לקבל חוות דעת ממורות אחרות למשמעת בכיתה, זה קצת מזכיר את הסיפור על אותו כפרי שראה בעיר הגדולה שיש להם בקיר ברז, משהו חדש שהוא מעולם לא ראה, המצאה שרק כעת הוא נחשף אליה לראשונה, והוא, אותו הכפרי, החליט שהוא יהיה הראשון בכפר שלו, שישתמש בהמצאה החדשה...
הכפרי נכנס לחנות לחומרי בניין, ורכש בכסף מלא את הברז הכי טוב שהוא ראה, הוא הגיע לביתו, ההתרגשות גדולה, אבא מתקין ברז, ומהיום לא יצטרכו ללכת לבאר לשאוב מים, כאן בבית ייצאו המים מן הקיר, הוא חקק חור מתאים בקיר, הביא קצת מלט או טיט, הניח את הברז, וטייח... ממש כמו בעיר הגדולה.
ערב חניכת הברז הגיע, כל בני הבית מחכים, עוד מעט ייצאו מים מן הקיר, אבא בדחילו ורחימו אוחז בידית, מסובב ו... שום דבר לא קורה, הוא מסובב עוד, ועוד... אין, פשוט אין מים...
טוב, כמובן שזה מאד מצחיק, אך האם אנו לא נראים כאותו הכפרי...
בכיתה אין דרכי פעולה חד משמעיים, אחרת מלאכת ההוראה לא הייתה קשה או יותר נכון מורכבת כל כך, אין כזה דבר שאם מורה פלונית מטילה משמעת בצורה מסויימת אז ניתן יהיה להתחקות אחר דרכיה, כי בהטלת משמעת לא הפעולה החיצונית היא זו שמטילה את המשמעת, אלא מה שעומד מאחוריהן, איך היחס בין המורה לתלמידות לא בזמן שהיא צריכה לסמן ולחדד את הגבולות, איך הקשר הרגשי בין המורה לתלמידותיה, כמה הן מרגישות שהיא באמת רוצה וחפצה אך ורק בטובתן, כמה היא מרגישה שהיא רוצה אך ורק בטובתן... לכן לא ניתן לדמות מכיתה אחת לשניה.
אני בתור מורֶה, אם תלמיד היה אוכל בכיתה בשעת השיעור, היו לוקחים בדיוק שתי שניות עד שהוא היה מכניס את האוכל חזרה לחור שממנו הוא יצא, (אם כי... בכיתתי האוכל היה מוחרם, עעעעעעד לסוף השנה... שאז כל 'הקופסה' עם המאכלים הולכת אחר כבוד היישר אל האשפה...).
ואיך הייתי עושה זאת, תוך כדי מסירת השיעור, ברגע של הסבר מלא חיות, פשוט הייתי עוצר משטף הדיבור, מביט במבט חמור סבר בתלמיד, ו... הכל נגמר, זהו.
אז אולי נאמר שזוהי הדרך, מחר יבוא איזה מורה, או תבא איזו מורה, תעשה את זה כמו אותו הכפרי שתקע את הברז בקיר ביתו, זה לא יילך, נקודה.
בניית המשמעת בכיתה לא מתחילה כשנוצר הקושי, היא מתחילה מהרגע הראשון של כניסת המורה לכיתה, והזמנים הכי איכותיים לבסס את הכללים של הכיתה, ולחדד את הגבולות, זה לא בזמן שכבר אחד התלמידים, או אחת התלמידות ניסו 'לעקוף' אותם, אלא בזמנים כתיקונם.
בתור מורה עם נסיון כלל לא ארוך, ניסיתי הרבה דרכים שראיתי אצל האחרים, אין, זה פשוט לא הלך, רק ברגע שהבנתי שאין אחרים, וכן באותה מידה אין לדמות בין כיתה אחת לשניה, כי זהו 'חנוך לנער על פי דרכו', כל דבר צריך להיות מתאים לאותו מורה, מול אותה תלמיד, באותו המקום, ובאותו הזמן, רק אז התחלתי לראות את ההצלחה.
הנושאים החמים
)
