איך מאהיבים שיעורי חומש?

  • הוסף לסימניות
  • #1
בנות (גדולות) לא סובלות שיעור חומש.
למה?
מקשיבות יפה כל השיעורים שיעור חומש לא ...
מה יכולה להיות הסיבה?
ואיך אפשר לעבוד על זה?
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
מגיל קטן העמיסו עליהן ביאורי מילים, שאלות וקושיות
המורות התחרו בסתר על "רמה" גבוהה ועל איך הן נותנות לבנות "להתמודד" עם החומר ולא מאכילות בכפית, מבחן מקיף מלא כל טוב (באמת) בסוף כל פרשה. עוגמת נפש מצטברת בבית סביב הכנת השיעורים ושינון לקראת מבחן....
החרוצות- סופגות באהבה. המצטיינות- אפילו מצליחות להנות. אבל, מה יגידו אזובות הקיר? שהן לא אחת ולא שתיים, וגם מסתדרות הקיר, הבינוניות שסוחבות בקושי....?

אז התוצאה המתבקשת- סלידה.


מה עוזר? משנים כיוון.

עושים פינה בשיעור- "תורת חיים"
ושם מכניסים חוויה.

והשדר-
תורה זה כיף.
זה כיף.
הכי כיף בעולם.
אם זה לא יהיה כיף- המטרה שלנו לא הושגה.

מה שכיף לילדות שלנו- לתת להן בלימוד התורה.

לחבר לעולם שלהן את החומר. בכל מיני דרכים.
להכניס חוויה עד כמה שאפשר בחמשת החושים.
דרמה, הצגות, שירים, משחקים, ממתקים אוכל...

נכון זה דורש, אבל אכפת לנו מהן!!! וכאן- בתורה, ובכל לימודי הקודש- עיקר התפקיד שלנו!

אני מציעה שכל מורה שהעבירה שיעור "שלא מהמניין" (תמיד מצחיקים אותי השיעורים האלו, למה לקרוא להם ככה? הם המניין האמיתי) תפרוש את מרכולתה כאן ותעשיר אותנו.

למה יגרעו שיעורי הקודש?
להבדיל שיעורי אנגלית מלאי חוויה. המורות שלנו מעבירות אותם בגיל ורננים, עם משחקים ושירים, חוברות צבעוניות משובבות לב... וכל טוב. היי היי היי! ותורה, מה? מונחת בקרן זווית... חיוורת קשה ורחוקה.

אסור!

לקרב ולא לרחק, ובפרט בדור שלנו...
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
כל פעם שצריך לבטל שיעור מהמערכת זה שיעורי קודש המורות מראות חשיבות רבה לשיעורי חול ממילא שיעורי קודש
זה הזמן של הבנות לנוח לצאת ולעשות מה שהן רוצות
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
מגיל קטן העמיסו עליהן ביאורי מילים, שאלות וקושיות
המורות התחרו בסתר על "רמה" גבוהה ועל איך הן נותנות לבנות "להתמודד" עם החומר ולא מאכילות בכפית, מבחן מקיף מלא כל טוב (באמת) בסוף כל פרשה. עוגמת נפש מצטברת בבית סביב הכנת השיעורים ושינון לקראת מבחן....
החרוצות- סופגות באהבה. המצטיינות- אפילו מצליחות להנות. אבל, מה יגידו אזובות הקיר? שהן לא אחת ולא שתיים, וגם מסתדרות הקיר, הבינוניות שסוחבות בקושי....?

אז התוצאה המתבקשת- סלידה.


מה עוזר? משנים כיוון.

עושים פינה בשיעור- "תורת חיים"
ושם מכניסים חוויה.

והשדר-
תורה זה כיף.
זה כיף.
הכי כיף בעולם.
אם זה לא יהיה כיף- המטרה שלנו לא הושגה.

מה שכיף לילדות שלנו- לתת להן בלימוד התורה.

לחבר לעולם שלהן את החומר. בכל מיני דרכים.
להכניס חוויה עד כמה שאפשר בחמשת החושים.
דרמה, הצגות, שירים, משחקים, ממתקים אוכל...

נכון זה דורש, אבל אכפת לנו מהן!!! וכאן- בתורה, ובכל לימודי הקודש- עיקר התפקיד שלנו!

אני מציעה שכל מורה שהעבירה שיעור "שלא מהמניין" (תמיד מצחיקים אותי השיעורים האלו, למה לקרוא להם ככה? הם המניין האמיתי) תפרוש את מרכולתה כאן ותעשיר אותנו.

למה יגרעו שיעורי הקודש?
להבדיל שיעורי אנגלית מלאי חוויה. המורות שלנו מעבירות אותם בגיל ורננים, עם משחקים ושירים, חוברות צבעוניות משובבות לב... וכל טוב. היי היי היי! ותורה, מה? מונחת בקרן זווית... חיוורת קשה ורחוקה.

אסור!

לקרב ולא לרחק, ובפרט בדור שלנו...
כל מילה פנינה
זה מה שרציתי לענות
אבל אתה הטבת להסביר פי כמה ממה שאני הייתי כותב
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
בלת''ק
כשאוהבים זה מועבר!!
אם המורה אוהב/ת באמת את לימוד החומש, מתענגת על רשי זה מדבק!!!
מנסיון, אחד השעורים הכי אהובים עלי במערכת.
והבנות אצלי משוגעות על השעור הזה ומצטערות על כל שעור שנופל.
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
בלת''ק
כשאוהבים זה מועבר!!
אם המורה אוהב/ת באמת את לימוד החומש, מתענגת על רשי זה מדבק!!!
מנסיון, אחד השעורים הכי אהובים עלי במערכת.
והבנות אצלי משוגעות על השעור הזה ומצטערות על כל שעור שנופל.
ואולי תלוי איך מעבירים את השיעור?
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
בלת''ק
כשאוהבים זה מועבר!!
אם המורה אוהב/ת באמת את לימוד החומש, מתענגת על רשי זה מדבק!!!
מנסיון, אחד השעורים הכי אהובים עלי במערכת.
והבנות אצלי משוגעות על השעור הזה ומצטערות על כל שעור שנופל.
אז השאלה שלי מיועדת אליך...
כי אני ממש אוהבת!
וממש נהנית להכין את השיעור וכל כך נהנית שיש לי הזדמנות...
אבל כשאני באה למסור- זה היה עוד לפני שהתחלתי למסור שיעור ראשון
אמרו לי הבנות "רק לא חומש".
למה???
מה עושים, אין בעיה אני מבינה שזה תהליך ולא יעבור משנאה לאהבה ברגע אבל מה אני יכולה לעשות כי כל כך חבל לי כל יום, חומש לומדים כי זה מכתב אלוקים והוא מיועד אלינו כל יום מחדש!
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
מה עושים, אין בעיה אני מבינה שזה תהליך ולא יעבור משנאה לאהבה ברגע אבל מה אני יכולה לעשות כי כל כך חבל לי כל יום, חומש לומדים כי זה מכתב אלוקים והוא מיועד אלינו כל יום מחדש!

דבר ראשון, אשרייך לגמרי. את מורה מיוחדת.
ואני מציעה פשוט לדבר איתן.
מה נשמע בנות? איך אתן מרגישות?
אני אספר לכן מה אני מרגישה כשאני באה ללמד אתכן חומש
אני מרגישה שיש כאן כמו התנגדות כזו באוויר
אולי תסבירו לי למה? אולי נדמה לי? (לא יותר מדיי לפרט, ולא להכניס להן מילים לפה. והכי לא- לא לשפוט אותן. רק לנסות להתחבר, להבין)

אם באים בהכלה בפתיחות, הן יספרו לך כבר מה הסיפור שלהן.
ואת תשמעי
והמחסום יפתח בעז"ה.

השלב הבא-
חוויה מתקנת.
ואם תרצי תשתפי אותנו מה אמרו לך, ונחשוב ביחד:)
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
עוד דבר חשוב שצריך להימנע ממנו: ריבוי אור.

משמעותו:

עודף תוכן, עודף העמסה, עודף פרטים, וגם, כן, עודף התלהבות של המורה התורנית למסירת החומר הנלמד...

תוצאה של ריבוי אור: ריבוי השמן מכבה את הנר...

אז נכון. יש לנו תוכנית לימודים, יש מעל הראש סגנית ומנהלת. צריך לרצות את כולן וללכת בין הטיפות.

אבל- המודעות. שגם הטוב שלי יכול להזיק לתלמידות!

גם מורה נהדרת, נפלאה ומשקיענית יכולה ליפול לריבוי אור.

מדיי מלל, מדיי העברה, מדיי קריאת פסוקים... אין לילדות כלים להכיל את השפע הזה.

המורה "באורות" בתוך החוויה של עצמה, אבל התלמידות לגמרי לא. הן עייפות, רעבות, יגעות... נו, כבר היה צלצול והמורה ממשיכה לדבר! מה יש לה? שתפסיק! ועל מה המורה מדברת בכלל? מה הקשר שלי לשם???

לחבר, לקשר, לסחוב, למשוך אותן בשפה נעימה, מתוך ההווי שלהן, כל פעם קצת לפי הכלים- זאת האומנות של ההוראה- וזה נקרא להאהיב.

וזאת העבודה שלנו. להמתיק להן את הגלולה שנקראת בית ספר. ובפרט בשיעורי קודש.
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
זכיתי לקבל הדרכה מדהימה ממנחה ללימודי קודש בחינוך העצמאי, רחל בלוי שמה.
השיטה שהיא מכניסה לבתי הספר היא לימוד בצורת בקיאות.
לא עוד שיעורים מיגעים עם מפרשים רבים,
דעות שונות והסברים רבים
המכבידים על לב התלמידות,
אלא, למידה קולחת, מהירה,
הספקים רבים לשיעור
המעניקים לתלמידה תחושת הצלחה והתקדמות.
מבחנים על יחידות חומר הגיוניות,
קלים לביצוע גם לשכבה הבינונית של הכיתה.
את האתגר והחידוד אפשר להותיר לחשבון ואנגלית.

הלמידה בתורה חיבת להיות קלה ושווה לכל נפש!!

אין צורך לבחון בסיום כל פרשה, ניתן להחליף את המבחן המסורתי בבוחן על עניני הפרשה,
חידון חויתי ועוד.

בנוסף,
אני כמורה מותירה את החגיגות הכיפיות ביותר לסיומי הפרשות,
כך שהן רק מחכות להתקדם בחומר ולהגיע אל סיום הפרשה.
באומר, זמר, צליל, מחול, תוכניות שונות ומעל הכל כיבוד מפנק.
גם כיתה שלא מחבבת את השיעור,
אם היא נתקלת בשיעורים קלילים וחויתיים פעם אחר פעם,
ושומעת שוב ושוב מהמורה: איזה כיף, עכשיו נלמד תורה,
וחווה חגיגות סביבה,
בסופו של דבר: תתחבר ובגדול.
ואני אומרת זאת מנסיון עבר עם כיתות מהסוג הנ"ל.
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
אם את בחינוך העצמאי ותרצי להתיעץ עם רחל בלוי
מס' הטלפון שלה הוא:
0527612482
אישה מאד נחמדה השמחה לעזור.
אמנם עסוקה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #15


לגבי ריבוי מפרשים - לדעתי מאד מגוון, כשאת מוסיפה גימטריות, פרפראות, מדרשים מרתקים ולא ידועים - זה מרתק יותר מאשר הבנת דקדוקית של מילה שזה באמת קשה לבנות.

אם כי צריך גבול הייתה לביתי מורה בסמינר שלמדה כ-7 שיעורים את הפסוק הראשון בפ. בהעלותך. ... יש לה מזה עד היום באמת סיוט...

בקריאת הפסוקים כדאי לשתף אותן בהשלמת מילים זה מחבר מאד.

המון שירים לימודיים מי שצריכה לחומש במדבר אשמח לתת. אין אצלי בס"ד תלמידה שלא יודעת סדר חניית בנ"י במדבר , אנחנו פשוט שרות והן זוכרות בשמחה,

משתדלת לסכם עם תנועות לדוג' דין הגוזל ונשבע לשקר - אנחנו מדקלמות:

מתוודה, מחזיר, מוסיף [ חומש ] , מקריב [ קר' איל הכיפורים ] ואת זה עושים כל מילה עם תנועה מתאימה , זה עוזר לבנות לזכור ומחבר אותן לעניין , כשיודעים - נהנים ואוהבים.

לדוג' : שילוח טמאים - צרוע - 3 מחיאות [ יוצא מ3 מחנות] זב - 2 מחיאות , טמא לנפש - מחיאה אחת.

תמונות צבעוניות כחידה , לדוגמא - בעניין הנזיר תליתי תמונה של מספריים , יין, שיער , תנחשנה ע"מ נלמד היום...

בברכת כהנים - חידה מתמשכת - ציירתי על הלוח משולש [ ברכה משולשת ] עין ועליה איקס [ אסור להסתכל על הכוהנים וכך הוספתי ציורים עד שניחשו ע"מ נלמד.

מאד חשוב לתת לבנות דוגמאות איך הנושא קשור גם אלינו , אני משתמשת הרבה בספרי הרב זילברשטיין שליט"א [ עלינו לשבח וכו'... ] לדוג' בדין גוזל ונשבע לשקר הוא מביא סיפור על סופר סתם שלא סיים את המלאכה בזמן וכו''' הסיפורים הכרחיים והם גם מאד מאד אהובים. הרעיון הוא שמורה צריכה לקרא הרבה ולשלוף בעת הצורך סיפורים קשורים לעניין .

לפעמים עורכת פעילות חברתית שקשורה לעניין בתורה לדוג' למדנו על ברכת כהנים - " יאר ה' פניו אליך " - שמעתי [ בשיעור בקול הלשון הרב יונתן... לא יודעת מה המשפחה ] שבפנים רואים אם אדם שמח, מתרגז , עצוב וכו'.. אמרתי להן לדבר אחת עם השנייה כשהן מפנות גב, ואז שוחחנו - איך הרגשתן? קישרתי את זה לשיחה עימן בקווי טלפון כשלא ראינו אחת את השנייה ... ואז בחרתי 4 בנות העמדתי אותן הפוך ותליתי להן 4 צבעי בריסטול על השיער [ עם סיכת משרד ] שאלתי שאלות בנושא בנ"א לחבר - ולמי זה מתאים? לדוג' : למי מתאים להיכנס לכיתה בבוקר ולברך את כולן בבוקר טוב ? כל הכיתה צריכה לענות בצבעים... ואז הבנות צריכות לנחש איזה צבע הן . שאלתי אותן מה משותף לשאלות ? - בנ"א לחברו והסברנו שה' מאיר פנים למי שמאיר פניו לחברו ... זה לא לקח הרבה זמן והכניס הרבה חיות ושמחה.

אף פעם ! לעולם לא! להאריך שיעור ע"ח הפסקה !!!!

באורי מילים - דבר מיגע , עדיף באור עניין שלם ובתוכו להסביר את המילים אין שום תועלת כמעט בלדקלם זתם מילה והסברה בלי להבין את הקשרה ולמה בכלל נכתבה...

ולהשתדל לסיים עניין בשיעור , לא כ"כ כיף להתחיל שיעור בסיומת של השיעור הקודם . לפעמים זה בלתי אפשרי אז למצוא פתיחה חזקה של משחק סיכום או סיפור וממנו להמשיך הלאה.
לחזרה על פרשה אני עורכת משחקים - אשמח להסביר.
ומאד חשוב אם עושים מבחן - להביא חזרה ברורה שיהיה קל גם לאמהות וגם לבנות לשנן ומבחנים קלים...

והכי חשוב להתפלל שנזכה להעריב על תלמידותינו את התורה המתוקה מדבש ויקרה מפנינים!
בהצלחה!​

בהצלחה
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
עוד דבר חשוב שצריך להימנע ממנו: ריבוי אור.

משמעותו:

עודף תוכן, עודף העמסה, עודף פרטים, וגם, כן, עודף התלהבות של המורה התורנית למסירת החומר הנלמד...

תוצאה של ריבוי אור: ריבוי השמן מכבה את הנר...

אז נכון. יש לנו תוכנית לימודים, יש מעל הראש סגנית ומנהלת. צריך לרצות את כולן וללכת בין הטיפות.

אבל- המודעות. שגם הטוב שלי יכול להזיק לתלמידות!

גם מורה נהדרת, נפלאה ומשקיענית יכולה ליפול לריבוי אור.

מדיי מלל, מדיי העברה, מדיי קריאת פסוקים... אין לילדות כלים להכיל את השפע הזה.

המורה "באורות" בתוך החוויה של עצמה, אבל התלמידות לגמרי לא. הן עייפות, רעבות, יגעות... נו, כבר היה צלצול והמורה ממשיכה לדבר! מה יש לה? שתפסיק! ועל מה המורה מדברת בכלל? מה הקשר שלי לשם???

לחבר, לקשר, לסחוב, למשוך אותן בשפה נעימה, מתוך ההווי שלהן, כל פעם קצת לפי הכלים- זאת האומנות של ההוראה- וזה נקרא להאהיב.

וזאת העבודה שלנו. להמתיק להן את הגלולה שנקראת בית ספר. ובפרט בשיעורי קודש.
ראיתי שבסופו של יום זה הכי נכון
ואין להן כוח לשמוע עוד מפרש. ועוד. אפילו שבעיני החומר הרבה יותר מובן
והרבה יותר כיף לי להעמיק- אני עוצרת ברש"י, סיפורים, הקראות וכו.
ואכן שאלתי אותן כעצתך ואני מרגישה שכבר עכשיו יותר טוב...
ותודה לכולן, כל אחת נתנה לי את השנקל שלה וביחד זה שווה המוןןןןןןן
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
לגבי ריבוי מפרשים - לדעתי מאד מגוון, כשאת מוסיפה גימטריות, פרפראות, מדרשים מרתקים ולא ידועים - זה מרתק יותר מאשר הבנת דקדוקית של מילה שזה באמת קשה לבנות.

אם כי צריך גבול הייתה לביתי מורה בסמינר שלמדה כ-7 שיעורים את הפסוק הראשון בפ. בהעלותך. ... יש לה מזה עד היום באמת סיוט...

בקריאת הפסוקים כדאי לשתף אותן בהשלמת מילים זה מחבר מאד.

המון שירים לימודיים מי שצריכה לחומש במדבר אשמח לתת. אין אצלי בס"ד תלמידה שלא יודעת סדר חניית בנ"י במדבר , אנחנו פשוט שרות והן זוכרות בשמחה,

משתדלת לסכם עם תנועות לדוג' דין הגוזל ונשבע לשקר - אנחנו מדקלמות:

מתוודה, מחזיר, מוסיף [ חומש ] , מקריב [ קר' איל הכיפורים ] ואת זה עושים כל מילה עם תנועה מתאימה , זה עוזר לבנות לזכור ומחבר אותן לעניין , כשיודעים - נהנים ואוהבים.

לדוג' : שילוח טמאים - צרוע - 3 מחיאות [ יוצא מ3 מחנות] זב - 2 מחיאות , טמא לנפש - מחיאה אחת.

תמונות צבעוניות כחידה , לדוגמא - בעניין הנזיר תליתי תמונה של מספריים , יין, שיער , תנחשנה ע"מ נלמד היום...

בברכת כהנים - חידה מתמשכת - ציירתי על הלוח משולש [ ברכה משולשת ] עין ועליה איקס [ אסור להסתכל על הכוהנים וכך הוספתי ציורים עד שניחשו ע"מ נלמד.

מאד חשוב לתת לבנות דוגמאות איך הנושא קשור גם אלינו , אני משתמשת הרבה בספרי הרב זילברשטיין שליט"א [ עלינו לשבח וכו'... ] לדוג' בדין גוזל ונשבע לשקר הוא מביא סיפור על סופר סתם שלא סיים את המלאכה בזמן וכו''' הסיפורים הכרחיים והם גם מאד מאד אהובים. הרעיון הוא שמורה צריכה לקרא הרבה ולשלוף בעת הצורך סיפורים קשורים לעניין .

לפעמים עורכת פעילות חברתית שקשורה לעניין בתורה לדוג' למדנו על ברכת כהנים - " יאר ה' פניו אליך " - שמעתי [ בשיעור בקול הלשון הרב יונתן... לא יודעת מה המשפחה ] שבפנים רואים אם אדם שמח, מתרגז , עצוב וכו'.. אמרתי להן לדבר אחת עם השנייה כשהן מפנות גב, ואז שוחחנו - איך הרגשתן? קישרתי את זה לשיחה עימן בקווי טלפון כשלא ראינו אחת את השנייה ... ואז בחרתי 4 בנות העמדתי אותן הפוך ותליתי להן 4 צבעי בריסטול על השיער [ עם סיכת משרד ] שאלתי שאלות בנושא בנ"א לחבר - ולמי זה מתאים? לדוג' : למי מתאים להיכנס לכיתה בבוקר ולברך את כולן בבוקר טוב ? כל הכיתה צריכה לענות בצבעים... ואז הבנות צריכות לנחש איזה צבע הן . שאלתי אותן מה משותף לשאלות ? - בנ"א לחברו והסברנו שה' מאיר פנים למי שמאיר פניו לחברו ... זה לא לקח הרבה זמן והכניס הרבה חיות ושמחה.

אף פעם ! לעולם לא! להאריך שיעור ע"ח הפסקה !!!!

באורי מילים - דבר מיגע , עדיף באור עניין שלם ובתוכו להסביר את המילים אין שום תועלת כמעט בלדקלם זתם מילה והסברה בלי להבין את הקשרה ולמה בכלל נכתבה...

ולהשתדל לסיים עניין בשיעור , לא כ"כ כיף להתחיל שיעור בסיומת של השיעור הקודם . לפעמים זה בלתי אפשרי אז למצוא פתיחה חזקה של משחק סיכום או סיפור וממנו להמשיך הלאה.
לחזרה על פרשה אני עורכת משחקים - אשמח להסביר.
ומאד חשוב אם עושים מבחן - להביא חזרה ברורה שיהיה קל גם לאמהות וגם לבנות לשנן ומבחנים קלים...

והכי חשוב להתפלל שנזכה להעריב על תלמידותינו את התורה המתוקה מדבש ויקרה מפנינים!
בהצלחה!​
אשמח לקבל ממך חומר ושירים לימודיים בחומש במדבר
איך אפשר ליצור איתך קשר?
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
ממליצה לכל מורה להעזר בספר הפרשיות של הרב א.כי טוב(מחבר ספר התודעה)
כמה שיותר מדרשים מרתקים.
ולהוריד לחץ מהספקים.
לימוד תורה הוא עם מטרה מוסרית, לא לרוץ...
וכמו שאמרו כאן, בלי מבחנם וש.ב מעצבנים.
חבל.
אני עושה לתלמידות שלי ש.ב בע"פ.
כותבים במחברת שאלות, אני מרשה לכתוב תשובות, לא מכריחה.
ובשיעור הבא שואלת אם הכינו ש.ב בע"פ.
והבנות יודעות את החומר מושלם.
(ורובן נהנות גם לכתוב תשובות)
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
אני מלמדת ביסודי...(כרגע בקפסולה של כתות נמוכות); האור שיש לבנות הקטנות בשיעור תורה, המבט הזה שרוצה לשמוע ולהוסיף עוד משמח כל פעם מחדש.

באמצע\בסוף כל שיעור תורה אני משתדלת להביא לבנות משימה קלילה הקשורה בנושא והמתחברת לחייהן.
לדוג: לפני שבוע למדנו על אבימלך ושרה, ושם הדגשתי מאד את העניין של תפילה על החולים.
בסוף השיעור חלקתי לכל בת דף בצורת סידור עם כיתוב: "ברוך...רופא חולי עמו ישראל" וכל בת כתבה שמות של 2 חולים שהיא מכירה ועוד 4 שכתבנו ביחד. אמרנו פרק תהילים והזכרנו את השמות.
האווירה בכתה היתה כ"כ מרוממת.
וב"ה שזכיתי לבוא השבוע ולבשר להן שאישה אחת מתוך רשימת החולים שוחררה מביה"ח לביתה.
חבל שלא הסרטתי את מה שהלך בכתה באותם הרגעים.
תלמידה אחת צרחה (!) בכתה: יששששש
זה היה כ"כ עמוק בלב שלהן והאמת, התרגשתי.

לגבי ש"ב: שאלות מובנות, עד שני סעיפים בשאלה ובין 3-5 שאלות.
בדר"כ אנחנו עושות ביחד בכתה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
אל תגלו אבל אני בקושי נותנת ש.ב. בתורה ובנביא אחרי שעברתי על הרבה מחברות במתי ספר שונים וראיתי את השגיאות הרבות והטעויות בדברי תורה אני לא רוצה לקחת סיכון...
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אשכולות דומים

בעצתך תנחני

מאמר שבועי להתבוננות בפרשת השבוע ובעבודת ה'.
פרשת מטות מסעי גיליון 204

בין ר"מ למלמד

למה אנשים לא רוצים להיות מלמדים?
האמת היא שבבין המצרים ראוי לעסוק רק בעניני דיומא, במהותם של הימים והעבודה המוטלת עלינו בהם, אך שיחה עם אברך בכולל גרמה לי לסטות מהנושא ולעסוק בנושא אחר דחוף למדי: עבודת המלמדות.

סיפר לי אברך מהכולל שקיים לאחרונה מחסור גדול במלמדים, מחסור שהולך ומתגבר.
ילדי ישראל זקוקים לרבנים שילמדו אותם את דבר ה', ואין.
לקראת כל תחילת שנה מנהלי התתי"ם מחפשים מלמדים חדשים– ואין.
אנשים מעדיפים ללמוד תורה בעצמם, ומי שכבר מוכן לסגור את הגמרא בשביל פרנסה – מעדיף פרנסה אחרת.
מדוע זה קורה? זו נקודה שצריך ללבן אותה. יש תולים זאת בשכר הנמוך של המלמדים.
שכר ממוצע של מלמד הוא ב ערך 1,200 ₪ לשעה חודשית.
כלומר, מלמד שעובד חמש שעות ביום מקבל על חודש עבודה 6,000 .₪ בממוצע זה 49 שקל לשעה. שכר נמוך מאוד, בהתחשב בעובדה שמלמד צריך להכין את השיעור, וצריך לדבר עם הורים בערב, וצריך לחשוב על תלמידיו גם מחוץ לשעות העבודה.
ניתן בהחלט להבין את החשבון שעושה האברך לעצמו: אם בלאו הכי אני יוצא לעבוד, אקח עבודה ששכרה בצידה ואפשר לפרנס ממנה משפחה ברווחה ובקלות, ולא בדוחק רב ובהשקעה עצומה .

הפיתרון לזה הוא להעלות את השכ"ל שההורים משלמים. כמובן שכל מנהל חושש מלהעלות את השכר לבדו, ויתכן שצריך להציף את הנושא בבמות מפורסמות כדי שכולם יעלו את השכר ביחד, כמובן בכפוף לנטילת עצה מזקני ישראל שליט"א. דברים כאלה שייכים לתחומי פעילות שונים מהתחום שבו עוסק המאמר הזה בדרך כלל.

אך השאלה שצריך לברר הינה, מדוע אצל רמי"ם בישיבה המצב שונה לחלוטין? גם הם מקבלים שכר נמוך בערך אותו דבר, ממוצע של 5,500 לחודש, על אותו מספר שעות עבודה פחות או יותר. ואילו בתחום הזה אנו רואים נהירה המונית אחר המשרות התורניות, למרות השכר הנמוך. במה יגרע חלקו של מלמד מחלקו של מגיד שיעור או אפילו משגיח בישיבה קטנה? שניהם פועלים עם צעירים כל היום, ההבדל בגילים הוא בסך הכל שנתיים שלש, מדוע שם המגמה היא הפוכה?
אין שום ענין להיתמם, בתוך עמי אני יושב, וגם אני אישית משמש כר"מ בישיבה קטנה ולא הייתי מוכן לשמש כמלמד. להיות ר"מ זה תפקיד מכובד ולהיות מלמד זה תפקיד לא מכובד. הרב שטיינמן היה ר"מ בישיבה קטנה וזה לגיטימי לגמרי בעינינו, ואם הוא היה מלמד בחיידר אין ספק שכותבי העיתים היו מעלימים פרק זה בתולדות חייו. ר"מ בישיבה קטנה יכול לשמש במקביל גם כרב קהילה, ואילו מלמד לא.
היתה תקופה מסוימת ששקלתי להיות מלמד בשביל צרכי פרנסה, וחבר הזהיר אותי: "לא כדאי לך, כל ההשפעה של 'בעצתך' תרד לגמרי". אפילו החשיפה הזאת אני מניח שגרמה לחלק מכם לפקוח עיניים ולחשוב פעמיים...
אבל מה באמת ההבדל? למה ר"מ זה כבוד ומלמד לא?
יש שיגידו שמלמד מתעסק עם בעיות משמעת ור"מ עוסק רק בללמד תורה. המציאות היא שאין זה כך. שיחה פשוטה עם ר"מ בישיבה קטנה תלמד אתכם שגם להם יש בעיות משמעת )אלא אם כן הם מתעלמים מכך כדי לא להרגיש שהם מלמדים בחיידר(. אישית, למדתי בפוניבז' הקטנה, ובעיות המשמעת שהיו שם יכלו למלא כמה ספרים . אפילו ר' מיכל יהודה התמודד עם חוצפות בשיעורים... יתכן שבחיידר בעיות המשמעת תופסות יותר נפח, אך עדיין אין זה מצדיק את ההבדל התהומי בהתייחסות. ר"מ זוכה לכבוד, להיות ר"מ זה מעמד ומזכה בזכות ללכת עם שני כפתורים מאחורה, ואילו מלמד אינו זוכה לכבוד כלל, ופראק מאן דכר שמיה. במה נעוץ ההבדל?

נראה לבאר בדרך פשוטה. ממש על דרך הפשט.
גדלנו בישיבות והתחנכנו על כך שכל המוכשר והלמדן מחברו – הרי זה מוצלח מחבירו. זו התחרות בעולם שלנו: כמה כישורי המשכל שלך בעולם התורה.
מי שיודע להגיד סברא טובה, מי ששולט בקצות ונתיבות, מי שהוא למדן ובעל כשרון – הוא שווה. מי שלא – לא. הדבר הזה לגיטימי ומובן , אפילו ראוי ונכון . יש הערכה אצלנו להצלחה בתורה.
כמובן שעל פי האמת יש להעריך אנשים לפי עמלם ולא לפי כשרונותיהם, אך בכל זאת בעולם שבו אנחנו חיים יש משמעות לתוצאות, ו בהחלט זה דבר טוב שיש הערכה ללמדנים שמבינים ומונחים בלימוד ויודעים ללמוד כמו שצריך. זה חשוב שתהיה הערכה להצלחה בתורה, ללמדנות.
לפי זה נבין את החילוק. מלמד מתעסק עם משניות, גמרא רש"י, ובהמשך גם תוספות. לעומת זאת ר"מ בישיבה קטנה מתעסק עם לומד'ס, רייד, קצייס, ר' חיים ור' שימען. המלמד לא מוכיח כישורים למדניים יוצאי דופן, כי את כל מה שהוא עושה עושים גם כל האנשים הפשוטים. מי לא לומד גמרא רש"י? כולם לומדים. לעומת זאת הר"מ מפגין יכולות למדניות שאין לכל אחד. הוא יודע מה שלא כולם יודעים .
הוא יודע להגיד את היסוד של ר' שימען במעכשיו ולאחר ל', ואת החילוק של הקצייס בן נהנה למשתרשי. לכן הוא זוכה לכבוד ולכפתורים.
אנשים מוכנים לקבל משכורת נמוכה ביותר כאשר הם מקבלים לצד זה משוב והערכה ומעמד. נכון, אין הרבה כסף, אבל הם מקבלים אישור שהם שווים, שהם ניצחו בתחרות. זה שווה כל הון. אבל אנשים לא מוכנים לקבל משכורת נמוכה כאשר אין מזה שום הערכה ושום הכרה ביכולותם וערכם. אם כבר לאבד מעמד – לפחות שיהיה מזה כסף טוב.

עד עכשיו דיברנו מצד המעמד. עכשיו נדבר מצד המבט של "לא לצאת
לעבוד".
למה להיות ר"מ או אפילו משגיח בישיבה קטנה לא מוגדר כ"לצאת לעבוד", אלא כ"להיות מרביץ תורה", ואילו להיות מלמד כן נחשב כ"לצאת לעבוד"? הרי שניהם מלמדים תורה, מה ההבדל? למה כאשר אברך שואל אם לצאת להיות ר"מ בישיבה אין לו צד שזה יציאה לעבודה, ואילו כאשר הנידון הוא האם להיות מלמד הדבר הראשון שהוא אומר שזה "לצאת לעבוד"?
ההבדל הוא כשנבין מה עומד מאחורי המילים "לצאת לעבוד". כשאברך סוגר את הגמרא לכמה שעות ביום והולך לפרנס, יש כאן אמנם את הענין האמיתי שיש פחות שעות לימוד תורה בסדר יומו. ברור שאדם שזוכה ללמוד תורה בהתמדה לא רוצה להפסיק. אבל מעבר לכך, הקושי הרגשי שאנשים חווים ב"לצאת לעבוד", למרות שיש להם צורך נפשי או כלכלי, הוא בעיקר ההודאה בכישלון כביכול. אני מכריז על עצמי קבל עם ועדה: אני לא יכול להמשיך להיות אברך, אני יורד מהכביש המרכזי לדרך צדדית . לא הצלחתי להיות כמו כולם. זה מחסום שגורם לאנשים רבים שלא לצאת לעבוד גם כשיש להם צורך אמיתי בכך.
ואם כך, זה החילוק בין ר"מ למלמד. שניהם משקיעים בלימוד אותו זמן כמו מקודם, שניהם עסוקים בללמוד וללמד. בשניהם הנושא פה הוא לא ביטול תורה )בדרך כלל, כמובן שיש לדון בפועל בכל מקרה לגופו, אבל מדובר כאן בהכללה(. מה כן ההבדל בין לצאת להיות ר"מ ללצאת להיות
מלמד? ההבדל הוא שהר"מ לא מכריז על עצמו "ירדתי מהדרך המרכזית", כי אדרבה זה שדרוג במעמד, הוא מכריז על עצמו: "אני מוצלח בלימוד, אני למדן, הגעתי לדרגה גבוהה אפילו יותר מאברך רגיל".
אבל המלמד מכריז על עצמו את ההיפך. הוא כאילו אומר: "אני לא מוצלח בלימוד כמו כל האברכים, ירדתי מללמוד קדשים ו תערובות וסוגיות בשבת – ללמד ילדים גפ"ת בסיסי ופשוט". ההכרזה הזאת, היא שעושה את ההבדל.
וזו גם הסיבה למה שקורה בכיתות ח'. בכיתה ח' תפקידו של המלמד הוא להקנות לילד כלים לקראת הישיבה קטנה. בישיבה קטנה הרי אומרים רייד ישיבתי – קצות ונתיבות, ר' נפתלי וקובץ שיעורים, ועוד.
המלמד חש שחובתו להקנות כלים לילד ללימוד החדש הזה, וזה מצוין.
אך פעמים רבות הדבר מגיע על חשבון הפשט הבסיסי והישר. מפסיקים ללמד גמרא ועוברים ללמד "מפרשים". סיפר לי חבר ת"ח שפעם שאל קבוצת ילדים מת"ת חשוב, שלמדו האיש מקדש לקראת המבחנים לישיבות: "תגיד לי בבקשה: הדין הוא שגם איש וגם אשה יכולים לשלוח שליח לקידושין, האם שניהם נלמדים מאותו פסוק או שצריך לכל אחד מהם פסוק נפרד?" הם פשוט לא ידעו להגיד תשובה ברורה בשתי
מילים. הם התחילו לענות: "העצמות יוסף אומר שהשיטה לא נודע למי אומר, ור' אלחנן אומר שיש חקירה מה שולחים" וכו' וכו'.
הלב נכמר לראות ילדים בכיתה ח' בשעות הצהרים בשבתות יושבים ועמלים בתורה, ומשננים ערמות של שמות של "מפרשים", כאשר צורתא
דשמעתתא הבסיסית חסרה להם. אומרים מילים על גבי מילים בלילהבין כלום.
ומהיכן זה נובע? כאמור לעיל, לפעמים זה נובע מאילוצים של מבחנים לישיבה קטנה, אבל לפעמים זה נובע מרצון של המלמד להרגיש שהוא
מתעסק עם רמה גבוהה ולא רק עם גפ"ת פשוט. הוא כבר לא שייך לחיידר, אלא הוא סניף של הישיבה קטנה בתוך החיידר. להגיד רייד
בשיעור זה נותן הרגשה טובה שהוא גבוה יותר. בקצרה: כל הנזק של ילדי כיתות ח' נובע מהמבט על ה מלמדות.
מה הפיתרון לכל המצב הזה? אולי יש שיגידו שיש להעלות את מעמדם של המלמדים באמצעים כאלה ואחרים, על ידי נתינת עליות מכובדות
או תקנה של לבישת פראקים מכיתה ה' ומעלה. לענ"ד זה לא יועיל כ"כ, כי הציבור לא קונה פתרונות חיצוניים. כל עוד שהתפיסה הבסיסית כלפי המלמד היא שהוא "בסך הכל לומד משניות וגפ"ת", זה ימשיך להיתפס כיציאה לעבודה והכרזה עצמית של כישלון מסוים.
אולי יש להציע שהפיתרון האמיתי נעוץ בשינוי תפיסה. לגשת אל כל התורה בצורה הגיונית ופשוטה, ואז לגלות שלימוד חומש משנה וגמרא,
כביכול "פשט פשוט", היא עבודה גדולה ועצומה, והנחלתה לתלמידים, לא משנה באיזה גיל, היא עבודה למדנית לכל דבר וענין.
היתה תקופה שמסרתי שיעורים במשניות באיזשהו קו, שיעור של חצי שעה על שתים עשרה משניות ליום. הכנת שיעור זה ארכה לי כשלש
שעות לפחות. לימוד משנה אמיתי בהבנה קשה הרבה הרבה יותר מלימוד שטיקל קצות. להבין ברור מה החידוש במשנה, מה ההגדרה
ההלכתית שהמשנה מחדשת, הנפ"מ מזה למעשה, הסברא בזה, המקור לזה – זו עבודה גדולה מאוד. תפתחו משנה, כל משנה מזדמנת שתפתחו – ותגלו שהעבודה של בירור כוונת המשנה בבהירות היא עבודה בלי סוף.
לא רק משנה, גם פסוקים בחומש. לומדים קבוצת פסוקים. מה המסר שלהם, מה הסיבה שהתורה מנסחת כך וכך ולא בקיצור יותר, מה הדינים
העולים למעשה מפסוקים אלה. לשאול את השאלות הפשוטות והמתבקשות שצריכות להישאל.
הנה דוגמאות לשאלות שעולות לי ברגע זה בראש על פסוקים מזדמנים: "וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען". זו כפילות, לא? הרי ברור
שיצחק גר בארץ כנען! הלאה: "אלה תולדות יעקב יוסף וכו'". בפשטות תולדות הכוונה ילדים. וכי יוסף היה הילד היחיד של יעקב?
שאלות כאלה אפשר לשאול בכיתה, לעורר את הילדים ללימוד אמיתי,
לפתוח להם את כלי החשיבה וההיגיון, לחבר אותם ללימוד. שאלות כאלה צריכים ראשית כל לשאול את עצמנו, ואז נמצא את עצמנו
לומדים מחדש פסוקים בתורה ומשניות וגמרות ומגלים עולם חדש.
יש לנו תחושה שכל חלק הפשט של התורה הוא מובן מאליו ומתאים רק לילדים צעירים, והעבודה האמיתית של השכל מתחילה בחשבונות של
הקצות עם המהלך של ר' נפתלי, ושניהם ביחד לפי הבעל המאור והמלחמות. אבל את זה צריך לשנות. לא רק בשביל שאברכים ירצו
להיות מלמדים לא פחות ממה שהם רוצים להיות רמי"ם, אלא בעיקר כדי שנזכה להנחיל את הודה וכבודה ותפארתה של תורה.
המצב הנוכחי שבו היסודות של התורה, החומש והמשניות והגמרא ה"פשוטה" עומדים מונחים בקרן זווית – הוא קטסטרופלי. המחירים של
זה כבדים ממש. יש בחורים שלא יודעים להתמודד עם גמרא בצורה אמיתית, וכל החשיבה שלהם עוסקת בדקויות תלושות ומעומעמות.
השכל לא סובל את זה, וכך מאבדים טעם בלימוד. המתיקות של התורה נמצאת בהתבססות על הפשט, בחשיבה יסודית ובהירה שבוחנת כל דבר
מהשורש, גם בקריא ת הטקסט, גם בהבנת ההיגיון הבסיסי הבריא . כל הלומדות היא קומה שניה, שאי אפשר להגיע אליה בלי לעבור בקומה
הראשונה. הקשר עם התורה והיסודות של ההבנה נבנים בהתחלה, בשנים הראשונות של התלמיד , במפגש הראשון עם החומש והמשנה והגמרא. להעמיד את זה נכון זו עבודה גדולה.
אז נכון שיש מלמדים בחיידרים שלא עובדים ככה, וזה גורם לתחושה שמלמדות היא עבודה לשטחיים. אבל הרי יש גם מלמדים רבים
מוכשרים ולמדנים, ויש גם אברכים רבים למדנים שמחפשים להעניק, והרי כידוע קשה להשתלב בעולם הישיבות עם היצע המשרות
המצומצם. אולי הגיע הזמן לייסד את זה בצורה מאורגנת? אולי כאן המקום להציע לבעלי יוזמה להתאגד, להקים ארגון גג שיעסוק בהכשרת
מלמדים, לא רק לאבחון בעיות קשב והתנהגות, אלא להנחלת התורה מהפסיעות הראשונות בצורה יסודית בהבנה ישרה ועמוקה. שירכשו
כלים איך לחשוב בבהירות ואיך לחנך לחשוב, איך למצוא את הטעם ואיך לבנות את יסודות ההבנה, איך לגשת להבנת הנקרא, איך לגשת
למבנה של סוגיא, איך לקרוא רש"י ואיך לנתח תוספות.
אם היוזמה תתפוס תאוצה ותפורסם כראוי, אזי אברך שיעבור הכשרה כזאת ויהיה מלמד בעל הסמכה מארגון זה, יסתובב עם תחושה של
יוקרה, כי החשיבה שלו תהיה יסודית ועמוקה, וזה יבלוט. זה גם ישפיע על הגישה החינוכית שלו, כי מי שמתרגל לחשוב חושב ביסודיות בכל
תחום. יהיה אפשר לשלב בהכשרה זאת גם שיעורים על יסודות חינוך, על זיהוי בעיות, על משמעת, ועוד. זה יעלה את הרמה הכללית של המלמדים, זה גם יוכל לגרום להם לדרוש שכר גבוה יותר כי הם ישדרו מקצועיות ויעלו את התלמידים שלהם לרמה גבוהה. בקיצור, יש כאן רעיון שאולי יכול לפתור בעיות רבות , ואולי כבר קיים באיזשהו מקום ורק זקוק לשדרוג תורני ופרסומת מושקעת, ובעבודה נכונה הוא יוכל לסייע רבות לעם ישראל.
פרשת מטות ומסכת אבות: ככל היוצא מפיו יעשה, בדרשה על הפרשה עם פרקי אבות: כל אב / מורה / מג"ש / איש צוות וכדו', צריכים מאוד להיזהר על פיהם ועל כל תוכחות המוסר שהם מעבירים, כי אם הם חלילה לא עומדים בזה - גם השומעים לא יעמדו בזה, ורק אם יקוים "כל היוצא מפיו יַעַשֶׂה" - אז גם "יֵעָשֶׂה" על ידי השומעים, וכן בפרקי אבות "חכמים היזהרו בדבריכם", שהרי התלמידים רוצים גם לילמוד את עצם קיום המעשה אצלכם בדוגמא אישית מצידכם, והוסיף הדרשן, שכאן גם מתאים "הקורא את שמע ולא השמיע לאוזנו לא יצא", שאם קרא בקול את מה שהוא רוצה להשמיע לאחרים אבל הוא עצמו לא כ"כ שומע מה יוצא מפיו, ממילא לא יצא בכך שגם האחרים לא שמעו היטב ולא יֶיַשְׂמוּ את דבריו כיאות.


ויסעו מחרדה ויחנו במקהלות, שרק מנהיג שאין לו חרדה מדעת הקהל - הוא יכול לחנות במקהלות ולהנהיג קהילה.


בדברי בני גד וראובן אל משה רבינו רואים שיש הבדל בתגובתו בתוך דבריו על דיבורם, שהם אמרו "נבנה, נֵחָלֵץ, הַבִיאוֹנֻם," ולא הזכירו עזרת ה', ואילו משה רבינו מדגיש כל פעם "לפני ה'", להזכירם שבכל דבר וכל שעה וכל מצב לדעת שזה רק עם סיעתא דשמיא. [במוצ"ש בזמירות השער החשוב הוא "שערי סיעתא דשמיא".]

בראש חודש אומרים הלל, ואז אפשר גם להשלים ולהודות על דברים שלא זכרנו להודות עליהם במשך החודש. באמצע ההלל אמרים אנא ה' הושיעה נא והצליחה נא, כי כשמודים אפשר גם לבקש.

חסידים היו אומרים משנכנס אב ממעטים את האבלות ע"י שמחה במעשים טובים
(*(בהלצה:) כ"ט תמוז, היום השמח ביותר בשנה, כי מ-א' אב משנכנס אב ממעטים בשמחה. וכידוע בספרי חסידות: ממעטים את האבלות ע"י שמחה)

לעולם לא תידע עד כמה אתה יכול להיות חזק - עד שלהיות חזק תהיה הברירה היחידה שלך.

אושר הוא כאשר אתה מרגיש טוב עם עצמך, מבלי להרגיש צורך באישור של מישהו אחר צורך

יום אחד הוא לא הרבה יחסית אבל הוא מכיל בתוכו הרבה מאוד [24 שעות]


לכבוד נישמת רבי שלמה ירחי בן רבי יצחק זי"ע
- רש"י הקדוש זי"ע - כ"ט תמוז
[- אביו רבי יצחק היה ראשון שלמד חומש עם רש"י.]

'לכבוד נישמת אהרון הכהן בן עמרם זי"ע - א' אב [- היא"צ היחיד המוזכר בתורה.]

'נעקד על קידוש ה' רבי שמשון בן רבי פסח מאוֹסְטְרוֹפּוֹלִי הי"ד - ג' (ויש אומרים ד') אב. וטוב לומר/ללמוד ביום זה את האִיגרת שלו לערבי פסחים, נמצאת בהגדה של פסח [- וזהירות מחמץ].

'לכבוד נישמת רבי יצחק בן רבי שלמה לוריא - האר"י הקדוש זי"ע - ה' אב

'לכבוד נישמת רבי שלום נח בן רבי משה אברהם זי"ע מסלונים - ז' אב
בפטירתו ציינו שמהיום כבר א"א לשבת סעודות - סיפרוֹ "נתיבות שלום" מלא בנושאי חינוך​

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה