בעלי מעוניין להתחיל מ"מ בחיידרים. יש לכם טיפים בשבילו?

[יצחק שכטר]

תכלס בסופו של יום כולם ככה מתחילים ובסוף זה מסתדר זאת המציאות

אל תתייאש כי ה' יעזור. יש תקווה...

 

[יצחק שכטר]

תודה לכל המטפטפים.

יש משהו שלהשתלט על פורום כמו פה, זה מצריך כישורים של מורה...

 

[בשעות הקטנות]

אני מתנצל אבל עד שאדם לא בשטח הוא לא מבין מה קורה לרבה ממ מול כיתה של 30 ילדים.
חבל על האנרגיות והכוחות

זה כל כך נכון.


אז ככה:
שנה ראשונה בהוראה וק"ו כמ"מ, זה גישוש.
הרבה מאוד שאלות מתעוררות:
1. מיהם התלמידים שעומדים מולי?
2. מה הצרכים שלהם?
3. איך אוכל לספק להם את צרכיהם בצורה הטובה ביותר?
4. איך אטיל משמעת בכיתה מתוך מכובדות והבנה?
5. מה מתאים להגיב בכל סיטואציה?
ועוד.

להיכנס לכיתה זה לגלות אכן, 30 תלמידים, שבכל אחד מהם פועם לב ולכל אחד מהם רצונות, רגשות, יכולות למודיות שונות,
וצרכים אחרים.

אשמח לחלוק את נסיוני בתחום ההוראה ממש ממש על קצה המזלג.
יש עצות למכביר וספרים טובים שאפשר לקרוא בהם הרבה על משמעת בכיתה:

1. כניסה לכיתה-
יש להיכנס בביטחון.
אין הזמנות שניה לרושם ראשוני... (יש, אבל קשה מאוד לשנות אחר כך את התדמית).
התחלה טובה היא התחלה עם סמכות, את החיוכים, הכיף והחיבור- יש להשאיר לאחר כך.
הילדים בודקים עם מי יש להם עסק.
ומה שהם מחפשים, זהו רב'ה אכפתי, אבל רב'ה שיודע להציב להם גבולות ברורים.

מהם גבולות?
בשביל זה צריך להתייעץ עם הרב'ה המחנך בכיתה ולשאול- מה מקובל ומה לא. מה לאפשר ומה לא.
ומעבר לכך לעשות מאינטואיציה. (ובמשך הזמן ללמוד מה עשינו לא נכון ומה כן ולשפר התנהלות).


2.ללמד נכון:
על המלמד להיות בקיא בנלמד ישר והפוך. לבוא מוכן לשיעור היטב.
התלמידים מצפים לשמוע רהיטות, בהירות.
לבוא עם סיפור יפה בהתחלה. ליצור ענין, סקרנות. ואחר כך לגרום לילדים לרצות להקשיב.
כמובן, ככל שהשיעור ברור יותר- תוך שימוש בלוח, תנועות ידיים ודרמה- כך התלמידים מחוברים יותר.

- סדר וארגון בכיתה- כדאי מאוד (לא יודעת אם אפשרי במ"מ, אבל אם כן) לדאוג לכיתה נקיה ומאורגנת.
שולחנות מבולגנים גורמים להסחת דעת.
פשוט, לבקש מהתלמידים לפנות את השולחן. ליישר את השולחנות, ולקנות לכלוכים בולטים לעין.
ואחר כך להגיד: "כמה נעים כאן, עכשיו אפשר להתחיל ללמוד, היום רציתי לספר לכם סיפור על....."

3. טיפול בבעיות.
כמו שכתבתי לעיל- לברר מה נורמאלי ומה לא בכיתה. מה מצופה מהתלמידים בכיתה הספציפית.
לבוא מוכן עם תשובות לשאלות כמו: האם אפשר לשתות / לצאת לשירותים. וכדו'...
(הצעה שלי, כשילד רוצה לצאת לשירותים לומר כך: אנחנו באמצע שיעור, לא רוצה להפסיד אותך כאן, אני סומך עליך,
אם זה ממש דחוף ונחוץ, אתה יכול לצאת, אם לא , כדאי שתמתין להפסקה)
מנסיון- זה תמיד עובד.
דיבור בלי אצבע: "אני כל כך רוצה לשמוע כל אחד מכם. אם כולם ידברו יחד- לא אוכל להתייחס לנאמר, לכן, אני מבקש
לדבר רק עם אצבע ובבקשת רשות. ככה כולנו נוכל להינות ממה שאתם אומרים..."

4. קשר עם התלמידים.
אחרי שהגבולות ברורים, והרב'ה מודע לכך שעליו להטיל משמעת,
הוא יכול להיות פנוי ליצירת קשר עם התלמידים.
יצירת קשר נעשית רגע רגע, עם כל תגובה שלך לשאלה של תלמיד.
עם כל מענה באכפתיות וברגישות.
יש להסתכל על התלמידים בגובה העיניים, לנסות להיכנס לנעליים שלהם ולהבין באמת מה הם צריכים.

הכל קורה ונוצר עם הניסיון.
נכון שצריך תכונות בסיסיות בשביל להיות איש חינוך, אבל זה גם נרכש.
שוב, כדאי ממש לא להתבייש ולשאול בתוך החיידר את המלמדים הוותיקים, (כאלה שרוצים לסייע ולעזור)
אם מתעוררות שאלות ספציפיות.
אם מתעורר קושי, כבר ביום הראשון- לא לסחוב את זה,
פשוט לנסות להתייעץ באופן מיידי ולהגיע ליום שלמחרת מוכן יותר ומקצועי יותר.

הרבה סיעתא דישמיא!

 

[פונץ' וניל]

זה כל כך נכון.


אז ככה:
שנה ראשונה בהוראה וק"ו כמ"מ, זה גישוש.
הרבה מאוד שאלות מתעוררות:
1. מיהם התלמידים שעומדים מולי?
2. מה הצרכים שלהם?
3. איך אוכל לספק להם את צרכיהם בצורה הטובה ביותר?
4. איך אטיל משמעת בכיתה מתוך מכובדות והבנה?
5. מה מתאים להגיב בכל סיטואציה?
ועוד.

להיכנס לכיתה זה לגלות אכן, 30 תלמידים, שבכל אחד מהם פועם לב ולכל אחד מהם רצונות, רגשות, יכולות למודיות שונות,
וצרכים אחרים.

אשמח לחלוק את נסיוני בתחום ההוראה ממש ממש על קצה המזלג.
יש עצות למכביר וספרים טובים שאפשר לקרוא בהם הרבה על משמעת בכיתה:

1. כניסה לכיתה-
יש להיכנס בביטחון.
אין הזמנות שניה לרושם ראשוני... (יש, אבל קשה מאוד לשנות אחר כך את התדמית).
התחלה טובה היא התחלה עם סמכות, את החיוכים, הכיף והחיבור- יש להשאיר לאחר כך.
הילדים בודקים עם מי יש להם עסק.
ומה שהם מחפשים, זהו רב'ה אכפתי, אבל רב'ה שיודע להציב להם גבולות ברורים.

מהם גבולות?
בשביל זה צריך להתייעץ עם הרב'ה המחנך בכיתה ולשאול- מה מקובל ומה לא. מה לאפשר ומה לא.
ומעבר לכך לעשות מאינטואיציה. (ובמשך הזמן ללמוד מה עשינו לא נכון ומה כן ולשפר התנהלות).


2.ללמד נכון:
על המלמד להיות בקיא בנלמד ישר והפוך. לבוא מוכן לשיעור היטב.
התלמידים מצפים לשמוע רהיטות, בהירות.
לבוא עם סיפור יפה בהתחלה. ליצור ענין, סקרנות. ואחר כך לגרום לילדים לרצות להקשיב.
כמובן, ככל שהשיעור ברור יותר- תוך שימוש בלוח, תנועות ידיים ודרמה- כך התלמידים מחוברים יותר.

- סדר וארגון בכיתה- כדאי מאוד (לא יודעת אם אפשרי במ"מ, אבל אם כן) לדאוג לכיתה נקיה ומאורגנת.
שולחנות מבולגנים גורמים להסחת דעת.
פשוט, לבקש מהתלמידים לפנות את השולחן. ליישר את השולחנות, ולקנות לכלוכים בולטים לעין.
ואחר כך להגיד: "כמה נעים כאן, עכשיו אפשר להתחיל ללמוד, היום רציתי לספר לכם סיפור על....."

3. טיפול בבעיות.
כמו שכתבתי לעיל- לברר מה נורמאלי ומה לא בכיתה. מה מצופה מהתלמידים בכיתה הספציפית.
לבוא מוכן עם תשובות לשאלות כמו: האם אפשר לשתות / לצאת לשירותים. וכדו'...
(הצעה שלי, כשילד רוצה לצאת לשירותים לומר כך: אנחנו באמצע שיעור, לא רוצה להפסיד אותך כאן, אני סומך עליך,
אם זה ממש דחוף ונחוץ, אתה יכול לצאת, אם לא , כדאי שתמתין להפסקה)
מנסיון- זה תמיד עובד.
דיבור בלי אצבע: "אני כל כך רוצה לשמוע כל אחד מכם. אם כולם ידברו יחד- לא אוכל להתייחס לנאמר, לכן, אני מבקש
לדבר רק עם אצבע ובבקשת רשות. ככה כולנו נוכל להינות ממה שאתם אומרים..."

4. קשר עם התלמידים.
אחרי שהגבולות ברורים, והרב'ה מודע לכך שעליו להטיל משמעת,
הוא יכול להיות פנוי ליצירת קשר עם התלמידים.
יצירת קשר נעשית רגע רגע, עם כל תגובה שלך לשאלה של תלמיד.
עם כל מענה באכפתיות וברגישות.
יש להסתכל על התלמידים בגובה העיניים, לנסות להיכנס לנעליים שלהם ולהבין באמת מה הם צריכים.

הכל קורה ונוצר עם הניסיון.
נכון שצריך תכונות בסיסיות בשביל להיות איש חינוך, אבל זה גם נרכש.
שוב, כדאי ממש לא להתבייש ולשאול בתוך החיידר את המלמדים הוותיקים, (כאלה שרוצים לסייע ולעזור)
אם מתעוררות שאלות ספציפיות.
אם מתעורר קושי, כבר ביום הראשון- לא לסחוב את זה,
פשוט לנסות להתייעץ באופן מיידי ולהגיע ליום שלמחרת מוכן יותר ומקצועי יותר.

הרבה סיעתא דישמיא!

יישר כח ענק

 

[אפרת אחת]

זה כל כך נכון.


אז ככה:
שנה ראשונה בהוראה וק"ו כמ"מ, זה גישוש.
הרבה מאוד שאלות מתעוררות:
1. מיהם התלמידים שעומדים מולי?
2. מה הצרכים שלהם?
3. איך אוכל לספק להם את צרכיהם בצורה הטובה ביותר?
4. איך אטיל משמעת בכיתה מתוך מכובדות והבנה?
5. מה מתאים להגיב בכל סיטואציה?
ועוד.

להיכנס לכיתה זה לגלות אכן, 30 תלמידים, שבכל אחד מהם פועם לב ולכל אחד מהם רצונות, רגשות, יכולות למודיות שונות,
וצרכים אחרים.

אשמח לחלוק את נסיוני בתחום ההוראה ממש ממש על קצה המזלג.
יש עצות למכביר וספרים טובים שאפשר לקרוא בהם הרבה על משמעת בכיתה:

1. כניסה לכיתה-
יש להיכנס בביטחון.
אין הזמנות שניה לרושם ראשוני... (יש, אבל קשה מאוד לשנות אחר כך את התדמית).
התחלה טובה היא התחלה עם סמכות, את החיוכים, הכיף והחיבור- יש להשאיר לאחר כך.
הילדים בודקים עם מי יש להם עסק.
ומה שהם מחפשים, זהו רב'ה אכפתי, אבל רב'ה שיודע להציב להם גבולות ברורים.

מהם גבולות?
בשביל זה צריך להתייעץ עם הרב'ה המחנך בכיתה ולשאול- מה מקובל ומה לא. מה לאפשר ומה לא.
ומעבר לכך לעשות מאינטואיציה. (ובמשך הזמן ללמוד מה עשינו לא נכון ומה כן ולשפר התנהלות).


2.ללמד נכון:
על המלמד להיות בקיא בנלמד ישר והפוך. לבוא מוכן לשיעור היטב.
התלמידים מצפים לשמוע רהיטות, בהירות.
לבוא עם סיפור יפה בהתחלה. ליצור ענין, סקרנות. ואחר כך לגרום לילדים לרצות להקשיב.
כמובן, ככל שהשיעור ברור יותר- תוך שימוש בלוח, תנועות ידיים ודרמה- כך התלמידים מחוברים יותר.

- סדר וארגון בכיתה- כדאי מאוד (לא יודעת אם אפשרי במ"מ, אבל אם כן) לדאוג לכיתה נקיה ומאורגנת.
שולחנות מבולגנים גורמים להסחת דעת.
פשוט, לבקש מהתלמידים לפנות את השולחן. ליישר את השולחנות, ולקנות לכלוכים בולטים לעין.
ואחר כך להגיד: "כמה נעים כאן, עכשיו אפשר להתחיל ללמוד, היום רציתי לספר לכם סיפור על....."

3. טיפול בבעיות.
כמו שכתבתי לעיל- לברר מה נורמאלי ומה לא בכיתה. מה מצופה מהתלמידים בכיתה הספציפית.
לבוא מוכן עם תשובות לשאלות כמו: האם אפשר לשתות / לצאת לשירותים. וכדו'...
(הצעה שלי, כשילד רוצה לצאת לשירותים לומר כך: אנחנו באמצע שיעור, לא רוצה להפסיד אותך כאן, אני סומך עליך,
אם זה ממש דחוף ונחוץ, אתה יכול לצאת, אם לא , כדאי שתמתין להפסקה)
מנסיון- זה תמיד עובד.
דיבור בלי אצבע: "אני כל כך רוצה לשמוע כל אחד מכם. אם כולם ידברו יחד- לא אוכל להתייחס לנאמר, לכן, אני מבקש
לדבר רק עם אצבע ובבקשת רשות. ככה כולנו נוכל להינות ממה שאתם אומרים..."

4. קשר עם התלמידים.
אחרי שהגבולות ברורים, והרב'ה מודע לכך שעליו להטיל משמעת,
הוא יכול להיות פנוי ליצירת קשר עם התלמידים.
יצירת קשר נעשית רגע רגע, עם כל תגובה שלך לשאלה של תלמיד.
עם כל מענה באכפתיות וברגישות.
יש להסתכל על התלמידים בגובה העיניים, לנסות להיכנס לנעליים שלהם ולהבין באמת מה הם צריכים.

הכל קורה ונוצר עם הניסיון.
נכון שצריך תכונות בסיסיות בשביל להיות איש חינוך, אבל זה גם נרכש.
שוב, כדאי ממש לא להתבייש ולשאול בתוך החיידר את המלמדים הוותיקים, (כאלה שרוצים לסייע ולעזור)
אם מתעוררות שאלות ספציפיות.
אם מתעורר קושי, כבר ביום הראשון- לא לסחוב את זה,
פשוט לנסות להתייעץ באופן מיידי ולהגיע ליום שלמחרת מוכן יותר ומקצועי יותר.

הרבה סיעתא דישמיא!

תודה ענקית על הפירוט, הודעה יקרה מפז!

וספרים טובים שאפשר לקרוא בהם הרבה על משמעת בכיתה:

יש המלצות ספציפיות?

יש תכונות שאפשר להגיד שהם בסיס ותנאי סף למי שמנסה ללכת על הוראה בחיידר?
והאם מי שהוא עדין בד"כ ולא משפריץ בטחון יכול להשתנות?

 

[efrat1]

(יש תכונות שאפשר להגיד שהם בסיס ותנאי סף למי שמנסה ללכת על הוראה בחיידר?)

סמכות
אהבה למקצוע

 

[פונץ' וניל]

 

[אפרת אחת]

 

[בשעות הקטנות]

תודה ענקית על הפירוט, הודעה יקרה מפז!

בשמחה. זה ההובי שלי................

יש המלצות ספציפיות?

האמת, שקראתי פה ושם כמה, ויש ממש טובים.
אין לי כרגע שמות של ספרים ספציים...
אני מסוג האנשים שקוראים וממשיכים הלאה... לא זוכרת שם ספר ולא מחבר.

יש תכונות שאפשר להגיד שהם בסיס ותנאי סף למי שמנסה ללכת על הוראה בחיידר?
והאם מי שהוא עדין בד"כ ולא משפריץ בטחון יכול להשתנות?

אז ראיתי שערכת את השאלה, ובדיוק בנקודה הזו רציתי לגעת:
יש קשר בין הצלחה בכיתה לבין ביטחון עצמי. ודאי.
יש גם אנשים עדינים שיודעים לעבוד עם ילדים. שהילדים מרגישים שיש להם על מי לסמוך.
יש אנשים נעימים שגם אם במבט ראשון נראים חסרי ביטחון, באמת, ילדים מקבלים את סמכותם
וממושמעים להם.
אבל כמובן, אם יש חוסר ביטחון משמעותי, וכל דרישה נאמרת בהססנות- זו בעיה.
אם הרב'ה יביע חשש בעיני הילדים, הילדים לא יוכלו לקבל את סמכותו.

אדרבא, זה המקום לפתח ביטחון עצמי, להתחשל, להתחזק בענין.
בטחון בעבודה בכל תחום, מגיע עם הניסיון.
אם אני עובדת ומצליחה, ויש פידבק טוב, ויש סיפוק, ויש התייעלות כל הזמן (בקיצור, חווית הצלחה)
זה מגביר את הביטחון העצמי. זה כמו גלגל כזה.

מעל הכל, מי שרוצה באמת להצליח בהוראה, צריך לעשות זאת ממקום של שליחות, הנאה וסיפוק,
ולא ממקום של מקור פרנסה נטו.
בשביל להתפרנס אפשר לעבוד בעבודות שונות, אבל עבודה עם ילדים- זו נשמה, זה אחריות, וזה גם סיפוק גדול.

 

[פונץ' וניל]

?

טעות זה לגבי משהו אחר

 

[פונץ' וניל]

בשמחה. זה ההובי שלי................


האמת, שקראתי פה ושם כמה, ויש ממש טובים.
אין לי כרגע שמות של ספרים ספציים...
אני מסוג האנשים שקוראים וממשיכים הלאה... לא זוכרת שם ספר ולא מחבר.




אז ראיתי שערכת את השאלה, ובדיוק בנקודה הזו רציתי לגעת:
יש קשר בין הצלחה בכיתה לבין ביטחון עצמי. ודאי.
יש גם אנשים עדינים שיודעים לעבוד עם ילדים. שהילדים מרגישים שיש להם על מי לסמוך.
יש אנשים נעימים שגם אם במבט ראשון נראים חסרי ביטחון, באמת, ילדים מקבלים את סמכותם
וממושמעים להם.
אבל כמובן, אם יש חוסר ביטחון משמעותי, וכל דרישה נאמרת בהססנות- זו בעיה.
אם הרב'ה יביע חשש בעיני הילדים, הילדים לא יוכלו לקבל את סמכותו.

אדרבא, זה המקום לפתח ביטחון עצמי, להתחשל, להתחזק בענין.
בטחון בעבודה בכל תחום, מגיע עם הניסיון.
אם אני עובדת ומצליחה, ויש פידבק טוב, ויש סיפוק, ויש התייעלות כל הזמן (בקיצור, חווית הצלחה)
זה מגביר את הביטחון העצמי. זה כמו גלגל כזה.

מעל הכל, מי שרוצה באמת להצליח בהוראה, צריך לעשות זאת ממקום של שליחות, הנאה וסיפוק,
ולא ממקום של מקור פרנסה נטו.
בשביל להתפרנס אפשר לעבוד בעבודות שונות, אבל עבודה עם ילדים- זו נשמה, זה אחריות, וזה גם סיפוק גדול.

אין עליכם שפתיים ישק משיב דברים נכוחים

 

[קקאו]

אין ספק שיש פה חכמים וידועים אשר נותנים טיפים נהדרים.... זה תמיד טוב להוסיף ידע, אך בראש ובראשונה זה לא לפחד, אני זוכר את המילוי מקום הראשון שלי שקיבלתי מילד בוקס לבטן... עברתי את זה והיום ב"ה שכחתי מה זה מילוי מקום, אני רק נזכר בזה כשאני מחפש....

 

[פ.נ]

זה כל כך נכון.


אז ככה:
שנה ראשונה בהוראה וק"ו כמ"מ, זה גישוש.
הרבה מאוד שאלות מתעוררות:
1. מיהם התלמידים שעומדים מולי?
2. מה הצרכים שלהם?
3. איך אוכל לספק להם את צרכיהם בצורה הטובה ביותר?
4. איך אטיל משמעת בכיתה מתוך מכובדות והבנה?
5. מה מתאים להגיב בכל סיטואציה?
ועוד.

להיכנס לכיתה זה לגלות אכן, 30 תלמידים, שבכל אחד מהם פועם לב ולכל אחד מהם רצונות, רגשות, יכולות למודיות שונות,
וצרכים אחרים.

אשמח לחלוק את נסיוני בתחום ההוראה ממש ממש על קצה המזלג.
יש עצות למכביר וספרים טובים שאפשר לקרוא בהם הרבה על משמעת בכיתה:

1. כניסה לכיתה-
יש להיכנס בביטחון.
אין הזמנות שניה לרושם ראשוני... (יש, אבל קשה מאוד לשנות אחר כך את התדמית).
התחלה טובה היא התחלה עם סמכות, את החיוכים, הכיף והחיבור- יש להשאיר לאחר כך.
הילדים בודקים עם מי יש להם עסק.
ומה שהם מחפשים, זהו רב'ה אכפתי, אבל רב'ה שיודע להציב להם גבולות ברורים.

מהם גבולות?
בשביל זה צריך להתייעץ עם הרב'ה המחנך בכיתה ולשאול- מה מקובל ומה לא. מה לאפשר ומה לא.
ומעבר לכך לעשות מאינטואיציה. (ובמשך הזמן ללמוד מה עשינו לא נכון ומה כן ולשפר התנהלות).


2.ללמד נכון:
על המלמד להיות בקיא בנלמד ישר והפוך. לבוא מוכן לשיעור היטב.
התלמידים מצפים לשמוע רהיטות, בהירות.
לבוא עם סיפור יפה בהתחלה. ליצור ענין, סקרנות. ואחר כך לגרום לילדים לרצות להקשיב.
כמובן, ככל שהשיעור ברור יותר- תוך שימוש בלוח, תנועות ידיים ודרמה- כך התלמידים מחוברים יותר.

- סדר וארגון בכיתה- כדאי מאוד (לא יודעת אם אפשרי במ"מ, אבל אם כן) לדאוג לכיתה נקיה ומאורגנת.
שולחנות מבולגנים גורמים להסחת דעת.
פשוט, לבקש מהתלמידים לפנות את השולחן. ליישר את השולחנות, ולקנות לכלוכים בולטים לעין.
ואחר כך להגיד: "כמה נעים כאן, עכשיו אפשר להתחיל ללמוד, היום רציתי לספר לכם סיפור על....."

3. טיפול בבעיות.
כמו שכתבתי לעיל- לברר מה נורמאלי ומה לא בכיתה. מה מצופה מהתלמידים בכיתה הספציפית.
לבוא מוכן עם תשובות לשאלות כמו: האם אפשר לשתות / לצאת לשירותים. וכדו'...
(הצעה שלי, כשילד רוצה לצאת לשירותים לומר כך: אנחנו באמצע שיעור, לא רוצה להפסיד אותך כאן, אני סומך עליך,
אם זה ממש דחוף ונחוץ, אתה יכול לצאת, אם לא , כדאי שתמתין להפסקה)
מנסיון- זה תמיד עובד.
דיבור בלי אצבע: "אני כל כך רוצה לשמוע כל אחד מכם. אם כולם ידברו יחד- לא אוכל להתייחס לנאמר, לכן, אני מבקש
לדבר רק עם אצבע ובבקשת רשות. ככה כולנו נוכל להינות ממה שאתם אומרים..."

4. קשר עם התלמידים.
אחרי שהגבולות ברורים, והרב'ה מודע לכך שעליו להטיל משמעת,
הוא יכול להיות פנוי ליצירת קשר עם התלמידים.
יצירת קשר נעשית רגע רגע, עם כל תגובה שלך לשאלה של תלמיד.
עם כל מענה באכפתיות וברגישות.
יש להסתכל על התלמידים בגובה העיניים, לנסות להיכנס לנעליים שלהם ולהבין באמת מה הם צריכים.

הכל קורה ונוצר עם הניסיון.
נכון שצריך תכונות בסיסיות בשביל להיות איש חינוך, אבל זה גם נרכש.
שוב, כדאי ממש לא להתבייש ולשאול בתוך החיידר את המלמדים הוותיקים, (כאלה שרוצים לסייע ולעזור)
אם מתעוררות שאלות ספציפיות.
אם מתעורר קושי, כבר ביום הראשון- לא לסחוב את זה,
פשוט לנסות להתייעץ באופן מיידי ולהגיע ליום שלמחרת מוכן יותר ומקצועי יותר.

הרבה סיעתא דישמיא!

דחוף להיות מנחה הורים ורבנים!!!
איזה תגובה מושלמת!!!

 

[קקאו]

@אפרת אחת מה נסגר יש לי מילוי מקום לראשון או שאני יחפש מישו אחר.?

 

[פונץ' וניל]

@אפרת אחת מה נסגר יש לי מילוי מקום לראשון או שאני יחפש מישו אחר.?

חמוד

 

[קקאו]

חמוד

אני בלחץ למצוא מ"מ וזה מה שאני מקבל

 

[A F]

לתת למ"מ להתחיל בפעם הראשונה ביום ראשון, נראה לי שזה יהיה גם הפעם האחרונה שלו...

עדיף גם כתה ח' אחה"צ אחרי המבחנים לישיבות.....

 

[A F]

להכין את החומר או אפי' את הסיפור בצורה הכי טובה שהוא יכול. להכנס עם המון ביטחון לא להתייחס מיד לכל הפרעה.... ולדבר בקול נמוך וסמכותי והכי חשוב לדבר לאט (לא כמו עם החברותא בכולל) גם בכתה גבוהה כי אם התלמידים לא יבינו אותו הם יפריעו והכי חשוב תפילות..