הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
2:45.
'בוקר טוב עולם', צחק מסי בהודעה. אימוג'י מלגלג. זהר הניח את הפלאפון בצד, נותן למזגן לפרוע את שערו המקורזל.
פחיות אקסל ובירה התגלגלו לצד המיטה, וכרזות תלושות מעיתונים נתלו בעקימות עם דבק חשמל סגול מעל לקירות האפורים. מראות לעיני כל את דעותיו על המדינה ועל קברניטיה. עוד יום שחור צהוב שיעבור כמו שעברו קודמיו, חיוך ציני נתלה על פניו המנופחות משינה של זהר. שחור צהוב, שילוב חביב.
זהר נטל את הפלאפון לידיו, והחל לעבור על ההודעות שנשלחו במהלך שינתו הארוכה.
מסי 20 הודעות.
'לא יישן הבחור', גיחך זהר בקול, ושלח לו אימוג'י נוחר עם כיתוב, 'לך לישון, כלב. אני לא אסחוב אותך כשתקרוס, גם אם זה יהיה בכיכר המדינה'.
אמא 2 הודעות קוליות. הוא נאנח ושם את הפלאפון לידו על ספיקר;
' זהרוש כפרה עלייך, מה קורה? כבר תשע ואתה לא זמין. תראה לי אות חיים שאתה נושם'.
'זהר. נשמה, תגיב לאמא שלך ההיסטרית. עשר כבר! בחייך!'
זהר הקליט, 'אמאלה, קמתי עכשיו, הכל סבבה. אני מריח, טועם בלי שיעול ונושם חלק'. הוא נאנח בדרמטיות ושחרר את ההקלטה לאימו הלחוצה. זהר קם ממקומו, ופתח את דלת המזווה. הארונות היו ריקים, וחוץ משימורי טונה ופריכיות אורז לא נראה עוד דבר מזון ראוי לאכילה. חיוג מקוצר לאימא הניב את התוצאה הרצויה. בעוד שעה ידפוק השליח המסור ויביא תחת חיקו קוסקוס מרוקאי אמיתי ועופות צלויים בתנור.
תיבת האימייל הישנה הוכיחה לו כי גם היום לא הגיעה אף הצעת עבודה חדשה.'סיכמנו על שחור צהוב', מלמל זהר באכזבה.
בסתמיות הפעיל את הפלייליסט המוכר ביוטיוב, ומייד מילים לועזיות קיפצו בחלל המבולגן, וזהר החל בסדרת תרגילי כושר לשעת בוקר. תוך כדי ביצוע קפיצות צי'טה חוצות סלונים הוא שם לב לשטף הדם שעל ידו השמאלית.
הוא נעצר באחת, מתבונן בפצע בהבעת סלידה.
פתאום הוא נזכר במכות אתמול, עם השוטר הג'ינג'י. חיוך מלא אושר חצה את פניו. זה היה לילה מנצח. זה היה לילה שלא ישכח לדורות. זהר שקע במחשבות על ליל אמש, השתרע על הרצפה המלוכלכת, וחייך.
ביפ. הודעה חדשה.
מסי. 'אנחנו יוצאים היום בשבע, עוד שעתיים. תהיה מוכן'.
זהר. 'ישנת?'
מסי. אימוג'י צוחק. 'נראה לך? יא סטלן'.
זהר. 'טוב, אני מוכן מעכשיו.'
מסי. 'אתה דואג לדלק היום'
זהר. אימוג'י כועס.
צפירות ארוכות הרעימו ברחוב השמם. זהר שעט את המדרגות באחת, "רגע, רגע, בלי לחץ" הוא קרא תוך כדי ריצה. ריח של דלק שומני מילא את הרכב הקטן והדחוס ומוזיקת רוק פרועה נשמעה בדציבלים גבוהים. זהר נכנס לרכב, ממלמל סליחה חטופה לכמה חבילות סיגריות קרועות שפינו את מקומן לכבודו. "תשמעו קטע, אני באמצע הספורט בוקר שלי" קולו של זהר גבר מעל למוזיקה הפרועה. "פתאום אני קולט לי על היד כזה שטף דם ענק ומפחיד" זהר הרים את קצה חולצתו וחשף את החבורה. החבר'ה שישבו ברכב ציקצקו בלשונם, מלגלגים. "זהר נשמה, כואב לך?", ליטף עומר את ידו השרירית ברכרוכיות מעושה. זהר המשיך, מתעלם ממבטיהם הלועגים. "ואז נזכרתי, וואלה הג'ינג'י שחטף ג'ננה אתמול בהפגנה והחטיף לנו מכות, הוא עשה לי את זה". מבטיהם של החבורה הקטנה נמלא הערכה בין רגע. הקרבה למען המולדת, זה הסלוגן שחרטו על דגלם השחור בדם לבבם.
***
'ביבי תתפטר, לעם מגיע עוד יותר' קריאות קצובות מילאו את הרחוב העמוס. זהר עמד בצד. מזמזם לעצמו את המקצב. 'ביבי תתפטר, לעם מגיע עוד יותר'. מסי עמד לידו, מחזיק בין ידיו דגל שחור. 'ביבי תתפטר, לעם מגיע עוד יותר'. עומר צווח מלוא גרונו, אישוניו בערו בדלק לא טבעי.
"סליחה, אפשר לעבור?" חבדניק צעיר, מגבעת לראשו, ושופר מסתלסל בין ידיו. זהר הביט בצעיר ושאל, "מה אתה עושה פה? לא מתאים לכם, פרזיטים". החבדניק חייך בעליזות, "ומה אתה עושה פה?".
"חה! אני מפגין נגד ביבי, נגד העריצות, נגד הדיקטטורה."
"פשש, נשמע מרשים. אתה חושב שזה מה שימגר את הרוע מהעולם? שתעמוד פה ותצעק 'ביבי תתפטר'?" החבדניק הידק את המסיכה לאפיו, ושילב את ידיו המלאות.
"בטח, זה לא רק אני. זה אני והוא והוא והוא. זה עם שלם שעומד וצועק. אי אפשר להתעלם מזה". זהר משך בכתפיו, נכון לסיים את השיחה. אך החבדניק לא הרפה.
"תשמע, אתה איש נחמד." הוא התקרב צעד אחד לכיוונו של זהר. "תשמע, אני יש לי גם כל מיני דעות, אולי תחשוב שהם פופוליסטיות. אבל הן דעותיי. אחת הדעות שלי אומרת שאני רוצה שכל החבר'ה שעומדים וצורחים פה, יבואו לשמוע היום את השופר הזה". הוא נפנף בשופר המסולסל. זוהר חייך בציניות, "ואתה חושב שאני יעזור לך?". ספק שאל ספק קבע. החבדניק הנהן בראשו, "אני עוזר לך כשאני באתי להיות חלק מהמפגינים, וכך נהיה קהל גדול יותר. ואתה, אתה תעזור לי לממש את הרצונות שלי. איך זה?".
"אתה גם בחור נחמד, יאללה בוא".
תקיעה. תקיעת שופר חלושה נשמעה ממרכז הרחוב, הקריאות התגברו, לא שמות לב לזוג אנשים חסרי אונים. "חברים! בואו נעשה דקת דומיה, ונשמע את השופר הזה" קולו של זהר החל לגלות סימני צרידות. שברים. לאט לאט עברה השמועה בין האנשים, וחלקם התקרבו לבדוק את השופר מקרוב. תרועה. שקט. השלטים הורדו. ורק קולות פרסות סוסי המשטרה נשמע מידי פעם. תקיעה. שברים תרועה.
זהר עמד זקוף לצידו של החבדניק המזיע. מגן עליו בגופו מפני המפגינים הרוצים לראותו מקרוב. השלטים כולם הורדו, ולרגע יכלו ביבי ויאיר לצאת לנשום אוויר צלול.
'בוקר טוב עולם', צחק מסי בהודעה. אימוג'י מלגלג. זהר הניח את הפלאפון בצד, נותן למזגן לפרוע את שערו המקורזל.
פחיות אקסל ובירה התגלגלו לצד המיטה, וכרזות תלושות מעיתונים נתלו בעקימות עם דבק חשמל סגול מעל לקירות האפורים. מראות לעיני כל את דעותיו על המדינה ועל קברניטיה. עוד יום שחור צהוב שיעבור כמו שעברו קודמיו, חיוך ציני נתלה על פניו המנופחות משינה של זהר. שחור צהוב, שילוב חביב.
זהר נטל את הפלאפון לידיו, והחל לעבור על ההודעות שנשלחו במהלך שינתו הארוכה.
מסי 20 הודעות.
'לא יישן הבחור', גיחך זהר בקול, ושלח לו אימוג'י נוחר עם כיתוב, 'לך לישון, כלב. אני לא אסחוב אותך כשתקרוס, גם אם זה יהיה בכיכר המדינה'.
אמא 2 הודעות קוליות. הוא נאנח ושם את הפלאפון לידו על ספיקר;
' זהרוש כפרה עלייך, מה קורה? כבר תשע ואתה לא זמין. תראה לי אות חיים שאתה נושם'.
'זהר. נשמה, תגיב לאמא שלך ההיסטרית. עשר כבר! בחייך!'
זהר הקליט, 'אמאלה, קמתי עכשיו, הכל סבבה. אני מריח, טועם בלי שיעול ונושם חלק'. הוא נאנח בדרמטיות ושחרר את ההקלטה לאימו הלחוצה. זהר קם ממקומו, ופתח את דלת המזווה. הארונות היו ריקים, וחוץ משימורי טונה ופריכיות אורז לא נראה עוד דבר מזון ראוי לאכילה. חיוג מקוצר לאימא הניב את התוצאה הרצויה. בעוד שעה ידפוק השליח המסור ויביא תחת חיקו קוסקוס מרוקאי אמיתי ועופות צלויים בתנור.
תיבת האימייל הישנה הוכיחה לו כי גם היום לא הגיעה אף הצעת עבודה חדשה.'סיכמנו על שחור צהוב', מלמל זהר באכזבה.
בסתמיות הפעיל את הפלייליסט המוכר ביוטיוב, ומייד מילים לועזיות קיפצו בחלל המבולגן, וזהר החל בסדרת תרגילי כושר לשעת בוקר. תוך כדי ביצוע קפיצות צי'טה חוצות סלונים הוא שם לב לשטף הדם שעל ידו השמאלית.
הוא נעצר באחת, מתבונן בפצע בהבעת סלידה.
פתאום הוא נזכר במכות אתמול, עם השוטר הג'ינג'י. חיוך מלא אושר חצה את פניו. זה היה לילה מנצח. זה היה לילה שלא ישכח לדורות. זהר שקע במחשבות על ליל אמש, השתרע על הרצפה המלוכלכת, וחייך.
ביפ. הודעה חדשה.
מסי. 'אנחנו יוצאים היום בשבע, עוד שעתיים. תהיה מוכן'.
זהר. 'ישנת?'
מסי. אימוג'י צוחק. 'נראה לך? יא סטלן'.
זהר. 'טוב, אני מוכן מעכשיו.'
מסי. 'אתה דואג לדלק היום'
זהר. אימוג'י כועס.
צפירות ארוכות הרעימו ברחוב השמם. זהר שעט את המדרגות באחת, "רגע, רגע, בלי לחץ" הוא קרא תוך כדי ריצה. ריח של דלק שומני מילא את הרכב הקטן והדחוס ומוזיקת רוק פרועה נשמעה בדציבלים גבוהים. זהר נכנס לרכב, ממלמל סליחה חטופה לכמה חבילות סיגריות קרועות שפינו את מקומן לכבודו. "תשמעו קטע, אני באמצע הספורט בוקר שלי" קולו של זהר גבר מעל למוזיקה הפרועה. "פתאום אני קולט לי על היד כזה שטף דם ענק ומפחיד" זהר הרים את קצה חולצתו וחשף את החבורה. החבר'ה שישבו ברכב ציקצקו בלשונם, מלגלגים. "זהר נשמה, כואב לך?", ליטף עומר את ידו השרירית ברכרוכיות מעושה. זהר המשיך, מתעלם ממבטיהם הלועגים. "ואז נזכרתי, וואלה הג'ינג'י שחטף ג'ננה אתמול בהפגנה והחטיף לנו מכות, הוא עשה לי את זה". מבטיהם של החבורה הקטנה נמלא הערכה בין רגע. הקרבה למען המולדת, זה הסלוגן שחרטו על דגלם השחור בדם לבבם.
***
'ביבי תתפטר, לעם מגיע עוד יותר' קריאות קצובות מילאו את הרחוב העמוס. זהר עמד בצד. מזמזם לעצמו את המקצב. 'ביבי תתפטר, לעם מגיע עוד יותר'. מסי עמד לידו, מחזיק בין ידיו דגל שחור. 'ביבי תתפטר, לעם מגיע עוד יותר'. עומר צווח מלוא גרונו, אישוניו בערו בדלק לא טבעי.
"סליחה, אפשר לעבור?" חבדניק צעיר, מגבעת לראשו, ושופר מסתלסל בין ידיו. זהר הביט בצעיר ושאל, "מה אתה עושה פה? לא מתאים לכם, פרזיטים". החבדניק חייך בעליזות, "ומה אתה עושה פה?".
"חה! אני מפגין נגד ביבי, נגד העריצות, נגד הדיקטטורה."
"פשש, נשמע מרשים. אתה חושב שזה מה שימגר את הרוע מהעולם? שתעמוד פה ותצעק 'ביבי תתפטר'?" החבדניק הידק את המסיכה לאפיו, ושילב את ידיו המלאות.
"בטח, זה לא רק אני. זה אני והוא והוא והוא. זה עם שלם שעומד וצועק. אי אפשר להתעלם מזה". זהר משך בכתפיו, נכון לסיים את השיחה. אך החבדניק לא הרפה.
"תשמע, אתה איש נחמד." הוא התקרב צעד אחד לכיוונו של זהר. "תשמע, אני יש לי גם כל מיני דעות, אולי תחשוב שהם פופוליסטיות. אבל הן דעותיי. אחת הדעות שלי אומרת שאני רוצה שכל החבר'ה שעומדים וצורחים פה, יבואו לשמוע היום את השופר הזה". הוא נפנף בשופר המסולסל. זוהר חייך בציניות, "ואתה חושב שאני יעזור לך?". ספק שאל ספק קבע. החבדניק הנהן בראשו, "אני עוזר לך כשאני באתי להיות חלק מהמפגינים, וכך נהיה קהל גדול יותר. ואתה, אתה תעזור לי לממש את הרצונות שלי. איך זה?".
"אתה גם בחור נחמד, יאללה בוא".
תקיעה. תקיעת שופר חלושה נשמעה ממרכז הרחוב, הקריאות התגברו, לא שמות לב לזוג אנשים חסרי אונים. "חברים! בואו נעשה דקת דומיה, ונשמע את השופר הזה" קולו של זהר החל לגלות סימני צרידות. שברים. לאט לאט עברה השמועה בין האנשים, וחלקם התקרבו לבדוק את השופר מקרוב. תרועה. שקט. השלטים הורדו. ורק קולות פרסות סוסי המשטרה נשמע מידי פעם. תקיעה. שברים תרועה.
זהר עמד זקוף לצידו של החבדניק המזיע. מגן עליו בגופו מפני המפגינים הרוצים לראותו מקרוב. השלטים כולם הורדו, ולרגע יכלו ביבי ויאיר לצאת לנשום אוויר צלול.
(הקטע האחרון אמיתי לחלוטין)
