סיפור בהמשכים לגעת בערפל

[רותי רפפורט]

בקריאה מקוונת הרבה יותר קשה לקרוא טקסט ארוך

ייתכן שיש בזה צדק.
אם כי אני מקווה שמה שאני כותבת לעולם לא ייכנס לגדר "קשה" לקרוא.
אני רוצה שיקראו את מה שאני כותבת בצימאון ובלהט, שלא ישימו לב לקושי.
מה, אני נאיבית?

 

[דיונון]

אם כי אני מקווה שמה שאני כותבת לעולם לא ייכנס לגדר "קשה" לקרוא.

כשהמסך מלא במלל אין סוף, זה צריך להיות מדריך להשגת זהב כדי לא להוריד את מצב הרוח.
בעיתון זה שונה לגמרי, המח רואה הכל מראש, אומד את האורך ומתרגל אליו...

אני רוצה שיקראו את מה שאני כותבת בצימאון ובלהט, שלא ישימו לב לקושי.

עשרים ואחד בבית אחד!!! - אפשר לפספס את הקושי???

 

[RACHELIZ]

ממני?
לאיזו ישועה את מצפה?

לקצת טיפים.
נגיד זה

אם היית מכניסה איזה זיכרון שהיא עוברת אליו באמצע מהעבר או סיפור דומה של מישהי אחרת זה ההי משדרג את הפרק שכמעט כולו דיאלוג.

טיפ מצוין!
איפה עוד אפשר להרחיב?
אני מתנחמת בכך שזה גם לתועלת הכלל

 

[ירושל]

יפה מאד!

אפרופו תיקוני איות:
שומה ולא שומא
אסנת ולא אוסנת! ושהאקדמיה תקפוץ טנגו.

טנגו רוקדים.

 

[כנפיים]

אוהום...

 

[רותי רפפורט]

איפה עוד אפשר להרחיב?

כשאני רוצה לתאר סיטואציות מהחיים, כאלו בהן העיקר הוא לא הסצנה אלא הסאבטקסט שלה, בד"כ אמצא תפאורה הולמת למקום. נכון שהעיקר הוא ה"איך קרה" ולא ה"מה קרה", עדיין יש מקום לרקע. אולם שמחות הוא מקום מצוין לתיאורים, משפחתיים בעיקר. חג בחיק המשפחה, נסיעה משותפת לקברי צדיקים, איזהו אירוע רקע שיספוג את הזרמים והתחושות שעולים בקרב המשתתפים בו.
אני פחות אוהבת, לעומת זאת, תיאורים דרמטיים כמו תאונת דרכים, פציעה של אחד מבני המשפחה ושהייה בבית חולים - כי אלו מגבירים את הווליום של האירוע ומנמיכים את הרגש.
ברור שתמיד יש יוצאים מן הכלל.
לא לדבר על סדרת "מקצה המחנה", למשל, שכולה מתרחשת בבית חולים והסצנות שאובות ממנו.

 

[RACHELIZ]

אוהום...

לא שכחתי.
אני בעומס רציני ועם כל זה מנסה איכשהו כן לכתוב פה ושם כדי לנסות לעמוד בדדליין, זה חלק מהלמידה...
מקווה מאוד מאוד להעלות בקרוב.
תודה!

 

[RACHELIZ]

אז הייתה לנו במשפחה חתונה שמחה ויפה. ב"ה ב"ה ב"ה הספקנו 250 איש באולם, עכשיו אפשר להעלות פרק.

פרק ה'

שבע בבוקר. אני קמה ויחד איתי מתעוררת החומה. שקופה כזאת. אפשר לדבר בעדה, אפילו קצת לחייך. אבל היא שם.
מנסה למוסס אותה. אך ככל שאני מתאמצת לדחוף, חשה אותה מתנגדת אליי. אז בינתיים היא נשארת איתי. מתלווה לקפה שאנחנו שותים יחד ול'יום נעים' שמאחלים אחד לשני.
איציק טס במדריגות ואני יורדת לאט.
בוקר. זה לא הזמן לדיבורים ארוכים מידי. נושמת קצת לרווחה. כבד לי בלב, לסחוב את החומה.

מחכה לאוטובוס. מביטה באנשים שהולכים או רצים. כל אחד סוחב על הגב את השק שלו. הפנים של כולם זעופות מה. אהה, חוץ מילדה אחת שנושפת על פרח צהוב וצוחקת עם כל עלה כותרת שעף ברוח. קנאה קטנה מטפסת בי.


דלתות המעלית נפתחות ואני פונה אל המשרד. מרגישה קצת לא נעים מיוכי. ככה חשפתי את עצמי. בושות. היא אומרת לי בוקר טוב מתנגן כזה. אוף. רק שלא תרחם עלי עכשיו.
מחליפות מה נשמע-ברוך ה' ומתיישבת.
אני פוזלת אליה. עינינו מצטלבות. אוף.
אמא מתקשרת, שולפת אותי מהמבוכה. בטח שנשמח לבוא לשבת. יוצאת למסדרון, מחייגת לאיציק, שואלת-מעדכנת אותו.
טוב שבאה שבת. נהיה עם עוד אנשים. קצת מנוחה לחומה.

***

הרוטב האדום מגרה את בלוטות הרוק. הדג האהוב עלי במיוחד. פרוסות פרוסות עוברות אחר כבוד מהתבנית לצלחות מלוות בפלפלים צבעוניים.

בינתיים בסלון מתפתח לו דיון שלא מבייש ישיבת מליאה בכנסת.
שומעת את איציק ואלי מתנצחים על איזו טענה. לא מבינה בדיוק על מה, עם כל הצעקות שם.
אני נכנסת להגיש צלחת. פתאום, בלי שום קשר לכלום, השיחה עם יוכי מופיעה למולי בפלשבק חי. מביטה על איציק. רוצה לחפש את הדברים הטובים שנמצאים בו. מרגישה איך משאבה רבת עוצמה שואבת אותי החוצה. פורשת תמונה שלמה, בלעדיי. אני צריכה לבוא בראש נקי. שיטשטש את הרגשות שגואים בי בימים האחרונים.

רואה את הרוב מצדדים בדעה של איציק, את העיניים של מוישי ויוסי מאשרים כל מוצא פיו. משהו בלב שלי זז. טוב, זה ברור. יש לו מה למכור...

שקט שורר עכשיו בסלון. לא שמתי לב מתי הויכוח שכך. רק הקול של איציק נישא ברמה מעל הררי קליפות של פיצוחים: "...כולם פחדו מהפה של לייבל'ה בן העשר. מה הוא יאמר על התינוק של גביר העיירה שנולד בלי אוזניים.
הברית הגיעה. לייבל'ה מסתובב ליד התינוק, בוחן אותו בשבע עיניים. כולם עוצרים את נשימתם. תגיד, לייבל'ה פונה לגביר, התינוק רואה טוב? המתח בקהל קצת יורד. למה? כי משקפיים הוא לא יוכל להרכיב..." פרצי הצחוק שנשמעים יכולים לזעזע את הקירות.
מנסה לחנוק את הצחוק שלי. לא מצליחה.
מלכסנת מבט לאבא. שנים לא ראיתי אותו צוחק כך.
ההדים נרגעים ואני מברכת. צריכה קצת שקט.
פונה לחדר ומתחפרת מתחת לשמיכה. מעלה אותה עד מעל לעיניים. שתבוא השינה הגואלת.

_________
לפרק ו'>>

​

 

[דיונון]

מחכה לאוטובוס. מביטה באנשים שהולכים או רצים. כל אחד סוחב על הגב את השק שלו. הפנים של כולם זעופות מה. אהה, חוץ מילדה אחת שנושפת על פרח צהוב וצוחקת עם כל עלה כותרת שעף ברוח. קנאה קטנה מטפסת בי.

חזק ביותר!

 

[אשר שרבר]

מאד אהבתי את הניגודיות בין ההרגשות. ואת הצגת הצד היפה והשמח שלו, הססגוניות הזו שקשה להתנתק ממנה.

 

[הוריקן]

יש לך כתיבה ממש מיוחדת!
את משלבת את הרגשות בצורה שאינה צורמת למרות כל המורכבות של הרגש והמחשבות.
ממש ממש אהבתי!
תמשיכי כך כל הכבוד!

 

[פסיק]

תגיד, לייבל'ה פונה לגביר, התינוק רואה טוב? המתח בקהל קצת יורד. למה? כי משקפיים הוא לא יוכל להרכיב..."

משום מה, לא מרגיש לי כמו מישהו שמספר. נראה יותר כמו טקסט כתוב ומנוסח.

 

[RACHELIZ]

תודה!

משום מה, לא מרגיש לי כמו מישהו שמספר. נראה יותר כמו טקסט כתוב ומנוסח.

אוקיי... אני אכתוב את זה קצת אחרת.
אגב, כתיבת תוכן הבדיחה מיותרת? התלבטתי לגבי זה.

 

[anotherית]

תודה!

אוקיי... אני אכתוב את זה קצת אחרת.
אגב, כתיבת תוכן הבדיחה מיותרת? התלבטתי לגבי זה.

תוכן הבדיחה לדעתי לא מיותר בכלל, זה מדגיש את הפואנטה.
וגם, אני מאוד אהבתי את צורת הכתיבה ולא הרגיש לי בכלל יומני.

 

[פסיק]

אגב, כתיבת תוכן הבדיחה מיותרת? התלבטתי לגבי זה.

כמו שכתבו קודמיי - לא מיותר.
ההיפך, אני ראיתי בזה ובהררי הפיצוחים אפיון פרטני לדמות הבעל, ונתינת עילה וצדק להרגשת אשתו שלא זה מה שהיא רצתה.

 

[stars]

אני פוזלת אליה. עינינו מצטלבות. אוף.

משום מה המשפט הזה הצחיק אותי...

שואלת-מעדכנת אותו.

למה מעדכנת? נראה שהיא קצת מחליטה עבורו, לא?

בינתיים בסלון מתפתח לו דיון שלא מבייש ישיבת מליאה בכנסת.
שומעת את איציק ואלי מתנצחים על איזו טענה. לא מבינה בדיוק על מה, עם כל הצעקות שם.
אני נכנסת להגיש צלחת. פתאום, בלי שום קשר לכלום, השיחה עם יוכי מופיעה למולי בפלשבק חי. מביטה על איציק. רוצה לחפש את הדברים הטובים שנמצאים בו. מרגישה איך משאבה רבת עוצמה שואבת אותי החוצה. פורשת תמונה שלמה, בלעדיי. אני צריכה לבוא בראש נקי. שיטשטש את הרגשות שגואים בי בימים האחרונים.

רואה את הרוב מצדדים בדעה של איציק, את העיניים של מוישי ויוסי מאשרים כל מוצא פיו. משהו בלב שלי זז. טוב, זה ברור. יש לו מה למכור...

שקט שורר עכשיו בסלון. לא שמתי לב מתי הויכוח שכך. רק הקול של איציק נישא ברמה מעל הררי קליפות של פיצוחים: "...כולם פחדו מהפה של לייבל'ה בן העשר. מה הוא יאמר על התינוק של גביר העיירה שנולד בלי אוזניים.
הברית הגיעה. לייבל'ה מסתובב ליד התינוק, בוחן אותו בשבע עיניים. כולם עוצרים את נשימתם. תגיד, לייבל'ה פונה לגביר, התינוק רואה טוב? המתח בקהל קצת יורד. למה? כי משקפיים הוא לא יוכל להרכיב..." פרצי הצחוק שנשמעים יכולים לזעזע את הקירות.
מנסה לחנוק את הצחוק שלי. לא מצליחה.
מלכסנת מבט לאבא. שנים לא ראיתי אותו צוחק כך.
ההדים נרגעים ואני מברכת. צריכה קצת שקט.
פונה לחדר ומתחפרת מתחת לשמיכה. מעלה אותה עד מעל לעיניים. שתבוא השינה הגואלת.

נהניתי לראות את הניגודיות, שבתחילה היא רואה את ה"משהו הטוב" הזה שבו, שיש לו מה למכור, ואח"כ נראה שדווקא העובדה שהוא הצחיק את כולם הפריע לה.

אגב, כתיבת תוכן הבדיחה מיותרת? התלבטתי לגבי זה.

לא מיותרת כלל.

הילה

למה הילה?

 

[אשר שרבר]

רואה את הרוב מצדדים בדעה של איציק, את העיניים של מוישי ויוסי מאשרים כל מוצא פיו. משהו בלב שלי זז. טוב, זה ברור. יש לו מה למכור...

שקט שורר עכשיו בסלון. לא שמתי לב מתי הויכוח שכך. רק הקול של איציק נישא ברמה מעל הררי קליפות של פיצוחים: "...כולם פחדו מהפה של לייבל'ה בן העשר. מה הוא יאמר על התינוק של גביר העיירה שנולד בלי אוזניים.
הברית הגיעה. לייבל'ה מסתובב ליד התינוק, בוחן אותו בשבע עיניים. כולם עוצרים את נשימתם. תגיד, לייבל'ה פונה לגביר, התינוק רואה טוב? המתח בקהל קצת יורד. למה? כי משקפיים הוא לא יוכל להרכיב..." פרצי הצחוק שנשמעים יכולים לזעזע את הקירות.
מנסה לחנוק את הצחוק שלי. לא מצליחה.
מלכסנת מבט לאבא. שנים לא ראיתי אותו צוחק כך.
ההדים נרגעים ואני מברכת. צריכה קצת שקט.
פונה לחדר ומתחפרת מתחת לשמיכה. מעלה אותה עד מעל לעיניים. שתבוא השינה הגואלת.

אני רואה שיש שהבינו את החלק הזה כפחות מתאים לגברת. אני הבנתי אותו כחיבור דווקא, כמקום שהיא מתחברת אליו ואוהבת.
טעיתי?

 

[stars]

אני רואה שיש שהבינו את החלק הזה כפחות מתאים לגברת. אני הבנתי אותו כחיבור דווקא, כמקום שהיא מתחברת אליו ואוהבת.
טעיתי?

לכאורה מזה

היא משתהה ואז שואלת: מה בעצם חיפשת? מה מפריע לך?"
"לא יודעת, רציתי מישהו רציני יותר, אממ... יותר שקול. שלא עושה צחוק מכל דבר, שלא מדפדף את החיים כאילו כל הזמן הכל טוב. לא יודעת".

נשמע שהיא לא אוהבת את זה, לא כך?

 

[אשר שרבר]

לכאורה מזה

אבל זה..

רואה את הרוב מצדדים בדעה של איציק, את העיניים של מוישי ויוסי מאשרים כל מוצא פיו. משהו בלב שלי זז. טוב, זה ברור. יש לו מה למכור...

 

[RACHELIZ]

אני רואה שיש שהבינו את החלק הזה כפחות מתאים לגברת. אני הבנתי אותו כחיבור דווקא, כמקום שהיא מתחברת אליו ואוהבת.
טעיתי?

ציטטת כאן שני חלקים בו...