rolleyes:
ככלה חסידית שבילתה בחתונתה קרוב ל-12 שעות (לא כולל צילומים), היה אפשר לטעמי לקצר אותה בחצי. פעם בחיים או לא פעם בחיים, יש גבול כמה שעות אפשר לשבת ולקפוא מקור במצווה טאנץ, בהמתנה לריקוד התורן. עם כל אהבתי והערצתי לסבותיי ז"ל, לא הצלחתי להתרגש מהחרוזים אודותיהם, כשהשעה אחת בלילה ואנחנו בקושי מחזיקים את העיניים פתוחות, אחרי 18 שעות רצופות על הרגליים מהבוקר. (הגראמר היה מצויין ממש. בהסרטות, המשפחה נהנית מאד לשמוע את החרוזים והשירים. אבל בשעת מעשה אחרי חתונה ארוכהההה, לא הצלחתי להנות מזה)
הזמנים הכי משפחתיים ומלכדים, בלי כל האורחים המרוחקים יותר.
ובלי המשפחה המלוכדת מהצד השני?
בעלי השמחה פנויים באמת לשמוח. מכל הלב, על הזמן שיש להם לרקוד ולהנות עם המשפחה
יש להם מספיק זמן לשמוח בין האירוסים לחתונה, וליהנות עם המשפחה הם יכולים גם בחנוכה ובפורים.
 
מה שאני יצאתי מהאשכול ...
בתור אחת שקנתה כמובן עגלת מותג ואוהבת שהילדים שלה עם סטים
וחיה בדירה שכורה קטנה...
אבל לא מעבר....
אנחנו חיים בכזו רמה גבוהה לעומת פעם??
אני מדברת על מש' אברכים ,
במה אני יכולה להוריד מהחודשי שלי כדי לשים בצד 1000 ש"ח?!
לו(?????) נגיד שזה היה עוזר לחיתון הילדים ,
אם את רוצה השוואות, בבקשה:
אמא שלי, למשל, הסתפקה בעגלת ירושה לתינוקת הבכורה שלה...
וכן,
תנסי לשאול את הורייך כמה בגדים היו להם בארון להם עצמם, ולילדים?
כמה סוגי מאכלים ידע הארון שלהם והמקרר שלהם?
מה היה הגודל של ערכת האיפור שלהם? הפיאה?


ואם את באמת רוצה לחסוך,
יש אשכול שלם לענין
 
הפיל שבחדר אינו תמיד הוצאות הביגוד. הגם שזה חתיכת הוצאה.
עם כל מי שדיברתי שעוסק בנושא - דובר רק שאחד הרווחים מחתונות כאלו יהיה צמצום סעיף הביגוד. לא זה העיקר.
העניין הוא לאפשר לאנשים לצמצם סעיפים שנראים להם מיותרים. ולתת להם אמצעים לממש את רצונם.
האחד יבחר לצמצם סעיף הביגוד, השני יבחר צלם הכי פשוט, השלישי יבחר תקליטן.
העיקר - לתת לאנשים לחשוב מחדש על כל פרט - בשביל מה זה.
לשאול את עצמם - הגיוני שאשלם על לילה אחד את הפריט הזה?

העיד כאן צלם במקצועו שאנשים משקיעים הון בשמלות לילדות, מביאות אותם לצילומים ושולחות לבייביסיטר.

בטוחני שגם בחתונות קטנות יהיו הבדלי מעמדות, והיותר גנדרניים ישקיעו הון בביגוד ובשמלת כלה.
רוב הפילים האחרים שבחדר אינם קשורים כלום לסטנדרט של החתונה.
עדיין לא שמעתי מישהו שמגיע לחתונה ומברר מיד מי הצלם, כדי לדעת מה ערך החתונה
צלם זה משהו אישי לחלוטין שכל אחד יכול גם ביום לבחור את בחירתו בשקט, ובלי כל קשר למספר המוזמנים.

לגבי זמר יכול להיות שאצל הבחורים זה כן מהווה נושא, אבל שוב לא מדובר במשהו כ"כ רציני ודרסטי,
שאפשר להוריד רק אם עוברים לחתונות של 200 איש.
הזמר יכול להיות זהה גם בחתונה של 400 איש.
 
ובכללי,
חלק מהסוויצ' צריך להיות בתפיסה שאם יש כסף, הכל אפשרי ומותר ונכון.
כאילו הכסף הוא היעד ואין עוד מטרות בחיים.
הטישטוש שקיים היום בין מה שצריך לבין מה שרוצים הוא בלתי נתפס.
ואם נבדוק ביוםיום שלנו, שם קבור הכסף.
וסוויצ' כזה אין ציבור או חברה שיכולים להסוויצ',
פשוט כי אי אפשר להתערב לאדם בצלחת.
זה טוב לקורסי כלכלה, שיש היום יותר ויותר מודעות לעבור אותם.

מי שרוצה לבצע שינוי - חייב להגיע עם מתווה קונקרטי שהוא יוכל להצביע על נקודות השינוי.
עם אמירה סתמית, ואפילו עם קמפיין פסיבי, לא הולכים לקנות במכולת.
 
מה בדיוק ההנאה שלה מסוג העגלה שבה שוכנת הפצפונת שלה? הנראות החברתית! אז זו בדיוק סוג ההנאה שיש מהחתונה הגדולה.

אינני יודעת. הנסיך שלי שכן בעגלה מושאלת מרגע היוולדו, מדגם פשוט. ממנה עבר לטיולון הישן ששימש את אחיותיו. מעולם לא הייתה לי בוגבו ואין לי מושג למה היא נחשקת כל כך. אבל לא נכון לפטור כל רצון של אשה, ב'את רוצה את זה בשביל החברה'.
יש בהחלט כאלו שעגלת בוגבו עושה להן טוב. גם לו היו יחידות בעולם, היו מעדיפות אותה על פני העגלות הזולות. אפשר לכבד את הרצון שלהן. (גם אם לא מבינים אותו...)

ומי שרוצה חתונה גדולה ונהנה ממנה - אדרבא ואדרבא!
בינתיים, רוב האנשים מודים בשקט או בקול שהיו רוצים ושמחים לצמצם במוזמנים.
עוד לא קם פה אף אחד שאמר "אוי, אבל אני ממש צריך את כל השכנים בסעודה שלי, וכל המחותנים האהובים, וכל בני הדודים - - -"
 
רוב הפילים האחרים שבחדר אינם קשורים כלום לסטנדרט של החתונה.
עדיין לא שמעתי מישהו שמגיע לחתונה ומברר מיד מי הצלם, כדי לדעת מה ערך החתונה
צלם זה משהו אישי לחלוטין שכל אחד יכול גם ביום לבחור את בחירתו בשקט, ובלי כל קשר למספר המוזמנים.
קשור ועוד איך.
ברגע שאדם משלם פחות על האולם והקייטרינג
הוא מרגיש טמבל לשלם סכום ענקי לצלם ולזמר, וממילא מחפש מישהו זול יותר.

הבנתי מיוזמי השינוי - שמתוכננת רשימת נותני שירותים בזול. זול באמת.
 
וסוויצ' כזה אין ציבור או חברה שיכולים להסוויצ',
פשוט כי אי אפשר להתערב לאדם בצלחת.
זה טוב לקורסי כלכלה, שיש היום יותר ויותר מודעות לעבור אותם.

מי שרוצה לבצע שינוי - חייב להגיע עם מתווה קונקרטי שהוא יוכל להצביע על נקודות השינוי.
עם אמירה סתמית, ואפילו עם קמפיין פסיבי, לא הולכים לקנות במכולת.

כל ציבור מורכב מבודדים.
כל השינויים והמהפכות התחילו מבודדים שהשמיעו דעתם ברמה.

המיתווים הציבוריים חשובים והכרחיים, אבל הם בלי מודע, מחזקים את הבעיה השורשית.
- הצורך להיות כמו. ההסחפות אחר ה'כולם'.
במקום להיות מה שאני צריך ויכול.
מה שעושים בין היתר בקורסי כלכלה, כפי שציינתם.
 
רוב הפילים האחרים שבחדר אינם קשורים כלום לסטנדרט של החתונה.
עדיין לא שמעתי מישהו שמגיע לחתונה ומברר מיד מי הצלם, כדי לדעת מה ערך החתונה
צלם זה משהו אישי לחלוטין שכל אחד יכול גם ביום לבחור את בחירתו בשקט, ובלי כל קשר למספר המוזמנים.

לגבי זמר יכול להיות שאצל הבחורים זה כן מהווה נושא, אבל שוב לא מדובר במשהו כ"כ רציני ודרסטי,
שאפשר להוריד רק אם עוברים לחתונות של 200 איש.
הזמר יכול להיות זהה גם בחתונה של 400 איש.
הצד השני יודע כמה עלה הזמר/הצלם וכו'
ולפעמים זה מספיק כדי לבחור יקר יותר ממה שהיו רוצים מלכתחילה.
 
כל ציבור מורכב מבודדים.
כל השינויים והמהפכות התחילו מבודדים שהשמיעו דעתם ברמה.

המיתווים הציבוריים חשובים והכרחיים, אבל הם בלי מודע, מחזקים את הבעיה השורשית.
- הצורך להיות כמו. ההסחפות אחר ה'כולם'.
במקום להיות מה שאני צריך ויכול.
מה שעושים בין היתר בקורסי כלכלה, כפי שציינתם.
כל מילה
 
קשור ועוד איך.
ברגע שאדם משלם פחות על האולם והקייטרינג
הוא מרגיש טמבל לשלם סכום ענקי לצלם ולזמר, וממילא מחפש מישהו זול יותר.

הבנתי מיוזמי השינוי - שמתוכננת רשימת נותני שירותים בזול. זול באמת.

אתם לא מכירים את האמירות נוסח,
"חסכנו כאן, לפחות נשקיע כאן"
"ויתרנו על X, לפחות נקבל את Y"
"אם קטן, שיהיה אבל טופ"

ודוגמא מעשית מהשטח. מהתקנות.
באחת החסידויות קבעו תקנות בנוגע למספר התכשיטים.
אין לי מושג מה בדיוק התקנות, אבל לא אשכח משפט של ידידה מאותה חסידות, בנידון:
"אם יש הגבלה במספר התכשיטים, אז משקיעים בהם הרבה יותר, שכל תכשיט יהיה תכשיט"
ואז, מה הועילו חכמים בתקנתם???

זה טבע אנוש, לפצות את עצמו על 'חסרים'
ולכן,
אם יש איזה שהוא גזר,
כדוגמת ההתנהלות של צאנז, כפי שהובא כאן,
יש תקוה שאנשים אכן יחסכו, ולא יפצו את עצמם במקומות אחרים.
 
ברור לי שאתה לא מבין את הצורך של חלק מהנשים בעגלה ממותגת.
זה צורך פנימי. ממש לא באזור של 'מה יאמרו'.
אינני יודעת. הנסיך שלי שכן בעגלה מושאלת מרגע היוולדו, מדגם פשוט. ממנה עבר לטיולון הישן ששימש את אחיותיו. מעולם לא הייתה לי בוגבו ואין לי מושג למה היא נחשקת כל כך. אבל לא נכון לפטור כל רצון של אשה, ב'את רוצה את זה בשביל החברה'.
יש בהחלט כאלו שעגלת בוגבו עושה להן טוב. גם לו היו יחידות בעולם, היו מעדיפות אותה על פני העגלות הזולות. אפשר לכבד את הרצון שלהן. (גם אם לא מבינים אותו...)
לא באתי לפטור ולזלזל ברצונות של נשים.
כוונתי הייתה שבשונה מאכילה במסעדה או לינה במלון, קניית עגלה יוקרתית לבייבי אינה הנאה פיזית-גשמית. היא שייכת למדור ההנאות הנפשיות, מסוג אלו ש'אם אני מסתובבת עם עגלה כזו, אני שווה יותר'. אנשים מהסוג הזה, צריכים נפשית גם לעשות חתונה יוקרתית, או לכל הפחות לא חתונה מבזה, בשביל להרגיש את עצמם חשובים ויוקרתיים. ולא נכון לזלזל בצורך הזה.

ובאופן כללי, אני לא מסכים לטענה של 'כולם היו רוצים לחתן באולם של בית הכנסת, וברור שאף אחד לא מוכן להוציא עשרות אלפי שקלים בשביל נראות, אלא שכולם חוששים מכולם'. במגזר הליטאי, אנשים מוכנים להתחייב על מאות אלפי שקלים, רק בשביל שיהיו להם חתנים 'חשובים', מהישיבות המיוחסות. גם כאשר אפשר להשיג חתן ב-300 400 אלף ש"ח, הם מוכנים להתחייב על 700-800. האם גם כאן תאמרו 'לא יתכן שאנשים יתחייבו על מאות אלפי שקלים רק בשביל שכולם יעשו 'פששש' על החתן החשוב שהם קיבלו'?!
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אולי מעניין אותך גם...

אשכולות דומים

את הפוסט הזה קראתי במייל שקיבלתי ברשימת תפוצה של קובי.
2. חשיפה מיוחדת איך החרדים קונים דירות?

זה אחד הנושאים שהכי מסקרנים את הציבור בארץ.

כדי לענות על השאלה הזו אריאל פייגלין ראיין אותי לעיתון מעריב ויאמר לשבחו שהוא לא שינה ולא עיוות את מה שאמרתי

מפה לשם יצאה מזה סדרת כתבות.

