לא יודעת מה להגיד לך, אני לא מכירה את הבת שלך.
אכתוב לך מהנסיון שלי, אולי יעזור לך.
הקטן שלי, כבר כתבתי פה שבשל חוויה לא רצונית שהצליח בשירותים בגיל שנה וחצי פיתח חרדה אמיתית מכל הנושא,
הוא קטנטן גם בגוף, אבל עם שכל בכמויות, ואם בגיל שנה וחצי ידע להגיד לי שהוא צריך, שאלתי אותו אז אם הוא רוצה לנסות בשירותים, הוא אמר שכן
והושבתי אותו, ברגע שהוא עשה, הוא פער זוג עיניים מבועתות ונהיה חיוור, לא משנה כמה שניסינו להפוך לחוויה חיובית, קיבל ממתק ונשיקות וחיבוקים.
מסתבר שזה השאיר לו טראומה, כי כשהיה בן שנתיים וחודש, החלטתי להוריד את הטיטול, כמובן שהטרמתי לו הכל מראש, הראנו לו מה ואיך, דיברנו על הממתקים שיקבל וכו' וכו',
הגיע היום הורדתי לו את הטיטול, חייבת לציין, שאני בתהליך גמילה שני השנה, הראשון היה לילד שלי חנ"מ שהיה לא פשוט, תקופה ארוכה, שבסופה יכולנו להרים את דגל הניצחון. (בימי הגמילה של הקטן גמל עצמו לילה לבד... נס) יכול להיות שכבר הייתי עייפה, לא יודעת, אבל הייתי נחושה שאני מסיימת עם הטיטולים עד התינוק הבא בעז"ה.
תוך 5 ימים סיימנו, התחלנו בראשון, ביום חמישי ברכנו על המוגמר, ביום שישי, הוא פיספס ובגדול, התעלמנו, ניקינו והמשכנו הלאה, בשבת הוא פיספס פעמיים, ומפה זה רק הלך והחמיר, הרגשתי מיואשת, כעסנו עליו, גערנו, מנענו ממנו דברים שבדיעבד רק החמירו את המצב.
מה שלא הבנו שבכל פעם שהיה צריך את ה"רציני" הוא היה מבוהל, מפוחד, והיינו צריכים "לתפוס" אותו לפני הפספוס ואז הוא הצליח, עם מבט מבועת בעיניים.
אחרי שבועיים וחצי של התהליך, נשברתי,לא יכולתי לסבול את זה שאנחנו צועקים עליו, הוא כזה קטנטן וצריך לראות שההורים הגדולים שלו צועקים עליו, ממש הייתי בוכה אחרי כל מקרה כזה.
סיפרתי על זה לאחותי הקטנה שגם היא החליטה לגמול את הבת שלה שנולדה שבועיים לפני הבן שלי, היא הציעה לי לפנות למישהי שמאוד עזרה לה במוח אחד,
פניתי אליה, היא אמרה לי שלילד יש חוויות של לחץ עוד מתקופת העוברות שלו ובנוסף כשהיה תינוק ממש קטן, וכל הלחצים האלו מתחברים ללחץ מהשירותים,
היא שחררה לו את החסימה ואמרה לי שתוך שלושה ימים אראה שינוי. ושתהיינה נסיגות ושלא אבהל זה טבעי, ושבכל פעם כשיפספס אומר לו "אוי לא נורא, תצליח בפעם הבאה"
כבר למחרת ראיתי שינוי. אבל מיד אח"כ אחרי שגם בלילה היה יבש, התחיל לפספס, החזרנו את הטיטול ללילה, אבל גם במהלך היום, לא וויתרתי, הוא בקושי הלך לשירותים, היו שלוליות בכל הבית, הייתי מתוסכלת, אבל אמרתי את המשפט והחלפתי לו כל הזמן, אחרי 10 ימים מהטיפול, הרגשתי שנמאס לי, התקשרתי אליה שוב, היא אמרה לי, אחרי שבדקה, שהילד עוד בתהליך טיפולי, ושעד עוד שבוע אראה שהתהליך הסתיים, במהלך אותו שבוע היו ימים גרועים וימים קשים.
התקשרתי אליה שוב.
היא אמרה לי שהתהליך הטיפולי הסתיים והילד השתחרר, ועכשיו שנתחיל מהגמילה מחדש, פרצתי בבכי, נמאס לי כבר לאסוף ולנקות את כל הבית, נמאס.
בעלי שמלכתחילה היה סקפטי, לא תמך בדרך הזו.
הייתי די לבד, אבל החלטתי לצאת לדרך מחדש, ובמידה ולא ילך אתבע את הכסף חזרה...
נכון לעכשיו מחר יסתיימו השבועיים שהיא נתנה לתהליך.
וב"ה מיום חמישי שעבר, אין פיספוסים!!!
הוא מבקש לשבת בשירותים, בפרט ה"רציני" שכ"כ פחד ואנחנו פחדנו ממנו, ב"ה, אפשר לעשות סעודת הודיה.
אבל, הקב"ה נתן לי רעיון מדהים, נשאר לי שוקולד לבן מכל הפינוקים של שבועות, של אגו, הוצאתי משולש אחד לבן מהחבילה בחגיגיות ואמרתי לו אחרי שקם בבוקר "X, רוצה שוקולד לבן משולש?"
בטח שהוא רצה
אמרתי לו "שוקולד כזה תקבל רק אם תעשה את הX בשירותים, רק בשירותים, ורק X"
וזהו, זה עובד, בכל בוקר אחרי שהוא מסתובב קצת אני אומרת לו את זה ולא חוזרת ע"ז אפילו לא פעם אחת וב"ה מאז אין פיספוסים.
היום בבוקר, עוד לפני שהספקתי לומר לו, הוא ביקש לשבת אחרי דקה וחצי סיים וביקש את השוקולד שלו. ממש התרגשתי.
אולי תנסי את זה.
מקווה שעזרתי
הנושאים החמים
.
Reactions: אבסולוט פרימה בלרינה, חלומות ירוקים, Harmonyapro ועוד 113 משתמשים116 //