סיפור בהמשכים לגעת בערפל

[פסיק]

יש לו ידע דווקא. מה זה הדווקא הזה. לך מכאן, לא עכשיו.

לייק.

 

[RACHELIZ]

מעניין שהיא לא מתרגזת הפעם מהבדיחה... אלא דווקא זורמת

באמת התלבטתי לגבי זה וחשבתי שאי אפשר מכל בדיחה להתרגז. מה גם שהיא ניסתה לבוא בטוב אז זה החליק לה.

 

[stars]

כתוב נפלא ממש!

באמת התלבטתי לגבי זה וחשבתי שאי אפשר מכל בדיחה להתרגז. מה גם שהיא ניסתה לבוא בטוב אז זה החליק לה.

אולי היה יותר פיקנטי אם היא הייתה מתחבטת בינה לבין עצמה איך להתייחס לבדיחה. רק אולי.

 

[RACHELIZ]

אולי היה יותר פיקנטי אם היא הייתה מתחבטת בינה לבין עצמה איך להתייחס לבדיחה. רק אולי.

אני אשקול את זה. תודה!

 

[אנטיפטרוסה]

כתוב נפלא ממש!

אולי היה יותר פיקנטי אם היא הייתה מתחבטת בינה לבין עצמה איך להתייחס לבדיחה. רק אולי.

לא מסכימה עם זה.
מותר לזרום קצת, היא יצאה מדי 'כבדה' עם כל המחשבות שלה כל הזמן, ואם הבנתי אותך טוב @RACHELIZ אז היא כבדה רק בגלל שהנושא הזה כאוב מבחינתה, כי האופי שלה מצטייר יותר 'חלק' ופחות כבד ומתפלסף - ולזה כוונת, לא?

 

[RACHELIZ]

לא מסכימה עם זה.
מותר לזרום קצת, היא יצאה מדי 'כבדה' עם כל המחשבות שלה כל הזמן, ואם הבנתי אותך טוב @RACHELIZ אז היא כבדה רק בגלל שהנושא הזה כאוב מבחינתה, כי האופי שלה מצטייר יותר 'חלק' ופחות כבד ומתפלסף - ולזה כוונת, לא?

סוג של...

 

[הני ר.]

קראתי בשוט אחד.
מדהים מדהים מדהים!

 

[RACHELIZ]

קראתי בשוט אחד.
מדהים מדהים מדהים!

תודה!

 

[אנטיפטרוסה]

מה שעשוי להבטיח לכם שלא אנטוש באמצע

?

 

[RACHELIZ]

אם כבר ציטוט, אז עד הסוף...

אבל סורי, לא כתבתי הכל

אבל, מה הייתי עושה בלעדייך? תודה!
לא נטשתי חלילה, בעז"ה בקרוב.
זה פרק משמעותי. (איזה פרומו. בררר...)

 

[RACHELIZ]

פרק ח'

"תגיד, איציק, מה יהיה פה בסוף עם ספרייה?" כבר כמה שבועות אנחנו מדברים על זה שצריך לקנות ספרייה שתאכלס את הספרים. הם שוכבים בתוך קרטונים וזה עושה לי עצבים בעיניים.
"כן, צריך לקנות".
"אז יאללה, אולי נצא מחר אחרי הכוילל?"
"אמממ מחר? טוב".
"אני אחכה לך בשבע וחצי ליד התחנה השניה ברובינסון".
"סגור".
"צריך עוד משהו לבית?" מנסה להיות יעילה.
"לא מה שעולה לי בראש".
"טוב, נראה אם אני אזכר בעוד משהו".
פונה לשטוף כלים, מדמיינת לי חדר מסודר בלי ערימות מיותרות. זה עושה לי טוב.


אני נשענת על הברזלים. מעבירה משקל מרגל לרגל. לפחות אם היה כאן איפה לשבת.
נו, למה הוא לא בא? מוציאה את הפלאפון.
"איציק? איפה אתה? אני מחכה כבר הרבה זמן".
"אויש, שכחתי ואני כבר על האוטובוס הביתה".
אתה לא מאה! והתרחקת מידי?"
"סתאאאם. תסתובבי, תראי אותי".
"אתה עם השטויות שלך", ממלמלת. ואז נושכת את השפה.
אנחנו פוסעים בשקט. הוא מנסה למלא אותו. אבל אני כבר בדאון.

נכנסים לחנות ופונים לכיוון מחלקת הספריות. לא יודעת למה דחינו את זה עד עכשיו. אצל ההורים שלי בחיים לא היה קורה כזה דבר...

איציק מפטפט עם המוכר, שהתגלה כשכן ילדות שלו. הם מעלים זכרונות בצחוק של נוסטלגיה.
אני בוחנת ספרייה אחת שמצאה חן בעיני. יש לה חלוקה מעניינת.
"איציק, מה אתה אומר על זאת?" הוא נטוע עמוק באיזה ענן מתקתק.
מחכה עוד דקה-שתיים.
"איציק?"
"כן?" הוא ננער, סוף סוף נזכר לאן הוא בא ולמה.
"בוא שניה, תראה את הספרייה הזאת. מה אתה אומר?"
"היא מאוד יפה. מה עוד יש?" הוא מפנה את מבטו אל שאר הספריות.
"תראי רגע את הלבנה הזאת, היא גם יפה. מה אומרת?"
"לבנה? לבן זה צבע של קיר!"
"מה רע? יכולה להיראות כמו ספרייה מגבס. יהיה לנו בית מהז'ורנלים..."
חחח בטח.
אני מסתכלת שוב. האמת, יש משהו יפה בלבן. נקי כזה.
מביטה על החומה ואז על הלבנה. על החומה. ועל הלבנה.
איציק מחכה לי שאבחר. "קחי ת'זמן, העיקר שתהיי מרוצה".
טוב, שיהיה לבן. "מקווה שאני לא אתחרט".
"מקסימום". הוא קורץ ופונה לסדר את עניין התשלום.
מעבירים את האשראי.
זהו, קנינו.

משהו מעקצץ לי. לא ברור לי מה.
אני מנסה לברר.
"מה זאת אומרת 'מקסימום'? זה לא שיש לנו כסף מיותר... ואפילו אם כן". מתרגזת קצת.
"נכון, אבל בסופו של דבר, אחרי שבוחרים צריך לדעת להשלים עם זה. לא להתקע בבחירה הלא מושלמת. תכל'ס, להכל מתרגלים בסוף".
"נכון, אבל אם מתחרטים אז מתחרטים. חרטה זה לא משהו שמנפנפים וזה נעלם ברגע".
"נכון", הוא איכשהו מסכים איתי.
"את עוד כועסת עלי על הקטע שעשיתי עם האוטובוס?"
"לא".
אולי.


***

"האשראי שלי אצלךְ?" אני פונה לרבקי.
"הוא לא אצלך???" היא טורקת את הספר וקמה מהספה.
"לא, לא רואה אותו. תבדקי רגע אם אולי הוא כן אצלך".
"ברור לי שלא, אבל אני אבדוק".
"בחיים זה לא קרה לי", תופס את המצח.
היא ניגשת לארנק שלה. הוא לא שם.
"מי מאבד אשראי? לא מבינה..."
אני מרגיש איך כל הערב הזה, בנוסף לימים האחרונים, מתפוצצים ושורפים לי בלשון, יוצאים בלבה רותחת: "אני זה לא אבא שלך!!!"

 

[RACHELIZ]

הערות? מישהו?
או שאתם באמצע הארבע-אמות-חדשות?

 

[אפרת תהל]

דיי........ זה מדהים איך שהעלילה מתפתחת.

רק הערה קטנה, הסיגנון דיבור של רבקי לדעתי השתנה מהפרקים הקודמים.
איציק נשאר אותו איציק. היא מרגיש שהיא יותר נפתחה פתאום בפרק הלז.

וזו מחמאה אדירה שהצלחת להגדיר לקוראים שלך את הדמויות שלך בכזאת רמה.

 

[+shira]

או! או! סופסוף!!!
והכוונה גם אלייך וגם אל איציק, @RACHELIZ. סופסוף.

 

[Netta]

מקסים ממש!
אממ אולי הייתי מוסיפה איזה מלמול לא ברור שהיא לא מבינה לפני שהוא מכריז שהוא לא אבא שלה, מרגיש לי טיפה מדי מתפרץ. אבל אולי זה טוב...? לא יודעת.

 

[אנטיפטרוסה]

מקסים ממש!
אממ אולי הייתי מוסיפה איזה מלמול לא ברור שהיא לא מבינה לפני שהוא מכריז שהוא לא אבא שלה, מרגיש לי טיפה מדי מתפרץ. אבל אולי זה טוב...? לא יודעת.

כמה הוא יכול לסבול ת'עצבים שלה? זה כבר טו מאץ' זמן שהיא מסתובבת לידו עם פרצוף חמוץ וחולמת שהוא יהיה רציני כמו שעשו השנים לאבא שלה, וחלאס, נשבר לו

 

[RACHELIZ]

מקסים ממש!
אממ אולי הייתי מוסיפה איזה מלמול לא ברור שהיא לא מבינה לפני שהוא מכריז שהוא לא אבא שלה, מרגיש לי טיפה מדי מתפרץ. אבל אולי זה טוב...? לא יודעת.

"מי מאבד אשראי? לא מבינה..."

יותר ממה שכתוב כאן? לא הבנתי...

 

[RACHELIZ]

רק הערה קטנה, הסיגנון דיבור של רבקי לדעתי השתנה מהפרקים הקודמים.
איציק נשאר אותו איציק. היא מרגיש שהיא יותר נפתחה פתאום בפרק הלז.

זה קיצוני מידי?
זה לא שאני כותבת כל רגע בחיים שלהם ועם הזמן גם לה זה מתפוצץ...

לדעתכם/ן, יש צורך לשנות משהו?

 

[RACHELIZ]

אהה ותודה לכם על ההערות וההארות!

 

[Netta]

יותר ממה שכתוב כאן? לא הבנתי...

אולי פשוט קראתי את זה מהר מדי אז זה קצת התבלבל לי... תתעלמי ממני (: