שיתוף - לביקורת חנוקה

[RACHELIZ]

סיפור לחנוכה. כאן.

 

[RACHELIZ]

דיון:
בתוך הסיפור הנ"ל, יש פיסקה כזו:

עכשיו שלב התוכנית. דווקא היא נחמדה. אני שוכחת לחשוב על עצמי. עוצמת עיניים ובוחרת חפץ מהקופסא.

האם זה פרדוקס, שהיא כותבת במודע שהיא שוכחת לחשוב על עצמה?
האם לא נכון לכתוב כך או שזה עובר מסך?

 

[מ. י. פרצמן]

שאלה מעניינת. לכאורה כן, אם מישהו שוכח - הוא בדרך כלל גם שוכח וגם לא מודע לעובדה שהוא שכח,
אבל אני חושבת שבמקרה הזה זה אחרת, כי כשאדם שוכח לחשוב על עצמו - הוא לא בהכרח לא מבחין בעובדה הזאת. כלומר, הוא יכול לשכוח לחשוב על עצמו, ועדיין להיות ער לכך שהוא לא חושב.

 

[RACHELIZ]

כי כשאדם שוכח לחשוב על עצמו - הוא לא בהכרח לא מבחין בעובדה הזאת.
אם כך, המילה שוכחת היא הבעייתית, אם הייתי כותבת "אני לא חושבת על עצמי" אז איכשהו זה מסתדר.
ודווקא אני אוהבת את המילה הזו של השיכחה כי היא כביכול באה לומר שהתוכנית משכיחה את הצער. ולכן קצת קשה לי לוותר עליה...

 

[מ. י. פרצמן]

כי כשאדם שוכח לחשוב על עצמו - הוא לא בהכרח לא מבחין בעובדה הזאת.
אם כך, המילה שוכחת היא הבעייתית, אם הייתי כותבת "אני לא חושבת על עצמי" אז איכשהו זה מסתדר.
ודווקא אני אוהבת את המילה הזו של השיכחה כי היא כביכול באה לומר שהתוכנית משכיחה את הצער. ולכן קצת קשה לי לוותר עליה...

מה עם 'אני מרשה לעצמי לשכוח'?
זאת מודעות מלאה, אבל היא עושה את העבודה. לא?

 

[פירי]

ודווקא אני אוהבת את המילה הזו של השיכחה כי היא כביכול באה לומר שהתוכנית משכיחה את הצער. ולכן קצת קשה לי לוותר עליה...

לדעתי הגיוני יותר לא להשתמש עם שכחה.
אנשים לא שוכחים את המצב שלהם, גם כשהם שמחים. זה חלק מהם. נראה לי.

 

[RACHELIZ]

מה עם 'אני מרשה לעצמי לשכוח'?

כן, מתקבל יותר על דעתי...

לדעתי הגיוני יותר לא להשתמש עם שכחה.
אנשים לא שוכחים את המצב שלהם, גם כשהם שמחים. זה חלק מהם. נראה לי.

זה בהכרח סותר את ההצעה לעיל או שזה כן יכול להסתדר?

 

[פירי]

זה בהכרח סותר את ההצעה לעיל או שזה כן יכול להסתדר?

מתנצלת שקשה לי עכשיו לחשוב על הצעה חילופית
אבל תחשבי על זה הפוך - אמא לילדים, יכולה לשכוח אותם? גם באירוע דרמטי מאושר או מבלבל.
אותו יחס.

 

[RACHELIZ]

אמא לילדים, יכולה לשכוח אותם? גם באירוע דרמטי מאושר או מבלבל.
אותו יחס.

היא יכולה נניח לא לחשוב עליהם בזמן מסוים...
השאלה שלי היא יותר על האיזכור של השיכחה.

 

[נ. גל]

אצל אדם שמודע לעצמו בד"כ, יש תהליך של כמה שניות לפחות עד שהוא מצליח להתנתק ולא לחשוב על עצמו. במהלך השניות האלו הוא מסוגל לעצור ולהגיד "היי, אני מפסיק לחשוב על עצמי. איזה קטע.", וגם בזמן שהוא לא חושב על עצמו, יש רגעי הפוגה שמשהו מוזר לו והוא לא לגמרי יודע לשים אצבע על הנקודה.
יש מצב שזה מה שעובר על הגיבורה (והיא באמת גיבורה...)? כשברגע מסויים היא מסמנת לעצמה את זה לבירור, וכשהיא כותבת, היא יודעת לנסח ש"ברגע הזה אני שוכחת לחשוב על עצמי"?

 

[פירי]

היא יכולה נניח לא לחשוב עליהם בזמן מסוים...

זהו בדיוק. לכן נראה לי ששכחה לא שייך כאן

 

[RACHELIZ]

כשברגע מסויים היא מסמנת לעצמה את זה לבירור, וכשהיא כותבת, היא יודעת לנסח ש"ברגע הזה אני שוכחת לחשוב על עצמי"?

זה הקטע, שהכל נכתב בלשון הווה. אם היה נכתב בלשון עבר הכל היה מסתדר כי כביכול כיום היא מספרת ששכחה בעבר לחשוב על עצמה...

 

[נ. גל]

זה הקטע, שהכל נכתב בלשון הווה. אם היה נכתב בלשון עבר הכל היה מסתדר כי כביכול כיום היא מספרת ששכחה בעבר לחשוב על עצמה...

אם כך, באופן כללי זו שאלה על כתיבה בלשון הווה - האם עלינו להתייחס לכל משפט כיחידת זמן חדשה, וצועדים עם הכותב בזמן ההתרחשות, או שכפי שברור לכל קורא - הטקסט לא נכתב באמת באותם רגעים, ולכן ניתן להתייחס אליו גם מכיווני זמן אחרים.

 

[RACHELIZ]

אם כך, באופן כללי זו שאלה על כתיבה בלשון הווה - האם עלינו להתייחס לכל משפט כיחידת זמן חדשה, וצועדים עם הכותב בזמן ההתרחשות, או שכפי שברור לכל קורא - הטקסט לא נכתב באמת באותם רגעים, ולכן ניתן להתייחס אליו גם מכיווני זמן אחרים.

היטבת להגדיר. זה בעצם תמצית הדיון.
אפשר להמשיך אותו מכאן