הנושאים החמים
Natan Galant
כתיבה שדגה לך לקוחות, ובכמויות!
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
עיצוב ואדריכלות פנים
- הוסף לסימניות
- #1
(הספר נקרא וכן הביקורת נכתבה טרם שלושת השבועות)
טרם נתחיל, רק הבהרה. פרנצ׳עס הן טריבונות בעברית. בלע״ז.
טריבונות הן פרנצ׳עס, פרנצ'עס הן טריבונות. טריבונות הן פרנצ'עס.
ועכשיו אפשר לדבר.
רגע, רק סיפור:
מכירים את העז שבחדר? פתגם יהודי עתיק ומוכר, כזה שאין טעם לחזור עליו שנית. אבל אם אתם כל כך מתעקשים... ובכן. כך זה הולך:
מעשה ברבי אביון במיוחד שנסע לרבו. ורבי הכוונה מלמד דרדקי, לא רבי של חסידים. (רבו כן היה רבי של חסידים, כמובן).
אותו אביון נכנס אליו, ותרעומת בפיו: רבי, הצילו. ביתי קטן, ילדיי רבים, אני חש חנק. אפילו העז שלי בלי מצב רוח, משועממת לבד בדיר שלה.
חשב הרב דקות ארוכות, ופסק: הכנס את העז פנימה, שתגור איתכם. לאחר שבועיים הוצא אותה חזרה אל הדיר.
כעבור שבועיים הגיע מלמד הדרדקי אל רבו, קורן: רבי, בשבוע האחרון הכל נהיה טוב. פתאום הבית לא מרגיש כה קטן...
ולמה המשל הזה? איך הוא קשור לביקורת על הספר?
זהו, שהוא לא קשור. בכלל. מצד שני, אתם יכולים להסתכל עליו כמו מכסה לסיר. לא קשור ולא-לא קשור. סתם אלמנט שנמצא שם.
וכעת, לספר שלנו; נשוא הביקורת: בעבור צלחת צולנ׳ט.
הספר המדובר הינו קרוב לוודאי היצירה העסיסית והבוגרת ביותר של נחמן גרשונוביץ עד כה.
ואל יהי הדבר קל בעיניכם. מדובר באדם מוכשר שכתב עשרות ספרים, חלקן במהירות הזויה לחלוטין. כולם עסיסים, טעונים, רחבי יריעה ואופקים.
נחמן גרשונוביץ החל את דרכו הספרותית בגיל 16 בערך, אולי עוד קודם, והוציא לאור ספר בשם ״השליח מנבצ׳יק״.
אני זוכר היטב את השם. הייתי אז ילד קטן עף אף דולף, ואחד מחבריי סיפר לכולנו שיש תור של ילדים בספריה. רשימה ארוכה. כולם ילדים המחכים לקבל את הספר המרתק והמיוחד ״השליח מנובהרדוק״.
משהו לא הסתדר לי, מודה. נובהרדוק? שליח? שיהיה. אבל תור ארוך של ילדים? לקרוא ספר עם שם כזה?
עד שתורי שלי להיפגש עם הספר הגיע. והתברר שהספר הוא לא ממש נובהרדוקאי... משהו אחר לגמרי.
פרוע, תוסס, אלים, מוטרף לחלוטין, עם קצב בלתי אפשרי ותיאורים ממוקדים ובהירים של רובוטים, משאית ענק, פרקל גרמני אחד, יריות, בלוני גז בוערים, ספוילר אלומניום, ועוד כהנה וכהנה.
והשנים חלפו, ונחמן המשיך לכתוב עוד יצירות, ועוד סדרות, ועוד ספרים.
ועם הזמן התברר לו, שבכל השנים האלו... הייתה לו בראש... עז. חיה וקיימת. אותנטית.
לעז היה ריח של צלחת צ'ולנט, מראה של צלחת צ'ולנט, וריח של עז.
מצד שני, היא השמיעה קולות של צלחת. מבלבל.
אי לכך ובהתאם להנחיותיה, הוא פשוט ישב לכתוב. נתן לה להוביל. הוא הבין שהעז הזו רוצה דבר אחד: ספר! שלם! על צלחת צ'ולנט! בלי שום הגיון! חופשי, זורם, משייט, נע לפה ולשם באגביות ובהנאה.
העז סיפרה על שלושה בחורי ישיבה שהצטרפו למחבר במהלך ליל שישי שלם, במהלכו חיפשה החבורה העליזה צלחת צ'ולנט מהבילה, אחת לכל אחד, וגם צלחת לעז אם אפשר, עדיף אכילה.
בסוף, אל תשאלו, התכנית קצת השתבשה. הבחורים הסתבכו, תעו, טעו, המחבר נזכר בשבע מאות שלושים סיפורים מימים עברו, הסוכה של דוד קדוש זזה קצת צפונה ודרומה, תכנית ה'ביצרון' עשתה שמות בקרב בחורי הישיבה, ואפילו שלושה עמודי בוץ הצטרפו לחגיגה המהבילה. סוף המסע, אם תהיתם, הינו מעורבב. צ'ונטי כזה. קצת טרדגיה וקצת קומדיה. אבל - כמובן. אי אפשר לגלות לכם! זה יהיה ספויילר!
ולתת ספויילר לאנשים לא מוכנים, זאת עבירה חמורה יותר מלהגיש לרב מטעם קדירת צ'ולנט קרירה עם ריח של הרינג. אסור!
וברצינות, היצירה שלפנינו ראויה לכל קלישאה. היא משעשעת, כבירה, עצומה, ובעיקר: מצחיקה ולא צפויה.
עכשיו ככה.
בניגוד לעז המקורית של נחמן, זו שהייתה וירטואלית - הספר הסופי הינו פיזי לגמרי. מוצר חי וקיים ועם עטיפה (מוצלחת, אגב) וריח נייטרלי. רק חבל שהטקסט כה גדול ומספר העמודים כה מועט (הרחבה - בהמשך).
כמובן שיש בספר גם עז שבאה לבקר, להעניק חברה לבחורים המורעבים. הלוואי והייתה גם לי עז בחצר.
עז אמתית. עם זקנקן של ישיבישער ופנים תמימות עד למאוד. עז חייכנית שמלחכת עשב ומשמיעה מידי פעם קולות שמאזכרים את עובדת קיומה.
לפי מה שהסופר עצמו מספר, הוא כתב את הספר מספר פעמים. שכתב ושכתב, ערך ושפצר.
והתוצאה?
שווה.
יש לספר איכות של מוצר מעובד, ערוך, עשוי טוב. לא משהו שנכתב מהשרוול ומצא את עצמו כעבור חודשיים על כל מדפי חנויות הספרים.
ניכר ביצירה שהיא נכתבה שלבים שלבים במשך שנים. ובכל פעם הוסף בה עוד קצת מלח ופלפל, עוד קצת מלח, עוד שערה של חתול (סתם, סתם).
רק חבל שהכתב כה גדול והדפים כה עבים. בתחושת בטן של יום ראשון, למרות שמספר העמודים הסופי הינו 300, בעימוד סביר כמקובל בשוק - הספר היה כנראה בעובי של 160-180 עמוד, גג. (ולא, לא הייתי רוצה עוד עמודים. כמות המלל הנוכחית מתאימה בדיוק לעלילה)
הסיפור שונה מאוד משלל ספריו הקודמים של מר גרשונוביץ. 'טעות אופטית', 'פתח מילוט', 'ברית של גנבים' וכו'.
ראשית - האווירה.
יהודית, רוחנית, ישיבתית. חמה. חברית. ביתית אפילו.
מי שיחפש פה דמויות אפופות רוע וחרב בידם, מצבים מלחיצים במיוחד או סתם ככה אקדחים שחורים תופיים שצצים מהאופל - עלול להתאכזב.
מצד שני, מי שרוצה לקרוא עלילה מגוחכת, משעשעת, ביזארית, נוטפת הומור יהודי ולחלוטין לא מחוייבת לשום דבר - כנראה ייהנה מאוד.
להערכתי, הספר הזה יהווה פתיחה לסדרה חדשה ונפלאה של ספרי המשך נוספים. עליזים ומשוחררים. אמן! אבן מקיר תזעק! תצעק! רבוייסי!!!! אויה לי כי גרתי משך! שכנתי עם אוהלי קידר!
אחד הדברים היפים בספר הינם הערות השוליים. ניכר שהמחבר נהנה מהן מאוד, וכך כמעט ואין עמוד אחד ללא הערות שוליים. רובם הן הפניות, מראי מקום למקורות החז"ליים של הפסוקים והרעיונות, וחלקן הקטן הן הלצות לשם הלצות. (התענגתי במיוחד על הערות מס' 137 ו- 158)
מקוריות, מפתיעות, לחלוטין לא קשורות לכלום. כמו עז שהלכה לאיבוד וטעמה חסה במקום עשב.
גם הכותרות נהדרות. בכל ראש פרק ישנן מספר תת-כותרות קצרצרות וקולעות, מגרות וריחניות, המהוות כעין הזמנה לארוחה.
מה עוד?
הדמויות. כולן. הן של המחבר (הכותב את הספר בגוף ראשון, כנה וישיר, משוחרר ומרחף ונוסע לכל קצווי תבל בראשו הצבעוני) והן של שלושת השותפים להרפתקאה.
בניגוד לספרים אחרים של המחבר, האפיון של הדמויות הפעם (ויסלח לי המחבר על חוצפתי האיומה ולא יעניש אותי בתבשיל קארי במקום צ'ולנט מזרח ארופאי שווה) רגוע ונעים במיוחד. כולן רכות, חביבות, נעימות, ישיבתיות. מחוייכות.
חזקי, יהודה, מיילך. העשיר המסודר, הנואם הדגול, הישר והתם. כל בחור עם האופי והאפיון שלו. מאוד נעים ואסטטתי.
יודגש כי בניגוד לשאר ספרי ההומור שכתב (ושמחת בחייך 1, 2.5, 3), העלילה הפעם היא רציפה, אחידה. סיפור אחד ארוך ומסועף.
ישנן בספר מוטיבים קבועים הקיימים בשאר ספריו של המחבר: מכוניות, תיאורים טכניים (יפים וחדים ובהירים) של פעלולים שונים, מצבי אבסורדיים, ואפילו שד יהודי שבא לבקר, מלווה ב... עז. שחורה!
מספר הערות שוליים.
1- הערות השוליים קצת מציקות. היה מומלץ לחלק אותן לשני סוגים. אלו הקשורים ישירות לעלילה, שיופיעו בתחתית כל עמוד, ואחרות (המפנות למקורות, כאמור) שיפנו לסוף הספר, שם ירוכזו כל מראי המקומות.
2- פסוקים. יש בספר פסוקים ודברי תורה, מה שאומר שאי אפשר לקרוא בו בחדר מסויים שאין בו מזוזה.
3- הספר נמכר ישירות לקוראים באמצעות משלוחים ואינו נמכר בחנוית הספרים. חבל! חבל! הוא כל כך טוב! מגיעה לו הפצה הרבה יותר רחבה!
4- מיילך לא אוהב מיונז מטבעו.
5- הוא סבור שפנסים אחוריים נועדו לנוי בלבד.
6- ביטוחים מוכנים לשפות על תקלות שארעו בשוגג בלבד ולא מטמטום, כמבואר בפנים הספר.
7 - עשתון לעשתון מצטבר לספר גדול.
8- פרנצ׳עס הן טריבונות בלע״ז
9- זו הערת השוליים האחרונה לביקורת זו.
10 - לא לא. בעצם, זו הערת השוליים האחרונה.
טרם נתחיל, רק הבהרה. פרנצ׳עס הן טריבונות בעברית. בלע״ז.
טריבונות הן פרנצ׳עס, פרנצ'עס הן טריבונות. טריבונות הן פרנצ'עס.
ועכשיו אפשר לדבר.
רגע, רק סיפור:
מכירים את העז שבחדר? פתגם יהודי עתיק ומוכר, כזה שאין טעם לחזור עליו שנית. אבל אם אתם כל כך מתעקשים... ובכן. כך זה הולך:
מעשה ברבי אביון במיוחד שנסע לרבו. ורבי הכוונה מלמד דרדקי, לא רבי של חסידים. (רבו כן היה רבי של חסידים, כמובן).
אותו אביון נכנס אליו, ותרעומת בפיו: רבי, הצילו. ביתי קטן, ילדיי רבים, אני חש חנק. אפילו העז שלי בלי מצב רוח, משועממת לבד בדיר שלה.
חשב הרב דקות ארוכות, ופסק: הכנס את העז פנימה, שתגור איתכם. לאחר שבועיים הוצא אותה חזרה אל הדיר.
כעבור שבועיים הגיע מלמד הדרדקי אל רבו, קורן: רבי, בשבוע האחרון הכל נהיה טוב. פתאום הבית לא מרגיש כה קטן...
ולמה המשל הזה? איך הוא קשור לביקורת על הספר?
זהו, שהוא לא קשור. בכלל. מצד שני, אתם יכולים להסתכל עליו כמו מכסה לסיר. לא קשור ולא-לא קשור. סתם אלמנט שנמצא שם.
וכעת, לספר שלנו; נשוא הביקורת: בעבור צלחת צולנ׳ט.
הספר המדובר הינו קרוב לוודאי היצירה העסיסית והבוגרת ביותר של נחמן גרשונוביץ עד כה.
ואל יהי הדבר קל בעיניכם. מדובר באדם מוכשר שכתב עשרות ספרים, חלקן במהירות הזויה לחלוטין. כולם עסיסים, טעונים, רחבי יריעה ואופקים.
נחמן גרשונוביץ החל את דרכו הספרותית בגיל 16 בערך, אולי עוד קודם, והוציא לאור ספר בשם ״השליח מנבצ׳יק״.
אני זוכר היטב את השם. הייתי אז ילד קטן עף אף דולף, ואחד מחבריי סיפר לכולנו שיש תור של ילדים בספריה. רשימה ארוכה. כולם ילדים המחכים לקבל את הספר המרתק והמיוחד ״השליח מנובהרדוק״.
משהו לא הסתדר לי, מודה. נובהרדוק? שליח? שיהיה. אבל תור ארוך של ילדים? לקרוא ספר עם שם כזה?
עד שתורי שלי להיפגש עם הספר הגיע. והתברר שהספר הוא לא ממש נובהרדוקאי... משהו אחר לגמרי.
פרוע, תוסס, אלים, מוטרף לחלוטין, עם קצב בלתי אפשרי ותיאורים ממוקדים ובהירים של רובוטים, משאית ענק, פרקל גרמני אחד, יריות, בלוני גז בוערים, ספוילר אלומניום, ועוד כהנה וכהנה.
והשנים חלפו, ונחמן המשיך לכתוב עוד יצירות, ועוד סדרות, ועוד ספרים.
ועם הזמן התברר לו, שבכל השנים האלו... הייתה לו בראש... עז. חיה וקיימת. אותנטית.
לעז היה ריח של צלחת צ'ולנט, מראה של צלחת צ'ולנט, וריח של עז.
מצד שני, היא השמיעה קולות של צלחת. מבלבל.
אי לכך ובהתאם להנחיותיה, הוא פשוט ישב לכתוב. נתן לה להוביל. הוא הבין שהעז הזו רוצה דבר אחד: ספר! שלם! על צלחת צ'ולנט! בלי שום הגיון! חופשי, זורם, משייט, נע לפה ולשם באגביות ובהנאה.
העז סיפרה על שלושה בחורי ישיבה שהצטרפו למחבר במהלך ליל שישי שלם, במהלכו חיפשה החבורה העליזה צלחת צ'ולנט מהבילה, אחת לכל אחד, וגם צלחת לעז אם אפשר, עדיף אכילה.
בסוף, אל תשאלו, התכנית קצת השתבשה. הבחורים הסתבכו, תעו, טעו, המחבר נזכר בשבע מאות שלושים סיפורים מימים עברו, הסוכה של דוד קדוש זזה קצת צפונה ודרומה, תכנית ה'ביצרון' עשתה שמות בקרב בחורי הישיבה, ואפילו שלושה עמודי בוץ הצטרפו לחגיגה המהבילה. סוף המסע, אם תהיתם, הינו מעורבב. צ'ונטי כזה. קצת טרדגיה וקצת קומדיה. אבל - כמובן. אי אפשר לגלות לכם! זה יהיה ספויילר!
ולתת ספויילר לאנשים לא מוכנים, זאת עבירה חמורה יותר מלהגיש לרב מטעם קדירת צ'ולנט קרירה עם ריח של הרינג. אסור!
וברצינות, היצירה שלפנינו ראויה לכל קלישאה. היא משעשעת, כבירה, עצומה, ובעיקר: מצחיקה ולא צפויה.
עכשיו ככה.
בניגוד לעז המקורית של נחמן, זו שהייתה וירטואלית - הספר הסופי הינו פיזי לגמרי. מוצר חי וקיים ועם עטיפה (מוצלחת, אגב) וריח נייטרלי. רק חבל שהטקסט כה גדול ומספר העמודים כה מועט (הרחבה - בהמשך).
כמובן שיש בספר גם עז שבאה לבקר, להעניק חברה לבחורים המורעבים. הלוואי והייתה גם לי עז בחצר.
עז אמתית. עם זקנקן של ישיבישער ופנים תמימות עד למאוד. עז חייכנית שמלחכת עשב ומשמיעה מידי פעם קולות שמאזכרים את עובדת קיומה.
לפי מה שהסופר עצמו מספר, הוא כתב את הספר מספר פעמים. שכתב ושכתב, ערך ושפצר.
והתוצאה?
שווה.
יש לספר איכות של מוצר מעובד, ערוך, עשוי טוב. לא משהו שנכתב מהשרוול ומצא את עצמו כעבור חודשיים על כל מדפי חנויות הספרים.
ניכר ביצירה שהיא נכתבה שלבים שלבים במשך שנים. ובכל פעם הוסף בה עוד קצת מלח ופלפל, עוד קצת מלח, עוד שערה של חתול (סתם, סתם).
רק חבל שהכתב כה גדול והדפים כה עבים. בתחושת בטן של יום ראשון, למרות שמספר העמודים הסופי הינו 300, בעימוד סביר כמקובל בשוק - הספר היה כנראה בעובי של 160-180 עמוד, גג. (ולא, לא הייתי רוצה עוד עמודים. כמות המלל הנוכחית מתאימה בדיוק לעלילה)
הסיפור שונה מאוד משלל ספריו הקודמים של מר גרשונוביץ. 'טעות אופטית', 'פתח מילוט', 'ברית של גנבים' וכו'.
ראשית - האווירה.
יהודית, רוחנית, ישיבתית. חמה. חברית. ביתית אפילו.
מי שיחפש פה דמויות אפופות רוע וחרב בידם, מצבים מלחיצים במיוחד או סתם ככה אקדחים שחורים תופיים שצצים מהאופל - עלול להתאכזב.
מצד שני, מי שרוצה לקרוא עלילה מגוחכת, משעשעת, ביזארית, נוטפת הומור יהודי ולחלוטין לא מחוייבת לשום דבר - כנראה ייהנה מאוד.
להערכתי, הספר הזה יהווה פתיחה לסדרה חדשה ונפלאה של ספרי המשך נוספים. עליזים ומשוחררים. אמן! אבן מקיר תזעק! תצעק! רבוייסי!!!! אויה לי כי גרתי משך! שכנתי עם אוהלי קידר!
אחד הדברים היפים בספר הינם הערות השוליים. ניכר שהמחבר נהנה מהן מאוד, וכך כמעט ואין עמוד אחד ללא הערות שוליים. רובם הן הפניות, מראי מקום למקורות החז"ליים של הפסוקים והרעיונות, וחלקן הקטן הן הלצות לשם הלצות. (התענגתי במיוחד על הערות מס' 137 ו- 158)
מקוריות, מפתיעות, לחלוטין לא קשורות לכלום. כמו עז שהלכה לאיבוד וטעמה חסה במקום עשב.
גם הכותרות נהדרות. בכל ראש פרק ישנן מספר תת-כותרות קצרצרות וקולעות, מגרות וריחניות, המהוות כעין הזמנה לארוחה.
מה עוד?
הדמויות. כולן. הן של המחבר (הכותב את הספר בגוף ראשון, כנה וישיר, משוחרר ומרחף ונוסע לכל קצווי תבל בראשו הצבעוני) והן של שלושת השותפים להרפתקאה.
בניגוד לספרים אחרים של המחבר, האפיון של הדמויות הפעם (ויסלח לי המחבר על חוצפתי האיומה ולא יעניש אותי בתבשיל קארי במקום צ'ולנט מזרח ארופאי שווה) רגוע ונעים במיוחד. כולן רכות, חביבות, נעימות, ישיבתיות. מחוייכות.
חזקי, יהודה, מיילך. העשיר המסודר, הנואם הדגול, הישר והתם. כל בחור עם האופי והאפיון שלו. מאוד נעים ואסטטתי.
יודגש כי בניגוד לשאר ספרי ההומור שכתב (ושמחת בחייך 1, 2.5, 3), העלילה הפעם היא רציפה, אחידה. סיפור אחד ארוך ומסועף.
ישנן בספר מוטיבים קבועים הקיימים בשאר ספריו של המחבר: מכוניות, תיאורים טכניים (יפים וחדים ובהירים) של פעלולים שונים, מצבי אבסורדיים, ואפילו שד יהודי שבא לבקר, מלווה ב... עז. שחורה!
מספר הערות שוליים.
1- הערות השוליים קצת מציקות. היה מומלץ לחלק אותן לשני סוגים. אלו הקשורים ישירות לעלילה, שיופיעו בתחתית כל עמוד, ואחרות (המפנות למקורות, כאמור) שיפנו לסוף הספר, שם ירוכזו כל מראי המקומות.
2- פסוקים. יש בספר פסוקים ודברי תורה, מה שאומר שאי אפשר לקרוא בו בחדר מסויים שאין בו מזוזה.
3- הספר נמכר ישירות לקוראים באמצעות משלוחים ואינו נמכר בחנוית הספרים. חבל! חבל! הוא כל כך טוב! מגיעה לו הפצה הרבה יותר רחבה!
4- מיילך לא אוהב מיונז מטבעו.
5- הוא סבור שפנסים אחוריים נועדו לנוי בלבד.
6- ביטוחים מוכנים לשפות על תקלות שארעו בשוגג בלבד ולא מטמטום, כמבואר בפנים הספר.
7 - עשתון לעשתון מצטבר לספר גדול.
8- פרנצ׳עס הן טריבונות בלע״ז
9- זו הערת השוליים האחרונה לביקורת זו.
10 - לא לא. בעצם, זו הערת השוליים האחרונה.
)