זה מה שהם פרסמו:

כתבה ראשונה:

"ארבע מנורות בדירת שלושה חדרים": כך החרדים קונים דירות | חלק ראשון
בלי טיסות, בלי רכב ועם הכנסה שלא מאוד שונה מההכנסה הממוצעת למשק בית בישראל: המתמטיקה הפשוטה שמאחורי ההון העצמי החרדי

"בתור התחלה, בוא אני אגלה לך סוד - החרדים מרוויחים די יפה", אומר טורנהיים ל"מעריב". "אפילו מורה חרדית כבר מרוויחה היום 9,000 שקל נטו. תוסיף לזה אברך כולל שלומד שלושה סדרים ומביא 6,000-8,000 שקל בחודש ממלגות - גם זה נטו - וקיבלת ביחד משק בית שמכניס 14,000-16,000 שקל. זה כמעט שווה ערך להכנסה ממוצעת למשק בית בישראל".


עוד תפיסה שטורנהיים מבקש לנפץ היא זו שכל הנשים החרדיות הן מורות. "כבר לפני עשרים שנה החרדיות הפסיקו להיות רק מורות", הוא אומר בנחרצות. "כבר בדור הקודם הן הבינו שכדי להחזיק בית של תורה צריך לדאוג לפרנסה. אז הן נהיו רואות חשבון בהתחלה, ולפני עשור התחילה גם נהירה להייטק. היום יש כמויות של חרדיות שהן מתכנתות - שמתחילות ב-9,000 שקל כמו מורה עם ותק - ויכולות להגיע גם ל-20 ו-30 אלף. אלה נשים שמחזיקות את הבית, ולפעמים אפילו משלמות את המשכנתה של ההורים שלהן".

אבל ההכנסה היא רק חלק מהסיפור. האקו-סיסטם החרדי, מסביר טורנהיים, שונה בתכלית מזה החילוני. "החרדים מוכווני דירות מגיל אפס. יש שם הסתפקות במועט שהחילונים לא מכירים. אתה יכול להיכנס לבית של שלושה חדרים שיש בו רק ארבע מנורות, זהו. חשמל עולה להם 100 שקל בחודש. קונים רק מוצרי בסיס. אין חופשות, אין בילויים, אין רכבים", הוא מתאר.

"עד שהעירייה שינתה את המדיניות בבני ברק, בנו בניינים עם חניות תת-קרקעיות כי החוק חייב את זה, אבל זה פשוט נשאר ריק - כי אנשים בבני ברק לא מחזיקים רכבים. הם מעדיפים לחסוך את הכסף הזה להון עצמי לדירה לילדים. אני אישית גדלתי בבית שמהיום שנולדתי ידעתי שההורים שלי חוסכים כדי לחתן אותנו, ומהיום שהתחתנתי חסכתי כדי לחתן את הילדים שלי".

השילוב הזה - בין הכנסה שהיא ממוצעת לבין הוצאה שהיא משמעותית מתחת לממוצע - מאפשר למשפחה חרדית לחסוך 3,000-4,000 שקל מדי חודש, ולעיתים אף יותר אצל משפחות שבהן האם היא רואת חשבון או מתכנתת. כך מצליחים להגיע להון עצמי שמספיק לרכישת דירה לילדים.

עם זאת, טורנהיים מזהיר מהשינויים התרבותיים שעלולים לשבור את האיזון. "הבעיה מתחילה כשמרוויחים הרבה ואז גם מבזבזים הרבה", הוא אומר. "ברגע שהציבור החרדי נכנס למעגל ההכנסות הגבוהות - הוא נכנס גם למעגל הפיתויים של החברה הכללית: טיסות, סמארטפונים, חופשות, מותגים. פתאום משפחה שהייתה רגילה לחיות מצמצום מרגישה ש'מגיע לה קצת ליהנות', ושם בדיוק נוצר הסדק. לא בטוח שההכנסה הגבוהה תתורגם לחיסכון גבוה - לפעמים זה אפילו הפוך, כי ככל שיש יותר כסף, כך גדל גם היצר לצרוך אותו".

לדבריו, ככל שהמשפחה החרדית יותר "אדוקה" - כך היא גם חוסכת יותר. וככל שהיא מודרנית יותר - כך גדלים הפיתויים. "וזה מה שמתחיל לשחוק את היתרון שהיה לציבור החרדי במשך שנים: היכולת להסתפק במועט ולהפוך כל שקל להון עצמי לדירה".

כתבה שניה

ראיון שפרסמנו אתמול קובי טורנהיים, בעלים של משרד יעוץ משכנתאות ו"אושיית רשת" - מדורג מקום ראשון בסטטוס וואטסאפ, הרשת החברתית של המגזר החרדי, בתחום הנדל"ן – הסביר איך משפחות חרדיות מצליחות, כמעט בניגוד לכל היגיון כלכלי, לחסוך מאות אלפי שקלים לדירה בזכות אורח חיים צנוע ונטול מותרות.

אבל גם אחרי שההורים חסכו, מכרו את הרכב וויתרו על חופשות, נשאלת השאלה הגדולה באמת - איך לוקחים משכנתא במשפחה שבה אחד מבני הזוג הוא בלי תלוש שכר מסודר ובלי הכנסה קבועה? התשובה, כמו הרבה דברים במגזר החרדי, נמצאת במשפחה. "פה בדיוק נכנסת הערבות ההדדית", מסביר טורנהיים. "אצל חילונים, אם תגיד לבחור שאבא שלו יהיה ערב למשכנתה – או, "חס וחלילה", ישלם חלק ממנה - זה נגמר שם. הוא יעדיף כבר לוותר על הדירה".

"אצל החרדים זה ההפך: אבא ערב לילד, אח ערב לאח. אפילו ראיתי עסקאות שבהן גם האמא וגם האחות חתמו ערבות על המשכנתה של ילדה בת שמונה־עשרה. אחרי כמה שנים, כשהאחות הזו מתחתנת ומרוויחה, היא כבר ערבה בחזרה לאחותה הבאה בתור. זו מערכת של ערבות הדדית שמחזיקה את כל הסיפור הזה".

הבנקים מבינים את הפוטנציאל. "בנק מזרחי באופן מסורתי עובד עם הציבור החרדי, והחלק שלו בעוגת המשכנתאות עלה ל-41%", אומר טורנהיים. "יש לו לפחות ארבעה סניפים בבני ברק. בנק לאומי, הבנק הגדול בארץ, יש לו שניים. בנק הפועלים - אחד".

בשנתיים האחרונות, כשהציבור החילוני הוריד את הרגל מהגז בנדל"ן בגלל הרפורמה המשפטית, החרדים המשיכו לקנות. "החבר'ה בתל אביב, בחוגי ההייטק, רצו לקנות דירות בקפריסין, ביוון, פורטוגל - רק לא בארץ. מי קנה? החרדים. כי אצלם לא קונים לשנה-שנתיים. אין להם לאן ללכת, יש ילדים, צריך לקנות".

החרדה הזו לקנות דירה לילדים מגיעה לרמה שלעיתים ההורים גם ממשכנים את הבית שלהם כדי לעזור לילדים לקנות את הדירה הראשונה. "כן, זה קורה הרבה," מודה טורנהיים. "הורים מוכנים לשים את הדירה שלהם כבטוחה, בידיעה שכנראה בעוד עשור הם ייאלצו למכור ולעבור לשכירות - העיקר שלילדים תהיה דירה. זו תפיסה שמבחינתם חשובה יותר מהביטחון האישי שלהם. הרצון לחתן את הבת עם בחור טוב, עם בחור מישיבה טובה, גובר על הכל".

אבל זה לא יוצר מעגל קסמים שהיחידים שמרוויחים ממנו הם הבנקים? שכל דור ממשכן את הבית שלו כדי לקנות בית לדור הבא? טורנהיים מסכים, אבל חושב שהמעגל יישבר בדור שלנו. "הדור החדש כבר שם. הבנות מתכנתות, עובדות בבנקים, מרוויחות הרבה יותר מההורים. הן אלו שמחזיקות את המשפחה, והן אלו שמאפשרות את רכישת הדירה.

ועדיין, אחרי שכל זה נאמר ועם כל השכר שעלה, החיסכון הקיצוני והערבות המשפחתית, טורנהיים סבור שהמודל הנוכחי הגיע לקצה גבול היכולת במרכז, ושמכאן והלאה החרדים יקנו דירות בעיקר בפריפריה. "בני ברק שהייתה פעם יותר יקרה מפתח תקווה ורמת גן, הפכה לעיר הכי זולה בגוש דן אחרי לוד", הוא אומר, "החרדים פשוט הגיעו למקסימום יכולת ההכנסה שלהם".

מה דעתכם?

הנתונים האלו נשמעים לכם??
מורה מרוויחה נטו 9000 ש"ח? (לא מדברת על משרד החינוך)
אברך שלומד 3 סדרים מכניס ממלגות 6000-8000??
תספרו לי איפה.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה