מידע שימושי בעניין השידוכים

[אפרסמון2]

הקשר: הטענה שרק הגישה הליטאית של 'כולם אברכים יום שלם', משמרת את התורה ואת ד' האמות של הקב"ה בעולמו, אינה מדוייקת, לאור קיומם של ציבורים רבים כנ"ל.
גם אם נניח שכל המגזר הליטאי, כולל פונוביז' וחברון ושאר הישיבות, היה עובר לגור בכוכב כלשהו, עדיין הייתה משתמרת פה התורה יפה, בארץ ובחו"ל.

אוקי. אז תקוותי שכל עדות ישראל עכשיו "פִיטִים", ואפשר לחזור לנושא האשכול.

 

[אפרסמון2]

כולם לא יהיו כאלה. אל דאגה. לא במצב הנוכחי כאשר רוב העם איננו שומר תורה ומצוות, שלא לדבר על 'העולם' שכולל מיליארדי גויים.
זו בדיוק הנקודה. במצב של היום, כשרוב העם נראה כפי שהוא נראה, ואנחנו המיעוט וכו', אם לא היתה קבוצה גדולה מתוכינו שרק לומדת, שמעודדת שמי שרק יכול ללמוד רוב היום, שילמד, וכל עולם הישיבות והכוללים, אני לא רואה איך התורה היתה מועברת בצורה רצינית מדור לדור. ומה בכלל היה קורה עם העם שלנו בלי זה.
כמה שנראה לנו ש'כולם לומדים', כמה זה כבר מתוך העם? ומה מצבו הרוחני של רוב העם?

אנחנו המיעוט שומר המצוות, נושאים על גבנו את האחריות הרוחנית של העם הזה. (ובמאמר מוסגר, לכל מי שמדבר על הצבא, התפקיד שלנו הוא לשמור את עצם המהות והרוחניות והתורה של העם שלנו. זו תרומה עצומה ובסיסית יותר מהכל. כי בלי זה אין עם יהודי).
ולמי שיגיד שיש גם את הדרך החסידית, נכון. החסידים והליטאים משלימים זה את זה, ועוד אנשים שומרי מצוות, וביחד שומרים על הרוחניות של העם, שהוא מהותו של העם ובלעדיו אין עם.
בלי הקבוצה שמתמסרת עד כמה שאפשר רק ללימוד, לא רואה איך במצב של היום היהדות היתה ממשיכה. איך התורה היתה מועברת ברמה טובה לדורות הבאים, או מועברת בכלל.
זו הסיבה שכל-כך קריטי כיום לדאוג ולפתח קבוצה כזו שתלמד ותלמד. שכל מי שיכול שיעשה את זה. כי אנחנו כרגע מעטים בכל מקרה, ובבחינת יבנה וחכמיה בתוך חורבן.
ואם יש יחידים שנפגעים מהנורמה הזו, צריך לראות איך לסייע להם, אך כלל ישראל וקיומו הרוחני הוא במקום הראשון.

(ואם תרצו, זה קשור גם לאשכול הזה, ועונה על כמה תמיהות בעניינים שדובר בהם, אך די בזה).

חבל ש"באשכול זה" העדפתם לכתוב מניפסט של אידאות שאינן קשורות (וסתם סיבכו את הדיון), ודווקא במה "שקשור לאשכול" הסתפקתם ברמז קל בשורה האחרונה, בבחינת "ודי בזה"...

מכיוון שיש רק רמז, אני נאלץ לצערי לנסות ולהמשיך לבד:
"מכיוון שעולם הכוללים כ"כ חשוב, ודרוש בסיס כלכלי לקיומו, שכן "אם אין קמח אין תורה", הדרך לקיומו היא זו:
אברך בגיל 20 צריך לגור באזור המרכז, יען שהמשך קיומו של עם ישראל מותנה בכך שיהיו אברכים באזור המרכז, כי ממודיעין עילית תצא תורה ודבר השם מקרית הרצוג.
מצד שני, האברך ורעייתו לא יכולים לקחת על עצמם יותר ממשכנתא של - K300 - 400K.
אשר על כן, את ההפרש בין ^^^ לבין עלות הדירה באזור המרכז, ישלמו אברכי כולל תלמידי חכמים בעלי משפחות ברוכות ילדים בני 40 - 50, שהם יהיו - על כורחם - ה"זבולון" לקיומו של עולם התורה במרכז".

מה יש לומר. פשוט פרייסלס.

 

[אלעזר 1]

"שמח זבולון בצאתך ויששכר באהלך".
מאז ומתמיד היו בעם ישראל 'זבולונים' ו-'יששכרים', ואי אפשר לו לעולם זה בלא זה.
ומעשה בעשיר שבא לנטוש את עסקיו וללמוד כל היום ונזף בו הרב (___) לבל ינטוש את משמרת 'זבולונו'.

ההחלטה האם ללמוד יום שלם בכולל או לצאת לעבודה חלקית או מליאה מסורה בידי גדולי דור ודור ולא בידי ניקים עלומי שם.
סלע המחלוקת נעוץ בשאלה - עד כמה יהא האדם נזקק לאחרים, ועדיין תורתו אומנותו בכל רמ"ח ושס"ה.

 

[אפרסמון2]

ההחלטה האם ללמוד יום שלם בכולל או לצאת לעבודה חלקית או מליאה מסורה בידי גדולי דור ודור ולא בידי ניקים עלומי שם.
סלע המחלוקת נעוץ בשאלה - עד כמה יהא האדם נזקק לאחרים, ועדיין תורתו אומנותו בכל רמ"ח ושס"ה.

הסלע הזה נעוץ בעוד הרבה והרבה שאלות מורכבות וגורליות עד לאימה. אם זה רק היה הנושא, הייתי זורק פה עשר, סתם בשביל הספורט.

 

[סימן שאלה]

ואפשר לחזור לנושא האשכול.

אולי באמת יש שייכות מסויימת בין הנושא הזה לנושא האשכול.
כי בשני הנושאים, חוץ מהשאלה של הנורמה הציבורית (שהיא אמורה להקבע על ידי גדולי ישראל כמובן), יש גם את השאלה הפרטית, הנגזרת מגבולות היכולת האישית.
אולי אנו צריכים להיות קשובים יותר ליכולות האמתיות שלנו.

גם אם הסיפורים שאנחנו שומעים מסביב הם על ר' אהרן ור' משה ור' לוי שלומדים 12 ו18 שעות ביממה,
או על ר' דן ור' רפאל ור' יעקב שנתנו לחתניהם 500 וK 800.
לא נסיק מיד שגם אנחנו ובנינו ומחותנינו צריכים לנהוג כך.
נבדוק קודם מה היכולות האמתיות שלנו, שלהם.

ואולי ההתחלה צריכה להיות דוקא מהרגישות לגבולות של עצמנו. כי ככל שנהיה קשובים לעצמנו, ככל שנדע לפתח רגישות לגבולות היכולת שלנו, תהיה לזה השלכה ברורה גם לציפיותינו מן הזולת.
לפעמים הדרך לתקן את ה"ואהבת לרעך" היא דוקא דרך ה"כמוך".

 

[אפרסמון2]

אולי באמת יש שייכות מסויימת בין הנושא הזה לנושא האשכול.
כי בשני הנושאים, חוץ מהשאלה של הנורמה הציבורית (שהיא אמורה להקבע על ידי גדולי ישראל כמובן), יש גם את השאלה הפרטית, הנגזרת מגבולות היכולת האישית.
כפי הנראה, אנו צריכים להיות קשובים יותר לעצמנו וליכולותינו, וליכולתיהם של אלו שאנו באים אתם במגע.
גם אם הסיפורים שאנחנו שומעים מסביב הם על ר' אהרן ור' משה ור' לוי שלומדים 12 ו18 שעות ביממה,
או על ר' דן ור' רפאל ור' יעקב שנתנו לחתנם 500 וK 800K
עדיין זה לא אומר שגם אנחנו ובנינו ומחותנינו יכולים.

ואולי אנחנו צריכים להתחיל דוקא מעצמנו. כי ככל שנהיה קשובים לעצמנו, ככל שנדע לפתח רגישות לגבולות היכולת שלנו, תהיה לזה השלכה ברורה גם לציפיותינו מן הזולת.
לפעמים הדרך לתקן את ה"ואהבת לרעך" היא דוקא דרך ה"כמוך".

ההבדל הוא תהומי,

במבט הציבורי, את הנורמה הזו גדו"י לא קבעו - אלא הם ניסו ומנסים להלחם בה ככל יכולתם, מה שחסר כאן הוא אנחנו הציבור, שנֵענה סוף סוף לקריאתם.

ובמבט הפרטי, זה דורש להסתכל על המחותן שלי, ולא עצמי ):

 

[סימן שאלה]

ובמבט הפרטי, זה דורש להסתכל על המחותן שלי, ולא עצמי ):

באחת ההודעות הקודמות נשמעה הטענה "אני התחייבתי על הבנות שלי כך וכך, למה שלא אקבל התחייבות דומה על בני"
כפי הנראה, משמעותה של הטענה היא כזו: הרי גם אני אברך כולל בדיוק כמוהו. ואם אני הייתי מסוגל לקחת התחייבויות כאלו על עצמי, למה הוא לא יוכל לקחת?
לכן יתכן שככל שנהיה רגישים יותר לגבולות היכולת האמתית של עצמנו, ונכבד אותם, כך תתפתח בנו יותר הרגישות שלא לדחוק את זולתנו מעבר ליכולותיו האמתיות.

 

[מרחבית]

אין לי כוח לענות לכולם, אף שנכתבו דברי טעם, שהיה חשוב להתייחס אליהם.
רק זאת חשוב לי לצטט שוב:

ולמי שיגיד שיש גם את הדרך החסידית, נכון. החסידים והליטאים משלימים זה את זה, ועוד אנשים שומרי מצוות, וביחד שומרים על הרוחניות של העם, שהוא מהותו של העם ובלעדיו אין עם.

(זאת בניגוד להעברת הליטאים לכוכב אחר).

שלוש נקודות נוספות בקצרה:

1. שבט לוי ושבט יששכר מנו כשישית מעם ישראל. כשישית עסקו בלימוד והוראת התורה, גם בזמנים שכל עם ישראל שמרו תורה ומצוות.
(שבט לוי קיבל 10 אחוז מהתוצרת של הארץ מכל עם ישראל. ושבט יששכר התפרנס על ידי שבט זבולון).

כיום יש כ 14 מיליון יהודים ברחבי העולם. קרוב לחצי מהם - בארץ. רובם הגדול עדיין לא שומרים תורה ומצוות. רבים רבים, בעיקר בחו''ל, בשלבי התבוללות.
ושישית מתוך 14 מיליון - כל אחד יכול לחשב בעצמו.

2. קבוצת הלומדים רוב היום שכל כך חיונית לעם ישראל, כוללת את כל מי שלומד רוב היום, לא משנה לאן הוא שייך.
המציאות היא שאצל הליטאים זה מצוי הרבה יותר, בגלל החינוך לזה. מהחזון איש והלאה, דרך הרב שך ודרך הרב שטיינמן והלאה, וכל שאר גדולי הליטאים בכל 70 השנים האחרונות ועוד קודם לכן, שמו כולם הרבה מאוד דגש על העניין הזה, וחנכו לזה ומסרו נפשם על הישיבות והכוללים, וראו/רואים בזה הצלה חיונית.

3. הבטחת השם שלא תשתכח תורה מישראל איננה פוטרת אף יהודי מלעשות את מה שהוא יכול לעשות עבור זה. כל אחד לפי דרכו.

 

[מרחבית]

ההבדל הוא תהומי,

במבט הציבורי, את הנורמה הזו גדו"י לא קבעו - אלא הם ניסו ומנסים להלחם בה ככל יכולתם, מה שחסר כאן הוא אנחנו הציבור, שנֵענה סוף סוף לקריאתם.

מבלי להיכנס לפרטים, אין דיוק בדבריך. לא באשר להפרדה הטוטלית (הקצת מלאכותית) בין שני העניינים, ולא באשר לדבריך על גדולי ישראל. מציעה, שכל אחד שזה רלוונטי לו, ישאל את הגדול שלו באופן אישי.
לא סותר, שאפשר וצריך לחשוב על פתרונות רחבים ישימים.

 

[נדוניה כהלכה]

מבלי להיכנס לפרטים, אין דיוק בדבריך. לא באשר להפרדה הטוטלית (הקצת מלאכותית) בין שני העניינים, ולא באשר לדבריך על גדולי ישראל. מציעה, שכל אחד שזה רלוונטי לו, ישאל את הגדול שלו באופן אישי.

התגובה הזו היא מאוד חשובה, כי היא פותחת לדיון את הנושא החשוב מכל, מהי דעתם של גדולי ישראל בענין הזה.
ובכן, לאחר בירור ארוך ויסודי, הרי שמלבד המכתבים והעדויות הרבות המצוטטות בחוברת כאן על מדוריה השונים (עדויות נאמנות ממקור ראשון, עם שמות הרבנים המעידים עליהם), דברים נחרצים שאמרו וכתבו גדולי ישראל בגנות התופעה, לא נמצאה ולו עדות מהימנה אחת, בה התירו גדולי ישראל לקחת מאברך שאינו גומר את החודש, סכום השקול כמשכורתו במשך עשרות שנים.
ודאי וודאי לא כשאפשר להסתדר בקלות באופן אחר.

לא סותר, שאפשר וצריך לחשוב על פתרונות רחבים ישימים.

פתרונות יש למכביר בערי הפריפריה. אולם כל זמן שאנו מניחים שאין שום פגם בכך שניקח ממחותנינו האברכים את הסכום הנדיב שהציעו לשדכן, בגובה חצי מליון ויותר, גם כאשר אנו יכולים להסתדר באופן אחר, למה שנחפש פתרון אחר.

 

[yitzhak123]

1. שבט לוי ושבט יששכר מנו כשישית מעם ישראל. כשישית עסקו בלימוד והוראת התורה, גם בזמנים שכל עם ישראל שמרו תורה ומצוות.
(שבט לוי קיבל 10 אחוז מהתוצרת של הארץ מכל עם ישראל. ושבט יששכר התפרנס על ידי שבט זבולון).

כיום יש כ 14 מיליון יהודים ברחבי העולם. קרוב לחצי מהם - בארץ. רובם הגדול עדיין לא שומרים תורה ומצוות. רבים רבים, בעיקר בחו''ל, בשלבי התבוללות.
ושישית מתוך 14 מיליון - כל אחד יכול לחשב בעצמו.

המקור שלומדי התורה הם כשבט לוי הוא בדברי הרמב"ם:
"ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו לדעה את ה' והלך ישר כמו שעשהו האלקים ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם הרי זה נתקדש קדש קדשים ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים ויזכה לו בעוה"ז דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים ללוים הרי דוד ע"ה אומר ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי"




,ואנקדוטה קטנה
לפני זמן מה, שמעתי שיחה ממשגיח ליטאי חשוב, כשבתוך דבריו אמר בבדיחותא:

"אברך" בגימטריה "דיכאון", ואם החשבון לא עולה יפה, תוסיפו את הכולל...

כמדומה שהבדיחה הובנה על ידי מרבית האברכים במקום...


האם לזה כיוונו גדולי ישראל ?

 

[אפרסמון2]

@מרחבית @yitzhak123
רוב משתתפי האשכול ישמחו שהוא יהיה נקי מהסברים על חשיבותם העליונה של הליטאים, ומבדיחות קרש על אברכים (גם לא הסברים מלומדים בנושא).

משהו חסר עוד? בקשה בשלושה העתקים? דמי שתיקה?

 

[מרחבית]

כמדומה שהבדיחה הובנה על ידי מרבית האברכים במקום...

טוב, האברכים שאני מכירה, לא נראים לי מדוכאים...הם אפילו עליזים למדי (לא עכשיו, כשעם ישראל מזועזע ואבל). עם קשיים פה ושם כמו לכל בן אדם.
ובשביל אפרסמון 2 אקצר ביותר: הבעיה העיקרית היא להבחין בין חינוך ציבורי כללי, לבין הפרטים שבתוכו, שחלקם צריכים לנהוג אחרת. וזו לא סיבה לשנות את החינוך הכללי. הסתכלות השחור לבן היא הנמצאת בעוכרינו.

לא נמצאה ולו עדות מהימנה אחת, בה התירו גדולי ישראל לקחת מאברך שאינו גומר את החודש, סכום השקול כמשכורתו במשך עשרות שנים.

אהה, והתירו לו להבטיח?
אני לא באמת מצפה לתשובה. כי כפי שאכתוב בהמשך, לא הדיונים האלו יביאו את הישועה. ולשאול צריך כל אחד בעצמו.

פתרונות יש למכביר בערי הפריפריה. אולם כל זמן שאנו מניחים שאין שום פגם בכך שניקח ממחותנינו האברכים את הסכום הנדיב שהציעו לשדכן, בגובה חצי מליון ויותר, למה שנחפש פתרון אחר.

אפשר גם לומר, שכל עוד שמניחים שאין שום פגם בכך שאנשים מבטיחים חצי מיליון ויותר כשאין להם רבע מזה, אין מה לחפש פיתרון אחר.
ואז יסבירו למה אין ברירה, וכו'. ונדון שוב, כמו רוב האשכול, מי אשם ואיך אפשר, ואם זו רק הדינמיקה, ומה דעת גדולי ישראל וראשי הישיבות השונים. ובינתיים הפריפריה תחכה.

מעריכה מאוד את פעלכם. כדי להצליח בע''ה, מציעה מאוד לדלג על השלב של חינוך הציבור מחדש, ולהגיע לפתרונות עצמם.
הציבור לא טיפש וגם לא רשע או אטום. וברוב הבתים ישנם גם בנים וגם בנות. והנושא מורכב מכמה וכמה צדדים, ולא כזה ברור וחד כפי שברצונכם לומר. ובדרך כלל 'חינוך מחדש' או האשמות גורמים להתנגדות.
המטרה לפתח רצון בבני אדם, ושיתוף פעולה.
וכשהיו בזמנו פתרונות (קרית ספר וביתר עילית - כ 400 אלף לדירה) הרוב הלכו לשם, והפסיקו כמעט לקנות בבני ברק וירושלים.

וכבר כתבתי לפני עידן ועידנים באשכול הזה: ספרו על הפריפריות השונות. דברו על המגורים שם. מי שבכוחו לארגן קבוצות מוזלות מול קבלנים - אשריו.
אם יש איזו יוזמה מוצלחת על הפרק, מי שבכוחו לארגן כנסים עם תחושת בשורה לציבור, וכדו.

בדיוק היום קראתי על מישהו שמציע שמשפחות שלמות מורחבות יעברו למקומות מתאימים. למי שמאוד חשוב להם לגור קרוב ולמי שזה ישים ושייך, זה סוג של פיתרון מחוץ לקופסא.

 

[loving music]

טוב, האברכים שאני מכירה, לא נראים לי מדוכאים...הם אפילו עליזים למדי (לא עכשיו, כשעם ישראל מזועזע ואבל). עם קשיים פה ושם כמו לכל בן אדם.
ובשביל אפרסמון 2 אקצר ביותר: הבעיה העיקרית היא להבחין בין חינוך ציבורי כללי, לבין הפרטים שבתוכו, שחלקם צריכים לנהוג אחרת. וזו לא סיבה לשנות את החינוך הכללי. הסתכלות השחור לבן היא הנמצאת בעוכרינו.


אהה, והתירו לו להבטיח?
אני לא באמת מצפה לתשובה. כי כפי שאכתוב בהמשך, לא הדיונים האלו יביאו את הישועה. ולשאול צריך כל אחד בעצמו.


אפשר גם לומר, שכל עוד שמניחים שאין שום פגם בכך שאנשים מבטיחים חצי מיליון ויותר כשאין להם רבע מזה, אין מה לחפש פיתרון אחר.
ואז יסבירו למה אין ברירה, וכו'. ונדון שוב, כמו רוב האשכול, מי אשם ואיך אפשר, ואם זו רק הדינמיקה, ומה דעת גדולי ישראל וראשי הישיבות השונים. ובינתיים הפריפריה תחכה.

מעריכה מאוד את פעלכם. כדי להצליח בע''ה, מציעה מאוד לדלג על השלב של חינוך הציבור מחדש, ולהגיע לפתרונות עצמם.
הציבור לא טיפש וגם לא רשע או אטום. וברוב הבתים ישנם גם בנים וגם בנות. והנושא מורכב מכמה וכמה צדדים, ולא כזה ברור וחד כפי שברצונכם לומר. ובדרך כלל 'חינוך מחדש' גורם להתנגדות.
המטרה לפתח רצון בבני אדם, ושיתוף פעולה. לא לפתח בהם התנגדות.

וכבר כתבתי לפני עידן ועידנים באשכול הזה: ספרו על הפריפריות השונות. דברו על המגורים שם. מי שבכוחו לארגן קבוצות מוזלות מול קבלנים - אשריו.
אם יש מה יוזמה מוצלחת על הפרק, מי שבכוחו לארגן כנסים עם תחושת בשורה לציבור, וכדו.

בדיוק היום קראתי על מישהו שמציע שמשפחות שלמות מורחבות יעברו למקומות מתאימים. למי שמאוד חשוב להם לגור קרוב ולמי שזה ישים ושייך, זה סוג של פיתרון מחוץ לקופסא.

כל הכבוד

 

[אפרסמון2]

מעריכה מאוד את פעלכם. כדי להצליח בע''ה, מציעה מאוד לדלג על השלב של חינוך הציבור מחדש, ולהגיע לפתרונות עצמם.
הציבור לא טיפש וגם לא רשע או אטום. וברוב הבתים ישנם גם בנים וגם בנות. והנושא מורכב מכמה וכמה צדדים, ולא כזה ברור וחד כפי שברצונכם לומר. ובדרך כלל 'חינוך מחדש' או האשמות גורמים להתנגדות.

אין דבר יותר רחוק מאשר הקמפיין שעושים כאן לבין "חינוך מחדש".

90% מהציבור - לשון המעטה - מתנגד למצב הנוכחי, כואב את המצב הנוכחי, בטוח שאין בו שום תוחלת, ומבין את העובדה הפשוטה שהטלת עול כלכלי עתק של מליונים על צווארם של אברכים ת"ח היא תופעה חמורה, ובטח שאין בינה לבין "קיום עולם האברכים" או "החזקת תורה", דבר וחצי דבר.

ואם הפורום כאן אינו מייצג, מוזמן כל אחד מוזמן לעשות סקר בסביבתו.

ומכיוון שהמצב הזה לא נוצר על ידי יחידים, לכן היחידים אומרים לעצמם - לא בלי צדק - , "המצב נורא אבל אין לנו מה לעשות".

הקמפיין היחידי שעושים הוא להקשיב סוף סוף לקולם של הרבנים, ולהתחיל ולעשות משהו. לשכנע את עצמנו שאנחנו יכולים להביא לשיפור המצב.

 

[אפרסמון2]

ואגב, לפי דעתי אין כאן בכלל ויכוח.

אתם הסברתם והצדקתם בהודעותיכם כמה פעמים את התופעה לפיה "אלו שיש להם" נותנים דירות.

ובכן: אין על זה שום ויכוח, לאף אחד אין שום בעיה עם זה שאלו שיש להם נותנים דירות.
.next

 

[סימן שאלה]

ולשאול צריך כל אחד בעצמו.

זו באמת נקודה שאולי לא שמים לב אליה. שלא רק אבי הבת צריך לשאול את הרב כמה עליו להתחייב מעבר ליכולתו כדי שיוכל למצוא שידוך הגון לבתו,
אלא גם אבי הבן ראוי שיעלה וישאל: רבנו, אני עומד לארס את בני ב"ה עם משפחה אברכית פלונית. האם ראוי שאקח מהם סכום X כפי שהבטיחו ונקנה דירה במרכז, או אולי עדיף שניקח מהם סכום Y ונקנה בפריפריה, למרות שהעבודה שם קצת פחות רווחית, או שאר החסרונות שפורטו כאן.

 

[אפרסמון2]

האם מותר לרצות בחורה מסמינר מסוים, ממשפחה עם יחוס, שנראית טוב, ועוד הרבה דברים, איש איש לפי נטיות לבו ומוסכמויות סקטרו, ורק לאפשרויות הכספיות שלה אסור להתייחס?
למה?

חבל לבזבז אנרגיה על ניסיונות עקרים של יצירת מצב שבחור שמציעים לו לא ייקח, או אבא שיש לו לתת לא ייתן.

לא הוא לא אומר זאת לעצמו.
בפעם האלף: זה לא הולך ככה. אלא הוא מעדיף מראש לגשת להצעה אחרת, שיש להם לתת יותר מר' משה הדלפון.

איפה הבעיה בחינוך שלהם? שכאשר יש להם כמה הצעות טובות, הם לא ניגשים להצעה הכי זולה, אלא דווקא להצעה היותר יקרה, שנותנת להם אפשרות לקחת פחות משכנתא? מישהו במקומם היה עושה אחרת?

ההורים של הבעל לא דרשו מאף אחד ספציפי שום דבר ולא הכריחו אף אחד להתחתן איתם.
היתה להם הצעה של 800 והם נענו לה.

סליחה על הליקוט שעשיתי, הוא היה חשוב להבהרה שבעצם אין ויכוח, שבהנחה ויש תופעה שלבחור מוצמד מראש תג מחיר ברור, תג מחיר שהוא כפול ומכופל מהרף העליון של היכולת הכלכלית של הורי הבנות איתם הוא נפגש (לפחות רובם המכריע) - התופעה הזו מגונה מאוד, ובמידה שהורי הבנות הם תלמידי חכמים, יש כאן ההיפך בגמור מהחזקת עולם התורה.
(אם כי, ככל תופעה חברתית, אין להאשים בה את היחיד).

טענתם רק שאין תופעה כזו בכלל, אלא שפשוט יש חלק מהורי הבנות שהם בעלי יכולת, ובגלל אהבת התורה וסולם הערכים שלהם, הם מחליטים לתת לזוג הצעיר מאות אלפי שקלים. כאשר מגיעות הצעות כאלו, הבחור מן הסתם מעדיף אותן.

אז אין כאן שום ויכוח אידאולוגי, רק על המציאות בשטח. הציבור מצידו מוזמן לשפוט...

 

[מרחבית]

סליחה על הליקוט שעשיתי, הוא היה חשוב להבהרה שבעצם אין ויכוח, שבהנחה ויש תופעה שלבחור מוצמד מראש תג מחיר ברור, תג מחיר שהוא כפול ומכופל מהיכולת הכלכלית של הורי הבנות איתם הוא נפגש (לפחות רובם המכריע) - התופעה הזו מגונה מאוד, ובמידה שהורי הבנות הם תלמידי חכמים, יש כאן ההיפך בגמור מהחזקת עולם התורה.
(אם כי, ככל תופעה חברתית, אין להאשים בה את היחיד).

טענתם רק שאין תופעה כזו בכלל, אלא שפשוט יש חלק מהורי הבנות שהם בעלי יכולת, ובגלל אהבת התורה וסולם הערכים שלהם, הם מחליטים לתת לזוג הצעיר מאות אלפי שקלים. כאשר מגיעות הצעות כאלו, הבחור מן הסתם מעדיף אותן.

אז אין כאן שום ויכוח אידאולוגי, רק על המציאות בשטח. הציבור מצידו מוזמן לשפוט...

הליקוט הזה הוא אוסף תגובות להודעות ספציפיות שנכתבו, ולא נראה לי הוגן להעמיד אותן בפני עצמן. אבל לא משנה.
חוץ מזה שהנך מתעלם בעקביות מכמה צדדים נוספים שהועלו כאן באשכול.

אין ויכוח על כך שהמצב בעייתי ויש מצוקה גדולה.
אני רואה את המצב כמצב מערכתי שקשור לכל הצדדים בעניין, ומושפע מהדינמיקה של כל הנוגעים בדבר, כגון שיש יותר בנות מבנים, ושרוב הורי הבנות רוצים לבנותיהם מישהו שימשיך ללמוד שנים רבות, ועוד כמה פרטים, שלא אכנס כאן.

וכל המערכתיות הזו יושבת על הבעיה העיקרית והמעיקה שמחירי הדיור מטורפים.
היתה כעת תקופה ממושכת של הגרלות מחיר למשתכן, עם הוזלות משמעותיות ואפשרות למשכנתא טובה יותר, וכעת זה פחות או יותר נגמר. זה היה פתרון מסוים לפחות לחלק מהזוגות הצעירים.
לפני זמן, כאמור, היו קרית ספר וביתר, אחר כך בית שמש עם מחירים יותר סבירים. אחר כך זה גם נגמר בגדול.
כעת מדברים על חריש, שהיא גם יקרה, אך זולה יחסית...

ויש את הפריפריות הרחוקות, שבינתיים רק מיעוט מגיעים אליהם, אך כבר יותר מאשר פעם.
ויש רבים שקונים בטאבו משותף (יש בזה סיכון).
ויש רבים שקונים אי שם, שוכרים ומשכירים (גם בזה יש סיכון).
אנשים מנסים למצוא פתרונות. כל אחד לפי המתאים לו.
והלוואי וימצאו עוד ועוד פתרונות לטובת כלל הציבור.

 

[Ayalas]

אז כולנו מסכימים על רוב הדברים
יש בעיה, צריך לפתור אותה
לא משנה אשמה, בנים או בנות, הבעיה כוללת ונוגעת לכולם
הבחורה רוצה שבעלה ילמד, הבחור רוצה להמשיך ללמוד, ההורים של שתיהם רוצים שיהיה להם אופציה לחיים טובים ומאושרים,
חילוקי הדעות הם בצורת ההצגה של הדברים,
ועוד כמה דברים קטנים, עד זעירים ולא מורגשים כמעט,
אני חושבת שאפשר לזנוח אותם ולהתקדם הלאה.
לילה טוב!