איך מאהיבים שיעורי חומש?

[big smile]

בנות (גדולות) לא סובלות שיעור חומש.
למה?
מקשיבות יפה כל השיעורים שיעור חומש לא ...
מה יכולה להיות הסיבה?
ואיך אפשר לעבוד על זה?

 

[נקודה אחת]

מגיל קטן העמיסו עליהן ביאורי מילים, שאלות וקושיות
המורות התחרו בסתר על "רמה" גבוהה ועל איך הן נותנות לבנות "להתמודד" עם החומר ולא מאכילות בכפית, מבחן מקיף מלא כל טוב (באמת) בסוף כל פרשה. עוגמת נפש מצטברת בבית סביב הכנת השיעורים ושינון לקראת מבחן....
החרוצות- סופגות באהבה. המצטיינות- אפילו מצליחות להנות. אבל, מה יגידו אזובות הקיר? שהן לא אחת ולא שתיים, וגם מסתדרות הקיר, הבינוניות שסוחבות בקושי....?

אז התוצאה המתבקשת- סלידה.


מה עוזר? משנים כיוון.

עושים פינה בשיעור- "תורת חיים"
ושם מכניסים חוויה.

והשדר-
תורה זה כיף.
זה כיף.
הכי כיף בעולם.
אם זה לא יהיה כיף- המטרה שלנו לא הושגה.

מה שכיף לילדות שלנו- לתת להן בלימוד התורה.

לחבר לעולם שלהן את החומר. בכל מיני דרכים.
להכניס חוויה עד כמה שאפשר בחמשת החושים.
דרמה, הצגות, שירים, משחקים, ממתקים אוכל...

נכון זה דורש, אבל אכפת לנו מהן!!! וכאן- בתורה, ובכל לימודי הקודש- עיקר התפקיד שלנו!

אני מציעה שכל מורה שהעבירה שיעור "שלא מהמניין" (תמיד מצחיקים אותי השיעורים האלו, למה לקרוא להם ככה? הם המניין האמיתי) תפרוש את מרכולתה כאן ותעשיר אותנו.

למה יגרעו שיעורי הקודש?
להבדיל שיעורי אנגלית מלאי חוויה. המורות שלנו מעבירות אותם בגיל ורננים, עם משחקים ושירים, חוברות צבעוניות משובבות לב... וכל טוב. היי היי היי! ותורה, מה? מונחת בקרן זווית... חיוורת קשה ורחוקה.

אסור!

לקרב ולא לרחק, ובפרט בדור שלנו...

 

[תמשיכו לחיייך]

כל פעם שצריך לבטל שיעור מהמערכת זה שיעורי קודש המורות מראות חשיבות רבה לשיעורי חול ממילא שיעורי קודש
זה הזמן של הבנות לנוח לצאת ולעשות מה שהן רוצות

 

[ירושלמי159]

מגיל קטן העמיסו עליהן ביאורי מילים, שאלות וקושיות
המורות התחרו בסתר על "רמה" גבוהה ועל איך הן נותנות לבנות "להתמודד" עם החומר ולא מאכילות בכפית, מבחן מקיף מלא כל טוב (באמת) בסוף כל פרשה. עוגמת נפש מצטברת בבית סביב הכנת השיעורים ושינון לקראת מבחן....
החרוצות- סופגות באהבה. המצטיינות- אפילו מצליחות להנות. אבל, מה יגידו אזובות הקיר? שהן לא אחת ולא שתיים, וגם מסתדרות הקיר, הבינוניות שסוחבות בקושי....?

אז התוצאה המתבקשת- סלידה.


מה עוזר? משנים כיוון.

עושים פינה בשיעור- "תורת חיים"
ושם מכניסים חוויה.

והשדר-
תורה זה כיף.
זה כיף.
הכי כיף בעולם.
אם זה לא יהיה כיף- המטרה שלנו לא הושגה.

מה שכיף לילדות שלנו- לתת להן בלימוד התורה.

לחבר לעולם שלהן את החומר. בכל מיני דרכים.
להכניס חוויה עד כמה שאפשר בחמשת החושים.
דרמה, הצגות, שירים, משחקים, ממתקים אוכל...

נכון זה דורש, אבל אכפת לנו מהן!!! וכאן- בתורה, ובכל לימודי הקודש- עיקר התפקיד שלנו!

אני מציעה שכל מורה שהעבירה שיעור "שלא מהמניין" (תמיד מצחיקים אותי השיעורים האלו, למה לקרוא להם ככה? הם המניין האמיתי) תפרוש את מרכולתה כאן ותעשיר אותנו.

למה יגרעו שיעורי הקודש?
להבדיל שיעורי אנגלית מלאי חוויה. המורות שלנו מעבירות אותם בגיל ורננים, עם משחקים ושירים, חוברות צבעוניות משובבות לב... וכל טוב. היי היי היי! ותורה, מה? מונחת בקרן זווית... חיוורת קשה ורחוקה.

אסור!

לקרב ולא לרחק, ובפרט בדור שלנו...

כל מילה פנינה
זה מה שרציתי לענות
אבל אתה הטבת להסביר פי כמה ממה שאני הייתי כותב

 

[רוחי בלבוחי]

בלת''ק
כשאוהבים זה מועבר!!
אם המורה אוהב/ת באמת את לימוד החומש, מתענגת על רשי זה מדבק!!!
מנסיון, אחד השעורים הכי אהובים עלי במערכת.
והבנות אצלי משוגעות על השעור הזה ומצטערות על כל שעור שנופל.

 

[ירושלמי159]

בלת''ק
כשאוהבים זה מועבר!!
אם המורה אוהב/ת באמת את לימוד החומש, מתענגת על רשי זה מדבק!!!
מנסיון, אחד השעורים הכי אהובים עלי במערכת.
והבנות אצלי משוגעות על השעור הזה ומצטערות על כל שעור שנופל.

ואולי תלוי איך מעבירים את השיעור?

 

[big smile]

בלת''ק
כשאוהבים זה מועבר!!
אם המורה אוהב/ת באמת את לימוד החומש, מתענגת על רשי זה מדבק!!!
מנסיון, אחד השעורים הכי אהובים עלי במערכת.
והבנות אצלי משוגעות על השעור הזה ומצטערות על כל שעור שנופל.

אז השאלה שלי מיועדת אליך...
כי אני ממש אוהבת!
וממש נהנית להכין את השיעור וכל כך נהנית שיש לי הזדמנות...
אבל כשאני באה למסור- זה היה עוד לפני שהתחלתי למסור שיעור ראשון
אמרו לי הבנות "רק לא חומש".
למה???
מה עושים, אין בעיה אני מבינה שזה תהליך ולא יעבור משנאה לאהבה ברגע אבל מה אני יכולה לעשות כי כל כך חבל לי כל יום, חומש לומדים כי זה מכתב אלוקים והוא מיועד אלינו כל יום מחדש!

 

[ירושלמי159]

זה היה עוד לפני שהתחלתי למסור שיעור ראשון

כנראה שבשנה שעברה היה משהו לא בסדר בשיעור

 

[big smile]

כנראה שבשנה שעברה היה משהו לא בסדר בשיעור

לא יכולה לתקן את העבר.
שואלת איך אפשר לעזור בעתיד

 

[נקודה אחת]

מה עושים, אין בעיה אני מבינה שזה תהליך ולא יעבור משנאה לאהבה ברגע אבל מה אני יכולה לעשות כי כל כך חבל לי כל יום, חומש לומדים כי זה מכתב אלוקים והוא מיועד אלינו כל יום מחדש!

דבר ראשון, אשרייך לגמרי. את מורה מיוחדת.
ואני מציעה פשוט לדבר איתן.
מה נשמע בנות? איך אתן מרגישות?
אני אספר לכן מה אני מרגישה כשאני באה ללמד אתכן חומש
אני מרגישה שיש כאן כמו התנגדות כזו באוויר
אולי תסבירו לי למה? אולי נדמה לי? (לא יותר מדיי לפרט, ולא להכניס להן מילים לפה. והכי לא- לא לשפוט אותן. רק לנסות להתחבר, להבין)

אם באים בהכלה בפתיחות, הן יספרו לך כבר מה הסיפור שלהן.
ואת תשמעי
והמחסום יפתח בעז"ה.

השלב הבא-
חוויה מתקנת.
ואם תרצי תשתפי אותנו מה אמרו לך, ונחשוב ביחד

 

[נקודה אחת]

עוד דבר חשוב שצריך להימנע ממנו: ריבוי אור.

משמעותו:

עודף תוכן, עודף העמסה, עודף פרטים, וגם, כן, עודף התלהבות של המורה התורנית למסירת החומר הנלמד...

תוצאה של ריבוי אור: ריבוי השמן מכבה את הנר...

אז נכון. יש לנו תוכנית לימודים, יש מעל הראש סגנית ומנהלת. צריך לרצות את כולן וללכת בין הטיפות.

אבל- המודעות. שגם הטוב שלי יכול להזיק לתלמידות!

גם מורה נהדרת, נפלאה ומשקיענית יכולה ליפול לריבוי אור.

מדיי מלל, מדיי העברה, מדיי קריאת פסוקים... אין לילדות כלים להכיל את השפע הזה.

המורה "באורות" בתוך החוויה של עצמה, אבל התלמידות לגמרי לא. הן עייפות, רעבות, יגעות... נו, כבר היה צלצול והמורה ממשיכה לדבר! מה יש לה? שתפסיק! ועל מה המורה מדברת בכלל? מה הקשר שלי לשם???

לחבר, לקשר, לסחוב, למשוך אותן בשפה נעימה, מתוך ההווי שלהן, כל פעם קצת לפי הכלים- זאת האומנות של ההוראה- וזה נקרא להאהיב.

וזאת העבודה שלנו. להמתיק להן את הגלולה שנקראת בית ספר. ובפרט בשיעורי קודש.

 

[ירושלמי159]

@נקודה אחת
מתפלל שלבנות שלי יהיו מורות בסגנון שלכם

 

[אדם מן הישוב]

זכיתי לקבל הדרכה מדהימה ממנחה ללימודי קודש בחינוך העצמאי, רחל בלוי שמה.
השיטה שהיא מכניסה לבתי הספר היא לימוד בצורת בקיאות.
לא עוד שיעורים מיגעים עם מפרשים רבים,
דעות שונות והסברים רבים
המכבידים על לב התלמידות,
אלא, למידה קולחת, מהירה,
הספקים רבים לשיעור
המעניקים לתלמידה תחושת הצלחה והתקדמות.
מבחנים על יחידות חומר הגיוניות,
קלים לביצוע גם לשכבה הבינונית של הכיתה.
את האתגר והחידוד אפשר להותיר לחשבון ואנגלית.

הלמידה בתורה חיבת להיות קלה ושווה לכל נפש!!

אין צורך לבחון בסיום כל פרשה, ניתן להחליף את המבחן המסורתי בבוחן על עניני הפרשה,
חידון חויתי ועוד.

בנוסף,
אני כמורה מותירה את החגיגות הכיפיות ביותר לסיומי הפרשות,
כך שהן רק מחכות להתקדם בחומר ולהגיע אל סיום הפרשה.
באומר, זמר, צליל, מחול, תוכניות שונות ומעל הכל כיבוד מפנק.
גם כיתה שלא מחבבת את השיעור,
אם היא נתקלת בשיעורים קלילים וחויתיים פעם אחר פעם,
ושומעת שוב ושוב מהמורה: איזה כיף, עכשיו נלמד תורה,
וחווה חגיגות סביבה,
בסופו של דבר: תתחבר ובגדול.
ואני אומרת זאת מנסיון עבר עם כיתות מהסוג הנ"ל.

 

[אדם מן הישוב]

אם את בחינוך העצמאי ותרצי להתיעץ עם רחל בלוי
מס' הטלפון שלה הוא:
0527612482
אישה מאד נחמדה השמחה לעזור.
אמנם עסוקה...

 

[בת צלפחד]

לגבי ריבוי מפרשים - לדעתי מאד מגוון, כשאת מוסיפה גימטריות, פרפראות, מדרשים מרתקים ולא ידועים - זה מרתק יותר מאשר הבנת דקדוקית של מילה שזה באמת קשה לבנות.

אם כי צריך גבול הייתה לביתי מורה בסמינר שלמדה כ-7 שיעורים את הפסוק הראשון בפ. בהעלותך. ... יש לה מזה עד היום באמת סיוט...

בקריאת הפסוקים כדאי לשתף אותן בהשלמת מילים זה מחבר מאד.

המון שירים לימודיים מי שצריכה לחומש במדבר אשמח לתת. אין אצלי בס"ד תלמידה שלא יודעת סדר חניית בנ"י במדבר , אנחנו פשוט שרות והן זוכרות בשמחה,

משתדלת לסכם עם תנועות לדוג' דין הגוזל ונשבע לשקר - אנחנו מדקלמות:

מתוודה, מחזיר, מוסיף [ חומש ] , מקריב [ קר' איל הכיפורים ] ואת זה עושים כל מילה עם תנועה מתאימה , זה עוזר לבנות לזכור ומחבר אותן לעניין , כשיודעים - נהנים ואוהבים.

לדוג' : שילוח טמאים - צרוע - 3 מחיאות [ יוצא מ3 מחנות] זב - 2 מחיאות , טמא לנפש - מחיאה אחת.

תמונות צבעוניות כחידה , לדוגמא - בעניין הנזיר תליתי תמונה של מספריים , יין, שיער , תנחשנה ע"מ נלמד היום...

בברכת כהנים - חידה מתמשכת - ציירתי על הלוח משולש [ ברכה משולשת ] עין ועליה איקס [ אסור להסתכל על הכוהנים וכך הוספתי ציורים עד שניחשו ע"מ נלמד.

מאד חשוב לתת לבנות דוגמאות איך הנושא קשור גם אלינו , אני משתמשת הרבה בספרי הרב זילברשטיין שליט"א [ עלינו לשבח וכו'... ] לדוג' בדין גוזל ונשבע לשקר הוא מביא סיפור על סופר סתם שלא סיים את המלאכה בזמן וכו''' הסיפורים הכרחיים והם גם מאד מאד אהובים. הרעיון הוא שמורה צריכה לקרא הרבה ולשלוף בעת הצורך סיפורים קשורים לעניין .

לפעמים עורכת פעילות חברתית שקשורה לעניין בתורה לדוג' למדנו על ברכת כהנים - " יאר ה' פניו אליך " - שמעתי [ בשיעור בקול הלשון הרב יונתן... לא יודעת מה המשפחה ] שבפנים רואים אם אדם שמח, מתרגז , עצוב וכו'.. אמרתי להן לדבר אחת עם השנייה כשהן מפנות גב, ואז שוחחנו - איך הרגשתן? קישרתי את זה לשיחה עימן בקווי טלפון כשלא ראינו אחת את השנייה ... ואז בחרתי 4 בנות העמדתי אותן הפוך ותליתי להן 4 צבעי בריסטול על השיער [ עם סיכת משרד ] שאלתי שאלות בנושא בנ"א לחבר - ולמי זה מתאים? לדוג' : למי מתאים להיכנס לכיתה בבוקר ולברך את כולן בבוקר טוב ? כל הכיתה צריכה לענות בצבעים... ואז הבנות צריכות לנחש איזה צבע הן . שאלתי אותן מה משותף לשאלות ? - בנ"א לחברו והסברנו שה' מאיר פנים למי שמאיר פניו לחברו ... זה לא לקח הרבה זמן והכניס הרבה חיות ושמחה.

אף פעם ! לעולם לא! להאריך שיעור ע"ח הפסקה !!!!

באורי מילים - דבר מיגע , עדיף באור עניין שלם ובתוכו להסביר את המילים אין שום תועלת כמעט בלדקלם זתם מילה והסברה בלי להבין את הקשרה ולמה בכלל נכתבה...

ולהשתדל לסיים עניין בשיעור , לא כ"כ כיף להתחיל שיעור בסיומת של השיעור הקודם . לפעמים זה בלתי אפשרי אז למצוא פתיחה חזקה של משחק סיכום או סיפור וממנו להמשיך הלאה.
לחזרה על פרשה אני עורכת משחקים - אשמח להסביר.
ומאד חשוב אם עושים מבחן - להביא חזרה ברורה שיהיה קל גם לאמהות וגם לבנות לשנן ומבחנים קלים...

והכי חשוב להתפלל שנזכה להעריב על תלמידותינו את התורה המתוקה מדבש ויקרה מפנינים!
בהצלחה!​

בהצלחה

 

[big smile]

עוד דבר חשוב שצריך להימנע ממנו: ריבוי אור.

משמעותו:

עודף תוכן, עודף העמסה, עודף פרטים, וגם, כן, עודף התלהבות של המורה התורנית למסירת החומר הנלמד...

תוצאה של ריבוי אור: ריבוי השמן מכבה את הנר...

אז נכון. יש לנו תוכנית לימודים, יש מעל הראש סגנית ומנהלת. צריך לרצות את כולן וללכת בין הטיפות.

אבל- המודעות. שגם הטוב שלי יכול להזיק לתלמידות!

גם מורה נהדרת, נפלאה ומשקיענית יכולה ליפול לריבוי אור.

מדיי מלל, מדיי העברה, מדיי קריאת פסוקים... אין לילדות כלים להכיל את השפע הזה.

המורה "באורות" בתוך החוויה של עצמה, אבל התלמידות לגמרי לא. הן עייפות, רעבות, יגעות... נו, כבר היה צלצול והמורה ממשיכה לדבר! מה יש לה? שתפסיק! ועל מה המורה מדברת בכלל? מה הקשר שלי לשם???

לחבר, לקשר, לסחוב, למשוך אותן בשפה נעימה, מתוך ההווי שלהן, כל פעם קצת לפי הכלים- זאת האומנות של ההוראה- וזה נקרא להאהיב.

וזאת העבודה שלנו. להמתיק להן את הגלולה שנקראת בית ספר. ובפרט בשיעורי קודש.

ראיתי שבסופו של יום זה הכי נכון
ואין להן כוח לשמוע עוד מפרש. ועוד. אפילו שבעיני החומר הרבה יותר מובן
והרבה יותר כיף לי להעמיק- אני עוצרת ברש"י, סיפורים, הקראות וכו.
ואכן שאלתי אותן כעצתך ואני מרגישה שכבר עכשיו יותר טוב...
ותודה לכולן, כל אחת נתנה לי את השנקל שלה וביחד זה שווה המוןןןןןןן

 

[ברכה רחל]

לגבי ריבוי מפרשים - לדעתי מאד מגוון, כשאת מוסיפה גימטריות, פרפראות, מדרשים מרתקים ולא ידועים - זה מרתק יותר מאשר הבנת דקדוקית של מילה שזה באמת קשה לבנות.

אם כי צריך גבול הייתה לביתי מורה בסמינר שלמדה כ-7 שיעורים את הפסוק הראשון בפ. בהעלותך. ... יש לה מזה עד היום באמת סיוט...

בקריאת הפסוקים כדאי לשתף אותן בהשלמת מילים זה מחבר מאד.

המון שירים לימודיים מי שצריכה לחומש במדבר אשמח לתת. אין אצלי בס"ד תלמידה שלא יודעת סדר חניית בנ"י במדבר , אנחנו פשוט שרות והן זוכרות בשמחה,

משתדלת לסכם עם תנועות לדוג' דין הגוזל ונשבע לשקר - אנחנו מדקלמות:

מתוודה, מחזיר, מוסיף [ חומש ] , מקריב [ קר' איל הכיפורים ] ואת זה עושים כל מילה עם תנועה מתאימה , זה עוזר לבנות לזכור ומחבר אותן לעניין , כשיודעים - נהנים ואוהבים.

לדוג' : שילוח טמאים - צרוע - 3 מחיאות [ יוצא מ3 מחנות] זב - 2 מחיאות , טמא לנפש - מחיאה אחת.

תמונות צבעוניות כחידה , לדוגמא - בעניין הנזיר תליתי תמונה של מספריים , יין, שיער , תנחשנה ע"מ נלמד היום...

בברכת כהנים - חידה מתמשכת - ציירתי על הלוח משולש [ ברכה משולשת ] עין ועליה איקס [ אסור להסתכל על הכוהנים וכך הוספתי ציורים עד שניחשו ע"מ נלמד.

מאד חשוב לתת לבנות דוגמאות איך הנושא קשור גם אלינו , אני משתמשת הרבה בספרי הרב זילברשטיין שליט"א [ עלינו לשבח וכו'... ] לדוג' בדין גוזל ונשבע לשקר הוא מביא סיפור על סופר סתם שלא סיים את המלאכה בזמן וכו''' הסיפורים הכרחיים והם גם מאד מאד אהובים. הרעיון הוא שמורה צריכה לקרא הרבה ולשלוף בעת הצורך סיפורים קשורים לעניין .

לפעמים עורכת פעילות חברתית שקשורה לעניין בתורה לדוג' למדנו על ברכת כהנים - " יאר ה' פניו אליך " - שמעתי [ בשיעור בקול הלשון הרב יונתן... לא יודעת מה המשפחה ] שבפנים רואים אם אדם שמח, מתרגז , עצוב וכו'.. אמרתי להן לדבר אחת עם השנייה כשהן מפנות גב, ואז שוחחנו - איך הרגשתן? קישרתי את זה לשיחה עימן בקווי טלפון כשלא ראינו אחת את השנייה ... ואז בחרתי 4 בנות העמדתי אותן הפוך ותליתי להן 4 צבעי בריסטול על השיער [ עם סיכת משרד ] שאלתי שאלות בנושא בנ"א לחבר - ולמי זה מתאים? לדוג' : למי מתאים להיכנס לכיתה בבוקר ולברך את כולן בבוקר טוב ? כל הכיתה צריכה לענות בצבעים... ואז הבנות צריכות לנחש איזה צבע הן . שאלתי אותן מה משותף לשאלות ? - בנ"א לחברו והסברנו שה' מאיר פנים למי שמאיר פניו לחברו ... זה לא לקח הרבה זמן והכניס הרבה חיות ושמחה.

אף פעם ! לעולם לא! להאריך שיעור ע"ח הפסקה !!!!

באורי מילים - דבר מיגע , עדיף באור עניין שלם ובתוכו להסביר את המילים אין שום תועלת כמעט בלדקלם זתם מילה והסברה בלי להבין את הקשרה ולמה בכלל נכתבה...

ולהשתדל לסיים עניין בשיעור , לא כ"כ כיף להתחיל שיעור בסיומת של השיעור הקודם . לפעמים זה בלתי אפשרי אז למצוא פתיחה חזקה של משחק סיכום או סיפור וממנו להמשיך הלאה.
לחזרה על פרשה אני עורכת משחקים - אשמח להסביר.
ומאד חשוב אם עושים מבחן - להביא חזרה ברורה שיהיה קל גם לאמהות וגם לבנות לשנן ומבחנים קלים...

והכי חשוב להתפלל שנזכה להעריב על תלמידותינו את התורה המתוקה מדבש ויקרה מפנינים!
בהצלחה!​

אשמח לקבל ממך חומר ושירים לימודיים בחומש במדבר
איך אפשר ליצור איתך קשר?

 

[פרפר סגול]

ממליצה לכל מורה להעזר בספר הפרשיות של הרב א.כי טוב(מחבר ספר התודעה)
כמה שיותר מדרשים מרתקים.
ולהוריד לחץ מהספקים.
לימוד תורה הוא עם מטרה מוסרית, לא לרוץ...
וכמו שאמרו כאן, בלי מבחנם וש.ב מעצבנים.
חבל.
אני עושה לתלמידות שלי ש.ב בע"פ.
כותבים במחברת שאלות, אני מרשה לכתוב תשובות, לא מכריחה.
ובשיעור הבא שואלת אם הכינו ש.ב בע"פ.
והבנות יודעות את החומר מושלם.
(ורובן נהנות גם לכתוב תשובות)

 

[HILALI]

אני מלמדת ביסודי...(כרגע בקפסולה של כתות נמוכות); האור שיש לבנות הקטנות בשיעור תורה, המבט הזה שרוצה לשמוע ולהוסיף עוד משמח כל פעם מחדש.

באמצע\בסוף כל שיעור תורה אני משתדלת להביא לבנות משימה קלילה הקשורה בנושא והמתחברת לחייהן.
לדוג: לפני שבוע למדנו על אבימלך ושרה, ושם הדגשתי מאד את העניין של תפילה על החולים.
בסוף השיעור חלקתי לכל בת דף בצורת סידור עם כיתוב: "ברוך...רופא חולי עמו ישראל" וכל בת כתבה שמות של 2 חולים שהיא מכירה ועוד 4 שכתבנו ביחד. אמרנו פרק תהילים והזכרנו את השמות.
האווירה בכתה היתה כ"כ מרוממת.
וב"ה שזכיתי לבוא השבוע ולבשר להן שאישה אחת מתוך רשימת החולים שוחררה מביה"ח לביתה.
חבל שלא הסרטתי את מה שהלך בכתה באותם הרגעים.
תלמידה אחת צרחה (!) בכתה: יששששש
זה היה כ"כ עמוק בלב שלהן והאמת, התרגשתי.

לגבי ש"ב: שאלות מובנות, עד שני סעיפים בשאלה ובין 3-5 שאלות.
בדר"כ אנחנו עושות ביחד בכתה.

 

[בת צלפחד]

אל תגלו אבל אני בקושי נותנת ש.ב. בתורה ובנביא אחרי שעברתי על הרבה מחברות במתי ספר שונים וראיתי את השגיאות הרבות והטעויות בדברי תורה אני לא רוצה לקחת סיכון...