הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
היינו שם יחד, כנס אלול, תש״ע. אני הייתי בקהל, היא הייתה על הבמה, אני הקשבתי, היא דיברה.
מלך, היא אמרה, מלכויות. אני רוצה לדבר לשון הרע, גם אתן רוצות, אבל מכניעות את הראש, המלך אמר לא. מכניעות את הראש, שותקות אל מול משפט ציני אחד, מכניעות את הראש, שותקות אל מול חוסר נוחות. מכניעות את הראש, ומתלבשות כמו שצריך.
לא לקחת שום סיכון, שום סיכון, היא אומרת. אף רווח לא שווה סיכון רוחני. אף רווח בנות.
אני הייתי בקהל, הנהנתי לכל מילה. בכל אופן, היא הרבנית, אני התלמידה. אף רווח, היא אומרת, לא שווה סיכון אפילו קטן, תזהרו מהגבול. אף אי נעימות לא שווה סיכון רוחני, ולכל דבר, הכי קטן שיש, יש השפעה, גם אם לא נראה לנו.
יש לנו השפעה על הסביבה, כל דבר שעושים, כולם מסתכלים. יש לנו השפעה על העולם, אפקט הפרפר.
חילול השם, בנות, היא נאמה. חילול השם, אין לזה כפרה כאן בעולם שלנו, תזהרו מזה כמו מאש. תתנהגו כמו בנות בית יעקב, תתלבשו כמו בנות בית יעקב, גם אם לפעמים זה לא נעים, לא נוח או לא נחמד;
יחד היינו שם, על האוטובוס חזור הביתה. היא ליד החלון, אני מאחוריה. אותי לא רואים כמעט, המסכה שלי כיסתה את כל כולי, אותה ראו.
סביבה היו תלמידות. כולן כמוה, חזרו מאיזשהו כנס. אפקט הפרפר, רציתי לומר לה, נגיף אחד פה, יכול להרוג לא מעט אנשים. כולם מסתכלים עלינו, יש לנו השפעה על העולם.
נס שהפנים שלי היו מכוסות, ואף אחד לא ראה את הפה שלי נפתח ונסגר בהתלבטות האם לדבר או שלא. אף אחד לא ראה את הזעם שאחז בי מולה, אל מול התלמידות שלה, שנהגו בדיוק כמוה.
רציתי לומר משהו, אבל לא רציתי לצאת חצופה, בכל אופן, היא המורה, אני התלמידה, היא האוטוריט, ולי לא היה לי אומץ, וחבל.
אף רווח, רציתי לצעוק, אף רווח לא שווה סיכון הכי קטן, אף רווח לא שווה אי נעימות קלה. אבל רק ישבתי שם, מסתכלת עליה סוגרת את החלון, כי היה לה קר, ושותקת.
מה יש? מי התחתנה? חברה הדורה התקרבה בחיוך לתחנה. כן, היא אמרה, באיזה וילה כאן, צדדית. אני פותחת עיניים, ומה היה? מגששת, מפחדת לצאת מוכיחה בשער.
נו, היא אומרת, מה אפשר לעשות, אנשים מתחתנים, יו נואו. מה האופציות?
אבל כמה אנשים? שאלתי שוב פעם, בזהירות, מעל מאה? בטח, היא צחקה. מה האופציות?
לא ידעתי מה לומר, כי מה הן האופציות באמת, אבל לא ידעתי הרבה. כן ראיתי מול עיני את היולדת, שנדבקה בשבת שבע ברכות של אחיינית שלה. יולדת, שאז לא הייתה יולדת עדיין, ואף אחד לא יודע האם לתינוק שלה יהיה אמא. לא יודעת הרבה, כן מכירה את השם שלה בעל פה, ומתפללת עליה, יום יום.
כן יכולה לספר סיפורים על אנשים יקרים שכבר לא כאן, יודעת לספר על ימים שלא הצלחתי לעבוד ורק בכיתי אל מול עוד ידיעה ועוד אחת. שותקת מולן, חסרת אונים. כן מכירה משפחות שימשיכו אחרי כן, בלי חלקים מהן. משפחות. כן תהיתי על הדורות, שהמיתו את עצמם באוהלה של תורה, והיום באוהלי חתונות.
לא יכולה לספור דמעות של כאב אל מול לוחות מודעות חסרות מקום, אל מול מודעות עם שמות זהים עליהם, אל מול מיילים של תפילה על תינוקות, יולדות, אבות וסבים. יודעת לספר על ימים עצובים של היסטוריה. יודעת שאיבדנו.
ישבנו שם, כניסת שבת, אני ושלושת האחים שלי, אחד מהם, לא דתי.
השתיים האחרים יצאו לכיוון בית הכנסת, תבוא איתנו?
הוא התלבט רגע, הלך לכיוונם, פתאום שאל, מסיכות, יש שם? הם צחקו ואמרו, מה פתאום, לא מאמינים בזה, הוא נשאר בבית, יחד איתי.
אני לא מבין, הוא אמר לי פתאום, אני. מכיר אתכם, מכיר את הציבור, אי אפשר למכור לי לוקשים, למה זה ככה, מה עובר על אנשים? וזה מראה תוצאות בשטח, יש לקהילה פה פי ארבע מתים מכל קבוצה אחרת. בארצות הברית, נכחד לנו דור, ופה, שאלוקים ישמור עלינו..
האמת, הסתכלתי עליו, אני לא יודעת. האמת, שתקתי לו, אני שואלת בדיוק כמוך.
מלך, היא אמרה, מלכויות. אני רוצה לדבר לשון הרע, גם אתן רוצות, אבל מכניעות את הראש, המלך אמר לא. מכניעות את הראש, שותקות אל מול משפט ציני אחד, מכניעות את הראש, שותקות אל מול חוסר נוחות. מכניעות את הראש, ומתלבשות כמו שצריך.
לא לקחת שום סיכון, שום סיכון, היא אומרת. אף רווח לא שווה סיכון רוחני. אף רווח בנות.
אני הייתי בקהל, הנהנתי לכל מילה. בכל אופן, היא הרבנית, אני התלמידה. אף רווח, היא אומרת, לא שווה סיכון אפילו קטן, תזהרו מהגבול. אף אי נעימות לא שווה סיכון רוחני, ולכל דבר, הכי קטן שיש, יש השפעה, גם אם לא נראה לנו.
יש לנו השפעה על הסביבה, כל דבר שעושים, כולם מסתכלים. יש לנו השפעה על העולם, אפקט הפרפר.
חילול השם, בנות, היא נאמה. חילול השם, אין לזה כפרה כאן בעולם שלנו, תזהרו מזה כמו מאש. תתנהגו כמו בנות בית יעקב, תתלבשו כמו בנות בית יעקב, גם אם לפעמים זה לא נעים, לא נוח או לא נחמד;
יחד היינו שם, על האוטובוס חזור הביתה. היא ליד החלון, אני מאחוריה. אותי לא רואים כמעט, המסכה שלי כיסתה את כל כולי, אותה ראו.
סביבה היו תלמידות. כולן כמוה, חזרו מאיזשהו כנס. אפקט הפרפר, רציתי לומר לה, נגיף אחד פה, יכול להרוג לא מעט אנשים. כולם מסתכלים עלינו, יש לנו השפעה על העולם.
נס שהפנים שלי היו מכוסות, ואף אחד לא ראה את הפה שלי נפתח ונסגר בהתלבטות האם לדבר או שלא. אף אחד לא ראה את הזעם שאחז בי מולה, אל מול התלמידות שלה, שנהגו בדיוק כמוה.
רציתי לומר משהו, אבל לא רציתי לצאת חצופה, בכל אופן, היא המורה, אני התלמידה, היא האוטוריט, ולי לא היה לי אומץ, וחבל.
אף רווח, רציתי לצעוק, אף רווח לא שווה סיכון הכי קטן, אף רווח לא שווה אי נעימות קלה. אבל רק ישבתי שם, מסתכלת עליה סוגרת את החלון, כי היה לה קר, ושותקת.
מה יש? מי התחתנה? חברה הדורה התקרבה בחיוך לתחנה. כן, היא אמרה, באיזה וילה כאן, צדדית. אני פותחת עיניים, ומה היה? מגששת, מפחדת לצאת מוכיחה בשער.
נו, היא אומרת, מה אפשר לעשות, אנשים מתחתנים, יו נואו. מה האופציות?
אבל כמה אנשים? שאלתי שוב פעם, בזהירות, מעל מאה? בטח, היא צחקה. מה האופציות?
לא ידעתי מה לומר, כי מה הן האופציות באמת, אבל לא ידעתי הרבה. כן ראיתי מול עיני את היולדת, שנדבקה בשבת שבע ברכות של אחיינית שלה. יולדת, שאז לא הייתה יולדת עדיין, ואף אחד לא יודע האם לתינוק שלה יהיה אמא. לא יודעת הרבה, כן מכירה את השם שלה בעל פה, ומתפללת עליה, יום יום.
כן יכולה לספר סיפורים על אנשים יקרים שכבר לא כאן, יודעת לספר על ימים שלא הצלחתי לעבוד ורק בכיתי אל מול עוד ידיעה ועוד אחת. שותקת מולן, חסרת אונים. כן מכירה משפחות שימשיכו אחרי כן, בלי חלקים מהן. משפחות. כן תהיתי על הדורות, שהמיתו את עצמם באוהלה של תורה, והיום באוהלי חתונות.
לא יכולה לספור דמעות של כאב אל מול לוחות מודעות חסרות מקום, אל מול מודעות עם שמות זהים עליהם, אל מול מיילים של תפילה על תינוקות, יולדות, אבות וסבים. יודעת לספר על ימים עצובים של היסטוריה. יודעת שאיבדנו.
ישבנו שם, כניסת שבת, אני ושלושת האחים שלי, אחד מהם, לא דתי.
השתיים האחרים יצאו לכיוון בית הכנסת, תבוא איתנו?
הוא התלבט רגע, הלך לכיוונם, פתאום שאל, מסיכות, יש שם? הם צחקו ואמרו, מה פתאום, לא מאמינים בזה, הוא נשאר בבית, יחד איתי.
אני לא מבין, הוא אמר לי פתאום, אני. מכיר אתכם, מכיר את הציבור, אי אפשר למכור לי לוקשים, למה זה ככה, מה עובר על אנשים? וזה מראה תוצאות בשטח, יש לקהילה פה פי ארבע מתים מכל קבוצה אחרת. בארצות הברית, נכחד לנו דור, ופה, שאלוקים ישמור עלינו..
האמת, הסתכלתי עליו, אני לא יודעת. האמת, שתקתי לו, אני שואלת בדיוק כמוך.
