דיון כמה שאלות על סיפור

  • הוסף לסימניות
  • #1
כמה מחשבות על כתיבה של סיפורים.

למה קיים ספל?

תארו לעצמכם שלא היינו יודעים את התשובה. לא רק שהיינו יגעים ללא הרף, בלי להכיר את המושג של הפסקת קפה באמצע יום מתיש, גם לא היה לנו מושג איך לבנות אותו נכון, איך ליצור ספלי קפה מגוונים שישמשו אותנו באמת. אז נשאל את השאלה: למה ספל?

מה מרכיב אותו?
מה הצורה שלו?
מי יוצר אותו?
בשביל מה?

מצוידים בתשובה לשאלות האלה, נוכל ליצור אינסוף. החיפוש אחר התשובה לשאלה הזאת, הוא הסיבה שאני כותבת את הדברים האלה.

מה זה סיפור, או ליתר דיוק: למה סיפור?

צריך לחשוב על זה. איזו פעולה הסיפור צריך להשיג כדי להיחשב ספל טוב. כלומר סיפור טוב. מהו סיפור מצוין, ספל נהדר, שעושה את מה שהוא אמור לעשות - בהצלחה?

אז אולי נתחיל משאלה אישית יותר: מה אתם רוצים שהסיפור שלכם יעשה?
התשובה שלכם יכולה להיות משהו כזה:

"אני רוצה לכתוב סיפור ש…ירגש."
"אני רוצה לכתוב סיפור ש… מעורר מחשבה."
"אני רוצה לכתוב סיפור ש… יהיה פופולרי."

בעזרת השם, הרבה מאיתנו הולכים לכתוב סיפור טוב. אז מה זה בעצם "סיפור טוב" - מבחינת כל אחד ואחת פה? בטח כבר יצא לכם לחשוב על זה הרבה בעבר. אבל אם קשה לכם למצוא תשובה, בואו נעשה תרגיל, ננסה את השאלות האלה:
  1. אני רוצה לכתוב סיפור שיעשה…
  2. בדרך כלל אני קורא/ת סיפורים שגורמים ל…
  3. אגב, הנה שאלת בונוס: האם התשובות של 1 ו- 2 שונות? למה לדעתכם זה יצא כך?
מעניין איזה תשובות מגוונות יהיה לנו. מחכה לשמוע את דעתכם
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
אחרי שקראתי את הפרק הראשון של "תכתבו" רציתי להציע כמה מחשבות שיש לי על כתיבה וסיפורים, כי בשבילי יש פה שאלה רחבה יותר שלא מקבלת תשובה אמיתית.

למה קיים ספל?

תארו לעצמכם שלא היינו יודעים את התשובה. לא רק שהיינו יגעים ללא הרף, בלי להכיר את המושג של הפסקת קפה באמצע יום מתיש, גם לא היה לנו מושג איך לבנות אותו נכון, איך ליצור ספלי קפה מגוונים שישמשו אותנו באמת. אז נשאל את השאלה: למה ספל?

מה מרכיב אותו?
מה הצורה שלו?
מי יוצר אותו?
בשביל מה?

מצוידים בתשובה לשאלות האלה, נוכל ליצור אינסוף. החיפוש אחר התשובה לשאלה הזאת, הוא הסיבה שאני כותבת את הדברים האלה.

מה זה סיפור, או ליתר דיוק: למה סיפור?

צריך לחשוב על זה. איזו פעולה הסיפור צריך להשיג כדי להיחשב ספל טוב. כלומר סיפור טוב. מהו סיפור מצוין, ספל נהדר, שעושה את מה שהוא אמור לעשות - בהצלחה?

אז אולי נתחיל משאלה אישית יותר: מה אתם רוצים שהסיפור שלכם יעשה?
התשובה שלכם יכולה להיות משהו כזה:

"אני רוצה לכתוב סיפור ש…ירגש."
"אני רוצה לכתוב סיפור ש… מעורר מחשבה."
"אני רוצה לכתוב סיפור ש… יהיה פופולרי."

בעזרת השם, הרבה מאיתנו הולכים לכתוב סיפור טוב. אז מה זה בעצם "סיפור טוב" - מבחינת כל אחד ואחת פה? בטח כבר יצא לכם לחשוב על זה הרבה בעבר. אבל אם קשה לכם למצוא תשובה, בואו נעשה תרגיל, ננסה את השאלות האלה:
  1. אני רוצה לכתוב סיפור שיעשה…
  2. בדרך כלל אני קורא/ת סיפורים שגורמים ל…
  3. אגב, הנה שאלת בונוס: האם התשובות של 1 ו- 2 שונות? למה לדעתכם זה יצא כך?
מעניין איזה תשובות מגוונות יהיה לנו. מחכה לשמוע את דעתכם
1. אני רוצה לכתוב (יותר נכון, באמצע לכתוב) סיפור שישנה את התפיסה כלפי עולם המד״ב, וכלפי סוגת ספרי המתח במגזר, ויוכיח שאפשר אחרת, בלי להתפשר על ערכים ועל איכות.
2. אני לא קורא בהווה (כארבע שנים) סיפורים, למעט קצת בעיתונות וכאן בפרוג. בעבר קראתי ספרים רבים, רובם מסוגת המתח / פעולה. כולם ריאליסטיים.
3. השאלה הנ״ל לא קיימת אצלי, כי בזמן שעוד קראתי ספרים - לא באו לעולם ספרי מד״ב / פנטזיה חרדיים (מלבד אחד מאלף, שאותו כן קראתי, ואת דעתי המלאה עליו לא אחשוף, כי אני לא רואה את עצמי כמבקר ספרות, בפרט לא כמבקר של מאיה קינן). קראתי גם הארי פוטר, אבל זה היה בתקופה רחוקה, אם כי החוויה זכורה לי עד לעצם היום הזה כמופלאה. אני לא כותב בסגנון (של הארי פוטר), אבל בהחלט למדתי ממנו איך לבנות דמות עמוקה של נבל, שיוצאת קצת מתוך הריבוע מבלי לפגוע בנבלותו של הנבל (אני יודע שאין מילה כזו. תודה, עורכי לשון זועפים שכמותכם. אתם לא יודעים לצחוק קצת?!).
אני יודע שהעדפות הקריאה שלי (או אי הקריאה שלי) חריגות בקרב כותבים, ואני מקווה שזה מספק עבור השאלות שהוצבו כאן.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
...עוד מחשבות על כתיבה וסיפור

אז תשמעו סיפור…

פעם בשנה אנחנו מתאספים יחד, ומספרים סיפור לכל המשפחה. מדור לדור נמסר סיפור הגאולה, סיפור הולדת עמנו.

בסיפור הזה טמונים הסיבות ליצירה של כל סיפור. סיפור
משלנו. מה אנחנו נוהגים בליל הסדר? לדמיין מה אבותינו עברו, להרגיש על בשרנו את האפילה, הסבל, התקווה, האור והגאולה. כאילו אנחנו עצמנו יצאנו ממצרים.

גם אם אנחנו חכמים, נבונים, יודעים כל מה שיש לדעת אודות
מה שקרה, את כל הפרטים וכל הפירושים על מה שקרה, בכל זאת מצווה עלינו לספר. לא ללמוד. לא ללמד - דווקא לספר. לדמיין, להרגיש, להיזכר.

סיפור מכיל סגול
ות רבות, אני בטוחה שכבר דיברו על זה הרבה פה בפורום ובינינו לבין עצמינו... הרי כולם פה כותבים ואוהבים לכתוב אז מן הסתם לנו - זה ברור.

אבל עוד לפני שנתעמק ביתרונות של הסיפור, אני חושבת שצריך להבין בראש ובראשונה דבר אחד יסודי. סיפור זה שונה.


זה לא מידע.

זה לא שיעורי בית.

זה לא מסר, ולא מוסר. זה לא פרס וגם לא עונש. זה לא מחנך ואפילו לא דיון חברתי. אמנם, סיפור
מכיל הרבה מהדברים האלה, במיוחד סיפור איכותי. אבל סיפור איננו אף אחד מהדברים האלה. סיפור עומד בזכות עצמו.

סיפור זה
סיפור.

אני בטוחה בזה, לכן עולה אצלי השאלה - אם הוא איננו הדברים האלה, אז מהו כן? מהו סיפור?

יש כמה דברים שכולנו מכירים ויודעים על סיפור: סיפור מסוגל לספר אודות
מה שהיה, נכון. אבל סיפור גם שולח אותנו הרחק לסוף העולם, סיפור מקרב את עבר הים - עד למרחק נגיעה. אפילו עד נסתרות היקום הידוע והבלתי ידוע.

סיפור יכול להוביל אותנו
עמוק אל תהומות הנפש, אפילו אל מעבר למציאות שאנחנו מכירים. סיפור ממחיש לנו את הנשגב מאיתנו.


סיפור מושיט לנו יד, לאנשים כל כך שונים ומגוונים, בצורות וגילאים ודעות וטעמים שונים, ומחבר אותנו. מקשר אותנו אל עולם של דמיון משותף.

זו שפה שאינה רק טקסט ואותיות וביטויים. זה לא רק מתאר את מה שהיה ואיך זה היה. סיפור זה שפה אחרת. סיפור מדבר ב
שפת הלב.

-- עוד לא סיימתי, אבל מה אתם חושבים על זה? נשמע הגיוני? מסקרן אותי לשמוע... ובכן, איך זה נשמע.
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
עדיין מעניין אותי לשמוע את התשובות שלכם על השאלה הראשונה, אבל בנתיים

....עוד מחשבות על סיפור​


איך שפת הלב עובדת?

אותיות, הברות, וביטויים מרכיבים כל שפה. כמובן, מתוך הנחת יסוד שכל המעורבים בעסק אכן מכירים בצורות האלה ויודעים איך משתמשים בהם. יהיה אתגר גדול מידי ליצור קשר עם מישהו שלא מכיר את השפה שלנו.

אז כדי לכתוב סיפור, צריך ללמוד את שפת הלב, את מרכיביה ומשמעויותיה.

עכשיו לדעתי כל לב מכיר ודובר בשפה הזאת, מגיל צעיר מאוד. אנחנו לומדים רגשות, להבין מסרים, להזדהות, לזהות, באופן טבעי. לכן אנחנו גם מבינים מה זה סיפורים באופן מיידי מגיל קטן. אבל סופר משתמש בשפה באופן מכוון. איך הוא עושה את זה?


צעד ראשון: גירוי החושים

סיפור מפתה אותנו. עיצוב מושך, סדר, ותבניות, קוראים לתשומת הלב שלנו. היופי של היצירה מבקש מאיתנו להקדיש לה זמן.

כתיבה טובה מסוגלת לגרות הרבה חושים של הקורא, אפילו חושים פיזיים. להציג לנגד עינינו עולמות רחוקים, להקים מבנים שקרסו מזמן אל נבכי ההיסטוריה, להזכיר לנו טעם של בית, להציף את הריח של ליל שישי, רק בעזרת השפה.


את החלק הזה פשר לתרגל ככה:
אם יש איזה קטע מספר או סרט, אולי אפילו קטע שלא אהבנו - אפשר לשכתב את זה בכמה שיפורים קטנים. דבר ראשון נכנסים לראש של אחת הדמויות, תחשבו על מה שהחושים שלה מעבירים לה ברגע הזה - ומנוקדת המבט הזאת לכתוב את הקטע מחדש.
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
בעז"ה


  1. אני רוצה לכתוב סיפור שיעשה…
שינוי.
  1. בדרך כלל אני קורא/ת סיפורים שגורמים ל…
שגורמים לי לחשוב ולהרגיש:)
  1. אגב, הנה שאלת בונוס: האם התשובות של 1 ו- 2 שונות? למה לדעתכם זה יצא כך?
שאלה מעולה, מעוררת מחשבה. אני חושבת שהשינוי שאני רוצה ליצור הוא באמת השינוי שאני רוצה לחוות- שינוי במחשבה וברגש. בקיצור, מבחינתי ספר טוב זה ספר שמניע אותי מחשבתית ורגשית.




כתבת הרבה על מה זה לא סיפור, ועל מה סיפור עושה... אבל זו לא הגדרה של סיפור, אני עדיין מחכה לה:)


זו שפה שאינה רק טקסט ואותיות וביטויים. זה לא רק מתאר את מה שהיה ואיך זה היה. סיפור זה שפה אחרת. סיפור מדבר בשפת הלב.

ופה נוסף עוד מושג מופשט, שפת הלב, שגם לו אין כ"כ הגדרה כאן בקטע (או שאני פספסתי...). אולי חסר גם משפט מקשר, כמו, "הסופר משתמש בכלי השפה, אותיות ומילים, בכדי לגעת ברובדים העדינים והעמוקים ביותר: רגשות ותובנות אנושיות. במילים אחרות, הסופר משתמש בשפה הדבורה בכדי להגיע אל שפת הלב."
וכיוצא בזה, סתם דוגמא... פשוט היה חסר לי איזו הגדרה או קישור.
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
הספר הוא מדריך הכתיבה של מוישה גוטמן ולירון פיין.
לפי הספר ודרך אגב הוא ספר מדהימדהים, שאלה מספר 1 ש @הגיבן (ת) הביא/ה היא אחת מ5 השאלות שנשאל את עצמנו לפני כתיבת סיפור.
לכן, לפעמים התשובה תשתנה מסיפור לסיפור- לפי מה שנרצה להעביר בו. פעם זה יהיה התרגשות גדולה מאוד או עצב עמוק כתהום, געגוע צורב או הזדהות כנה.
@הגיבן (ת) האם הכוונה הייתה לכיוון הכללי של הסיפורים של כל אחד ואחת ממנו?
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
כמה מחשבות על כתיבה של סיפורים.

למה קיים ספל?

תארו לעצמכם שלא היינו יודעים את התשובה. לא רק שהיינו יגעים ללא הרף, בלי להכיר את המושג של הפסקת קפה באמצע יום מתיש, גם לא היה לנו מושג איך לבנות אותו נכון, איך ליצור ספלי קפה מגוונים שישמשו אותנו באמת. אז נשאל את השאלה: למה ספל?

מה מרכיב אותו?
מה הצורה שלו?
מי יוצר אותו?
בשביל מה?

מצוידים בתשובה לשאלות האלה, נוכל ליצור אינסוף. החיפוש אחר התשובה לשאלה הזאת, הוא הסיבה שאני כותבת את הדברים האלה.

מה זה סיפור, או ליתר דיוק: למה סיפור?

צריך לחשוב על זה. איזו פעולה הסיפור צריך להשיג כדי להיחשב ספל טוב. כלומר סיפור טוב. מהו סיפור מצוין, ספל נהדר, שעושה את מה שהוא אמור לעשות - בהצלחה?

אז אולי נתחיל משאלה אישית יותר: מה אתם רוצים שהסיפור שלכם יעשה?
התשובה שלכם יכולה להיות משהו כזה:

"אני רוצה לכתוב סיפור ש…ירגש."
"אני רוצה לכתוב סיפור ש… מעורר מחשבה."
"אני רוצה לכתוב סיפור ש… יהיה פופולרי."

בעזרת השם, הרבה מאיתנו הולכים לכתוב סיפור טוב. אז מה זה בעצם "סיפור טוב" - מבחינת כל אחד ואחת פה? בטח כבר יצא לכם לחשוב על זה הרבה בעבר. אבל אם קשה לכם למצוא תשובה, בואו נעשה תרגיל, ננסה את השאלות האלה:
  1. אני רוצה לכתוב סיפור שיעשה…
  2. בדרך כלל אני קורא/ת סיפורים שגורמים ל…
  3. אגב, הנה שאלת בונוס: האם התשובות של 1 ו- 2 שונות? למה לדעתכם זה יצא כך?
מעניין איזה תשובות מגוונות יהיה לנו. מחכה לשמוע את דעתכם
דיון מעניין מאוד.

הייתה תקופה שהתבקשתי לכתוב סיפורים עם מסר. זה עבד, זה הלך מעולה, אבל בשלב מסוים זה הרגיש לי כמו בדיחה, אולי אפילו כמו לכתוב תעמולה. כאילו מורגש משהו שנדחף 'בכוח'.
עד ששמעתי סופר מפורסם (שאני לא זוכר מי זה היה) שאמר שהוא לא מנסה לדחוף 'מסר' לסיפור. בסיפור טוב המסר יעבוד לבד.

קראתי ספר מסוים שראיתי בו מסר ענק, אבל חבר שלי ראה בו מסר שונה לגמרי. אני מאמין שאם אני אשאל את המחבר הוא יגיד לי שהוא התכוון למשהו אחר לגמרי.

אני מנסה לראות את עצמי כ'מספר סיפורים'. יש לי סיפורים לספר. אני לא מנסה לגרום לאנשים להאמין בעצמם ולהצליח לצעוד על חבל דק מתל אביב לניו יורק, אני מספר את הדמיון שלי.
שזה, אגב, הכלי הכי יפה ('מגניב') בספר. אני משתף את הדמיון שלי לדמיון של אחרים.
אם מישהו הצליח להפיק מזה תועלת, והיה זה שכרי (ואני מנסה שיהיה מסר), אבל בסופו של דבר באתי לספר סיפור.
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
לכן, לפעמים התשובה תשתנה מסיפור לסיפור- לפי מה שנרצה להעביר בו. פעם זה יהיה התרגשות גדולה מאוד או עצב עמוק כתהום, געגוע צורב או הזדהות כנה.
האם אפשר לשים את כל זה תחת "לרגש"? כמו לומר: אני רוצה להעביר רגש כנה ועמוק בסיפור שלי.
או: אני רוצה להתרגש מסיפורים שאני קוראת.

ככל שיכתבו פה יותר תשובות יש לי חשד שכך נראה מגוון גדול מאוד של דברים שסיפורים "יעשו" מבחינת היוצר. כפי שציינת, וזה מה שמרתק.
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
... עוד מחשבות על סיפור

צעד שני:
מעירים את הלב


הרבה תחושות ורגשות רבים עוברים עלינו במהלך החיים. יותר ממה שאפשר לספור. אבל בניסיון לקדד את השפה, למצוא את המפתח המשותף לכולנו, סופר יכול לגייס רגשות בסיסיים ביותר, רגשות שכל אחד מאיתנו מכיר, אפילו מינקות. הרגשות שמשותפים לכולנו.

כמו הדאגה מהמחר והחרדה ממה שצפון מעבר לפינה, את התסכול ממה שרצינו ומה שנמנע מאיתנו. העולם של הסיפור מעיר את הרגשות המוכרים. את הפחד, המתח, הסקרנות, הפליאה. הדמויות מגלמות אהבה ושנאה, כבוד ובושה, זעם, עצב ואושר, שלנו. הלב מזהה מיד את התחושות הרדומות בתוכנו,
מזדהה. תחושות שהוזנחו מפני מרוץ החיים, צפים ועולים.

אנחנו מתעוררים.


אפשר לתרגל את זה ככה:
תסתכלו על הקטע שכתבתם בתרגיל הקודם. אבל עכשיו תכנסו שנייה לזכרונות שלכם. האם פעם עברתם תחושה דומה לזו שתיארתם? החוויה שעברתם יכולה להיות שונה לחלוטין מזו של הדמות, אבל האם אתם זוכרים את אותם תחושות ורגשות משותפים מאי פעם בחיים שלכם? אז תכתבו את הקטע מחדש, הפעם תיעזרו בזכרונות שלכם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
קראתי ספר מסוים שראיתי בו מסר ענק, אבל חבר שלי ראה בו מסר שונה לגמרי. אני מאמין שאם אני אשאל את המחבר הוא יגיד לי שהוא התכוון למשהו אחר לגמרי.
אם הסיפור דוחף מסר מסוים בכוח, זה יכול להשפיע על הקוראים בכל מיני דרכים - עבורי, זה גורם לי לבחון את המסר דרך עיניים מאוד ביקורתיות. מאוד.

אבל אולי זה פשוט צריך להיות תואם גיל?
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
  1. אני רוצה לכתוב סיפור שיעשה…
שינוי.
  1. בדרך כלל אני קורא/ת סיפורים שגורמים ל…
שגורמים לי לחשוב ולהרגיש:)
  1. אגב, הנה שאלת בונוס: האם התשובות של 1 ו- 2 שונות? למה לדעתכם זה יצא כך?
שאלה מעולה, מעוררת מחשבה. אני חושבת שהשינוי שאני רוצה ליצור הוא באמת השינוי שאני רוצה לחוות- שינוי במחשבה וברגש. בקיצור, מבחינתי ספר טוב זה ספר שמניע אותי מחשבתית ורגשית.
וואו!
נתקלתי באשכול הזה, עניתי לעצמי בראש את התשובות לשאלות ובדרכי למטה להגיב, קראתי את התגובה הזאת ונדהמתי.
בדיוק, אבל בדיוק מה שחשבתי! אני רוצה לחולל שינוי אצל הקוראים ונהנית לקרוא ספרים שגורמים לי לחשוב, להגיע לתובנות ומסרים ולהרגיש. בעיקר להרגיש טוב.
 
  • הוסף לסימניות
  • #14

.... עוד על השפה של הלב​


הצעד שלישי: מציפים את הדמיון

הסיפור מזכיר לקהל את התחושות והרגשות שמוכרים להם, לכולנו, מהחיים שלנו עצמנו, וזה מגרה את הדמיון.

הדמיון הוא טורף שניזון מכל מה שאינו מציאות. הדאגות מהמחר שעוד לא היה, והפחדים ממה שאולי ייתכן. הדמיון חי על הזיכרון, על היופי, וכל הרגשות הסוערים. ואחרי ששבע - גם מעניק להם חיים חדשים. וכן הגלגל מסתובב…

אז... מה עכשיו? מה עתיד להתרחש? אחרי כל זה, כל מה שהרגשנו שעברנו, מה יהיה הפיתרון?

כל הרגשות והתחושות שהדמויות עוברות - ובעצם גם אנחנו עוברים - קושרים אותנו אל הסיפור. הדמיון פועם, ער, ואורב לתשובה של השאלות האלה, כי התשובה איננה רק העסק של "הדמות" בלבד. אלה התשובות שאנחנו מחפשים, שאנחנו חייבים. פיתרון למה שהאור חשף בנפש שלנו.

לסיפור אין מורה שידריך או ייתן שיעורי בית. אין שוטרים למידע מהסוג הזה. המשמר שמעמיד מחסומים שכליים, שאמורים להעמיד במבחן כל שטף של מידע חדש, עסוק במחוז אחר. אין מבקרים למסר, מלבד האמת הכנה שבנפש הקורא.

הסיפור עוקף את המחסומים האלה. מעודד הפנמה בלב, הבנה פנימית עמוקה ועצמאית של הקורא.

אפשר לתרגל בצורה כזאת:

בחנו את הקטע שכתבתם. האם יש פחד או חרדה או מתח ממה שיקרה אחר כך? בעקבות מה שמסופר בקטע? אם לא, תשתלו בקטע דבר מה מדאיג.
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
@הגיבן (ת)
אני רוצה לכתוב סיפור שיעשה לאנשים חשק לקום ממנו עם שאיפה ורצון להיות טובים יותר.

בדרך כלל אני קורא/ת סיפורים שגורמים ל…
לפני ואחרי אני תולעת ספרים אמיתית. ומפאת מחסור חמור בתחום, כל חומר כתוב שמקבל ציון הגבוה מבינוני זוכה שאשזוף בו את עיניי.
אבל ללוז השאלה, אני אוהבת לקרוא סיפורים שגורמים לי להרהר בהם גם אחרי העמוד האחרון.
זה יכול להיות מפני שגיבורי הסיפור שבו את ליבי, או כי הייתה בו איזו תובנה או מסר עדינים שמבקשים שאחשוב עליהם.

אגב, הנה שאלת בונוס: האם התשובות של 1 ו- 2 שונות? למה לדעתכם זה יצא כך?
בגדול נראה לי הכוונה בשתיהם אחת, צורות התנסחות שונות....
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
כל חומר כתוב שמקבל ציון הגבוה מבינוני זוכה שאשזוף בו את עיניי.
זה נשמע לי שאת אומרת: אני רוצה לקרוא סיפורים על רמה.

שגורמים לי להרהר בהם גם אחרי העמוד האחרון.
מסקרן אותי - האם זה הדבר שגורם לך לחשוב שהסיפור ברמה מתאימה לקריאה?

שיעשה לאנשים חשק לקום ממנו עם שאיפה ורצון להיות טובים יותר.
האם לגרום לאנשים להשתנות (או חשק להשתנות) הוא אותו דבר כמו סיפורים שגורמים לך להרהר?

את לא חייבת לענות, אבל לי התשובות לא נשמעות בהכרח דומות אז מסקרן אותי אם את כן משווה בין השלושה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
  1. אני רוצה לכתוב סיפור שיעשה…
מניחה שרצון כל סופר הוא להוציא ספר שירתק את הקוראים עד המילה האחרונה.
אחר כך יש מקום לרצונות נוספים, אלו מה שאני רואה:
1. להשאיר חותם - לקבע מסר מסוים.
2. להנגיש התמודדות - לגרום להכרה נרחבת במושג לא ידוע או ידוע אך נרמס בעקב
3. להפוך מפורסם.
אלי מדבר הראשון בעיקר. השני מבחינתי הוא על הדרך אם היה לו אזכור בתוך העלילה
  1. בדרך כלל אני קורא/ת סיפורים שגורמים ל…
להנאה. בגדול קוראת להנאה, אם יש רווח מוסף (כדוגמת מסר או התלמדות על מושגים זרים) - מעולה.
בד"כ אהנה מספר שהכתיבה שלו רהוטה, תקינה ואיכותית, העלילה בנויה היטב וחסרת חורים וכמובן - הספר עוסק במה שקרוב לאורחות חיי ולא קבוצת גויים או חילונים למהדרין (אלא אם מדובר באלגוריה ואז לא תמיד נדרש אזכור של דת)
  1. אגב, הנה שאלת בונוס: האם התשובות של 1 ו- 2 שונות? למה לדעתכם זה יצא כך?
יש ביניהן נקודות השקה. סופר הוא לרוב אדם שקורא (אחרת איך נהייה סופר?) והגיוני מאוד שיחבב את אותו סגנון (לאו דווקא של כתיבה, אלא של יצירה)
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
יש ביניהן נקודות השקה
אמת. אגב, למה את חושבת שאת מחפשת בעיקר הנאה בתכנים עבור עצמך (וזה כמובן לא סותר הנאה מוספת ממסר) - אך מחפשת בעיקר לתת מסר לאחרים? כלומר האם סדר העדיפויות שונה?
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
סליחה מראש על האורך...

זה נשמע לי שאת אומרת: אני רוצה לקרוא סיפורים על רמה.
אהמ... אפשר לומר ככה, אם ההגדרה של סיפור "על רמה" היא סיפור ש-
התוכן מעניין,
הכתיבה סוחפת וזורמת,
ההגשה יפה (פיסוק, עימוד),
העלילה בנויה היטב, בלי חורים,
והסופר יודע מה הוא רוצה בכל רגע בסיפור. בלי מריחות. (תמיד יש פיספוסים... ;) אבל בגדול....)
לכאורה יש עוד, אבל זה מה שעלה לי בינתיים.....



האמת?! נראה לי שזו בהחלט רשימת דרישות די מכובדת, ולא מבטיחה שבעצמי אני מצליחה תמיד לעמוד בה,
אבל ככל שהציון שהסיפור מקבל גבוה יותר בד"כ בהתאמה אני יותר מתחברת ונהנית ממנו.
ואגב, גם הסופרות/רים הידועים והמוכרים ורבי המכר נופלים פה ושם על כל מיני סעיפים, אבל מה שמשותף לרובם ושמביא אותי לקרוא את הספרים שוב ושוב זה כתיבה מושכת, וכבוד לאינטלגנציה של הקורא.

נ.ב.
האמת שניסיתי לתת לאחרונה צאנס לכמה סופרות חדשות והייתי מאוכזבת למדי.

מסקרן אותי - האם זה הדבר שגורם לך לחשוב שהסיפור ברמה מתאימה לקריאה?
זה לא הדבר גורם לי לחשוב. זה אחד הפרמטרים שמעידים אחרי הקריאה אם הסיפור היה ברמה גבוהה.

האם לגרום לאנשים להשתנות (או חשק להשתנות) הוא אותו דבר כמו סיפורים שגורמים לך להרהר?

את לא חייבת לענות, אבל לי התשובות לא נשמעות בהכרח דומות אז מסקרן אותי אם את כן משווה בין השלושה.
לא תמיד ההרהור מביא לשינוי בפועל, לפעמים כן. לא יודעת אם זה ממש אותו דבר... אבל כן נראה לי שזה מגיע מאותו מקום.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אשכולות דומים

אני רוצה לכתוב כמה פרקים מתוך הסורגים, תיאור מבפנים, מקווה שתהנו.

פרק א'
פתיחה


"חבר'ה, להכנס לכיתות, נגמרה ההפסקה. היי צמח, כנס לכיתה, לא - אל תגיד לי שאכטה אחרונה, נגמרו המשחקים, עוד פעם אחת שאתה משחק איתי אתה חוטף דו"ח משמעת" גבי היה קשוח היום, כנראה קיבל איזה הערה מה'חלונות הגבוהים'

החבר'ה היו ברובם ממושמעים, נכנסו לכיתה בזמן, הקשביו להוראות, נעמדו כשנכנס המפקד, השתדלו לא לישון באמצע השיעור - ובמיוחד כשגבי היה מפטרל..
אבל תמיד יש את השתים שלוש בעייתיים שהיתה להם את המומחיות להדליק אותו

צמח היה אחד מהם.
"דיי גבי, הגזמת, אנחנו לא ברוסיה פה, אל תהיה נאצי" הוא לא השתכנע בקלות לוותר על השאכטה.

הרב רמי ניסה לתקן אותו שרוסיה ונאצים אף פעם לא היו זוג שכולו תכלת, אבל טוב נו, צמח לא תמיד ידע להבחין בין הרשעים, כולם בשבילו אותו דבר, קומוניסטים, גרמנים, אינקוויציה, הסוהרים, כל מי שנגדו נכנס תחת ההגדרה של "שונא ישראל".

גבי החליט להבליג, הוא יטפל בו פעם אחרת, בארבע עיניים, או יותר נכון בארבע ידיים כששתיים מהם פעילות והאחרות שבורות...
"חביבי, אין זמן לדיבורים מיותרים, יש עכשיו רב אורח מיוחד, יעשה לכם סדנא מעניינת, יהיו סיפורים, שיתופים ועוד הרבה דברים"

"סיפורים זה טוב" צמח הספיק עוד שאכטה "יאללה גביקו, סליחה אחי, אני נכנס"

גבי נעל את הדלת של החצר וחזר לכיתה לעשות ספירה מהירה.
הוא ניצל את ההזדמנות לעשות חידוד נהלים קצר, "רבותי, אני רוצה להזכיר לכם, מי שבא למדרשה זה עם כללים, אנחנו לא במועדון פה, מי שבא לשחק שישאר באגף, כאן לומדים. כבוד הרב, אם יש מישהו שמפריע תגיד לי ואני יטפל בו"

הרב פתח בדברים, "טוב ציבור יקר וקדוש, קוראים לי יצחק ואני רוצה יחד איתכם היום קצת להכיר את הקב"ה, להתקרב אליו, להידבק בדרכיו"
הוא ראה את הזיק בעיניים והחליט להמשיך, "אבל היום לא אני מדבר אלא אתם מדברים, אני באתי לשמוע, יאללה, מי הראשון, מי רוצה לספר לי איזה סיפור איפה הוא פגש את הריבונו של עולם"
היה קצת שקט, הם לא היו מוכנים, אחרי כמה שניות ליאור החליט לקפוץ למים "כבוד הרב יצחק, אני קוראים לי ליאור ואני רוצה לספר לכולם סיפור, ת'שמע, זה לא סיפור רגיל, זה באמת היה מזל פרטי מאלוקים, משהו מטורף"
הרב יצחק עודד אותו להתחיל "איך אמרת שקוראים לך? ליאור? אז מעולה, פתח פיך ויאירו דבריך"
לא יודעת למה אני רואה שאין דיון על הנושא.
ובכן, כמה מילים שלי:
נניח ואני סופרת מתחילה ואני מחפשת לעצמי רעיון לפתח אותו.
מדע בדיוני -מעדיפה להיכנס עם משהו אחר ופחות --- (תשלימו אתם).
מתח - פחות בנושא של אקדחים וכו' אולי בהמשך.
פנטזיה - נשאיר ליונה ספיר.
רגש - איך מוצאים משהו מעניין שלא נחפר עד היסוד?
היסטורי - עכשיו אנחנו מדברים!
(פספסתי משהו?)

(הדגשה קטנה - זה לא אני!!! זה נניח! מי אני? מישהי אחת בשם אינפרא שכותבת עכשיו)

יתרונות - לא נחפר עד היסוד, לא פנטזיה עם מאה בעיות שאני לא אגלוש אליהן עכשיו, לא מדע בדיוני שפחות מתאים להתחלה, לא משהו שבכח אצטרך להיכנס למשהו שהוא לא אני. הוא מעניין, מחדש ומעורר עניין.

אז למה אנחנו לא מוצפים בזה?

חסרונות - תחקיר, תחקיר ועוד פעם תחקיר. והכתיבה עצמה: קשה, קשה ועוד פעם קשה. כל מילה חייבת להתאים בהתאם לתקופה, כל משפט לא יכול לכלול את המילה אוקי וכו' כל הנושאים, השיח, הכל שונה וקשה. אי אפשר לגלוש עכשיו בכתיבה בלי לברר קודם. זה עושה את זה מעיק וחסר סיפוק.

ואני הדלה, לא כותבת תחת דד ליין קשוח ומערכת ביקורת וקוראים שכל טעות קטנה הופכת את הקערה המלאה במאמץ לעיסה בלתי מזוהה, לא חייבת לאף אחד כלום ובמקרה הכי רע - אעלם באוושה לצללים.

ובכן, אם יש לכם שיג ושיח פה, ויכולים להגיד על כל נושא יתרונות, חסרונות, רעיונות פיתוח וכמה מילים על תחקיר -
מוזמנים להגיב.

מדובר בכתיבת סיפור בהמשכים או ספר ולא סיפור קצר. סיפור קצר זה שיח נפרד ושם גם הכל הרבה יותר קל:)
למה לכתוב מחדש אם @אוראל סולטן עשה עבודה מצוינת?
קבלו רצף עובדות מעניין:

אם אתם קוראים את מה שכתוב פה, אתם כנראה חברים בקהילת הכתיבה.

אם אתם יכולים להגיב למה שכתוב פה, אתם בטוח בקהילת הכתיבה.

אם אתם בקהילת הכתיבה, כנראה שפרסמתם כאן קטע כלשהו. כל קטע - שיר, סיפור קצר או אולי אפילו סיפור בהמשכים. (ובמקרה ושפר מזלכם, יכול להיות שגם הצלחתם לא רק להתחיל אחד כזה, אלא גם לסיים אותו...)
עליכם לבחור אחד מהשיתופים שלכם בקהילה.
זה יכול להיות שיר, סיפור קצר, פרוזה, או פרק מתוך סיפור בהמשכים. (ואם פספסתי ז'אנר מסוים, אתם מוזמנים להוסיף אותו...)

היצירה הזו, כמו כל יצירה באשר היא, מורכבת מהתחלה, מאמצע ומסוף.
נגדיר את ההתחלה ואת הסוף כפרוסות לחם, ואת האמצע כממרח.
באתגר הזה עליכם להחליף את הממרח.
העתיקו את ההתחלה ואת הסוף, וכתבו ביניהם יצירה חדשה, רחוקה-רעיונית ככל הניתן מהיצירה המקורית.
הקפידו שטעם הממרח ישתלב היטב בטעם הפרוסות, שיהיה טבעי וטעים...
ובמילים ברורות, שסגנון הכתיבה, המשלב, הקצב, החריזה אם ישנה, יתאימו לאלו בקטע המקורי.

עד איפה ההתחלה? מאיפה הסיום? לא מוחלט.
אפשר פסקה ואפשר שתיים שלוש שורות.
תלוי באורך הכולל של הקטע.
מה שחשוב שלא יהיו אלו משפטיים גנריים שיכולים להוות התחלה או סיום לכל קטע...

אני מקווה שלא תכעסו יותר מדי שאני מבקשת מכם לשנות יצירה שלכם.
זה דבר מעצבן וקשה- ומכאן האתגר!!

יש לצרף קישור ליצירה המקורית.


האתגר יינעל בע"ה ביום שלישי, י' בטבת, בחצות.

יש שאלות? הערות? מחמאות לכותבים המוכשרים? מוזמנים לנספח.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה