שיתוף - לביקורת מכתב שיקבע את עתיד הכולל בעיר ואולי את עתיד הניק בכתיבה

  • הוסף לסימניות
  • #1
מאת הניק @לא מזוהה

שלום לכולם!
אני אינני כתבן מקצועי, אפילו לא כתבן בכלל.
לאחרונה ניגש אלי חבר שפתח כולל וביקש ממני לכתוב מכתב לתורמים פוטנציאלים, שלא תרמו ולא שמעו את שמע הכולל.
החלטתי לקחת את הפרויקט (בהתנדבות), אבל אם זה יעבוד, אולי אפתח אפיק פרנסה חדש, לך תדע...
אשמח שתתרמו מנסיונכם ותעזרו לי להוציא עבודה טובה בס"ד.

כתבתי מכתב אחד עם כמה סיומים שונים, כולם ישלחו, תלוי ביכולת הכלכלית של המשתלח.

נ.ב. צינזרתי פרטים מזהים כדי שלא ישללו את הפירסום בשל פרסומת, אבל מי שהשתכנע יכול לפנות באישי:D

***



לכבוד ה"ה ***.

השם שלי ***, אני פונה אליך, כאדם שמעריך את התורה ולומדיה.

אני מספר לך את סיפורי האישי. למדתי כ-7 שנים בישיבת *** בעיר *** אצל רבי *** זצ"ל, נכדו של ***, שחינך אותנו במסירות נפש לשקיעות בתורה הקדושה מתוך עמל ואהבת השם, עד הסתלקותו לפני כ-*** שנים, שמאז בנו ממשיך דרכו רבי *** שליט"א מחנך אותנו ע"פ תורתו של אביו הגדול.

התחתנתי עם בחורה מירושלים עיר הקודש, אבל לא יכולתי לעזוב את צורת הלימוד והאוירה המיוחדת של הישיבה, אותה הנחיל רבי *** זצ"ל, שאהב כל תלמיד ותלמיד כמו הבנים שלו, ולכן נסעתי כל יום באוטובוס מירושלים ל***.

זה לא היה פשוט, כ-14 שעות מחוץ לבית!
יום אחרי יום אחרי יום... לצאת מוקדם בבוקר לפני העומס, ולחזור למשפחה הרבה אחרי צאת הכוכבים – ללילה קצר, שבקושי מספק אנרגיה לעוד יום של צלילה בים התלמוד...

הקושי היה עצום, ולמרות שניסיתי לוותר וללמוד בכולל אחר, לא הצלחתי – את הסגנון הייחודי של הישיבה קשה להחליף.
המצב בבית החמיר בגלל השהות הממושכת מחוץ לבית והתשישות אליה הגעתי בסוף כל יום,

בחסדי שמים מרובים, לפני כשנה נפתח כולל לבוגרי ישיבת *** בירושלים (הכולל פתוח כמובן גם לאברכים שאינם בוגרי הישיבה, אבל הסגנון הוא כמו שמקובל בישיבה – מסורת מרבי *** זצ"ל).

התחלנו את זמן קיץ תש"פ תחת מגבלות הקורונה עם חמישה אברכים.
בא' בסיון תשפ"א זכינו והכולל מונה 13 אברכים כן ירבו.

כולל זה, שמתרחב בקצב מהיר בחסדי שמים, נועד להיות פתיח להקמת קהילה מיוחדת בירושלים, קהילה בה יגדלו בוגרי הישיבה והמצטרפים אליהם בדרך של אהבת השם יתברך, והתמסרות מוחלטת לתורה הקדושה.



בסיעתא דשמיא מרובה אנו פונים עכשיו להרחבת פעילות הכולל גם ליום שישי, להיכנס לשבת המלכה מתוך לימוד התורה בצוותא ודיבוק חברים.
מה יותר גדול מחיבור של התורה הקדושה לבן זוגה – יום השבת?!
מה יותר מרומם מלבוא לשבת – מעין עולם הבא – עם התורה המביאה לחיי העולם הבא?!


אפשר להחמיץ את ההזדמנות להיות מהראשונים שזוכים להיות חלק מדבר גדול כזה?!

בהשקעה קטנה עכשיו אתה זוכה להיות חלק מפרויקט עצום!

יש לך הזדמנות נדירה להצטרף להצלחה ולזכות בהקמת מקום תורה בעיר הקדושה ביותר לעם היהודי!

בתרומה חד – פעמית בסך 13,300$ (אפשר לחלק ל-12 תשלומים) אתה זוכה בהחזקתו של "כולל יום שישי" לשנה שלימה!
שנה שלימה של לימוד תורה בימי שישי של כולל שלם!
והפעם זוהי לא שנה רגילה, זוהי השנה הראשונה, שתהיה בסיס בעז"ה לשנים הבאות עלינו לטובה, וזכויות הלומדים בהווה ובעתיד יזקפו לזכותך, זכות שתעמוד לך ולבניך לנצח נצחים!


בתרומה חד – פעמית של 7,380$ (אפשר לחלק ל-12 תשלומים) אתה זוכה בהחזקת לומד תורה אחד למשך שנה!
שנה שלימה של לימוד תורה!
שנה שלימה שבה הקב"ה מעניק גם לך את זכות התורה של אברך העמל בתורה...
ומעל הכל - זוכה להיות שותף בזכויות כל הפרויקט שיקום בעז"ה – זכות שתעמוד לך ולבניך כל הימים!



בתרומה של 12*165 (1980 ₪) אתה זוכה בזכויות החזקת אברך תלמיד חכם למשך חודש שלם!
אין אדם או מלאך בעולם שיכול לתאר את גודל השכר ששמור אצל השם יתברך עבור חודש אחד של לימוד תורה!
וזכות זו תעמוד לימינך לנצח נצחים, תשמור עליך ותסייע בעדך בעולם הזה ובעולם הבא.



אתה מוזמן לפנות אלי במייל ***או בטלפון ***



בזכות התורה ולומדיה ינצל העולם!
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
כתיבה טובה, מרגיש לי ארוך ומייגע.
תיגש ישר לעניין ובקצרה.
לאף אחד אין זמן מיותר ו/או תחביב לקרוא מכתבי התרמה...

כנ"ל
חייבים לתת פתיחה מוחצת.

שעה נסיעה כל יום מירושלים ל...
וגם חזור....
ושהות של שנים עשרה שעות בין לבין.

חשבתי לוותר עייפתי.
הייתה זאת אישתי שטענה לי הרי התורה שאתה לומד בבית מדרש של הרב. ...
אנשים מחו"ל היו מוכנים לבוא
ואתה זכית...

וכו' וכו'
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
לא כך פונים היום לקבל תרומות
בוודאי שכך פונים היום לקבל תרומות.
מכתבים מהסוג הנ"ל מניבים הכי הרבה תרומות. אישיים, רגישים ופורטים על הרגש. במיוחד כשהם נכתבים בגוף ראשון ממני אליך, ולא מעוצבים כמו פרסומות ובאנרים שיווקיים אחרים. חבר פונה אליך לבקש טובה, לא תעזור לו?

(טוב, האמת שאני מכירה יותר את עולם ההתרמות הכללי, פחות את הישיבתי. אולי זה לא רלוונטי לקהל היעד הספציפי הזה. אבל בעיניי, מלבד ביקורת בקשר להתחלה כמו שכתבו מעליי, המכתב הזה במבנה הנכון.)
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
הדרך הישנה והוותיקה לקבלת תרומה, אכן תקפה ורלוונטית גם בעידן 2021.

אם כי, כמובן וכברור מאליו, מכתב זה אינו אלא בבחינת הכשרת קרקע ואחריו צריכה לבוא שיחת התרמה אישית.

ערכתי מלמעלה, להמחשת הכיוון:


בס"ד

מעלת כבוד ה"ה ר' שמואל שמואלביץ שליט"א.

שמי ***, ואני פונה אליך, כאדם שמעריך את התורה ולומדיה, בעניין נחוץ הנוגע לחייהם התורניים של עשרות אברכים בהווה ומאות אברכים בעתיד בעז"ה.

כמי שלמד כ-7 שנים בישיבת *** בעיר *** אצל רבי *** זצ"ל, נכדו של ***, יכולני להעיד עד כמה תועלת וחיבור לתורה צמחה לי מהחינוך הנעלה במסירות נפש לשקיעות בתורה הקדושה מתוך עמל ואהבת השם, אותו קיבלנו מרבי .... עד הסתלקותו לפני כ-*** שנים. מאז, כפי שבוודאי ידוע לך, בנו ממשיך דרכו רבי *** שליט"א מחנך אותנו ע"פ תורתו של אביו הגדול.

לאחר נישואי עם בת מבנות ירושלים עיר הקודש, הרגשתי כי אין ביכולתי לעזוב את צורת הלימוד והאוירה המיוחדת של הישיבה, אותה הנחיל רבי *** זצ"ל, שאהב כל תלמיד ותלמיד כבנו היחיד - ומשכך נסעתי כל יום באוטובוס מירושלים ל***.

זה לא היה פשוט.

כ-14 שעות מחוץ לבית (!) יום אחרי יום אחרי יום... לצאת מוקדם בבוקר לפני העומס, ולחזור למשפחה הרבה אחרי צאת הכוכבים – ללילה קצר, שבקושי מספק אנרגיה לעוד יום של צלילה בים התלמוד... הקושי היה עצום, ולמרות שניסיתי לוותר וללמוד בכולל אחר, לא הצלחתי – את הסגנון הייחודי של הישיבה קשה להחליף. המצב בבית החמיר בגלל השהות הממושכת מחוץ לבית והתשישות אליה הגעתי בסוף כל יום.

בחסדי שמים מרובים, לפני כשנה נפתח כולל לבוגרי ישיבת *** בירושלים (הכולל פתוח כמובן גם לאברכים שאינם בוגרי הישיבה, אבל הסגנון הוא כמו שמקובל בישיבה – מסורת מרבי *** זצ"ל). התחלנו את זמן קיץ תש"פ תחת מגבלות הקורונה עם חמישה אברכים. בא' בסיון תשפ"א זכינו והכולל מונה 13 אברכים כן ירבו.

כולל זה, מתרחב בקצב מהיר בחסדי שמים ונועד להיות פתיח להקמת קהילה מיוחדת בירושלים, קהילה בה יגדלו בוגרי הישיבה והמצטרפים אליהם בדרך של אהבת השם יתברך, והתמסרות מוחלטת לתורה הקדושה.

בסיעתא דשמיא מרובה אנו פונים עכשיו להרחבת פעילות הכולל גם ליום שישי, להיכנס לשבת המלכה מתוך לימוד התורה בצוותא ודיבוק חברים. כנודע עד כמה גדול הוא החיבור של התורה הקדושה לבן זוגה – יום השבת, וכי אין מעלה גדולה יותר מלהיכנס אל השבת – מעין עולם הבא – עם התורה המביאה לחיי העולם הבא.

ובזאת פונה אני אליך, הרב ??? - ליטול לעצמך זכות ראשונים, להימנות בין הנחשונים אשר יזכו להיות חלק מדבר גדול כזה, אשר יהווה אי"ה הצלחה וזכות בהקמת מקום תורה בעיר הקדושה ביותר לעם היהודי!

בהשקעה קטנה וחד–פעמית בסך 13,300$ (אפשר לחלק ל-12 תשלומים) תוכל לרכוש את זכות החזקתו של "כולל יום שישי" למשך שנה שלימה! שנה שלימה בה תוכל לדעת מידי יום שישי כי נזקפת לזכותך זכות לימוד תורה בערבי שבתות של כולל שלם!

ובפרט הפעם, שאין מדובר בשנה רגילה, כי אם בשנה הראשונה, אשרת תהיה בסיס בעז"ה לשנים הבאות עלינו לטובה, וזכויות הלומדים בהווה ובעתיד יזקפו לזכותך ולזכות בני ביתך לנצח נצחים!

אשמח מאוד אם תקדיש מזמנך ותפנה אלי במייל ***או בטלפון ***

ובוודאי זכות התורה ולומדיה תעמוד לך ולדורותיך אחריך, להתברך בשפע טובה וברכה, "אורך ימים בימינה, בשמאלה עושר וכבוד", לראות בטוב כל ימי חייך עד עולם
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
כמי שלמד כ-7 שנים בישיבת *** בעיר *** אצל רבי *** זצ"ל, נכדו של ***,
המון פרטים.

מרבי .... עד הסתלקותו לפני כ-*** שנים. מאז, כפי שבוודאי ידוע לך, בנו ממשיך דרכו רבי *** שליט"א מחנך אותנו ע"פ תורתו של אביו הגדול.
מסורת מרבי *** זצ"ל).

אם הנמען אינו תלמיד מובהק לרבי *** זצ"ל, לא יודע עד כמה זה ידבר אליו שמזכירים אותו שוב ושוב.
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
המכתב די מרגש (נניח)
אבל יש הבדל בין כתיבת פרוזה לבין כתיבה שיווקית. פרוזה מטרתה לרגש את הקורא, לעומת זאת כתיבה שיווקית מטרתה לגרום לקורא לשלוף את הארנק..

ומכיוון שמכתב התרמה נועד לגרום לקורא לשלוף את הארנק, הרי שהוא נכלל בתחום הכתיבה השיווקית.
לכן צריכים להיות בו אלמנטים של כתיבה שיווקית.
כמו למשל:
א. בידול - מה הייחודיות של המוסד המדובר? במה הוא שונה מכל האחרים?
ב. פחד מהפסד - למה שאני אתרום דווקא עכשיו? מה אני עלול להפסיד אם אני לא אתרום? (הזדמנות להכפלת מצ'ינג, אם ההתרמה תיכשל המוסד ייסגר)
ג. זיהוי הצורך וה'כאב' של הקורא. (אולי הוא מרגיש שאין לו חלק בתורה? שמא הוא חושש שתורתו של הרבי תישכח?)
ד. הנעה לפעולה אחת ברורה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
רגישים ופורטים על הרגש
מה זה פורטים על הרגש....
אני עד עכשיו עם דמעות.

עכשיו באמת, אם חשבתם שלאיש עסקים ממוצע יש זמן בכלל לעבור על הסיפורי פוגי הללו - אז יש לכם טעות חמורה, מידיעה.
ראשי כוללים משקיעים היום עשרות אלפי שקלים כדי לקבל הדרכה א י ך בכלל מבקשים היום תרומה
אז בא ראש כולל ומביא למישהוא בלי נסיון לכתוב סיפורי רגש, נו באמת.

אבל כולי תקוה שתפגשו איזה נדבן מוזר שיפתח את הארנק ממכתב כזה.
אמן.
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
חברים, אתם טועים.
זוהי לא כתיבה שיווקית שפונה עכשיו אל מאות אנשים.
זו כתיבה ממוקדת, ספציפית, המיועדת ככל הנראה לאדם מסויים, שלבו חם לנושאים אלו.
מכתבים כאלה צריכים להיות כתובים בשפה ברורה ובנעימה ובעיקר - ממוקדת.
להציג את הסיפור, את הצורך ומה אנחנו רוצים להציע לו.
אחרי מכתב כזה יוצרים קשר עם התורם וחולבים ממנו את הכסף.
מי שעובד עם מוסדות וארגונים, יודע שזה עובד בשטח.
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
לשם המחשה,
להלן מייל ששלח מנהל ארגון לתורם:

ידידי היקר, ר' ???,
שלום וברכה.

המצב בתקופה האחרונה, יחד עם הבידודים וההסגרים במשך שבועות וחודשים, הביאו לכך שילדים בעלי קושי רגשי או לימודי זקוקים יותר לטיפול ולעזרה. בחודשים האחרונים הביקוש ב??? לטיפולים הולך וגובר מאוד, והעלויות גבוהות ביותר - בפרט שבתקופה מורכבת זו לא פשוט כלל לגייס תרומות.

מידי חודש בחודשו חסרים לנו 24,000$. לכן בעצה אחת עם הר"ר ??? החלטנו שיש צורך להעמיד לשנה הבאה 12 שותפים נאמנים, שישאו בעול בסך 2,000$ בחודש. ר' ??? שוב נרתם כאן לעזרה, והסיכום בינינו הוא - שבאם אני יביא 4 שותפים, ר' ??? יגייס את ה-8 שותפים הנותרים.

הזמן קצר והמלאכה מרובה, וברצוננו להסדיר את הענין בהקדם, כדי למנוע הצטברות של חובות. על כן, כמי שמכיר את '???' על כל פרטיה ודקדוקיה מיום היווסדה וליווה אותה בכמה וכמה צמתים של עליות ומורדות בדרך - עד המצב שכיום ב"ה הארגון הולך וגדל ופועל גדולות ונצורות - אני סבור שאתה מבין את חשיבות הענין ותחפוץ לקחת על עצמך סך 2,000$ דולר בחודש למשך השנה הבעל"ט.

במוצאי שבת הקרוב הנני נוסע לחו"ל יחד עם ר' ???, ובכדי לעמוד בהסכם - חשוב ביותר שאקבל את תשובתך בהקדם.

בידידות ובהכרת הטוב,
???
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
מחילה, אבל המכתב הזה לא ריגש אותי בכלל.
יצר לי רושם של אחד שמאד מאד מאד מעריך את מה שהוא עושה ואת ראש הישיבה הספציפי שלו,
ובשם ערכו הרם הוא בא להתרים למטרה הנעלה, קרי 'אני'. להבדיל מאלפי אברכים וכוללים אחרים.
אם מדובר בבוגר הישיבה, או בהורה, או מקורב בדרך כלשהי - ניחא, אולי.
אדם זר - לא נראה לי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
בעז"ה

בואו נפריד בין עתיד הכולל לעתיד הניק בכתיבה..
הכתיבה טובה. עניינית, והסגנון בהחלט ברמה.

בנוגע למכתב התרמה- אני לא מבינה בזה הרבה, מסכימה שצריך הרבה עוצמה כדי לגרום לאדם לפתוח מייל היום, וכל שכן להמשיך שורה ועוד שורה.
רק בתור בנאדם פשוט- הסכומים להתרמה היו נראים לי לא ראליים. להוציא שלוש עשרה אלף דולר בעקבות קריאת מייל?... ועוד בתור "השקעה קטנה"?.. זה מיועד למשפחה רגילה? מה עם הוראת קבע של עשרים וחמישה שקלים בחודש וקבלת זכויות נצחיות, משהו יותר מצוי ומקובל?
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
בהנחה שהמכתב פונה לבוגרי הישיבה, הפירוט הנרחב סביבה מיותר, צריך להוסיף תיאורי אווירה שידליקו לבוגר את הסנטימנטים.
בהנחה שלא, התורם ממש לא אמור להתרשם מהחיבור התלותי של הבוגרים לסגנון הישיבה, להיפך.

הדיוק במספרים אמנם משדר תום ואמינות אבל בסוף לא ממש מעורר חשק לתרום 13,000$ לכולל יום שישי של 13 אברכים.

לגבי הכתיבה: לא ממש מתאימה לסקטור המדובר. חסרים חום והתלהבות. כשהפנייה מגיעה כמכתב אישי של אברך מהכולל היא אמורה להיות מכל הלב. הניסוח הנוכחי אפור מדי.

(את הסכומים כותבים מלכתחילה בחלוקה ל-12, בסוגריים מחשבים את הסכום המלא).
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אשכולות דומים

שיתוף - לביקורת אם לא בריתי?
ב"ה

אתם, שמדברים נגד לומדי התורה.
אתם, שהפכתם את לימוד התורה למעשה פלילי.
אתם, שהחלטתם לכלוא בחורי ישיבות על עוון ההשתמטות, כלשונכם.
אתם, שיצרתם משוואה שאומרת: כשיש מלחמה, כולם צריכים להתגייס לשורות הצבא, כי במלחמה צריך את כל הבנים מגויסים כדי להילחם.
אתם, שסברתכם היא שותפות בנטל.

אם היינו מקשיבים לכם, הרי שאז לא היו בתי המדרש מלאים בבחורים השוקדים על דברי התורה.
האם חשבתם שלבטל את התורה הזאת, הקיימת והנצחית, זה מה שיוביל את עם ישראל לשמירה והגנה?

אם תחשבו לרגע לכמה שמירה אנו נצרכים, הרי שצבא שלם לא יכול להגן מפני יום של חרון אף ה'.
האם כל מה שעברנו, החל מהשביעי לעשירי, אינו מצביע באופן הכי מדויק שיכול להיות על מהלך על-טבעי?
כי אם אויבינו היו מסכימים פה אחד על אותו היום ואותה השעה, הרי שלא היו עוזרים כל כלי המלחמה וכל החכמים וכל החיילות כולם.

ראינו כמה נזק יכול להיגרם מכמה טילים איראניים, ורק מי שהיה מחובר למצבת פיקוד העורף יודע על רמת ההכנות לקראת קטסטרופה שהייתה יכולה להתרחש חלילה.

אין חולק על כך שהצבא וחייליו עושים עבודת קודש מתוך מסירות נפש אדירה.
כל חייל שיוצא לקרב משאיר צוואה, ויודע שיש סיכוי שהיא אכן תתממש.
זו מסירות נפש שאין כמותה, וזו זכות אדירה של עם ישראל.

וכל חייל שליבו דופק ופועם בעוז לקראת משימה של סיכון חייו בשטח אויב, מבקש שני דברים:
האחד, שמירה והגנה עצומה מלמעלה,
והשני, שתהיה בידו הזכות לשרת ולהגן בגופו על עם ישראל.

ואם השמירה מלמעלה מגיעה רק בזכות קיום התורה, הרי שכל חייל מבקש בעומק ליבו, שיהיה מי שישקוד על התורה למענו ולמען השמירה על כל עם ישראל.

התורה מוטבעת בנפש כל יהודי, וכל יהודי מתחבר אליה, מי בגלוי ומי בסתר, ובליבו פועמת קדושת התורה.
ומי שיבוא וילעג ויקרא: "לכו תילחמו עם התורה", כעת צריך לקום ולעשות מעשה.

או במילים אחרות: לא מספיק ללמוד תורה, צריך להכניע את האויב עם טנקים.

לאותם אלו אני קוראת את הקריאה שלי:
אתם, שמאמינים שבכוח הצבא להכניע את האויב.
אתם, שחושבים שכולם צריכים להיות שם במלחמה הזאת, כולל לומדי התורה.
האם אתם חושבים שטנק לבד יכול לשמור על עם קטן, מוקף באויבים?

ומה הסיבה שיש שנאה כל כך עמוקה כלפי עם ישראל?
אולי תתבוננו בשורש של הדברים?
אולי תשכילו להבין שהצבא הוא שליח של בורא עולם לשמירה על עם ישראל.

ואם ניקח את חוד החנית, שהוא לימוד התורה הקדושה, לב ליבו של עם ישראל, כיצד תהיה שמירה על העם?
הלא קודשא בריך הוא, ואורייתא, וישראל, חד הוא, הם דבר אחד.

היה מן הראוי שכל לוחם ילך ויבקש מלומד תורה בתחנונים:
למד לזכותי.
למד למען השמירה עליי ועל כל העם.

היה מן הראוי שאנחנו, כעם, נבקש את לימוד התורה הזה, נכבד אותו, נייקר אותו, ונרומם אותו.

לימוד התורה, והשמירה האדירה שהוא מביא אתו, זה הבסיס של הקיום שלנו.
"אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמים וארץ לא שמתי".

אז כן, הרבה שליחים לו למקום, כדי להגן על עם ישראל: יש את לומדי התורה ויש את הלוחמים.
אבל האם אתם חושבים על כך שאתם מוותרים על השמירה הכי גבוהה שיכולה להיות, באמצעות דיבורכם?

הלא על הבל פה של לימוד התורה מתקיים העולם כולו, מתקיימים עם ישראל, וזו השמירה שתוביל אותנו לגאולת עולמים.

השומרים, ששומרים על הגחלת, למרות ועל אף.

ואם אתם, אלו שמבקרים את לומדי התורה, מוכנים ללחום בלי שמירה ובלי הגנה,
ואם מתי מעט שמעדיפים לחשוב שהכוח הפיזי הוא העיקר, ומוכנים להשפיל את לומדי התורה,
הרי ששפלותם היא רוממותם.

ואם הושפלנו על קיום העולם, ואם הושפלנו על עבודת השמירה, יבוא יום שנתרומם.
נוכל לראות אז את הכוח העצום, הכוח הרוחני.
נוכל לראות אותו במוחש.
נוכל לראות עננים של שמירה, שנוצרו כתוצאה מכוח לימוד התורה.

ואז כל מי שלא האמין, ואפילו נלחם בלימוד התורה, ובפרט בשעת מלחמה, יבין שכל המלחמה הייתה על התורה ועל לימודה.

ואם יש בכם חיבור של מסירות נפש בשביל עם ישראל, כדאי מאוד שתדברו במעלת לומדי התורה, והיה זה שכרכם.

לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ עַל־כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ: (שיר השירים פרק א פסוק ג)
"לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים" -
שְׁמָנֶיךָ אותיות נשמה.
נשמת עם ישראל, אין כמותה.
היא מקבלת את כוחה מבורא עולם עצמו, כמו שנאמר: "שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ"
הנשמה מקבלת מבורא עולם, ודי למתבונן.

כשרואים את מסירות הנפש של הלוחמים, אי אפשר שלא לראות את הקדושה האדירה, העל־טבעית, שכולה נמשכת מכוחו של בורא עולם.
וכששומעים את לימוד התורה הקדושה, אי אפשר שלא לחוש את הקדושה האדירה היוצאת מתוך המילים.

כל מי שמתבונן, יכול להרגיש זאת.
ודי למבין.
לספרים שלי, בעיקר האחרונים, אין קהל או קוראים.

אולי הכתיבה לא מספיק טובה, בעיות בשיווק, או סיבה אחרת.

מכיוון שאין קהל שממתין לכתיבה שלי, אני לא משקיעה בספרים מעל היכולת שלי, אלא משקיעה בגבול, מתוך הבנה שכן חשוב לי שהספרים יצאו לאור ושהם יהיו סבירים, קריאים, אבל לא אכפת לי אם הם לא יהיו מושלמים, כי כאמור אין קהל.
חשוב לי לציין שאני כן מעבירה שעות ארוכות מאוד על כל טקסט, שוב ושוב, זה לא יוצא מהשרוול, כן יש המון מחשבה והרבה תסכול והרבה השתדלות. אבל אם היה לי קהל הייתי כנראה יוצאת מגדרי הרבה יותר.
*
זה כמו שמסדרים את הבית לפני שבאים אורחים או סתם מסדרים את הבית כי בית צריך סדר.
כשאמורים לבוא אורחים יש יותר השקעה, מה לעשות... ואם זה סתם סדר שגרתי מסכימים לעצמכם להתרשל מעט.
בכל זאת למקרה שהספרים כן ייקראו (אני כותבת ומוציאה לאור בגלל מגוון סיבות, בלי קשר לתוצאה כי הגעתי למסקנה שכל אחד צריך לעשות את המקסימום כדי לצאת לאור או להגשים את עצמו).
וגם בגלל שאני תורמת את הספרים לספריות וכו' חשוב לי שהתוכן של הספרים יהיה מתאים לקריאה עבור קהל קוראים חרדי.
כך שאשמח שתחוו את דעתכם לתוכן של הפרולוג:
האם אופן הגשת התוכן מתאים לנרטיב החרדי ואיך הייתם ממליצים לשפר את התוכן כך שיתקבל באופן נכון ומדויק ולא יכניס רעיונות לא נכונים לקורא.
*

מסדרון אווירי

פרולוג

"האם שומע"?
"כאן דור שומע עבור."
"פזר את המפגינים".
"את כולם?"
"כן, את כולם!"


דור הביט לעבר המפגינים.

שתי מדרכות, מצד אחד מילואימניקים אוחזים שלטים נגד חוק הגיוס, מצד שני בחורים בלבוש חרדי אוחזים בשלטים נגד אותו החוק.
דור התקרב לאנשיו. "התקבלה הוראה לפזר את ההפגנות".
"לפזר את כולם? גם את המילואימניקים?" שאל גיא.
"את כולם".
*
דוידי, נחמני ואהרון עמדו והחזיקו שלטים נגד גיוס בחורי ישיבות.
סוסים דהרו לקראתם בפראות. לובשי מדים אחזו אלות.
הם לא זזו מיד.
עד מהרה התברר שזו היתה טעות, הסוסים דהרו אליהם.
אהרון התעשת ראשון ודחף אותם הצידה, הם התגלגלו על הקרקע, קיבלו מכות יבשות.
הצליחו לצאת משם ברגע האחרון.

*

מהעבר השני עמדו רוי, נועם, דילן, מילואימניקים. מבטם הביע את התחושות הקשות שלהם.
אחרי אין ספור ימי התנדבות כשהם חווים מלחמה מול עיניהם, הם רצו לחוש שוויון.
גם לכיוונם הסוסים דהרו, גם הם נמלטו משם כל עוד נפשם בם.
הם נתקלו, מתנשפים, במפגינים לובשי השחור לבן, עומדים ברחוב סמוך ומנסים לחזור לעצמם.

הם עמדו אלו מול אלו.
עיניהם אמרו הכל.
אחד מבחורי הישיבה הושיט להם יד: "נעים מאוד, דוידי".
"היי, דילן".
אהרון נחפז לסייע להם, הושיט להם מים, הם שטפו פנים ואת המכות היבשות שקיבלו במנוסתם.
*
הרחוב הירושלמי היה קריר, רובם היו מוכים, השלטים בידיהם נקרעו.
"אתם משתמטים מהצבא", קולו של נועם נשמע עמום, לא מאשים.
"אנחנו לומדים תורה מגינים על הארץ, הצבא רוצה לעקור לנו את היהדות, אין לנו כאן זכות קיום בלי התורה והמצוות ".
"אתם מגינים? אנחנו נלחמים. כשכואב הראש אתם מתפללים או שותים אקמול?"
"גם וגם"
"יופי, אז קדימה, תתגייסו".
"במשך הדורות תמיד היו לומדי תורה, אין סיבה שכל העם יהיו לוחמים, אנו מתפללים לימים בהם לא נצטרך צבא. עכשיו אנחנו בגלות ומחכים לימים טובים יותר".

דילן גיחך, "ימים טובים יותר? אתה חי בסרט, זה הגורל שלנו, אנחנו חייבים להגן על עצמנו".

רוי חש שזה מגיע.
חושך, פנסי מכונית מרצדים. שני גברים יצאו מרכב ישן, התקרבו בצעד איטי, תום עמד לפניו דרוך עם הנשק, הוא קצת הסתתר מאחורי תום, חש במשהו לא תקין.
הדופק של רוי החל להלום בפראות.
עינים בוהקות נצצו מולו בחשיכה, הם שלפו נשק קטן, מהיר.
קולות נפץ נשמעו, תום נפל, הוא רץ למצוא מחסה, יורה צרורות בלי אבחנה.

זעה קלה שטפה אותו, לחץ, צלצול באוזניים, הוא כמעט נפל, יד עדינה תפסה אותו, עינים בוהקות על רקע החושך.
חיוך עדין, מגבעת, רצון טוב.
הוא חש שהעיניים הטובות מחזירות לו את היציבות.
תחושת חמימות הציפה אותו. הם לא יודעים מה זו מלחמה, הם שונים. יש כאן אנרגיה אחרת, של שלום זך, כזה שלא טעם טעמו של אובדן נשימה. החבר'ה מולו חיים כמו בעולם אחר: לא מחפשים לשלוט, ולא מאמינים בטרור.
הם סך הכל טובים.


"אתה בסדר?" השאלה נשאלה. עיניים דואגות, של חבריו ושל חובשי המגבעות, הקיפו אותו.
"עכשיו כן", חייך רוי. היה עצב בחיוכו.
הוא לא שונא אותם. הוא מרגיש שהם טובים.

רוח מוזרה נשבה שם. רוח שהגיעה מעולם המלחמות והטרור, שלא עושים טוב לאף אחד, אבל הובילו לדבר מעניין: שיח בין חלקי העם.
זה קורה: אנשים יוצאים לרחובות, כי אין להם תשובה אחרת. הם נפגשים, מדברים, מקשיבים.


גם להם זה קרה לפתע, בלי לתכנן, הם מצאו את עצמם יושבים סביב שולחן בחצר מסעדה סמוכה, החיילים הזמינו שתיה, בחורי הישיבה אמרו שיש להם מהבית.
הם שוחחו מעט, הרבה שתקו. מרגישים שמה שמחבר ביניהם זו תחושת השייכות לארץ הזו, וזה שהם בני אותו עם, ושהם בני אדם, בני אדם טובים.

התחושה שריחפה היתה בעיקר פליאה ותסכול מההתנהלות של נציגי הממסד, לובשי המדים.

"מילא אתם מפגינים נגד הגיוס, אבל למה הם רדפו אותנו? אני נתתי את החיים שלי למדינה, והיא הפקירה אותנו, איך הם מעיזים לפזר אותנו ככה עם סוסים, אפילו שונאינו לא מקבלים כזה יחס". אמר רוי.
"עשיתם גדולות ונצורות למען העם", חייך אליו נחמני, "עזוב את המדינה, אתם נלחמתם למען העם".
"למען אחי ורעי", זמזם דוידי קלות.
"אנחנו לומדים למען העם, אתם נלחמים למען העם", אמר אהרון, "אין מדינה, יש אותנו, העם למען העם".
רוי החליף מבט מהיר עם חבריו.
"אני אוהב את המדינה", אמר, "אבל המדינה מתעלמת. יש תחושה שהלכה המדינה."
אהרון חייך אליהם. "אתם מוזמנים לעשות אצלינו שבת".
"ואתם ללשכת גיוס", העקיצה היתה בלתי נמנעת.
"בחורי הישיבה אינם אחראים על המלחמות, זו ההתנהלות של ראשי המדינה, אותה התנהלות ששלחה את הסוסים לרדוף אחרינו", אמר נחמני בנועם, "הממשלה יכלה לעשות הרבה למען הביטחון, גם הצבא יכול היה להיות יותר יעיל, אנחנו לא אשמים בהתנהלות הזו, זו האחריות שלכם, אתם החילונים אחראים כאן".
"איך אתה מדבר, אתה נשמע לך שפוי?" כעס נועם, "קודם כל המפלגות החרדיות נמצאות בממשלה ואחראיות באופן מלא על מה שקורה כאן. ואתם בחרתם בהן! גם אתם אחראים! שנית, החילונים לא שולטים על המדינה".
"אז מי שולט על הכל? החרדים – לא, אני לא שולט, אני לא מכיר אנשים בעמדת שליטה, אתם – לפי דבריכם לא, אין לכם שליטה. מי אחראי לכל מה שקורה כאן?"
האנשים החליפו מבטים מהירים: "מרגע לרגע נעשה לנו ברור: אין מלך בישראל. אף אחד לא אחראי. הכל הפקר", אמר רוי בקול כנוע מעט.
"אנחנו מנסים, יוצאים לרחוב, מפגינים. גם אתם... אנחנו יוצאים החוצה כי אנחנו פוסט טראומטיים. אתם יוצאים כי אתם לא רוצים להיות פוסט טראומטיים, כנראה. מישהו יושב שם, יש לו סמכויות, אבל הוא לא באמת מבין. לא באמת איכפתי. לא באמת רוצה שהמצב ישתפר".

"לא לא העניין שאנחנו לא רוצים להיות פוסט טראומטיים, אנחנו נכנעים לדעת גדולי התורה. לימוד התורה חשוב ומגן עלינו", הסביר נחמני, מקווה שדבריו יפלו על אוזניים קשובות ומבין שיש כאן משהו יותר משמעותי.
*
"אולי מדובר בנו, גם אם המצב היה סבבה לגמרי היינו מחפשים פחדים, חרדות, מלחמות, שנאה, ריגושים. אולי הבעיה לא בחוץ, היא בתוכנו". היה זה קולו של בעל המקום, מסעדן קשיש עם חיוך ושפם ענק, שהחל לאסוף את המפיות והמלחיות, "יאלה, קדימה חבר'ה, אני סוגר כאן את המקום. תמשיכו לבוא לכאן כל יום מצידי, לדבר. שתיה על חשבון הבית", המשיך לומר. "תפתחו כאן מקום לדיונים, זה מה שיש לנו כאן, אחרי כל השנאה", הוא שתק לרגע והוסיף: "נעים להכיר אתכם, אני חיים עמוס עזרא, המסעדה הזו היתה של הורי, היא פעילה כאן מלפני מלחמת יום כיפור. ראיתי הרבה דברים בחיים ואני רוצה לומר: אין לנו מקום אחר".
מספרי טלפון הוחלפו, הם נפרדו, מבטיחים לשוחח שוב.




אומרים שאני חברה'מן.

לא ברור לי אם זהו שבח או גנאי, או סתם ציון עובדה.

מבחינתי כל דבר שמייחד אותי על פני השאר, מתקבל בברכה.

כמות הצומי בעולם הזה מוגבלת, ואנשים נלחמים לקבל פרוסה ממנה. ומאז שנפתחו שערי המדיה השונים להציג בפנינו חלקים גדולים יותר ויותר של העולמות הקרובים והרחוקים, ההמונים נעשים יותר ויותר אפרפרים בעינינו. וקרב הישרדות ניטש על כל קמצוץ ייחודיות אפשרי. הקרב הוא קשה ואכזרי, גם אם הוא מתנהל ברובו מתחת לסף התודעה.

לכן אני שמח על כל מאפיין שיכול להרים את ראשי מעל הזרם האפור, ולמשוך אלי תשומת לב. בין אם זה טוב או רע, אולי זה שאני גבוה, שיש לי נמשים, או שאני חברה'מן.

הצורה הכי מקובלת להתבלט במגזר שלנו, היא כמובן, בלימוד. אבל עבורי זה מחוץ לתחום. זהו שטח שבו אינני מסוגל להגיע לאיזשהו מעמד.

כי בלימוד התורה אפשר להצטיין או בבקיאות או בלמדנות. בשביל בקיאות צריך זיכרון טוב או כושר התמדה ועדיף גם וגם. לי את שניהם אין.

וכדי להיות למדן צריך להיות מאלה שמתעמקים ומתווכחים וכותבים ומחדשים. ואילו אני, יושב ליד גמרא, קורא קטע. אם מובן - טוב. אם לא - מסתכל קצת במפרשים וברגע שמוצא פשט, ממשיך הלאה. אין לי סבלנות לגישה של "בוא נראה מה אפשר לעשות כאן עוד", שונא לחפור מתחת לדברים הפשוטים ולנסות לזעזע אותם, לשם מה זה טוב בכלל.

אז את המרץ והתושייה שלי אני מפנה לכיוונים טכניים יותר, לארגן לסדר להכין לבצע. בקיצור הטייטל שלי הוא, חברה'מן.

מי שמשתמש היום במילה "חברה'מן" זה אומר משהו על הגיל שלו.

החברים שלי בכולל משתמשים במונחים מודרניים יותר כדי לתאר אותי. חברה'מן, קורא לי רק הראש כולל.
כמו שהוא עשה אתמול אחר הצהרים, כשהבאתי לו את חשבונית הניקוי-יבש של המגבות.

"שב רגע, ר' דב", הוא הצביע על הכסא שמולו, "אתה הרי חברה'מן. אולי יש לך רעיון איך אפשר לעשות שהכולל יהיה, איך לומר..." ידיו נעו במעגלים בניסיון להביע משהו שלא הצלחתי להבין. האברכים באים והולכים, ואין שום..." אצבעותיו כמו לשו בצק דמיוני, בכוח רב.

גיבוש, חשבתי. זו המילה שהוא מחפש. אלא שמן הסתם אינו מכיר אותה.

"דיבוק חברים", אמרתי.

כף ידו חבטה על השולחן, "בדיוק!" קרא בקול.

"דיבוק חברים" חזר ואמר לעצמו, מלא סיפוק על התגשמות המושג המעורפל שהציק לו, לתוך שתי מילים מדויקות וממצות.

הווילון שמאחורי ראש הכולל, פירפר גלים גלים. כי מאוורר הרגל שנע בקשת איטית, הפנה אליו כעת את פניו.
אחר כך עבר המאוורר לשחק בזקנו של ראש הכולל. והווילון חזר להתיישר, עדיין רועד קלות, כמו אוגר כוחות לקראת הסיבוב הבא.

ואז בא תורה של הגמרא הגדולה הפתוחה על השולחן, דף אחד התרומם, ביצע ריקוד קטן ומפותל באוויר, ואז התהפך באוושה לצד השני, כשדף נוסף שמתרומם מיד בעקבותיו, נעצר באצבע ראש הכולל שנחתה עליו וממשיך לזמזם ולרטוט במרדנות.

"אפשר לארגן שיגידו חבורע'ס", שלפתי קלף ידוע.

"בתוספת מלגה? אני לא בטוח שאצליח להשיג תקציב ל..."

"בלי שום מלגה".

"נראה לך שהאברכים ירצו?" שאל ראש הכולל, מתבונן במאוורר הבודק את עמידות צווארוני חולצתי.

"בוודאי שירצו, מי לא אוהב להשמיע את עצמו. להציג לאחרים דבר שהוא יצר. מימוש עצמי".

"מישמוש מה?" הפנה אלי ראש הכולל את אזנו, מניח יד מאחוריה.

"הוצאה מהכוח אל הפועל", הסברתי, "זה משהו שאנשים משתוקקים לו".

המאוורר התייאש מהצווארון שלי וחזר לרשרש את המסמכים שעל השולחן בזה אחר זה, הפך עוד דף בגמרא הגדולה, השתעשע מעט בזקן הלבן ולבסוף הגיע שוב אל מה שנראה כי הסב לו את העונג הרב ביותר - הטרדת הווילון.

"אנשים משתוקקים להגיד, זה נכון, השאלה הקשה היא, אם יש כאלה שמסוגלים להקשיב". אמר ראש הכולל, שידע דבר או שנים על טיבם של אברכים.

"אני אארגן קבוצה של, נניח, חמישה אברכים, בשביל התחלה. שכל שבוע אחד אחר מוסר חבורה לפי תור.
אמת שלאף אחד אין סבלנות להקשיב. אבל אדם אומר, אני מוכן להקריב ארבע הקשבות תמורת אמירה אחת".

"תמורת אמירה אחת, שאני יודע שאף אחד לא מקשיב אליה?!" פקפק ראש הכולל.

"לי כן יקשיבו! כך חושב כל אחד". אמרתי בחיוך.

הראש כולל הצטרף לחיוך. "נו ר' דב, רעיון טוב הצעת. אני באמת חושב שזה יפתח בין האברכים...אה..." הוא שילב את אצבעותיו שוב ושוב.

אינטרקציה, זו המילה שהוא היה זקוק לה, אך מכיוון שלא מצאתי לה תחליף, אמרתי בפשטות, "אני אארגן את זה בעזרת השם" וקמתי ממקומי רגע לפני שהמאוורר חזר אל טווח צווארוני.

המשך יבוא בעז"ה

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה