האם שכירות מכסה 100% משכנתא

  • הוסף לסימניות
  • #1
אבקש לענות מידע ברור או להפנות לאשכול ממוקד שקיים בנושא זה בפרוג,
השאלה היא האם ובאיזה צורה ניתן לקנות דירה ב100% משכנתא ושהשכירות תכסה אותה?
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
בלי הון עצמי?
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
אבקש לענות מידע ברור או להפנות לאשכול ממוקד שקיים בנושא זה בפרוג,
השאלה היא האם ובאיזה צורה ניתן לקנות דירה ב100% משכנתא ושהשכירות תכסה אותה?

חצי משכנתא על הדירה הקיימת וחצי על הדירה להשקעה (במידה ויש אפשרות לקחת משכנתא על הדירה הקיימת)
לגבי השכירות בדרך כלל זה לא מכסה הכל אלא א"כ מפצלים את הדירה שאז הרווח עולה מאד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
הרבה פעמים מאשרים רק 90%
וכן יש הוצאות נילוות כגון עו"ד תיווך מס רכישה יועץ משכנתאות
וכן תמיד יש חודשים שאין שוכרים וכן תיקונים וכדו
צריך לעשות חשבון טוב טוב ולהתייעץ עם מומחים
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
חצי משכנתא על הדירה הקיימת וחצי על הדירה להשקעה (במידה ויש אפשרות לקחת משכנתא על הדירה הקיימת)
לגבי השכירות בדרך כלל זה לא מכסה הכל אלא א"כ מפצלים את הדירה שאז הרווח עולה מאד.
נכון.
באופן מדוייק ומפורט: על הנכס הקיים ניתן לקבל עד 50% מימון - לפי המחיר של הזול מביניהם. כלומר, אם יש לנו דירה יקרה בשווי 2 מיליון, ואנחנו רוצים לרכוש נכס להשקעה בשווי מיליון, נוכל לקבל על הדירה הקיימת [היקרה], רק 50% ממיליון, הווי אומר: חצי מיליון. ועוד 50% מהנרכש, ז"א - עוד חצי מיליון, ובכך לרכוש נכס להשקעה ללא הון עצמי.
בתנאי:
1. יכולת ההחזר שלנו תתאים להחזר ההלוואות. ניתן כמובן וגם רצוי לחשב את השכירות של אחת הדירות [הבנק לא יחליט עבורינו היכן לגור מ-2 הדירות] ועם חוזה שכירות של אחת מהן, להשתמש כהכנסה מוכרת. הבנק מוריד 20% מהשכירות, ומזה לוקח הכנסה.
2. יש מספיק פנוי בנכס הקיים לא ממושכן עד 50%. כלומר, במקרה שלנו שאנחנו צריכים חצי מיליון, אם הדירה הקיימת ממושכנת כבר ב-600,000 - הרי נשאר רק 400 אלף פנוי, ולא יהיה לנו מספיק. [נצטרך לשלב הלוואות נוספות, אבל זה עלול לפגוע ביכולת החזר, צריך לבנות את המימון חכם].
3. השכירות בדר"כ לא תכסה את כל המשכנתא על כל מחיר הדירה, אלא א"כ, כמו שכתבו יהיה מינוף של דירה מחולקת. ואז לקחת בחשבון - שזה מקום שהעירייה והשכנים לא יעשו צרות על חלוקת דירות / אם צריך משכנתא על דירה מחולקת, או להכיר בהכנסות מדירה מחולקת, יש בנקים מתאימים, ויש בנקים שבשפו"א לא.
גילוי נאות, הכותב יועץ משכנתאות חבר בהתאחדות.
 
נערך לאחרונה ע"י מנהל:
  • הוסף לסימניות
  • #7
הרבה פעמים מאשרים רק 90%
וכן יש הוצאות נילוות כגון עו"ד תיווך מס רכישה יועץ משכנתאות
וכן תמיד יש חודשים שאין שוכרים וכן תיקונים וכדו
צריך לעשות חשבון טוב טוב ולהתייעץ עם מומחים
האישור של ה-90% הוא במקרה של מחיר למשתכן בעיקר, לא כ"כ בנכס שני להשקעה.
לגבי ההוצאות הנלוות, זה נכון מאד! לעשות את כל החישובים מראש.
שוכרים שחסרים, זה גם נכון - אם כי תלוי לכאורה במקומות, יש מקומות עם היצף דירות לשכירות, ויש מקומות שיש מחסור, כדאי להתחשב בנתון זה. נכון מאד. ובכ"מ, לקחת בחישוב, שזה חלק מההוצאות של ה'עסק' הזה.
 
  • תודה
Reactions: szn
  • הוסף לסימניות
  • #8
האישור של ה-90% הוא במקרה של מחיר למשתכן בעיקר, לא כ"כ בנכס שני להשקעה.
לגבי ההוצאות הנלוות, זה נכון מאד! לעשות את כל החישובים מראש.
שוכרים שחסרים, זה גם נכון - אם כי תלוי לכאורה במקומות, יש מקומות עם היצף דירות לשכירות, ויש מקומות שיש מחסור, כדאי להתחשב בנתון זה. נכון מאד. ובכ"מ, לקחת בחישוב, שזה חלק מההוצאות של ה'עסק' הזה.
מה שרשמתי על 90 אחוז זה לשתי הדירות ביחד - לא מניסיון ככה שמעתי
בכל מקרה לא רוצה לרפות ידיים - עדיין זה יכול להיות ריווחי מאוד
רק לעשות בזהירות ולבדוק היטב מה יקרה אם כמה חודשים לא יהיה שוכרים
האם מסוגלים להתמודד או נכנסים לסחרור חובות
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
מה שרשמתי על 90 אחוז זה לשתי הדירות ביחד - לא מניסיון ככה שמעתי
בכל מקרה לא רוצה לרפות ידיים - עדיין זה יכול להיות ריווחי מאוד
רק לעשות בזהירות ולבדוק היטב מה יקרה אם כמה חודשים לא יהיה שוכרים
האם מסוגלים להתמודד או נכנסים לסחרור חובות
מסכים.
ההמלצה, לשמור כסף בצד לימים סגריריים שאין בהם שוכרים.
המלצה 2, להשקיע יותר, באזורים בהם אין בעיות שוכרים. עדיף טאבו משותף באזורים כמו ביתר / מודיעין עילית, ולקנות נכס יחד עם מישהו מהימן נוסף, מאשר לקנות לבד, באזורים בהם האוכלוסיה בעייתית, וייתכנו בעיות עם שוכרים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
נכון.
באופן מדוייק ומפורט: על הנכס הקיים ניתן לקבל עד 50% מימון - לפי המחיר של הזול מביניהם. כלומר, אם יש לנו דירה יקרה בשווי 2 מיליון, ואנחנו רוצים לרכוש נכס להשקעה בשווי מיליון, נוכל לקבל על הדירה הקיימת [היקרה], רק 50% ממיליון, הווי אומר: חצי מיליון. ועוד 50% מהנרכש, ז"א - עוד חצי מיליון, ובכך לרכוש נכס להשקעה ללא הון עצמי.
בתנאי:
1. יכולת ההחזר שלנו תתאים להחזר ההלוואות. ניתן כמובן וגם רצוי לחשב את השכירות של אחת הדירות [הבנק לא יחליט עבורינו היכן לגור מ-2 הדירות] ועם חוזה שכירות של אחת מהן, להשתמש כהכנסה מוכרת. הבנק מוריד 20% מהשכירות, ומזה לוקח הכנסה.
2. יש מספיק פנוי בנכס הקיים לא ממושכן עד 50%. כלומר, במקרה שלנו שאנחנו צריכים חצי מיליון, אם הדירה הקיימת ממושכנת כבר ב-600,000 - הרי נשאר רק 400 אלף פנוי, ולא יהיה לנו מספיק. [נצטרך לשלב הלוואות נוספות, אבל זה עלול לפגוע ביכולת החזר, צריך לבנות את המימון חכם].
3. השכירות בדר"כ לא תכסה את כל המשכנתא על כל מחיר הדירה, אלא א"כ, כמו שכתבו יהיה מינוף של דירה מחולקת. ואז לקחת בחשבון - שזה מקום שהעירייה והשכנים לא יעשו צרות על חלוקת דירות / אם צריך משכנתא על דירה מחולקת, או להכיר בהכנסות מדירה מחולקת, יש בנקים מתאימים, ויש בנקים שבשפו"א לא.
גילוי נאות, הכותב יועץ משכנתאות חבר בהתאחדות.
זאת אומרת שניתן להגיע לדירה להשקעה בערך בשווי הנכס הקיים?
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
באופן מדוייק ומפורט: על הנכס הקיים ניתן לקבל עד 50% מימון - לפי המחיר של הזול מביניהם. כלומר, אם יש לנו דירה יקרה בשווי 2 מיליון, ואנחנו רוצים לרכוש נכס להשקעה בשווי מיליון, נוכל לקבל על הדירה הקיימת [היקרה], רק 50% ממיליון, הווי אומר: חצי מיליון. ועוד 50% מהנרכש, ז"א - עוד חצי מיליון, ובכך לרכוש נכס להשקעה ללא הון עצמי.
אני יודעת כי אפשר להוציא משכנתא לדירה שניה עד 70% משווי הדירה השניה, ולא 50%.
50% זה על הדירה הממושכנת הראשונה (בסיפור שלך זו ששוה 2M).
(וגם על הדירה הראשונה ניתן להוציא יותר מ50%, אבל זה בשני שלבים ויותר מורכב).

ולפותח האשכול, יש מס רכישה על דירה שניה,
יכול לקנות בקבוצת רכישה ואז יש לך מס קטן יותר, רק על הקרקע.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #12
אני יודעת כי אפשר להוציא משכנתא לדירה שניה עד 70% משווי הדירה השניה, ולא 50%.
מתקנת, זה רק כשמציגים את הדירה השניה בתור דירה חליפית,
אבל גם אם מדובר בדירה שניה, אפשר להציג כחליפית ואח"כ פשוט לא למכור את הראשונה.
אבל כדירה שניה זה באמת רק 50%.
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
אבל גם אם מדובר בדירה שניה, אפשר להציג כחליפית ואח"כ פשוט לא למכור את הראשונה.
נכון מאד.
ואז כשתעבור התקופה, שבה היינו חייבים למכור (כעת 18 חודש, ומה7.7 24 חודש), מחוייב במס רכישה מלא של דירה להשקעה + ריבית של 4% והצמדה למדד. לא לשכוח להתאגן אם הכסף.
הבנק מצידו, מהרגע שהצהרנו וחתמנו ולקחנו הלוואה, כבר לא יבדוק אם מכרנו או לא, זה לא מעניין אותו. אבל רשות המיסים תחכה לנו בסיבוב.
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
זאת אומרת שניתן להגיע לדירה להשקעה בערך בשווי הנכס הקיים?
לאו דווקא.
יותר לכיוון של השווי של הנרכש. וגם זה תלוי ביכולות ההחזר, ובתנאי שניתן למשכן עוד את הבית הראשון.
ניתן לצורך חישוב ההחזר להשתמש בהכנסת שכירות הבית השני, ע"י חוזה או שמאות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
נכון מאד.
ואז כשתעבור התקופה, שבה היינו חייבים למכור (כעת 18 חודש, ומה7.7 24 חודש), מחוייב במס רכישה מלא של דירה להשקעה + ריבית של 4% והצמדה למדד. לא לשכוח להתאגן אם הכסף.
הבנק מצידו, מהרגע שהצהרנו וחתמנו ולקחנו הלוואה, כבר לא יבדוק אם מכרנו או לא, זה לא מעניין אותו. אבל רשות המיסים תחכה לנו בסיבוב.

שמעתי ממישהו, שעדיף לשלם מיד את המס, ולהסביר לרשות המיסים שאולי בסוף לא נמכור את הדירה הראשונה
וכך חוסכים את הריבית 4 אחוז, ואם בסוף מוכרים הבנתי שהם מחזירים את הכסף בתוספת ריבית.

אני לא לוקח אחריות אבל כך שמעתי
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
שמעתי ממישהו, שעדיף לשלם מיד את המס, ולהסביר לרשות המיסים שאולי בסוף לא נמכור את הדירה הראשונה
וכך חוסכים את הריבית 4 אחוז, ואם בסוף מוכרים הבנתי שהם מחזירים את הכסף בתוספת ריבית.

אני לא לוקח אחריות אבל כך שמעתי
חזק!
קח אחריות, כי זה נכון והמוצר פצצה. גם עם המדד יעלה, תרוויח עוד.
ריבית מובטחת ללא כל סיכון מצידך. אא"כ המדד ירד, אבל אין לו לאן..
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
  • הוסף לסימניות
  • #19
אם צריך משכנתא על דירה מחולקת, או להכיר בהכנסות מדירה מחולקת, יש בנקים מתאימים, ויש בנקים שבשפו"א לא.
אין כזה דבר שבנקים מכירים בשכירות של דירה מחולקת, איזה בנק אתם שמעתם?
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
אין כזה דבר שבנקים מכירים בשכירות של דירה מחולקת, איזה בנק אתם שמעתם?
את/ה יועץ משכנתאות? אתה מתחום??
[סליחה ומחילה שאני שואל. אבל..]
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אשכולות דומים

שלום וברכה

ניסיתי לקרוא אשכולות אחרים ופשוט התבלבלתי

נתונים (בתקווה שהכל נכון ואדרבה תתקנו אותי):
יש דירות של 3 חדרים חדשות באיזור המיליון שח בהר יונה או עמנואל או איזור אחר (המיקום זה לא הנושא - במטותא אל תיכנסו לזה)
מדובר בדירה שנייה
ויש לי 390.000 ש''ח הון עצמי אמיתי (לא הלוואות) שיתחלק כך:
300.000 הון עצמי לדירה עצמה (עוד 700.000 משכנתא) + 80.000 מס רכישה + כמה אלפי שקלים לעו''ד (זה דירה חדשה מקבלן - אז יש עו''ד מטעם החברה בכמה אלפי שקלים)
השכירות של הדירה לא תכסה לגמרי את המשכנתא - אני יצטרך להוציא כ1200 ש''ח (לא בדקתי סכום מדוייק לעומק) מהכיס. אבל אני מאמין שתוך כמה שנים השכירות תעלה ואז תכסה לגמרי את המשכנתא (כמו שראינו ברור במקומות אחרים שאלה שקנו דירות שניות אז בהתחלה השכירות לא כיסה את המשכנתא אבל בתוך כמה שנים ספורות זה כיסה ואפילו יש להם עודף וזה רק גודל)
אני גם בונה על עליית ערך - זה לא דירה שאני מתכנן למכור תוך כמה שנים ספורות אלא להשאיר מינימום לטווח יותר ארוך

השאלה:
האם עדיף להשקיע את הכסף בדירה כמפורט לעיל
או להשקיע בשוק ההון את ה380.000 ש''ח + מינוף קטן עם החזר של 1200 ש''ח לכ5 שנים ראשונות (ולמה רק 5 שנים? כי אני משווה לדירה שאחרי כמה שנים השכירות מכסה את המשכנתא ולא צריך להוציא כסף מהכיס)

ואם ניכנס עוד יותר האם יש הבדל בתשובות בין אם טווח ההשקעה קצר או ארוך?
שלום וברכה,

אני יודע שיש כבר כמה וכמה אשכולות בנושא חריש אך ידוע שאין בית מדרש ללא חידוש וכו' ומכ"מ אשמח לשמוע ולקבל עצה טובה מחברי הפורום.
בהמשך גם אוסיף רשמים מסיור שערכנו בעיר בשבוע האחרון, אשתדל להיצמד לתמונת המצב העגומה כפי שהיתה נראית - אשמח לתגובה מתושבי העיר.

--

מזה תקופה שאנו שוקלים את האפשרות של מעבר לחריש.

הסיבות למעבר לשם הן:
- מחירי שכירות זולים בפער לעומת שאר הארץ.
- מרחק יחסית שפוי מהמרכז (בשונה מ: דימונה, ירוחם, ערד וכו).
- דירות חדשות (בשונה מערים זולות אחרות שהדירות הזולות בהן לרוב ישנות מאוד).
- קהילה ליטאית מתפתחת (האמנם?).

החסרונות:
- מרחק מהעבודה; מקומות עבודה בתחום ההייטק לדוגמא נמצאים במרחק של לפחות שעה נסיעה (אם לא יותר).
זה חיסון משמעותי עוד יותר בהתחשב בעובדה שאין בעיר רכבת והתחבורה הציבורית לא נראית משהו.
- לא ברור מה בדיוק קורה בחריש מבחינת תשתית קהילתית כמו: בתי ספר, חיידרים, גני ילדים, בתי כנסת וכו', אני קורא תיאורים מלאי חיים באשכולות השונים בפורום בנושא חריש אבל התמונה כפי שעולה מסיור בעיר אינה עולה בקנה אחד עם הסיפורים המרגשים (ויתואר בהמשך..).

רשמים מסיור בעיר (חוה"מ פסח פ"ה):
אתמול עברנו באזור והחלטנו לקפוץ ולעשות סיבוב בעיר לראות במה דברים אמורים.
קודם כל הדבר הבולט והניכר ביותר לעין היה הרחובות הריקים מאדם.
עיר שלמה עטופה במעטה של שממה מצמררת, רחובות שלמים שקטים ומנודים, בנייני מגורים חדשים שנראים עזובים למעט משפחה תמהונית אחת או שנים (במחילה..).

העיר עצמה מטופחת ויפה מאוד, המבנה הכללי אמנם קצת צפוף לעיר שאינה במרכז הארץ (בערים אחרות שנמצאות תחת אותה הקטגוריה, כגון: כרמיאל, עפולה וכו' - המבנה והתכנון העירוני פחות צפופים והבניה אינה רוויה לגובה כמו בחריש).

בנוסף יש בעיר שלל גינות ופינות חן לרוב, עצרנו וירדנו עם הילדים לכמה מהן - הכל חדש ויפה ומאוד מושך את העין, אך מצד שני השממה והריקנות סביבנו הטילו אווירת נכאים על כל החוויה כולה.

מבחינת בתי עסק ומסחר, התחושה בכללי היא שמשהו לא מבושל עד הסוף בעיר. כנ"ל הכל חדש ויפה וניכר שהושקע הרבה בפיתוח הרחובות הראשיים וכו' אבל רבים רבים מבתי העסק שראינו היו סגורים (להשכרה, למכירה וכדו') מה שרק העכיר עוד יותר את האווירה המדכאת.

בתי כנסת ראינו רק שנים: אחד של חב"ד ואחד של ברסלב (אני מאמין שיש יותר בתי כנסת בעיר - רק אומר מה ראינו בשיטוט של שעה ברחבי חריש, היכן מסתתרים שאר בתי הכנסת - אינני יודע).
מה שכן, הופתענו לראות שלט של חיידר תפארת שלמה באזור שכונת מעו"ף.

כשרואים את המצב ומנסים לחשוב איפה עובדים תושבי העיר ההבנה היא שתעסוקה כרוכה בנסיעה לערי המרכז/חיפה - נסיעה של שעה לפחות (כפר סבא, רעננה, מת"מ חיפה).
קרוב יותר נמצאות חדרה, קיסריה, פרדס חנה ונתניה אך אלו לא ערים ששמן יוצא למרחוק כמרכזי תעסוקה פוריים (בלשון המעטה).
נוסיף לכך את העובדה שאין רכבת בעיר ושהתחבורה הציבורית בארץ באופן כללי אינה מן המעולות - עולה מכך שלמי שמתכנן לצאת יום יום לעבודה מצפה נסיעה של שעה הלוך ושעה חזור ברכב פרטי - שיקול מרכזי עבור מי שחושב לעבור לחריש וכן הסבר משכנע למצבה העגום של העיר.

לסיכום:
מחירי השכירות המפתים נראים פתאום פחות משכנעים כאשר משכללים את שלל החסרונות בעיר.
לשלם 3500 ש"ח בחודש על דירה גדולה יפה וחדשה זה מקסים אבל אחרי שיורדים לשטח עולה השאלה האם המחיר לא גבוה מדי בהתחשב בשלל האתגרים של מי שיבוא לגור בחריש.
למרות זאת - אי אפשר להתעלם מהפוטנציאל, בסה"כ מדובר בעיר יפה וחדשה שעם כמה פתרונות יצירתיים יכולה להיות מקום נחמד מאוד.
אבל ידוע מאמר רז"ל - עם פוטנציאל לא קונים במכולת..

יכול להיות שבעוד 10 שנים תהיה בעיר תחנת רכבת ויוסיפו כניסה חדשה ומחלף לכביש 6 וכו' וכו' - כרגע זה לא המצב.
מילא לקנות במקום כזה כהשקעה (למי שהסיפק בידו..) - ניחא.
אבל ללכת לשכור דירה בחריש, לטלטל את המשפחה, להפריח את השממה ולהילחם בכלום בשביל שבעוד 3 שנים יבנו תחנת רכבת ומחירי השכירות יעלו לרמת אלעד/בית שמש - לא נשמע כ"כ מפתה.

בשורה התחתונה, אשמח לשמוע מתושבי העיר:
1. באלו רחובות מתרכזים החרדים הליטאים שבעיר? (ברחל בתך הקטנה).
2. מה מצב התחבורה הציבורית בתוך העיר (נסיעה לסופר, נסיעה לקופת חולים וכו').
3. איפה אתם או נשותיכם עובדים? (מדבר בעיקר על תחומי הייטק וכו' - איך נוסעים (תחב"צ/רכב), לאיפה, כמה זמן לוקח וכו').
4. איפה מסתתרים בתי הכנסת שלכם? (פונה בעיקר לליטאי העיר - היעדרות סממני דת מבתי היוצר של עולם הישיבות הליטאי היתה מורגשת ביותר).

מקווה שיהיה לתועלת,
תודה מראש לעונים.
אוקי, הבנתי מחכמי הפורום פה שכתיבה וקבלת ביקורת זה אחד הדברים שהכי מקדמים. ויש לי ספר שאני חולמת לכתוב על החיים שלי, כי יש בו מסר מאוד חזק.

אשמח מאוד מאוד לחוות דעת של המומחים האלופים כאן!!!
הנחתי פה בעיקר בשביל ביקורת בונה, כל מילה, דעה, זווית ראיה והערה אקבל בברכה.

תודה מראש על כל מילה שקראתם!
ועוד יותר על כל מילה שכתבתם :)

גילוי נאות: כבר פרסמתי את זה פעם בפרוג, אבל לא באשכול הזה ולא למטרת לימוד.




הסיפור

ההורים שלי התגרשו כשהייתי ילדה בת 8.
שישה אחים, הגדולה בת 15 הקטנה בת 4.

זה לא ממש עניין אותי, הוא לקח אותנו אליו פעם בשבוע וקנה משחקים והפתעות אז זה היה אפילו די נחמד.
הסכם הגירושין היה פעם בשבוע אצלו לכמה שעות ופעם בחודש באים לשבת.

כבר בהתחלה אמא שלי התחילה לספר לכולם שאני, נקרא לי שירה, שומרת לה אמונים. "שירה שומרת לי אמונים, היא לא נוסעת שבת לאבא שלה, היא מעדיפה להישאר איתי".

ואני? ילדה טובה ורגישה, ברור שאני שומרת לה אמונים ולא אסע לאבא!
אני זוכרת את השבת הראשונה שנשארתי איתה לבד, השכנים ארחו אותנו וגם להם אמא סיפרה כמה שאני מדהימה, ואני הרגשתי סיפוק גדול. יותר מזה. ממש תחושת שליחות!

האחים חזרו במוצאי שבת עמוסים בחוויות ושקיות עם הפתעות וממתקים, ואני הרגשתי צביטה קלה בלב. כמובן אבא לא שכח אותי והביא גם לי שקית במיוחד. שאל למה לא באתי, לא ממש ידעתי מה לענות לו. הוא לא לחץ.

אחר כך אמא הסבירה שהוא פשוט "אבא דיסני". הוא לא מוכן להשקיע זמן וכח בשבילנו, אז הוא קונה דברים וככה מרגיש טוב.

אבל הוא כן משקיע נראה לי... אבל אוקי. אמא אמרה שהוא אבא דיסני.

אחרי חודש הגיעה עוד שבת, כמובן שגם אז לא באתי. והפעם כבר מ"רצון ובחירה". אני הרי שומרת אמונים לאמא!! כולם נוסעים להם, ורק אני כאן כשצריך באמת!!

ולא הייתי יותר אצלו שבת לעולם.

הייתי ממש מחכה לימי שני שיקח אותנו, הוא היה משחק איתנו כל הדרך בלספור שלטים כחולים ואם מצאנו יותר מ 40, אז יאללה קונים לכם הפתעות. כשהיינו מגיעים לכיכרות בדרך הוא היה מסתובב שוב ושוב ושוב מסביב לכיכר ואנחנו היינו מאושרים וצוחקים, וגם הוא.

היינו מגיעים לדירה שלו והוא היה מבשל אוכל פשוט טעים, שבחיים לא ידעתי בכלל שהוא יודע לבשל. היו שם גם משחקים שאנחנו בחרנו ומרפסת גדולה והיה פשוט כיף.

אחרי שלוש שנים אבא ב"ה הכיר אישה.
מקסימה, חמה, לבבית, נקיה, מסודרת, יפה.
נקרא לה נעמה.
הם התחתנו.

אבא היה מאושר.
אנחנו היינו מדברים איתה, נהנים ממנה.
קראנו לה "האישה החמודה".

ואז החלה ההשתוללות האיטית וההרסנית שממנה המשפחה שלי לא השתקמה יותר לעולם.

אמא הסבירה לנו שהיא בכלל לא דתיה האישה הזאת, שהיא ממש אישה טיפשה ורדודה.
היא גם ממש מתחנפת אלינו ומנסה לקנות אותנו.

"אבל אתם ילדים שלי, אתם חכמים. לא יקנו אותכם כל כך מהר. היא לא תצליח עליכם."

ואנחנו? ברור שאנחנו חכמים ולא יצליחו לקנות אותנו!
התחלנו פשוט לשנוא אותה בכל כוחנו.
היא לא ידעה את זה כי לידה היינו בסדר,
אבל היא הפכה להיות "המפלצת המשפחתית".
בכל הזדמנות צחקנו עליה, דיברנו עליה,
לא ממש היה על מה, אז פשוט חזרנו שוב ושוב על אותם דברים.

אני לא זוכרת בדיוק איך, אבל לאט לאט נוצר מצב כזה שלי היה אסור לדבר איתה.
לכולם היה אסור להתיידד איתה כמובן, אבל לי היה ממש אסור ליצור איתה שום קשר שהוא.

כמובן שזה היה מתוך תחושת שליחות עמוקה והרגשת קדושה מעונה עילאית.
הייתי בת 11, והאמת שלא ממש הבנתי למה אני לא יכולה לדבר איתה, אבל זה לא הפריע לי.
הייתי שונאת אותה ממש, מדברת עליה, ומתבדלת כמה שרק יכולתי.

הייתי פשוט בתפקיד אקדח.
היא רצתה לירות בו.
אז אני שימשתי לה נשק.

נשק ממש מוצלח, אני חייבת לאמר.

כמובן שמיד אחרי החתונה שלהם היה אסור לי בכלל לבוא לבית שלהם בשום אופן,
כי מה "את מסוגלת לדבר איתה?? לראות אותה???"

ברור שאני לא מסוגלת. לא, אני לא אבוא.

ואבא שאל אותי בשקט "שירהלה, למה את לא באה מותק?"
אבל לא ידעתי למה אני לא באה אז לא ידעתי מה להגיד לו.
והוא גם לא הבין.
אבל לא לחץ.

פעם אחת הוא החליט שמהיום ניסע שבוע אחד לבית שלו ושבוע שני ניסע כל פעם למקום אחר, נחפש לאיפה.
העיקר ששירה תבוא גם.

בשבוע שנסעו לבית שלו הייתי יוצאת להגיד לו שלום,
מדברים כמה דקות, צוחקים, ואז הם היו נוסעים, ואני הייתי נשארת בבית. לבד.

לפעמים גם נעמה היתה באה איתו ואז לא ידעתי מה לעשות, אז הייתי מסתכלת מהחלון או שולחת את אחד האחים לבדוק, ואם היא היתה שם פשוט "לא הייתי בבית בדיוק".

אחר כך זה קצת יותר הסתבך, כי אמא החליטה שזה ממש לא מוסרי ולא יעלה על הדעת שכשהוא מגיעה אנחנו פשוט עומדים לנו באמצע הרחוב ומדברים איתו, הוא מחבק אותנו, ואשכרה אנשים רואים שלמשפחת כהן יש קשר טוב עם אבא שלהם!! לא, לא, זה ממש לא תקין.

היא היתה צופה מהחלון ואם זה היה יותר מכמה דקות היינו "נשטפים" אחר כך. "מה הבעיה להיכנס לתוך האוטו ולדבר שם???" למה ככה לעמוד בחוץ כשכולם רואים? בכוונה אתם עושים בשביל להשפיל אותי נכון?

זה היה מפחיד אז הרבה פעמים פשוט העדפתי לנעול את עצמי בשירותים ולהעביר את המסר "שירה לא בבית".
הוא היה נוסע ואני הייתי נושמת לרווחה. אבל משהו היה עומד לי בגרון. אוף, מסכן. הוא בא פעם בשבוע וגם אז לא רואה אותי.

מוצאי שבת אחת, אבא החזיר אותם קצת אחרי השעה שהיא הקציבה לו.
זה היה נורא.

היא התקשרה אליו וצעקה עליו כאילו הוא עדיין נשוי לה.
וגם אחר כך, היא לא הפסיקה לדבר ולצעוק על "שיטת הרגע האחרון" שלו.
"הוא לא יודע לעמוד בזמנים! הילדים צריכים לקום מחר ללימודים, וזה פשוט לא מעניין אותו!
הוא פשוט לא דואג לכם, לא מעניין אותו! עושה מה שבא לו ואחר כך הוא רוצה שיהיה לו קשר טוב איתכם!
ככה אבא לא מתנהג! זה לא אבא!"

במוצאי שבת אחרת היא החליטה, לא על סמך משהו, שאבא דיבר בטלפון בשבת.
"הוא לא דתי". שבת! שבת הוא לא שומר! הילדים שלי לא ילכו לכזה בית! לא ילכו! כאן זה נגמר, אין יותר שבתות אצל אבא, ילדים. הרוחניות שלכם חשובה יותר מכל דבר אחר.

זה היה לו קשה מאוד, אבל אם זה מה שטוב בשביל הילדים, הוא יספוג את זה.
גם את זה.

בימי שישי הוא היה מתקשר ומבקש להגיד שבת שלום לכל ילד.
הוא לא ידע שהוא על רמקול, וכל מילה שלו יכולה לשמש כתב אישום נגדנו, הוכחה שאנחנו מידי אוהבים אותו, "ממש בכיס שלו".
הוא גם לא ידע שכשאומרים לו שמיכלי ורפאל לא בבית, זה לא באמת.
זה רק מה שהשפתיים של אמא לחשו תוך כדי השיחה.

אז הוא רק אמר שחבל, כי גם שבוע שעבר הוא לא דיבר איתם, ובשבוע שלפני גם עם הודיה הוא לא דיבר,
אבל שתהיה לנו שבת שלום והוא אוהב אותנו מאוד.

כשגדלתי קצת ניסיתי לצאת מהבית ולדבר בחוץ בשקט.
הייתי בהיכון על הטלפון בשעות שלפני שבת, ומיד כשהייתי מזהה את המספר שלו על הצג הייתי יוצאת, מדברת, מוחקת את השיחה ונכנסת הביתה "אוף לא מצאתי בחוץ את המטריה! אני בטוחה שהשארתי אותה שם!"

זה עבד כמה פעמים.
אחר כך היא קלטה.

היה בה משהו שלא ניתן להסבר. כמו חיישנים שקלטו כל שביב מידע בנושא "אבא".
הכל היא היתה יודעת. עד היום יש דברים שאני לא מצליחה להסביר איך ידעה ומאיפה.
מה שבטוח, זה דיכא מראש כל ניסיון למרד. כל ניסיון להיות בקשר קצת יותר קרוב.
גם שנים אחר כך, כמו הפיל שלא ניסה אפילו לנתק את החבל.
בעצתך תנחני

מאמר שבועי להתבוננות בפרשת השבוע ובעבודת ה'.
פרשת מטות מסעי גיליון 204

בין ר"מ למלמד

למה אנשים לא רוצים להיות מלמדים?
האמת היא שבבין המצרים ראוי לעסוק רק בעניני דיומא, במהותם של הימים והעבודה המוטלת עלינו בהם, אך שיחה עם אברך בכולל גרמה לי לסטות מהנושא ולעסוק בנושא אחר דחוף למדי: עבודת המלמדות.

סיפר לי אברך מהכולל שקיים לאחרונה מחסור גדול במלמדים, מחסור שהולך ומתגבר.
ילדי ישראל זקוקים לרבנים שילמדו אותם את דבר ה', ואין.
לקראת כל תחילת שנה מנהלי התתי"ם מחפשים מלמדים חדשים– ואין.
אנשים מעדיפים ללמוד תורה בעצמם, ומי שכבר מוכן לסגור את הגמרא בשביל פרנסה – מעדיף פרנסה אחרת.
מדוע זה קורה? זו נקודה שצריך ללבן אותה. יש תולים זאת בשכר הנמוך של המלמדים.
שכר ממוצע של מלמד הוא ב ערך 1,200 ₪ לשעה חודשית.
כלומר, מלמד שעובד חמש שעות ביום מקבל על חודש עבודה 6,000 .₪ בממוצע זה 49 שקל לשעה. שכר נמוך מאוד, בהתחשב בעובדה שמלמד צריך להכין את השיעור, וצריך לדבר עם הורים בערב, וצריך לחשוב על תלמידיו גם מחוץ לשעות העבודה.
ניתן בהחלט להבין את החשבון שעושה האברך לעצמו: אם בלאו הכי אני יוצא לעבוד, אקח עבודה ששכרה בצידה ואפשר לפרנס ממנה משפחה ברווחה ובקלות, ולא בדוחק רב ובהשקעה עצומה .

הפיתרון לזה הוא להעלות את השכ"ל שההורים משלמים. כמובן שכל מנהל חושש מלהעלות את השכר לבדו, ויתכן שצריך להציף את הנושא בבמות מפורסמות כדי שכולם יעלו את השכר ביחד, כמובן בכפוף לנטילת עצה מזקני ישראל שליט"א. דברים כאלה שייכים לתחומי פעילות שונים מהתחום שבו עוסק המאמר הזה בדרך כלל.

אך השאלה שצריך לברר הינה, מדוע אצל רמי"ם בישיבה המצב שונה לחלוטין? גם הם מקבלים שכר נמוך בערך אותו דבר, ממוצע של 5,500 לחודש, על אותו מספר שעות עבודה פחות או יותר. ואילו בתחום הזה אנו רואים נהירה המונית אחר המשרות התורניות, למרות השכר הנמוך. במה יגרע חלקו של מלמד מחלקו של מגיד שיעור או אפילו משגיח בישיבה קטנה? שניהם פועלים עם צעירים כל היום, ההבדל בגילים הוא בסך הכל שנתיים שלש, מדוע שם המגמה היא הפוכה?
אין שום ענין להיתמם, בתוך עמי אני יושב, וגם אני אישית משמש כר"מ בישיבה קטנה ולא הייתי מוכן לשמש כמלמד. להיות ר"מ זה תפקיד מכובד ולהיות מלמד זה תפקיד לא מכובד. הרב שטיינמן היה ר"מ בישיבה קטנה וזה לגיטימי לגמרי בעינינו, ואם הוא היה מלמד בחיידר אין ספק שכותבי העיתים היו מעלימים פרק זה בתולדות חייו. ר"מ בישיבה קטנה יכול לשמש במקביל גם כרב קהילה, ואילו מלמד לא.
היתה תקופה מסוימת ששקלתי להיות מלמד בשביל צרכי פרנסה, וחבר הזהיר אותי: "לא כדאי לך, כל ההשפעה של 'בעצתך' תרד לגמרי". אפילו החשיפה הזאת אני מניח שגרמה לחלק מכם לפקוח עיניים ולחשוב פעמיים...
אבל מה באמת ההבדל? למה ר"מ זה כבוד ומלמד לא?
יש שיגידו שמלמד מתעסק עם בעיות משמעת ור"מ עוסק רק בללמד תורה. המציאות היא שאין זה כך. שיחה פשוטה עם ר"מ בישיבה קטנה תלמד אתכם שגם להם יש בעיות משמעת )אלא אם כן הם מתעלמים מכך כדי לא להרגיש שהם מלמדים בחיידר(. אישית, למדתי בפוניבז' הקטנה, ובעיות המשמעת שהיו שם יכלו למלא כמה ספרים . אפילו ר' מיכל יהודה התמודד עם חוצפות בשיעורים... יתכן שבחיידר בעיות המשמעת תופסות יותר נפח, אך עדיין אין זה מצדיק את ההבדל התהומי בהתייחסות. ר"מ זוכה לכבוד, להיות ר"מ זה מעמד ומזכה בזכות ללכת עם שני כפתורים מאחורה, ואילו מלמד אינו זוכה לכבוד כלל, ופראק מאן דכר שמיה. במה נעוץ ההבדל?

נראה לבאר בדרך פשוטה. ממש על דרך הפשט.
גדלנו בישיבות והתחנכנו על כך שכל המוכשר והלמדן מחברו – הרי זה מוצלח מחבירו. זו התחרות בעולם שלנו: כמה כישורי המשכל שלך בעולם התורה.
מי שיודע להגיד סברא טובה, מי ששולט בקצות ונתיבות, מי שהוא למדן ובעל כשרון – הוא שווה. מי שלא – לא. הדבר הזה לגיטימי ומובן , אפילו ראוי ונכון . יש הערכה אצלנו להצלחה בתורה.
כמובן שעל פי האמת יש להעריך אנשים לפי עמלם ולא לפי כשרונותיהם, אך בכל זאת בעולם שבו אנחנו חיים יש משמעות לתוצאות, ו בהחלט זה דבר טוב שיש הערכה ללמדנים שמבינים ומונחים בלימוד ויודעים ללמוד כמו שצריך. זה חשוב שתהיה הערכה להצלחה בתורה, ללמדנות.
לפי זה נבין את החילוק. מלמד מתעסק עם משניות, גמרא רש"י, ובהמשך גם תוספות. לעומת זאת ר"מ בישיבה קטנה מתעסק עם לומד'ס, רייד, קצייס, ר' חיים ור' שימען. המלמד לא מוכיח כישורים למדניים יוצאי דופן, כי את כל מה שהוא עושה עושים גם כל האנשים הפשוטים. מי לא לומד גמרא רש"י? כולם לומדים. לעומת זאת הר"מ מפגין יכולות למדניות שאין לכל אחד. הוא יודע מה שלא כולם יודעים .
הוא יודע להגיד את היסוד של ר' שימען במעכשיו ולאחר ל', ואת החילוק של הקצייס בן נהנה למשתרשי. לכן הוא זוכה לכבוד ולכפתורים.
אנשים מוכנים לקבל משכורת נמוכה ביותר כאשר הם מקבלים לצד זה משוב והערכה ומעמד. נכון, אין הרבה כסף, אבל הם מקבלים אישור שהם שווים, שהם ניצחו בתחרות. זה שווה כל הון. אבל אנשים לא מוכנים לקבל משכורת נמוכה כאשר אין מזה שום הערכה ושום הכרה ביכולותם וערכם. אם כבר לאבד מעמד – לפחות שיהיה מזה כסף טוב.

עד עכשיו דיברנו מצד המעמד. עכשיו נדבר מצד המבט של "לא לצאת
לעבוד".
למה להיות ר"מ או אפילו משגיח בישיבה קטנה לא מוגדר כ"לצאת לעבוד", אלא כ"להיות מרביץ תורה", ואילו להיות מלמד כן נחשב כ"לצאת לעבוד"? הרי שניהם מלמדים תורה, מה ההבדל? למה כאשר אברך שואל אם לצאת להיות ר"מ בישיבה אין לו צד שזה יציאה לעבודה, ואילו כאשר הנידון הוא האם להיות מלמד הדבר הראשון שהוא אומר שזה "לצאת לעבוד"?
ההבדל הוא כשנבין מה עומד מאחורי המילים "לצאת לעבוד". כשאברך סוגר את הגמרא לכמה שעות ביום והולך לפרנס, יש כאן אמנם את הענין האמיתי שיש פחות שעות לימוד תורה בסדר יומו. ברור שאדם שזוכה ללמוד תורה בהתמדה לא רוצה להפסיק. אבל מעבר לכך, הקושי הרגשי שאנשים חווים ב"לצאת לעבוד", למרות שיש להם צורך נפשי או כלכלי, הוא בעיקר ההודאה בכישלון כביכול. אני מכריז על עצמי קבל עם ועדה: אני לא יכול להמשיך להיות אברך, אני יורד מהכביש המרכזי לדרך צדדית . לא הצלחתי להיות כמו כולם. זה מחסום שגורם לאנשים רבים שלא לצאת לעבוד גם כשיש להם צורך אמיתי בכך.
ואם כך, זה החילוק בין ר"מ למלמד. שניהם משקיעים בלימוד אותו זמן כמו מקודם, שניהם עסוקים בללמוד וללמד. בשניהם הנושא פה הוא לא ביטול תורה )בדרך כלל, כמובן שיש לדון בפועל בכל מקרה לגופו, אבל מדובר כאן בהכללה(. מה כן ההבדל בין לצאת להיות ר"מ ללצאת להיות
מלמד? ההבדל הוא שהר"מ לא מכריז על עצמו "ירדתי מהדרך המרכזית", כי אדרבה זה שדרוג במעמד, הוא מכריז על עצמו: "אני מוצלח בלימוד, אני למדן, הגעתי לדרגה גבוהה אפילו יותר מאברך רגיל".
אבל המלמד מכריז על עצמו את ההיפך. הוא כאילו אומר: "אני לא מוצלח בלימוד כמו כל האברכים, ירדתי מללמוד קדשים ו תערובות וסוגיות בשבת – ללמד ילדים גפ"ת בסיסי ופשוט". ההכרזה הזאת, היא שעושה את ההבדל.
וזו גם הסיבה למה שקורה בכיתות ח'. בכיתה ח' תפקידו של המלמד הוא להקנות לילד כלים לקראת הישיבה קטנה. בישיבה קטנה הרי אומרים רייד ישיבתי – קצות ונתיבות, ר' נפתלי וקובץ שיעורים, ועוד.
המלמד חש שחובתו להקנות כלים לילד ללימוד החדש הזה, וזה מצוין.
אך פעמים רבות הדבר מגיע על חשבון הפשט הבסיסי והישר. מפסיקים ללמד גמרא ועוברים ללמד "מפרשים". סיפר לי חבר ת"ח שפעם שאל קבוצת ילדים מת"ת חשוב, שלמדו האיש מקדש לקראת המבחנים לישיבות: "תגיד לי בבקשה: הדין הוא שגם איש וגם אשה יכולים לשלוח שליח לקידושין, האם שניהם נלמדים מאותו פסוק או שצריך לכל אחד מהם פסוק נפרד?" הם פשוט לא ידעו להגיד תשובה ברורה בשתי
מילים. הם התחילו לענות: "העצמות יוסף אומר שהשיטה לא נודע למי אומר, ור' אלחנן אומר שיש חקירה מה שולחים" וכו' וכו'.
הלב נכמר לראות ילדים בכיתה ח' בשעות הצהרים בשבתות יושבים ועמלים בתורה, ומשננים ערמות של שמות של "מפרשים", כאשר צורתא
דשמעתתא הבסיסית חסרה להם. אומרים מילים על גבי מילים בלילהבין כלום.
ומהיכן זה נובע? כאמור לעיל, לפעמים זה נובע מאילוצים של מבחנים לישיבה קטנה, אבל לפעמים זה נובע מרצון של המלמד להרגיש שהוא
מתעסק עם רמה גבוהה ולא רק עם גפ"ת פשוט. הוא כבר לא שייך לחיידר, אלא הוא סניף של הישיבה קטנה בתוך החיידר. להגיד רייד
בשיעור זה נותן הרגשה טובה שהוא גבוה יותר. בקצרה: כל הנזק של ילדי כיתות ח' נובע מהמבט על ה מלמדות.
מה הפיתרון לכל המצב הזה? אולי יש שיגידו שיש להעלות את מעמדם של המלמדים באמצעים כאלה ואחרים, על ידי נתינת עליות מכובדות
או תקנה של לבישת פראקים מכיתה ה' ומעלה. לענ"ד זה לא יועיל כ"כ, כי הציבור לא קונה פתרונות חיצוניים. כל עוד שהתפיסה הבסיסית כלפי המלמד היא שהוא "בסך הכל לומד משניות וגפ"ת", זה ימשיך להיתפס כיציאה לעבודה והכרזה עצמית של כישלון מסוים.
אולי יש להציע שהפיתרון האמיתי נעוץ בשינוי תפיסה. לגשת אל כל התורה בצורה הגיונית ופשוטה, ואז לגלות שלימוד חומש משנה וגמרא,
כביכול "פשט פשוט", היא עבודה גדולה ועצומה, והנחלתה לתלמידים, לא משנה באיזה גיל, היא עבודה למדנית לכל דבר וענין.
היתה תקופה שמסרתי שיעורים במשניות באיזשהו קו, שיעור של חצי שעה על שתים עשרה משניות ליום. הכנת שיעור זה ארכה לי כשלש
שעות לפחות. לימוד משנה אמיתי בהבנה קשה הרבה הרבה יותר מלימוד שטיקל קצות. להבין ברור מה החידוש במשנה, מה ההגדרה
ההלכתית שהמשנה מחדשת, הנפ"מ מזה למעשה, הסברא בזה, המקור לזה – זו עבודה גדולה מאוד. תפתחו משנה, כל משנה מזדמנת שתפתחו – ותגלו שהעבודה של בירור כוונת המשנה בבהירות היא עבודה בלי סוף.
לא רק משנה, גם פסוקים בחומש. לומדים קבוצת פסוקים. מה המסר שלהם, מה הסיבה שהתורה מנסחת כך וכך ולא בקיצור יותר, מה הדינים
העולים למעשה מפסוקים אלה. לשאול את השאלות הפשוטות והמתבקשות שצריכות להישאל.
הנה דוגמאות לשאלות שעולות לי ברגע זה בראש על פסוקים מזדמנים: "וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען". זו כפילות, לא? הרי ברור
שיצחק גר בארץ כנען! הלאה: "אלה תולדות יעקב יוסף וכו'". בפשטות תולדות הכוונה ילדים. וכי יוסף היה הילד היחיד של יעקב?
שאלות כאלה אפשר לשאול בכיתה, לעורר את הילדים ללימוד אמיתי,
לפתוח להם את כלי החשיבה וההיגיון, לחבר אותם ללימוד. שאלות כאלה צריכים ראשית כל לשאול את עצמנו, ואז נמצא את עצמנו
לומדים מחדש פסוקים בתורה ומשניות וגמרות ומגלים עולם חדש.
יש לנו תחושה שכל חלק הפשט של התורה הוא מובן מאליו ומתאים רק לילדים צעירים, והעבודה האמיתית של השכל מתחילה בחשבונות של
הקצות עם המהלך של ר' נפתלי, ושניהם ביחד לפי הבעל המאור והמלחמות. אבל את זה צריך לשנות. לא רק בשביל שאברכים ירצו
להיות מלמדים לא פחות ממה שהם רוצים להיות רמי"ם, אלא בעיקר כדי שנזכה להנחיל את הודה וכבודה ותפארתה של תורה.
המצב הנוכחי שבו היסודות של התורה, החומש והמשניות והגמרא ה"פשוטה" עומדים מונחים בקרן זווית – הוא קטסטרופלי. המחירים של
זה כבדים ממש. יש בחורים שלא יודעים להתמודד עם גמרא בצורה אמיתית, וכל החשיבה שלהם עוסקת בדקויות תלושות ומעומעמות.
השכל לא סובל את זה, וכך מאבדים טעם בלימוד. המתיקות של התורה נמצאת בהתבססות על הפשט, בחשיבה יסודית ובהירה שבוחנת כל דבר
מהשורש, גם בקריא ת הטקסט, גם בהבנת ההיגיון הבסיסי הבריא . כל הלומדות היא קומה שניה, שאי אפשר להגיע אליה בלי לעבור בקומה
הראשונה. הקשר עם התורה והיסודות של ההבנה נבנים בהתחלה, בשנים הראשונות של התלמיד , במפגש הראשון עם החומש והמשנה והגמרא. להעמיד את זה נכון זו עבודה גדולה.
אז נכון שיש מלמדים בחיידרים שלא עובדים ככה, וזה גורם לתחושה שמלמדות היא עבודה לשטחיים. אבל הרי יש גם מלמדים רבים
מוכשרים ולמדנים, ויש גם אברכים רבים למדנים שמחפשים להעניק, והרי כידוע קשה להשתלב בעולם הישיבות עם היצע המשרות
המצומצם. אולי הגיע הזמן לייסד את זה בצורה מאורגנת? אולי כאן המקום להציע לבעלי יוזמה להתאגד, להקים ארגון גג שיעסוק בהכשרת
מלמדים, לא רק לאבחון בעיות קשב והתנהגות, אלא להנחלת התורה מהפסיעות הראשונות בצורה יסודית בהבנה ישרה ועמוקה. שירכשו
כלים איך לחשוב בבהירות ואיך לחנך לחשוב, איך למצוא את הטעם ואיך לבנות את יסודות ההבנה, איך לגשת להבנת הנקרא, איך לגשת
למבנה של סוגיא, איך לקרוא רש"י ואיך לנתח תוספות.
אם היוזמה תתפוס תאוצה ותפורסם כראוי, אזי אברך שיעבור הכשרה כזאת ויהיה מלמד בעל הסמכה מארגון זה, יסתובב עם תחושה של
יוקרה, כי החשיבה שלו תהיה יסודית ועמוקה, וזה יבלוט. זה גם ישפיע על הגישה החינוכית שלו, כי מי שמתרגל לחשוב חושב ביסודיות בכל
תחום. יהיה אפשר לשלב בהכשרה זאת גם שיעורים על יסודות חינוך, על זיהוי בעיות, על משמעת, ועוד. זה יעלה את הרמה הכללית של המלמדים, זה גם יוכל לגרום להם לדרוש שכר גבוה יותר כי הם ישדרו מקצועיות ויעלו את התלמידים שלהם לרמה גבוהה. בקיצור, יש כאן רעיון שאולי יכול לפתור בעיות רבות , ואולי כבר קיים באיזשהו מקום ורק זקוק לשדרוג תורני ופרסומת מושקעת, ובעבודה נכונה הוא יוכל לסייע רבות לעם ישראל.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה