אתגר נספח לאתגר דו שבועי - סיפורו של הניצב

[לבי]

קטע מתוקן אפשרי?
ואם כן היכן
באתגר או הנספח

 

[דיונון]

קטע מתוקן אפשרי?
ואם כן היכן
באתגר או הנספח

לבקש מההנהלה.

 

[יאן]

משתתפי האתגר היקרים, שימו לב לכתוב על דמות שאינה חלק מהסיפור המקורי כלל. לא באופן שולי לא כניצב ולא כנציב מלח.
הסיפור מסתדר מצוין בלעדיה, היא רק קשורה לאחד הדמויות בסיפור המקורי.

לדוגמא בסיפור על יוסף מוקיר שבת, לא לכתוב על החוזה בכוכבים שראה שאת כל כולו יירש רבי יוסף היהודי הרש (אברהם פריד אוצרות יהודיים ח"ב ש"א) אלא לכתוב על השכן של יוסף מוקיר.
ולא כמו יאן שכתב על העכבר.

 

[הנף מקלדת]

משתתפי האתגר היקרים, שימו לב לכתוב על דמות שאינה חלק מהסיפור המקורי כלל. לא באופן שולי לא כניצב ולא כנציב מלח.
הסיפור מסתדר מצוין בלעדיה, היא רק קשורה לאחד הדמויות בסיפור המקורי.

לדוגמא בסיפור על יוסף מוקיר שבת, לא לכתוב על החוזה בכוכבים שראה שאת כל כולו יירש רבי יוסף היהודי הרש (אברהם פריד אוצרות יהודיים ח"ב ש"א) אלא לכתוב על השכן של יוסף מוקיר.
ולא כמו יאן שכתב על העכבר.

מקור?

 

[יאן]

מקור?

סמוך עלי

 

[הנף מקלדת]

סמוך עלי

אז עכשיו תסביר לי לפני שאני משחרר את סיפורי.
לכתוב על דמות שולית או לא ?
לא הבנתי.
או שהתכוונת לא להזכיר שום דמות מהסיפור?

 

[דיונון]

אז עכשיו תסביר לי לפני שאני משחרר את סיפורי.
לכתוב על דמות שולית או לא ?
לא הבנתי.
או שהתכוונת לא להזכיר שום דמות מהסיפור?

המטרה היא לכתוב סיפור שהוא קודם כל סיפור בפני עצמו, וחי בזכות עצמו.
בנוסף - וכאן האתגר - הוא צריך לחפוף לסיפור מוכר, בשילוב הבזקים מהסיפור המוכר (ברמה שנזהה במה מדובר בלי זכוכית מגדלת).

 

[הנף מקלדת]

המטרה היא לכתוב סיפור שהוא קודם כל סיפור בפני עצמו, וחי בזכות עצמו.
בנוסף - וכאן האתגר - הוא צריך לחפוף לסיפור מוכר, בשילוב הבזקים מהסיפור המוכר (ברמה שנזהה במה מדובר בלי זכוכית מגדלת).

מצוין.
מה שכתב ר' @יאן אם זה על דעתך אז יש לי שאלה.
בסיפורי יש ניצב שקיים בסיפור המקורי אבל בתור ניצב.
לדוג' "מבעד לחלון השקיפו אביו ואמו בערל העגלון ועידן הפקח"
אני רוצה לספר על עידן הפקח איך אני?

 

[דיונון]

איך אני?

לא מספיק ברור

אנסח זאת כך - יש סיפור שנכתב מנקודת מבט שונה, אבל העלילה היא אותה עלילה כמו הגירסה הקלאסית.
בהתאמה למשל הפותח על אגדת רש"י - סיפור הדברים מנקודת מבטו של גוטפריד שהולך להתייעץ עם רש"י, חווה את הנצחון ואחריו את הכשלון, חוזר עם שלשה חיילים ואחד מת בשערי העיר.
הסיפור הוא בדיוק אותו סיפור.
לא זה האתגר.
בסיפור על גרט'ל לעומת זאת, הנושא הוא לא המלחמה והנצחון ומספר הניצולים, אלא סיפורה של אם גלמודה שמחכה לבן שלה שיחזור מהמלחמה, ציפייה שמסתיימת באופן טראגי.
אה, במקרה זה גם חפף עם האגדה על רש"י.
זה האתגר.

 

[הנף מקלדת]

ציפורי הבוקר צווחו באוזניה של קאמוזה, שוב היא ישבה כל הלילה על הסלע האדום, הרחק ממיטתה שבכפר, שם בשבילים בהם גדלה, בין בתי העץ, צפוף לה, גרונה נחנק מעיניים חטטניות.

על הסלע הזה, עוד מאז שהיתה ילדה, היא מסדרת את מחשבותיה הרחק מאנשי השבט ומעיניה הדוקרות של דיקומה המשרתת. היא אוהבת את דיקומה אבל לעולם לא תחשוף בפניה סודות הכמוסים בליבה, היא נאמנת לה אך היא נאמנת גם לאבא.

אביה של קאמוזה, ראש השבט השולט באוזבקיסטן, הודיע לה אתמול בדרך אגב כי נמצא חתנה המיועד, גבר חסון ונאה, נעים הליכות, שנקרא בשם יאקאב. והיא, הרכינה את ראשה כנהוג, מפני כבודו, ורצה בין התלמים בכדי לבכות את עצמה לדעת.

אין לה בעיה להינשא ליאקאב, היא לא ממש מכירה אותו, אך שמעה מאביה כי יש לו ידי זהב. וידוע לכל, לפחות כך מרננים בבית התה, שכל תקלה בטרקטורי הכפר מתקן מיד. גם עם עניין הייחוס העלום אין לה בעיה, היא לא מאמינה בכך שמוצא האדם מעיד על טיבו.

מה שמציק לה זה העיקרון, הכפייה החד משמעית. מציק לה שאין בידיה בחירה, וזה כלא אותה מבפנים. היא רצתה לרוץ ולהטיח בפני אביה פינג'אן מהביל, אך אין לה את האומץ, והיא יודעת שמעריצי אביה יכולים להרוג אותה. במקרה הטוב.

החתונה שנקבעה לערב, הלכה ונרקמה, והיא כצופה מן הצד, עמדה באדישות כל זמן שדיקומה שזרה שיבולים לשערה. גם כשהביאו לה את זר הפרחים שהיה שייך לאימה שמתה, הניחה אותו בעדינות על הרצפה, כמו הניחה פרחים על קברה שלה. קבר חירותה.

המחשבות קרעו את מוחה, היא תצטרך לעבור את כל הטקסים השגעוניים של השבט, בעוד חתנה ישב לו בנחת ויזמר לעצמו מהניגונים שלו, אלו שדיקומה שחה באוזנה שבאים הטאג'יקים מהרי דיג'אן להאזין לו, ומה היא תעשה איתו, היא כלל לא מבינה בשירים.

קרני השמש גלשו אל מעבר להרים, רק אור חלש האיר את פניה החיוורות, היא לא אכלה מאתמול, אין לה תיאבון. מעניין אם גם הוא מרגיש כך. לרגע חלפה מול עיניה מחשבת בריחה נועזת, אך חיש גירשה זאת ממוחה היות וזו התאבדות מוחלטת. עדיף לחיות חיי שבט אומללים, מאשר להיות למאכל הסלעים המשוננים והאכזריים שבשוחות ההרים.

התזמורת מנגנת, והיא יושבת ופניה חתומות, תוהה במחשבותיה על חייה עם טאג'יק מוזר, מארץ זרה, מה היא יודעת עליו בכלל? אפילו אם יש לו הורים אינה יודעת. ואולי הוא לא כל כך נורא, אולי גם הוא אוהב תרנגול עם תירס? ותירס לבד. ותרנגול לבד. אולי.

לפתע החלה תכונה בקרב השושבינים. החתן -כך אמרו הנערים- ברח אל ההרים עם חפציו וצרורו. ראש השבט שהיה ללעג רתח מזעם וכל שומריו אצו לחפש אחר החתן, חי או מת. החתונה התפזרה אט אט, ורק קאמוזה יושבת על הכיסא.

היא הביטה על הפרצופים המבריקים והזועמים. הציורים שצויירו על פני האורחים החלו להמרח מאגלי הזיעה, ואז חשבה לעצמה, אולי בכל זאת עדיף היה להינשא ליאקאב.

לא יאומן.
עד אתמול הייתי בטוח שזה הסיפור שלי...
יש לי כבר שתי טיוטות בעניין יעקובו הזמר.
בשבת בבית התה, ראיתי אותיות כמו מתוך הגמרא שקראו לי במורא "חפש לי סיפור אחר"
בסוף הלכתי על הרעיון של שיר סיפור (עיי"ש) , אבל אחר.

בכל אופן ביצוע אגדי.
רק שעשית שמות שמתאימים לשבטים אפריקנים, לא בוכריים כמתבקש, אבל ניחא.

בכלל, אתגר אחד הטובים.

 

[פרוגמטי]

לא יאומן.
עד אתמול הייתי בטוח שזה הסיפור שלי...
יש לי כבר שתי טיוטות בעניין יעקובו הזמר.
בשבת בבית התה, ראיתי אותיות כמו מתוך הגמרא שקראו לי במורא "חפש לי סיפור אחר"
בסוף הלכתי על הרעיון של שיר סיפור (עיי"ש) , אבל אחר.

בכל אופן ביצוע אגדי.
רק שעשית שמות שמתאימים לשבטים אפריקנים, לא בוכריים כמתבקש, אבל ניחא.

בכלל, אתגר אחד הטובים.

זה אומר אני המצאתיה וזה אומר אני המצאתיה. גם אני טוען כך.
מעלה פה מה שכתבתי לעצמי כתקציר, יום לאחר עליית האתגר:
לספר את סיפורה של אשתו של ראש השבט בשיר יעקב ששודכה לראש השבט בעל כרחה והחליטה שאצל הבת שלה זה לא יקרה וכשקלטה שבעלה נדלק על יעקב שהיה בחור מוזר וזר שממלמל דיבורים מוזרים בשפה לא מוכרת ורוב הזמן בדיכאון שהגיע לכפר הנידח שלהם ורוצה לשדך לבת שלו, ניסתה להניא אותו מזה אבל הוא לא הקשיב לה ודרש ממנה להכין את הסעודה של השכנוע והיא אשה כנועה הכינה בלב מר וכל הזמן קיוותה שאיכשהו זה ייפול ופתאום ללא הודעה מוקדמת כאילו שמעו לה משמיים הוא תפס את רגליו וברח כמו משוגע ועד היום כולם זוכרים את החיוך שלה.
כתבתי כבר חצי ואני ממש אובד עצות על מה לכתוב כעת, אבל אני שמח על 2 דברים: א' על הביצוע המדהים ש @שיילה העלה. כתבת את זה מדהים!
ב' שכיוונתי לאחד המוחות הטובים בפורום.

 

[AtArA R]

אהממממ
מותר לומר שגם אני חשבתי על הסיפור הזה?
מישו יאמין לי?...

 

[דיונון]

לספר את סיפורה של אשתו של ראש השבט בשיר יעקב ששודכה לראש השבט בעל כרחה והחליטה שאצל הבת שלה זה לא יקרה וכשקלטה שבעלה נדלק על יעקב שהיה בחור מוזר וזר שממלמל דיבורים מוזרים בשפה לא מוכרת ורוב הזמן בדיכאון שהגיע לכפר הנידח שלהם ורוצה לשדך לבת שלו, ניסתה להניא אותו מזה אבל הוא לא הקשיב לה ודרש ממנה להכין את הסעודה של השכנוע והיא אשה כנועה הכינה בלב מר וכל הזמן קיוותה שאיכשהו זה ייפול ופתאום ללא הודעה מוקדמת כאילו שמעו לה משמיים הוא תפס את רגליו וברח כמו משוגע ועד היום כולם זוכרים את החיוך שלה.

ואז הוא שידך אותה לבן של מאסק כי הוא נתן מוהר של ארבע פרות חולבות ושתי תרנגולות מטילות.

 

[נ. גל]

יהיה מעניין אם הטיוטות יועלו פה...
השוואה בין רעיונות זהים מעטים שונים תמיד מפרה. (לשון עשרים פרות, שלושים שוורים)

יצויין שהרעיון דווקא לא עלה לי, באופן די מפתיע.

 

[שיילה]

יצאתי בנאלי.

 

[הזדמנות]

ניסיתי לכתוב קטע חלופי:

אמא של אבריימל חיבקה אותו בחום. היא התקשתה להיפרד ממנו אבל אבריימל שיחק אותה קשוח. יהיה בסדר, אמא. הוא עלה על הכרכרה ונסע בדרכים הבוציות שמחברות בין עיירה לעיירה. הם חלפו על פני כנסיה ואבריימל רקק לעברה בפיזור נפש, מחשבותיו היו נתונות למעבר המשמעותי בחייו.

וההסתגלות לישיבה באמת היתה קשה. אבריימל צעד עכשיו לארוחת צהריים, זה היה ה"יום" של ר' שמרל לארח אותו. אדם אחד אסף מעילים שהיו מונחים בערימה מאחורי חבורת מקומיים מתנשפים שנצמדו לאיזה הר, התנשפו והזיעו. ההוא עם המעילים נעלם. הוא כבר שמע שמועות על היצורים כאן, הוא טיפס במעלה ההר. ר' שמרל גר מצידו השני.

 

[דוכסוסטוס]

לא יאומן.
עד אתמול הייתי בטוח שזה הסיפור שלי...

אהממממ
מותר לומר שגם אני חשבתי על הסיפור הזה?
מישו יאמין לי?...

מישו יאמין לי שגם אני? תכננתי לתאר את אחת מצלליות הנשים שחשקה ביאקוב לחתן והביטה במשטמה בבת ראש השבט שזכתה בו, עד לנקמה המתוקה.
לא פעם ראשונה ש @שיילה מתאר חיי שבטים באופן כה קסום עד לרמת ציורי הפנים הנמחקים מאגלי הזיעה.

 

[אלעזר 1]

מישו יאמין לי שגם אני? תכננתי לתאר את אחת מצלליות הנשים שחשקה ביאקוב לחתן והביטה במשטמה בבת ראש השבט שזכתה בו, עד לנקמה המתוקה.
לא פעם ראשונה ש @שיילה מתאר חיי שבטים באופן כה קסום עד לרמת ציורי הפנים הנמחקים מאגלי הזיעה.

יש כאן רעיון מצוין לאתגר:
לספר את אותו הסיפור מנקודות מבט שונות.

 

[נודד]

לא מספיק ברור

אנסח זאת כך - יש סיפור שנכתב מנקודת מבט שונה, אבל העלילה היא אותה עלילה כמו הגירסה הקלאסית.
בהתאמה למשל הפותח על אגדת רש"י - סיפור הדברים מנקודת מבטו של גוטפריד שהולך להתייעץ עם רש"י, חווה את הנצחון ואחריו את הכשלון, חוזר עם שלשה חיילים ואחד מת בשערי העיר.
הסיפור הוא בדיוק אותו סיפור.
לא זה האתגר.
בסיפור על גרט'ל לעומת זאת, הנושא הוא לא המלחמה והנצחון ומספר הניצולים, אלא סיפורה של אם גלמודה שמחכה לבן שלה שיחזור מהמלחמה, ציפייה שמסתיימת באופן טראגי.
אה, במקרה זה גם חפף עם האגדה על רש"י.
זה האתגר.

לא הצלחתי להכריע האם עמדתי בכללי האתגר. לכאורה לא. מכיוון שאין סיפור בלי דייג שדג את הדג ליוסף מוקיר שבת, ומצד שני הסיפור אינו פונה ליוסף אלא לדייגים.
@דיונון אשמח לתשובה בעניין.
(@יאן בתור מעורר העניין אשמח גם לקבל את דעתך)

 

[דיונון]

לא הצלחתי להכריע האם עמדתי בכללי האתגר. לכאורה לא. מכיוון שאין סיפור בלי דייג שדג את הדג ליוסף מוקיר שבת, ומצד שני הסיפור אינו פונה ליוסף אלא לדייגים.
@דיונון אשמח לתשובה בעניין.
(@יאן בתור מעורר העניין אשמח גם לקבל את דעתך)

לדעתי עונה מאד על האתגר - הסיפור מספר על תסכול של שני דייגים-חברים, על האשמה, על אכזבה.
אגב, החלק שהיהלום מנצנץ לדג בפה נשמע לי קצת תלוש מהמציאות, זה הרי בקיבה שלו, לא?