הנושאים החמים
יואל ארלנגר - קקטוס
אוהב קצת מהכל
מנהל
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
צילום מקצועי
עריכה והפקת סרטים
- הוסף לסימניות
- #1
הם היו זוג שהיה קשה לקנא בו, ישורון ופלורה.
ישורון היה איש פלא מהסוג המוזר של הפלאים, נוהג על איזו ריקשת טוקטוק חשמלית מקרטעת , שתמיד במאחורה שלה היו פריטים מפתיעים, החל מערימת חציר לכבשה שלהם מנוחה, מקרר פרידמן ישן שהוא מצא ואהב את העובדה שהפנים שלו היה צבוע בטורקיז, או איזו יצירת אמנות מפוקפקת שהיה קונה בשוק האמנות הכפרי של העמק.
פלורה היתה גם אשת פלא אבל בקטע אחר, מי שהסתכל עליה היה חושב שהיא נראית אישה מחושבת וקרה מאוד, היתה לה תספורת קארה מוקפדת, ומשקפיים מהסוג הכי רגיל שיכול להיות.
היא ניהלה חנות למוצרי אינסטלציה, לא חנות, מתחם ענק מלא בצינורות ומוצרי השקיה, ערימות ענקיות של אסלות וכיורים, סבך אין סופי של מדפים שגדושים בברזים ומוצרים, שרק היא ידעה את הסדר המדוייק שלהם.
אף אחד, כולל סילביה המתקנת שניסתה לעשות להם טקס הצפנת נשמות, לא הבין מה הוא מצא בה, ויותר מזה מה היא מצאה בו.
נכון ששניהם אנשי פלא בהגדרה אבל כל אחד והפלא שלו, פלאים שונים זה מזה בתכלית הפליאה.
בדבר אחד איש לא פיקפק בקנאה שלו אליהם, בשעת אחר צהריים, כל יום הוא היה מגיע עם הריקשה שלו לשערי החנות, צופר וממתין לה בסבלנות, והיא הייתה מצטרפת איתו לסיבוב על הטוקטוק לעבר יער או חורשה או אגם או נהר, שלמרבה הפלא, העמק היה גדוש בהם.
ישורון היה מתרוצץ בין העצים ומלקט אספרגוס, לועס אותו בחדווה גלויה, ומצביע על ציפורים נודדות וצועק את השמות שלהן בהתלהבות, הוא היה חלק מהיער.
פלורה היתה יושבת על הספסל, הידים שלה חובקות את הברכיים שמונחות גבוה, והמבט שלה מלווה את ישורון בלי הרף, היא לא היתה מדברת הרבה, רק מסתכלת על ישורון ומקשיבה לשיחות היער שלו.
היא לכאורה אהבה את הפראות הבלתי מרוסנת שלו, זאת לא היתה פראות אלימה, אלא רק טבעיות גדולה ביותר, הזקן הפרוע שלו והמראה המחוספס שלו תאמו לגמרי ליער המבולגן הזה, הוא ידע זמני פריחה, מתי מלקטים סרפדים, הוא גר ביער ביום, ויצא הביתה כדי לישון קצת לקראת היער של מחר.
לא היו להם ילדים, ולאף אחד לא היה ממש אכפת, היה נראה שאנשים נושמים לרווחה שפלורה הקפואה לא אמא בעצמה, וישורון בטח יעשה לילד ברית מילה ביער על מצע של זרדים, מי צריך את כל זה? תנו לו להסתובב ביער בזקן הפרוע והמלבין שלו, לחטט בין שורשים של עיריות ולצלות אותן על אש קטנה תוך כדי שירה עדינה של שירי מעגל.
זה היה יום שלישי, וישורון הסתובב ביער חיפש פטריות אולי, או סתם עמד בין העצים והקשיב לעלים שצומחים, אבל רכב שחור נעצר לידו, ניסאן מיקרה בלי לוחיות רישוי, ומתוכו ירדו שני רעולי פנים, הוא קצת נבהל, אבל כאיש יער הוא ידע לשמור על שקט ולהיטמע בצללים של הצמחיה.
שני בחורים בלבוש חרדי ירדו מהרכב, הפאות הג'ינג'יות של הבחור הגבוה הציצו ממסכת הפנים שהוא חבש, והוא ידע בדיוק את מי הוא מחפש, הוא קרא בשם של ישורון, אבל ישורון לא הגיב, הוא העדיף לשמור על עצמו מוסווה.
הבחור השני החזיק חבילה קטנה ביד, עטופה בשמיכה, ישורון הבין מיד שזה תינוק או תינוקת.
הם התקדמו לעברו, הוא לא כל כך הבין איך הם יודעים איפה הוא נמצא, אבל יכול להיות שהיה להם מעקב עליו והוא לא הרגיש את זה, ממש יכול להיות, כי לפני כמה דקות הוא ראה כאן בחור ברסלבי בהתבודדות, והוא לא רצה להפריע לו, יכול להיות שהוא היה הצופה של הכנופיה וסיפק להם את המיקום שלו.
הם סידרו מעין מצע של עלים ועשבים בפינה נסתרת, הבחור השני הניח את החבילה בזהירות והג'ינג'י הוציא מעטפה מהכיס והניח אותה על החבילה, הוא קרא שוב בשם של ישורון ושניהם הסתלקו במהירות מהאזור, מעלים ענני אבק לא רצויים ומעירים מרבצם את כל הלטאות והנברנים.
הוא תלש גבעול של חרדל, לעס אותו באיטיות והתקדם בזהירות אל המקום שבו הם הניחו את החבילה, הלב שלו דפק והוא דמיין שכל היער שומע את זה. זאת באמת היתה תינוקת, גם ג'ינג'ית שהיתה עטופה בעיטוף שנפוץ אצל צלמות ניו בורן, הדוק היטב, מלא קסם ורוך. הוא הוציא את השיואומי שלו וצילם אותו, כי התמונה היתה פשוט קסומה, האור הרך שבקע מבין ענפי העצים האיר אתה הפנים שלה בתאורה מושלמת, וכחובב צילום היה לו פשוט קשה לפספס את הסצנה המושלמת שראה.
היא ישנה בשלווה, והוא לא רצה להעיר אותה, בינתים הוא קרא את המכתב.
המכתב היה מזעזע, הוא כלל פרטים רבים מפרשה מסועפת שעניינה כת חרדית מודרנית בראשות רבי מפוקפק שכונה בשם הרבי קשישא, שרבים וטובים היו מתאספים אצלו בסעודה שלישית שהיה עורך למשך כל הלילה, בכל מוצאי שבת.
התינוקת הזאת, כך היה כתוב במכתב, נולדה באופן עלום ביותר לאחת ממשתתפות הכת, והיה להם צורך דחוף להתפטר ממנה בצורה הכי טובה שיש, הם ידעו שישורון לא ידבר כלום, לא כי אין לו חוש צדק מפותח, אלא כי הרצון הכמוס שלו לילדים היה ידוע לרבי קשישא, כי היתה תקופה שהרבי קשישא ניסה ללהק אותו ללהקת המעודדות שליוותה אותו לכל אירוע ציבורי, הוא ידע לבחור אנשים עם מראה מרשים ומעניין, כדי להוסיף צבע לתמונות המעניינות שפורסמות בכל העיתונים, בהתחלה לא ידעו שזאת כת, אבל מי שהציץ נכווה, הרבי קשישא היה כריזמטי בטירוף, וידע לרכז סביבו אנשי עסקים פוליטיקאים ואנשי תקשורת, ששמרו עליו נקי ללא רבב.
מי שבחר את ישורון כשומר התינוקת עשה עבודה מצויינת, כי ישורון לא היה חושב הרבה לפני החלטות, הוא היה פשוט עושה ולא יותר מדי לוקח בחשבון את ההשלכות, ופלורה גם לא התנגדה, כי משום מה היא סמכה על ישורון, למרות שזה היה קצת מוזר, היא קראה לה סיגלית, שם מיושן קצת, אבל גם פלורה לא היה שם מאוד עדכני.
אחרי כמה ימים היא בדקה את חשבון הבנק, וראתה העברה מביטוח לאומי של דמי לידה, למישהו בכת היתה גישה למחשבים ממשלתיים.
היא לא פספסה את ההזדמנות ויצאה לחופשת לידה בת שלושה חודשים, משאירה את החנות לניהולו של ישורון, לוקחת בחשבון שהיא תצטרך לשקם אותה לאחר החזרה מהחופשה, הם לא ויתרו על טיול יומי ביער, וזכו למעקב צמוד של אנשי הכת של קשישא, שעקבו אחריהם במגוון דרכים שונות.
מצד שני ישורון נשם לרווחה, הוא ידע שקשישא יפסיק לנסות ללהק אותו לכת, והוא ניסה בעבר בדרכים שונות ואפילו משונות למשוך אותו למפגשים של הכת.
ישורון היה מנהל ממש גרוע, החנות הפכה למבוך אינסופי ומורכב, וצינורות חסמו את המעברים, הלקוחות נאלצו לדלג עליהם בגמלוניות, והמוצרים נשמטו מהידים שלהם, לפלורה זה פתאום לא היה אכפת, היא שמה שלט "עסק רווחי למכירה" על השער של המתחם, ובמהירות הצליחה למכור את העסק למאפיונר מקומי שלא חשש מהפרוטקשן שגבו כנופיות האזור מהמתחם, תוך שבוע הוא הפך את אגף הטפטפות לחממת גידול קנאביס משגשגת.
הם קנו נגרר קטן ופתחו פוד טראק של שייקים ומזון מלוקט מן הטבע, ישורון היה מלקט חוביזות, ופלורה רוחצת וטוחנת לשיקויים עסיסיים ומלאי בריאות, בימי שישי החניון הקטן היה עמוס ברכבים של טבעונים מאזור המרכז, שעמדו בתור כדי ללגום מיץ סרפדים ושייק חרדלים וחרציות.
התינוקת הג'ינג'ית גדלה מהר משחשבו, היא היתה זוחלת בין העשבים בסביבות הפוד טראק, בהשגחתה של פלורה, ומדי פעם היתה גם ישנה, אבל לרוב היתה מתרוצצת ומשחקת די לבד, מסדרת עלים בשורות, ויוצרת צורות גיאומטריות מחלקי צמחים.
הפוד טראק הפך לתופעת רשת, ותוך שנה הם כבר הופיעו בתוכנית בוקר וסיפרו על הבחירה שלהם לסגור את העסק ולפתוח פוד טראק, על חזית הפוד טראק הופיעה תמונה גדולה של ישורון וזקנו הפרוע, מגיש כוס מיץ ירקרק, על הצד הופיעה תמונה צרה של פלורה, מחייכת בנועם, את התינוקת הם לא פרסמו, אבל היא היתה מופיעה מדי פעם בסטורי של הלקוחות, ואנשים אהבו אותה, היה היתה ג'ינג'ית מתולתלת ומדליקה, והצחוק שלה היה מדבק.
הם עדיין היו במעקב של הכת, כל פעם היו מתחלפים העוקבים, פעם אלה היו פקחים של שמורות הטבע, פעם זוג שבאו להצטלם בנוף של העמק, וגם עובדים שונים שהיו מגיעים לעבוד בפוד טראק, וסופר סת"ם בשם אלימלך, שהיה כותב מזוזות על השולחן שם בחצר, תוך כדי לגימה של שייק חרציות טרי.
ואז באה מנוחה, וישורון זיהה אותה מיד, השיער הג'ינג'י שהיא הסתירה בתוך כיסוי הראש המעוטר שלה ביצבץ וזהר בשמש שבקעה מחופת היער, היא ניסתה להסוות את סיבת ההגעה שלה בתירוץ של חיפוש עבודה, אבל ישורון ופלורה לא נתנו לה לסובב אותם יותר מדי, הם נתנו לה עבודה בדוכן, וחיכו לרגע שהיא תיחשף.
סיגלית היתה כבר בת חמש, בעלת אופי שהזכיר יותר את ישורון מאשר את פלורה, היה היתה נעלמת ביער וחוזרת אחרי שעות ארוכות, מביאה איתה אוצרות שונים, היה התמודדה לא רע עם זוחלים ונחשים שונים, והלקוחות היו מכנים אותה בשמות שונים מהעולמות של ספר הג'ונגל וטרזן.
פלורה לקחה אותה לשיחה, היא אמרה לה שיש סיכוי שמנוחה תיקח אותה לטיול גדול, ואולי תקנה לה דברים ומתנות, ואפילו תכניס אותה לגן של ילדים, סיגלית לא ממש הבינה מה זה גן ילדים, אבל הסכימה להרפתקה הזאת.
אחרי כמה ימים הם לקחו את מנוחה וסיגלית בארגז של הריקשה שלהם, הגיעו לקרחת יער, בצד אחד הם עמדו עם סיגלית, ובצד השני מנוחה עמדה לבד.
מנוחה פתחה ידים לרווחה, וסיגלית נופפה לשלום לישורון ופלורה, ורצה לעבר מנוחה, קופצת עליה בחיבוק חם.
הם נסעו משם בדממה, חוזרים אל הפוד טראק שבינתיים התמלא בלקוחות.
הדרך עברה להם מול העיניים בהילוך איטי, והפוד טראק שהתגלה לעיניהם בסוף הנסיעה היה נראה קצת מרוקן מתוכן, אין את סיגלית שתתרוצץ בחצר, הכל נראה עייף יותר, וישורון הציץ בראי של הריקשה, וגילה אדם זקן ופרוע, ולראשונה הוא היה עצוב.
הסוף היה טוב.
קשישא מת לבד בטיול פרוע שהוא עשה בחו"ל, ומנוחה הרגישה צורך לפתוח הכל מול הזוג, היא חזרה אליהם, והם הכינו לה יחידת דיור קטנה בבית שלהם, סיגלית למדה בגן ילדים, ופלורה הפכה לסבתא שלה, הפוד טראק הפך לרשת פודטראקים, ומנוחה ניהלה אותה בהצלחה, וככה מסתיים הסיפור כשהם יושבים ביער כשסיגלית יושבת על הברכיים של מנוחה, והם מתחממים לחומה של מדורה קטנה ונחמדה, ושרים שירי עם עתיקים בשפה מסתורית.
ישורון היה איש פלא מהסוג המוזר של הפלאים, נוהג על איזו ריקשת טוקטוק חשמלית מקרטעת , שתמיד במאחורה שלה היו פריטים מפתיעים, החל מערימת חציר לכבשה שלהם מנוחה, מקרר פרידמן ישן שהוא מצא ואהב את העובדה שהפנים שלו היה צבוע בטורקיז, או איזו יצירת אמנות מפוקפקת שהיה קונה בשוק האמנות הכפרי של העמק.
פלורה היתה גם אשת פלא אבל בקטע אחר, מי שהסתכל עליה היה חושב שהיא נראית אישה מחושבת וקרה מאוד, היתה לה תספורת קארה מוקפדת, ומשקפיים מהסוג הכי רגיל שיכול להיות.
היא ניהלה חנות למוצרי אינסטלציה, לא חנות, מתחם ענק מלא בצינורות ומוצרי השקיה, ערימות ענקיות של אסלות וכיורים, סבך אין סופי של מדפים שגדושים בברזים ומוצרים, שרק היא ידעה את הסדר המדוייק שלהם.
אף אחד, כולל סילביה המתקנת שניסתה לעשות להם טקס הצפנת נשמות, לא הבין מה הוא מצא בה, ויותר מזה מה היא מצאה בו.
נכון ששניהם אנשי פלא בהגדרה אבל כל אחד והפלא שלו, פלאים שונים זה מזה בתכלית הפליאה.
בדבר אחד איש לא פיקפק בקנאה שלו אליהם, בשעת אחר צהריים, כל יום הוא היה מגיע עם הריקשה שלו לשערי החנות, צופר וממתין לה בסבלנות, והיא הייתה מצטרפת איתו לסיבוב על הטוקטוק לעבר יער או חורשה או אגם או נהר, שלמרבה הפלא, העמק היה גדוש בהם.
ישורון היה מתרוצץ בין העצים ומלקט אספרגוס, לועס אותו בחדווה גלויה, ומצביע על ציפורים נודדות וצועק את השמות שלהן בהתלהבות, הוא היה חלק מהיער.
פלורה היתה יושבת על הספסל, הידים שלה חובקות את הברכיים שמונחות גבוה, והמבט שלה מלווה את ישורון בלי הרף, היא לא היתה מדברת הרבה, רק מסתכלת על ישורון ומקשיבה לשיחות היער שלו.
היא לכאורה אהבה את הפראות הבלתי מרוסנת שלו, זאת לא היתה פראות אלימה, אלא רק טבעיות גדולה ביותר, הזקן הפרוע שלו והמראה המחוספס שלו תאמו לגמרי ליער המבולגן הזה, הוא ידע זמני פריחה, מתי מלקטים סרפדים, הוא גר ביער ביום, ויצא הביתה כדי לישון קצת לקראת היער של מחר.
לא היו להם ילדים, ולאף אחד לא היה ממש אכפת, היה נראה שאנשים נושמים לרווחה שפלורה הקפואה לא אמא בעצמה, וישורון בטח יעשה לילד ברית מילה ביער על מצע של זרדים, מי צריך את כל זה? תנו לו להסתובב ביער בזקן הפרוע והמלבין שלו, לחטט בין שורשים של עיריות ולצלות אותן על אש קטנה תוך כדי שירה עדינה של שירי מעגל.
זה היה יום שלישי, וישורון הסתובב ביער חיפש פטריות אולי, או סתם עמד בין העצים והקשיב לעלים שצומחים, אבל רכב שחור נעצר לידו, ניסאן מיקרה בלי לוחיות רישוי, ומתוכו ירדו שני רעולי פנים, הוא קצת נבהל, אבל כאיש יער הוא ידע לשמור על שקט ולהיטמע בצללים של הצמחיה.
שני בחורים בלבוש חרדי ירדו מהרכב, הפאות הג'ינג'יות של הבחור הגבוה הציצו ממסכת הפנים שהוא חבש, והוא ידע בדיוק את מי הוא מחפש, הוא קרא בשם של ישורון, אבל ישורון לא הגיב, הוא העדיף לשמור על עצמו מוסווה.
הבחור השני החזיק חבילה קטנה ביד, עטופה בשמיכה, ישורון הבין מיד שזה תינוק או תינוקת.
הם התקדמו לעברו, הוא לא כל כך הבין איך הם יודעים איפה הוא נמצא, אבל יכול להיות שהיה להם מעקב עליו והוא לא הרגיש את זה, ממש יכול להיות, כי לפני כמה דקות הוא ראה כאן בחור ברסלבי בהתבודדות, והוא לא רצה להפריע לו, יכול להיות שהוא היה הצופה של הכנופיה וסיפק להם את המיקום שלו.
הם סידרו מעין מצע של עלים ועשבים בפינה נסתרת, הבחור השני הניח את החבילה בזהירות והג'ינג'י הוציא מעטפה מהכיס והניח אותה על החבילה, הוא קרא שוב בשם של ישורון ושניהם הסתלקו במהירות מהאזור, מעלים ענני אבק לא רצויים ומעירים מרבצם את כל הלטאות והנברנים.
הוא תלש גבעול של חרדל, לעס אותו באיטיות והתקדם בזהירות אל המקום שבו הם הניחו את החבילה, הלב שלו דפק והוא דמיין שכל היער שומע את זה. זאת באמת היתה תינוקת, גם ג'ינג'ית שהיתה עטופה בעיטוף שנפוץ אצל צלמות ניו בורן, הדוק היטב, מלא קסם ורוך. הוא הוציא את השיואומי שלו וצילם אותו, כי התמונה היתה פשוט קסומה, האור הרך שבקע מבין ענפי העצים האיר אתה הפנים שלה בתאורה מושלמת, וכחובב צילום היה לו פשוט קשה לפספס את הסצנה המושלמת שראה.
היא ישנה בשלווה, והוא לא רצה להעיר אותה, בינתים הוא קרא את המכתב.
המכתב היה מזעזע, הוא כלל פרטים רבים מפרשה מסועפת שעניינה כת חרדית מודרנית בראשות רבי מפוקפק שכונה בשם הרבי קשישא, שרבים וטובים היו מתאספים אצלו בסעודה שלישית שהיה עורך למשך כל הלילה, בכל מוצאי שבת.
התינוקת הזאת, כך היה כתוב במכתב, נולדה באופן עלום ביותר לאחת ממשתתפות הכת, והיה להם צורך דחוף להתפטר ממנה בצורה הכי טובה שיש, הם ידעו שישורון לא ידבר כלום, לא כי אין לו חוש צדק מפותח, אלא כי הרצון הכמוס שלו לילדים היה ידוע לרבי קשישא, כי היתה תקופה שהרבי קשישא ניסה ללהק אותו ללהקת המעודדות שליוותה אותו לכל אירוע ציבורי, הוא ידע לבחור אנשים עם מראה מרשים ומעניין, כדי להוסיף צבע לתמונות המעניינות שפורסמות בכל העיתונים, בהתחלה לא ידעו שזאת כת, אבל מי שהציץ נכווה, הרבי קשישא היה כריזמטי בטירוף, וידע לרכז סביבו אנשי עסקים פוליטיקאים ואנשי תקשורת, ששמרו עליו נקי ללא רבב.
מי שבחר את ישורון כשומר התינוקת עשה עבודה מצויינת, כי ישורון לא היה חושב הרבה לפני החלטות, הוא היה פשוט עושה ולא יותר מדי לוקח בחשבון את ההשלכות, ופלורה גם לא התנגדה, כי משום מה היא סמכה על ישורון, למרות שזה היה קצת מוזר, היא קראה לה סיגלית, שם מיושן קצת, אבל גם פלורה לא היה שם מאוד עדכני.
אחרי כמה ימים היא בדקה את חשבון הבנק, וראתה העברה מביטוח לאומי של דמי לידה, למישהו בכת היתה גישה למחשבים ממשלתיים.
היא לא פספסה את ההזדמנות ויצאה לחופשת לידה בת שלושה חודשים, משאירה את החנות לניהולו של ישורון, לוקחת בחשבון שהיא תצטרך לשקם אותה לאחר החזרה מהחופשה, הם לא ויתרו על טיול יומי ביער, וזכו למעקב צמוד של אנשי הכת של קשישא, שעקבו אחריהם במגוון דרכים שונות.
מצד שני ישורון נשם לרווחה, הוא ידע שקשישא יפסיק לנסות ללהק אותו לכת, והוא ניסה בעבר בדרכים שונות ואפילו משונות למשוך אותו למפגשים של הכת.
ישורון היה מנהל ממש גרוע, החנות הפכה למבוך אינסופי ומורכב, וצינורות חסמו את המעברים, הלקוחות נאלצו לדלג עליהם בגמלוניות, והמוצרים נשמטו מהידים שלהם, לפלורה זה פתאום לא היה אכפת, היא שמה שלט "עסק רווחי למכירה" על השער של המתחם, ובמהירות הצליחה למכור את העסק למאפיונר מקומי שלא חשש מהפרוטקשן שגבו כנופיות האזור מהמתחם, תוך שבוע הוא הפך את אגף הטפטפות לחממת גידול קנאביס משגשגת.
הם קנו נגרר קטן ופתחו פוד טראק של שייקים ומזון מלוקט מן הטבע, ישורון היה מלקט חוביזות, ופלורה רוחצת וטוחנת לשיקויים עסיסיים ומלאי בריאות, בימי שישי החניון הקטן היה עמוס ברכבים של טבעונים מאזור המרכז, שעמדו בתור כדי ללגום מיץ סרפדים ושייק חרדלים וחרציות.
התינוקת הג'ינג'ית גדלה מהר משחשבו, היא היתה זוחלת בין העשבים בסביבות הפוד טראק, בהשגחתה של פלורה, ומדי פעם היתה גם ישנה, אבל לרוב היתה מתרוצצת ומשחקת די לבד, מסדרת עלים בשורות, ויוצרת צורות גיאומטריות מחלקי צמחים.
הפוד טראק הפך לתופעת רשת, ותוך שנה הם כבר הופיעו בתוכנית בוקר וסיפרו על הבחירה שלהם לסגור את העסק ולפתוח פוד טראק, על חזית הפוד טראק הופיעה תמונה גדולה של ישורון וזקנו הפרוע, מגיש כוס מיץ ירקרק, על הצד הופיעה תמונה צרה של פלורה, מחייכת בנועם, את התינוקת הם לא פרסמו, אבל היא היתה מופיעה מדי פעם בסטורי של הלקוחות, ואנשים אהבו אותה, היה היתה ג'ינג'ית מתולתלת ומדליקה, והצחוק שלה היה מדבק.
הם עדיין היו במעקב של הכת, כל פעם היו מתחלפים העוקבים, פעם אלה היו פקחים של שמורות הטבע, פעם זוג שבאו להצטלם בנוף של העמק, וגם עובדים שונים שהיו מגיעים לעבוד בפוד טראק, וסופר סת"ם בשם אלימלך, שהיה כותב מזוזות על השולחן שם בחצר, תוך כדי לגימה של שייק חרציות טרי.
ואז באה מנוחה, וישורון זיהה אותה מיד, השיער הג'ינג'י שהיא הסתירה בתוך כיסוי הראש המעוטר שלה ביצבץ וזהר בשמש שבקעה מחופת היער, היא ניסתה להסוות את סיבת ההגעה שלה בתירוץ של חיפוש עבודה, אבל ישורון ופלורה לא נתנו לה לסובב אותם יותר מדי, הם נתנו לה עבודה בדוכן, וחיכו לרגע שהיא תיחשף.
סיגלית היתה כבר בת חמש, בעלת אופי שהזכיר יותר את ישורון מאשר את פלורה, היה היתה נעלמת ביער וחוזרת אחרי שעות ארוכות, מביאה איתה אוצרות שונים, היה התמודדה לא רע עם זוחלים ונחשים שונים, והלקוחות היו מכנים אותה בשמות שונים מהעולמות של ספר הג'ונגל וטרזן.
פלורה לקחה אותה לשיחה, היא אמרה לה שיש סיכוי שמנוחה תיקח אותה לטיול גדול, ואולי תקנה לה דברים ומתנות, ואפילו תכניס אותה לגן של ילדים, סיגלית לא ממש הבינה מה זה גן ילדים, אבל הסכימה להרפתקה הזאת.
אחרי כמה ימים הם לקחו את מנוחה וסיגלית בארגז של הריקשה שלהם, הגיעו לקרחת יער, בצד אחד הם עמדו עם סיגלית, ובצד השני מנוחה עמדה לבד.
מנוחה פתחה ידים לרווחה, וסיגלית נופפה לשלום לישורון ופלורה, ורצה לעבר מנוחה, קופצת עליה בחיבוק חם.
הם נסעו משם בדממה, חוזרים אל הפוד טראק שבינתיים התמלא בלקוחות.
הדרך עברה להם מול העיניים בהילוך איטי, והפוד טראק שהתגלה לעיניהם בסוף הנסיעה היה נראה קצת מרוקן מתוכן, אין את סיגלית שתתרוצץ בחצר, הכל נראה עייף יותר, וישורון הציץ בראי של הריקשה, וגילה אדם זקן ופרוע, ולראשונה הוא היה עצוב.
הסוף היה טוב.
קשישא מת לבד בטיול פרוע שהוא עשה בחו"ל, ומנוחה הרגישה צורך לפתוח הכל מול הזוג, היא חזרה אליהם, והם הכינו לה יחידת דיור קטנה בבית שלהם, סיגלית למדה בגן ילדים, ופלורה הפכה לסבתא שלה, הפוד טראק הפך לרשת פודטראקים, ומנוחה ניהלה אותה בהצלחה, וככה מסתיים הסיפור כשהם יושבים ביער כשסיגלית יושבת על הברכיים של מנוחה, והם מתחממים לחומה של מדורה קטנה ונחמדה, ושרים שירי עם עתיקים בשפה מסתורית.
