ביקורת ספרות הילד המשיח - שולי רנד

  • הוסף לסימניות
  • #1
מצורף השיר, ומי שלא שמע - שירוץ
בַּחֲלוֹמִי יָשַׁבְתִּי עַל סַפְסָל
בְּשַׁעֲרֵי הָעִיר יְרוּשָׁלַיִם
שֶׁלֶג כָּבֵד סְבִיבִי נָפַל
אַךְ בִּי לֹא נָגְעוּ הַמַּיִם

בַּחֲלוֹמִי יָדַעְתִּי בְּבֵרוּר
הִתְרַחֲשׁוּת לְעֻמָּתִי מִתְרַגֶּשֶׁת
שְׂפָתַי רָחֲשׁוּ בִּבְהִילוּת
תְּפִלָּה חֲרִישִׁית וְעִקֶּשֶׁת

בָּרָק פָּתַח אֶת הַשָּׁמַיִם
וּלְרֶגַע רָאִיתִי הַכֹּל
בַּמֻּפְלָא אַל תַּחְקֹר סָגַרְתִּי עֵינַיִם
וְאָז דִּבֵּר אֵלַי אוֹתוֹ הַקּוֹל

בַּחֲלוֹמִי פָּתַחְתִּי אֶת עֵינִי
וּלְצִדִּי עַל הַסַּפְסָל רָאִיתִי יֶלֶד
וְהַיֶּלֶד זָקֵן וְחָכָם
וְלַיֶּלֶד אֵין כֶּתֶר אֵין עַם
אַךְ לִי הָיָה בָּרוּר וּמְחֻוָּר
כִּי כָּךְ לִיבִּי לָחַשׁ לִי וְהִבְטִיחַ
שֶׁהַיֶּלֶד הַזֶּה הַמּוּזָר הוּא
חֵי נַפְשִׁי הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ

וְתֶכֶף שֶׁהִבִּיט לְתוֹךְ עֵינַי
הוּא רָאָה עָלַי הַכֹּל
בּוּשָׁה שֶׁכָּזוֹ לֹא יָדַעְתִּי מִיָּמַי
אֲבָל לֹא הִתְאַפַּקְתִּי מִלִּשְׁאֹל


מָתַי זֶה כְּבָר נִגְמַר הַגָּלוּת הַמַּר הַזֶּה
מָתַי סוֹף סוֹף תִּתְגַּלֶּה
מָתַי תִּכְלֶה רִשְׁעָה מֵאֶרֶץ
וּפִינוּ בִּשְׂחוֹק יִמָּלֵא
בַּחֲלוֹמִי -

בַּחֲלוֹמִי הוּא נֶעֱמָד עַל הַסַּפְסָל
פָּשַׁט יָדָיו הִפְשִׁיל רֹאשׁוֹ לְאָחוֹר
בְּיָדוֹ הָאַחַת צָצָה קֶשֶׁת
בְּיָדוֹ הַשֵּׁנִית הַכִּנּוֹר
וְהוּא נִגֵּן גַּעְגּוּעֵי גַּעְגּוּעִים
עַד נִשְׁמָתִי לָצֵאת הָיְתָה מְפַרְכֶּסֶת
מִלִּבּי נָשְׁרוּ אֲבָנִיםעִם
כָּל מְשִׁיכָה שֶׁל הַקֶּשֶׁת

אֵיךְ הוּא נִגֵּן –
-
-

הָלְכָה הַקֶּשֶׁת יִבֵּב כִּנּוֹר
קוֹל שׁוֹפָר מֵרָחוֹק הֵגִיחַ
וְאָז הַיְשֵׁר אֶל תּוֹךְ לִיבִּי הַשָּׁחֹר
צָעַק הַיֶּלֶד הַמָּשִׁיחַ

מָתַי כְּבָר תִּתְעוֹרֵר, אַתָּה
מָתַי סוֹף סוֹף תְּגַלֶּה
לֹא בַּשָּׁמַיִם הִיא ַרַק בְּפִיךָ
וּמִלְּבָבְךָ חֶסְרוֹנְךָ תְּמַלֵּא

בחלומ----י
בחלומ----י
-

בַּחֲלוֹמִי רָאִינוּ שׁוּעָלִים
פּוֹסְעִים מֵעַל חָרְבוֹת בֵּית מִקְדָּשֵׁנוּ
הַשָּׁמַיִם כַּבְּדֹלַח צְלוּלִים
בִּצְחוֹק פָּרַצְנוּ שְׁנֵינוּ

הרבה זמן חשבתי לכתוב כמה מילים על השיר של שולי,

השם הרשמי שלו הוא אמנם 'הילד המשיח', אך לדעתי שמו הראוי לו הוא - 'בחלומי'.

בתחילה חשבתי להצביע על טכניקות, אך בסוף נכתב מה שנכתב ויצא מה שיצא, אקווה שיהנה את הקורא.



הנקודה שבולטת ביותר בשיר הזה היא העובדה שלא מדובר בשיר ליניארי. הוא לא חד או דו מימדי, אלא נראה כמו אבני הר סיני שהסנה צומח בהן מכל מקום ולכל עבר.

השיר תפור בשכבות שכל אחת נסגרת כשלעצמה אך מכל כיוון נוכל להסתכל על שכבה אחרת.

שערי העיר ירושלים הופכים לבית המקדש, אופס, טעות! למקום החרב, אז ממשיכים לבכות?

מה פתאום!

השמים כבדולח, הם שקופים כמו מים, המים אולי לא נגעו בשולי אבל העולם כולו הפך להיות שקוף וטהור,

ומה עכשיו? אפשר להרגע?

כאן מגיעה מילת המסגרת של השיר, ומזכירה לנו שהכל 'בחלומי', שולי משתמש כאן במילה הזו ומתעתע בנו לאורך כל השיר. אם בתחילה מדובר בחלום אימה, בהמשך הוא הופך לחלום נבואה, בסוף לחלום של תקוה, וכששומעים את השיר בשנית זה הופך לחלום בלתי מושג או חלום אינפנטילי (במובן הבסיסי של המונח)

החלום גם עומד בסתירה לחושניות החזקה כל כך של השיר, כביכול צריך להזכיר לשומע כל העת כי מדובר בחלום.

וכך לאורך השיר מומר השלג לברק ולבסוף לשמים הזכים

הגילוי מגיע מכל הכיוונים, 'ראיתי הכל' 'הוא ראה עלי הכל' 'ראינו שועלים'. הפרונט מתחלף בכל פעם, ודווקא העובדה הזו יוצרת שקיפות מרהיבה לאורך השיר

ואי אפשר בלי המשיח, המשיח כמובן הוא בעיקר 'בחינת משיח', אבל בסופו של דבר שולי מחפש את המשיח ומוצא אותו בילד, בעצם - זהו הילד שבו עצמו, שהרי אנו חולמים כעת.
הגילוי הזה כי הילד הוא הוא המשיח, סולל את הדרך לאמירה הפשוטה כל כך של 'הילד המשיח' – מתי כבר תתעורר, אתה!
הרי אני כבר נמצא בתוכך, מדוע לא תפקח את העיניים, מדוע אתה ממשיך לחלום?

ובסוף השיר אנו מתעוררים ביחד עם שולי, ושואלים את השאלה הקשה כל כך –

ומה יהיה על המציאות? הגם היא חלום?
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #2
קשה לי הצחוק.
כתבת כל כך יפה,
אולי תנסה למצוא לי איזושהי נחמה או הסבר לסיום?
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
קשה לי הצחוק.

הצחוק פה הוא כצחוקו של ר' עקיבא

"שוב פעם אחת היו עולין לירושלים כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים התחילו הן בוכין ור"ע מצחק אמרו לו מפני מה אתה מצחק אמר להם מפני מה אתם בוכים אמרו לו מקום שכתוב בו (במדבר א, נא) והזר הקרב יומת ועכשיו שועלים הלכו בו ולא נבכה אמר להן לכך אני מצחק דכתיב (ישעיהו ח, ב) ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריה בן יברכיהו וכי מה ענין אוריה אצל זכריה אוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני אלא תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה באוריה כתיב (מיכה ג, יב) לכן בגללכם ציון שדה תחרש [וגו'] בזכריה כתיב (זכריה ח, ד) עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת בלשון הזה אמרו לו עקיבא ניחמתנו עקיבא ניחמתנו:" מכות כד ב
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
הילד המשיח. אחד השירים המטלטלים שלו.

הרגעים הכי סוחפים בשיר, בתארו במילים 'איך־הואאא־ניגןןןןןןן' -
ומיד בעקבותיהן השתלבות קטע הכינור העולה ויורד בנגינתו של הילד המשיח... אהממ סליחה... של גדי פוגאטש.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #5
כתבת כל כך יפה,
תודה, משמח לשמוע.

קשה לי הצחוק.
אולי תנסה למצוא לי איזושהי נחמה או הסבר לסיום?
הצחוק פה הוא כצחוקו של ר' עקיבא
אין ספק שהמשורר כיוון לרמוז לצחוקו של רבי עקיבא.
אך לדעתי הוא מתכוין לפרש את הצחוק בדרך שונה מהצורה הפשוטה שלו.

באופן פשטני הצחוק מתפרש כאיזה מין מישהו חכם יותר מכולם שהוא פשוט יודע הכל ורואה איך אוטוטו מאחורי הסיבוב ממתין קולר עם מים קרים ולכן הוא צוחק על השרב.

לדעתי, ולדעתי בלבד, הצחוק כאן הוא צחוק של לגלוג, כאשר הלגלוג עצמו נתפס כאיזו ישועה.
כמו שכתבתי השיר נתון בתוך תבנית של חלום, כאשר הגאולה נתפסת לא כמשהו חיצוני אלא כענין פנימי בתוככי הנפש, והרבה מתחת למודעות (הוא באמצע חלום).

הלגלוג עצמו, ההבנה שאנו לא איזה דבר כל כך מרכזי וחשוב, ההבנה שהכל כבר נמצא אצלינו ורק כל הרבדים שכרכנו סביבנו הם אלו המשעבדים אותנו, כרוכה באיזה צחוק עצמי שהוא הוא מביא גאולה לעולם.

וכאן יש סימן אזהרה כביכול! אסור לגעת בצחוק הזה ולנסות לחלץ ממנו גאולה, כי או אז כבר הפכנו אותו לאינסטרומנטלי, איבדנו את היכולת לשַטח את התפיסה שלנו ושעבדנו את ההכרה העמוקה ביותר שלנו לעבדות העולם הזה.

שולי חייב לצחוק, כאשר באורח מובנה הצחוק הזה לא יכול להיות מוכר כגאולה, ועם זאת הוא גואל.



התפלספתי יותר מידי, מחילה. בכל אופן אשמח לשמוע אם היה בזה משום מענה לדברייך
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
עכשיו, אנסה לבחון שתי טכניקות ששימשו את השיר המופלא הזה בהן נגעתי בטקסט למעלה. (אין לי שום ידע בשירה, מאמין שיש מילים מקצועיות שמשמשות את המושגים עליהם אני מדבר כאן).

הריבוד העמוק של השיר לא מגיע על ריק, הוא מגיע משתי הנקודות אותן העליתי בפוסט למעלה -מילת ה'איפיון' או המיקום של השיר 'בחלומי', והעובדה כי אם נבחן את השיר נוכל לראות שכל מופע בשיר זוכה לטיפול אישי בהמשך, ואפילו אם מדובר בנתון הכי לא משמעותי. שולי לש את הבצק ביסודיות כשאין פינה שלא זוכה לגיבוש.

הטכניקה של מילה יסודית שנשזרת בשיר, היא מעבר לחזרה נעימה על מושג, היא בעצם מעבירה אותנו לעולם שונה. כל שיר או רעיון מובנים מתוך עולם מושגים מסויים ומקבלים את משמעותם מתוך ההקשר הנתון. אפשר לתת לקורא להיות בחתונה, בלידה, בעולם הבא, בשואה, בארוחה או על הדשא. המילה היסודית הזו מחברת ומשרישה את כל המילים והמשמעויות הנמצאות בשיר לקונטקסט ולרקע אותו בחר המשורר למילותיו.

הטכניקה השניה היא הפיתוח של כל איזכור בשיר, כל חפץ, פועל, רצון, מחשבה, מקבלת כמה היבטים שונים או אנשים שונים שמאוזכרים באותו הקשר, כך שכל האיזכורים יחדיו, מהווים מקהלה שמהדהדת שוב ושוב את כל המשמעויות כאחד.

בשביל להראות את זה אתן רשימה סכמטית של המושגים אותם שולי שזר והביא בכל פעם בצורה אחרת, למעלה מ-10. אמספר בכל מושג את האיזכורים.
מסתבר שהגזמתי בחלק מהקישורים, אך הבסיס קיים בהחלט.

1.ישבתי על ספסל - זאת ישיבה של בדידות (תחשבו מי יושב על ספסלים בשערי העיר ירושלים), 2. הוא יושב עם הילד, 3. הילד נעמד ומוביל. 4. כבר לא יושב אלא רואה-מרחף-נמצא את חורבות בית המקדש.

1. שערי העיר ירושלים - שערים הם נעולים אך גם עשויים לקדם לשלב הבא. 2. ברק פתח את השמים. 3. פתחתי את עיני. 4. רואים את חורבות ירושלים.

1. שלג כבד - העולם חשוך. 2. ברק. 3. השמים כבדולח צלולים.

1. ידעתי בבירור. 2. במופלא אל תחקור. 3. לי היה ברור ומחוור. 4. בושה שכזו לא ידעתי מימי.

1. לרגע ראיתי הכל. 2. לצידי על הספסל ראיתי ילד. 3. הוא ראה עלי הכל. 4. ראינו שועלים.

1. ליבי לחש לי והבטיח. 2. מליבי נשרו אבנים. 3. אל תוך ליבי השחור. 4. מלבבך חסרונך תמלא.

1. במופלא אל תחקור. 2. לא התאפקתי מלשאול.

1. סגרתי עיניים. 2. פתחתי את עיני. 3. תיכף שהביט לתוך עיני.

1. פינו בשחוק ימלא. 2. בצחוק פרצנו שנינו.

1. שפתיים. 2. עיניים. 3. ידיים. 4. ראש. שימו לב שהחולם יושב על הספסל והוא לא מצליח להתרומם לפעולה, ורק שפתיו ועיניו עובדות, לילד לעומתו יש ידיים וראש ואיתם הוא מצליח להעיר את הנשמה המפרכסת.

מתי כבר תתעורר. כאן כמובן אין צורך להנגיד למקומות אחרים, הלא זהו ממש היפוכו של השיר כולו.

ואם הגעתם עד לפה, הצלחתי במבחן :)
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
לדעתי, ולדעתי בלבד, הצחוק כאן הוא צחוק של לגלוג, כאשר הלגלוג עצמו נתפס כאיזו ישועה.
כמו שכתבתי השיר נתון בתוך תבנית של חלום, כאשר הגאולה נתפסת לא כמשהו חיצוני אלא כענין פנימי בתוככי הנפש, והרבה מתחת למודעות (הוא באמצע חלום).

הלגלוג עצמו, ההבנה שאנו לא איזה דבר כל כך מרכזי וחשוב, ההבנה שהכל כבר נמצא אצלינו ורק כל הרבדים שכרכנו סביבנו הם אלו המשעבדים אותנו, כרוכה באיזה צחוק עצמי שהוא הוא מביא גאולה לעולם.

וכאן יש סימן אזהרה כביכול! אסור לגעת בצחוק הזה ולנסות לחלץ ממנו גאולה, כי או אז כבר הפכנו אותו לאינסטרומנטלי, איבדנו את היכולת לשַטח את התפיסה שלנו ושעבדנו את ההכרה העמוקה ביותר שלנו לעבדות העולם הזה.
גם אני הבנתי זאת ככה, וזה מדהים! אגב, ישנם מפרשים שמתייחסים גם לצחוקו של רבי עקיבא באופן דומה. כדרך חיים שתמיד מחפשת את הבניין ואת האיך להמשיך הלאה ולא נשארת בתהום הצער. כך גם נהג רבי עקיבא אחרי שמתו תלמידיו במגיפה, והקים מחדש תלמידים שיעבירו הלאה את תורתו.

בכל אופן תודה על זה! הניתוח והכתיבה מרתקים!
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
מצורף השיר, ומי שלא שמע - שירוץ


הרבה זמן חשבתי לכתוב כמה מילים על השיר של שולי,

השם הרשמי שלו הוא אמנם 'הילד המשיח', אך לדעתי שמו הראוי לו הוא - 'בחלומי'.

בתחילה חשבתי להצביע על טכניקות, אך בסוף נכתב מה שנכתב ויצא מה שיצא, אקווה שיהנה את הקורא.



הנקודה שבולטת ביותר בשיר הזה היא העובדה שלא מדובר בשיר ליניארי. הוא לא חד או דו מימדי, אלא נראה כמו אבני הר סיני שהסנה צומח בהן מכל מקום ולכל עבר.

השיר תפור בשכבות שכל אחת נסגרת כשלעצמה אך מכל כיוון נוכל להסתכל על שכבה אחרת.

שערי העיר ירושלים הופכים לבית המקדש, אופס, טעות! למקום החרב, אז ממשיכים לבכות?

מה פתאום!

השמים כבדולח, הם שקופים כמו מים, המים אולי לא נגעו בשולי אבל העולם כולו הפך להיות שקוף וטהור,

ומה עכשיו? אפשר להרגע?

כאן מגיעה מילת המסגרת של השיר, ומזכירה לנו שהכל 'בחלומי', שולי משתמש כאן במילה הזו ומתעתע בנו לאורך כל השיר. אם בתחילה מדובר בחלום אימה, בהמשך הוא הופך לחלום נבואה, בסוף לחלום של תקוה, וכששומעים את השיר בשנית זה הופך לחלום בלתי מושג או חלום אינפנטילי (במובן הבסיסי של המונח)

החלום גם עומד בסתירה לחושניות החזקה כל כך של השיר, כביכול צריך להזכיר לשומע כל העת כי מדובר בחלום.

וכך לאורך השיר מומר השלג לברק ולבסוף לשמים הזכים

הגילוי מגיע מכל הכיוונים, 'ראיתי הכל' 'הוא ראה עלי הכל' 'ראינו שועלים'. הפרונט מתחלף בכל פעם, ודווקא העובדה הזו יוצרת שקיפות מרהיבה לאורך השיר

ואי אפשר בלי המשיח, המשיח כמובן הוא בעיקר 'בחינת משיח', אבל בסופו של דבר שולי מחפש את המשיח ומוצא אותו בילד, בעצם - זהו הילד שבו עצמו, שהרי אנו חולמים כעת.
הגילוי הזה כי הילד הוא הוא המשיח, סולל את הדרך לאמירה הפשוטה כל כך של 'הילד המשיח' – מתי כבר תתעורר, אתה!
הרי אני כבר נמצא בתוכך, מדוע לא תפקח את העיניים, מדוע אתה ממשיך לחלום?

ובסוף השיר אנו מתעוררים ביחד עם שולי, ושואלים את השאלה הקשה כל כך –

ומה יהיה על המציאות? הגם היא חלום?

תודה על השיר ועל הביקורת.
לא הכרתיו. הוא יפה עד כאב.
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
אין דבר בעולם שאני נהנית ממנו יותר ממוזיקה שמביעה את המילים.
כתיבה זה משהו יפה שיכול לרגש, מוזיקה כנ"ל
כשהם משתלבים ביחד עם לחן שנותן את אותה הרגשה שיוצאת מהמילים
זה הדבר הכי יפה שיכול להיות, ובמילים כמו אלו- גם הכי מטלטל...

לפני די הרבה זמן רציתי לכתוב ביקורת ספרות (בשילוב ביקורת מוזיקה) על השיר "דע בני אהובי"
אבל כבר הספקתי לשכוח מזה, עכשיו חזר לי החשק...
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
וואו, איזה שיר.
שמחה שסוף סוף מישהו מעלה אותו לציבור.
הביקורת מעולה!
אגב, לגבי הילד המשיח- אני חושבת שמעבר למשמעות העמוקה של העניין כמו שכתבת:

ואי אפשר בלי המשיח, המשיח כמובן הוא בעיקר 'בחינת משיח', אבל בסופו של דבר שולי מחפש את המשיח ומוצא אותו בילד, בעצם - זהו הילד שבו עצמו, שהרי אנו חולמים כעת.

הכוונה היא לכך שיש בברסלב אמירה איפשהוא (במגילת הסתרים) שהמשיח יהיה ילד בן 12... אולי משם זה נובע.
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
אני שומע רבות מאנשים על העומק המופלא של השיר הזה
אפילו תו ממנו לא חדר אל ליבי העיקש
גם אחרי שקראתי את הביקורת, ושמעתי את השיר אי אלו פעמים
עדיין נותרתי אדיש כלפיו, כאילו הוא רק אוסף של מילים, עם ערימה של תווים.
מישהו מזדהה?
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
ניתוח מדהים. לא יודעת אם יש לך שמץ במוזיקה, אבל שמץ באיך לכתוב ביקורת שירה - וודאי יש. (וצריך להבדיל בין המוזיקה לפואטיקה, כמובן) נשמח לקבל עוד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
אני שומע רבות מאנשים על העומק המופלא של השיר הזה
אפילו תו ממנו לא חדר אל ליבי העיקש
גם אחרי שקראתי את הביקורת, ושמעתי את השיר אי אלו פעמים
עדיין נותרתי אדיש כלפיו, כאילו הוא רק אוסף של מילים, עם ערימה של תווים.
מישהו מזדהה?
למזלי קראתי אותו לפני ששמעתי אותו. לי המנגינה ממש הפריעה.
גם לי. המילים בלי השוואה למנגינה.
לא הצלחתי לשמוע אפילו פעם אחת בשלמות, כשלעומת זאת, את המילים קראתי כמה פעמים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
ו
גם לי. המילים בלי השוואה למנגינה.
וזה מאד הפתיע אותי. בדרך כלל ההנאה שלי מהשירים שלו מורכבת לגמרי מהשילוב של הלחן והמילים וההתאמה ביניהם והדרמה שלו בפנים. השיר הזה אחר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
כששמעתי פעם ראשונה את 'רצוא ושוב', זה הרגיש כמו לשבת בתיאטרון ולראות הצגה מושקעת במיוחד (ולא שניסיתי). משהו בהגשה ובמילים.
@יעקב1245 תודה על העלאת הדברים לדיון. (ואתה חייב לעשות משהו עם שם המשתמש שלך, הוא לא קליט. להשוואה. איזה סלולרי הייתה רוכש? NOKIA CG45900 או NOKIA C2?)
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
גם לי. המילים בלי השוואה למנגינה.
לא הצלחתי לשמוע אפילו פעם אחת בשלמות, כשלעומת זאת, את המילים קראתי כמה פעמים.
נראה לי שזאת לא המנגינה- זה הקול והשירה של שולי שקצת קשה להתרגל אליהם (וכשמתרגלים- מתמכרים).
המנגינה דווקא מאוד משרתת את המילים, הקו המלודי עולה ויורד בדיוק בנקודות המתאימות,
כשצריך עוצמה יש דיסוננסים או צלילים כרומטיים.
איך שולי אומר "הכל מתוקתק עד התק הקטן" (בשיר 'סיעתא דשמיא')
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
  • הוסף לסימניות
  • #20
@יעקב1245 תודה על העלאת הדברים לדיון. (ואתה חייב לעשות משהו עם שם המשתמש שלך, הוא לא קליט. להשוואה. איזה סלולרי הייתה רוכש? NOKIA CG45900 או NOKIA C2?)
כרגע זה עולה 20 ש''ח * 12 לא כולל מע''מ, אלא אם כן יש אפשרות דרך הרב @מ"ם
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה