צריכה את עזרתכם

הבן שלי, ילד מהמם בן חמש, מתלונן המון
זה יכול להיות למשך שעה ארוכה ברצף או יותר שהוא מוצא כל הזמן מה לא טוב, למה לאחים שלו ולא לו...
אני כן רוצה, לא רוצה.. (הבוקר מאז שקם ועד היציאה לא היה רגע של שקט)
אנחנו מנסים את כל סוגי התגובות.. להסביר לו שמדברים יפה, להתעלם, להמשיך לחייך. כלוווםם
הוא כאילו נכנס לסרט הזה ולא יוצא ממנו. הוא מרגיש שעושים לו דווקא
מציינת שהוא ילד שמקבל הרבה תשומת לב וחיזוקים
למי שיש עיצה, אני אשמח מאוד! קצת מיואשת
כל ילד הוא עולם שלם, עולם אחר.
אבל בכל זאת התיאור שלך קצת מזכיר לי את בן החמש שלי...
ילד מקסים ומצליח, מקבל המון יחס ואהבה,
ובכל בוקר- הכל חורק... מתבכיין על הלבוש, על הקורנפלקס וכן הלאה
כל בקשה ודרישה (בהתאם לרמה שלו, כן?!)- בורח או בוכה.
גם בגן ובעוד מקומות.
פנינו לייעוץ מקצועי אצל פסיכותרפיסטית כי הרגשתי כמוך- מה אני מפספסת?! הוא מקבל המון אהבה הכלה הבנה לקשיים, אז למה הוא ככה???
מה שהיא הציגה לנו היה מאוד מעניין.
אחרי אינטייק ארוך, בו היא בררה לעומק שהוא ילד אהוב ומקבל באמת את הכל, ויש לו כוחות חיוביים אותם אנחנו מעצימים.
היא אמרה שהבעיה היא בחוסר גבולות.
וילד שחש את חוסר הגבולות- מנצל אותם.
ויש לנו סדר יום בבית, ויש דרישות וכו'
אבל הוא מרגיש את נקודת התורפה שלנו של הרחמים עליו (ואם נחפש בעבר אז גם לי יש נקיפות מצפון על כל מיני דברים אצלו, וייתכן שהוא גם חש את זה. וכן יש קושי ספציפי בהווה שהוא קיבל סיוע בהתפתחות הילד)
הוא מרגיש את זה חזק, ומשתמש בזה חזק ולבסוף מקבל יחס שלילי.
ועוד הבנתי שבכי והתבכיינות זה עוד שלב ראשוני, ברגע שילד מתחיל להימנע ולברוח- זה כבר שלב נוסף בהתנהגות שנובעת מחוסר גבולות ויותר קשה לעבוד על זה.
מה שאנחנו התחלנו ליישם זה-
להמשיך המון אהבה וחיזוקים על דברים אמיתיים שטובים בו, ובלי קשר לזה-
להתנהגויות הלא מתאימות- להציב גבול. או לא להתייחס, אם זה באמת עוזר ומתאים במקום, או להגיד לו- אני סופרת עד 3 ואתה מפסיק. בבית שלנו מבקשים בדיבור ולא ביללות. בטון ברור ,עוצמתי ולא כועס.
לעמוד על כך שיבצע מה שאנחנו מבקשים ממנו, בענייניות, בלי התבכיינות. אבל באופן מיידי.
לא לוותר לו. אנו מאמינים שהוא מסוגל לעמוד בגבולות שהצבנו לו, והם טובים ונצרכים עבורו.
אנחנו בעיצומו של תהליך... רואים התחלה של דברים טובים.
לנו זה פקח את העיניים.
מקוה שהשיתוף יעזור.