הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
וועלווי ליטף את כרסו הזעירה ושחרר גיהוק קולני לאוויר. "ויהיו רחמיך מתגוללים" הצטלטל קולו שלו ממעמקי המכנס. הוא עצם את עיניו והתנדנד ברגש על מקומו, נותן לפלאפון להמשיך לזמר. "פתח להם, אוייייי פתאאאאח" הוא הוציא את המכשיר, היטיב את משקפיו וקרא בקול, " בבצ'יק מפיק מתקשר אלייך".
סנד.
"מה חדש בבצ'יק?"
אנחה מילאה הקו, "תשמע, וועלווי, הרייטינג שלך הולך ויורד מרגע לרגע, זה לא ייאמן. כבר חצי שעה ואין אף צפיה בסינגל האחרון שהוצאנו".
וועלווי גירד את שפמו. "מה???? חצי שעה?! חייבים לעשות משהו".
בבצ'יק נאנח שוב, "כן, בוא לאולפן מהר, נזכיר לעויילם שאנחנו כא-" צליל קצר קטע את המשך דבריו, "אוהווווו!!! וולעוול! יש עכשיו צפיה! בוריך השם! תבוא לפה מהר".
וועלווי פיהק, ואמר בנגינה "אז להביא מרלו 2013 או משהו צהוב?",
"אוי נו וועלווי, הבמה שלך מתרסקת מול העיניים שלך ואתה מתעסק ביינות?, נו, תביא את ה2013. שיהיה."
הוא פתח את ארונית היינות המבהיקה ושלף באבחה את בקבוק היין - מרלו 2013. אוח, זה טוב זה. ככה פותחים לילה.
רכבו השחור המתין בחזית הבית בשתיקה, מפמפם במנועו לקראת בואו של בעל הבית. הרחובות היו שקטים, רק קולו המזדמר של הזמר החסידי הנודע בשערים וועלווי קצינגסוייפר נשמע מתוך מערכת הסטריאו ברכב.
טוק טוק, טיטים, דיצ' דיצ'---- טוק טוק, טיטים, דיצ' דיצ'---- טוק טוק, טיטים, דיצ' דיצ'.
האולפן היה קטן ודחוס. גיטרה קרועת מיתר ישבה בצד בדד, ומיקרופון שבור רגל מהודק בסלוטייפ שקוף עמד בגאווה במרכז החדר. נראה היה כי אי מי ניסה ליצור בו אווירה רומנטית כשתלה כרזה אומנותית ששורבט עליה בכתב רועד, 'עם השתיה באה ההשראה'.
בבצ'יק ישב בקצה החדר שקוע בהאזנה לטראק החדש שייצר, לא שם לב לוועלווי שנכנס לאולפן בקול רעש. "בבצ'יייייייייייייק" הוא שאג לתוך אוזנו, בבצ'יק הסתובב ורטן, "בסדר, וועלווי, אבל למה לצעוק? השמיעה שלי רגישה! אבל עזוב נו, תשמע את הטראק הזה, כל שיר ישתלב עליו"
טוק טוק, טיטים, דיצ' דיצ'---- טוק טוק, טיטים, דיצ' דיצ'---- טוק טוק, טיטים, דיצ' דיצ'.
וועלווי האזין תוך האבקות בפקק השעם הסורר של המרלו 2013 והמהם, "נשמע טוב, מה עם מילים?".
"הום, מילים, מתאים פה משהו על שמחה. תריץ חיפוש על המילה שמחה", הוא לגם את הכוס המלאה באיטיות, נותן לוועלוי לשקוע בפלאפון ולחפש אחר פסוק מתאים. "טוב, יש את מצווה גדולה- נדוש. שמחת חתן וכלה- חרוש. שמחם בבניין שלם- ישן. לא רואה פה עוד משהו..." בבצ'יק עיקם את אפו בסלידה, "חפש חתן וכלה, זה ירוץ ברחבות הריקודים" וועלווי שקע שוב בפלאפון, מרמז לבבצי'ק בידיו למזוג לו עוד כוס. "הנה, כל המשמח- אמרנו. עוד ישמע- אוי טאטע, נו. חמישה קולות- פחחח. והוא כחתן.... טוב טוב, בבצ'יק קלטנו".
שניהם גמעו באחת את הכוסות. בבצי'ק קרץ לכרזה העקומה שעל הקיר, כביכול קורא לה לעזרה ואמר, "תחפש ברכה, הצלחה, פרנסה, שפע, כל אלה". הוא הסתובב חזרה למחשבו, מותיר את וועלווי לחברת הפלאפון.
בטנו של וועלווי השמיעה קרקור קצר וברור, הוא הרים עיניים אדומות ואמר, "נשבע לך, בבצ'יק, על הכל יש שירים." בבצ'יק הזיז את ידיו המקפצות ממקלדת האורגן, והסתכל סביבו בניסיון למצוא מקור השראה חוץ מבקבוק היין, "אני יודע!" בבצ'יק קפץ על שתי רגליו, שולף באחת מסכה מקומטת שנתלתה על וו הגיטרה." איך לא חשבנו על זה?" הוא נפנף במסכה, משל היה ניל ארמסטרונג ודגל אמריקה בידיו. וועלווי בהה בו, מנסה להבין את הלך רוחו של הלה, " מה אתה בוהה וועלווי? מחלה! מה יותר מתאים?!". "מה יותר מתאים", הדהד אחריו וועלווי, בבצי'ק פרץ בריקוד חסידי עליז, "מחלה, מחלה, מחלה, נס שיש אותך!" הוא תיאם את הקצב בין רגליו למקצב, וזימן את וועלווי לריקוד. וועלווי עצר אותו. "הנה, יש פה פסוק מתאים; 'והיה הנגע צרעת... ירקרק או אדמדם' לא יכול להיות מתאים מזה!!!"' הוא קרא בהתרגשות והוציא את נעליו, לקח אחת מהן והחל לתופף איתה על הכסא לידו. "והיה הנגע, אויייי, הנייגע, ירקראאאאאק" בבצ'יק המשיך אותו בהתלהבות, "אווווווו אדמדם", וועלוי נסחף בלהט השירה המתגברת. הוא ראה את עצמו עומד מעל בימת המזמרים בחתונת נכד האדמו"ר מראפבויץ שליט"א, ומקפיץ את ההמונים המשולהבים בקדושה ושמחה עילאית. "ירקרק אוווווווו אדמדם..." האדמו"ר שליט"א וודאי ינופף בידיו, והתזמורת תעלה אוקטבה. חשמל יהיה באוויר. " והיההההה הנגע אוייי ירקרק........"
"וועלווי". קול שקט חדר את רקמת הדמיון המחשמלת. בבצ'יק הוריד את עיניו, ואמר בקול עצור, "כבר יצא על זה שיר."
נעלו של וועלווי נחתה על הרצפה בקול רעש עמום.
סנד.
"מה חדש בבצ'יק?"
אנחה מילאה הקו, "תשמע, וועלווי, הרייטינג שלך הולך ויורד מרגע לרגע, זה לא ייאמן. כבר חצי שעה ואין אף צפיה בסינגל האחרון שהוצאנו".
וועלווי גירד את שפמו. "מה???? חצי שעה?! חייבים לעשות משהו".
בבצ'יק נאנח שוב, "כן, בוא לאולפן מהר, נזכיר לעויילם שאנחנו כא-" צליל קצר קטע את המשך דבריו, "אוהווווו!!! וולעוול! יש עכשיו צפיה! בוריך השם! תבוא לפה מהר".
וועלווי פיהק, ואמר בנגינה "אז להביא מרלו 2013 או משהו צהוב?",
"אוי נו וועלווי, הבמה שלך מתרסקת מול העיניים שלך ואתה מתעסק ביינות?, נו, תביא את ה2013. שיהיה."
הוא פתח את ארונית היינות המבהיקה ושלף באבחה את בקבוק היין - מרלו 2013. אוח, זה טוב זה. ככה פותחים לילה.
רכבו השחור המתין בחזית הבית בשתיקה, מפמפם במנועו לקראת בואו של בעל הבית. הרחובות היו שקטים, רק קולו המזדמר של הזמר החסידי הנודע בשערים וועלווי קצינגסוייפר נשמע מתוך מערכת הסטריאו ברכב.
טוק טוק, טיטים, דיצ' דיצ'---- טוק טוק, טיטים, דיצ' דיצ'---- טוק טוק, טיטים, דיצ' דיצ'.
האולפן היה קטן ודחוס. גיטרה קרועת מיתר ישבה בצד בדד, ומיקרופון שבור רגל מהודק בסלוטייפ שקוף עמד בגאווה במרכז החדר. נראה היה כי אי מי ניסה ליצור בו אווירה רומנטית כשתלה כרזה אומנותית ששורבט עליה בכתב רועד, 'עם השתיה באה ההשראה'.
בבצ'יק ישב בקצה החדר שקוע בהאזנה לטראק החדש שייצר, לא שם לב לוועלווי שנכנס לאולפן בקול רעש. "בבצ'יייייייייייייק" הוא שאג לתוך אוזנו, בבצ'יק הסתובב ורטן, "בסדר, וועלווי, אבל למה לצעוק? השמיעה שלי רגישה! אבל עזוב נו, תשמע את הטראק הזה, כל שיר ישתלב עליו"
טוק טוק, טיטים, דיצ' דיצ'---- טוק טוק, טיטים, דיצ' דיצ'---- טוק טוק, טיטים, דיצ' דיצ'.
וועלווי האזין תוך האבקות בפקק השעם הסורר של המרלו 2013 והמהם, "נשמע טוב, מה עם מילים?".
"הום, מילים, מתאים פה משהו על שמחה. תריץ חיפוש על המילה שמחה", הוא לגם את הכוס המלאה באיטיות, נותן לוועלוי לשקוע בפלאפון ולחפש אחר פסוק מתאים. "טוב, יש את מצווה גדולה- נדוש. שמחת חתן וכלה- חרוש. שמחם בבניין שלם- ישן. לא רואה פה עוד משהו..." בבצ'יק עיקם את אפו בסלידה, "חפש חתן וכלה, זה ירוץ ברחבות הריקודים" וועלווי שקע שוב בפלאפון, מרמז לבבצי'ק בידיו למזוג לו עוד כוס. "הנה, כל המשמח- אמרנו. עוד ישמע- אוי טאטע, נו. חמישה קולות- פחחח. והוא כחתן.... טוב טוב, בבצ'יק קלטנו".
שניהם גמעו באחת את הכוסות. בבצי'ק קרץ לכרזה העקומה שעל הקיר, כביכול קורא לה לעזרה ואמר, "תחפש ברכה, הצלחה, פרנסה, שפע, כל אלה". הוא הסתובב חזרה למחשבו, מותיר את וועלווי לחברת הפלאפון.
בטנו של וועלווי השמיעה קרקור קצר וברור, הוא הרים עיניים אדומות ואמר, "נשבע לך, בבצ'יק, על הכל יש שירים." בבצ'יק הזיז את ידיו המקפצות ממקלדת האורגן, והסתכל סביבו בניסיון למצוא מקור השראה חוץ מבקבוק היין, "אני יודע!" בבצ'יק קפץ על שתי רגליו, שולף באחת מסכה מקומטת שנתלתה על וו הגיטרה." איך לא חשבנו על זה?" הוא נפנף במסכה, משל היה ניל ארמסטרונג ודגל אמריקה בידיו. וועלווי בהה בו, מנסה להבין את הלך רוחו של הלה, " מה אתה בוהה וועלווי? מחלה! מה יותר מתאים?!". "מה יותר מתאים", הדהד אחריו וועלווי, בבצי'ק פרץ בריקוד חסידי עליז, "מחלה, מחלה, מחלה, נס שיש אותך!" הוא תיאם את הקצב בין רגליו למקצב, וזימן את וועלווי לריקוד. וועלווי עצר אותו. "הנה, יש פה פסוק מתאים; 'והיה הנגע צרעת... ירקרק או אדמדם' לא יכול להיות מתאים מזה!!!"' הוא קרא בהתרגשות והוציא את נעליו, לקח אחת מהן והחל לתופף איתה על הכסא לידו. "והיה הנגע, אויייי, הנייגע, ירקראאאאאק" בבצ'יק המשיך אותו בהתלהבות, "אווווווו אדמדם", וועלוי נסחף בלהט השירה המתגברת. הוא ראה את עצמו עומד מעל בימת המזמרים בחתונת נכד האדמו"ר מראפבויץ שליט"א, ומקפיץ את ההמונים המשולהבים בקדושה ושמחה עילאית. "ירקרק אוווווווו אדמדם..." האדמו"ר שליט"א וודאי ינופף בידיו, והתזמורת תעלה אוקטבה. חשמל יהיה באוויר. " והיההההה הנגע אוייי ירקרק........"
"וועלווי". קול שקט חדר את רקמת הדמיון המחשמלת. בבצ'יק הוריד את עיניו, ואמר בקול עצור, "כבר יצא על זה שיר."
נעלו של וועלווי נחתה על הרצפה בקול רעש עמום.
נערך לאחרונה ב:
אבל זו הכותרת שהכי התאימה...
