הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #61
אני אגיד לך מה באמת היה שם.
התקיעות זה באמצע היום השני.
ובכן, מהלילה הראשון של ראש השנה, עסוקה הייתה הרבנית הישישה תליט"א, בלקום ולהעיר בעדינות לנשים שנכנסו 'רק לכמה דקות'.
היו מביניהם, נשים צעירות ש'רק רצו לשמוע את קריאת שמע שבישיבה', ילדות קטנות שנכנסו כדי לראות מלמעלה את הפרוכת הלבנה, ובחורות סמינר שהתעצלו להזמין מקום בבית כנסת כלשהוא מבעוד מועד.
וכך, הייתה הרבנית קמה ומתיישבת לסירוגין בכל אותם יומיים, מעירה בעדינות ובמאור פנים, ומתיישבת במקומה.
והנה מתקרבים אנו לרגעים המרגשים של התקיעות, עוד מעט ממש יעמוד בעלה ראש הישיבה ליד הבימה, ויקריא לבעל התוקע את התקיעות בקולו המלטף. כל השנה היא מחכה לזה. זה הזמן הכי יקר לה. והיא מתפללת לה', שיתן לה כמה דקות של שקט, ו'בבקשה שכעת לא תכנסנה נשים נוספות. בבקשה!'
הציבור מתחיל באמירת 'למנצח מזמור', ההתרגשות בעזרת הגברים גואה, וגם בעזרת הנשים מתחיל להתפשט רטט של קדושה, ו... שוב נכנסו שתי נשים צעירות, אמנם מצונפות להם בפינה, אך עדיין מהוות סיכון לכל נשות הרבנים המבוגרות שבעזרה,. 'אין ברירה', חושבת לעצמה הרבנית, גם כעת אאלץ להקרע מתוך המחזור ומהאווירה המרגשת, ולהעיר להם.
לראשונה מתחיל להתגנב בתוכה גם רגש קל של רוגז, 'מה אנשים לא מבינים שזה מקום פרטי? הם לא רואים שהשנה העזרה ריקה? ממתי בעזרת נשים של ישיבה יש מקום להכניס סיכה פנויה?' וכמעט כמעט שהייתה גוערת בהם, בצורה נחרצת וחדה. אך הרבנית דנן, חינוך עצמי טוב ועבודת המידות רבה מאחוריה, ולא בקלות תיפול היא ברשתו של היצר הרע.
ושוב ניגשת היא בעדינות אל הנשים, ושוב, בפעם המאה להיום, היא מעירה להם בעדינות, מסיבה את תשומת ליבם לכך שבימים אלו יש צורך להרשם בטרם ניגשים לעזרת נשים כלשהיא, ושוב מרגישה היא בליבה את צער התקופה.
מזוית עיניה שמה לב שהצעירה מביניהם, מבט עז לה בפניה. כועסת היא מעט, ואולי אף מחשבות קפידה מתרוצצות בתוכה. 'אין ברירה' אומרת הרבנית לעצמה, נאנחת קלות, וחוזרת למקומה בגב כפוף, אוספת כח לקבוצה הבאה שממש כעת בטח משרכת רגליה במעלה המדרגות.
לא משערת בליבה מה יכתב עליה ועל עבודת המידות המופלאה שלה, בפוסט מאופק אך פגוע, במוצאי ר"ה ב'איש את רעהו'....
